HE/BG 2.6

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 6

न चैतद्विद्मः कतरन्नो गरीयो
यद्वा जयेम यदि वा नो जयेयुः ।
यानेव हत्वा न जिजीविषामस्-
तेऽवस्थिताः प्रमुखे धार्तराष्ट्राः ॥६॥
נַה צַ׳יְתַד וידְמַהּ קַתַרַן נוֹ גַרִייוֹ
יַד וָא גַ׳יֵמַה יַדי וָא נוֹ גַ׳יֵיוּהּ
יָאן אֵוַה הַתְוָא נַה ג׳יגִ׳יוישָׁאמַס
תֵא ׳וַסְתְהיתָאהּ פְּרַמוּקְהֵא דְהָארְתַרָאשְׁטְרָאהּ

מילה אחרי מילה

נַה—אין; צַ׳ה—ו-; אֵתַת—זאת; וידְמַהּ—אנו יודעים; קַתַרַת—מה מבין השניים; נַהּ—לנו; גַרִייַהּ—עדיף; יַת וָא—שמא; גַ׳יֵמַה—אנחנו ננצח; יַדי וָא—או שמא; נַהּ—אותנו; גַ׳יֵיוּהּ—הם ינצחו; יָאן—אשר אותם; אֵוַה—אכן; הַתְוָא—אם נהרוג; נַה—לא; ג׳יגִ׳יוישָׁאמַהּ—אנו רוצים לחיות; תֵא—הם; אַוַסְתְהיתָאהּ—ניצבים; פְּרַמוּקְהֵא—למולנו; דְהָארְתַרָאשְׁטְרָאהּ—בני דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה.

תרגום

גם איננו יודעים מה עדיף – לנצח אותם או לנחול מהם תבוסה. מה טעם נמצא בחיינו אם נהרוג את בני דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה. אך הנה אלה ניצבים עתה למולנו בשדה הקרב.

התעמקות

אף שמלחמה היא חובתם של קְשַׁתְרייות, אַרְג'וּנַה מתלבט בשאלה האם להילחם במחירה של אלימות מיותרת, או שמא לפרוש מקרב ולחיות כקבצן. אם לא ינצח את אויביו, הרי שיאלץ לפשוט יד לקיומו. גם נצחונו אינו ודאי; כל אחד מן הצדדים יכול לזכות. אולם גם אם ייזכה בנצחון (וסיבתו מוצדקת), ללא בניו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה שימותו בקרב, יהיו החיים קשים מנשוא, וזה הרי כשלעצמו מעין תבוסה. שיקוליו של אַרְג'וּנַה מוכיחים בעליל שהיה דָבֵק דגול, כמו גם נאור ומלומד, ושלט כליל במֶחשָבו ובחושיו. נכונותו לקבץ נדבות, אף שנולד בחצר מלכות, היא סימן נוסף לפרישותו. מעלות אלה שמצטרפות לאמונה עזה במילותיו ובהוראותיו של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה (מורו הרוחני) מלמדות על גדולת נפשו וצדיקותו. מכאן שאַרְג'וּנַה היה מועמד מתאים לגאולה.

ללא שליטה בחושים, לא ניתן להתעלות למישור של ידע, וללא ידע ומסירות, גם גאולה אינה אפשרית. בנוסף למעלותיו החומריות הרבות, אַרְג'וּנַה ניחן גם במעלות הללו כולן.