HE/BG 13.23
פסוק 23
- उपद्रष्टानुमन्ता च भर्ता भोक्ता महेश्वरः ।
- परमात्मेति चाप्युक्तो देहेऽस्मिन्पुरुषः परः ॥२३॥
- אוּפַּדְרַשְׁטָאנוּמַנְתָא צַ׳ה בְּהַרְתָא בְּהוֹקְתָא מַהֵשְׂוַרַהּ
- פַּרַמָאתְמֵתי צָ׳אפְּי אוּקְתוֹ דֵהֵא ׳סְמין פּוּרוּשַׁהּ פַּרַהּ
מילה אחרי מילה
אוּפַּדְרַשְׁטָא—משגיח; אַנוּמַנְתָא—נותן רשות; צַ׳ה—גם; בְּהַרְתָא—האדון; בְּהוֹקְתָא—הנהנה העליון; מַהָא-אִישְׂוַרַהּ—האל העליון; פַּרַמַה-אָתְמָא—נשמת העל; איתי—כך; צַ׳ה—ו-; אַפּי—אכן; אוּקְתַהּ—נאמר; דֵהֵא—בגוף; אַסְמין—הזה; פּוּרוּשַׁהּ—נהנה; פַּרַהּ—נשגב.
תרגום
אולם בגוף זה שוכן גם נהנה נוסף – נשגב. זהו אישיות אלוה, אדון הקניינים העליון, שקיים כמשגיח ונותן הרשות, וידוע כנשמת-העל.
התעמקות
נאמר כאן שנשמת-העל, שמצוי תמיד עם הנשמה הייחודית, הוא נציגו של אישיות אלוה. הוא אינו ישות חיים רגילה. הוגי הדעות המוניסטיים סוברים כי יודע הגוף הוא אחד. מכאן שאין לדעתם הבדל בין נשמת-העל לבין הנשמה הייחודית. האל מבהיר זאת ואומר שהפַּרַמָאתְמָא מייצג אותו בכל גוף וגוף. הוא נבדל מן הנשמה הייחודית; הוא פַּרַה, נשגב. הנשמה הייחודית מתענגת על פעילותו של שדה אחד בלבד. נשמת-העל לעומת זאת, אינו נהנה מוגבל כמותה; הוא גם אינו מתענג על פעילות הגוף, אלא מצוי כעד, כמשגיח, כנותן רשות וכנהנה עליון. הוא נקרא פַּרַמָאתְמָא, ולא אָתְמָא, והוא נשגב. ברור שהאָתְמָא והפַּרַמָאתְמָא נבדלים זה מזה. רגליו וידיו של נשמת-העל, הפַּרַמָאתְמָא, פושטים לכל עבר, אולם לא אלה של הנשמה הייחודית. מאחר שהוא הנו האל העליון הרי שהוא נמצא בגוף כדי להרשות לישות החיים להגשים את תשוקותיה לעינוג חושים. ללא אישורו, זו לא יכולה לעשות דבר. הנשמה הייחודית היא בְּהוּקְתַה, או נתמכת, והאל הוא בְּהוֹקְתָא, או תומך ומקיים. ישויות החיים הן רבות לאינספור, והוא מצוי עמן כידיד.
למעשה, כל ישות חיים ייחודית היא חלקיק נצחי של אלוהים. שניהם קשורים בזיקה וידידות עזה. אלא שלישות החיים יש נטייה לדחות את סמכותו של אלוהים. באופן עצמאי זו מנסה אז לשלוט בטבע. בגלל הנטייה הזו היא נקראת אונו הגבולי של האל; ביכולתה להימצא באנרגיה החומרית או ברוחנית. אלוהים נשאר עמה כידיד, כנשמת-העל, כל עוד זו מותנית לטבע החומרי. זאת כדי להשיבה לאון הרוחני. זוהי שאיפתו המתמדת של האל. אלא שבעצמאותה המזערית, מוסיפה ישות החיים ודוחה את חברתו של האור הרוחני. שימוש לא נכון שכזה בעצמאות, מהווה סיבת מאבקה החומרי בטבע המותנה. אולם האל לא מרפה ומורה לה מבפנים ומבחוץ. מבחוץ אלה הוראותיו שבבְּהַגַוַד-גִיתָא, ומבפנים הוא מנסה לשכנעה שפעילותה בשדה החומרי לא תוביל אותה לאושר אמיתי. "נטשי את ניסיונותיך ושימי מבטחך בי. או אז תהיי מאושרת", הוא אומר. וכך, אותו אדם נבון שנותן אמונו בפַּרַמָאתְמָא, או אישיות אלוה, מתחיל ומתקדם לעבר חיים נצחיים מלאי חדווה וידע.