HE/BG 11.51
פסוק 51
- अर्जुन उवाच
- दृष्ट्वेदं मानुषं रूपं तव सौम्यं जनार्दन ।
- इदानीमस्मि संवृत्तः सचेताः प्रकृतिं गतः ॥५१॥
- אַרְג׳וּנַה אוּוָאצַ׳ה
- דְרּישְׁטְוֵדַםּ מָאנוּשַׁםּ רֻוּפַּםּ תַוַה סַוּמְיַםּ גַ׳נָארְדַנַה
- אידָאנִים אַסְמי סַמְּוְרּיתְתַהּ סַה-צֵ׳תָאהּ פְּרַקְרּיתיםּ גַתַהּ
מילה אחרי מילה
אַרְג׳וּנַהּ אוּוָאצַ׳ה—אַרְג'וּנַה אמר; דְרּישְׁטְוָא—בִראותי; אידַם—הזו; מָאנוּשַׁם—האנושית; רֻוּפַּם—את הדמות; תַוַה—שלך; סַוּמְיַם—יפה מאוד; גַ׳נָארְדַנַה—הו מדביר האויב; אידָאנִים—כעת; אַסְמי—אני; סַמְּוְרּיתְתַהּ—רגוע; סַה-צֵ׳תָאהּ—בתודעתי; פְּרַקְרּיתים—לטבעי המקורי; גַתַהּ—שב.
תרגום
משראה אַרְג'וּנַה את קְרּישְׁנַּה בדמותו המקורית הוא אמר: הו גַ'נָארְדַנַה, למראה דמותך האנושית רבת החן, נרגעה נפשי ושבה לטבעה המקורי.
התעמקות
המילים מָאנוּשַׁם רֻוּפַּם מציינות בבירור שהאל במקורו הוא בעל שתי ידיים. אלה שממעיטים בערכו של קְרּישְׁנַּה וחושבים אותו לאדם רגיל, מוצגים כאן כבורים לגבי טבעו האלוהי. אם קְרּישְׁנַּה הוא אדם רגיל, כיצד יכול היה להציג את דמות היקום, ואחר את דמות נָארָאיַנַּה בעלת ארבע הידיים? הבְּהַגַוַד-גִיתָא קובעת בבירור שמי שחושב את קְרּישְׁנַּה לאדם רגיל, ומטעה את הקורא וטוען שזהו הבְּרַהְמַן הבלתי אישי שמדבר מתוך קְרּישְׁנַּה, מעולל למעשה, עוול חמור ביותר. קְרּישְׁנַּה הציג באופן ממשי את דמות היקום ואת דמות וישְׁנּוּ בעלת ארבע הידיים. כיצד יתכן שהוא אדם רגיל? פרשנות מטעה שכזו אינה מבלבלת את הדָבֵק הטהור, שהרי הוא יודע מהו מה. פסוקיה המקוריים של הגִיתָא ברורים כשמש, ואינם זקוקים לאור פנסיהם של פרשנים שוטים.