HE/Prabhupada 1052 - תחת ההשפעה של מאיא אנחנו חושבים, הרכוש הזה שלי



22 במאי, 1975 - שיחה ב' - מֶלבּוֹרן

מַדְהוּדְוִישַׁה: ...אחד מחברינו היקרים, רֵיְמוֹנְד לוֹפֶּז. הוא עורך דין ומבקר שעזר לנו באופן משמעותי, מול רשויות החוק, כפי שבאנו איתן במגע, כאן בְּמֶלבּוֹרְן. וגם זה אדון וָאלּי סטְרוֹבּס, הוא עזר לנו ונתן הכוונה טובה. וזהו בּוֹבּ בּוֹרְן, הוא צלם ש... הוא צילם את התמונה היפה הזו של הַמֻּוּרתִים שהבאתי לפסטיבל מָאיָאפּוּר.

פְּרַבְּהוּפָּאדַה: הו, כן.

מַדְהוּדְוישַׁה: יפה מאוד. אז הוא צילם הרבה תמונות בשבילנו. ואנחנו חייבים באופן מסויים לְוָאלּי וְרֵימוֹנד שנתנו לנו הרבה עצות טובות במגעים מול המשטרה. פעם אחת הייתה לנו תקרית לפני שלוש שנים בערך, כשחלק מהבנים היו נלהבים לגבי פסטיבל הַרַּתְהַה-יָאתְרָא, והם יצאו החוצה וקטפו הרבה פרחים באופן לא-חוקי. אז הם נתפסו.

פְּרַבְּהוּפָּאדַה: באופן לא-חוקי? איפה? בפארק?

מַדְהוּדְוישַׁה: לא. במשתלה אחת שגידלה פרחים.

פְּרַבְּהוּפָּאדַה: אה.

מַדְהוּדְוישַׁה: אז הם נמצאו איפשהו בחוץ ונתפסו. אבל עלה בידו של ריימונד לשחרר אותם בזכות חסדו של קְרּישְׁנַּה. אמנם זה לימד אותנו שיעור חשוב.

רֵיְמוֹנְד לוֹפֶּז: למעשה, אני חושב שהם תפסו את האנשים הלא נכונים.

פְּרַבְּהוּפָּאדַה: היה דבק גדול בדרום הודו. הוא היה פְּקיד אוצר. אז הוא לקח כסף מהאוצר ובנה מקדש גדול. (צחוק) כן. מאוחר יותר, הוא נתפס, והועבר לכלא על ידי הַנָּוָאבּ. באותו הזמן השליט מטעם האיסלאם, הַנַּוָאבּ, הוא ראה בחלום ששני נערים, יפי תואר, באו לַנַּוָאבּ: "אדוני, את הכסף שהוא לקח, אתה יכול לקחת ממני ולשחרר אותו." אז הַנַָּוָאבּ אמר, "אם אקבל את הכסף שלי, אני אוכל לשחרר אותו." אז, כשהתפוגג החלום, הוא ראה את הכסף על הרצפה, ואיש לא היה שם. אז הוא יכול היה להבין שהוא דבק גדול. הוא קרא לו מיד, "אתה משוחרר, וקח את הכסף הזה גם. מה שכבר לקחת, זה בסדר גמור. ועתה גם את הכסף הזה אתה רשאי לקחת. תוכל להוציא כמה ואיך שאתה רוצה." דבקים איפוא לעתים עושים כך. למעשה, דבר אינו רכוש פרטי. זאת הפילוסופיה שלנו. אִישָׂאוָאסְיַם אִידַםּ סַרְוַם (אישׂו. 1): "הכל שייך לאלוהים." זאת עובדה. תחת ההשפעה של מָאיָא אנחנו חושבים, "רכוש זה הוא שלי." בדיוק כמו מושב הכר הזה, לדוגמא. מהיכן העץ בא? האם מישהו יצר אי פעם עץ? מאיפה הוא בא? זה רכושו של האל. במקום זאת, גנבנו את הרכוש של אלוהים וטענו, "רכוש שלי." אז אוסטרליה. האנגלים באו הנה, אבל האמנם היא רכוש של האנגלים? היא היתה שם. אמריקה, היא היתה שם. כשהכל יסתיים, הן תהיינה שם. באמצע אנחנו באים וטוענים, "הרכוש הזה שלי," ונלחמים. לא ככה? אתה עורך דין, אתה יכול לשפוט טוב יותר.

וָאלּי סטְרוֹבּס: זה היה הטיעון שהוא השתמש בו.

ריימונד לופז: לא, היה זה (לא מובחן). (צחוק)

פְּרַבְּהוּפָּאדַה: במקור, הכל שייך לאלוהים. למה אז אנחנו טוענים, "הרכוש הזה שייך לי"? לדוגמא, באת הנה. אתה יושב למשך שעה אחת, שעתיים, ואם אתה טוען, "זה פֹּה רכוש שלי," האמנם טיעון זה טוב ביותר? הגעת לפה מבחוץ, אתה מורשה לשבת כאן למשך שעתיים, ואתה טוען, "זה הרכוש שלי..." באופן דומה, אנחנו באים לכאן. נולדים או באמריקה או באוסטרליה או בהודו, ונשארים למשך חמישים, שישים או מאה שנה, למה שאטען, "דבר-מה זה רכוש שלי"?