HE/BG 2.59
פסוק 59
- विषया विनिवर्तन्ते निराहारस्य देहिनः ।
- रसवर्जं रसोऽप्यस्य परं दृष्ट्वा निवर्तते ॥५९॥
- וישַׁיָא ויניוַרְתַנְתֵא נירָאהָארַסְיַה דֵהינַהּ
- רַסַה-וַרְגַ׳םּ רַסוֹ ׳פְּי אַסְיַה פַּרַםּ דְרּישְׁטְוָא ניוַרְתַתֵא
מילה אחרי מילה
וישַׁיָאהּ—מושאים לעינוג חושים; ויניוַרְתַנְתֵא—האדם מתרגל כיצד להימנע מהם; נירָאהָארַסְיַה—שמתרגל הגבלות על דרך השלילה; דֵהינַהּ—של השוכן בגוף; רַסַה-וַרְגַ׳ם—מלבד הטעם; רַסַהּ—טעם לעינוג חושים; אַפּי—אפילו; אַסְיַה—שלו; פַּרַם—דברים נעלים הרבה יותר; דְרּישְׁטְוָא—בראותו; ניוַרְתַתֵא—חדל.
תרגום
אפשר אולי, להגביל את הנשמה שבגוף מהנאה חושית גם בשעה שטעמם של מושאי החושים עדיין חי בה. אולם כאשר היא חדלה מפעילות כזו, לאור התנסות בטעם נעלה יותר, היא נשארת יציבה בתודעתה.
התעמקות
לא ניתן לחדול מהנאות חושים מבלי להיות בנשגב. ההימנעות מעינוג חושים באמצעות חוקים ומצוות דומה כלשהו להגבלת תזונתו של חולה. אלא שהחולה אינו אוהב איסורים שכאלה, גם אינו מאבד את תאבונו. משום כך הגבלת החושים באמצעות תהליכים רוחניים, כגון אַשְׁטָאנְֹגַה-יוגה על שלביה השונים – יַמַה, נייַמַה, אָסַנַה, פְּרַנָּאיָאמַה, פְּרַתְיָאהָארַה, דְהָארַנָּא, דְהְיָאנַה וסַמָאדְהי, מומלצת רק לנבערים שידיעתם פחותה. מכל מקום, מי שמתקדם בתודעת קְרּישְׁנַּה וזכה וחווה ביופיו של אישיות אלוה קְרּישְׁנַּה, אינו נמשך עוד אחר דברים חומריים מתים. מכאן שהגבלות נועדו לטירונים חסרי ידע בחיים רוחניים והן נחוצות כל עוד לא מתפתחת משיכה טבעית לתודעת קְרּישְׁנַּה, כי מי שמודע לקְרּישְׁנַּה, מאבד מוכנית כל משיכה לדברים חסרי טעם.