HE/שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: המייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקוֹן - מסמך יסוד של הג'י.בּי.סי: Difference between revisions

(Created page with "Category:Participating Languages - Srila Prabhupada: The Founder-Acarya of ISKCON - in process <div style="float:right;">__TOC__</div> <big> File:FA_COVER01.jpg|425px|t...")
 
m (Defined article removed from dates)
 
Line 1: Line 1:
[[Category:Participating Languages - Srila Prabhupada: The Founder-Acarya of ISKCON - in process]]
[[Category:Participating Languages - Srila Prabhupada: The Founder-Acarya of ISKCON - translated completely]]
 
[[Category:Participating Languages - Srila Prabhupada: The Founder-Acarya of ISKCON]]
<div style="float:right;">__TOC__</div>
<div dir="rtl">
<div style="float:left;" class="rtltoc he">__TOC__</div>
<big>
<big>
[[File:FA_COVER01.jpg|425px|thumb|right]]
[[File:FA_COVER01.jpg|425px|thumb|left]]
[[File:FA_COVER02.jpg|425px|thumb|right]]
[[File:FA_COVER02.jpg|425px|thumb|left]]
[[File:FA_COVER03.jpg|425px|thumb|right]]
[[File:FA_COVER03.jpg|425px|thumb|left]]
[[File:FA_COVER04.jpg|425px|thumb|right]]
[[File:FA_COVER04.jpg|425px|thumb|left]]
[[File:FA COVER05.jpg|425px|thumb|right]]
[[File:FA COVER05.jpg|425px|thumb|left]]
 
</big>
==A Note from the Executive Committee of ISKCON’s G.B.C.==
 
This work, Śrīla Prabhupāda: The Founder-Ācārya of ISKCON, authored by Ravīndra Svarūpa Dāsa, is officially endorsed by ISKCON’s Governing Body Commission (GBC).


The GBC requests all devotees and friends of ISKCON to give deep and careful attention to this work. To do so will broaden our collective understanding of, and appreciation for, the position of Śrīla Prabhupāda and his unique role in the International Society for Krishna Consciousness.
==הערה מפי הועדה המבצעת של הג'י.בּי.סי של אִיסְקוֹן==


Śrīla Prabhupāda did not simply carry the message of Lord Caitanya and Lord Krishna to us. While that in itself is a glorious task, Śrīla Prabhupāda, as our Founder-Ācārya, created the very foundation, function and vision of ISKCON as a global community aiming for the "respiritualization of the entire human society."
מאמר זה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: המייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקוֹן, שחובר ע"י רַוִינְדְרַה סְוָארֻוּפַּה דָאסַה, מאושר רשמית על ידי ועד הגוף המנהל של איסקון (ג'י.בּי.סי).
הג'י.בּי.סי מבקש מכל הדבקים והחברים של אִיסְקוֹן לתת תשומת-לב עמוקה וזהירה למאמר הזה. כך ירחיב הדבר את הבנתנו כקבוצה, וההערכה, למעמדו של שרילה פרבהופאדה ותפקידו הייחודי בחברה הבינלאומית למען תודעת קרישנה.


Śrīla Prabhupāda’s role, as you will read, is ongoing. His presence is to be felt in the life of every ISKCON devotee today, and in the lives of devotees many centuries into the future. Understanding how Śrīla Prabhupāda is in the center of our lives and our society, and knowing how to keep him in that essential role, is the purpose of this text. As Bhakti Charu Swami writes in the Foreword, "this book is not meant for casual reading, but for implementation."  
שרילה פרבהופאדה לא נשא כפשוטו את המסר של הריבון צַ'יְתַנְיַה וקרישנה למעננו. למרות שזו כשלעצמה משימה ראויה-לשבח, שרילה פרבהופאדה, כמייסד-אָאצָ'ארְיַה שלנו, יצר את עצם היסוד, הפעולה והחזון של אִיסְקוֹן כקהילה גלובלית השואפת "לחדש רוחנית את כל החברה האנושית."


GBC Executive Committee<br />
התפקיד של שרילה פרבהופאדה, כפי שתקראו, הולך וממשיך. נוכחותו נולדה להיות מורגשת בחיים של כל דבק אִיסְקוֹן כיום, ובחייהם של דבקים מאות רבות לתוך העתיד. ההבנה איך שרילה פרבהופאדה הוא במרכז חיינו והחברה שלנו, והידיעה כיצד להשאיר אותו בתפקיד החיוני הזה, היא מטרת הטקסט. כפי שכותב בְּהַקְתי צְ'הַרוּ סְוָאמִי בפתיחה, "ספר זה לא נועד לקריאה חטופה ומזדמנת, אלא לישום."
December, 2013


==FOREWORD==
הועדה המבצעת של הג'י.בּי.סי<br/>
דצמבר, 2013


Śrīla Prabhupāda was undoubtedly the personality sent by Śrī Caitanya Mahāprabhu to fulfill His prediction: "I have incarnated to inaugurate the saṅkīrtana movement. I will deliver all the fallen souls of this world. . . In every town and village of the world, the chanting of My Nam Sankirtan Movement will spread" (Caitanya Bhāgavata, Antya 4. 120, 126).
==פתיחה==


To understand Śrīla Prabhupāda’s unique role in Gauḍīya perspective, we must journey back in time and gain historical insight of how Caitanya Mahāprabhu’s plan to fulfill His prediction is gradually unfolding.
שרילה פרבהופאדה הוא ללא ספק האישיות הנשלחה בידי שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ למלא את תחזיתו: "נולדתי לתוך עולם זה על מנת לחנוך את תנועת הַסַּנְֹקִירְתַנַה. אני אושיע את כל הנשמות הנפולות של עולם זה… בכל עיר ובכל כפר בעולם, זמרת השמות - הַסַּנְֹקִירְתַן שלי תתפשט" (צַ'יְתַנְיַה בְּהָאגַוַתַה, אַנְתְיַה 4, 120, 126).


Upon His return from Gayā, Śrī Caitanya Mahāprabhu began His nāma-saṅkīrtana mission. And in distributing nāma prema, "He and His associates did not consider who was a fit candidate and who was not, nor where such distribution should or should not take place. They made no conditions. Wherever they got the opportunity, the members of the Pañca-tattva distributed love of Godhead" ([[:Vanisource:CC Adi 7.23|Caitanya Caritāmṛita, Ādi-līlā 7.23]]).
בשביל להבין את התפקיד הייחודי של שרילה פרבהופאדה מנקודת מבט של זרם הַגַּוּדִּיַה, עלינו לנסוע אחורנית בזמן ולהשיג ראיה היסטורית כיצד התוכנית של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ למלא את תחזיתו מתרחשת בהדרגה.
ברגע שובו מגיא, שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ החל את משימת הַנָּאמַה-סַנְֹקִירְתַנַה שלו. ובחלוקת נָאמַה פְּרֵמַה, "הוא ושותפיו לא הבחינו בין זה שהיה מועמד ראוי ומי שלא, אף לא היכן חלוקה כזו אמורה להתרחש או שלא. הם לא יצרו תנאים. היכן שנקלה על דרכם ההזדמנות, חילקו חבריה של הַפַּנְֿצַ'ה-תַתְתְוַה אהבת אלוהים" (צַ'יְתַנְַיה צ'ריתָאמְרּיתַה, אָאדִי-לִילָא 7.23).


This flood of nāma prema swelled in all directions and continued to benedict this world under the shelter of empowered preachers like the Six Gosvāmīs, Śrīnivāsa Ācārya, Narottam Das Ṭhākur and Śyāmānanda Prabhu.
שטפון זה של נָאמַה פְּרֵמה מילא את כל רוחות השמיים והמשיך לברך עולם זה תחת מקלט המורים המזמינים והמסבירים המועצמים כגון ששת הַגּוֹסְוָאמִים, שְׂרִיניוָאסַה אָאצָ'ארְיַה, נַרוֹתְתַם דַס טְהָאקוּר וּשְׂיָאמָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ.


Unfortunately, after the disappearance of Śrī Caitanya Mahāprabhu and these empowered associates of His, a very dark age descended on the world of Gauḍīya Vaiṣṇavism. By Kali’s influence, many apasampradāyas, deviant sects, totally eclipsed Caitanya Mahāprabhu’s pure presentation of Krishna Consciousness with their unscrupulous, materialistic doctrines and practices. And they did that in His name! Soon, His teachings came to be identified with immorality, dogma and anti-social elements. As a result, the cultured and educated people of Indian society developed a deep aversion to Caitanya Mahāprabhu. This dark age continued for almost 250 years.
לרוע המזל, לאחר עזיבתם של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ ושותפיו המועצמים שלו, עידן אפל מאוד ירד על עולם הַגַּוּדְּיַה וַיְשְׁנַּויזְם. בהשפעת עידן קלי, אַפַּסַמְפְּרַדָאיוֹת רבות, כתות מוליכות-שולל מדרך הישר, לחלוטין האפילו על הצגתו הטהורה של צ'יתניה מהאפרבהו את תודעת קְרּישְׁנַּה עם התפיסות והמנהגים הנמהרים והחומרניים. את כל זאת עשו בשמו! מוקדם מאוד, זוהו מדרשיו קל וחומר עם אי-מוסריות, דּוֹגְמָה ויסודות א-סוציאליים. כתוצאה, פיתחה עילית האנשים התרבותיים והמחונכים של הודו רתיעה עמוקה כלפי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. העידן האפל הזה נמשך כמעט 250 שנים.


In order to revive His saṅkīrtana movement and once again illuminate the Gauḍīya sky, Śrī Caitanya Mahāprabhu then sent one of His intimate associates, Bhaktivinoda Ṭhākur, to this world. Possessed of transcendental prowess, Bhaktivinoda Ṭhākur wrote tirelessly to defeat all unauthorized and deviant philosophies opposed to Caitanya Mahāprabhu’s presentation of Krishna Consciousness. Through his tireless and dedicated writing, he exposed all the adharmic philosophies of that time and once again revealed to the world Caitanya Mahāprabhu’s path of supreme auspiciousness and compassion: His nāmasaṅkīrtana mission. These writings would later form the philosophical foundation for Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura’s systematic and institutionally based plan to set into motion fulfillment of Caitanya Mahāprabhu’s prediction. Bhaktivinoda Ṭhākur’s rediscovery of Caitanya Mahāprabhu’s birthplace and his giving of a blueprint (in the form of his "nāmahaṭṭa") to realise Caitanya Mahāprabhu’s desire that nāma-saṅkīrtana be propagated all over the world were a very clear and remarkable indication of his absolute conviction in Śrī Caitanya Mahāprabhu’s words. However, he knew that this massive task of spreading Krishna Consciousness all over the world would need the collective involvement of thousands of people for many generations. It could not, and would not, be just one man’s work—a transcendental institution was of absolute necessity.
בכדי להחיות את תנועת הַסַּנְֹקִירְתַנַה שלו ולהאיר שוב את שמי הַגַּוּדְיַה, שלח שרי צ'יתניה מהאפרבהו את אחד השותפים האינטימיים שלו, בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּר, לעולם זה. גדוש איתנה נשגבת, כתב בהקתיוינודה טהאקור ללא-לאות על מנת להביס את כל הפילוסופיות הלא-מאושרות והסוטות המנוגדות להצגה של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ את תודעת קרישנה. דרך כתיבתו הבלתי-נדלית והממוקדת, חשף את כל הפילוסופיות הא-דהרמיות של אותה העת, ושוב גילה לעולם אודות הנתיב השייך לצ'יתניה מהאפרבהו של ברכה עליונה בעיתה וחמלה: משימת הַנָּאמַסַנְֹקִירְתַנַה שלו. כתבים אלו מאוחר יותר ייצרו את הבסיס הפילוסופי למערכת ולתוכנית המוסדית המבוססת של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה להניע לידי מימוש את חיזויו של צ'יתניה מהאפרבהו. תגליתו המחודשת של בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּר של מקום הלידה של צ'יתניה מהאפרבהו ומסירתו של תוכנית-על (בצורת ה"נָאמַהַטְטַה") למימוש רצונו של צ'יתניה מהאפרבהו שֶׁהַנָּאמַה-סַנְֹקִירְתַנַה תופץ בכל רחבי העולם היתה אות מובן מאוד ומרשים לשכנוע המוחלט שלו במילים של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. עם זאת, הוא ידע שמשימה כבירת-מימדים זו של הפצת תודעת קרישנה בכל רחבי תבל תזדקק למעורבות הקיבוצית של אלפי אנשים לדורותיהם. היא לא תוכל להיות, ולא תהיה, מעמסה של איש אחד - מוסד טרנסצנדנטלי הוא מן הצורך המוחלט.


His fervent prayers to Lord Jagannātha were answered and Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura appeared in this world as his son to give practical shape to his blueprint in the form of the  Gauḍīya Mission. Within fifteen short years, Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura spread Caitanya Mahāprabhu’s saṅkīrtana movement all over India and attracted many luminaries of that time to assist him in his mission. Sixty-four maṭhas dedicated to propagating Caitanya Mahāprabhu’s teachings were established in India during this time.
תפילותיו החדורות לריבון גַ'גַנְנָאתְהַה נענו וּבְהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתי טְהָאקוּרַה הופיע בעולם כבנו לתת צורה מעשית לתוכנית-העל בצורת משימת הַגַּוּדְּיַה. בתוך חמש-עשרה שנים זריזות, שלח בהקתיסידדהאנתה סרסותי טהאקורה את תנועת הַסַּנְֹקִירְתַנַה של צ'יתניה מהאפרבהו בכל רחבי הודו ומשך מאורות רבים באותה העת לסייע לו במשימתו. שישים-וארבע מטהות אשר הוקדשו להפצת מדרשיו של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ התבססו בהודו באותו הזמן.


Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura recognized the importance of his institution for continuing vigorous preaching after his departure from this world. He emphatically and very openly instructed his leading disciples that his Gauḍīya Mission be managed and maintained by a Governing Body. Surprisingly, he did not nominate anyone as his spiritual successor. He left this world on 1st January, 1937 and almost immediately dissension and quarrel arose within the Gauḍīya Mission. Very soon the institution which had always been known for pure and bold preaching of Caitanya Mahāprabhu’s teachings became famous for its embroiled fractions and court cases. Two contending factions fought for ācārya-ship and many senior disciples left the institution in disgust. The unified entity of the Gauḍīya Mission as an all-India entity consisting of many centers, several presses and thousands of devotees working cooperatively under unified leadership ceased to exist. Illusions of proprietorship and prestige eclipsed Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura’s order, and his mission—to develop a worldwide movement for propagating Caitanya Mahāprabhu’s teachings—came to a grinding halt.
בהקתיסידדהאנתה סרסותי טהאקורה הכיר בחשיבות המוסד שלו להזמנה והסברה איתנות לאחר עזיבתו מן העולם. תוך קרבה ובאופן פתוח הורה לתלמידיו המובילים שמשימת הַגַּוּדְיַה תנוהל ותקוים על ידי גוף מנהל. באורח פתע, לא מינה כיורש הרוחני שלו איש. הוא עזב את העולם באחד בינואר, 1937, וכמעט מיד פרצה מחלוקת ומריבה כאש בשדה קוצים במשימת הַגַּוּדְּיַה. במהרה המוסד שתמיד היה ידוע בשל הזמנה והסברה טהורות ואמיצות של מדרשי צ'יתניה מהאפרבהו נעשה מפורסם על שברים ארגוניים ותיקי בית-משפט. שתי סיעות יריבות התגודדו על הֱיוֹת הָאָא'צָארְיַה וָחניכים בוגרים רבים נטשו את המוסד ברגשות סלידה. הישות המאוחדת של משימת הַגַּוּדְּיַה על זהותה הכלל-הודית הבנויה ממרכזים רבים, הוצאות-לאור רבות, ואלפי דבקים העובדים יחד בתיאום תוך שיתוף-פעולה תחת הנהגה מאוחדת פסקה מלהתקיים. אשליות של טענות לזכות-מקור ויוקרה כוזבות הִצילּוּ על מסדרו של שרילה בהקתיסידדהאנתה טהאקורה, ואילו משימתו - לפיתוחה של תנועה כלל-עולמית להפצת מדרשיו של צ'יתניה מהאפרבהו - באה לסיום בסגירתה.


Our Śrīla Prabhupāda, His Divine Grace A. C. Bhaktivedanta Swami, was heartbroken by this tragic turn of events, but it was very evident from his activities that he perfectly understood his spiritual master’s heart and mission:  
שרילה פרבהופאדה שלנו, א.צ'. בהקתיודאנתה סואמי, חווה שברון לב כתוצאה מתהפוכה טראגית זו של האירועים, אמנם היה זה ברור מפעולותיו שהוא הבין באופן מושלם את ליבו ואת משימתו של המורה הרוחני:


<big>➊</big> As soon as a few New York followers took his message to heart, he legally incorporated his institution. He named it the International Society for Krishna Consciousness and also legally stated its seven purposes. This all happened as early as 1966.  
<big>➊</big> מרגע שמספר עוקבים ניו יורקיים לקחו את המסר לליבם, הוא יצר באופן חוקי את המוסד שלו. הוא קרא לו החברה הבינלאומית לתודעת קרישנה ומכאן ציין באופן חוקי את שבע מטרותיה. כל זאת קרה מוקדם, כ-1966.


<big>➋</big> To continue Caitanya Mahāprabhu’s mission and secure ISKCON’s transcendental legacy, Śrīla Prabhupāda very systematically established the Governing Body Commission and very emphatically instructed his senior followers: "Don’t make the same mistake that my godbrothers made after my Guru Mahārāja’s disappearance. Manage the society collectively through the GBC."  
<big>➋</big> על מנת להמשיך את משימתו של צ'יתניה מהאפרבהו ולבטח את המורשת הטרנסצנדנטלית של אִיסְקוֹן, שרילה פרבהופאדה הורה באופן שיטתי מאוד לבסס את ועד הגוף המנהל ובאופן קרוב מאוד הורה לעוקביו הבכירים: "אל תעשו את אותה טעות שאחי הרוחניים עשו לאחר עזיבתו של גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה. נהלו את החברה באופן קיבוצי דרך הג'י.בּי.סי."


<big>➌</big> To secure ISKCON as a transcendental mission with a strong philosophical and culture base, he tirelessly and meticulously translated and commented on the most important and sublime of Śrī Caitanya Mahāprabhu’s teachings in the form of Bhagavad-gītā, Śrīmad-Bhāgavatam and Caitanya-caritāmṛta. And he emphatically said that his books are the basis of his Krishna Consciousness movement and the institution of ISKCON.  
<big>➌</big> בשביל לבטח את איסקון כמשימה טרנסצנדנטלית עם בסיס פילוסופי ותרבותי חזק, הוא עבד ללא-לאות ובאופן יסודי תרגם והעיר על מדרשיו החשובים ביותר והנשגבים של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ בצורת הבהגוד-גיתא, שרימד-בהאגותם וצ'יתניה-צ'ריתאמריתה. הוא חזר והדגיש שספריו הם הבסיס לתנועה שלו לתודעת קרישנה ומוסד איסקון.


<big>➍</big> And, like his Guru Mahārāja, he did not name or select a successor for his ISKCON, rather, he wanted his disciples to collectively manage the institution through a Governing Body.  
<big>➍</big> בדומה לְגוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלו, הוא לא נקב בשם או בחר יורש לְאיסְקוֹן שלו, במקום זאת, הוא רצה שתלמידיו ינהלו קיבוצית את המוסד דרך גוף מנהל.


When I was Śrīla Prabhupāda’s personal servant, I noted many times that he would insist that on any printed material the title Founder-Ācārya and his full name be printed under the society’s name of ISKCON. I was very immature and inexperienced at that time and often wondered, "Śrīla Prabhupāda is such a humble and exalted Vaiṣṇava, why is he so persistently insisting on this?" I did not ever openly express this to Śrīla Prabhupāda, but it continued to perplex me. But slowly, by his divine grace, in due course of time, I began to understand his intent. The phrase "Founder-Ācārya" is not just a title but a transcendental system intended to protect, preserve and give longevity to an institution dedicated to the mass liberation of conditioned souls all over this world in this dark abysmal age of Kali.
בזמן שהייתי העוזר האישי של שרילה פרבהופאדה, ציינתי פעמים רבות שהוא יתעקש שעל כל חומר מודפס הכותרת מייסד-אָאצָ'ארְיַה ושמו המלא יודפסו תחת שם החברה של אִיסְקוֹן. הייתי מאוד לא-בשל ובלתי-מנוסה באותו הזמן ולעתים תהיתי, "שרילה פרבהופאדה הוא וַיְשְׁנַּוַה כל כך ענו ומרומם, מדוע הוא בעצמו עומד בעקשנות על כך?" חרף לא ביטאתי זאת בקול לפני שרילה פרבהופאדה, המשיך הדבר להטריד אותי. אמנם לאיטו, בחסדו השמימי, בבוא הזמן, התחלתי להבין את כוונתו. צמד המילים "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" אינו תואר בלבד אלא מערכת טרנסצנדנטלית שנועדה להגן, לשמר ולתת אריכות-ימים למוסד המוקדש לישועה רחבת-ההיקף של נשמות מותנות בכל רחבי העולם הזה בעידן ההפכפך של קַלי.


Great Vaiṣṇava stalwarts like Śrī Madhvācārya and Śrī Rāmānujācārya successfully implemented this system.
גדולי וַיְשְׁנַּוַה אֶיתנים כגון שְׂרִי מַדְהְוָאצָ'ארְיַה וּשְׂרִי רָאמָאנוּגָ'אצָ'ארְיַה יישמו בהצלחה מערכת זו.


Obviously, full implementation of this system in ISKCON is crucial to the successful fulfillment of Caitanya Mahāprabhu’s prediction. I shared this realization with a number of my senior god-brothers and was enlivened to find that Śrīla Prabhupāda had blessed them with the same insight.
מן הסתם, יישום מלא של מערכת זו בְּאיסְקוֹן חיוני להצלחת מילוי התחזית של צ'יתניה מהאפרבהו. שיתפתי תובנה זו עם מתי-מעט מאחיי הרוחניים הבוגרים והרגשתי רוח בְּקִרְבִּי לגלות ששרילה פרבהופאדה ברך אותם עם אותה התובנה בדיוק.


Then, in 2006, the GBC body formed various committees to plan and achieve different strategic objectives. One such committee is the Śrīla Prabhupāda Position Committee (SPPC), whose mission is to assist the existing efforts and develop new initiatives to eternally establish Śrīla Prabhupāda as the Founder-Ācārya of ISKCON and the pre-eminent śikṣa guru for all ISKCON devotees. This book is an initiative of the SPPC.
אז, ב-2006, גוף הג'י.בי.סי יצר ועדות שונות לתכנן ולהשיג מטרות אוביקטיביות שונות. אחת מהן היא ועדת מעמד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, שמשימתה לסייע למאמצים הקיימים ולפתח יוזמות חדשות לביסוסו הנצחי של שרילה פרבהופאדה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של איסקון וְשׂיקְשָׁא גוּרוּ מתבקש-מראש של כל דבקי אִיסְקּוֹן. ספר זה הוא יוזמה של ועדה זו.


His Grace Ravīndra Svarūpa Prabhu, who is undoubtedly one of ISKCON’s most brilliant thinkers and writers, wrote the book and all the GBC members and many senior devotees have seriously and diligently scrutinized it.
חסדו רַוִינְדְרַה סְוַרֻוּפַּה פְּרַבְּהוּ, שהוא ללא ספק אחד מהוגי הדעות והסופרים של אִיסְקּוֹן, כתב את הספר וכל חברי הג'י.בּי.סי ודבקים בוגרים רבים ביכרו אותו ברצינות ובחריצות.


This book is thoroughly researched and based on śāstra and historical facts. It is academic in nature and provides a foundation on which we can build a holistic culture of education meant to firmly and very practically establish Śrīla Prabhupāda’s position as the Founder-Ācārya of ISKCON. Of course, pure Krishna Consciousness acknowledges no technique—its only base is humility and absolute surrender. And it is in this mood that we offer this publication to Caitanya Mahāprabhu, Śrīla Prabhupāda and all his devotees.
ספר זה חקור ביסודיות ומתבסס על שָׂאסְתְרַה ועובדות היסטוריות. הוא אקדמי מטבעו ומעניק יסוד שעליו נוכל לבנות תרבות הוליסטית של חינוך שנועדה באופן מוצק ומעשי מאוד לבסס את מעמדו של שרילה פרבהופאדה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של איסקון. כמובן, תודעת קרישנה טהורה לא מכירה בטכניקה כלשהי - בסיסה לבדו הוא ענווה והתמסרות מוחלטת וכנועה. ובכך במצב-רוח זה אנו מציעים פרסום זה לצ'יתניה מהאפרבהו, שרילה פרבהופאדה וכל הדבקים שלו.


Kindly note that this book is not meant for casual reading but for implementation. If we do that, our personal and collective relationships with Śrīla Prabhupāda will flourish unlimitedly and we will come to very practically understand that our beloved Founder-Ācārya is not frozen in time. He is an eternal assistant of Caitanya Mahāprabhu’s divine flood of compassion and Krishna prema. And his heart melts and flows without restriction or impediment to anyone and everyone who shows the slightest interest in his teachings and the nāmasaṅkīrtana mission.
ציין נא שספר זה לא נועד לקריאה חטופה ומזדמנת אלא לישום. אם נעשה זאת, יחסינו האישיים והקיבוציים עם שרילה פרבהופאדה יפרחו ללא-גבולות ואנו נמצא לנכון להבין באופן מעשי ביותר שהמייסד-אָאצָ'ארְיַה האהוב שלנו אינו קפוא בזמן. הוא עוזר נצחי לשטפון השמימי של חמלתו ואהבתו של צ'יתניה מהאפרבהו לִקְרּישְׁנַּה, ואילו לבו נמס וזורם ללא הגבלה או מחסום כלפי כולם וכל מי שמראה עניין קלוש ביותר במדרשיו וּמשימת הַנָּאמַסַנְֹקִירְתַנַה.


