HE/BG 9.30
פסוק 30
- अपि चेत्सुदुराचारो भजते मामनन्यभाक् ।
- साधुरेव स मन्तव्यः सम्यग्व्यवसितो हि सः ॥३०॥
- אַפּי צֵ׳ת סוּ-דוּרָאצָ׳ארוֹ בְּהַגַ׳תֵא מָאם אַנַנְיַה-בְּהָאק
- סָאדְהוּר אֵוַה סַה מַנְתַוְיַהּ סַמְיַג וְיַוַסיתוֹ הי סַהּ
מילה אחרי מילה
אַפּי—אפילו; צֵ׳ת—אם; סוּ-דוּרָאצָ׳ארַהּ—אדם מבצע מעשים נתעבים; בְּהַגַ׳תֵא—עוסק בשירות מסור; מָאם—לי; אַנַנְיַה-בְּהָאק—ללא סטייה; סָאדְהוּהּ—קדוש; אֵוַה—אכן; סַהּ—הוא; מַנְתַוְיַהּ—נחשב; סַמְיַק—לחלוטין; וְיַוַסיתַהּ—החלטי; הי—אכן; סַהּ—הוא.
תרגום
גם מי שמבצע את הנתעב שבמעשים, אם הוא עוסק בשירות מסור, הרי שהוא נחשב לקדוש. זאת משום שתכליתו נכונה.
התעמקות
המילה סוּ-דוּרָאצָ'ארַהּ היא רבת משמעות בפסוק זה, וחשוב להבינה כראוי. נשמה מותנית מבצעת שני סוגי פעולות: האחד מותנה והשני יסודי. כל אותן פעולות שלצורך הגנת הגוף, או ציות לכללי החברה והמדינה, שמחייבות אפילו דָבֵק, מתייחסות לחיים מותנים, ונקראות מותנות. לעומת זאת, ישות-חיים שמודעת כליל לטבעה הרוחני ועוסקת בתודעת קְרּישְׁנַּה, או שירות מסור לאל – פעילותה נקראת נשגבת. פעילות שכזו היא פעילותה של ישות החיים במצבה היסודי, וזו נקראת באופן טכני, שירות מסור. מכל מקום, במצב המותנה אפשר ששירות מסור ושירות לגוף יחפפו לעיתים זה את זה, ואפשר שיסתרו. הדָבֵק נישמר כמידת האפשר לא לעשות דבר שיערער את מצבו כולו. הוא יודע ששלמות מעשיו תלויה בהתקדמותו בהבנת תודעת קְרּישְׁנַּה. למרות זאת, יתכן שאדם בתודעת קְרּישְׁנַּה יבצע מעשה שיכול להיתפס כמגונה ביותר מבחינה חברתית או מדינית. אלא שמעידה זמנית שכזו אינה צריכה לפסול את מעמדו. בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם נאמר שמי שמועד, אולם עוסק בכל לבו בשירות נשגב לאל, האל, המצוי בלבו, מטהרו וסולח לו על סטייתו. כוחה של הטומאה החומרית הוא רב כל כך, עד כי אפילו יוגי שעוסק כולו בשירות לאל, אפשר שייפול קרבן; אולם תודעת קְרּישְׁנַּה חזקה עוד יותר, ומעידה מקרית שכזו זוכה לתיקון מיידי. מכאן שתהליך השירות המסור אינו נכשל לעולם. אל לו לאיש לבטל דָבֵק שכזה בגלל מעידה מקרית מדרך הישר. בפסוק הבא יוסבר שמעידה שכזו נבלמת במרוצת הזמן, כאשר יתבסס הדָבֵק בתודעת קְרּישְׁנַּה מושלמת. מי ששרוי בתודעת קְרּישְׁנַּה ומתרגל בהחלטיות את זימרת הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא – נחשב כמצוי במישור הנשגב, גם אם מעד במקרה או בשוגג. המילים סָאדְהוּר אֵוַה, "הוא קדוש" חשובות מאוד. הן משמשות אזהרה ללא-דְבֵקים שלא ימעיטו בערכו של דָבֵק בגלל מעידה מקרית; גם לאחר מעידתו יש לראותו כקדוש. המילה מַנְתַוְיַהּ חשובה אף יותר. מי שלא מקיים כלל זה ובז לדָבֵק, הרי שהוא מפר את צו אלוהים. שירות בלעדי ובלתי מעורער לאל הוא מעלתו היחידה של הדָבֵק.
בנְרּיסימְּהַה פּוּרָאנַּה נאמר:
- בְּהַגַוַתי צַ׳ה הַרָאו אַנַנְיַה-צֵ׳תָא
- בְּהְרּישַׂה-מַלינוֹ ׳פּי וירָאגַ׳תֵא מַנוּשְׁיַהּ
- נַה הי שַׂשַׂה-קַלוּשַׁה-צְ׳צְ׳הַבּיהּ קַדָאצ׳ית
- תימירַה-פַּרָאבְּהַוַתָאם אוּפַּיְתי צַ׳נְדְרַהּ
הפירוש הוא שמי שעוסק כולו בשירות מסור לאל, גם אם קורה שהוא מבצע מעשה מגונה, זה צריך להיחשב כמו הכתמים דמויי הארנבת שעל הירח. אלה אינם מפריעים לירח להפיץ את אורו. בדומה לכך, מעידתו המקרית של הדָבֵק מאורח חיים קדוש, אינה הופכת אותו למגונה.
מכל מקום, אין להסיק מכך שדָבֵק אשר עוסק בשירות נשגב, רשאי לפעול בצורה מגונה; פסוק זה מתייחס רק לתאונה שמקורה בזיקות חומריות עזות. שירות מסור הוא כמו הכרזת מלחמה נגד האנרגיה המשלה. כל עוד לא התחזק הדָבֵק דיו להדוף אנרגיה זו, הרי שייתכנו מעידות. מכל מקום, עם שהוא מתחזק, הוא אינו נתון עוד לאלה, כפי שהוסבר קודם לכן. אל לו לאיש לנצל ולבצע דברים מגונים על-סמך פסוק זה, ולהוסיף ולחשוב עצמו לדָבֵק. מי שאינו משתפר באמצעות השירות המסור, הרי שאינו דָבֵק מתקדם ביותר.