HE/BG 14.6
פסוק 6
- तत्र सत्त्वं निर्मलत्वात्प्रकाशकमनामयम् ।
- सुखसङ्गेन बध्नाति ज्ञानसङ्गेन चानघ ॥६॥
- תַתְרַה סַתְתְוַםּ נירְמַלַתְוָאת פְּרַקָאשַׂקַם אַנָאמַיַם
- סוּקְהַה-סַנְֹגֵנַה בַּדְהְנָאתי גְ׳נָֿאנַה-סַנְֹגֵנַה צָ׳אנַגְהַה
מילה אחרי מילה
תַתְרַה—מבינהן; סַתְתְוַם—מידת הטובות; נירְמַלַתְוָאת—בשל היותה הטהורה ביותר בעולם החומרי; פְּרַקָאשַׂקַם—מאירה; אַנָאמַיַם—משוחררת מתגובות החטא; סוּקְהַה—עם אושר; סַנְֹגֵנַה—על ידי התרועעות; בַּדְהְנָאתי—מתְנה; גְ׳נָֿאנַה—עם ידע; סַנְֹגֵנַה—על ידי התרועעות; צַ׳ה—גם; אַנַגְהַה—הו הנקי מחטא.
תרגום
הו הנקי מחטא, מידת הטוֹבוּת טהורה מהאחרות, ומאירה ומשחררת מכל תגובות החטא. מי שמצויים במידה זו מותנים לתחושת אושר וידע.
התעמקות
ישויות החיים אשר מותנות לטבע החומרי הן מסוגים שונים. ישנן שמחות, ישנן פעילות מאוד, ויש חסרות ישע. ההיבטים הנפשיים הללו הם גורמי התנייתן של הישויות. פרק זה מסביר את כל סוגי ההתניות הללו. ראשית מוסברת מידת הטוֹבוּת. מי שמותנה למידה זו הופך חכם ממי שמותנים למידות אחרות. הוא אינו מושפע כל כך מסבל חומרי, וחש עצמו כמו מתקדם בידע חומרי.
הבְּרָאהְמַנַּה אמור להימצא במידה זו ונחשב למייצגה. תחושת האושר שלו מקורה בהבנה שבמידת הטוֹבוּת הוא משוחרר, פחות או יותר, מתגובות החטא. בספרות הוֵדית נאמר שמידת הטוֹבוּת פירושה יותר ידע, ותחושת אושר רבה יותר.
הבעיה היא שמי שמצוי במידה זו נוטה לחשוב שהוא מתקדם בידע וטוב מזולתו, וזוהי התנייתו. המדענים והוגי הדעות הם דוגמה יפה. אלה מתגאים מאוד בידיעותיהם, וכיוון שלרוב שיפרו את תנאי חייהם, הרי שהם חשים באושר חומרי כלשהו. תחושת הקידמה והאושר שבחיים החומריים קושרת אותם למידת הטוֹבוּת החומרית. אלה נמשכים לפעול במידה זו, הטוֹבוּת, וכל עוד ממשיכה משיכתם, עליהם להוסיף ולהיוולד בגוף כלשהו בטבע החומרי. מכאן שסיכוייהם לגאולה או להתעלות לעולם הרוחני הם אפסיים. שוב ושוב אלה יהפכו להוגי דעות, מדענים או משוררים, ושוב ושוב יסתבכו בסבל הלידה והמוות. רק אשליית הטבע החומרי היא שגורמת לאדם לחשוב חיים שכאלה לנעימים.