HE/BG 16.21
His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupada
פסוק 21
- תרי-וידְהַםּ נַרַקַסְיֵדַםּ דְוָארַםּ נָאשַׂנַם אָתְמַנַהּ
- קָאמַהּ קְרוֹדְהַס תַתְהָא לוֹבְּהַס תַסְמָאד אֵתַת תְרַיַםּ תְיַגֵ׳ת
מילה אחרי מילה
תְרי-וידְהַם—משלושה סוגים; נַרַקַסְיַה—של גיהנום; אידַם—זה; דְוָארַם—שער; נָאשַׂנַם—הרסני; אָתְמַנַהּ—של העצמי; קָאמַהּ—תאווה; קְרוֹדְהַהּ—כעס; תַתְהָא—כמו כן; לוֹבְּהַהּ—חמדנות; תַסְמָאת—לכן; אֵתַת—אלה; תְרַיַם—שלושה; תְיַגֵ׳ת—אדם חייב לוותר.
תרגום
שלושה שערים מוליכים לגיהנום זה – תאווה, כעס וחמדנות. על כל אדם שפוי לזונחם, שהרי אלה מובילים להידרדרות הנשמה.
התעמקות
מתוארת כאן ראשיתם של חיים זדוניים. כעס וחמדנות מתעוררים עם שנכשל הניסיון לספק את התאווה. מכאן שאדם שפוי, שאינו חפץ להידרדר למיני חיים נתעבים, חייב לנסות ולנטוש שלושה אויבים אלה, שהרי בכוחם להכחיד את העצמי ולסכל כל סיכוי לגאולה מהשעבוד החומרי.