HE/BG 2.11
פסוק 11
- श्रीभगवानुवाच ।
- अशोच्यानन्वशोचस्त्वं प्रज्ञावादांश्च भाषसे ।
- गतासूनगतासूंश्च नानुशोचन्ति पण्डिताः ॥११॥
- שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה
- אַשׂוֹצְ׳יָאן אַנְוַשׂוֹצַ׳ס תְוַםּ פְּרַגְ׳נָֿא-וָאדָאמְּשׂ צַ׳ה בְּהָאשַׁסֵא
- גַתָאסֻוּן אַגַתָאסֻוּמְּשׂ צַ׳ה נָאנוּשׂוֹצַ׳נְתי פַּנְּדּיתָאהּ
מילה אחרי מילה
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה—אישיות אלוה העילאי אמר; אַשׂוֹצְ׳יָאן—שאינם ראויים לצער; אַנְוַשׂוֹצַ׳הּ—אתה מקונן; תְוַם—אתה; פְּרַגְ׳נָֿא-וָאדָאן—מילות מלומדים; צַ׳ה—ו-; בְּהָאשַׁסֵא—אתה מדבר; גַתַה—חלפו; אַסֻוּן—חיים; אַגַתַה—לא חלפו; אַסֻוּן—החיים; צַ׳ה—ו-; נַה—אינם; אַנוּשׂוֹצַ׳נְתי—מקוננים; פַּנְּדּיתָאהּ—החכמים.
תרגום
אישיות אלוה העילאי אמר: בעודך מדבר מילות מלומדים אתה מקונן על שאינו ראוי לצער. החכם אינו מקונן על החי, גם לא על המת.
התעמקות
מיד נכנס האל לתפקיד של מורה ונזף בתלמיד מכנה אותו בעקיפין, שוטה. הוא אמר, "אתה מדבר אמנם, כמלומד גדול, אלא שאינך יודע שהמלומד באמת – מי שיודע מהו הגוף ומהי הנשמה – אינו מקונן על מצבי הגוף השונים, כמו חיים או מוות. הפרקים הבאים יסבירו שידע פירושו לדעת חומר ורוח ואת השולט בשניהם. אַרְג'וּנַה טען שעקרונות דתיים חשובים מעקרונות מדינה או חברה, אולם לא הבין שידע אודות החומר, הנשמה והעליון חשוב אף ממצוות הדת. וללא ידע כזה, אל לו להציג עצמו כמלומד. מאחר שלא היה מלומד ביותר, הרי שקונן בסופו של דבר על שאינו ראוי לצער. הגוף נולד, ומועד לכליון במוקדם או במאוחר; מכאן שאינו חשוב כמו הנשמה. מי שיודע זאת הוא מלומד אמיתי, ואינו מקונן עוד במצבים הגופניים כולם.