HE/BG 2.32
פסוק 32
- यदृच्छया चोपपन्नं स्वर्गद्वारमपावृतम् ।
- सुखिनः क्षत्रियाः पार्थ लभन्ते युद्धमीदृशम् ॥३२॥
- יַדְרּיצְ׳צְ׳הַיָא צ׳וֹפַּפַּנְנַםּ סְוַרְגַה-דְוָארַם אַפָּאוְרּיתַם
- סוּקְהינַהּ קְשַׁתְרייָאהּ פָּארְתְהַה לַבְּהַנְתֵא יוּדְדְהַם אִידְרּישַׂם
מילה אחרי מילה
יַדְרּיצְ׳צְ׳הַיָא—מְעצמה; צַ׳ה—גם; אוּפַּפַּנְנַם—מגיעה; סְוַרְגַה—של עדן; דְוָארַם—שער; אַפָּאוְרּיתַם—פתוח לרווחה; סוּקְהינַהּ—מאושרים; קְשַׁתְרייָאהּ—בני מעמד המלוכה; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; לַבְּהַנְתֵא—משיגים; יוּדְדְהַם—מלחמה; אִידְרּישַׂם—כזו.
תרגום
הו פָּארְתְהַה, אשרי הקְשַתְרייות שמזדמנת להם מלחמה כזו, אשר פותחת לפניהם את שערי עדן.
התעמקות
קְרּישְׁנַּה, מורו העליון של העולם, מגנה כאן את גישתו של אַרְג'וּנַה, שאומר, "איני מוצא שום ברכה במלחמה זו. לעד אשכון בגללה בגיהינום." דבריו של אַרְג'וּנַה מקורם בבערות. למרות חובתו, ביקש להפוך בלתי אלים. אלא שעבור קְשַׁתְרייַה, אי-אלימות בשדה קרב אינה אלא פילוסופיה של שוטים. בפַּרָאשַׂרַה-סְמְרּיתי, או כללי הדת שכתב פַּרָאשַׂרַה, החכם הדגול ואביו של וְיָאסַדֵוַה, נאמר:
- קְשַׁתְרייוֹ הי פְּרַגָ׳א רַקְשַׁן שַׂסְתְרַה-פָּאנּיהּ פְּרַדַנְּדַּיַן
- נירְג׳יתְיַה פַּרַה-סַיְנְיָאדי קְשׁיתיםּ דְהַרְמֵנַּה פָּאלַיֵת
"חובתו של קְשַׁתְרייַה לגונן על האזרחים מכל צרה. מכאן שאלימות דרושה לו במקרים מסוימים, להשלטת חוק וסדר. עליו לנצח את חיילי המלכים העוינים ולמשול בעולם על-פי כללי הדת."
לאור השיקולים הללו כולם, הרי שלא היתה לאַרְג'וּנַה סיבה להימנע מקרב. אם ינצח את אויביו, יזכה בממלכה; ואם ימות, יתעלה לכוכבי עדן, ששעריו פתוחים בפניו לרווחה. בכל מקרה יצא נשכר.