HE/Prabhupada 0733 - ערכו של הזמן רב כל כך, אם תשלם מיליון דולרים, לא תקנה אותו בחזרה
הרצאה על שב. 7.6.1 - סַן-פְרַנְסִיסְקוֹ, 15 במֵרץ, 1968
ישנו פסוק נחמד, בְּצָ'אנַּקְיַה שְׂלוֹקַה. אתם פשוט תראו, כמה יקר נחשב היה ערכו של הזמן. לפי פסוק זה, תדעו. צָ'אנַּקְיַה פַּנְּדִּיתַה אומר... צָ'אנַּקְיַה פַּנְּדִּיתַה היה פוליטיקאי גדול. לפרקים הוא היה ראש ממשלת הודו. אז הוא אומר, אָאיוּשַׁהּ קְשַׁנַּה אֵקוֹ 'פּי נַה לַבְּהְיַה סְוַרְנַּה-קוֹטיבְּהִיהּ. הוא אומר, "רגע, רגע יחיד מתוחלת חייך..." רגע. שלא לדבר על שעות וימים תמימים, אבל רגעים. הוא כיוון בהתייחסותו למעבר מרגע אחד לשני. בדיוק כפי שהיום, ה-15 במרץ, 1968, כעת השעה היא שבע וחצי, או שבע שלושים וחמש. כעת זוהי 1968, 7:35, עברה, מרגע וזו 7:36, לא ניתן להשיב את אותה 1968, 15 במרץ, ערב, 7:35, שוב. אפילו תשלם מיליוני דולרים, "אנא שובי בשנית", לא, גמור. אז צָ'אנַּקְיַה פַּנְּדִּיתַה אומר, "זמן הוא כה יקר, אפילו תשלום של אלף מטבעות זהב, לא יכול לקנות בחזרה רגע יחיד." מה שאבוד, אבוד לצמיתות. נַה צֵ'ן נִירַרְתְהַקַםּ נִיתיהּ: "אם זמן כה יקר אתה מבזבז לריק, ללא כל תועלת," נַה צַ'ה הָאניס תַתוֹ 'דְהִיקָא, "פשוט דמיין כמה אתה מפסיד, מה גדול הוא ההפסד שלך." אותו דבר שאינך יכול לקבל בחזרה בעד מיליוני דולרים, אם זה מתבזבז לחינם, כמה גדול הוא ההפסד, פשוט יש לדמיין.
אז אותו הדבר: פְּרַהְלָאדַה מַהָארָאגַ'ה אומר דְהַרְמָאן בְּהָאגַוַתַן (שב. 7.6.1), להיות מודע לִקְרּישְׁנַּה, או מודע לאלוהים, זה דבר כל כך חשוב שאל לנו לבזבז אף לא רגע. מיד יש להתחיל זאת. למה? דוּרְלַבְּהַםּ מָאנוּשַׁםּ גַ'נְמַה. מָאנוּשַׁםּ גַ'נְמַה. הוא אומר שצורת חיי אנוש זו מאוד נדירה. היא מושגת, לאחר לידות רבות ומרובות. אז הציוויליזציה המודרנית, הם לא מבינים את ערכם של חיי אנוש אלו. הם חושבי שהגוף נועד לעינוג חושים, כמו הכלבים והחתולים. הכלב והחתול, גם הם נהנים מהחיים בארבעה עקרונות; אכילה, שינה, התגוננות ומין. אז צורת חיי אדם לא נועדה, על מנת להתפנק כמו הכלבים והחתולים. צורת חיי אדם נועדה למשהו אחר. וה"משהו האחר" הוא תודעת קְרּישְׁנַּה או תודעת אלוהים. משום שללא צורת חיי אדם, שום גוף איננו בנוי להבין מיהו אלוהים, מהו העולם הזה, מי אני, מאיפה באתי, לאן עלי ללכת. דברים אלו נועדו לחיי אנוש. אז הוא אומר, "מן הילדות ממש..." למעשה, זה חיוני. מן הילדות, בבתי הספר, במכללות, על בְּהָאגַוַתַה-דְהַרְמַה, או העיסוק של תודעת קְרּישְׁנַּה, להילקח בחשבון. זה הכרחי, וחרף זאת הם לא מבינים. הם חושבים שחיים נקודתיים אלה הם הכל, והגוף הזה הוא הכל, ואין שום חיים זולת אלה. בחיים הבאים, הם בכלל לא מאמינים. כל זה בגלל בערות. חיים הם נצח, וחיים נקודתיים אלה הם הכנה לחיים הבאים.