We humbly seek your kind and active support in implementing the next important step in Śrī Caitanya Mahāprabhu’s plan to flood the entire world with Krishna prema—to firmly and very practically establish Śrīla Prabhupāda as the FounderĀcārya of ISKCON for all time.  
אנו מבקשים בענווה את תמיכתם האוהדת והפעילה ביישום הצעד החשוב והבא בתוכנית של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ להציף את העולם כולו בִּקְּרּישְׁנַּה פְּרֵמַה - לבסס באופן יציב ומעשי את שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָא'צָארְיַה של אִיסְקּוֹן לכל הזמנים.


Thank you very much.
תודה רבה לכם.


Yours in the service of Śrīla Prabhupāda,<br />
שלכם בשירות לִשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה,<br/>
Bhakti Charu Swami<br />
בְּהַקְתי צְ'הַרוּ סְוָאמִי<br/>
Vrindavan, India<br />
וְרּינְדָאוַן, הודו<br/>
November, 2013
נובמבר, 2013


==PREFACE==
==מבוא==


The work in your hand—or on your screen—is offered to you as one ripened fruit of the intensive, many-branched strategic planning project launched in 2006 by the Governing Body Commission of ISKCON. This ongoing endeavor has brought together many devotees worldwide to engage in systematic planning and development to realize a flourishing future for Śrīla Prabhupāda’s movement. Ultimately, we aim at the empowerment of our entire organization—every one of its members, all its various units, each of its managing and guiding authorities—so that all of them work united in effective cooperation to bring to fruition the desires of Śrīla Prabhupāda and Śrī Caitanya Mahāprabhu. From the beginning, everyone understood that one particular element essential to this achievement was, as it was usually put, "to keep Śrīla Prabhupāda in the center."  
העבודה בידך - או על המסך שלך - מוצעת לך כמאמץ בשל של פרויקט התכנון האינטנסיבי, רב-האנפין והאסטרטגי ששוגר ב-2006 על ידי ועד הגוף המנהל של איסקון. מאמץ מתמשך זה הביא יחדיו דבקים רבים מכל העולם לעסוק בתכנון שיטתי ופיתוח להביא לידי מימוש עתיד משגשג ופורח לתנועה של שרילה פרבהופאדה. לבסוף, שואפים אנו להעצמה של הארגון כולו - כל אחד מחבריו, על יחידותיו הרבות, עם סמכויות מנחות ומנהלות - כך שכולם עובדים מאוחדים בשיתוף פעולה אפקטיבי להביא לידי מימוש ופרי את הרצונות של שרילה פרבהופאדה ושרי צ'יתניה מהאפרבהו. מן ההתחלה, כולם הבינו שיסוד אחד מסוים חיוני למען הישג זה והוא, כפי שקוראים אותו לרוב, "לשים את שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה במרכז."


In this regard, the strategic planning team was acutely aware that the near future would confront ISKCON with a critical challenge: the unavoidable transition to a time when all devotees with direct experience of its Founder-Ācārya are gone. This imminent loss became an additional incentive for the work of the Śrīla Prabhupāda’s Position Committee (SPPC). All its members understood that Śrīla Prabhupāda should be no less a presence to subsequent generations than he has been to the first. (Indeed, some believed, he could be even more.) How to facilitate this? How to foster in all devotees in ISKCON, generation after generation, an ever-increasing awareness of their deep connection with its Founder-Ācārya, so that all encounter him as a living presence in their lives? How will his mission, his teachings, his vision, his determination, his mercy, become one with each and every beating heart?  
בהקשר זה, צוות התכנון האסטרטגי היה מודע באופן מוחשי לכך שהעתיד הקרוב יעמת את אִיסְקּוֹן מול אתגר מהותי: המעבר הבלתי-נמנע לזמן בו כל הדבקים עם חוויה ישירה של המייסד-אָאצָ'ארְיַה שלהם היו ואינם. אבידה מהותית זו נעשתה לתמריץ נוסף לעבודתה של ועדת מעמד שרילה פרבהופאדה (ומש"פ). כל חבריה הבינו ששרילה פרבהופאדה צריך להיות נוכח לא פחות לדורות הבאים משהיה לראשון. (אכן, כמה האמינו, יכול הוא להיות אף יותר). איך להביא זאת לידי ביטוי? כיצד לטפח בכל דבקי אִיסְקּוֹן, דור אחר דור, מודעות הולכת וגוברת של הקשר העמוק שלהם עם המייסד-אָאצָ'ארְיַה, כך שכולם יפגשו בו כנוכחות חיה בחייהם? כיצד משימתו, מדרשיו, חזונו, החלטיותו, חמלתו, יעשו לאחד עם כל אותו לב פועם?


As a member of the SPPC, I was assigned the task of writing a foundational document for ISKCON devotees on the import of Śrīla Prabhupāda’s position as Founder-Ācārya.  
כחבר של ומש"פ, הפקידו בידי את המשימה לכתיבת מסמך לדבקי אִיסְקּוֹן על המשמעות של מעמד שרילה פרבהופאדה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה.


Having accepted this assignment, I found myself spending many days and nights absorbed in thinking, somewhat obsessively, about Śrīla Prabhupāda—about his life and his heritage, about his movement, about myself as a disciple and similarly, my godbrothers and sisters. During these days and nights, my mental and emotional states became acutely heightened, and yet suspended from any determinate conclusions. And then, I sat down and, in two or three hours, typed a short statement— no more than three pages—that seemed to come almost of its own accord. It was based on little or no research, and no new finding—simply my own intuitions and "realizations." I refined it somewhat, and, at the next available occasion, presented it to the other members of the strategic planning group.  
משקיבלתי מטלה זו, מצאתי את עצמי מבלה ימים כלילות רבים בחשיבה, בכפייתיות מה, על שרילה פרבהופאדה - אודות חייו ומורשתו, תנועתו, עלי כחניך ובאופן דומה, גם אחיי ואחיותיי הרוחניים. במהלך ימים ולילות אלה, מצבי רוחי ונפשי חיש התרוממו להם, אמנם היו מושהים ממסקנות החלטיות כלשהן. או אז, התיישבתי, ובשעתיים או שלוש, כתבתי הצהרה קצרה - לא יותר משלושה דפים - שנראתה כבאה מעצמה. היא הייתה מבוססת על מעט או לא מחקר, וללא ממצאים חדשים - פשוט אך ורק האינטואיציות וה"תובנות" שלי. עידנתי זאת כלשהו, ובהזדמנות הניתנת הבאה, הצגתי זאת בפני החברים האחרים של קבוצת התכנון האסטרטגי.


To my relief, the overwhelmingly positive response assured me at least that I was heading in the right direction. This direction was given a concrete shape by the follow-up instruction. "Great," they said, "so far. Now—write a commentary."  
למרבה ההקלה שלי, התגובה החיובית למכביר נטעה בי לפחות את שֶׁפָּני לכיוון הנכון. כיוון זה בא לידי צורה מוחשית בידי ההוראה למילוי. "נהדר", הם אמרו, "עד כה. עתה - כתוב ביאור."


I must note that the general "great" became attended by an entourage of detailed comments—comments requesting, in one place or another, more support, clarification, or elaboration; comments indicating misgivings or areas of confusion; comments proposing other topics for inclusion or investigation, and so on. I took these comments away with me—they turned out to be extremely helpful—and then, after tweaking the short statement, I did as asked, and began to write a commentary.  
עלי לציין שה"גדול ונפלא" בא מלווה במשפחה של הערות מפורטות - המבקשות, במקום אחד או אחר, יותר תמיכה, הבהרה, או פיתוח; כאלה המצביעות על אי-התנהלות או איזורים של בלבול; הצעות לתחומים אחרים המיועדים להכללה או חקר, וכן הלאה. לקחתי הערות אלה הרחק איתי - הן התגלו כמסייעות באופן יוצא מגדר הרגיל - ואילו אז, לאחר גימור ההוראה הקצרה מחדש, עשיתי כפי שהתבקשתי, והתחלתי לכתוב ביאור.


Consequently, the final product, now at hand, comes in the form of a text with a commentary on the text. The text is given first, by itself. The far longer commentary follows. In this part, the primary text makes its appearance in proper sequence, but is broken into convenient sections. The primary text is printed in boldface, while the following commentary on that section is rendered in regular type.  
כתוצאה, המוצר המוגמר, עתה ביד, בא בצורה של טקסט עם ביאור עליו. הטקסט ניתן ראשון, בידי עצמו. הביאור הארוך בהרבה בא אחריו. בחלק זה, הטקסט העיקרי עושה את הופעתו ברצף הנכון, אמנם הוא שבור לחטיבות נוחות. הטקסט העיקרי מודפס בעובי מודגש, בעוד הביאור שתחתיו באופן הרגיל.


The text is short, only 1300 words (5 pages). The commentary, as it turned out, is long, about 21,000 words (79 pages). The text initially took about three hours to compose; the commentary, six years.  
הטקסט הינו קצר, רק 1,300 מילים (5 עמודים). הביאור, כפי שהסתבר, הוא ארוך, בערך 21,000 מילים (79 עמודים). הטקסט בתחילה לקח בקירוב שלוש שעות לחברו; הביאור, שש שנים.


The primary text itself is simple and quite suitable for a wide audience. The commentary is specifically intended for anyone who is, or who aspires to be, prabhupāda-śiṣya, a true śikṣā disciple of Śrīla Prabhupāda. That, indeed, should be the fixed aim of all members of ISKCON, and that, by itself, will bring about the fulfillment of the heartfelt desires of Lord Caitanya.  
הטקסט העיקרי הוא פשוט ומותאם למדי לקהל רחב. הביאור מיועד בפרט למי שהוא, או השואף להיות, פְּרַבְּהוּפָּאדַה-שׂישְׁיַה, תלמיד שׂיקְשָׁא אמיתי של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. זו, אכן, צריכה להיות המטרה של כל חברי אִיסְקּוֹן, וזה, כשלעצמו, יביא למילוי של משאלות-הלב הנוגעות של הריבון צַ'יְתַנְיַה.


The unexpectedly long and sometimes difficult labor on the commentary brought me an unanticipated benediction: I learned in-depth things that I had previously known only superficially or formally. I began this work knowing Śrīla Prabhupāda was a great disciple, but now I have gained a more thorough and profound knowledge of just how great he is—an awareness, I confess, that continues to grow. What I discovered vastly increased my knowledge of Śrīla Prabhupāda’s achievement and engendered new growth in my love and gratitude toward him. This gift of knowledge has also shown me just how much it is incumbent upon me, as his disciple, to illuminate his greatness by the most sincere testimony, the testimony of my own discipleship.  
העבודה הארוכה באופן בלתי-צפוי ולעתים קשה על הביאור הביאה לי ברכה שלא חזיתי מראש: למדתי דברים לעומק שלפנים ידעתי רק באופן שטחי או רשמי. התחלתי עבודה זו ביודעי שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה דבק גדול, אמנם עתה רכשתי ידע יסודי ומעמיק יותר מה היתה מוטת כתפיו - מודעות, אני מתוודה, הממשיכה לגדול. מה שגיליתי הרחיב באופן עצום את הידע שלי אודות ההישג של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה וטיפחה צמיחה חדשה באהבתי ואסירות-התודה שלי כלפיו. מתנה זו של ידע גם הראתה לי עד כמה מוטל על כתפי, כתלמידו, להאיר את גדולתו באמצעות העדות הכנה ביותר, זו של החניכות שלי.


Moreover, I have been able to see more fully the truly astounding purport of the glorious title he rightly bears, "Founder-Ācārya of the International Society for Krishna Consciousness."  
יתרה מזאת, יכולתי לראות באופן יותר מלא את מלוא המובן של התואר המהולל אותו הוא נושא בגאון, "המייסד-אָאצָ'ארְיַה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה."


I pray that reading this work will do for you, what writing it has done for me.  
אני מתפלל שקריאת עבודה זו תעשה למענך, מה שכתיבתה עשתה בשבילי.


I wish to acknowledge my deep indebtedness to all those who helped, encouraged, guided, facilitated, and corrected me in the production of this work. The overall strategic planning mission, directed by Gopāla Baṭṭa Prabhu and his able assistants, created and sustained the conditions which made this result—a "deliverable"—possible. The SPPC, presently co-chaired by  H.H. Bhakti Charu Swami and Akrūra Prabhu, went through a number of changes in membership over seven years, but the consistent feedback and encouragement from all who serve and served in that group proved more valuable to me than I was often able to express. I do so now, in gratitude. Many senior devotees outside the SPPC also reviewed the work in progress. In particular, a special "Sannyāsī, Guru, and GBC Sanga" of one hundred or so leaders, convened in Māyāpura in February of 2013, reviewed a draft of this work, and took the time to provide invaluable comments and reflections. The same draft profited from the response solicited from twenty or so other senior members. Out of this emerged the "final" draft, which was reviewed once more by the GBC while meeting at Juhu in October 2013. With a few more suggestions for improvement, the GBC gave its unanimous approval for the publication of this work as an official statement by the GBC. My debt to the GBC members—for their patience, for their help, and most of all for their blessings—cannot be repaid.  
אני מעוניין להכיר בתלות המחייבת העמוקה שלי בכל מי שסייע, עודד, הדריך, הנגיש, ותיקן אותי בהבאה לגמר של מוצר זה. המשימה האסטרטגית הכוללת לתכנון, בהדרכת גוֹפָּאלַה בְּהַטְטַה פְּרַבְּהוּ ועוזריו בעלי-היכולת, יצרה והזינה את התנאים שהביאה תוצאה זו - "מובאת כמו שהיא" - אפשרית. הומש"פ, נכון לרגע זה בראשות ח"ה בְּהַקְתי צְ'הַרוּ סְוָאמִי וְאַקְרֻוּרַה פְּרַבְּהוּ, עברה דרך מספר שינויים בחבריה במהלך שבע שנים, ובכל זאת המשוב המתמד והעידוד מכל אלה שמשרתים וששירתו בקבוצה זו הוכיחו עצמם בעלי-ערך כלפי יותר ממה שיכולתי לעתים קרובות לבטא. אני עושה כן כעת, באסירות-תודה. דבקים ותיקים רבים מחוץ לומש"פ ראו והעירו גם הם את העבודה בהמשכה. באופן פרטי, "סַנְֹגַה מיוחדת של סַנְנְיָאסִים, גוּרוּים וג'י.בּי.סי" של מאה מנהיגים לערך, התכנסה בְּמָאיָאפּוּרַה בפברואר 2013, נתנה הערות על טיוטא של המילים, ולקחה את הזמן לספק הערות יקרות-מפז והשתקפויות. אותה הטיוטא יצאה נשכרת מן התגובה שבאה בשם עשרים או יותר של חברים ותיקים אחרים. מתוך כך עלתה טיוטא "סופית", שקיבלה משוב פעם נוספת מידי הג'י.בּי.סי בזמן פגישה בְּג'וּהוּ באוקטובר 2013. עם מעט יותר הצעות לשיפור, הג'י.בּי.סי נתן את אישורו פה אחד להוצאה לאור של עבודה זו כהצהרה רשמית של הג'י.בּי.סי. על חובתי לחברי הג'י.בי.סי - לסבלנותם, לעזרתם, ומעל הכל על רוב ברכותיהם - לא אוכל לגמול.


I wish also to thank my most immediate help. My disciple Śraddhā devī dāsī provided continuous organization and tech support to this effort, as well as consummate editorial assistance and advice. My wife Saudāmaṇī devī dāsī was also an acute reader and critic of the work in progress, as well as the unfailing provider of life support. I am a difficult person to take care of, but she did it anyway.  
אני מעוניין גם להודות לעזרה הקרובה אלי ביותר. החניכה שלי שְׂרַדְדְהָא דֵוִי דָאסִי העניקה ארגון מתמשך ותמיכה טכנית למאמץ זה, כמו גם סיוע עריכה באופן שיתופי ועצה. אשתי סַוּדָאמַנִּי דֵוִי דָאסּי הייתה אף היא קוראת פעילה ומבקרת של העבודה בהמשכה, כמו גם ספקית בלתי-נלאית של תמיכה וסיוע לחיים. אני אדם קשה לטיפול, אמנם היא עשתה זאת בכל-זאת.


Your servant in Śrīla Prabhupāda’s service,<br />
משרתכם בשירות שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה,<br/>
Ravīndra Svarūpa Dāsa<br />
רַוִינְדְרַה סְוַרֻוּפַּה דָאסַה<br/>
Philadelphia, Pennsylvania<br />
פילדלפיה, פנסילבניה<br/>
December, 2013 <br />
דצמבר, 2013


==THE POSITION OF ŚRĪLA PRABHUPĀDA - TEXT==
===Prabhupāda as Founder-Ācārya of ISKCON===


Śrīla Prabhupāda showed great concern that his position as ISKCON Founder-Ācārya always be prominently recognized. He mandated that in each of his books the title page and cover display his name in full, "His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupāda," with "Founder-Ācārya of the International Society for Krishna Consciousness" placed immediately below. Similarly, he ordered that "Founder-Ācārya: His Divine Grace A.C. Bhaktivedānta Swami Prabhupāda" appear directly beneath "International Society for Krishna Consciousness" on all ISKCON official documents, letterhead stationery, publications, and signage. In these and other ways Śrīla Prabhupāda’s special, intimate connection with ISKCON is to be always honored.
==המעמד של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - טקסט==
===פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן===


As Founder-Ācārya Śrīla Prabhupāda holds a unique position in ISKCON. We need to understand it deeply. As ācārya, his exemplary personal behavior is the model and norm for all ISKCON devotees. As founder, his personal standards and principles of action, his particular spirit or "mood," take on a societal shape and form in the organization he created. Each individual member internalizes that spirit, incorporating it into the core of his or her own identity. His spirit pervades the institution as the essence of its own culture, and the members become its visible embodiment in the world.
שרילה פרבהופאדה הראה עמדה נחרצת שמעמדו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן יהיה תמיד מוכר. הוא פרש את חסותו כך שבכל אחד מן הספרים דף הכותרת והשער יציגו את שמו המלא, "חסדו השמיימי א. צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה," עם "מייסד-אאצ'אריה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" מיד תחתיו. בדומה לכך, הוא הורה ש"מייסד-אָאצָ'ארְיַה: חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה" יופיע ישירות תחת "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" בכל מסמכי איסקון הרשמיים, המכתבים, ההוצאה לאור והחותמות. באלו ובדרכים אחרות על הקשר האישי, האינטימי של שרילה פרבהופאדה עם אִיסְקּוֹן להיות תמיד מכובד.


We revere and learn from the many great ācāryas in our line, yet as ISKCON Founder-Ācārya, Śrīla Prabhupāda becomes unique among them for us. In ISKCON, Prabhupāda himself remains present, generation after generation, as the single prominent śikṣā guru immanent in the life of each and every ISKCON devotee—a perpetual, indwelling active guiding and directing presence. He is thus the soul of ISKCON. As such, Śrīla Prabhupāda himself continues to act effectively in this world so long as ISKCON continues as the coherent expression and unified instrument of his will. In this way Śrīla Prabhupāda remains the soul of ISKCON, and ISKCON his body
כמייסד-אאצ'אריה שרילה פרבהופאדה מחזיק מעמד ייחודי בְּאִיסְקּוֹן. אנו צריכים להבין זאת לעומק. כאאצ'אריה, מופת התנהגותו האישית הוא הדוגמא והנורמה לכל דבקי איסקון. כמייסד, הרמה האישית שלו ועקרונותיו בפעולה, הרוח המסוימת או "מצב-הרוח", לוקחים צורה חברתית בארגון שיצר. כל חבר/ה פרטי/ת מפנים/ה רוח זו, ומשלב/ת אותה לתוך אישיותו או אישיותה. רוח זו עוברת כחוט השני בארגון כתמצית התרבות שלו, ואילו החברים נעשים להתגלמותה הנחזית בעולם.


===Reasons for Prabhupāda’s Founding of ISKCON===
אנו יראים ולמדים מֶאָאצָ'ארְְיוֹת גדולות רבות בשורה שלנו, ועם זאת כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן, שרילה פרבהופאדה נעשה ייחודי ביניהם עבורנו. באיסקון, פרבהופאדה עצמו נשאר נוכח, דור אחר דור, כְּשִׂיקְשָׁא-גוּרוּ יחידי ומרכזי הבולט בחיים של כל דבק איסקון - הדרכה נצחית, ופעילה פנימה ונוכחות מכוונת. הוא איפוא הנשמה של איסקון. ככזה, שרילה פרבהופאדה עצמו ממשיך לפעול בצורה יעילה ומוכחת בעולם הזה כל עוד איסקון ממשיכה כביטוי הקוהרנטי וכלי השרת המאוחד בידי רצונו. בדרך זו שרילה פרבהופאדה נשאר הנשמה של אִיסְקּוֹן, ואיסקון גופו.


When Śrīla Prabhupāda successfully established Lord Caitanya’s movement as a world-preaching mission, he made the weighty decision to form a new institution, the International Society for Krishna Consciousness, with himself as founder-Ācārya. He did this on the basis of his realized knowledge. The essence of that knowledge he imbibed from his own spiritual master. Unfortunately, after Śrīla Prabhupāda’s Guru Mahārāja had passed away, that knowledge and realization largely ceased to be expressed in his guru’s own—but now fragmented— institution. Hence, Prabhupāda founded a new organization that, as a whole and in its every part, would embody and develop that realization—a realization that manifests itself as an unwavering, indefatigable commitment to deliver pure love of God to suffering humanity everywhere.
===סיבות ליסוד פְּרַבְּהוּפָּאדַה את אִיסְקּוֹן===


The institution that would be able to act on this commitment with united force over large spans of space and time needs a unique form. Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Gosvāmī therefore called for an organization in which the ultimate authority would reside not in the person of a single autocratic ācārya but rather in a board of directors, which he called the "Governing Body Commission." The Gauḍīya Maṭha failed to realize this structure, and so, Prabhupāda said, became "useless."
כאשר שרילה פרבהופאדה ביסס בהצלחה את התנועה של הריבון צַ'יְתַנְיַה כמשימת הזמנה והסברה עולמית, הוא קיבל את ההחלטה רבת-המשקל ליצור מוסד חדש, החברה הבינלאומית לתודעת קרישנה, עמו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה. הוא עשה זאת על בסיס הידע והניסיון שלו. תמצית הידע הזה הוא שאב מן המורה הרוחני שלו. לרוע המזל, אחרי עזיבת הגוּרוּ מַהָארָאגַ'ה של שרילה פרבהופאדה, הידע והניסיון חדלו במידה רבה להתבטא במוסד - אך המקוטע - של הגורו שלו. כתוצאה, פְּרַבְּהוּפָּאדַה ייסד ארגון חדש, שכשלם ובכל חלק שלו, יגלם ויפתח ידע וניסיון אלה - תובנות המביאות לידי מימוש כמחויבות בלתי-נדלית, שאינה תועה להעניק אהבת אלוהים טהורה לאנושות הסובלת בכל מקום.


===Our Central Challenge===
המוסד שיכול היה לפעול על מחויבות זו בכוח מאוחד על גבי נתחים רחבים של חלל וזמן זקוק לצורה ייחודית. שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי לפיכך, קרא לארגון בו הסמכות העליונה לא תשכון באדם שהוא אָאצָ'ארְיַה שולטת יחידה אלא דווקא גוף של מנהלים, לו קרא "ועד הגוף המנהל". הַגַּוּדְּיַה מַטְהַה נכשלה לממש מבנה זה, ועל כן, אמר פרבהופאדה, נעשתה "חסרת-ערך."


Śrīla Prabhupāda established such a structure for ISKCON, putting the Governing Body Commission in place in 1970 and overseeing its gradual articulation and development. Stating that he wanted there to be "hundreds and thousands of spiritual masters" within ISKCON, he implied that the normative guru-disciple relationship would be perpetuated within the unified institution under the direction of the GBC. In such an organization, many gurus would be able to act with concerted force, operating together with other leaders and managers in collegial accord.
===האתגר המרכזי שלנו===


Yet as long as Prabhupāda was present as the sole ācārya and dīkṣā guru, the structure necessarily remained in embryonic form, a child still in the womb of its mother, its form and function necessarily not fully developed. During Prabhupāda’s manifest presence, by the very nature of the situation, the GBC clearly could not assume its full role as the "ultimate managing authority," and Prabhupāda remained the only guru. Therefore the completed product of Prabhupāda’s work had to await its time to be manifest.
שרילה פרבהופאדה ביסס מבנה למען איסקון, השם את ועד הגוף המנהל במקום ב-1970 ומפקח על הרהט ההדרגתי והפיתוח. בציינו שהוא רצה בהיות "מאות ואלפים של מורים רוחניים" בקרב איסקון, הוא הסיק שמערכת יחסי הגורו והתלמיד תשתמר לנצח בתוככי המוסד המאוחד תחת הדרכת הג'י.בּי.סי. בארגון כזה, גורו רבים יכולים לפעול בכוח מתואם, משתפים פעולה עם מנהיגים אחרים ומנהלים בהווי של חברותא.


