HE/BG 13.5
פסוק 5
- ऋषिभिर्बहुधा गीतं छन्दोभिर्विविधैः पृथक् ।
- ब्रह्मसूत्रपदैश्चैव हेतुमद्भिर्विनिश्चितैः ॥५॥
- רּישׁיבְּהיר בַּהוּדְהָא גִיתַםּ צְ׳הַנְדוֹבְּהיר ויוידְהַיְהּ פְּרּיתְהַק
- בְּרַהְמַה-סֻוּתְרַה-פַּדַיְשׂ צַ׳יְוַה הֵתוּמַדְבְּהיר וינישְׂצ׳יתַיְהּ
מילה אחרי מילה
רּישׁיבְּהיהּ—על ידי החכמים; בַּהוּדְהָא—בדרכים שונות; גִיתַם—מתואר; צְ׳הַנְדוֹבְּהיהּ—במזמורים הוֵדיים; ויוידְהַיְהּ—השונים; פְּרּיתְהַק—במיוחד; בְּרַהְמַה-סֻוּתְרַה—של הוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה; פַּדַיְהּ—על ידי הפסוקים; צַ׳ה—גם; אֵוַה—אכן; הֵתוּ-מַדְבְּהיהּ—עם סיבה ותוצאה; וינישְׂצ׳יתַיְהּ—מובחנים.
תרגום
הידע אודות שדה הפעולות ויודע הפעולות מתואר על-ידי חכמים בכתבים וֵדיים שונים, ובמיוחד בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה. שם זה מתואר, על דרך ההיגיון, כסיבה ותוצאה.
התעמקות
קְרּישְׁנַּה, אלוה עליון, הוא הסמכות העליונה לגבי ידע זה. אלא שמקובל בין משכילים ומלומדים בני סמכא להציג ראיות מסמכויות קודמות. שאלת הזהות או השונות שבין הנשמה לנשמת-העל היא נקודת מחלוקת חריפה, ולצורך הסברתה קְרּישְׁנַּה נשען על סמכות הוֵדָאנְתַה. תחילה הוא אומר, "בהסתמך על חכמים שונים". החכמים השונים, מלבדו, הם וְיָאסַדֵוַה (מחבר הוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה), שמסביר בספרו באופן מושלם את נושא השניוּת, גם אביו של וְיָאסַדֵוַה, פַּרָאשַׂרַה, הוא חכם דגול. בספרי הדת שלו הוא כותב, אַהַםּ תְוַםּ צַ'ה תַתְהָאנְיֵא. "אנחנו – אתה, אני, ושאר ישויות החיים – כולנו נשגבים, אף שמצויים בגוף חומרי. אולם נפלנו ואנו נתונים לשלוש מידות הטבע בהתאם לקַרְמַה השונה שלנו. משום כך יש שמעמדם גבוה יותר, וישנם בעלי טבע נחות. הטבע הנחות והעליון שניהם מקורם בבערות, ומתגלים בישויות חיים לאינספור. מכל מקום, נשמת-העל, שאינו מוֹעד לעולם, הוא נשגב ואינו נגוע במידות החומריות." הבחנה דומה בין הנשמה לבין נשמת-העל ולבין הגוף מצויה גם בוֵדות המקוריות, ובמיוחד בקַטְהַה אוּפַּנישַׁד. רבים החכמים הדגולים שהסבירו זאת, ופַּרָאשַׂרַה נחשב לראשי שבהם.
המילה צְ'הַנְדוֹבְּהיהּ מתייחסת לספרות הוֵדית השונה. טבע, ישות החיים ואישיות אלוה, מתוארים למשל, בתַיְתְתירִייַה אוּפַּנישַׁד, שהוא ענף של היַג'וּר וֵדַה. כפי שנאמר קודם, קְשֵׁתְרַה הוא שדה הפעולות, וישנם שני סוגים של קְשֵׁתְרַה-גְ'נַֿה: ישות החיים הייחודית וישות החיים העליונה. בתַיְתְתירִייַה אוּפַּנישַׁד (2.5) נאמר, בְּרַהְמַה פּוּצְ'צְ'הַםּ פְּרַתישְׁטְהָא. ישנו היבט של האון האלוהי הנקרא אַנְנַה-מַיַה, או תלות הקיום במזון. הבנה שכזו היא בסך הכול הבנה חומרית של העליון. גבוהה ממנה זו פְּרָאנַּהּ-מַיַה; לאחר הבנת האמת המוחלטת כמזון, ניתן להבין אותה בסימני החיים, או בצורות חיים. כאשר ההבנה מתרחבת מעבר לסימני החיים, לשלב של חשיבה, רגש ורצון, זו נקראת גְ'נָֿאנַה-מַיַה. אחריה באה הבנת הבְּרַהְמַן, שנקראת ויגְ'נָֿאנַה-מַיַה. בשלב זה יודעת ישות החיים להפריד בין מֶחשָבה וסימני החיים לבינה עצמה. השלב הבא, והסופי, הוא אָנַנְדַה-מַיַה. או הבנת הטבע המלא חדווה. ישנם חמישה שלבים בהבנת הבְּרַהְמַן, ואלה נקראים בְּרַהְמַה פּוּצְ'צְ'הַם. מאלה, שלושת הראשונים – אַנְנַה-מַיַה, פְּרָאנַּהּ-מַיַה וגְ'נָֿאנַה-מַיַה – קשורים בשדות הפעולה של ישויות החיים. מכל מקום, אלוהים נשגב לשדות הפעולה הללו כולם, והוא נקרא אָנַנְדַה-מַיַה. גם בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה העליון מתואר כאָנַנְדַה-מַיוֹ 'בְּהְיָאסָאת: אלוה העילאי ניחן בטבע מלא חדווה. הוא מתרחב לויגְ'נָֿאנַה-מַיַה, גְ'נָֿאנַה-מַיַה, פְּרָאנַּה-מַיַה ואַנְנַה-מַיַה כדי ליהנות מחדוותו הנשגבת. בשדה הפעולות, ישות החיים נחשבת לנהנית, אף שהיא שונה מאָנַנְדַה-מַיַה. אך כאשר היא מבקשת ליהנות ולהשתלב באָנַנְדַה-מַיַה, היא הופכת למושלמת. זוהי התמונה האמיתית של האל כיודע העליון של השדה, של ישות החיים כיודע הכפוף, ושל טבע שדה הפעולה. יש לחפש אחר אמת זו בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה, או בבְּרַהְמַה-סֻוּתְרַה.
נזכר כאן שצופני הבְּרַהְמַה-סֻוּתְרַה ערוכים להפליא על פי סיבה ותוצאה. כמה מן הסֻוּתְרות, או הפסוקים, הם נַה וייַד אַשְׂרוּתֵהּ (2.3.2), נָאתְמָא שְׂרוּתֵהּ (2.3.18), ופַּרָאת תוּ תַץ'-צְ'הְרוּתֵהּ (2.3.40). הפסוק הראשון מציין את שדה הפעולות, השני את ישות החיים, והשלישי, את האל, שהוא הטוב העליון מבין התופעות והישויות כולן.