HE/Prabhupada 0113 - קשה מאוד לשלוט בלשון

The printable version is no longer supported and may have rendering errors. Please update your browser bookmarks and please use the default browser print function instead.


הרצאה על שׂ.בּ. 5.6.2 -- וְרּינְדָאוַנַה, 24 בנובמבר, 1976

אז רַגְהוּנָאתְהַה דָאסַה גוֹסְוָאמִי דָּבַק בעקרונות בקפדנות, צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ דָּבַק גם הוא בקפדנות, וְרֻוּפַּה-סַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי הלכו אף הם בדרך בקפדנות. משום שאין משמע שאדם חי בְּוְרּינְדָאוַנַה עם בגד חתוך קצר, מכאן הפך לכעין רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי. רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי שקע לחלוטין בעיסוקיו. נָאנָה-שָׂאסְתְרַה-ויצָ'ארַנַּיְקַה-ניפּוּנַּוּ סַד-דְהַרְמַה-סַמְּסְתְהָאפַּקַוּ לוֹקָאנָאםּ היתַה-קַרינַּוּ. הם היו בּוְרּינְדָאוַן, אבל הם תמיד חשבו כיצד לעשות טוב לאנשים, לעולם החומרי הזה. בדיוק כמו פְּרַהְלָאדַה מַהָארָאגַ'ה - שׂוֹצֵ'ה תַתוֹ וִימוּקְהֵה-צֵ'תַסַה.

עניינו של הַסָּאדְהוּ מתמצה בחשיבה על האנשים החומרניים מוּלָּכֵי הַשּׁוֹלָל. הם תמיד חושבים, מתכננים כיצד לרומם אותם, הם סובלים. זה סָאדְהוּ. לוֹקָאנָאם היתַה-קָארינַּוּ. סָאדְהוּ, ולא "שיניתי את לבושי בצורה כזו, וברגש של רחמים ייתנו לי רוֹטי, ואני אוֹכָל וָאֵשָׁן." זה לא סָאדְהוּ. סָאדְהוּ...

בְּהַגַוָאן, קְרּישְׁנַּה, הוא אומר מיהו סָאדְהוּ : אַפּי צֵ'ת סוּ-דוּרָאצָ'ארוֹ בְּהַגַ'תֵה מָאם אַנַנְיַה-בְּהָאק סָאדְהוּר אֵוַה סַה מַנְתַוְיַהּ (ב.ג. 9.30). זהו סָאדְהוּ. מי שהקדיש את חייו לְקְרּישְׁנַּה, הוא סָאדְהוּ. אפילו לו יש הרגלים רעים... הרגלים רעים, סָאדְהוּ לא יכול להיות עם הרגלים רעים, כי אם אדם הוא סָאדְהוּ, אַף לוּ במידה ויש לו בהתחלה איזה הרגל רע, הרגל זה יְתוּקַּן - שַׂשְׁוַד בְּהַוַתי דְהַרְמָאתְמָא. קְשׁיפְּרַםּ בְּהַוַתי דְהַרְמָאתְמָא שַׁשְׁוַצ'-צְ'הָאנְתיםּ-נִיגַצְ'צְ'הַתי (ב.ג. 9.30).

אם הוא באמת סָאדְהוּ, ההרגלים הרעים שלו יְתוּקְּנוּ בקרוב מאוד, בקרוב מאוד, שלא ממשיך את ההרגלים הרעים שלו ובו בזמן הוא סָאדְהוּ. זה לא יכול להיות. זה לא סָאדְהוּ. אולי בגלל הרגלי עָבָרוֹ, הוא ביצע איזו טעות. לזאת ניתן לסלוח. אבל אם הוא, בשמו של סָאדְהוּ ושל אַדָּם משוחרר, ממשיך לעשות אז כל השטויות, הרי זהו רמאי. הוא לא סָאדְהוּ.

אַפּי צֵ'ת סוּ-דוּרָאצָ'ארוֹ - צֵ'ת, יַדי, אם, במקרה, זה אפשרי. אבל אם הוא נצמד לתודעת קְרּישְׁנַּה, אז קְשִׁיפְּרַםּ בְּהַוַתי דְהַרְמָאתְמָא שַׁשְׁוַצ'-צְ'הָאנְתיםּ נִיגַצְ'צְ'הַתי. בהתחלה יכולה להיות איזו טעות, אבל עלינו לשאול "אם הטעויות שלי תוּקְנוּ כעת?" מוכרחה להיות עֵירָנוּת.

לעולם אל תבטחו בַּמֶּחְשָׁב. זו ההוראה כאן. בַּמֶּחְשָׁב אין לבטוח. הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי נהג לומר "אחרי שתתעורר מהשינה שלך, קח את הנעליים שלך וָהַכֵּה את הַמֶּחְשָׁב מֵאָה פעמים. זה העסק הראשון שלך. וכשתלך למיטה, קח מקל של מטאטא והכה את הַמֶּחְשָׁב מֵאָה פעמים. אז תוכל לשלוט בַּמֶּחְשָׁב. אחרת זה מאוד קשה." אז זה...

ההכאה הזו עם נעליים וּמטאטא זאת תַפַּסְיַה אחרת. לאנשים כמונו, שאין לנו שליטה על הַמֶּחְשָׁב, עלינו להתאמן בַּתַּפַּסְיַה הזו, להכות את הַמֶּחְשָׁב עם נעליים ומקל של מטאטא. אז אפשרי לשלוט בו.

וּסְּוָאמִי פירושו מי שיש לו שליטה בַּמֶּחְשָׁב - וָאצ'וֹ-וֵגַם, קְרוֹדְהַה-וֵגַם, אוּדַרַה-וֵגַם, אוּפַּסְתְהַה-וֵגַם, מַנַסַה-וֵגַם, קְרוֹדְהַה-וֵגַם, אֵתָאן וֵגָאן יוֹ וִישַׁהֵתַה דְהִירַהּ פְּרּיתְהיוִיםּ סַה שִׂישְׁיָאת (מֶתֶק הַהוֹרָאָה 1). זו ההוראה של רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי. כשאנו יכולים לשלוט וָאצ'וֹ-וֵגַם... זה קְרַנְדַנַה-וֵגַם. (צחוק) הם לא יכולים לשלוט. הם לא מסוגלים לשלוט. לכן הם ילדים. אפשר לסלוח לילד, אמנם אדם בחיים רוחניים, הוא לא מסוגל לשלוט, אין תקווה. אז הוא חסר תקווה. זה צריך להיות תחת שליטתו. וָאצ'וֹ-וֵגַם, קְרוֹדְהַה-וֵגַם, אוּדַרַה-וֵגַם, אוּפַּסְתְהַה וֵגַם.

אבל הדבר החשוב ביותר הוא אוּדַרַה-וֵגַם וְגִ'יהְוָה-וֵגַם. גִ'יהְוָה-וֵגַם, זו נשלטת מאוד. בְּהַקְתיוִינוֹדַה טְהָאקוּרַה אומר "כל החושים שם, אבל מתוכם, גִ'יהְוָה זו מאוד מסוכנת." תָא'רַה מַדְהְיֵה גִ'יהְוָה אַתי לוֹבְּהַמוֹי סוּדוּרְמַתי תָא'קֵה גֵ'תָה קַטְהִינַה סַמְּסָארֵה - זה קשה, קשה מאוד לשלוט בלשון.