Consequently, Śrīla Prabhupāda has left to us the task, after his departure, of fully articulating the form and functions of ISKCON for effective action in the world. One central challenge is to integrate the guru-disciple relationship—which carries its own proper demand for deep loyalty and commitment to the person of the guru—within a larger society that demands, in a certain sense, a higher, all-encompassing, loyalty. That loyalty is our common fidelity to our Founder-Ācārya Śrīla Prabhupāda, a loyalty proven in practice by our cooperation with each other, within the structures he bequeathed us, to fulfill his deepest desire.
כל עוד שֶׁפְּרַבְּהוּפָּאדַה היה נוכח כַּאָאצָ'ארְיַה וְהַדִּיקְשָׁא-גוּרוּ היחיד, נשאר המבנה בעל כורחו בצורתו העוברית, ילד עודנו ברחם אימו, צורתו ותפקידו מכורח לא מפותחים. כל עוד היה נוכח פְּרַבְּהוּפָּאדַה בעולם, מעצם טבע המצב, הג'י.בּי.סי בבירור לא יכול היה ליטול את תפקידו המלא בתור "סמכות ניהול עליונה," אילו פְּרַבְּהוּפָּאדַה נשאר הַגּוּרוּ היחיד. לפיכך התוצר המלא של עבודתו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה צריך לחכות לזמנו כדי להתממש.


We discovered that the initial "zonal-ācārya" system of integrating the guru into a broad structure implicitly created geographical zones that were individually more unified than ISKCON as a whole. The integrity of ISKCON thus came into jeopardy. That system has been abolished. Yet we need to go much further in realizing the organization Śrīla Prabhupāda wanted.
באופן דומה, השאיר שרילה פרבהופאדה לנו את המלאכה, לאחר עזיבתו, של הניסוח הרהוט והמלא לצורה ותפקידיה של איסקון לפעולה מוכחת ויעילה בעולם. אתגר אחד מרכזי הוא לשלב מערכת יחסי הגורו והתלמיד - הנושאת דרישה אשר במקומה משלה - לדבקות עמוקה ומחויבות לאיש שהוא הגורו - בתוך חברה גדולה שדורשת, במובן מסויים, נאמנות גבוהה יותר, וכוללנית. נאמנות זו היא הקולעת למטרה של המייסד-אָאצָ'ארְיַה שרילה פרבהופאדה, דבקות המוכחת בפועל בשיתוף פעולה אחד עם השני, בתוך המבנים שהותיר לנו, למלא את רצונו העמוק ביותר.


It is interesting to note that two prominent anti-ISKCON movements—often claiming to be the "real ISKCON"—have formed by specific rejection of one or the other component of Prabhupāda’s whole: the "ritvik" position wishes to do away with actual gurus in favor of GBC institutional authority, while the followers of one prominent sannyāsī or another wish to eliminate an actual GBC and rely on the charismatic, autocratic single ācārya.
זה מעניין לציין ששתי תנועות אנטי-איסקון בולטות - לעתים קרובות הטוענות להיות "איסקון האמיתית" - נוצרו מדחייה בפרט של אחד או יותר מהרכיבים של השלם של פְּרַבְּהוּפָּאדַה: מעמד "הַרּיתְויק" רוצה להיפטר מכל הגורו בפועל לטובת סמכות ג'י.בּי.סי מוסדית, ואילו ההולכים אחר סַנְנְיָאסִי אחד בולט או אחר רוצים לבטל את רעיון הג'י.בּי.סי בפועל ולסמוך על אָאצָ'ארְיַה כריזמטי, שליט אחד ויחיד.


ISKCON needs to foster both elements: an intense common loyalty to ISKCON and the GBC, and the deep and full teaching relationship between individual gurus and disciples within ISKCON. We need to realize how there is no contradiction and no conflict. We need to realize how they reinforce and support each other.
איסקון צריכה לטפח את שני היסודות: נאמנות עמוקה ומגובשת לאִיסְקּוֹן ולג'י.בּי.סי, ואת מערכת היחסים העמוקה והמלאה בין גוּרוּ כִּפְרָטִים וְתלמידים באיסקון. אנו צריכים לתפוס כיצד אין סתירה ואין התנגשות. עלינו לתפוס כיצד הם מחזקים ותומכים אחד בשני.


A crucial element in establishing this necessary synthesis is achieving a deep understanding of Śrīla Prabhupāda’s position and putting that understanding into action—both jñāna and vijñāna. As Founder-ācārya, Śrīla Prabhupāda himself symbolizes—and, in a sense, is—the unity of ISKCON. Therefore he must become an inescapable predominate felt presence in the lives of all devotees, no matter who else may serve as their dīkṣā or śikṣā gurus. Gurus still manifest in the world tend to make a more vivid impact on their followers than those now unmanifest in form. Because Śrīla Prabhupāda’s person is now unmanifest as such, this absence of vapu needs to be compensated for by an ever-deepening realization of his manifestation as vāṇi (as he himself taught).
מרכיב חיוני בביסוס תפיסה משולבת זו היא השגת הבנה עמוקה של מעמדו של שרילה פרבהופאדה והשמת הבנה זו לידי פעולה - כְּגָם גְ'נָֿאנַה וּויגְ'נָֿאנַה. כמייסד-אָאצָ'ארְיַה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצמו מסמל - ובמובן, הוא מהווה - את אחדות איסקון. לפיכך הוא צריך להפוך לנוכחות בלתי-נמנעת ומורגשת בחיי כל הדבקים, לא משנה מי עוד ישרת אותם כגורו דיקְשָׁא או שׂיקְשָׁא. גורו שעדיין מתממשים בעולם נוטים לעשות רושם חי יותר על עוקביהם מאשר אלו שעתה לא-ממומשים. מפני ששרילה פרבהופאדה האדם כעת לא-ממומש ככזה, אי-נוכחות הַוַּפּוּ צריכה לבוא לידי פיצוי בצורת הבנה מעמיקה-לעד של התגלמותו כְּוָאנּי (כפי שהוא בעצמו לימד).


Such presence needs to become so much a part of the fabric of ISKCON, to become the essential savor of its culture, that his presence will not diminish even when all who personally knew Śrīla Prabhupāda follow him from this world.
נוכחות כזו צריכה להפוך מן השורש לחלק מן המרקם של איסקון, להיעשות לטעם החיוני של תרבותה, שנוכחותו לא תפחת אפילו כל אלה שידעו באופן אישי את שרילה פרבהופאדה ילכו בעקבותיו מעולם זה.


===Outcomes===
===השלכות===


There will be many consequences when Śrīla Prabhupāda’s position as Founder-ācārya is realized. Among them:  
יהיו לכך הרבה השגות-בפועל כאשר המעמד של שרילה פרבהופאדה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה יילקח בפועל. ביניהן:


<big>➊</big> Generation after generation will be enabled to receive the special mercy offered by Śrīla Prabhupāda. The path back to Godhead he opened will become ever-increasingly travelled.  
<big>➊</big> דור אחר דור יוכלו לקבל את החסד המיוחד שהוצע על ידי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. הנתיב חזרה הביתה לאלוהות שפתח יֵלֵך וִיצָּעֵד לרוב ועוד.


<big>➋</big> By taking full shelter of Śrīla Prabhupāda as śikṣā guru in his vāṇi manifestation, all teachers in ISKCON, on various levels of advancement, will be able to authentically convey Śrīla Prabhupāda’s real teaching, thus giving proper guidance, shelter, and protection to all.  
<big>➋</big> תוך אימוץ מקלט מלא בשרילה פרבהופאדה כגורו שִׂיקְשָׁא בצורת הַוָּאנּי שלו, כל המורים באיסקון, בשלבים שונים של התקדמות, יוכלו באופן אותנטי למסור את שרילה פרבהופאדה על מדרשו האמיתי, וכך לתת הנחיה ראויה, מקלט והגנה לכל.


<big>➌</big> Śrīla Prabhupāda’s active presence will secure the unity and integrity of ISKCON.  
<big>➌</big> הנוכחות הפעילה של שרילה פרבהופאדה תבטיח את האחדות והשלמות של איסקון.


<big>➍</big> ISKCON’s teachings will remain consistent over space and time.  
<big>➍</big> המדרשים של איסקון יישארו עקביים לאורך חלל וזמן.


<big>➎</big> Śrīla Prabhupāda’s realized knowledge—endowing him with the specific potency to spread Kṛṣṇa consciousness—will not only be preserved but also developed.  
<big>➎</big> הידע והניסיון של שרילה פרבהופאדה - המעניקים לו את האון המסויים להפצת תודעת קְרּישְׁנַּה - לא זו בלבד שישתמרו אלא יתפתחו.


<big>➏</big> His books will remain central to us, for they contain insights and directions that await future development to be realized.  
<big>➏</big> ספריו יישארו מרכזיים לנו, שכן הם מכילים תובנות והכוונות הממתינות לפיתוח עתידי לממשן.


<big>➐</big> Śrīla Prabhupāda’s eyes will always remain the lens through which all future generations see our predecessor ācāryas.  
<big>➐</big> עיניו של שרילה פרבהופאדה יישארו תמיד העדשות דרכן כל הדורות הבאים רואים את אָאצָ'ארְיוֹת המורשת שלנו.


==THE POSITION OF ŚRĪLA PRABHUPĀDA - TEXT WITH COMMENTARY==
==המעמד של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - טקסט עם הערות==
===Prabhupāda as Founder-Ācārya of ISKCON===
===פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן===


'''Śrīla Prabhupāda showed great concern that his position as ISKCON Founder-Ācārya always be prominently recognized. He mandated that in each of his books the title page and cover display his name in full, "His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupāda," with "Founder-Ācārya of the International Society for Krishna Consciousness" placed immediately below. Similarly, he ordered that "Founder-Ācārya: His Divine Grace A.C. Bhaktivedānta Swami Prabhupāda" appear directly beneath "International Society for Krishna Consciousness" on all ISKCON official documents, letterhead stationery, publications, and signage. In these and other ways Śrīla Prabhupāda’s special, intimate connection with ISKCON is to be always honored.<br />'''  
'''שרילה פרבהופאדה הראה עמדה נחרצת שמעמדו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן יהיה תמיד מוכר. הוא פרש את חסותו כך שבכל אחד מן הספרים דף הכותרת והשער יציגו את שמו המלא, "חסדו השמיימי א. צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה," עם "מייסד-אאצ'אריה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" מיד תחתיו. בדומה לכך, הוא הורה ש"מייסד-אָאצָ'ארְיַה: חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה" יופיע ישירות תחת "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" בכל מסמכי איסקון הרשמיים, המכתבים, ההוצאה לאור והחותמות. באלו ובדרכים אחרות על הקשר האישי, האינטימי של שרילה פרבהופאדה עם אִיסְקּוֹן להיות תמיד מכובד.<br/>'''


'''Śrīla Prabhupāda’s great concern.''' In 1970, some writings by Śrīla Prabhupāda produced by ISKCON Press displayed the author’s name barren of customary honorifics and with his position in ISKCON denoted by the title "Ācārya" rather than "Founder-Ācārya." From this, Prabhupāda detected a concerted effort underway to undermine his position.<br />
'''העמדה הנחרצת של שרילה פרבהופאדה.''' ב-1970, כתבים מסויימים מאת שרילה פרבהופאדה שהופקו על ידי אִיסְקּוֹן ההוצאה-לאור הציגו את שם המחבר בהיעדר התארים המכבדים כנהוג ועם מעמדו בְּאִיסְקּוֹן נכתב בשם "אָאצָ'ארְיַה" במקום "מייסד-אָאצָ'ארְיַה." מכאן, גילה פרבהופאדה מאמץ מתואם ובדרכו לחתור תחת מעמדו.<br/>


Satsvarūpa dāsa Gosvāmī recounts this incident in Śrīla Prabhupāda-līlāmṛta (4.93):
סַתְסְוַרֻוּפַּה דָאסַה גוֹסְוָאמִי משחזר תקרית זו בְּשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה-לִילָאמְרּיתַה (4.93):
<blockquote>כאשר ההוצאה-לאור של אִיסְקּוֹן בְּבוסטון הדפיסה את שמו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה על ספר חדש, הוא נעשה מוטרד באופן עמוק.


<blockquote>When ISKCON Press in Boston misprinted Prabhupāda’s name on a new book, he became deeply disturbed.  
הפרק הקטן בכריכה רקה מן הַקָּנְטוֹ השני של הַשְּׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם נשא את שמו על השער כפשוט א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה. מה שהושמט היה "חסדו השמיימי" כנהוג ואף "סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה". שמו של שרילה פרבהופאדה עמד כמעט מרושש ממשמעות רוחנית. כתב נוסף של אִיסְקּוֹן הוצאה לאור תיאר את פְּרַבְּהוּפָּאדַה כָּאָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן, על אף שֶׁפְּרַבְּהוּפָּאדַה חזר והדגיש שהוא המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה. היו מכבר אָאצָ'ארְיוֹת רבות, או מורים רוחניים, ויהיו כן עוד רבים; אמנם חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה המייסד-אָאצָ'ארְיַה היחיד של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה.


The small paperback chapter from the Second Canto of Śrīmad-Bhāgavatam bore his name on the cover as simply A.C. Bhaktivedanta. Omitted was the customary "His Divine Grace" as well as "Swami Prabhupāda". Śrīla Prabhupāda’s name stood almost divested of spiritual significance. Another ISKCON Press publication described Prabhupāda as "ācārya" of ISKCON, although Prabhupāda had repeatedly emphasized that he was the founder-ācārya. There had been many ācāryas, or spiritual masters, and there would be many more; but His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupāda was the sole founder-ācārya of the International Society for Krishna Consciousness.
כאילו לא די, כאשר פְּרַבְּהוּפָּאדַה פתח את פרק הַבְּהָאגַוַתַם החדש, הכריכה התפרקה והדפים נפלו החוצה. מבטו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה רשף החוצה.</blockquote>


To make matters worse, when Prabhupāda first opened the new Bhāgavatam chapter, the binding cracked and the pages fell out. Prabhupāda glowered.</blockquote>
בְּרָאהְמַנַנְדַה מדבר מזכרונו האישי של התקרית הזאת בסדרת הסרטונים הבאה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה (יולי-אוגוסט 1970, לוס אנג'לס):


Brahmānanda relates his personal recollection of this incident in the Following Śrīla Prabhupāda video series (July-August 1970, Los Angeles):
<blockquote>בזמן ההוא, היה מה שֶפְּרַבְּהוּפָּאדַה החשיב למזעור המורה הרוחני בעיני המנהיגים, בעיקר ממני. הייתי הנגוע ביותר בכך, לזאת הייתי קורא קנאה במורה הרוחני. בביקור זה ללוס אנג'לה, דברים השתבשו — החל בהוצאה לאור אִיסְקּוֹן, שהייתה באחריותי. הספרים הודפסו, ואילו התואר של פְּרַבְּהוּפָּאדַה לא הופיע באופן הראוי. היה זה רק א.צ' בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי, כאשר "חסדו השמיימי" נשאר בחוץ. אף ספר אחד, מבין פרקי הַבְּהָאגַוַתַם - עליו הופיע "א.צ' בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה" - כלום גם המילה "סְוָאמִי" ניטלה ממנו. הצגתי בפני פְּרַבְּהוּפָּאדַה ספר מהוצאה-לאור אִיסְקּוֹן בְּבוסטון שהדפסנו, וכאשר פתח את הספר אצה לה ופקעה הכריכה. כל זאת היה במקדש בשעה שהוצגה זאת באופן רשמי.</blockquote>


<blockquote>At this time, there was what Prabhupāda considered to be the minimization of the spiritual master by the leaders, mostly from myself. I was the most infected with this I’d say jealousy of the spiritual master. At this visit to Los Angeles, things were going wrong—from ISKCON Press, which I was in charge of. The books were printed, Prabhupāda’s title was not properly put. It was just A.C. Bhaktivedanta Swami, "His Divine Grace" had been left out. Even one book, one of the Bhāgavatam chapters, just had A.C. Bhaktivedanta — even the "Swami" was removed. I presented Prabhupāda a book from ISKCON Press from Boston that we printed, and he opened the book and the binding just snapped right off. And this was in the temple when the formal presentation was made.</blockquote>
שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה חשד בזאת ומכאן תקריות לא-מכבדות נוספות נחשדו בחזקת "זיהום חתרני" המתפשט לו מהודו (שׂ.פּ.ל. 4:95-94):


Śrīla Prabhupāda suspected this and other untoward incidents were prompted by an "insidious contamination" spreading from India (SPL 4:94-95):
<blockquote>כל עוד היו הסטיות מן-הכלל ומשקלן שְׁעוּנִים בכובד על שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, הוא למד על דברים מוזרים שתלמידיו בהודו כתבו במכתביהם, ונעשה מוטרד אף יותר. מכתב אחד לדבקים באמריקה דווח שאחיו הרוחניים של פְּרַבְּהוּפָּאדַה בהודו התנגדו לתואר פרבהופאדה. לִדברם, רק בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סְוָאמִי יקרא ''פְּרַבְּהוּפָּאדַה''...


<blockquote>While the local anomalies were weighing heavily on Śrīla Prabhupāda, he learned of strange things his disciples in India had written in their letters, and he became more disturbed. One letter to devotees in America reported that Prabhupāda’s Godbrothers in India objected to his title Prabhupāda. According to them, only Bhaktisiddhānta Sarasvatī should be called Prabhupāda. . . .
על אף שלעיתים חסרי-דעת, תלמידיו, הוא ידע, אינם זדוניים בכוונות. אמנם מכתבים אלה מהודו נשאו מחלה רוחנית שנישאה מפי מספר מאחיו הרוחניים של פְּרַבְּהוּפָּאדַה לתלמידיו שם...


Though sometimes ignorant, his disciples, he knew, were not malicious. Yet these letters from India carried a spiritual disease transmitted by several of Prabhupāda’s Godbrothers to his disciples there. . . .
פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה רגיש לְכֹל איוּם על אִיסְקּוֹן... אמנם כעת כמה הערות שדוברו בחוסר-אחריות בהודו החלישו את אמונתם של כמה מתלמידיו. ייתכן וזיהום חתרני זה שעתה התפשט זירז את המחדלים בְּאִיסְקּוֹן הוצאה-לאור ואף את הכשלים בלוס אנג'לס.</blockquote>


Prabhupāda was sensitive to any threat to ISKCON. . . . But now a few irresponsibly spoken remarks in India were weakening the faith of some of his disciples. Perhaps this insidious contamination that was now spreading had precipitated the blunders at ISKCON Press and even the discrepancies in Los Angeles.</blockquote>
להבא, נטל על עצמו שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נדר להבטיח שאחר עמדותיו המבוססות לזיהוי מעמדו יעקבו בקפידה. אנו רואים עמדה נחרצת זו מבוטאת באופן ישיר במכתביו:


Consequently, Śrīla Prabhupāda took pains to assure that his established policies for recognizing his position were strictly followed. We see his concern directly expressed in letters:  
<blockquote>טוב הדבר עד מאוד שכבר פתחתם את המרכז ורשמתם את החברה. אינה התחלה זו אלא לטובה. דבר אחד, לגבי הרשמה, הוא שהנוהג הוא לשמור את שמו של המייסד-אָאצָ'ארְיַה חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה על כל מסמכי הרישום, כמו גם ניירות ההתכתבות, ספרים ופרסומים. אז אני רואה את השם שם על ראש המכתב של סוּבַּלַדַס סְוָאמִי, כלומר שזה בסדר גמור. בדרך זו יש לעשות כך.<ref>[https://vanisource.org/wiki/741113_-_Letter_to_Deoji_Punja_written_from_Bombay 741113 - מכתב לדֵאוֹג'י פּוּנְֿגַ'ה מבומביי 741113]</ref>


<blockquote>It is very good that you have already opened the center and registered the Society. This is good beginning. One thing, regarding registering, is that our system is to keep the name of the Founder-Acarya His Divine Grace A.C.Bhaktivedanta Swami Prabhupada on all registration documents, as well as all stationery, books, and publications. So I see the name there on the letterhead in Subaladas Swami’s letter, so it is all right. In this way do it.<ref>[https://vanisource.org/wiki/741113_-_Letter_to_Deoji_Punja_written_from_Bombay 741113 - Letter to Deoji Punja written from Bombay]</ref>
אז אתם יכולים להתקדם ולרשום את החברה שלנו שם ולנקוט את כל הצעדים הראויים והנחוצים. לפני שמתרחש סיומה של ההרשמה אבקש מכם לשלוח לי עותק אחד של חוּקָת החברה שלנו על מנת שאוכל לאשר אותה סופית. שמי צריך להיות שם כמייסד-אָאצָ'ארְיַה, א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי. עליי להיות בעל סמכות מלאה בכל העניינים.</blockquote>


So you can go ahead and register our Society there with taking all proper and necessary steps. Before the finalization of registration takes place I would request you to send me one copy of the constitution for our society there so I can approve it finally. My name should be there as the founder-acharya, A.C. Bhaktivedanta Swami. I should have full authority in all matters.<ref>[https://vanisource.org/wiki/741229_-_Letter_to_Mr._Punja_written_from_Bombay 741229 - Letter to Mr. Punja written from Bombay]</ref></blockquote>
אנו יכולים לראות, מכאן, איך שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה רצה בפרט שמעמדו בְּאִיסְקּוֹן יירשם תמיד בתואר המדויק "מייסד-אָאצָ'ארְיַה." בהקשר מסוים זה, פְּרַבְּהוּפָּאדַה שפט את הכינוי "אָאצָ'ארְיַה", המופיע לבדו, כבלתי-מספיק ואף פוגע. הוא עמד בשמו של השימוש בצירוף זה שחלקו נאמר בסנסקריט. תואר זה "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" הוא שטומן בחובו את הקשר האינטימי יוצא-הדופן השורה בין שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה וְאִיסְקּוֹן.


We can see, then, how Śrīla Prabhupāda quite particularly wanted his position in ISKCON denoted always by the exact title "Founder-Ācārya." In this particular context, Prabhupāda judged the appellation "ācārya", used alone, inadequate and even offensive. He enjoined the use of this exact English-Sanskrit hybrid compound word. It is the title "Founder-Ācārya" that conveys the exceptional intimate connection sustained between Śrīla Prabhupāda and ISKCON.
'''כמייסד-אָאצָ'ארְיַה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מחזיק במעמד ייחודי בְּאִיסְקּוֹן. עלינו להבין זאת לעומק. כָּאָאצָ'ארְיַה, דוגמתו האישית למופת היא המודל-לחיקוי והנורמה עבור כל דבקי אִיסְקּוֹן. כמייסד, הסטנדרטים האישיים שלו ועקרונות הפעולה, רוחו המסויימת או "מצב הרוח", לוקחים צורה ואופן חברתיים בארגון שהוא יצר. כל חבר/ה אינדיוידואלי/ת מפנים/ה רוח זו, בשעה שהו/יא משלב/ת אותה לתוך בסיס עצמיותו/ה. רוחו שורה במוסד כתמצית התרבותית שלו, בזמן שהחברים נעשים להתגלמותו הנראית בעולם.'''


'''As Founder-Ācārya Śrīla Prabhupāda holds a unique position in ISKCON. We need to understand it deeply. As ācārya, his exemplary personal behavior is the model and norm for all ISKCON devotees. As founder, his personal standards and principles of action, his particular spirit or "mood," take on a societal shape and form in the organization he created. Each individual member internalizes that spirit, incorporating it into the core of his or her own identity. His spirit pervades the institution as the essence of its own culture, and the members become its visible embodiment in the world.'''
'''אָאצָ'ארְיַה''', או במילים של פְּרַבְּהוּפָּאדַה, "מורה טרנסצנדנטלי של המדע הרוחני",<ref>[https://vanisource.org/wiki/CC_Adi_1.46 צ'.צ' אָאדי 1.46]</ref> משתייך לזן שונה מן האקדמאי המודרני שלכם. המורה הטרנסצנדנטלי לוקח אחריות על התלמידים ואחרי שהוא חונך אותם ללימודיהם הקדושים, מדריך אותם לעומק בידע וֵדי ומאמן אותם בהרגלים ובתקנות מתבקשות.


'''An Ācārya,''' or, in Prabhupāda’s words, "a transcendental professor of spiritual science,"<ref>[https://vanisource.org/wiki/CC_Adi_1.46 CC Adi 1.46]</ref>
אָאצָ'אריה בא מֶאָאצָ'ארַה, מילה הבאה לתאר את חוקי הַשָּׂאסְתְרַה להתנהלות בעולם כמו גם את המעשה בהתנהלותו. אאצ'אריה מלמד התנהלות כזו לא רק ע"פ מרשם אלא גם ע"י דוגמא אישית.
is a different breed from your modern academician. The transcendental professor takes charge of the disciples and after initiating them into their sacred studies, thoroughly schools them in Vedic knowledge and trains them in its requisite regulations and disciplines.
הָאָאצָ'ארְיַה הוא מופת. פְּרַבְּהוּפָּאדַה כותב, "אאצ'אריה הוא מורה אידאלי שיודע את משמעות הכתובים, מתנהג בדיוק לפי מסקנותיהם ומלמד את התלמידים שלו לאמץ כללים אלה."<ref>[https://vanisource.org/wiki/CC_Adi_7.37 צ'.צ'. אָאדי 7.37]</ref>
לימוד כזה מביט הרחק מעבר לתיאוריה; הוא מערב את התפתחות האופי על פי לתלמידים העושים עצמם בהתאם לאידאל שלפניהם באדם שהוא האאצ'אריה.


