HE/BG 1.15
פסוק 15
- पाञ्चजन्यं हृषीकेशो देवदत्तं धनञ्जयः ।
- पौण्ड्रं दध्मौ महाशङ्खं भीमकर्मा वृकोदरः ॥१५॥
- פָּאנְֿצַ׳גַ׳נְיַםּ הְרּישִׁיקֵשׂוֹ דֵוַדַתְתַםּ דְהַנַנְֿגַ׳יַהּ
- פַּוּנְּדְּרַםּ דַדְהְמַוּ מַהָא-שַׂנְֹקְהַםּ בְּהִימַה-קַרְמָא וְרּיקוֹדַרַהּ
מילה אחרי מילה
פָּאנְֿצַ׳גַ׳נְיַם—בקונכייה הנקראת פָּאנְֿצַ׳גַ׳נְיַה; הְרּישִׁיקַה-אִישַׂהּ—קְרּישְׁנַּה (האל המנחה את חושי דְבֵקיו); דֵוַדַתְתַם—בקונכייה הנקראת דֵוַדַתְתַה; דְהַנַם-גַ׳יַהּ—אַרְג'וּנַה (כובש העושר); פַּוּנְּדְּרַם—בקונכייה הנקראת פַּוּנְּדְּרַה; דַדְהְמַוּ—נשף; מַהָא-שַׂנְֹקְהַם—בקונכייה האימתנית; בְּהִימַה-קַרְמָא—מבצען של משימות על אנושיות; וְרּיקַה-אוּדַרַהּ—הרעבתן (בְּהִימַה).
תרגום
קְרּישְׁנַּה נשף בקונכייתו פָּאנְֿצַ'גַ'נְיַה; אַרְג'וּנַה נשף בשלו, דֵוַדַתְתַה; ובְּהִימַה הרעבתן, מבצען של משימות על-אנושיות, נשף בקונכייתו האימתנית פַּוּנְּדְּרַה.
התעמקות
מאחר שקְרּישְׁנַּה הוא אדון החושים כולם, הוא מכונה בפסוק זה הְרּישִׁיקֵשׂה. ישויות החיים הן חלקיקים שלו, ומכאן שגם חושיהן הם חלק מחושיו. האימפרסונליסטים אינם יודעים להסביר את טבע חושיהן של ישויות החיים, ומשום כך להוטים לתאר את אלה כנטולות חושים, או משוללות ייחודיות. אישיות אלוה מצוי בלב כול ומכוון את חושיהם. אולם הכוונתו היא כמידת התמסרותה של ישות החיים. מכל מקום, בחושיו של הדָבֵק הטהור הוא שולט במישרין. עתה, בשדה הקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה, הוא שלט כליל בחושיו הנשגבים של אַרְג'וּנַה, ומכאן שמו הְרּישִׁיקֵשׂה. שמותיו של האל הם בהתאם למעשיו. הוא נקרא למשל, מַדְהוּסֻוּדַנַה משום שהרג את הזֵד מַדְהוּ; שמו גוֹוינְדַה על שהוא מעניק עונג לפרות ולחושים; הוא נקרא וָאסוּדֵוַה כיוון שהופיע כבנו של וַסוּדֵוַה; שמו דֵוַקִי-נַנְדַנַה על שקיבל את דֵוַקִי כאמו; שמו יַשׂוֹדָא-נַנְדַנַה משום שהעניק ליַשׂוֹדָא את משובות ילדותו בוְרּינְדָאוַנַה; הוא נקרא פָּארְתְהַה-סָארַתְהי כיוון ששימש כרכבו של ידידו אַרְג'וּנַה, וגם השם הְרּישִׁיקֵשׂה מציין שהנחה את אַרְג'וּנַה בשדה הקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה. שמו של אַרְג'וּנַה בפסוק זה, דְהַנַנְֿגַ'יַה, ניתן לו על עזרתו לאחיו הבכור באיסוף ממון, בשעה שהיה המלך זקוק לאוצרות רבים לצורך הקרבות שונות. בְּהִימַה ידוע כוְרּיקוֹדַרַה בגלל כושר אכילתו המופלא, שמשתווה ליכולתו הגופנית הבלתי רגילה ומבצעיו העל-אנושיים, כגון הריגת הזֵד הידּימְבַּה. תרועות קונכייותיהם של האישים השונים שבמחנה הפָּאנְּדַּוים, החל בזו של האל, נסכו עוז רוח בקרב החיילים. מחנה האויב לא זכה בתרועות שכאלה, גם לא בנוכחותו של האל, המכוון העליון, אף לא בנוכחותה של אלת המזל. מכאן שנועד לנחול תבוסה – וזאת בישרו צלילי הקונכיות.