HE/BG 18.16
His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupada
פסוק 16
- תַתְרַיְוַםּ סַתי קַרְתָארַם אָתְמָאנַםּ קֵוַלַםּ תוּ יַהּ
- פַּשְׂיַתְי אַקְרּיתַה-בּוּדְדְהיתְוָאן נַה סַה פַּשְׂיַתי דוּרְמַתיהּ
מילה אחרי מילה
תַתְרַה—שם; אֵוַם—כך; סַתי—בהיותו כך; קַרְתָארַם—העושה; אָתְמָאנַם—עצמו; קֵוַלַם—רק; תוּ—אולם; יַהּ—כל מי ש; פַּשְׂיַתי—רואה; אַקְרּיתַה-בּוּדְדְהיתְוָאת—כתוצאה מחוסר תבונה; נַה—לעולם לא; סַהּ—הוא; פַּשְׂיַתי—רואה; דוּרְמַתיהּ—שוטה.
תרגום
מכאן שמי שחושב עצמו לעושה הבלעדי ומתעלם מחמשת הגורמים, אינו חכם ביותר, גם אינו רואה את הדברים כפי שהם.
התעמקות
אדם סכל אינו מבין שנשמת-העל יושב כידיד בתוכו ומנחה את מעשיו. ארבעה גורמים – המקום, הפועל, המאמץ והחושים – הם אמנם חומריים, אלא שהסיבה העליונה היא אישיות אלוה. מכאן שלא די להבין את ארבעת הגורמים החומריים; חשוב גם להבין את הסיבה העליונה והראשית. מי שלא רואה את העליון, חושב את עצמו לעושה.