Ācārya comes from ācāra, a word that denotes the śāstric rules of conduct as well as the observant conduct itself. An ācārya teaches such conduct not only by precept but by personal example. The ācārya is exemplary. Prabhupāda writes, "An ācārya is an ideal teacher who knows the purport of the revealed scriptures, behaves exactly according to their injunctions and teaches his students to adopt these principles also."<ref>[https://vanisource.org/wiki/CC_Adi_7.37 CC Adi 7.37]</ref>
על הָאָאצָ'ארְיַה להישאר נאמן לָאָאצָ'ארְיוֹת הקודמים. "אדם לא יכול להיות אָאצָ'ארְיַה (מורה רוחני) מבלי ללכת בקפדנות בעקבות שושלת הָאָאצָ'ארְיוֹת. מי שהוא למעשה רציני באשר להתקדמות בשירות מסור - עליו לִרְצוֹת אך ורק לְרַצּוֹת את הָאָאצָ'ארְיוֹת הקודמים."<ref>[https://vanisource.org/wiki/CC_Madhya_19.156 צ'.צ' מַדְהְיַה 19.156]</ref> באותו הזמן, על הָאָאצָ'ארְיַה לשלב נאמנות מעמיקה ומופלאה זאת עם יכולת להמציא בגמישות הוראות המתאימות לקהילות מגוונות של תלמידים. "לכל אאצ'אריה יש אמצעים מסוימים לקידום תנועתו הרוחנית," פְּרַבְּהוּפָּאדַה כותב. "אאצ'אריה צריך להמציא אמצעים לפיהם אנשים יוכלו בדרך זו או אחרת לבוא לתודעת קְרּישְׁנַּה."<ref>[https://vanisource.org/wiki/CC_Adi_7.37 צ'.צ' אָאדי 7.37]</ref>
Such teaching goes beyond theoretical knowledge; it involves the formation of character based upon the students’ modeling themselves after the ideal set before them in the person of the ācārya.
עם נסיונו האישי בראשו, הוא כותב:


An ācārya must remain faithful to the predecessor ācāryas. "One cannot be an ācārya (spiritual master) without following strictly in the disciplic succession of the ācāryas. One who is actually serious about advancing in devotional service should desire only to satisfy the previous ācāryas."<ref>[https://vanisource.org/wiki/CC_Madhya_19.156 CC Madhya 19.156]</ref> At the same time, the ācārya must combine this profound fidelity with an ability to flexibly devise instructions effective for diverse communities of students. "Every ācārya has a specific means of propagating his spiritual movement," Prabhupāda writes. "An ācārya should devise a means by which people may somehow or other come to Kṛṣṇa consciousness."<ref>[https://vanisource.org/wiki/CC_Adi_7.37 CC Adi 7.37]</ref>
<blockquote>על המורה (אָאצָ'ארְיַה) להתחשב בזמן, במועמד ובמדינה. עליו להימנע מעקרון הַנייַמָאגְרַהַה - הווה אומר, עליו להימנע מלנסות לעשות את הבלתי-אפשרי. מה שאפשרי במדינה אחת עלול לא להיות באחרת. החובה של הָאָאצָ'ארְיַה היא לקבל את מהות השירות המסור. עשוי להיות שינוי קטן פה ושם עד כמה שזה נוגע ליוּקְתַה-וַיְרָאגְיַה (פרישות לשמה).<ref>[https://vanisource.org/wiki/CC_Madhya_23.105 צ'.צ' מַדְהְיַה 23.105]</ref></blockquote>
With his own experience in mind, he notes:


<blockquote>The teacher (ācārya) has to consider time, candidate and country. He must avoid the principle of niyamāgraha— that is, he should not try to perform the impossible. What is possible in one country may not be possible in another. The ācārya’s duty is to accept the essence of devotional service. There may be a little change here and there as far as yukta-vairāgya (proper renunciation) is concerned.<ref>[https://vanisource.org/wiki/CC_Madhya_23.105 CC Madhya 23.105]</ref></blockquote>
היכולת להישאר נאמנים למסורת בקפדנות ובו בזמן נכונים להתאים את המסורת הזו לקהלים ומצבים משתנים היא, מסביר פְּרַבְּהוּפָּאדַה, סימן לידע מעשי.


The ability to maintain strict fidelity to tradition and at the same time to be adroit in adapting that tradition to various audiences and conditions is, Prabhupāda explains, the sign of realized knowledge:
<blockquote>הבנה מעשית אישית לא אומרת שעל אדם, מתוך יהירות, לנסות באמצעות למדנותו לעקוף בניסיונו את הָאָאצָ'ארְיַה הקודם. עליו להיות ניחן בבטחון מלא באאצ'אריה הקודם, ובאותו הזמן עליו מעשית להבין את הנושא באופן נחמד ביותר המאפשר לו להציג את העניין עבור הנסיבות המתאימות באופן הולם. יש להתאים למען המטרה המקורית של הטקסט. משמעות חשוכה אין לנסות לשאוב ולדלות ממנו, אמנם עליו להיות מוצג באופן מעניין עבור הבנת הקהל. זה נקרא הבנה מעשית.<ref>[https://vanisource.org/wiki/SB_1.4.1 שׂ.בּ. 1.4.1]</ref>
 
<blockquote>Personal realization does not mean that one should, out of vanity, attempt to show one’s own learning by trying to surpass the previous ācārya. He must have full confidence in the previous ācārya, and at the same time he must realize the subject matter so nicely that he can present the matter for the particular circumstances in a suitable manner. The original purpose of the text must be maintained. No obscure meaning should be screwed out of it, yet it should be presented in an interesting manner for the understanding of the audience. This is called realization.<ref>[https://vanisource.org/wiki/SB_1.4.1 SB 1.4.1]</ref>
</blockquote>
</blockquote>


Realization gives the ācārya his "specific means of propagating his spiritual movement."
הבנה מעשית נותנת לאאצ'אריה את "האמצעים המתאימים לקידום תנועתו הרוחנית."


An ācārya, then, has mastery of the means to bring the receptive students close to him (upanīti) and by so doing to infuse and enliven them with his own spirit, empowering them with his knowledge and realization. They become his personal representatives, that is to say, those who can, in the fundamental sense of the word, re-present—present all over again—the ācārya to others.
אָאצָ'ארְיַה, לכן, נמצא בבעלות האמצעים להביא תלמידים קשובים לקרבתו (אוּפַּנִיתי) ובכך להחדיר ולהחיות אותם ברוחו עצמו, להעצים אותם בידע ובהבנה מעשית. הם נעשים נציגים אישיים שלו, יש להוסיף, אלו היכולים, במובן הראשיתי של המילה, לייצג מחדש - להציג מן ההתחלה בשנית - את הָאָאצָ'ארְיַה לאחרים.


''' "Founder-Ācārya" '''—this hyphenated English-Sanskrit hybrid compound—is the specific term enjoined by Śrīla Prabhupāda to denote his position in relation to ISKCON. We have seen that in this connection Prabhupāda judged the title of "Ācārya," used by itself, not only inadequate but even offensive. Yet we know that the single word "ācārya" is traditionally used as an honorific title for the distinguished head of a spiritual institution. Thus, we must conclude that one bearing the title "Founder-Ācārya" has been granted a weightier commission, a commission that commands specific recognition. Śrīla Prabhupāda is the first ācārya in our line to assume (and, moreover, to insist on) this formal title. While one might expect to find that Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura had been formally distinguished by this title, such practice is absent from the record.
''' "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה" ''' - צירוף תואר זה שחציו בסנסקריט - הוא המונח שהציע וביקש שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לציין את מעמדו ביחס לְאִיסְקּוֹן. ראינו שבהקשר זה פְּרַבְּהוּפָּאדַה שפט את התואר "אָאצָ'ארְיַה", כלשעצמו, כלא רק בלתי-ראוי אלא אף פוגע. אמנם אנו יודעים שהמילה "אָאצָ'ארְיַה" לבדה משמשת באופן מסורתי כתואר כבוד לראש מכובד של מוסד רוחני. כך, עלינו להסיק שמי שנושא את התואר "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" קיבל הכרה רבת-משקל בהשוואה, כזו הקוראת להערכה מסוימת. שרילה פרבהופאדה הוא הָאָאצָ'ארְיַה הראשון בשושלת שלנו שעליו מונח (ומעבר לכך, דורש לזאת) התואר הרשמי. בהנחה ואדם יכול לצפות למצוא שֶׁשְּרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי אולי זכה להכרה רשמית בתואר זה, נוהג זה אינו ידוע או רשום.


An examination of the Gauḍīya Maṭha’s English-language periodical The Harmonist<ref>In June 1927 Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura transformed Sajjana-toṣaṇī (started in 1881 by Śrīla Bhaktivinoda Ṭhākura) into an English-language periodical named The Harmonist. (This title, as the first issue announced, is "the free English equivalent" of Sajjana-toṣaṇī.) The Harmonist commences with volume number twenty-five, for it is the continuation of Sajjana-toṣaṇī—which has now "array[ed] herself in English to make her appeals to the world at Large" (Harm. 25:4). The magazine was published monthly until June 1933 (Vol. 30, no. 12), and, after a gap of fourteen months, resumed as a revamped fortnightly.</ref> discloses that in the earlier years Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura tends to be recognized by two distinct titles. On the one hand, he is "President of Śrī ViśvaVaiṣṇava-rāja Sabhā;" on the other, he is "the Ācārya," used either alone or in relation to an assemblage, as in: the Ācārya "of the Gauḍīya community," "the Madhva-Gauḍīya community," "the Gauḍīya Vaiṣṇavas," and the like. Sometimes the two titles are conjoined yet distinct, as we see in examples like: "the Acharyya (Messiah) of the present age and who is now the president of the said historic Viswa Vaishnava Raj Sabha" (Harm. 28.2:58).10 <ref>The Viśva-Vaiṣṇava-rāja Sabhā is "historic" because it made its appearance during the period of the Six Gosvāmīs. After enduring episodes of eclipse, the Sabhā was ceremoniously re-inaugurated by Śrīla Bhaktivinoda Ṭhākura in 1886 (under the shortened title of Viśva-Vaiṣṇava Sabhā), and in 1918 "re-illuminated" (under the older name) by Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura. As he explained it, viśva-vaiṣṇava-rāja means "the King of all Vaiṣṇavas in the world," that is to say, Śrī Caitanya Mahāprabhu, and the sabhā is the gathering or congregation of those who worship Him (Sajjana-toṣaṇī, quoted in SBV I:70-73).</ref> Closely integrated with the formally revitalized Viśva-Vaiṣṇavarāja Sabhā (which operated under a board of three leading disciples), was the ever-expanding confederation of temples— monastic centers of training, teaching, and preaching—that collectively came to be called "the Gauḍīya Maṭha" and, with increasing frequency, "the Gauḍīya Mission."<ref>The term "Gauḍīya Mission" becomes used often as inclusive of both Gauḍīya Maṭha and Viśva-Vaiṣṇava-Rāja Sabhā. The Sabhā, as Bhakti Vikāśa Swami puts it (SBV 1:259) "served as the official organ of the Gauḍīya Maṭh institution." The following items will convey some idea of the relationship between the Maṭha and the Sabhā: 1) A numbered list of the Gauḍīya Maṭhas appeared on the inside back cover of The Harmonist between 1927-1933 under the title "Maths associated with Shree Visva Vaishnava Raja Sabha." 2) Invitations to major events at the Maṭhas were issued by the secretaries of Śrī Viśva-Vaiṣṇava-Rāja Sabhā, sometimes on stationery displaying the letterheads of both "Sree Viswa Vaishnava Raj Sabha" and "Shree Gaudiya Math" at the top (Harm. 28:57-58, 104, 30:32). 3) The Sabhā is credited with organizing the large-scale "Theistic Exhibition" staged in Māyāpura, adjacent the grounds of Śrī Caitanya Maṭha, in February, 1930, restaged in September, 1931 at Śrī Gauḍīya Maṭha, Calcutta, and yet again in January 1933 at Dacca. 4) Śrī Caitanya Maṭha in Māyāpura, the designated "Parent Math" of the entire Gauḍīya Maṭha institution, is also described as "the Head-Quarters of the Viswa Vaishnaba Raj Sabha" (Harm. 27:269) as well as "the principal Parent Math of Sree Visva Vaishnav Raj-Sabha, established for the purpose of infusing the whole universe with Nam Samkirtana as promulgated by Sree Krishna Chaitanya Mahaprabhu" (Harm. 31:140). 5) The article "Life inside the Gaudiya Math" begins: "The Supreme Lord Sree Krishna Chaitanya with His Own abides eternally in Sree Chaitanya Math and its affiliated Gaudiya Math that have been manifesting themselves all over the country by the Grace of Sree Krishna Chaitanya under the auspices of Sree Visva Vaishnava-Raj Sabha" (Harm. 30:141). 6) The article "Gaudiya Mission to the West" states: "Sree-Viswa-Vaishnava-Raj Sabha is sending out to the West a party of preachers for carrying the Message of Sree Krishna Chaitanya to those civilized peoples" (Harm. 30:322-25). 7) Most issues of The Harmonist contained a feature presenting news of activities in the Mission. While continuing to report the same types of events, the feature underwent a successive change of titles: "Ourselves," to "Round the Maths," to "The Gaudiya Mission" to "Sri Vishwa Vaishnava Raj Sabha (The Gaudiya Mission)" to, finally, "Sri Vishwa Vaishnava Raj Sabha."</ref> At the same time, the appellations "Ācārya" and "President" fused into a hyphenated form that gradually became the standard title for Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura: "President-Ācārya." This compound title is used in connection with both "Viśva-VaiṣṇavaRāja Sabhā" and "the Gauḍīya Maṭha" (or variations such as "the Gauḍīya Mission" and "the Mission"). Moreover, the title "President-Ācārya," like the "Ācārya" title, frequently appears as a stand-alone designation for Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura.<ref>Some samples: The published "Programme" of the 1932 "Sree Sree Brajamandal Parikrama Ceremony" gives the title of the guide, Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, as "President-Acharyya of Sree Viswa Vaisnav Raj Sabha" (Harm. 30:92). At the reception of the Governor of Bengal at Māyāpura, Pandit A.C. Banerjee "Secretary of Sree Viswa Vaishnava Raj Sabha" in his welcoming speech "on behalf of the Mission" (Harm. 31:253), refers to Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura as "the President-Acarya of this Mission" (Harm. 31:260). In the article "The Message of Sree Chaitanya," Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura is "the President-Acharya of Sree Gaudiya Math and the present spiritual Head of the Sabha" (Harm. 32:12); similarly, in an "Address of Welcome" to B.H. Bon Mahārāja "The Citizens of Calcutta" make reference to "your most illustrious spiritual master, paramahamsa sreemad bhakti siddhanta saraswati goswami maharaj, President-Acharyya of the Gaudiya Math" (Harm. 32:115).</ref> On the other hand, the use of "founder" in titles of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura is quite rare. The most notable instance of it occurs in the well-known Vyāsa-Pūjā homage by "Abhay Charan Das, for Members, Sree Gaudiya Math, Bombay" in which our Śrīla Prabhupāda refers to Bhaktisiddhānta Sarasvatī as "the world-teacher Acharyadeva, who is the founder of this Gaudiya Mission and is the President Acharya of Sree Sree Viswa Vaishnab Raj-Shabha: I mean my eternal Divine Master . . . " (Harm. 32:291).<ref>Addressing the teachers of the Ṭhākura Bhaktivinoda Institute in Māyāpura, Bhakti Pradīpa Tīrtha Mahārāja refers to Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura as "the Founder-President of this Institute" (Harm. 31:397). He is "the FounderPresident of Sree Gaudiya Math" in "Sree Gaudiya Math: An Historical and Descriptive Sketch," a long article by "Mahopadesaka Sripad K. M. Bhaktibandhab B.L." (Harm. 32:394). We should also note that Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura is occasionally titled "the Organiser-in-Chief of the Gauḍīya Mission" (Harm. 26:221, 30:256, 32:254).</ref>
כתב-העת של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בשפה האנגלית "המפייס" (The Harmonist)<ref>ביוני 1927 שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הגדיל לעשות את סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַנִי (נוסד ב-1881 ע"י שְׂרִילַה בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה) לכתב-עת בשפה האנגלית הנקרא "המפייס". (כותרת זו, כשם שקרא כתב-העת הראשון, היא "תרגום חופשי לאנגלית" של סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַנִי). המפייס מתחיל בכרך מספר עשרים-וחמש, מפני שהוא ההמשך של סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַנִי - שכעת "לבשה וערכה עצמה באנגלית על מנת לפנות בתחינה לעולם ולקהל הרחב" (המפייס 25:4). כתב-העת הופיע באופן חודשי עד יוני 1933 (כרך 30, מס' 12), ולאחר פער של ארבעה-עשר חודש, שב וחידש עצמו וראה אור מדי שבועיים.</ref> מסגיר שבשנים מוקדמות יותר בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה נוטה להיות מוכר בשני תארים שונים. מחד, הוא "נשיא שְׂרִי וישְְׂוַוַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא"; ומאידך, הוא "האאצ'אריה", מה שמופיע לבדו או כחלק מצירוף רחב יותר, כְּבָאָאצָ'ארְיַה "של קהילת הַגַּוּדִּיַה", של "קהילת הַמַדְהְוַה-גַּוּדִּיַה", של "הַגַּוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוים", וכיוצא בזה. לעתים שני התארים באים יחדיו ועם זאת עצמאיים, כשם שרואים בדוגמאות כגון: "הָאָאצָ'ארְיַה (המשיח) של העידן הנוכחי ומי שעתה הינו הנשיא של וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה רַג' שַׂבְּהָא ההיסטורית" (המפייס 28.2:58).10 <ref>הַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא היא "היסטורית" מפני שעשתה את ההופעה שלה בזמן תקופת ששת הַגּוֹסְוָאמִים. לאחר שעמדה מול תקופות של שקיעה, הַשַׂבְּהָא כוננה מחדש בחגיגיות בידי שְׂרִילַה בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה ב-1886 (תחת השם המקוצר וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה שַׂבְּהָא), ואף ב-1918 "הוארה מחדש" (תחת השם הקודם) ע"י שְׂרילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. כפי שהסביר זאת, וישְְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה פירושו "מלך כל הוישנוים בעולם", הווה אומר, שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, ואילו הסבהא היא קהל או אסיפה של אלה הבאים לסגוד לו (סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַנִי, מראה מקום שׂ.בּ.ו. 1:73-70).</ref> קשורה בקשרים הדוקים עם הַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא המחודשת רשמית (שפעלה תחת מועצה של שלושה חניכים מובילים), היתה ההתאגדות המתרחבת-לעד של המקדשים - מרכזי נזירות לאימון, לימוד, הזמנה והסברה - שבאו להיקרא "הגַּוַּדִּיַה-מַטְהַה", ובתדירות גוברת, "משימת הַגַּוּדִיַה".<ref>המונח "משימת הַגַּוּדִיַה" נעשה בשימוש המכיל תדיר גם את הגַּוַּדִּיַה-מַטְהַה והַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא. הַשַׂבְּהָא, כפי שמניח זאת בְּהַקְתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי (שׂ.בּ.ו 1:259) "שירתה כאיבר הרשמי במוסד הגַּוַּדִּיַה-מַטְהַה". הפריטים הבאים יעבירו מושג כלשהו לגבי היחסים בין הַמַטְהַה וְהַשַׂבְּהָא: 1) רשימה ממוספרת של הַגַּוּדִיַה מַטְהוֹת הופיעה על השער הפנימי והאחורי של המפייס בין 1927-1933 תחת הכותרת "מטהות המזוהות עם שְׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא." 2) הזמנות לאירועים עיקריים במטהות שלחו המזכירים של שְׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא, לעתים על מכשירי כתיבה המראים ניירות כתיבה עם גם "שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה רַג' שַׂבְּהָא" ו-"שְׂרִי גַּוּדִּיַה מַטְהְ" בראשם (המפייס 28:58-57, 104, 30:32). 3) לזכותה של הַשַׂבְּהָא נזקף ארגון "התערוכה התֵּאִיסְטית" בְּמָאיָאפּוּרַה, סמוך לִשְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה, בפברואר, 1930, שעלתה מחדש, ב-1931 בִּשְׁרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה, כַּלְכּוּתָה, ושוב בינואר 1933 בְּדָקָּה. 4) שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בְּמָאיָאפּוּרַה, קרויה "אם הַמַּטְהוֹת" של כל מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה, מתוארת גם כמפקדה של הַוּישְׂוַה וַיְשְׁנַּבַּה רָאג' שַׂבְּהָא" (המפייס 27:269) כמו גם "אם המטהות הראשית של שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּו רָאג' שַׂבְּהָא, נוסדה למטרת החדרת כל היקום עם נָאם סַנְׂקִירְתַנַה כפי שֶפִּילֵל וִייחֵל לכך שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ" (המפייס 31:140). 5) מאמר "החיים בתוך הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה" מתחילים: "הריבון העליון שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה עם אשר לו שוכן באופן נצחי בַּשְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה וְהַגַּוּדִּיַה מַטְהַה המזוהה איתה המתממשות בכל רחבי הארץ בחסדו של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה תחת חסות שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה-רָאג' שַׂבְּהָא" (המפייס 30:141). 6) המאמר "משימת הַגַּוּדִּיַה במערב" מציין: "שְׂרִי-וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאג' שַׂבְּהָא שולחת למערב חבורה של מזמינים ומסבירים לשאת את המסר של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה לִבְנֵי-תַרְבּוּת אלה" (המפייס 30:325-22). 7) רוב הגליונות של המפייס הכילו מדור המציג חדשות ע"פ פעולות התנועה. תוך שהמשיך לדווח את אותם סוגי אירועים, המדור עבר סדרה של שינויי שם: מ-"לנו" דרך "סביב הַמַּטְהוֹת", "משימת הַגַּוּדִּיַה", "שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה-רָאג' שַׂבְּהָא (משימת הַגַּוּדִּיַה)" עד, לבסוף, "שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה-רָאג' שַׂבְּהָא".</ref> באותו הזמן, הכינויים "אאצ'אריה" ו"נשיא" שודכו יחדיו לצורת צירוף שנעשה בהדרגה התואר התקני של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה: "נשיא-אָאצָ'ארְיַה". צירוף תואר זה שימש בהקשרו עם גם "שְׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַרָאגַ'ה שַׂבְּהָא" ו-"הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה" (או וריאציות כגון "משימת הַגַּוּדִּיַה" ו-"המשימה"). יתרה מזאת, התואר "נשיא-אאצ'אריה", כמו התואר "אָאצָ'ארְיַה", המופיע לעתים קרובות כתואר בפני-עצמו עבור בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה.<ref>כמה דוגמאות: "התוכנית" המפורסמת של 1932 "טקס שְׂרִי שְׂרִי בְּרַגַ'מַנְדַל פַּריקְרַמַה" נותן את התואר של המנחה, שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה כ-"נשיא-אאצ'אריה של שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוְ רָאג' שַׂבְּהָא" (המפייס 30:92). בקבלה של מושל בֶּנְגָּל בְּמָאיָאפּוּרַה, פָּנְדִיט א.צ' בָּנֶרְגִ'י "מזכיר שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוְ רָאג' שַׂבְּהָא" בנאום הקבלה שלו "מתוקף המשימה" (המפייס 31:253), מתייחס לִשְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה "כנשיא-אָאצָ'ארְיַה של משימה זאת" (המפייס 31:260). במאמר "המסר של שרי צַ'יְתַנְיַה", בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הוא "המייסד-אָאצָ'ארְיַה של שְׂרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה והמנהיג הרוחני הנוכחי של הַשַׂבְּהָא" (המפייס 32:12); באופן דומה, ב-"פניית קבלה" לב.ה. בּון מַהָארָאגַ'ה מתייחס "אזרחי כלכותה" אל "מורך הרוחני המהולל ביותר, פַּרַמַהַמְּסַה שְׂרִימַד בְּהַקְתי סידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאג', נשיא-אָאצָ'ארְיַה של הַגַּוּדִּיַה-מַטְהַה" (המפייס 32:115).</ref> מאידך זאת, השימוש בשם "מייסד" בתיאור בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הינו נדיר ביותר. הפעם הבולטת בו נעשה היא במחוות הַוְּיָאסַה-פּוּגַ'ה ע"י "אֵבְּהֵי צַ'רַן דָאס, לָחֲבֵרִים, שְׂרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה, בּוֹמְבֵּיי" בו מתייחס שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי כ-"אָאצָ'ארְיַדֵוַה מורה-העולם, שהוא מייסד משימת הַגַּוּדִּיַה הזו ונשיא הָאָאצָ'ארְיַה של שְׂרִי שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְּׁנַבּ רָאג'-שַׂבְּהָא: אני מתכוון לאדון הרוחני הנצחי שלי..." (המפייס 32:291).<ref>פונה למורים של מוסד טְהָאקוּרַה בְּהַקְתיוינוֹדַה בְּמָאיָאפּוּרַה, מתייחס בְּהַקְתי פְּרַדִיפַּה תִירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה כאל "מייסד-נשיא של מוסד זה" (המפייס 31:397). הוא "הנשיא-מייסד של שרי גודיה מטהה" בִּ-"שְׂרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה: סקיצה היסטורית ותיאורית", מאמר ארוך ע"ש "מַהוֹפַּדֵשַׂקַה שְׂרִיפַּד ק.מ. בְּהַקְתיבַּנְדְהַבּ בּ.ל." (המפייס 32:394). עלינו גם לציין שֶׁבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה נקרא לעתים מזדמנות "הראש-המארגן של משימת הַגַּוּדִּיַה" (המפייס 26:221, 30:256, 32:254).</ref>


Even though we don’t find "Founder-Ācārya" used as a title for Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, this precise honorific makes a notable appearance within the most prominent of the English-language works of the Gauḍīya Maṭha: Sree Krishna Chaitanya, by Niśikānta Sānyāl.
על אף שאיננו מוצאים את "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה" בשימוש כתואר עבור בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, תואר כבוד זה ולא אחר עושה הופעה בולטת במפורסם מבין כתבי הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בשפה האנגלית: שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה, ע"י נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל.


