HE/BG 16.7
פסוק 7
- प्रवृत्तिं च निवृत्तिं च जना न विदुरासुराः ।
- न शौचं नापि चाचारो न सत्यं तेषु विद्यते ॥७॥
- פְּרַוְרּיתְתיםּ צַ׳ה ניוְרּיתְתיםּ צַ׳ה גַ׳נָא נַה וידוּר אָסוּרָאהּ
- נַה שַׂוּצַ׳םּ נָאפּי צָ׳אצָ׳ארוֹ נַה סַתְיַםּ תֵשׁוּ וידְיַתֵא
מילה אחרי מילה
פְּרַוְרּיתְתים—פעילות נאותה; צַ׳ה—ו-; ניוְרּיתְתים—פעילות לא נאותה; צַ׳ה—ו-; גַ׳נָאהּ—אנשים; נַה—לעולם לא; וידוּהּ—יודעים; אָסוּרָאהּ—בעלי תכונות זדוניות; נַה—לעולם לא; שַׂוּצַ׳ם—ניקיון; נַה—ולא; אַפּי—גם; צַ׳ה—ו-; אָצָ׳ארַהּ—התנהגות; נַה—לעולם לא; סַתְיַם—יושר; תֵשׁוּ—בהם; וידְיַתֵא—יש.
תרגום
הזדוניים אינם יודעים מה מותר לעשות ומה אסור, הם משוללים גם ניקיון, התנהגות נאותה, או מידה של יושר ואמת.
התעמקות
כל חברה תרבותית מושתתת על מערכת כלשהי של כללים דתיים עתיקי יומין. בשעה שאלה אינם נשמרים, החברה הופכת לזדונית. בעיקר האָרְיַנים, שאימצו את התרבות הוֵדית ונחשבים למתקדמים ביותר מבחינה תרבותית, מחשיבים לזֵדים את כל מי שלא מקיימים את כללי הכתובים. משום כך נאמר כאן שהזֵדים אינם מכירים את כללי הכתובים, גם אינם נוטים לקיימם; רובם אינם מכירים את אלה, ומי שמכירים, אינם נוטים לקיימם. אין להם אמונה בכללים הוֵדיים, גם אינם נוטים לנקוט על-פיהם, ואינם נקיים – לא מבפנים ולא מבחוץ. רחצה, צחצוח שיניים, גילוח, החלפת הבגדים וכו' – אלה חשובים מאוד לשמירת ניקיון הגוף. ניקיון פנימי מושג על ידי זכירת שמותיו של אלוהים תמיד וזימרת הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא. הזֵדים אינם נוטים אחר כללים שכאלה לשמירת הניקיון הפנימי והחיצוני.
רבים גם הכללים שנוגעים להתנהגותו של האדם, והם מצויים למשל במַנוּ-סַמְּהיתָא, שמהווה ספר החוק למין האנושי. ההינדים נוקטים על-פי ספר זה עד עצם היום הזה. חוקי ירושה וחוקים משפטיים נוספים לקוחים ממנו. במַנוּ-סַמְּהיתָא נאמר בפירוש שאסור לאישה להיות חופשייה. אין פירושו של דבר שהנשים מוחזקות כשפחות, אלא שהן כמו ילדים. גם לאלה אין לתת יד חופשית, אולם אינם עבדים. הזֵדים מתעלמים כמובן, מכללים שכאלה, וחושבים שנשים זכאיות לחופש כמו גברים. אלא שזה לא שיפר את מצבו החברתי של העולם. למעשה, על האישה להיות מוגנת בכל שלב בחייה. בצעירותה עליה להיות מוגנת בידי אביה, בבחרותה, בידי בעלה, ולעת זקנה, בידי בניה הבוגרים. זוהי, לפי המַנוּ-סַמְּהיתָא, שיטה חברתית נכונה. אלא שהחינוך של היום יצר תפיסה מנופחת ומלאכותית של נשיות. התוצאה היא שמוסד הנישואין מתערער ונשחק בחברה האנושית. גם רמת מוסריותן של הנשים אינה גבוהה במיוחד. למרות המצב החברתי הקשה, לא מוכנים הזֵדים למלא אחר כללים מועילים שכאלה, גם אינם נכונים ללמוד מניסיונם של חכמים דגולים וחוקיהם.