HE/BG 2.1

בְּהַגַוַד-גִיתָא כפי שהיא - פרק שני: תקציר הבְּהַגַוַד-גִיתָא

BG 2.2 - BG 1.46

פסוק 1

סַנְֿגַ׳יַה אוּוָאצַ׳ה

תםּ תַתְהָא קְרּיפַּיָאוישְׁטַם אַשְׂרוּ-פֻּוּרְנָּאקוּלֵקְשַׁנַּם

וישִׁידַנְתַם אידַםּ וָאקְיַם אוּוָאצַ׳ה מַדְהוּסֻוּדַנַהּ

מילה אחרי מילה

סַנְֿגַ׳יַהּ אוּוָאצַ׳ה—סַנְֿגַ׳יַהּ אמר; תַם—לו; תַתְהָא—כך; קְרּיפַּיָא—בחמלה; אָוישְׁטַם— שקוע; אַשְׂרוּ-פֻּוּרְנַּה-אָקוּלַה—מוצפות בדמע; אִיקְשַׁנַּם—עיניו; וישִׁידַנְתַם—מדוכדך; אידַם—האלה; וָאקְיַם—את המילים; אוּוָאצַ׳ה—אמר; מַדְהוּ-סֻוּדַנַהּ—הורג הזד מַדְהוּ.

תרגום

סַנְֿגַ'יַה אמר: או אז, למראה אַרְג'וּנַה מלא בחמלה, נפשו מדוכאה ועיניו מוצפות בדמע, פתח מַדְהוּסֻוּדַנַה, קְרּישְׁנַּה, ואמר.

התעמקות

חמלה חומרית, צער ודמעות הם סימניה של בורות לגבי העצמי האמיתי, בעוד שחמלה על הנשמה הנצחית פירושה הגשמה עצמית. המילה "מַדְהוּסֻוּדַנַה" רבת משמעות בפסוק זה. קְרּישְׁנַּה הרג את הזֵד מַדְהוּ, ועתה אַרְג'וּנַה מבקש שיהרוג את זד חוסר ההבנה שתקף אותו ומניאו מביצוע חובתו. אנשים לא יודעים על מה לחמול. חמלה על לבושו של טובע היא חסרת טעם. אדם שטובע בים הבערות, לא די להציל את מלבושו החיצוני – כלומר גופו הגשמי. מי שברוב בורותו מצר על המלבוש החיצוני נקרא שֻׂוּדְרַה, או מי שמקונן לשווא. מאחר שאַרְג'וּנַה היה קְשַׁתְרייַה, הרי שהתנהגותו לא הלמה כלל. אולם קְרּישְׁנַּה יכול לשכך את קינת האדם הנבער, ולצורך זה הוא שורר את הבְּהַגַוַד-גִיתָא. פרק זה מלמד אודות הגשמה עצמית דרך ניתוחם של הגוף החומרי והנשמה הרוחנית, לפי הסברו של בר-הסמכא העליון, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה. הבנה כזו מושגת עם שלומדים לפעול מבלי לצפות לפירות העמל ומתבססים בתפיסה עצמית אמיתית.

BG 2.2 - BG 1.46