HE/BG 1.28
פסוק 28
- अर्जुन उवाच
- दृष्ट्वेमं स्वजनं कृष्ण युयुत्सुं समुपस्थितम् ।
- सीदन्ति मम गात्राणि मुखं च परिशुष्यति ॥२८॥
- אַרְג׳וּנַה אוּוָאצַ׳ה
- דרּישְׁטְוֵמַםּ סְוַה-גַ׳נַםּ קְרּישְׁנַּה יוּיוּתְסוּםּ סַמוּפַּסְתְהיתַם
- סִידַנְתי מַמַה גָאתְרָאנּי מוּקְהַםּ צַ׳ה פַּרישׂוּשְׁיַתי
מילה אחרי מילה
אַרְג׳וּנַהּ אוּוָאצַ׳ה—אַרְג'וּנַה אמר; דְרּישְׁטְוָא—בראותי; אימַם—האלה; סְוַה-גַ׳נַם—את ידידי וקרובי; קְרּישְׁנַּה—קְרּישְׁנַּה; יוּיוּתְסוּם—חדורי רוח קרב; סַמוּפַּסְתְהיתַם—ניצבים למולי; סִידַנְתי—שוקעים; מַמַה—שלי; גָאתְרָאנּי—איברים; מוּקְהַם—פה; צַ׳ה—ו-; פַּרישׂוּשְׁיַתי—ניחר.
תרגום
אַרְג'וּנַה אמר: קְרּישְׁנַּה יקירי, למראה ידידי וקרובי הניצבים למולי חדורי רוח קרב, חיל ורעדה פושטים באברי גופי ופי ניחר.
התעמקות
אדם בעל מסירות טהורה לאל ניחן בשלל מעלותיהם הטובות של הקדושים או האלים-למחצה. לעומת זאת, מי שאינו דָבֵק, גם אם הוא מבורך בכישורים חומריים רבים כגון השכלה ותרבות, אין בו שום תכונה אלוהית. אַרְג'וּנַה נמלא חמלה למראה בני משפחתו, ידידיו וקרוביו, שנערכו שם לקרב, נחושים להילחם זה בזה. מלכתחילה כבר חס על חייליו, אלא שעתה, לנוכח המוות הבלתי נמנע, הוא חמל גם על חיילי האויב. הרהורים אלה העבירו רטט בגופו, ופיו יבש. הוא נדהם כלשהו מלהיטותם לקרב. למעשה, קהילה שלמה, כולם קרובי דם, עמדה להילחם בו, ומאחר שהיה דָבֵק יפה נפש, רוחו נסערה כולה. קל לשער, אף שלא נזכר כאן, שבנוסף לרעד ולפה הניחר, מלאו עיניו בדמעות חמלה. תופעות שכאלה אינן תולדה של חולשה, אלא של רכות לב שמאפיינת דָבֵק טהור של אלוהים. משום כך נאמר:
- יַסְיָאסְתי בְּהַקְתיר בְּהַגַוַתְי אַקינְֿצַ׳נָא
- סַרְוַיְר גוּנַּיְס תַתְרַה סַמָאסַתֵא סוּרָאהּ
- הַרָאו אַבְּהַקְתַסְיַה קוּתוֹ מַהַד-גוּנָּא
- מַנוֹ-רַתְהֵנָאסַתי דְהָאוַתוֹ בַּהיהּ
"מי שניחן במסירות בלתי מעורערת לאישיות אלוה, ניחן גם בכל מעלותיהם הטובות של האלים-למחצה, בעוד שמי שאינו דָבֵק, כל כישוריו הם חומריים ובעלי ערך פעוט. זאת משום שאינו חורג ממישור המֶחשָב ומובטח לכן, שיימשך אחר זוהרהּ של האנרגיה החומרית." (שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם 5.8.12)