HE/BG 15.20
פסוק 20
- इति गुह्यतमं शास्त्रमिदमुक्तं मयानघ ।
- एतद्बुद्ध्वा बुद्धिमान्स्यात्कृतकृत्यश्च भारत ॥२०॥
- איתי גוּהְיַה-תַמַםּ שָׂאסְתְרַם אידַם אוּקְתַםּ מַיָאנַגְהַה
- אֵתַד בּוּדְדְהְוָא בּוּדְדְהימָאן סְיָאת קְרּיתַה-קְרּיתְיַשׂ צַ׳ה בְּהָארַתַה
מילה אחרי מילה
איתי—כך; גוּהְיַה-תַמַם—הכמוס ביותר; שָׂאסְתְרַם—ספר קדוש; אידַם—זה; אוּקְתַם—נגלה; מַיָא—על-ידי; אַנַגְהַה—הו הנקי מחטא; אֵתַת—זאת; בּוּדְדְהְוָא—בהבינו; בּוּדְדְהי-מָאן—חכם; סְיָאת—אדם נהיה; קְרּיתַה-קְרּיתְיַהּ—המושלם ביותר במאמציו; צַ׳ה—ו-; בְּהָארַתַה—הו בן בְּהַרַתַה.
תרגום
הו הנקי מחטא, חלק זה הנו הכמוס ביותר מכל כתבי הוֵדות, ועתה הנני חושף אותו. מי שמבינו נהיה לחכם, ומאמציו יובילוהו לשלמות.
התעמקות
האל מסביר כאן בבירור שזוהי תמצית כתבי הקודש כולם. יש להבין אותה כמו שהוא מציגה בעצמו, ומי שמבינה הופך לחכם ומושלם בידע נשגב. במילים אחרות, הבנת תורתו של אישיות אלוה ועיסוק בשירותו – אלה משחררים מזוהמת המידות החומריות. שירות מסור הוא הדרך להבנה רוחנית. במקום שבו מצוי שירות שכזה, לא קיימת טומאה חומרית. השירות המסור זהה לאלוהים עצמו, שהרי שניהם רוחניים; זה מתבצע באונו הפנימי של האל. אלוהים נחשב לשמש, ובערות לחושך. ובמקום שבו ישנה שמש, נעלמת החשיכה. מכאן ששירות מסור בהדרכתו של מורה רוחני מוסמך מסלק כל בערות.
מי שמבקש חכמה וטוהר צריך להפוך מודע לקְרּישְׁנַּה ולעסוק בשירות מסור. כי ללא הבנה ושירות שכאלה, גם החכם באדם לפי אמות מידה ארציות, אינו חכם באמת.
המילה אַנַגְהַה, שמכנה את אַרְג'וּנַה, היא רבת משמעות. "הו הנקי מחטא" פירושו שלא קל להבין את קְרּישְׁנַּה מבלי להשתחרר מתגובות נפשעות. מכאן שצריך להיפטר מאלה כליל; ורק אז ניתן להבין. מכל מקום, טוהרו של השירות המסור ועוצמתו עזים כל כך, עד כי די לעסוק בו כדי להשתחרר מיד מכל חטא. כמה דברים צריך הדָבֵק לנטוש כליל במהלך עיסוקו בשירות מסור בחברתם של דְבֵקים טהורים ומודעים לקְרּישְׁנַּה. החשוב מכל הוא חולשת הלב. הנפילה הראשונה מקורה בתשוקה לשלוט בטבע החומרי. או אז נוטשת ישות החיים את השירות הנשגב לאל. החולשה השנייה צומחת עם שגוברת הנטייה לשלוט; זוהי זיקה עזה לחומר ולקניינים ארציים. בעיות הקיום החומרי כולן נעוצות בחולשות אלה. חמשת פסוקיו הראשונים של הפרק תיארו את תהליך ההשתחררות מחולשת הלב, ושאר הפרק, מן הפסוק השישי ואילך, דן בפּוּרוּשׁוֹתְתַמַה-יוֹגַה.
בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק החמישה עשר של שְׂרִימַד-בְּהַגַוַד-גִיתָא, שדן ביוגת האישיות העילאית.