HE/BG 15.1
פסוק 1
- श्रीभगवानुवाच ।
- ऊर्ध्वमूलमधःशाखमश्वत्थं प्राहुरव्ययम् ।
- छन्दांसि यस्य पर्णानि यस्तं वेद स वेदवित् ॥१॥
- שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה
- אֻוּרְדְהְוַה-מֻוּלַם אַדְהַהּ-שָׂאקְהַם אַשְׂוַתְתְהַםּ פְּרָאהוּר אַוְיַיַם
- צְ׳הַנְדָאמְּסי יַסְיַה פַּרְנָּאני יַס תַםּ וֵדַה סַה וֵדַה-וית
מילה אחרי מילה
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה—אישיות אלוה העילאי אמר; אֻוּרְדְהְוַה-מֻוּלַם—שורשיו פונים מעלה; אַדְהַהּ—למטה; שָׂאקְהַם—ענפים; אַשְׂוַתְתְהַם—עץ בניאן; פְּרָאהוּהּ—נאמר; אַוְיַיַם—נצחי; צְ׳הַנְדָאמְּסי—המזמורים הוֵדיים; יַסְיַה—אשר שלו; פַּרְנָּאני—העלים; יַהּ—מי ש; תַם—אותו; וֵדַה—יודע; סַהּ—הוא; וֵדַה-וית—יודע הוֵדות.
תרגום
אישיות אלוה העילאי אמר: נאמר שקיים עץ בניאן אשר חי לעד, שמשלח שורשיו מעלה וענפיו מטה, ועליו הם המזמורים הוֵדיים. יודע עץ זה הנו יודע הוֵדות.
התעמקות
לאחר דיון בחשיבותה של בְּהַקְתי-יוֹגַה, ניתן לשאול, "ומה עם הוֵדות?" פרק זה מסביר שתכלית לימודן זה להבין את קְרּישְׁנַּה. מכאן שמי שמודע לקְרּישְׁנַּה ועוסק בשירות מסור, כבר יודע את הוֵדות.
סבך העולם החומרי משול כאן לעץ בניאן. מי שעוסק בפעילות תועלתנית, עבורו מסתעף עץ זה לאין קץ; הלה נודד ונודד בין ענפיו השונים. עץ העולם החומרי הוא ללא סוף, ומי שנקשר אליו, נחסמת דרכו לגאולה. המזמורים הוֵדיים, שנועדו לרומם את הנשמה המותנית, נחשבים לעלי העץ. שורשיו צומחים כלפי מעלה, כיוון שראשיתם במשכנו של בְּרַהְמָא, שבכוכב העליון ביקום. מכל מקום, מי שמבין את עץ האשליה הבלתי נכחד הזה, יכול להיחלץ ממנו.
חשוב להבין את תהליך ההיחלצות. בפרקים קודמים הוסברו תהליכים שונים לגאולה משעבוד חומרי. עד לפרק ה-13 הודגש השירות המסור לאלוהים כטוב שבתהליכים. עיקרון היסוד של שירות מסור זה התנתקות מפעילות חומרנית והתקשרות לשירות נשגב לאישיות אלוה. בראשית הפרק נדון תהליך גדיעתה של הזיקה לפעילות חומרית. שורשיו של הקיום החומרי צומחים מעלה. פירושו של דבר שאלה ראשיתם בכלל החומר, בכוכב העליון ביקום. משם מתרחב עץ היקום כולו, על ענפיו השונים, שמייצגים את מערכות הכוכבים השונות. פירותיו של העץ מייצגים את תוצאות מעשיהן של ישויות החיים, כלומר, דתיות, פיתוח כלכלי, עינוג חושים וגאולה.
אף שבעולם זה לא קיים עץ שענפיו פונים מטה ושורשיו מעלה, ניתן למוצאו. למשל, עץ שגדל ליד מקווה מים. בשעה שזה משתקף במים, הרי שענפיו פונים מטה ושורשיו מעלה. במילים אחרות, עץ העולם החומרי הוא בסך הכול בבואתו של העץ האמיתי של העולם הרוחני. ממש כשם שעץ משתקף במים, משתקף העץ הרוחני בתשוקה. השתקפותם של הדברים בבבואת האור החומרית מקורה בתשוקה בלבד. מכל מקום, השתחררות מקיום חומרי מצריכה לימוד העץ וניתוחו באופן מעמיק. או אז ביכולתנו לנתק כל יחסים עמו.
עץ זה הוא בבואה או העתק מדויק של העץ האמיתי. כל דבר שמצוי בו מצוי גם בעולם הרוחני. האימפרסונליסטים חושבים את בְּרַהְמַן לשורש העץ, ומהשורש, לפי תורת הסָאנְֹקְהְיַה, נובעים פְּרַקְרּיתי ופּוּרוּשַׁה, אחר כך שלוש הגוּנּות, ואז חמשת היסודות הגשמיים (פַּנְֿצַ'ה-מַהָא-בְּהֻוּתַה), עשרת החושים (דַשֵׂנְדְרייַה), המֶחשָב וכו'. בדרך זו אלה מחלקים את העולם החומרי כולו לעשרים וארבעה מרכיבים. אם בְּרַהְמַן מהווה מרכז התופעות כולן, הרי שהעולם החומרי משתרע על 180 מעלות מכלל הקיום, ו-180 מעלות מהווה העולם הרוחני. מאחר שהעולם החומרי הוא בסך הכול בבואה מעוותת, הרי שריבוי צורות קיים גם בעולם הרוחני, בהבדל ששם זה אמיתי. פְּרַקְרּיתי היא אונו החיצוני של האל, ופּוּרוּשַׁה זהו אלוהים עצמו. זה מוסבר בבְּהַגַוַד-גִיתָא. עולם התופעות הוא חומרי, ומכאן שגם בן חלוף; ההשתקפות היא זמנית, שהרי רק לעיתים זו נגלית, בעוד שמקור ההשתקפות הוא נצחי. צריך אם כן, לגדוע את בבואתו החומרית של העץ האמיתי. ידיעת הוֵדות פירושה לדעת כיצד לגדוע כל זיקה לעולם החומרי. מי שבקי בתהליך זה יודע את הוֵדות באמת, כי מי שנמשך אחר טקסי הפולחן שבוֵדות בסך הכול נמשך לעליו הירוקים של העץ, מבלי לדעת את תכליתן האמיתית של הוֵדות. האל מורה בעצמו שמטרת הוֵדות זה לגדוע עץ-בבואה זה, ולהגיע לעץ האמיתי שבעולם הרוחני.