We have already noted that in 1927 Sajjana-toṣaṇī was transformed into the English-language periodical The Harmonist in order to broadcast Kṛṣṇa consciousness to the world beyond India—a preparatory stage to the eventual dispatch of "preachers of the Mission" to foreign shores in 1933—"The crowning glory," notes Bhakti Vikāśa Swami, "of all Gauḍīya Maṭha activities hitherto" (SBV 1:108). To send these preachers properly armed on their mission, a written work first had to be produced for their use, one that would convey "the message of the Mission" in a manner sufficiently sound, complete, and sophisticated to appeal to the cultured members of advanced nations. This work was Sree Krishna Chaitanya. <ref>It was the first of three projected volumes. The second volume was not published until 2004 (Kolkata: Gaudiya Mission); the third, apparently never written.</ref> Its author, Niśikānta Sānyāl, Professor of History at Ravenshaw College in Cuttack, bore the initiated name Nārāyaṇa Dāsa and the title Bhakti Sudhākara from Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura. The guru and his disciple used to work in close collaboration on English-language literary projects, and this was no exception.<ref>Bhakti Vikāśa Swami writes (SBV 2:362-63): "As the de facto editor of and chief contributor to the Harmonist, Bhakti Sudhākara occupied a uniquely prestigious position among his godbrothers. Competent both in philosophical understanding and complex English expression, and his heart one with his gurudeva’s, he was practically the alter ego of Śrīla Sarasvatī Ṭhākura’s kīrtana as expressed in English; thus Śrīla Sarasvatī Ṭhākura sometimes published his own articles under the name of Prof. Nishi Kant Sanyal, M.A., and vice versa . . . Another important project entrusted to him was compilation of the definitive book Sree Krishna Chaitanya. And he was commissioned to write lectures for Śrīmad Bon Mahārāja to deliver in England."</ref> Bhakti Vikāśa Swami relates that Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura tarried at the Nilgiri Hill station Ootacamund for two months in the summer of 1932 to concentrate on revising Sree Krishna Chaitanya (SBV 1:243). Apparently, the preachers could not embark on their mission West until they had the book in hand (SBV 2:27):
כבר ציינו שב-1927 סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַׁנִי שינתה את צורתה לביטאון בשפה-האנגלית "המפייס" על מנת לשדר תודעת קְרּישְׁנַּה לעולם מעבר להודו - ניסיון הכנה לשליחתם לבסוף של "מסבירים ומזמינים למשימה" אל חופי נכר ב-1933 - "הכתר שבתהילה", מעיר בְּהַקְתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי, "של כל פעולות הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה דאז" (ש.בּ.ו 1:108). לשלוח מסבירים ומזמינים אלו מצויידים היטב במשימתם, היה להכין קודם כל כְּתָב לשימושם, כזה שיעביר "את המסר של המשימה" באופן צלול דיו, שלם, ומחוכם על מנת לקלוע לטעם בני-התרבות של אומות מתקדמות. כְּתָב זה היה שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה.<ref>היה זה הראשון מבין שלושה כרכים מתוכננים מראש. הכרך השני לא פורסם עד 2004 (כלכותה: משימת הַגַּוּדִּיַה); השלישי, מעולם לא נכתב ככל הנראה.</ref> המחבר שלו, נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל, פרופסור להיסטוריה במכללת רֵיוֶונְשׁוֹ בְּקוּתָּאק, נשא את שם החניכה נָארָאיַנַה דָאסַה ואת התואר בְּהַקְתי סוּדְהָאקַרַה מִשְּׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. הגורו ותלמידו נהגו לעבוד בשיתוף פעולה קרוב על מיזמי ספרות בשפה האנגלית, ומקרה זה לא יוצא דופן.<ref>בְּהַקְתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי כותב (ש.בּ.ו 2:363-62): "בתור העורך בפועל והתורם הראשי למפייס, בְּהַקְתי סוּדְהָאקַרַה החזיק במעמד יוקרתי וייחודי בין אחיו הרוחניים. בקיא גם בהבנה פילוסופית ובביטוי-עצמי באנגלית, וליבו אחד עם זה של גוּרוּדֵוַה שלו, הוא היה מעשית האני האחר בקירתנה של שְׂרִילַה סַרַסְוַתי טְהָאקוּרַה אשר בוטא באנגלית; כך שְׂרִילַה סַרַסְוַתי טְהָאקוּרַה לעתים פרסם את מאמריו שלו תחת השם פרופ' נישׂי קַנְת סָאנְיָאל, מ.א., ולהיפך... עוד מיזם חשוב שהופקד בידו היה איסוף עבור הספר בה' הידיעה שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה. הוטל עליו גם לכתוב הרצאות לִשְׂרִימַד בּוֹן מַהָארָאגַ'ה למסירה באנגליה."</ref> בהקתי ויקאשה סואמי מתייחס לכך שֶׁבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בחר לשהות בתחנת הגבעה נילְגירי אוּתָקָמוּנד למשך חודשיים בקיץ 1932 כדי להתרכז בעריכה מחדש של שְׂרי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה (ש.בּ.ו 1:243). למראית עין, המסבירים והמזמינים לא יכלו לפתוח במשימתם למערב עד שהיה להם את הספר ביד (ש.בּ.ו 2:27):


<blockquote>With Professor Sanyal’s English Sree Krishna Chaitanya published on Gaura-pūrṇimā 1933, Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī adjudged that the time had come for propagating Mahāprabhu’s message in Europe. And on 10 April his dream finally came true when Śrīmad Bhakti Pradīpa Tirtha Mahārāja, Śrīmad Bhakti Hṛdaya Bon Mahārāja, and Saṁvidānanda Prabhu set off by ship from Bombay for London.</blockquote>
<blockquote>כאשר המהדורה האנגלית של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה מאת פרופסור סָאנְיָאל פורסמה בְּגַוּרַה-פֻּוּרְנּימָא 1933, העריך שְׂרִילַה בְּהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי שהזמן בא להפצת המסר של מַהָאפְּרַבְּהוּ באירופה. וב-10 באפריל חלומו התגשם לבסוף כאשר הפליגו שְׂרִימַד בְּהַקְתי פְּרַדִיפַּה תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה, שְׂרִימַד בְּהַקְתי הְרּידַיַה בּוֹן מַהָארָאגַ'ה, וְסַמְּוידָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ מִבּוֹמְבֵּיי לְלוֹנְדוֹן.</blockquote>


Thirty-five years later, on March 14, 1967, Śrīla Prabhupāda wrote from San Francisco to Brahmānanda Dāsa in New York to proffer his own endorsement of the work:
שלושים וחמש שנה מאוחר יותר, ב-14 במרץ, 1967, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כתב מסן פרנסיסקו לִבְרַהְמָאנַנְדַה דָאסַה בניו יורק בשביל להציע את אישורו של הַכְּתָב:


<blockquote>I am glad to learn that Donald has purchased Prof. Sanyal’s book Krishna Caitanya. Late Prof. N. K. Sanyal was my Godbrother and his book Krishna Caitanya is approved and authoritative. Keep it very carefully and we may publish in Back to Godhead some articles from the book. It will help us a great deal because my Spiritual Master has given His approval to this book. Please keep it carefully and when I return I shall see to it. ([[Vanisource:670314 - Letter to Brahmananda written from San Francisco|670314 - Letter to Brahmananda written from San Francisco]])</blockquote>  
<blockquote>אני שמח לגלות שדונלד רכש את הספר מאת פרופ' סָאנְיָאל, קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה. הפרופ' המנוח נ.ק. סָאנְיָאל היה אחי הרוחני וספרו קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה מאושר וסמכותי. שמרו עליו בזהירות ונוכל לפרסמו ב"לשוב הביתה לאלוהות" מאמרים מן הספר. זה יעזור לנו במידה רבה מפני שמורי הרוחני נתן את אישורו לספר הזה. שמרו נא עליו בזהירות וכשאחזור אערוב לכך. ([[Vanisource:670314 - Letter to Brahmananda written from San Francisco|14 במרץ 1967 - מכתב לברהמאננדה נכתב מסן פרנסיסקו]])</blockquote>  


It is in the pages of Sree Krishna Chaitanya that the English-Sanskrit hybrid title "Founder-Ācārya" receives its prominent introduction, appearing first in the table of contents:
זה בדפים של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה שתואר הכלאיים שחציו בסנסקריט "המייסד-אָאצָ'ארְיַה" מקבל את הופעתו הראשונה, תחילה בתוכן העניינים:
<blockquote>פרק שביעי - המייסדים-הָאָאצָ'ארְיוֹת<br/>
המערכות של שְׂרִי וישְׁנּוּסְוָאמִי, שְׂרִי נימְבַּדיתְיַה, שְׂרִי רָאמַנוּגַ'ה וּשְׂרִי מַדְהְוַה עומדות בסימן חידושו של הַוַּיְשְׁנַּויזְם אחריו ניתן לעקוב עד לתעודות פרה-היסטוריות. הן מגלמות את הסגידה רבת-הַיִרְאָה של וישְׁנּוּ. ערכן המשני הוא היותן מחאה בלתי-מתפשרת נגד הדעות של מנשרים ספקולטיביים. הסינתזה הרוחנית שלהם, חרף צלילותה, איננה שלמה.</blockquote>


<blockquote>CHAPTER VII— THE FOUNDER-ACHARYAS<br />
המחבר מניע קדימה התסכלות פותחת על מסלול הזריחה והשקיעה של הרוחניות האנושית הבאה להתמקד בארבע שושלות המורים ההיסטוריות של הַוַּיְשְׁנַּויזְם. הריבון בעצמו חונך סַמְּפְּרַדָאיוֹת אלה באמצעות השראה ממי שפרופסור סָאנְיָאל מתייחס כאל "המורים הפרה-היסטוריים המקוריים". הוא מסביר:
The systems of Sree Vishnuswami, Sree Nimbaditya, Sree Ramanuja and Sree Madhva mark the revival of Vaishnavism traceable to the pre-historic records. They embody the reverential worship of Vishnu. Their secondary value consists in being an uncompromising protest against the opinions of the speculative creeds. Their spiritual synthesis, although sound, is incomplete.</blockquote>


The author sets forth an opening overview of the waxing and waning course of human spirituality that comes to focus upon the four normative historical Vaiṣṇava sampradāyas. The Lord Himself initiates these sampradāyas by inspiring those whom Professor Sānyāl calls "the original pre-historic teachers." He explains:
<blockquote>ארבע הקהילות (סַמְּפְּרַדָאיוֹת) של עידן הברזל קשורות לימי קדם דרך הכרתם בסמכות-העל של המורים הקדומים הנצחייים, הווה אומר, לַקְשְׁמִי, בְּרַהְמָא, רוּדְרַה וארבעת הסַנוֹת (צְ'הַתוּהְסַנַהּ), בהתאמה. ארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת של עידן הברזל הודו בדבקותם לראיית המורים המקוריים האלה של הדת.</blockquote>


<blockquote>The four communities (sampradayas) of the Iron Age are connected with the ancient times by their recognition of the ulterior authority of the eternal ancient teachers, viz, Lakshmi, Brahma, Rudra and the four Sanas (chatuhsanah), respectively. The four Founder-Acharyas of the Iron Age professed to preach the views of those original teachers of the religion.</blockquote>
אנו רואים, איפוא, שבכל סַמְּפְּרַדָאיַה מבחינים בשני חברים מעל כל השאר למען ההשפעה המעצבת שלהם על יורשיהם. זה הראשון בכל צמד הוא אחד מן "המורים הקדומים הנצחיים" שנעשה "המורה הפרה-היסטורי המקורי" עבור הַסַּמְּפְּרַדָאיַה; החבר השני הוא "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה", מורה רוחני פרדיגמטי המחיה ומעצב מחדש את הקהילה בְּקַלי-יוּגַה, מה שמעניק לה סגנון חשיבה ופעולה ייחודי ומובחן משלה.<ref>הפרופסור להיסטוריה של רֵיְוֶונְשׁוֹ מעניק את הסדר הכרונולוגי שלהם: "המורים הפרה-היסטוריים המקוריים, שהם המקור הבראשיתי של ארבע הקהילות, בסדר כרונולוגי של הופעתם, הם (1) לַקְשְׁמִי, בת-הלוויה הנצחית והבלתי-נפרדת של וישְׁנּוּ, (2) בְּרַהְמָא שנוצר מטבור הלוטוס של גַרְבְּהוֹדַקַשַׂיִי וישְׁנּוּ, (3) רוּדְרַה שנוצר מן הַפּוּרוּשַׁה השני, ו-(4) ארבעת הַסַּנוֹת שהם בנים של בְּרַהְמָא שנולד מן הַמֶּחְשָׁב. הסדר הכרונולוגי של האאצ'אריות של עידן הברזל הוא (1) שְׂרִי וישׁנּוּסְוָאמִי, (2) שׂרִי נימְבַּדיתְיַה, (3) שְׂרִי רָאמַנוּגַ'ה, ו-(4) שְׂרִי מַדְהְוַה" (ש.ק.צ' 150).</ref> התואר "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה", כפי שהשתמש בו נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל, מוגבל לארבע פֶּרְסוֹנוֹת היסטוריות אלה, שאחרת נקראים לעתים קרובות "אָאצָ'ארְיוֹת-הַסַּמְּפְּרַדָאיַה".<ref>זה המונח בו השתמש לרוב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. בַּגַּוּדִּיַה מַטְהַה, המונח "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" היה שמור באופן דומה לחברי קבוצה אלו. דוגמא שופכת-אור: במפייס של אוקטובר 1931 (המפייס 29.4:125) אנו מוצאים אזכור של "שְׂרִילַה וישְׁנּוּ סְוָאמִי, מייסד-אָאצָ'ארְיַה של אחת מארבע שושלות המורים הַוַּיְשְׁנַּויוֹת." (באופן מעניין, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה לא פורסם עד מרץ, 1933).</ref> התואר "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה" היה סימן ההיכר המובהק שלהם. לאור זאת, זה מובן שֶׁשְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה לא נשא תואר זה בעצמו. נובע מכך, הרי זה יוצא דופן למצוא בדפים של המפייס את המילים "מייסד אָאצָ'ארְיַה" מופיעות, בצורה נקיה מרבב אך בוטחת, על מנת להתייחס לנשיא מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בעצמו. הצירוף, בו השתמשו, עולה מתוך מאמר חשוב, ששמו "הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה", שראה אור בשלושה חלקים בהדרגה החל בגיליון אוקטובר 1930 של המפייס.<ref>המפייס 28.5:135-129, 28.6:168-163, 28.7:220-216</ref> פרסומו איפוא חפף לפתיחה החגיגית בנובמבר של המקדש המפואר שהושלם זה-מכבר הנקרא "שְׂרִי גַּוּדִּיַה מַטְהַה" בְּבָאג-בָּזָר, כַּלְכּוּתָה. מוסד זה, על הודו הטרי, הוא מה שמיוחס אליו בכותרת המאמר. פרסום ראשון של "הגודיה מטהה" מהווה את החלק המוביל של גליון אוקטובר, ואילו דף הכריכה נושא תצלום של גַ'גַדְבַּנְדְהוּ בְּהַקְתי רַנְֿגַ'נַה,<ref>יזם מצליח בייחוד שנעשה תלמיד של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. לתיאור של דבק איש-בית זה, ראה ש.בּ.ו 2:371-364.</ref> שיזם והדריך את בניית המקדש. מאמר המפייס לא נשא את שם המחבר, מנהג שהעניק לחיבורים אלו חותם של אישור עריכה חזק (אם לא בעלות ישירה).<ref>סגנון זה כמו גם התוכן מעיד בבירור על נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל בתור המחבר. ראה הערה 15 לעיל עבור מערכת היחסים הקרובה שלו - במיוחד סביב נושא הכתיבה באנגלית - עם בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה</ref> בעוד הוא חוגג את הצעד כבד-המשקל של האגודה לקראת הזמנה והסברה עולמית, לוקח גם המפייס את ההזדמנות לסבר באופן יסודי את המבנה הרוחני (ועד מידה אזוטרי) והמטרה של ארגונו המתרחב. "הגודיה מטהה" מציג מאמר החלטי בָּאֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיָה הַגַּוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוית.<ref>"אֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיָה" פירושו ענף התיאולוגיה העוסק בהרכב הרוחני ואופן פעולתה של הכנסיה (אֶקְלֵזְיָה). המושג נטבע במאה ה-19 באנגליה כדי לציין השתקפויות בנוגע לאדריכלות הכנסיה - המבנה והקישוט של המבנה הגשמי. כעת המושג, בשימושו הנוצרי, התרחב וכלל נושאים כגון: מהו יחד הכנסיה לישוע או אלוהים? או לממלכת אלוהים? כיצד הכנסיה מושיעה? מהו יחס הכנסייה לעולם או לחברה החילונית? למסורת הוישנוה שלנו יש אֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיָה בפועל, כך שאנו יכולים בנוחות לאמץ מושג זה. מילון אוקספורד לשפה האנגלית נותן הגדרה זו עבור "אֶקְלֵזְיָה": "מילה יוונית לאסיפה המתקהלת תדיר; מתייחסת בראש ובראשונה לאסיפה הכללית של אזרחי אתונה. עם בואה של הנצרות נעשתה מילה זו לציון עבור הכנסייה." המילה איפוא חופפת למצבנו: אנחנו גם אסיפה, קהל - סבהא, כְּבְ"וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה סַבְּהָא." וכפי שאנו נראה, אדריכלות קדושה היא בעלת תפקיד בולט בְּאיסְקּוֹן, כפי שעשתה בזאת הקודמת לה.</ref>


We find, then, that each sampradāya possesses a pair of members distinguished above all others for their extensive formative influence upon their successors. The first personage in each pair is one of the "eternal ancient teachers" who becomes the "original pre-historic teacher" for the sampradāya; the second member of the pair is the "Founder-Ācārya," a paradigmatic mentor who revives and reforms the community in Kali-yuga, endowing it with a signature style of thought and action.<ref>The Ravenshaw Professor of History provides their chronological order: "The original pre-historic teachers, who are the ultimate source of the four communities, in the chronological order of their appearance, are (1) Lakshmi, the eternal and inseparable Consort of Vishnu, (2) Brahma sprung from the navellotus of Garbhodakasayi Vishnu, (3) Rudra sprung from the second Purusha, and (4) the four Sanas who are the sons of Brahma born from the mind. The chronological order of the Acharyas of the Iron Age is (1) Sree Vishnuswami, (2) Sree Nimbaditya, (3) Sree Ramanuja, and (4) Sree Madhva" (SKC 150).</ref> The title "Founder-Ācārya," as used by Niśikānta Sānyāl, is restricted to those four eminent historical personages, who are otherwise commonly referred to as "the sampradāya-ācāryas."<ref>This is the term usually employed by Śrīla Prabhupāda. In the Gauḍīya Maṭha, the term "Founder-Ācārya" was similarly reserved to denote this group. A revealing example: In the Harmonist of October 1931 (Harm. 29.4: 125) we find mention of "Srila Vishnu Swami, Founder-Acharyya of one of the four Vaishnava Sampradayas." (This is in a description of the displays in "The Exhibition of Theistic Education" held that year in Calcutta.) On the same page, Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura is denoted "the Acharya of the Gaudiya Vaishnavas." (Interestingly, Shree Krishna Chaitanya was not published until March, 1933.)</ref> "Founder-Ācārya" was their distinctive designation. In this light, it is understandable that Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura did not bear that title himself. Consequently, it is striking to find in the pages of The Harmonist the words "founder Acharyya" introduced, in an unobtrusive yet confident manner, to refer to the President of the Gauḍīya Maṭha institution himself. The phrase, so used, is introduced in an important article, titled "The Gaudiya Math," that saw print in three installments starting with the October 1930 issue of The Harmonist.<ref>Harm. 28.5:129-135, 28.6:163-168, 28.7:216-220</ref> Its publication thus overlapped the festive inauguration in November of the just-completed palatial temple called "Śrī Gauḍīya Maṭha" in Bāg-bazar, Calcutta. That institution, in its newly revealed splendor, is the specific referent of the article’s title. The first installment of "The Gaudiya Math" forms the lead piece of the October issue, and the facing page bears a photograph of the much-honored Jagabandhu Bhakti Rañjana,<ref>A highly successful entrepreneur who became a disciple of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura. For an account of this householder devotee, see SBV 2:364-371.</ref> who funded and directed the temple’s construction. The Harmonist article carries no attribution, a practice that endowed such pieces with the stamp of strong editorial endorsement (if not direct authorship).<ref>The style as well as the content clearly indicates Niśikānta Sānyāl as the author. See note 15 above for his close relationship—particularly in the realm of English writing—with Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura</ref> While celebrating the Mission’s great step toward world preaching, The Harmonist also takes the opportunity to explicate thoroughly the spiritual (and to an extent esoteric) structure and function of its expanding organization. "The Gaudiya Math" presents a definitive essay in Gauḍīya Vaiṣṇava ecclesiology.<ref>"Ecclesiology" denotes the branch of theology dealing with the spiritual constitution and function of the church (ecclesia). The term was coined in 19th century England to indicate reflections concerning church architecture—the construction and ornamentation of the physical structure. Nowadays the term, in its Christian context, has become widened to deal with issues like: What is the relation of the Church to Jesus or God? Or to the Kingdom of God? How does the Church save? What is the church’s relation to the world or to secular society? Our own Vaiṣṇava tradition has a de facto ecclesiology, so we can conveniently adapt the term. The Oxford English Dictionary gives this definition for "ecclesia:" "A Greek word for a regularly convoked assembly; chiefly applied to the general assembly of Athenian citizens. On the introduction of Christianity it became the regular word for church." The word thus fits our own situation nicely: we are also an assembly, a congregation—a sabhā, as in "Viśva-Vaiṣṇava-rāja Sabhā." And, as we shall see, sacred architecture plays a prominent role in ISKCON, as it did in its precursor.</ref>
המאמר יוצר מראש דימוי שולט<ref>"דימוי שולט" הוא מונח השאול מתחום ביקורת הספרות. הוא מתאר דימוי כחוט השני דרך יצירה ספרותית שלמה.</ref> בה נעזרים חברי הקהילה על מנת להבין את הצורה והפעילות של מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה שלהם: זו של עץ הגדל בחוסנו שאיבריו וענפיו המשגשגים מתפשטים לכסות את העולם. דימוי זה, כאמור, גזור מן הפרק התשיעי של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה, אָאדִי-לִילָא, "עץ הרצון של שירות מסור". שם מַהָאפְּרַבְּהוּ מתואר כגנן המביא לכדור-הארץ עץ משאלה זה, הקרוי בְּהַקְתי-קַלְפַּה-תַרוּ, זורע את הזרע באדמת נַוַדְוִיפַּה, ומטפח את הצמח, הגדל להעניק את הפרי - קְרּישְׁנה פְּרֵמַה לכל בכל מקום. מַהָאפְּרַבְּהוּ אינו הגנן בלבד, אלא גם העץ עצמו (קְרּישְׁנַּה-פְּרֵמָאמַרַה-תַרוּהּ סְוַיַם) כמו גם הנהנה והמפיץ את פִּרְיוֹ.


The article presupposes a controlling metaphor<ref>"Controlling metaphor" is borrowed from literary criticism. It denotes a metaphor that pervades or organizes an entire literary work.</ref> used by community members to understand the form and activity of their Gauḍīya Maṭha institution: that of a robustly growing tree whose flourishing limbs and branches extend to cover the world. This metaphor is derived, of course, from the ninth chapter of Śrī Caitanya-caritāmṛta, Ādi-līlā, "The Desire Tree of Devotional Service." There Mahāprabhu is depicted as a gardener who brings to earth this desire tree, the bhakti-kalpa-taru, plants the seed in the soil of Navadvīpa, and cultivates the plant, which grows to bestow the fruit of Kṛṣṇa prema to all everywhere. Mahāprabhu is not only the gardener, but also the tree itself (kṛṣṇa-premāmara-taruḥ svayam) as well as the enjoyer and the distributor of its fruit.
מוסד הַגַּוּדִּיַה מטהה הוא התממשות של עץ זה. זרעו - כך הבינו החברים - נשתל והושקה בְּנַוַדְוִיפַּה, מקום הלידה של מַהָאפְּרַבְּהוּ, בידי הזורע שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, אשר פרש למקום קדוש זה מ-1905 עד 1914, בזמרו 192 סיבובים ליום, וזאת על מנת למלא נדר לזמר מיליארד שמות. חלק ניכר מִיַּגְּ'נַֿה זו ביצע הוא בבקתה שבנה על אדמת רכוש בה, ב-27 במרץ, 1918, הוא לקח על עצמו סַנְנְיָאסַה. "ביום בו לקח סַנְנְיָאסַה", כותב בהקתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי, "שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גם הקים את שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה במאיאפור, ומגלה לפני העיניים שירות לצלמי שְׂרִי שְׂרִי גָאנְדְהַרְויקָא-גירידְהָארִי לצד צלם הריבון צַ'יְתַנְיַה לפניו ביצע נדרו לזמר את מיליארד השמות".<ref>ש.בּ.ו 1:66. תיאור זה של מקור תנועת הַגַּוּדִּיַה מבוסס על חומר מתוך ש.בּ.ו, "חלק ראשון: סקירה ביוגרפית" (ש.בּ.ו 1:122-1).</ref> בדרך זו, הכה עץ תנועת הַגַּוּדִּיַה שורש באדמה קדושה, ומהר החל לגדול לכל עבר, באופן הבולט ביותר בצורת שְׂרִי גַּוּדִּיַה מַטְהַה, שנוסדה ב-1920 ע"י בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בדרך צומת אוּלְתָדִינְגי 1, כלכותה.<ref>מקום זה שוריין ב-1918 כמרכז להזמנה ולהסברה בכלכותה עם השם "בְּהַקְתיוינוֹדַה אָאסַנַה". בזמן זה שהו ארבעה אנשי בית (גְרּיהַסְתְהַה) עם משפחותיהם; לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה היו מגורים על הגג (ש.בּ.ו 1:69-8). המקום הפך למקדש עם השם "גַוּדִּיַה מַטְהַה" ב-1920. היה זה בו, כעבור שנתיים, שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה פגש את מורו הרוחני.</ref>


The Gauḍīya Maṭha institution is a manifestation of that tree. Its seed—so the members understood—had been planted and watered in Navadvīpa, Mahāprabhu’s very birthplace, by his agent Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, who retired to that sacred place from 1905 to 1914, chanting 192 rounds a day, in fulfillment of a vow to chant a billion names. Much of this yajña he executed in a cottage he had built on property where, on March 27, 1918, he took sannyāsa. "On the day he took sannyāsa," writes Bhakti Vikāśa Swami, "Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī also established the Śrī Caitanya Maṭha in Māyāpur, revealing service to the deities Śrī Śrī Gāndharvikā-Giridhārī alongside the deity of Lord Caitanya before whom he had performed his vow of chanting a billion names."<ref>SBV 1:66. This account of the origin of the Gauḍīya Mission is based on material in SBV, "Part One: Biographical Overview" (SBV I:1-122).</ref> In this way, the tree of the Gauḍīya Mission took root in sacred soil, and soon began to grow and branch out, notably in the form of the Śrī Gauḍīya Maṭha, established in 1920 by Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura at 1 Ultadingi Junction Road, Calcutta.<ref>This premises was secured in 1918 as a center for Calcutta preaching with the name "Bhaktivinoda Āsana." At that time four gṛhasthas with their families resided there; Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura had quarters on the roof (SBV 1:68-9). The place was turned into a temple with the name "Gauḍīya Maṭha" in 1920. It was here, two years later, that Śrīla Prabhupāda first met his spiritual master.</ref>
דימוי זה של המוסד מוצג למן הגליון הראשון של המפייס (יוני, 1927). "הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה: מסר ופעילויות", הפותח ברהיטות רטורית הנותנת קול לרוח הצמיחה הדינמית והחיה, בתיאור הגודיה מטהה עם הדימוי של עץ - שורשו בְּמָאיָאפּוּרַה ("אדמת ההתגלות" של מַהָאפְּרַבְּהוּ), מסתעף לְכַלְכּוּתַה, ומשם לכל רחבי הודו.


