HE/BG 2.55
פסוק 55
- श्रीभगवानुवाच ।
- प्रजहाति यदा कामान्सर्वान्पार्थ मनोगतान् ।
- आत्मन्येवात्मना तुष्टः स्थितप्रज्ञस्तदोच्यते ॥५५॥
- שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה
- פּרַגַ׳הָאתי יַדָא קָאמָאן סַרְוָאן פָּארְתְהַה מַנוֹ-גַתָאן
- אָתְמַנְי אֵוָאתְמַנָא תוּשְׁטַהּ סְתְהיתַה-פְּרַגְ׳נַֿס תַדוֹצְ׳יַתֵא
מילה אחרי מילה
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה—אישיות אלוה העילאי אמר; פְּרַגַ׳הָאתי—מוותר; יַדָא—כאשר; קָאמָאן—על התשוקות לעינוג חושים; סַרְוָאן—כולן; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; מַנַהּ-גַתָאן—יצירי הדמיון; אָתְמַני—במצב הטהור של הנשמה; אֵוַה—אכן; אָתְמַנָא—באמצעות מֶחשָב המטוהר; תוּשְׁטַהּ—מסופק; סְתְהיתַה-פְּרַגְ׳נַֿהּ—שרוי בתודעה נשגבת; תַדָא—אז; אוּצְ׳יַתֵא—נאמר.
תרגום
אישיות אלוה העילאי אמר: הו פָּארְתְהַה, בשעה שאדם מוותר על שלל התשוקות לעינוג חושים, שאינן אלא יצירי הדמיון, ובשעה שמֶחְשַבו המטוהר מוצא סיפוקו בעצמי בלבד, או אז נאמר שהוא שרוי בתודעה טהורה ונשגבת.
התעמקות
הבְּהָאגַוַתַם מאשש שמי ששרוי כולו בתודעת קְרּישְׁנַּה, או בשירות מסור לאל, ניחן במעלותיהם הטובות של החכמים והקדושים כולן, בעוד שמי שאינו שרוי בנשגב משולל כל תכונה טובה. זאת משום שהוא מוצא מקלט בדמיונו. מכאן שנכון נאמר כאן שיש לוותר על מאוויי החושים, יצירי הדמיון. לא ניתן אמנם לרסן את אלה באופן מלאכותי, אלא שפעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה מרגיעה אותם מוכנית, ללא כל מאמץ נפרד. לכן ללא היסוס יש לעסוק בתודעת קְרּישְׁנַּה, שהרי העיסוק בשירות מסור מרומם באחת לתודעה נשגבת. נשמה מתקדמת מסופקת תמיד בתוך עצמה ומבינה שהיא משרתת נצחית של אלוהים. עם שהגיעה לנשגב, לא עוד מבקשת היא להשביע את מאוויי החושים, שמקורם בחומרנות קטנונית; אדרבה, היא מאושרת תמיד במצבה הטבעי בשירות נצחי לאל.