HE/BG 14.3

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 3

मम योनिर्महद् ब्रह्म तस्मिन्गर्भं दधाम्यहम् ।
सम्भवः सर्वभूतानां ततो भवति भारत ॥३॥
מַמַה יוֹניר מַהַד בְּרַהְמַה תַסְמין גַרְבְּהַםּ דַדְהָאמְי אַהַם
סַמְבְּהַוַהּ סַרְוַה-בְּהֻוּתָאנָאםּ תַתוֹ בְּהַוַתי בְּהָארַתַה

מילה אחרי מילה

מַמַה—שלי; יוֹניהּ—מקור הלידה; מַהַת—כלל האנרגיה החומרית; בְּרַהְמַה—העליון; תַסְמין—בו; גַרְבְּהַם—הריון; דַדְהָאמי—יוצר; אַהַם—אני; סַמְבְּהַוַהּ—האפשרות; סַרְוַה-בְּהֻוּתָאנָאם—של כל ישויות החיים; תַתַהּ—אז; בְּהַוַתי—מתהווה; בְּהָארַתַה—הו בן בְּהַרַתַה.

תרגום

הו בן בְּהַרַתַה, כלל החומר, שנקרא בְּרַהְמַן, הוא מקור הלידה. אותו בְּרַהְמַן אני מעבּר ומאפשר את לידתן של כל ישויות החיים.

התעמקות

זהו הסברו של העולם: הכול מתהווה מצירופם של קְשֵׁתְרַה וקְשֵׁתְרַה-גְ'נַֿה, או הגוף והנשמה הרוחנית, ואלוהים הוא שמחולל את הצירוף הזה. המַהַת-תַתְתְוַה היא כלל הסיבה של עולם התופעות; וכלל החומר של התופעה החומרית, שבו פועלות מידות הטבע, נקרא לעיתים בְּרַהְמַן. אישיות אלוה מעבּר את כלל החומר וגורם להתהוותם של יקומים לאינספור. הספרות הוֵדית מתארת את כלל החומר, המַהַת-תַתְתְוַה, כבְּרַהְמַן (מוּנְּדַּקַה אוּפַּנישַׁד 1.1.9): תַסְמָאד אֵתַד בְּרַהְמַה נָאמַה-רֻוּפַּם אַנְנַםּ צַ'ה גָ'איַתֵא. אישיות אלוה מעבּר את בְּרַהְמַן בזרעי ישויות החיים. עשרים וארבעה היסודות, החל מאדמה, מים, אש ואוויר, כולם הם אנרגיה חומרית, ומהווים את המַהַד בְּרַהְמַה, או הבְּרַהְמַן הגדול, כלומר הטבע החומרי. מכל מקום, בפרק השביעי מוסבר שמעבר לזה ישנו טבע אחר עילי – ישויות החיים. הטבע העילי מתערבב בטבע החומרי ברצונו של אלוהים, וכך נולדות ישויות החיים בטבע החומרי.

העקרב מטיל את ביציו בתוך ערימת אורז, ומשום כך נאמר לעיתים שעקרבים נולדים מאורז. אלא שלא האורז הוא מקורו של העקרב, אלא האם שהטילה את ביציה. בדומה לכך, גם הטבע החומרי אינו גורם לידתן של ישויות החיים. הזרע מקורו באישיות אלוה, ורק נראה כאילו הן מופקות מן הטבע החומרי. כל ישות חיה ניחנת, על פי מעשיה בעבר, בגוף שונה, תוצר הטבע החומרי, באמצעותו זו מגשימה את מכסת הסבל והאושר שמגיעים לה בהתאם למעשיה. אלוהים הוא מקור כל ישויות החיים, על צורותיהן השונות.