This image of the institution is presented in the very first issue of The Harmonist (June, 1927). "The Gaudiya Math: Its Message and Activities," opening with rhetorical flourishes that give voice to the spirit of dynamic growth, depicts the Gauḍīya Maṭha with the image of a tree—rooted in Māyāpura ("the soil of Advent" of Mahāprabhu), branching to Calcutta, and spreading throughout India :
<blockquote>בחסד הריבון של הגודיות מסר '''הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה''' נכון להיום אינו בלתי-ידוע לאיש מכל גַוּדַה דֶש - ולא רק בְּגַוּדַה דֶש, אלא על נַיְמישַׂרַנְּיַה, אַיוֹדְהְיַה, פְּרַיַג, קַשׂי, שְרִי בְּרינְדַבַּן, מטהורה בצד אחד וגם על דַקְשׁינַתְיַה (דרום הודו) ובכל מקום ברחבי מסכתות אוֹרִיסַּה בצד השני, כך אישש זאת היטב את מסר '''הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה''', הענף העיקרי של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה שהוא השורש שתול באדמת התגלות '''שְׂרִימַן מַהָאפְּרַבְּהוּ, - שְׂרִי מָאיָאפּוּר נַבַּדְוִיפַּה דְהַמַה'''. ברחבי גַוּדַמַנְדַלַה, קְשֵׁתְרַמַנְדַלַה וּבְרַגַ'מַנְדַלַה מסר הַגַּוּדִּיַה התפשט והגיע.</blockquote>


<blockquote>By the grace of the Lord of the Gaudiyas the message of the '''Gaudiya Math''' is to-day not unknown to any one in the whole of Gauda Desh—and not in Gauda Desh only, but over Naimisharanya, Ayodhya, Prayag, Kasi, Sree Brindaban, Mathura on one side and also over Dakshinatya [southern India] and everywhere throughout the tracts of Orissa on the other, [thus it] has been well proclaimed the message of the '''Gaudiya Math''', the principal branch of the Sree Chaitanya Math which is the root implanted in the soil of the Advent of '''Sreeman Mahaprabhu,— Sree Mayapur Nabadvipa Dhama.''' Over Gaudamandala, Kshetramandala and Brajamandala the message of the Gaudiya Math has gone forth.</blockquote>
מן רגע הפתיחה באוקטובר 1930 של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה המועברת לְבָאג-בַּזַר - שנבנתה במהירות כמפקדה להפצה עולמית של גַוּרַה-וָאנִי<ref>"שְרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי כיוון (את גַ'גַדְבַּנְדְהוּ) לחנוך מקדש שמתוכו יוכל מסר גַוּרַסוּנְדַרַה להישמע בכל תבל" (ש.בּ.ו 2:366).</ref> - המפייס של אותו חודש פתח בהבהרה של משמעות האירוע העמוקה (המפייס 28.5:129):


Upon the opening in October 1930 of the relocated Gauḍīya Maṭha at Bāg-bazar—which was expressly constructed to be headquarters for worldwide propagation of gaura-vānī<ref>"Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī directed [Jagabandhu] to erect a temple wherefrom Gaurasundara’s message could be broadcast throughout the globe" (SBV 2:366).</ref>—The Harmonist of that month opened with an explication of the deep meaning of the event (Harm. 28.5:129):
<blockquote>הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה היא התגלמות השירות הגבוה ביותר לִשְׂרִי שְׂרִי רָאדְהָא-גוֹוינְדַה שנעשתה למציאות בסביבה העירונית בת-זמננו בחסדו של הָאָאצָ'ארְיַה


<blockquote>The Gaudiya Math is the embodiment of the highest service of Sri Sri Radha-Govinda made manifest in the modern urban environment by the Grace of the Acharyya
זו התגלמות השירות האידאלית באינדיוידואל יחיד שאינו משתייך לגיל כזה או אחר, אף לא לעולם הזה. על ידי ... המשאלה המסתפקת-בעצמה של אינדיוידואל יחיד זה אידאל השירות לִשְׂרִי שְׂרִי רָאדְהָאגוֹוינְדַה התממש בעיר הסואנת ביותר במדינה זו בצורת מוסד לתרגול והפצה של השירות המושלם ביותר לריבון העליון
ּ
מוסד זה ... חב את קיומו בבחינת יוזמה וגם צמיחה לחסדו השמיימי פרמהמסה שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאג' ... </blockquote>


. . . It is the embodiment of the ideal of service of a single individual who does not belong to this or any Age, nor to this world. By the self-sufficing wish of this single individual the ideal of his service of Sri Sri RadhaGovinda has been manifested in the busiest City of this country in the form of an institution for the practice and propagation of the most perfect service of the supreme Lord.
כך, הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נועדה להופיע ולשגשג בחסדו של הָאָאצָ'ארְיַה. הנה מקורה (המפייס 28.5:130):


This institution . . . owes its existence both as regards initiative and growth to His Divine Grace Paramhansa Srila Bhaktishiddanta Saraswati Goswami Maharaj . . . . </blockquote>
<blockquote>הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה [בכלכותה] היא הענף העיקרי של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בִּשְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר. ההבחנה בין הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה וּשְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה דומה למנורה אחרת המוארת באחרת. הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה היא התרחבות של צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בצורה נראית אל תוך לב העולם. שרי צ'יתניה מטהה ממוקמת לנצח כמקור גם כשהיא מתממשת לנגד עיני אנשי העולם, בסביבה הטרנסצנדנטלית של מעון האלוהות הנצחי. הפעילויות של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה ושל אחיותיה הַמַּטְהוֹת כענפים הן, עם זאת, זהות לאמיתו של דבר עם אלה של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מטְהַה ושונות מהותית מן הפעילויות השגורות של עולם זה.</blockquote>


Thus, the Gauḍīya Maṭha is made to appear and to flourish by the grace of the Ācārya. Here is its provenance (Harm. 28.5:130):
כאן, השימוש בדימוי-המנורה מגלה את האמת. לקוח מִשְׂרִי בְּרַהְמַסַמְּהִיתָא 4.46, בו הוא עמד על היחד בין הריבון קרישנה והתרחבותו, הדימוי אשר בשימוש כאן פירושו שהמוסד עצמו טרנסצנדנטלי וניחן באותה תכונה כמו הריבון עצמו, שהתרחבויותיו המרובות והנגזרות של אלה אינן שונות ממנו. לפיכך, הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה וְהַמַּטְהוֹת האחרות כענפים זהות מבחינה רוחנית עם הַמַּטְהה האם אשר בְּמָאיָאפּוּרַה ועם כל אחת גם כן.


<blockquote>The Gaudiya Math [in Calcutta] is the principle branch of Sri Chaitanya Math of Sridham Mayapur. The distinction between the Gaudiya Math and Sri Chaitanya Math is all analogous to that between one lamp lighted by another. The Gaudiya Math is the expansion of the Chaitanya Math in a visible form into the heart of the world. Sri Chaitanya Math is eternally located as the original source even when it is manifested to the view of the people of this world, in the transcendental environment of the eternal Abode of the Divinity. The activities of the Gaudiya Math and of the other sister branch Maths are, however, essentially identical with those of Sri Chaitanya Math and are categorically different from the ordinary activities of this world.</blockquote>
ועתה (המפייס 28.5:131):


Here, use of the lamp-analogy is telling. Taken from Śrī Brahmasaṁhitā 4.46, where it elucidated the relation between Lord Kṛṣṇa and his expansion, the analogy as used here implies that the institution itself is transcendent and has the same attribute as the Lord Himself, whose multiple expansions and sub-expansions are nondifferent from Him. Hence, the Gauḍīya Maṭha and other branch Maṭhas are spiritually identical with the parent Maṭha in Māyāpura and with each other as well.  
<blockquote>הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה זהה גם היא למייסד-אָאצָ'ארְיַה שלה. השותפים, העוקבים והמעון של חסדו השמיימי הם גפיים של עצמו. איש מהם אינו טוען להיותו דבר מלבד גף כפוף לחלוטין לאינדיוידואל יחיד זה. ההתמסרות הבלתי-מותנית, נטולת-סיבה וכנועה לראש, מוצאת את עצמה לא כתואמת בלבד, אלא הכרחית לחופש המלא ביותר של הגפיים הכפופים.</blockquote>


And now (Harm. 28.5:131):
לאורך מאמר זה, בְּהַקְתיסידְְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה מכונה "הָאָאצָ'ארְיַה", אמנם במקום אחד זה, המבאר את הטבע של היחסים הרוחניים עם המוסד (הרוחני גם הוא), הוא מתייחד באופן מפורש בתור "המייסד אָאצָ'ארְיַה". הוא האחד, "הראש", לו המוסד, על כל המשאבים החומריים והאנושיים המקודשים לשירותו, "חב את קיומו מבחינת יוזמתו וגם קיומו". תחת תנאים אלה, המוסד אינו שונה ממייסדו-הָאָאצָ'ארְיַה.


<blockquote>The Gaudiya Math is also identical with its founder Acharyya. The associates, followers and abode of His Divine Grace are limbs of himself. None of them claim to be anything but a fully subordinate limb of this single individual. This unconditional, causeless, spontaneous submission to the Head, is found to be not only compatible with, but absolutely necessary for the fullest freedom of initiative of the subordinate limbs. </blockquote>
בפרק השני, "הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה" שבה להצגה תיאולוגית של המבנה והתפקיד של המוסד (המפייס 28.6:165):


Throughout this article, Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura is denoted "the Acharyya," but in this one place, expounding upon the nature of his spiritual relationship with his (equally spiritual) institution, he is explicitly distinguished as "founder Acharyya." He is the one, "the Head," to whom the institution, comprised of all the human and material resources consecrated to his service, "owes its existence both as regards initiative and growth." Under such conditions, the institution is non-different from its Founder-Ācārya.
<blockquote>כל הפעילות של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נובעת מחסדו השמיימי פַּרַמַהַמְּסַה שְׂרִילַה בְּהַקְתי סידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאג', היורש הרוחני של שְׂרִי רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי שהיה מאושר במקור ע"י שרי צַ'יְתַנְיַדֵוַה בשביל להסביר את תהליך המסירות הרוחנית והאוהבת לתועלת כל הנשמות. המציאות של הפעילות השלמה של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה תלויה ביוזמת הָאָאצָ'ארְיַה. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה של שְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר מגלה את המקור של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. האאצ'אריה שוכן לנצח עם הריבון העליון שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה במעונו הטרנסצנדנטלי בִּשְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר, האי הלבן של הכתובים. משם האאצ'אריה ממש את הופעתו על מישור החולין לגאולת הנשמות מאחיזתה של האנרגיה המשלה ומקנה להם מסירות אוהבת לרגלי שְׂרִי שְׂרִי רָאדְהָא-גוֹוינְדַה. הענפים המסתעפים של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה הם הרחבה למרכז הענקת החסד לתועלת הנשמות בכל רחבי העולם. ההכרה בחיבור עם שְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר חיונית לתפיסת הטבע האמיתי של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה וחסדו של הָאָאצָ'ארְיַה.<ref>אנו מוצאים את אותה אקלזיולוגיה מצויינת שוב במפייס חמש שנים לאחר מכן (15 במרץ, 1935). במאמר שכותרתו "שְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר" (המפייס 32.14:315-313), הצעה להעתיק את מיקום "הַמַטְהַה הָאֶם" משרי צ'יתניה מטהה במאיאפור לשרי גודיה מטהה בכלכותה, על אף "שהתבקשה בכל לשון של התעניינות כנה", נדחית בתקיפות על הרקע "שֶׁשְּׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר היא העולם השמיימי עלי אדמות", "יש לַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בכלכותה והמטהות המסתעפות של המשימה בכל רחבי העולם הצדקה רוחנית לקיום טריטוריאלי כמרכזי אימון לשירות של שְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר."</ref></blockquote>


In the second installment, "The Gaudiya Math" returns to a theological exposition of the structure and function of the institution (Harm. 28.6:165):
ראוי לציין שהשימוש בתואר מייסד-אָאצָ'ארְיַה כדי להתייחס לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה מתרחש בשנית בדפי המפייס. בגיליון זה ב-24 בדצמבר, 1936 (המפייס 33.4:96-90) מאמר שכותרתו "הַגַּוּדִּיַה-מַטְהַה" - הפעם מיוחס בפירוש "לפרופ' ניסי קַנְתַה סַנְיָאל מ.א." - כולל מילים אלו: "הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה היא ידו הנוכחה של חסדו השמיימי פַּרַמַהַמְּסַה פַּריבְרַגַ'קָאצָ'ארְיַה שְׂרִי שְׂרִימַד בְּהַקְתי סידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאג'. היא קיימת ומתנועעת בַּמּייסד-הָאָאצָ'ארְיַה."<ref>כאן המחבר אימץ אמרה ידועה מהברית החדשה: "כי בו (בריבון) אנו חיים, מתנועעים וקיימים...".</ref> שבוע לאחר פרסום מילים אלה, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה עזב את העולם.


<blockquote>All activity of the Gaudiya Math emanates from His Divine Grace Paramahansa Srila Bhakti Siddhanta Saraswati Goswami Maharaj, the spiritual successor of Sri Rupa Goswami who was originally authorised by Sri Caitanyadeva to explain the process of loving spiritual devotion for the benefit of all souls. The reality of the whole activity of the Gaudiya Math depends on the initiative of the Acharya. Sri Chaitanya Math of Sridham Mayapur reveals the source of the Gaudiya Math. The Acharya dwells eternally with the Supreme Lord Sri Krishna Chaitanya in His transcendental Abode in Sridham Mayapur, White Island of the Scriptures. From there the Acharya manifests his appearance on the mundane plane for the redemption of souls from the grip  of the deluding energy and conferring on them loving devotion to the Feet of Sri Sri Radha-Govinda. The offshoots of Sri Chaitanya Math are an extension of the centre of the bestowal of grace for the benefit of souls in all parts of the world. The recognition of the connection with Sridham Mayapur is vital for realising the true nature of the Gaudiya Math and the grace of the Acharya.<ref>We find this same ecclesiology restated in The Harmonist some five years later (March 15, 1935). In an article titled "Sreedham Mayapur" (Harm. 32.14:313- 315), a proposal to relocate the "parent Math" from Śrī Caitanya Maṭha in Māyāpur to Śrī Gauḍīya Maṭha in Calcutta, though "asked with every appearance of honest enquiry," is firmly rejected on the grounds that "Sreedham Mayapur is the descended Divine Realm," and "The Gaudiya Math of Calcutta and the branch Maths of the Mission all over the world have their spiritual justification to territorial existence as training centers for the service of Sreedham Mayapur."</ref></blockquote>
לסיכום, רואים אנחנו שהמונח המדויק והמפוסק במקף "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" עושה את הופעתו בִּשְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה על מנת לבדל ארבעה מורים רשמיים אשר, משירשו את הלימוד העתיק הקמאי שהוענק באופן מקורי מן האל עצמו, היו יכולים להחיות ולערוך אותו עבור הפצה בת-קיימא, ללא כל עיוות או הקטנה, בסביבה מדורדרת ומדרדרת זאת של קַלי-יוּגַה. בהחדירם במדרשיהם את הידע המובן שלהם, הם העניקו לדורות הבאים מודל נורמטיבי לחשיבה, הרגשה ופעילות, כמו גם כוח גאולתי מסויים.<ref>שְׂרִילַה פְּרַבּהוּפָּאדַה: "הָאָאצָ'ארְיַה נותן את השיטה המתאימה לחצייה מעבר לים הבורות על ידי קבלת הסירה של כפות רגלי הלוטוס של הריבון, ואם עוקבים אחר שיטה זו בקפדנות, העוקבים יגיעו בסופו של דבר ליעד, בחסדו של הריבון. שיטה זו נקראת אָאצָ'ארְיַה-סַמְפְּרַדָאיַה. זה לפיכך נאמר, סַמְפְּרַדָאיַה-ויהינָא יֵא מַנְתְרָאס תֵא נישְׁפְּהַלָא מַתָאהּ (מנטרה שהתקבלה מחוץ לשושלת מוסמכת של עוקבים קפדניים  (מנטרה שהתקבלה מחוץ לשושלת מוסמכת של עוקבים קפדניים היא ללא השפעה.) (פַּדְמַה פּוּרָאנַּה). הָאָאצָ'ארְיַה-סַמְפְּרַדָאיַה הינה מוסמכת למהדרין. לפיכך על אדם לקבל אותה; אחרת לא ישא מאמצו פרי" ([[Vanisource:SB 10.2.31|שׂ.בּ. 10.2.31, התעמקות]]).</ref> מקדש כלכותה דמוי-הארמון המפואר נחנך כבר בזמן שפרופסור סָאנְיָאל עמל על עריכת שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה. המקדש, כמו הספר, הופיע כרכיב מרכזי במשימת הזמנה והסברה חובקת-עולם. כחלק מטקסי חנוכתו, המפייס נשא מיצג סמכותי אֶקְלֶזְיוֹלוֹגי של המוסד של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. זה משמעותי, לאור המעמד הזה, שהמחבר של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה עשה שימוש במילים "מייסד אָאצָ'ארְיַה" לאפיין את שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. בייחוד לאור מערכת היחסים האינטימית שלהם בעבודה, ייקח התלמיד צעד כה רב-השלכה רק בהסכמה ובתיאום עם המורה הרוחני שלו והעורך-בפועל.


It is noteworthy that the use of Founder-Ācārya to refer to Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura occurs a second time in the pages of The Harmonist. In the issue of December 24, 1936 (Harm. 33.4:90-96) an article titled "The Gaudiya Math"—this time explicitly attributed to "Prof. Nisi Kanta Sanyal M.A."— contains these words: "The Gaudiya Math is the instrument and counterpart of His Divine Grace Paramahansa Paribrajakacharyya Sree Sreemad Bhakti Siddhanta Saraswati Goswami Maharaj. It lives and moves and has its being in the Founder-Acharyya."<ref>Here the author has adapted a well-known phrase from the Christian Bible: "For in him [the Lord] we live, and move, and have our being . . . ." (Acts 17:28).</ref> A week following the publication of these words, Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura left this world.
הקווים הדומים בין "ארבעה המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת של עידן הברזל", וְהָאָאצָ'ארְיַה של משימת הַגַּוּדִּיַה הם ברורים, על אף ההבדלים הבולטים. במקרה של ארבעת הַסַמְפְּרַדָאיַה-אָאצָ'ארְיוֹת, יחסי החניכה ההיסטוריים התרחשו בזמן הפרה-היסטורי. במקרה של הַגַּוּדִּיַה-סַמְפְּרַדָאיַה, עם זאת, התרחשה ההתגלות השמיימית שהעניק הריבון צַ'יְתַנְיַה בזמן היסטורי קצר יחסית. עם זאת "המורים הפרהיסטוריים המקוריים", שהתברכו בהארה ישירה מן הריבון, להם יש את מקבילת הַגַּוּדִּיַה שהיא בראש ובראשונה ששת הַגּוֹסְוָאמִים. ההקבלה בין ההארה של הַשַּׁדּ-גוֹסְוָאמִי על ידי הריבון צַ'יְתַנְיַה וזה של הַצַּ'תוּרְמוּקְהַה בְּרַהְמָא על ידי קְרּישְׁנַּה הריבון היתה ברורה לִשְׂרִילַה קְרּישְׁנַדָאסַה קַוירָאגַ'ה גוֹסְוָאמִי:


In summary, we see that the precise hyphenated term "Founder-Acharya" makes its appearance in Sree Krishna Chaitanya to distinguish four formative preceptors who, having inherited the primordial ancient teaching imparted originally by God Himself, were able to revive and redact it for durable transmission, without deformation or diminution, in the degraded and degrading milieu of Kali-yuga. Infusing their teachings with their own realized knowledge, they endowed succeeding generations with a normative model of thinking, feeling, and acting, as well as specific salvific power.<ref>Śrīla Prabhupāda: "The ācārya gives the suitable method for crossing the ocean of nescience by accepting the boat of the Lord’s lotus feet, and if this method is strictly followed, the followers will ultimately reach the destination, by the grace of the Lord. This method is called ācārya-sampradāya. It is therefore said, sampradāya-vihīnā ye mantrās te niṣphalā matāḥ [A mantra received outside of an authorized succession of strict followers is without effect.] (Padma Purāṇa). The ācārya-sampradāya is strictly bona fide. Therefore one must accept the ācāryasampradāya; otherwise one’s endeavor will be futile" ([[Vanisource:SB 10.2.31|SB 10.2.31, purport]]).</ref> The palatial Calcutta temple was inaugurated even as Professor Sānyāl was laboring to produce Sree Krishna Chaitanya. The temple, like the book, was viewed as a major component of a worldwide preaching mission. As part of the inaugural observances, The Harmonist carried an authoritative ecclesiological exposition of Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura’s institution. It is significant, on this occasion, that the author of Sree Krishna Chaitanya made use of the words "founder Acharyya" to characterize Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura. Especially in light of their intimate working relationship, the disciple would take so consequential a step only with the accord of his spiritual master and Editor-in-Chief.
<blockquote>לפני הבריאה של עולם תופעות קוסמי זה, האיר הריבון את ליבו של בְּרַהְמָא בפרטי הבריאה ומימש את הידע הַוֵּדי. בדיוק באותה הדרך, הריבון, אשר היה חרד להעיר לחיים את עלילות וְרּינְדָאוַנַה של קְרּישְׁנַּה, עיבר את ליבו של רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי באון הרוחני (ניגַ'שַׂקְתי). באון זה, שְׁרִילַה רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי יכול היה להעיר לחיים את פעילויות קְרּישְׁנַּה בִּוְרּינְדָאוַנַה, פעילויות שכמעט אבדו אל הזכרון. בדרך זו הוא הפיץ תודעת קְרּישְׁנַּה בכל רחבי העולם. ([[Vanisource:CC Madhya 19.1|צ'.צ'. מדהיה 19.1]]) </blockquote>


The similarities between "the four Founder-Acharyas of the Iron Age," and the ācārya of the Gauḍīya Mission are clear, in spite of the obvious differences. In the case of the four sampradāyaācāryas, the inaugural divine revelations took place in prehistoric time. In the case of the Gauḍīya-sampradāya, however, the divine disclosure provided by Lord Caitanya occurred within relatively recent historic time. Yet the "original pre-historic teachers," who were graced with direct enlightenment by the Lord, have their Gauḍīya analogue in (primarily) the Six Gosvāmīs. The parallel between the enlightenment of the ṣaḍ-gosvāmī by Lord Caitanya and that of caturmukha Brahmā by Lord Kṛṣṇa was clear to Śrīla Kṛṣṇadāsa Kavirāja Gosvāmī:
אף בהקתיסידדהאנתה סרסותי טהאקורה עצמו פעל באופן המשול לארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת משהעיר לחיים ועיצב צורה חדשה למסורת שנחלשה, והוליד חברה אשר, מעוצבת וחדורה ברוחו שלו, גילמה את הנחישות הבלתי-נלאית של המייסד לספק את רצונותיו מלאי-החמלה של הריבון. ארבעת הַסַּמְפְּרַדָאיַה-אָאצָ'ארְיוֹת נַגְדוּ בעוצמה את הַמּוֹנִיזם הבלתי-אישי, שחזרו את השלמות התאיסטית האמיתית של הַוֵּדוֹת, והפיצו סידְדְהָאנְתַה זו באופן גורף בכל רחבי הודו. כך עשה גם בְּהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. יתרה מזאת, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ריכז את כל משאביו בהליכה אף קדימה: להפצת אַצ'ינְתְיַבְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה - המסקנה המשולבת של מדרשי ארבעת הַסַּמְפְּרַדָאיַה-אָאצָ'ארְיוֹת - בכל רחבי כוכב-הלכת.


