HE/BG 13.1-2
פסוקים 2-1
- अर्जुन उवाच
- प्रकृतिं पुरुषं चैव क्षेत्रं क्षेत्रज्ञमेव च ।
- एतद्वेदितुमिच्छामि ज्ञानं ज्ञेयं च केशव ॥१॥
- श्रीभगवानुवाच ।
- इदं शरीरं कौन्तेय क्षेत्रमित्यभिधीयते ।
- एतद्यो वेत्ति तं प्राहुः क्षेत्रज्ञ इति तद्विदः ॥२॥
- אַרְג׳וּנַה אוּוָאצַ׳ה
- פְּרַקְרּיתיםּ פּוּרוּשַׁםּ צַ׳יְוַה קְשֵׁתְרַםּ קְשֵׁתְרַה-גְ׳נַֿם אֵוַה צַ׳ה
- אֵתַד וֵדיתוּם איצְ׳צְ׳הָאמי גְ׳נָֿאנַםּ גְ׳נֵֿיַםּ צַ׳ה קֵשַׂוַה
- שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה
- אידַםּ שַׂרִירַםּ קַוּנְתֵיַה קְשֵׁתְרַם איתְי אַבְּהידְהִייַתֵא
- אֵתַד יוֹ וֵתְתי תַםּ פְּרָאהוּהּ קְשֵׁתְרַה-גְ׳נַֿה איתי תַד-וידַהּ
מילה אחרי מילה
אַרְג׳וּנַהּ אוּוָאצַ׳ה—אַרְג'וּנַה אמר; פְּרַקְרּיתים—טבע; פּוּרוּשַׁם—הנהנה; צַ׳ה—גם; אֵוַה—אכן; קְשֵׁתְרַם—השדה; קְשֵׁתְרַה-גְ׳נַֿם—יודע השדה; אֵוַה—אכן; צַ׳ה—גם; אֵתַת—את כל זאת; וֵדיתוּם—לדעת; איצְ׳צְ׳הָאמי—אני רוצה; גְ׳נָֿאנַם—ידע; גְ׳נֵֿיַם—מושא הידע; צַ׳ה—גם; קֵשַׂוַה—הו קְרישְׁנַּה; שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה—אישיות אלוה העילאי אמר; אידַם—הזה; שַׂרִירַם—הגוף; קַוּנְתֵיַה—הו בן קוּנְתִי; קְשֵׁתְרַם—השדה; איתי—כך; אַבְּהידְהִייַתֵא—מכונה; אֵתַת—אותו; יַהּ—מי ש-; וֵתְתי—יודע; תַם—לו; פְּרָאהוּהּ—קראו; קְשֵׁתְרַה-גְ׳נַֿהּ—יודע השדה; איתי—כך; תַת-וידַהּ—היודעים זאת.
תרגום
אַרְג'וּנַה אמר: הו קְרּישְׁנַּה יקירי, ברצוני לדעת אודות פְּרַקְרּיתי (טבע) ופּוּרוּשַׁה (הנהנה), אודות השדה ויודע השדה, ואודות ידע ומושא ידע. אישיות אלוה העילאי אמר: הו בן קוּנְתִי, גוף זה נקרא השדה, והיודע אותו נקרא יודע השדה.
התעמקות
אַרְג'וּנַה שואל לגבי פְּרַקְרּיתי (טבע), פּוּרוּשַׁה (הנהנה), קְשֵׁתְרַה (השדה), קְשֵׁתְרַה-גְ'נַֿה (יודע השדה), ידע ומושא הידע. קְרּישְׁנַּה משיב ואומר שהגוף נקרא השדה, והיודע אותו, נקרא יודע השדה. הגוף מהווה שדה פעילותה של הנשמה המותנית. זו כלואה בקיום חומרי ומנסה לשלוט בטבע החומרי. שדה פעולתה מותאם למידת יכולתה לשלוט. שדה הפעולה הוא הגוף. ומהו גוף זה? הגוף מורכב מחושים. נשמה מותנית כמהה לעינוג חושים, וגופה, או שדה הפעולות, מותאם ליכולת הנאתה. משום כך זה נקרא קְשֵׁתְרַה, או שדה פעילותה של הנשמה המותנית. העצמי שבגוף, שאינו אמור להזדהות עם גופו, נקרא קְשֵׁתְרַה-גְ'נַֿה, או יודע השדה. לא קשה להבין את ההבדל שבין השדה ליודעו, או בין הגוף ליודע הגוף. כל אחד חווה בתמורות הרבות שחלות בגופו מילדות לזקנה, אף שהוא נשאר הוא עצמו. מכאן שישנו הבדל בין יודע שדה הפעולות לבין השדה עצמו. בדרך זו יכולה נשמה מותנית להבין שהיא שונה מגופה. בראשית הספר הוסבר – דֵהינוֹ 'סְמין – שישות החיים מצויה בגוף. הגוף משתנה מילדות לבחרות ולזקנה, ובעל הגוף מודע לשינויים אלה. הוא מוגדר כקְשֵׁתְרַה-גְ'נַֿה. אנו נוטים לחשוב, "אני מאושר", "אני גבר", "אני אישה", "אני כלב", "אני חתול". אלה הן זהויות גופניות של היודע. אלא שהוא עצמו שונה מהגוף. אנו משתמשים בחפצים רבים – בגדים למשל – אולם אנו יודעים שאנו שונים מאלה. אם נתעמק כלשהו, נוכל להבין באופן דומה, שאנו שונים מהגוף. אני, אתה, וכל אחד בעל-גוף, נקרא קְשֵׁתְרַה-גְ'נַֿה, או יודע שדה הפעולה, ואילו הגוף נקרא קְשֵׁתְרַה, או שדה הפעולה עצמו.
ששת הפרקים הראשונים של הבְּהַגַוַד-גִיתָא מתארים את יודע הגוף (ישות החיים) והתנאים להבנת האל העליון. ששת הפרקים האמצעיים מתארים את האל ואת היחסים שבין הנשמה הייחודית לבין נשמת-העל בתוך שירות מסור. אלה מבססים את מעמדו העליון של אישיות אלוה, לעומת מעמדה הכפוף של הנשמה הייחודית. ישויות החיים כפופות תמיד, וסבלן מקורו בשכחת העובדה הזו. תואר גם, שעם שהן נעורות באמצעות פעילות רוחנית, הריהן פונות לאלוהים מתוך מניעים שונים – מצוקה, מחסור, סקרנות וחיפוש אחר האמת. החל מן הפרק השלושה-עשר מוסבר כיצד באה ישות החיים במגע עם הטבע החומרי, וכיצד זו נגאלת בידי האל בדרכים שונות – פעילות תועלתנית, פיתוח ידע ושירות מסור. מוסבר גם כיצד ישות החיים, אף ששונה מגופה החומרי, נקשרת אליו בדרך כלשהי.