HE/BG 4.35
פסוק 35
- यज्ज्ञात्वा न पुनर्मोहमेवं यास्यसि पाण्डव ।
- येन भूतान्यशेषेण द्रक्ष्यस्यात्मन्यथो मयि ॥३५॥
- יַג' גְ׳נָֿאתְוָא נַה פּוּנַר מוֹהַם אֵוַםּ יָאסְיַסי פָּאנְּדַּוַה
- יֵנַה בְּהֻוּתָאנְי אַשֵׂשָׁאנּי דְרַקְשְׁיַסְי אָתְמַנְי אַתְהוֹ מַיי
מילה אחרי מילה
יַת—את זה אשר; גְ׳נָֿאתְוָא—ביודעך; נַה—לעולם לא; פּוּנַהּ—שוב; מוֹהַם—לאשליה; אֵוַם—באופן זה; יָאסְיַסי—אתה תגיע; פָּאנְּדַּוַה—הו בן פָּאנְּדּוּ; יֵנַה—אשר באמצעותו; בְּהֻוּתָאני—את ישויות החיים; אַשֵׂשָׁאנּי—כולן; דְרַקְשְׁיַסי—אתה תראה; אָתְמַני—בנשמת-העל; אַתְהַה אוּ—או במילים אחרות; מַיי—בי.
תרגום
ומשקנית ידע אמיתי ממורה ששרוי בהגשמה עצמית לא תשוב עוד ותיפול לאשליה שכזו, שהרי בזכות הידע הזה תראה שכל ישויות החיים אינן אלא חלק של העליון, או במילים אחרות, הן שלי.
התעמקות
קבלת ידע מאדם שהגיע להגשמה רוחנית, או שיודע את הדברים כפי שהם, מקנה את ההבנה שכל ישויות החיים הן חלקיקים של אישיות אלוה, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה. תפיסת הקיום כנפרד ממנו נקראת מָאיָא (מָא-לא, יָא-זה). יש סוברים שאין לנו ולא כלום עם קְרּישְׁנַּה, שהוא בסך הכול דמות היסטורית חשובה, ושהמוחלט הוא הבְּרַהְמַן הבלתי אישי. אולם בבְּהַגַוַד-גִיתָא נאמר שהבְּרַהְמַן הבלתי אישי הוא זוהרו האישי של קְרּישְׁנַּה. קְרּישְׁנַּה הוא אישיות אלוה העילאי וסיבת הכול. גם הבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא מאשש שהוא אישיות אלוה וסיבת כל הסיבות. מליוני ההתגלויות אינן אלא התרחבויותיו השונות, וגם ישויות החיים מתרחבות ממנו. הוגי הדעות המָאיָאוָאדִים טועים לחשוב שקְרּישְׁנַּה מאבד את קיומו הנפרד בשלל התרחבויותיו. מחשבה שכזו היא חומרית מטבעה, שהרי לפי התנסותנו בעולם החומרי, עצמים שמתפזרים לחלקיקים, מאבדים את זהותם המקורית. בעייתם של הוגי הדעות המָאיָאוָאדִים היא שאינם מבינים שמוחלט פירושו שאחד ועוד אחד שווה אחד, וגם אחד פחות אחד שווה אחד. כך זה קורה בעולם המוחלט.
האשליה שמכסה אותנו עתה מקורה בהיעדר ידע מספיק אודות המוחלט. התוצאה היא שאנו חושבים עצמנו לנפרדים מקְרּישְׁנַּה. אנו אמנם, חלקים נפרדים שלו, אולם בו בזמן איננו שונים ממנו. ההבדלים הגופניים שבין ישויות החיים השונות הם מָאיָא, לא אמיתיים. כולנו נועדנו לספק את קְרּישְׁנַּה. זו מָאיָא שגרמה לאַרְג'וּנַה לחשוב שקשרי משפחה בני-חלוף חשובים יותר מיחסיו הנצחיים, הרוחניים, עם קְרּישְׁנַּה. הבְּהַגַוַד-גִיתָא כולה נועדה ללמד שישות החיים היא משרתת נצחית של קְרּישְׁנַּה, ואינה נפרדת ממנו. תחושת הזהות הנפרדת נקראת מָאיָא. יש מטרה ותכלית לקיומן של ישויות החיים, חלקיקיו של העליון. אולם מאחר שמזה זמן רב אלה שכחו את יעודן, הרי שהן עוברות בגופים שונים, כאנשים, חיות, אלים-למחצה וכו'. ההבדלים הגופניים הללו מקורם בשכחת השירות הנשגב לאל. מכל מקום, על ידי שירות נשגב בתודעת קְרּישְׁנַּה, משתחררים מיד מאשליה זו. רק מורה רוחני מוסמך יכול להקנות ידע טהור שכזה, שמסלק את האשליה שישות החיים שווה לקְרּישְׁנַּה. ידע מושלם פירושו שקְרּישְׁנַּה, הנשמה העליונה, הוא מקלטן העליון של ישויות החיים כולן. אולם בשעה שאלה נוטשות את מקלטן, הריהן נשבות בתעתועי האנרגיה החומרית ומדמות לעצמן זהות נפרדת. או אז, תחת רמות שונות של זהויות חומריות, אלה שוכחות את קְרּישְׁנַּה. מכל מקום, בשעה שישויות חיים מבולבלות שכאלה מפתחות תודעת קְרּישְׁנַּה, הרי שעלו על נתיב הגאולה. זה מאושש בבְּהָאגַוַתַם (2.10.6): מוּקְתיר היתְוָאנְיַתְהָא-רֻוּפַּםּ סְוַרֻוּפֵּנַּה וְיַוַסְתְהיתיהּ. גאולה פירושה להימצא במעמד היסודי כמשרתים נצחיים של קְרּישְׁנַּה (תודעת קְרּישְׁנַּה).