<blockquote>Before the creation of this cosmic manifestation, the Lord enlightened the heart of Lord Brahmā with the details of the creation and manifested the Vedic knowledge. In exactly the same way, the Lord, being anxious to revive the Vṛndāvana pastimes of Lord Kṛṣṇa, impregnated the heart of Rūpa Gosvāmī with spiritual potency [nijaśakti]. By this potency, Śrīla Rūpa Gosvāmī could revive the activities of Kṛṣṇa in Vṛndāvana, activities almost lost to memory. In this way, He spread Kṛṣṇa consciousness throughout the world. ([[Vanisource:CC Madhya 19.1|CC Madhya 19.1]]) </blockquote>
עם זאת, בעקבות אבידת נוכחותו הפיזית של שְׂרִילַה בְּהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, המוסד שלו סבל גם הוא לרוע המזל את האבידה הגדולה אף לאין ערוך של נוכחותו הרוחנית. כתוצאה מזאת, ניטלה מאת משימת הַגַּוּדִּיַה העוצמה להיות "שלוחת של מרכז הענקת החסד לתועלת הנשמות בכל רחבי העולם."


And Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura himself acted analogously to the four Founder-Ācāryas by reviving and reforming a weakened tradition, and engendering a society which, formed and pervaded by his own spirit, embodied the founder’s unassuageable eagerness to satisfy the merciful desires of the Lord. The four sampradāya-ācāryas powerfully countered impersonal monism, restored the true theistic siddhānta of the Vedas, and spread that siddhānta vigorously throughout India. So did Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura. Moreover, Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura had been concentrating his resources on going even further: to propagate acintyabhedābheda-tattva—the ultimate synthesis of the teachings of the four sampradāya-ācāryas—throughout the entire planet.
כתוצאה מזאת, המשרת של שְׂרִילַה בְּהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, על מנת לבצע את הוראת אדונו, בכדי להמשיך במשימתו כנותן התוקף לרצונו ולממש את שאיפתו, משרת זה נעשה המייסד-אָאצָ'ארְיַה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה. הוא יישאר פעיל באופן נוכח איתנו, דור אחר דור אחריו, כל עוד אנו נשארים משרתיו הבלתי-מעורערים בכל המצבים, כשם שהראה הוא עצמו בדוגמא הזוהרת שלו.


However, following the loss of Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura’s physical presence, his institution unfortunately also suffered the immensely greater loss of his spiritual presence. As a result, the Gauḍīya Mission became deprived of the power to be "an extension of the centre of the bestowal of grace for the benefit of souls in all parts of the world."
'''אנחנו מלאי יראת-כבוד ורצון ללמוד מן הָאָאצָ'ארְיוֹת הרבות הגדולות בשושלת שלנו, אמנם כַּמְּייסֶד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן, שרילה פרבהופאדה נעשה ייחודי מביניהם עבורינו. באיסקון, פרבהופאדה עצמו נשאר נוכח, דור אחרי דור, כַּשּׂיקְשָׁא גוּרוּ הבולט והנוכח בחיי כל אחד ואחד מדבקי איסקון - נוכחות מתמדת ופעילה המנחה, מכוונת וְדָרָה בִּפְנִים. הוא אם כן הנשמה של אִיסְקּוֹן. ככזה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצמו ממשיך לנהוג באפקטיביות בעולם הזה כל עוד אִיסְקּוֹן ממשיכה כביטוי הקוהרנטי והכלי המאוחד של רצונו. בדרך זו שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נשאר הנשמה של אִיסְקּוֹן, ואיסקון גופו.'''


Consequently, the servant of Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, in order to carry out the order of his master, in order to continue his mission as the enactor of his desire and fulfiller of his aspiration, that servant became the Founder-Ācārya of the International Society for Krishna Consciousness. He will remain actively present among us, generation after succeeding generation, so long as we remain his unwavering servants in all conditions, as he himself showed us by his own resplendent example.
'''שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נשאר נוכח.''' בזמן שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה בינינו, הוא ברך אותנו בהוראות ברורות כיצד להישאר בחברתו תוך כדי היעדרותו הפיזית העתידית. אנו מוצאים הוראות אלה מבוארות ביסודיות בפרק הרביעי של שְׂרִימַד בְּהָאגַוַתַם, שם פְּרַבְּהוּפָּאדַה שופך אור על תגובתה של המלכה וַיְדַרְבְּהִי למות בעלה המלכותי, תקרית מן הסיפור האלגורי של נָארַדַה בנוגע למלך פּוּרַנְֿגַ'נַה. פְּרַבְּהוּפָּאדַה מסביר:


'''We revere and learn from the many great ācāryas in our line, yet as ISKCON Founder-Ācārya, Śrīla Prabhupāda becomes unique among them for us. In ISKCON, Prabhupāda himself remains present, generation after generation, as the single prominent śikṣā guru immanent in the life of each and every ISKCON devotee—a perpetual, indwelling active guiding and directing presence. He is thus the soul of ISKCON. As such, Śrīla Prabhupāda himself continues to act effectively in this world so long as ISKCON continues as the coherent expression and unified instrument of his will. In this way Śrīla Prabhupāda remains the soul of ISKCON, and ISKCON his body.'''
<blockquote>באופן פיגורטיבי המלכה אמורה להיות החניך של המלך; כך כשהגוף בר-החלוף של המורה הרוחני עומד לעבור, התלמידים שלו בוכים ממש כמו שהמלכה בוכה כאשר המלך עוזב את גופו. עם זאת, החניך והמורה הרוחני לעולם לא נפרדים כיוון שהמורה הרוחני תמיד נשאר עם התלמיד כל עוד זה עוקב בקפדנות אחר הוראותיו. זו נקראת התרועעות של וָאנִּי (מילים). נוכחות פיזית נקראת וַפּוּהּ (גוף). כל עוד המורה הרוחני נוכח פיזית, על התלמיד לשרת את הגוף הפיזי שלו, וכאשר זה איננו בין החיים, על החניך לשרת את הוראותיו.<ref>[https://vanisource.org/wiki/SB_4.28.47 שׂ.בּ. 4.28.47]</ref></blockquote>


'''Śrīla Prabhupāda remains present.''' While Śrīla Prabhupāda was among us, he blessed us with clear instructions for maintaining our association with him during his future physical absence. We find these instructions expounded thoroughly in the Fourth Canto of Śrīmad Bhāgavatam, wherein Prabhupāda elucidates Queen Vaidarbhī’s reaction to the death of her royal husband, an incident in Nārada’s allegorical narration regarding King Purañjana. Prabhupāda explains:
המלכה מתכוננת להטות עצמה אל תוך מדורת בעלה. מטרתה, מסביר פְּרַבְּהוּפָּאדַה, מדגישה את ההחלטיות של התלמיד לבצע בנאמנות את הפקודה של המורה הרוחני. לפיכך בְּרָאהְמַנַּה מלומד מופיע - "כחבר ישן נושן" של המלכה - ומתחיל לנחם ולהדריך אותה. על דרך המשל, אומר פְּרַבְּהוּפָּאדַה, הבְּרָאהְמַנַּה מקביל עבור נשמת-העל. פְּרַבְּהוּפָּאדַה ממשיך:


<blockquote>Figuratively the queen is supposed to be the disciple of the king; thus when the mortal body of the spiritual master expires, his disciples should cry exactly as the queen cries when the king leaves his body. However, the disciple and spiritual master are never separated because the spiritual master always keeps company with the disciple as long as the disciple follows strictly the instructions of the spiritual master. This is called the association of vāṇī (words). Physical presence is called vapuḥ [body]. As long as the spiritual master is physically present, the disciple should serve the physical body of the spiritual master, and when the spiritual master is no longer physically existing, the disciple should serve the instructions of the spiritual master.<ref>[https://vanisource.org/wiki/SB_4.28.47 SB 4.28.47]</ref></blockquote>
<blockquote>כאשר אדם נעשה רציני דיו לעקוב אחר המשימה של מורהו הרוחני, נחישותו שוות-ערך לראייה של מי שחוזה באישיות אלוה העילאי. כפי שהוסבר לפני כן, זה אומר לפגוש את אישיות אלוה העילאי בהוראה של המורה הרוחני. דבר זה נקרא באופן טכני וָאנִּי-סֵוָא. שְׂרִילַה וישׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה מציין בביאור הַבְּהַגַוַד-גִיתָא שלו על הפסוק וְיַוַסָאיָאתְמיקָא בּוּדְדְהיר אֵקֵהַה קוּרוּ-נַנְדַנַה ([[Vanisource:HE/BG 2.41|ב.ג. 2.41]]) שאדם צריך פשוט לשרת את מילותיו של המורה הרוחני. על החניך לדבוק לכל דבר שהמורה הרוחני מוֹרֶה. פשוט מלעקוב באופן הזה, ניתן לראות את אישיות אלוה העילאי...


The queen prepares to immolate herself on her husband’s pyre. Her intention, Prabhupāda explains, signifies the determination of a disciple to faithfully execute the spiritual master’s order. Thereupon a learned brāhmaṇa appears—as "an old friend" of the queen—and begins to console and guide her. Allegorically, Prabhupāda says, the brāhmaṇa signifies the Supersoul. Prabhupāda continues:
למסקנה, אם תלמיד מאוד רציני לבצע את משימת המורה הרוחני, הוא מיד מתרועע עם אישיות אלוה העילאי על ידי וָאנִּי או וַפּוּהּ. זהו הסוד היחיד להצלחה בראיית אישיות אלוה העילאי.<ref>[https://vanisource.org/wiki/SB_4.28.51 שׂ.בּ. 4.28.51]</ref></blockquote>


<blockquote>When one becomes serious to follow the mission of the spiritual master, his resolution is tantamount to seeing the Supreme Personality of Godhead. As explained before, this means meeting the Supreme Personality of Godhead in the instruction of the spiritual master. This is technically called vāṇī-sevā. Śrīla Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura states in his Bhagavad-gītā commentary on the verse vyavasāyātmikā buddhir ekeha kuru-nandana ([[Vanisource:BG 2.41|BG 2.41]]) that one should serve the words of the spiritual master. The disciple must stick to whatever the spiritual master orders. Simply by following on that line, one sees the Supreme Personality of Godhead. . . .
מעיר על המובאה הבאה, ממשיך ומאיר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מערכת יחסים בלתי ניתנת-להפרה זו בין העוקב הנאמן והמורה הרוחני:


In conclusion, if a disciple is very serious to execute the mission of the spiritual master, he immediately associates with the Supreme Personality of Godhead by vāṇī or vapuḥ. This is the only secret of success in seeing the Supreme Personality of Godhead.<ref>[https://vanisource.org/wiki/SB_4.28.51 SB 4.28.51]</ref></blockquote>
<blockquote>מי שהינו כן וטהור מקבל הזדמנות להוועץ באישיות אלוה העילאי היושב בלב כל כְּפַרַמָאתְמַא. הַפַּרַמָאתְמָא הוא הַצַ'יְתְיַה-גוּרוּ תמיד, המורה הרוחני שֶׁבִּפְנים, ואילו הוא מבחוץ כַּחונך והמורה הרוחני. הריבון יכול לשכון בתוך הלב, והוא יכול גם לצאת לפני מישהו ולתת לו הוראות. לכן המורה אינו שונה מנשמת-העל היושבת בתוך הלב...


Commenting on the next text, Śrīla Prabhupāda further elucidates this inviolable relationship between the faithful follower and the spiritual master:
כְּשֶׁהַבְּרָאהְמַנַּה שאל את האישה מיהו האיש השוכב על הרצפה, היא ענתה שהוא היה המורה הרוחני שלה ושהייתה נסערת לגבי מה לעשות בהיעדרו. בזמן כזה נשמת-העל מיד מופיע, בהנחה והדבק מטוהר בלבו מעקבו אחר הוראות המורה הרוחני. דבק כן העוקב אחר הוראות המורה הרוחני ודאי מקבל הוראות ישירות מִלִּבּוֹ מִנֶי נשמת-העל. כך דבק כן תמיד מקבל עזרה באופן ישיר או עקיף מן המורה הרוחני ומנשמת-העל.</blockquote>


<blockquote>One who is sincere and pure gets an opportunity to consult with the Supreme Personality of Godhead in His Paramātmā feature sitting within everyone’s heart. The Paramātmā is always the caitya-guru, the spiritual master within, and He comes before one externally as the instructor and initiator spiritual master. The Lord can reside within the heart, and He can also come out before a person and give him instructions. Thus the spiritual master is not different from the Supersoul sitting within the heart. . . .
עלינו בזהירות לרשום זאת על פנינו שנוכחותו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּהאַדה בְּאִיסְקּוֹן מותנית על פני דבר אחד: ההתקדשות של עוקביו המסורים לביצוע משימתו. שרילה פרבהופאדה חשף בפנינו כאן את "סוד ההצלחה". עלינו לקבל וְלֶאֱצוֹר מתנה זו.


When the brāhmaṇa asked the woman who the man lying on the floor was, she answered that he was her spiritual master and that she was perplexed about what to do in his absence. At such a time the Supersoul immediately appears, provided the devotee is purified in heart by following the directions of the spiritual master. A sincere devotee who follows the instructions of the spiritual master certainly gets direct instructions from his heart from the Supersoul. Thus a sincere devotee is always helped directly or indirectly by the spiritual master and the Supersoul.</blockquote>
'''נִשְׁמָתָה של אִיסְקּוֹן.''' בנתנו הרצאה על הפסוק הראשון של שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם בְּקָרָקַס ב-21 בפברואר, 1975, השתמש שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בדוגמא חושפת. לא הייתה זו הנקודה העיקרית, אלא פשוט אנקדוטה חולפת. בכל זאת, שובה היא את תשומת-הלב:


We should carefully take note that the presence of Śrīla Prabhupāda in ISKCON is conditional upon one thing: the dedication of his committed followers to execute his mission. Śrīla Prabhupāda has here revealed to us the "secret of success." We should accept and treasure this gift.  
<blockquote>כאן זה נאמר שמקור הינו חיים, מפני שפה זה נאמר, יַתוֹ 'נְוַיָאד איתַרַתַשׂ צַ'ה אַרְתְהֵשׁוּ אַבְּהיגְ'נַֿהּ סְוַרָאט. (הוא מודע באופן ישיר ועקיף לכל התופעות מחד, ומאידך הוא עצמאי). ממש כפי שאם אלקח כמקור של תנועת תודעת קְרּישְׁנַּה זו, הווה אומר שאני יודע הכל באופן ישיר ועקיף על התנועה. אם אינני יודע באופן ישיר ועקיף כל דבר בתנועה, אינני יכול להיקרא המייסד-אָאצָ'ארְיַה. ומרגע שהמקור נעשה ליודע, הוא החיים. אז לפיכך חומר משולל-תודעה איננו איכול להיות היודע של הכל.([[Vanisource:750221 - Lecture SB 01.01.01 - Caracas|הרצאה שׂ.בּ. 01.01.01 - קָרָקַס - 21 בפברואר 1975]])</blockquote>


'''The soul of ISKCON.''' Lecturing on the first verse of Śrīmad-Bhāgavatam in Caracas on February 21, 1975, Śrīla Prabhupāda used a revealing example. It was not his main point, simply an example offered in passing. Even so, it captures one’s attention:
כשם שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הוא הנשמה של איסקון, כך אִיסְקּוֹן היא גופו.<ref>ההצהרה "אִיסְקּוֹן היא גּוּפִי" צוטטה שוב ושוב כהערה מפי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצמו. (ראו, לדוגמא, את ההקדמה לספר הַוְּיָאסַה פֻּוּגָ'א של 1986 ע"י דְרַוידַה דָאסַה, כמו גם את מנחות הַוְּיָאסַה פֻּוּגָ'א מִסִּין ב-1986, מִגַּנַּפַּתי דָאסַה סְוָאמִי ב-1987, מִקִּירְתירָאגַ'ה דָאסַה ב-1991, וּמִנּיתְיוֹדיתַה סְוָאמִי ב-1995. במנחה מ-1997 תַמָאל קְרּישְׁנַּה גוֹסְוָאמִי חושף רגש על "הצהרה ידועה" זו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, ובשנה הבאה גירידְהָארִי סְוָאמִי רושם ביומן הוקרתו, "כולנו שמענו את האמירה הידועה שלך 'אִיסְקּוֹן היא גּוּפִי.'") עם זאת, אין לנו בהווה עדות ישירה להצהרה זו. בכל זאת, אנו יכולים לקבל את האמת שבהצהרה פשוט בהבנתנו את משמעותו של "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" כפי שהוצג בַּמְפייס.</ref> כיוון שהזיקה היא גם רוחנית, הגוף אינו שונה מן המתגלם בו. בהקשר זה, העקרון (כפי שצוין לעיל) כבר הוסבר בַּמְפייס:


<blockquote>So here it is said that origin is life, because here it is said, yato ‘nvayād itarataś ca artheṣu abhijñaḥ svarāṭ. [He is directly and indirectly conscious of all manifestations, and He is independent]. Just like if I am taken as the origin of this Kṛṣṇa consciousness movement, that means I know everything directly and indirectly of all this movement. If I do not know directly or indirectly everything of this movement, then I cannot be called the founder-ācārya. And as soon as the origin becomes a knower, he is life. So therefore dull matter cannot be the knower of everything.([[Vanisource:750221 - Lecture SB 01.01.01 - Caracas|750221 - Lecture SB 01.01.01 - Caracas]])
<blockquote>הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה אינה אלא... זהה עם המייסד אָאצָ'ארְיַה שלה. השותפים, עוקבים והמעון של חסדו השמיימי הם גפיים של עצמו. אף לא אחד מהם טוען ליותר מהיותו גף כפוף לחלוטין לרצון פרט יחיד זה.</blockquote>


</blockquote>
כמעט ארבעה עשורים מאוחר יותר, אנו מוצאים שֶׁשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מקדם את אותו עקרון במכתב לְרָאיַרָאמַה ([[Vanisource:680111 - Letter to Rayarama written from Los Angeles|ו.ב: התכתבות - 11 בינואר, 1968]]):


As Śrīla Prabhupāda is the soul of ISKCON, so ISKCON is his body.<ref>The statement “ISKCON is my body" has repeatedly been cited as a remark by Śrīla Prabhupāda himself. (See, for example, the introduction to the 1986 Vyāsa Pūjā book by Draviḍa Dāsa, as well as the Vyāsa Pūjā offerings from China in 1986, from Gaṇapati Dāsa Swami in 1987, from Kīrtirāja Dāsa in 1991, from Nityodita Swami in 1995. In an offering of 1997 Tamāl Krishna Goswami reflects with feeling on this “well-known statement" of Śrīla Prabhupāda, and the next year Giridhārī Swami notes in his homage, “We have all heard your well-known saying ‘ISKCON is my body.’") However, we currently have no direct attestation for this assertion. Nevertheless, we can accept the truth of the statement simply on our understanding the meaning of “Founder-Ācārya" as presented in The Harmonist.</ref> And because the incorporation is a spiritual one, the body is non-different from the embodied. In this same context, the principle (as previously noted) had already been propounded in The Harmonist:
<blockquote>ציינת באופן חביב מאוד שאני חייך. זה אומר שאתה גופי ובכך לא חיים ולא גוף ניתן להפרדה כיוון שבמישור הרוחני אין הפרדה כזו. במישור החומרי לעתים חיים נפרדים מן הגוף, אמנם במישור המוחלט אין כזאת הבחנה.</blockquote>


<blockquote>The Gaudiya Math is. . . identical with its founder Acharyya. The associates, followers and abode of His Divine Grace are limbs of himself. None of them claim to be anything but a fully subordinate limb of this single individual. </blockquote>
מונשמת מרוחו השוכנת פנימה של המייסד-אָאצָ'ארְיַה, אִיסְקּוֹן היא בעולם הזה התגלמות האון הרוחני של צַ'יְתַנְיַה. כישות שכך מקבלת את נשמתה משרילה פרבהופאדה, אִיסְקּוֹן עצמה נעשית ישות חברתית בת-קיימא. באופנו של יצור חי, היא מחבקת ומקפלת לתוכה את מגוון היסודות שבתוכה - חבריה ותתי-הקבוצות שביניהם - לחזון אשר מעבר, בו כל חלק ייחודי מעגן את האחדות המתומצתת של הכלל, בעוד השלם המאוחד מעניק ערך לאישיות המובחנת של כל אחד ואחד מחלקיו. באופן זה, איסקון משמשת כמופת לעקרון זה של שמיימיות הנחווית במסורות הַוַּיְשְׁנַּוַה: "אחדות מתוך הריבוי". <ref>"אישיות אלוה העילאי, ישויות החיים, האנרגיה החומרית, האון הרוחני והבריאה כולה הם כולם פרטיים במהותם. במבט הסופי, עם זאת, יחד הם מרכיבים את העליון, אישיות אלוה העילאי. לכן אלה שהם מתקדמים בידע רוחני רואים אחדות מתוך הריבוי" ([[Vanisource:SB 6.8.32-33|שׂ.בּ. 6.8.32-33]]). בביאורו לצ'.צ'. מַדְהְיַה 10.113, מציין פְּרַבְּהוּפָּאדַה "שעקרון אחדות מתוך הריבוי" הינו "ידוע פילוסופית כְּאַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה - אחרות ושוני בלתי-נתפסים." ([[Vanisource:CC Madhya 10.113|צ'.צ'. מַדְהְיַה 10.113]])</ref> חוזר ומדגיש את הצורך העליון ביישומו בתוך אִיסְקּוֹן, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מסביר כיצד "הצלחתו תהיה תלויה ועומדת בהסכמה" ([[Vanisource:731018 - Letter to Kirtanananda written from Bombay|ו.בּ: מכתב לְקִירְתַנָאנַנְדַה, 18 באוקטובר, 1973]]):


Nearly four decades later, we find Śrīla Prabhupāda advancing this same principle in a letter to Rāyarāma ([[Vanisource:680111 - Letter to Rayarama written from Los Angeles|VB: Correspondence: Jan. 11, 1968]]):
<blockquote>הטבע החומרי פירושו מחלוקת ושסע, במיוחד בעידן זה של קַלי-יוּגַה. מאנם, עבור תנועה זו לתודעת קְרּישְׁנַּה הצלחתה תהיה תלויה בהסכמה, על אף שישנם סוגים רבים ושונים של פעילויות. בעולם החומרי קיימים מִגְוונים, אך אין הסכמה. בעולם הרוחני ישנם מגוונים, אמנם ישנה הסכמה. זהו ההבדל. החומרני בלי יכולת לווסת את המגוונים ואי-ההסכמות מוריד הכל לטימיון ולאפס. הם אינם יכולים לבוא לידי הסכמה עם מגוונים, אמנם אם נשאיר את קְרּישְׁנַּה במרכז, אז תהיה הסכמה במגוונים. זה נקרא אחדות מתוך הריבוי. אני לפיכך מציע שכל אנשינו ייפגשו בְּמָאיָאפּוּר כל שנה במהלך יום לידתו של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. בנוכחות כל הַגּ'י. בּי. סי והאנשים הבכירים עלינו לשוחח כיצד לעשות אחדות מתוך הריבוי. אמנם, אם נילחם על רקע הריבוי, אזי זהו המישור החומרי. בבקשה נסו לשמור את הפילוסופיה של אחדות מתוך הריבוי. דבר זה יעשה את תנועתנו למוצלחת.</blockquote>


<blockquote>You have very nicely stated that I am your life. This means you are my body and so neither life nor body can be separated because on the spiritual platform there is no such distinction. On material platform sometimes life is separated from body, but on the Absolute platform there is no such distinction.</blockquote>
===סיבות ליסוד פְּרַבְּהוּפָּאדַה את איסקון===


Animated by the indwelling spirit of its Founder-Ācārya, ISKCON is the embodiment in this world of the spiritual potency of Lord Caitanya. As an entity thus ensouled by Śrīla Prabhupāda, ISKCON itself becomes a perdurable social organism. In the manner of a living organism, it embraces and enfolds the diversity of its individual elements—its members and sub-groups—into a transcendent union, in which each of its unique elements enshrines the concentrated unity of the whole, while the unified whole valorizes the distinct individuality of each and every one of its parts. In this fashion, ISKCON exemplifies that ultimate principle of divinity realized in the Vaiṣṇava traditions: "unity in diversity." <ref>"The Supreme Personality of Godhead, the living entities, the material energy, the spiritual energy and the entire creation are all individual substances. In the ultimate analysis, however, together they constitute the supreme one, the Personality of Godhead. Therefore those who are advanced in spiritual knowledge see unity in diversity" ([[Vanisource:SB 6.8.32-33|SB 6.8.32-33]]). In his purport to CC Madhya 10.113, Prabhupāda states that "the principle of unity in diversity" is "philosophically known as acintya-bhedābheda—simultaneous oneness and difference." ([[Vanisource:CC Madhya 10.113|CC Madhya 10.113]])</ref> Stressing the paramount necessity of its application within ISKCON, Śrīla Prabhupāda explains how "its success will depend upon agreement" ([[Vanisource:731018 - Letter to Kirtanananda written from Bombay|VB: letter to Kīrtanānanda, Oct. 18, 1973]]):
כאשר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ייסד בהצלחה את תנועתו של צַ'יְתַנְיַה כמשימת הזמנה והסברה עולמית, הוא קיבל את ההחלטה כבדת-המשקל ליצור מוסד חדש, החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, עם עצמו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה. הוא עשה זאת על בסיס הידע המעשי שלו. עיקר ידע זה בא מן המורה הרוחני שלו. לרוע המזל, אחרי שֶׁהַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נפטר, ידע זה ותובנותיו חדלו להיות מבוטאים במוסד של הגורו שלו - המקוטע כעת. מכאן, פרבהופאדה ייסד מוסד חדש, אשר כשלם ובכל חלקיו, יגלם ויפתח תובנה זו - כזו שמממשת עצמה כמחויבות בלתי-מעורערת, שאינה מתעייפת להעניק אהבת אלוהים טהורה לאנושות הסובלת בכל מקום.'''


<blockquote>Material nature means dissension and disagreement, especially in this Kali yuga. But, for this Kṛṣṇa consciousness movement its success will depend on agreement, even though there are varieties of engagements. In the material world there are varieties, but there is no agreement. In the spiritual world there are varieties, but there is agreement. That is the difference. The materialist without being able to adjust the varieties and the disagreements makes everything zero. They cannot come into agreement with varieties, but if we keep Kṛṣṇa in the center, then there will be agreement in varieties. This is called unity in diversity. I am therefore suggesting that all our men meet in Mayapur every year during the birth anniversary of Lord Caitanya Mahaprabhu. With all GBC and senior men present we should discuss how to make unity in diversity. But, if we fight on account of diversity, then it is simply the material platform. Please try to maintain the philosophy of unity in diversity. That will make our movement successful. </blockquote>
'''מוסד חדש.''' המאמץ שהביא את שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לאמריקה מילא את ההוראה הישירה של המורה הרוחני. שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בשני מקרים בפרט ביקש מתלמידו אַבְּהַיַה צַ'רַנָּארַוינְדַה דָאסַה להזמין ולהסביר עבור קהל דוברי-האנגלית. אבהיה קיבל חניכה זו בפגישתו הראשונה עם שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ב-1922. וב-1936 הוא קיבל אותה שוב בדואר במה שהיה המגע האחרון ביניהם. באותו הזמן, שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ראה את ההדרדרות בתנופה המרוכזת והממושכת של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה אשר שלחה מזמינים ומסבירים לאנגליה ב-1933.<ref>בְּהַקְתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי: "יהלום הכתר בתהילת הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בא ב-1933, עם הזנקת מזמינים ומסבירים למערב" (שׂ.בּ.ו. 1:108).</ref> הוראתו לתלמיד מראה בבירור שלא נעה דעתו. במסלול הארוך והמגוון של מילוי הוראתו השמיימית של מורו הרוחני, עיצב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את מאמציו היצירתיים על הדגם שהתבסס בידי שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה עם הגודיה מטהה בשנות העשרים והשלושים. מסלול הרפתקאות זה סומן על ידי אבני דרך כגון ההופעה ב-1944 של "השיבה לאלוהות" באנגלית, הפרסום של הקנטו הראשון בשלושה כרכים של שְׂרִימַד בְּהָאגַוַתַם ב-1965-62, הייסוד ב-1966 של אִיסְקּוֹן בעיר ניו יורק, הביסוס של התנועה באנגליה וגרמניה ב-1969, וההשבה להודו ב-1970 של תנועת הריבון צַ'יְתַנְיַה, משוקמת ומחודשת. הרישום ההיסטורי מעניק עדות מניעה ומטלטלת לכל אורכו באשר למסירות הנפש והנאמנות עד כדי כאב בה שְׂרִיַלה פְּרַבְּהוּפָּאדַה תרם מעצמו למופת של מורו הרוחני.


===Reasons for Prabhupāda’s Founding of ISKCON===
התפוקה הספרותית של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מדגימה נאמנות זאת: ב-1927 שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה התחיל בחזרות להזמנה והסברה עולמית בכך שהפך את סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַׁנִּי למפייס. בעקבות צעדים אלה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה החל להתכונן לכניסתו בבוא הזמן לבמה העולמית בכך שהתחיל את "השיבה לאלוהות". <ref>המפייס חדל מהוצאה לאור ב-1937</ref>.


'''When Śrīla Prabhupāda successfully established Lord Caitanya’s movement as a world-preaching mission, he made the weighty decision to form a new institution, the International Society for Krishna Consciousness, with himself as Founderācārya. He did this on the basis of his realized knowledge. The essence of that knowledge he imbibed from his own spiritual master. Unfortunately, after Śrīla Prabhupāda’s Guru Mahārāja had passed away, that knowledge and realization largely ceased to be expressed in his guru’s own—but now fragmented— institution. Hence, Prabhupāda founded a new organization that, as a whole and in its every part, would embody and develop that realization—a realization that manifests itself as an unwavering, indefatigable commitment to deliver pure love of God to suffering humanity everywhere.'''
שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה עבד בצמוד עם נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל על ספר סמכותי בשפה האנגלית - שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה בשלושה כרכים - על מנת להרשים את האירופים המחונכים בעומק ובטעם הנעלה של מדרשי הַגַּוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוים. עבודה זו נחשבה כה חיונית שהמזמינים והמסבירים של 1933 לא יצאו ליעדם עד שעותקים של הכרך הראשון היו בידם. שלושה עשורים מאוחר יותר כתב זאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מחדש - ועבד הפעם כמעט בכוחות עצמו - ופעל בשנים 1960-65 בחיבור, גיוס-הון, הדפסה, עריכה, והפצת הקנטו הראשון של הַבְּהָאגַוַתַם בשלושה כרכים - 1,100 עותקים מכל כרך. הוא לא עזב את כלבותה עד שלא היתה בידו ספינת קיטור עם תא-מטען מלא בעותקים של הַבְּהָאגַוַתַם ללוותו.


'''A new institution.''' The endeavor that brought Śrīla Prabhupāda to America was in fulfillment of the direct order of his spiritual master. Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura on two occasions specifically enjoined his disciple Abhaya Caraṇāravinda Dāsa to preach to the English-speaking people. Abhaya received this direction at his very first meeting with Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura in 1922. And in 1936 he received it again by post in their last communication. By this time, Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura had seen the debilitation of the Gauḍīya Maṭha’s own sustained and concentrated drive that had dispatched preachers to England in 1933.<ref>Bhakti Vikāśa Swami: "The crowing glory of all Gauḍīya Maṭha activities hitherto came in 1933, with the dispatching of preachers to the West" (SBV 1:108).</ref> His order to his disciple clearly shows he had not wavered in his resolve. In the long and varied course of fulfilling his master’s divine order, Śrīla Prabhupāda carefully modeled his own creative efforts on the paradigm established by Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura with the Gauḍīya Maṭha in 1920s and ’30s. That adventurous course was marked by such milestones as the 1944 appearance of the English-language Back to Godhead, the publication of the three-volume First Canto of Śrīmad Bhāgavatam in 1962-65, the 1966 founding of ISKCON in New York City, the establishment of the movement in England and Germany in 1969, and the restoration to India in 1970 of Lord Caitanya’s movement, rejuvenated and revitalized. The historical record gives moving testimony throughout to the devoted regard and painstaking fidelity with which Śrīla Prabhupāda paid homage to the exemplar of his own spiritual master.
שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הגיע לניו יורק בגפו וחסר כל-פרוטה, ועם זאת החל מיד לעמול על מנת לרכוש שטח נאה למקדש במנהטן. העדיפות שנתן למאמץ זה תואמת את זו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, שהוביל מאמץ ניכר - שאמנם לא נתן פרי - להקים מקדש מרשים בלונדון.<ref>ב-1 באוקטובר, 1935, ראש המזמינים והמסבירים האירופים, בְּהַקְתי הְרּידַיַה בּוֹן מַהָארָאגַ'ה, ביקר באופן רשמי את הַמַּהָארָאגַ'ה מִתְּרִיפּוּרַה. תיאור שופע חיים של המאורע הופיע במפייס ב-7 בנובמבר, 1935 (המפייס 32.5:118-116) תחת הכותרת "המקדש ההינדי הראשון בלונדון". בו אנו קוראים: "סְוָאמִיגִ'י (בּ.ה. בּוֹן) אז התייחס לפעילויות של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה באנגליה ובמרכז אירופה, וביטא בפני הוד מעלתו את משאלתו של אדונו רב-החסד, ראש הַגַּוּדִּיַה-מַטְהַה, לכינונו של מקדש הינדי ראשון בלונדון ובית להפצת תרבות רוחנית של הודו במערב. הוד מעלתו הקשיב בחסד להצעותיו של סְוָאמִיגִ'י והתרצה למסור בפניו באותו אחר הצהריים את החלטתו האדיבה לשאת במחיר המלא להקמת מקדש הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בלונדון..." עם זאת, שנה מאוחר יותר, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה נעשה בלתי-מרוצה עם בּוֹן מַהָארָאגַ'ה, כל כך שקרא לו לשוב מלונדון (מסרב אפילו לתת לו במה בעת שובו) וכתב לַמַּהָארָאגַ'ה מִתְּריפּוּרַה בבקשה שלא לתת כסף נוסף לְבוֹן מַהָארָאגַ'ה (שׂ.בּ.ו 2:302).</ref> בכך, כמו במקרים רבים נוספים, התיעוד מציע שפע של עדות עד כמה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הונחה על ידי תקדים ההתנהלות של מורו הרוחני.


Śrīla Prabhupāda’s literary production illustrates this fidelity: In 1927 Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura had begun rehearsing for worldwide preaching by transforming Sajjana-toṣaṇī into The Harmonist. Following those footsteps, Śrīla Prabhupāda began preparation for his own eventual entrance onto the world-stage by starting up Back to Godhead. <ref>The Harmonist had ceased publication in 1937</ref>
על רקע נאמנות זו, בחר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בחירה בולטת על פני השאר: החלטתו להמשיך במאמציו מחוץ לחסות של ארגונו המבוסס של מורו הרוחני בממנו את התנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה. בהמשך הדרך - בתוך שנתיים מייסוד אִיסְקּוֹן - המייסד שלה קיבל את אותו תואר מכבד שנשא מורו הרוחני: "שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה". שתי בחירות אלה נשאו לעתים תגובות ארסיות מאחים רוחניים. עם זאת, בדיקה מקורבת של הליכה בכיוון זה - סוג של שיקום וחיבור-מחודש למשימתו של מַהָאפְּרַבְּהוּ - חושף אותה כבאה ממקום של נאמנות למופת. לא יכלה להיות זאת אחרת.


Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura worked closely with Niśikānta Sānyāl on a magisterial English-language book—the projected three-volume Sree Krishna Chaitanya—to impress upon educated Europeans the loftiness and profundity of Gauḍīya Vaiṣṇava teachings. This work was considered so indispensable that the missionaries of 1933 did not embark until copies of the first volume were in hand. Three decades later Śrīla Prabhupāda reprised this effort—this time working virtually alone—and spent the years 1960-65 in composing, fund-raising, printing, publishing, and distributing the Bhāgavatam First Canto in three volumes—1,100 copies of each volume. He did not embark from Calcutta until he had a steamer trunk crammed with Bhāgavatams to accompany him.
למעשה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הציע לראשונה לשים את מאמץ ההזמנה וההסברה עד לאותה העת במערב תחת מעטה הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. במכתב מניו יורק שתאריכו 8 בנובמבר, 1965, הוא הפציר לשיתוף פעולה באחיו הרוחני בְּהַקְתי וילָאסַה תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה, אז ראש שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בְּמָאיָאפּוּרַה. קיבל חניכה תחת השם קוּנְֿגַ'ה בּיהָארִי דָאסַה, זוהה בעבר עם משימת רָאמַקְרּישְׁנַּה, ואילו כישורי הניהול שלו בעולם הובילו את את שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה לבסס אותו כמזכיר ומפקח על כל מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה<ref>לפרופיל של בְּהַקְתי וילָאסַה תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה, ראו שׂ.בּ.ו 2:339-332. לזה יש להוסיף שלפי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הפעולה הלא-מורשית של תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה גרמה לפירוק הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה (ו.בּ.: שיחת חדר, בומביי, 23 בספט. 1973).</ref> המכתב של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ראוי לציטוט נרחב:


Śrīla Prabhupāda arrived in New York alone and destitute, yet he immediately began working to purchase a respectable property for a temple in Manhattan. The priority he gave this effort also replicates that of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, who had directed a considerable—but ultimately fruitless— effort to establish an impressive temple in London.<ref>On October 1, 1935, the chief of the European missionaries, Bhakti Hṛdaya Bon Mahārāja, paid a formal visit to the Mahārāja of Tripura. An exuberant account of the occasion appeared in The Harmonist of November 7, 1935 (Harm. 32.5:116- 118) under the title "First Hindu Temple in London." In it we read: "Swamiji [B. H. Bon] then referred to the activities of the Gaudiya Math in England and Central Europe, and intimated to His Highness the wish of His Divine Master, the Head of the Gaudiya Math, for the erection of the first Hindu Temple in London and a Home for the diffusion of the spiritual culture of India in the West. His Highness listened graciously to the proposals of Swamiji and was pleased to convey to him in the afternoon his kind decision to meet the entire cost of erection of the London Gaudiya Math Temple . . . ." However, a year later, Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura became much displeased with Bon Mahārāja, so much so that he recalled him from London (refusing even to grant him audience upon his return) and wrote the Mahārāja of Tripura to give no further money to Bon Mahārāja (SBV 2:302).</ref> In this, as in many other instances, the record offers ample testimony as to how closely Śrīla Prabhupāda was guided by the precedent conduct of his spiritual master.
<blockquote>אני כאן ורואה אני שדה טוב לעבודה אמנם אני בגפי ללא אנשים וכסף. בשביל לפתוח מרכז פה אנחנו זקוקים לבניינים משלנו. למשימת רָאמַקְרּישְׁנַּה או אחרת מאלו שפועלות כאן יש בניינים משלהן. אז אם אנחנו רוצים לפתוח פה מרכז אנו זקוקים גם לבניין משלנו. בניין כזה דורש לפחות 500,000 לַק רוּפּי או מאה אלף דולר. ובשביל לרהט את הבית עם חפצים מעודכנים אצטרך עוד שני לָק. אפשר שכסף זה יושג מחד אם נסיון יעשה. מאידך אני חושב שלביסוס הַמַּטְהַה ומקדשים כאן תוכלו לקחת אחריות ואני אעשה אותם עצמאיים. יש קושי בחילופי הדברים ואני חושב שאלא אם כן יש לך סידור מיוחד להתחלת ענף של צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה העברת הכספים תהיה קשה. אמנם אם יהיה בידיכם לעשות זאת בעזרת הממשלה המרכזית או של בנגל, פה יש הזדמנות טובה לפתוח מיד מרכז בניו יורק... בלי בית משלנו לא יהיה זה אפשרי לפתוח מרכז. עבורי ייקח זה זמן ארוך אמנם בשבילך יהיה זה קל מאוד. הַמַּרְווַרים של כלכותה הינם בידך בחסדו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. אם תרצה תוכל מיד לגיס הון של מיליון רופי - עשרה לָקים לפתיחת מרכז בניו יורק... עם מרכז אחד שיפתח, אוכל לפתוח עוד מרכזים רבים. אז פה יש סיכוי לשיתוף פעולה בינינו ואהיה שמח לדעת אם אתם מוכנים אליו. באתי לפה ללמוד את המצב ואילו בעיני הינו חביב מאוד ואם גם יהיה לך נעים לשתף פעולה יהיה הכל לתפארת ברצונו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה... אם אתה מסכים אז קבל זאת כעובדה שאני אחד מן העובדים של שרי מָאיָאפּוּר צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה. אין לי שאיפה של בעלות על מַטְהַה או מַנְדיר כלשהם אלא אני רוצה אמצעים לעבודה. אני עובד יומם וליל למען פרסום מהדורת הַבְּהָאגַוַתַם שלי מחד ומאידך אני צריך מרכזים בארצות המערב. אם הצלחה תהיה בידי בפתיחת מרכז בניו יורק, ניסיוני הבא יהיה להתחיל עוד אחד בקליפורניה וּמוֹנְטְרֵאָל... יש מקום רב לעבודה אלא שלרוע המזל בזבזנו את זמננו במריבה אחד עם השני בזמן שמשימת ראמקרישנה אשר הציגה את הדברים לא נכון עשתה הופעה ברחבי העולם כולו. על אף שהם לא כה פופולאריים בארצות זרות אלה עשו הם אלא רק תעמולה בקול גדול וכתוצאה הם משגשגים מאוד בהודו בזמן שאנשי הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה רעבים. עלינו עתה להתעשת. אם זה אפשרי הצטרף עם עוד מאחינו הרוחניים ונעשה לנו מאמץ משולב להזמין ולהסביר למענו של גַוּרַה הַרי בכל הערים והכפרים של ארצות המערב. ([[Vanisource:651108 - Letter to Teertha Maharaj written from New York|8 בנובמבר 1965 - מכתב לְתירְתְהַה מַהָארָאג' שנכתב מניו יורק]])</blockquote>


In the context of such fidelity, one momentous act of Śrīla Prabhupāda stands out as an apparent anomaly: his decision to continue his efforts outside the aegis of his spiritual master’s own established organization by founding the International Society for Krishna Consciousness. Further along the way—within two years of ISKCON’s formation—its founder accepted that distinctive honorific that had been borne by his own spiritual master: "Śrīla Prabhupāda." Both acts elicited sometimes virulent criticism from godbrothers. However, a close scrutiny of this undertaking—a kind of reboot-and-recovery of Mahāprabhu’s mission—reveals it to be an act of exemplary fidelity. It could not have been otherwise.
<blockquote>אם אתה מסכים לשתף פעולה איתי כפי שהצעתי לעיל, אאריך את הויזה שלי... אחרת אשוב להודו. זקוק אני לעוזרים טובים לעבודה איתי מיידית. עליהם להיות מחונכים ובעלי אנגלית שוטפת כשם שאני דובר סנסקריט. להזמנה והסברה פה שתי שפות אנגלית וסנסקריט תהיינה בעלות עזר רב מאוד. אני חושב שתחת מנהיגותך על כל מחנה של אחינו הרוחניים לספק איש מתאים למטרה זו שעליו להסכים לעבוד תחת הכוונתי. אם זה אפשרי אז תראו כמה יהיה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה האהוב שלנו מרוצה מכולנו. אני חושב שעל כולנו לשים בעבר את מלחמת האחים שלנו ואילו עתה לצעוד קדימה למען מטרה טובה. אם עינם אינה יפה לכך עשה זאת בעצמך ומאידך אני לשרותך.</blockquote>


In fact, Śrīla Prabhupāda first proposed to place his hitherto unsupported missionary effort in the West under the mantle of the Gauḍīya Maṭha. In a letter from New York dated November 8, 1965, he pleaded the case for cooperation to his godbrother Bhakti Vilāsa Tīrtha Mahārāja, the then head of the Śrī Caitanya Maṭha in Māyāpura. Initiated with the name Kuñja Bihārī Dāsa, he had previously been affiliated with the Ramakrishna Mission, and his worldly competence and managerial skills had lead Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura to establish him as secretary and overseer of the entire Gauḍīya Maṭha institution<ref>For a profile of Bhakti Vilāsa Tīrtha Mahārāja, see SBV 2:332-339. To this it should be added that according to Śrīla Prabhupāda the unauthorized action of Tīrtha Mahārāja initiated the break-up of the Gauḍīya Maṭha (VB: Room Conversation, Bombay, 23 Sept. 1973).</ref> Śrīla Prabhupāda’s letter is worth quoting at length:
ב-23 בנובמבר, כיתב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה שוב, הפעם בתיאור של רכוש נקוב וסכום לתשלום בפועל, כך רושם: "...סבורני שסכום זה יכול אתה לארגן מיד ופשוט לפתוח ענף של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה משלך או לנקוב את שמו כַּגַּוּדִּיַה מַטְהַה של ניו יורק." ([[Vanisource:651123 - Letter to Teertha Maharaj written from New York|23 בנובמבר 1965 - מכתב לְתירְתְהַה מַהָארָאג' שנכתב מניו יורק]])


<blockquote>I am here and see here a good field for work but I am alone without men and money. To start a centre here we must have our own buildings. The Ramakrishna Mission or any other mission which are working here all have their own buildings. So if we want to start a centre here we must have also our own building. To have a own building means to pay at least Rs 500,000/-five lacs or one hundred thousand dollars. And to furnish the house with up to date paraphernalia means another two lacs. If attempt is made this money can be had also. But I think for establishing Matha and temples here you may take the charge and I shall be able to make them self independent. There is difficulty of exchange and I think unless you have some special arrangement for starting a branch of Caitanya Math transfer of money will be difficult. But if you can do so with the help of the Bengal or Central Government, here is good chance to open immediately a centre in New York. . . . Without our own house it will not be possible to open our own centre. For me it will take long time but for you it is very easy. The Calcutta Marwaris are in your hand by the Grace of Srila Prabhupada. If you like you can immediately raise a fund of Rs 10,00,000/- ten lacs to open a centre in New Work. One centre started, I shall be able to start many others also. So here is a chance of cooperation between us and I shall be glad to know if you are ready for this cooperation. I came here to study the situation and I find it very nice and if you are also agreeable to cooperate with it will be all very nice by the will Srila Prabhupada. . . . If you agree then take it for granted that I am one of the worker of the Sri Mayapur Caitanya Matha. I have no ambition for becoming the proprietor of any Matha or Mandir but I want working facilities. I am working day and night for my Bhagavatam publication and I need centres in the western countries. If I am successful to start a centre in New york, then my next attempt will be start one in California and Montreal . . . . There is ample scope for working but unfortunately we have simply wasted time by quarreling with one another while the Ramakrishna Mission with misrepresentation have made their position all over the world. Although they are not so popular in these foreign countries they have made a great propaganda only and as a result of such propaganda they are very prosperous in India while the Gaudiya Math people are starving. We should now come to our senses. If possible join with our other godbrothers and let us make an effort combinedly to preach the cult of Gaura Hari in every cities and villages of the western countries. ([[Vanisource:651108 - Letter to Teertha Maharaj written from New York|651108 - Letter to Teertha Maharaj written from New York]])</blockquote>
כשהיה לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את ההבטחה לסכום גדול הבא בתרומה מהודו בשביל להבטיח מקדש, כתב הוא לְבוֹן מַהָארָאגַ'ה וּלְתירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה בתחינה שייקח גישה מסויימת, מבטיחה על מנת לשריין את הסכמת הממשלה המבוקשת להעברה של סכום לאמריקה. "הכל מוכן", כותם הוא לְתירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה:


<blockquote>If you agree to cooperate with me as I have suggested above, then I shall extend my Visa period. . . . otherwise I shall return to India. Immediately I want some good assistants to work with me. They must be educated and able to talk in English as also read Sanskrit nicely. For preaching here two languages English and Sanskrit will be very much appreciated. I think under your leadership every camp of our god brothers should supply a man good for this purpose and they must agree to work under my direction. If that is possible then you will see how our beloved Srila Prabhupada will be satisfied on all of us. I think we shall all forget now the past fratricidal war and now come forward for a good cause. If they are not agreeable then do it yourself and I am at your service.</blockquote>
<blockquote>נאמר שהבית מוכן, התורם אף הוא וכך גם שירותי הצנוע בהתראה על המקום. עתה הינך מוכן לתת את המגע האחרון כיוון שאתה התלמיד החביב של חסדו השמיימי. אני חושב ששרילה פרבהופאדה רוצה שבניסיון גדול זה עתה בשמי הצנוע שירותך המוערך יבוא גם הוא לידי ביטוי. ([[Vanisource:660204 - Letter to Teertha Maharaj written from New York|4 בפברואר 1966 - מכתב לְתירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה שנכתב מניו יורק]])</blockquote>


On November 23, Śrīla Prabhupāda wrote Tīrtha Mahārāja again, this time with a description of a specific property and amount of down payment, noting: " . . . I think this amount you can arrange immediately and just start a branch of your Sri Caitanya Math or designate the branch as New York Gaudiya Math." ([[Vanisource:651123 - Letter to Teertha Maharaj written from New York|651123 - Letter to Teertha Maharaj written from New York]])
באירוע, מאמצים מתוחים אלו לדלות שיתוף פעולה משני אחים רוחניים אלה לא נתנו פרי. בניגוד מוחלט, תלמיד צעיר של אח רוחני, ברהמצ'ארי ושמו מַנְגַלְנילוֹי,<ref> זהו האיות של שרילה פרבהופאדה, אשר משקף את הדרך הבנגלית לבטא את שם החניכה הסנסקריטי שלו, מַנְׂגַלַה-נילָאיַה דָאסַה. (בִּשְׂרִילַה-פְּרַבְּהוּפָּאדַה-לילָאמְרּיתַה דבק זה מופיע תחת שם העט "מוקתי".)</ref> כתב לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ברצונו לבטא את הערצתו למאמץ של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ולנחישותו לסייע לו. יתרה מזאת, מורו הרוחני של מַנְגַלְנילוֹי, מָאדְהַוַה מַהָארָאגַ'ה, לא היה שתף להתלהבות של תלמידו. פרבהופאדה ביקש מִמַּנְגַלְנילוֹי לרתום ולדחוף את מָאדְהַוַה מַהָארָאגַ'ה לקחת את המאמץ בהודו להבטיח את שחרור ההון. עם זאת התגובה שקיבל פְּרַבְּהוּפָּאדַה מִמַּנְגַלְנילוֹי הסגירה שלא במכוון את טינתו כלפי אי איזה עוד אח רוחני. פה היא תגובתו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה שנאמרה בגילוי לב:


When Śrīla Prabhupāda had the prospect of a large donation from India to secure a temple, he wrote to Bon Mahārāja and to Tīrtha Mahārāja with appeals to undertake a specific, promising approach to secure the requisite government approval for transfer of funds to America. "Everything is ready," he wrote to Tīrtha Mahārāja:
<blockquote>בקשתי לגבי עניין זה (עזרה בשחרור ההון) מִשְּׂרִיפַּדַה בּוֹן מַהָארָאגַ'ה נענתה בשלילה, ותוך כך ביקשתי מִשְּׂרִיפַּדַה תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה לראות את הנשיא ושר האוצר אמנם מאוחר יותר ניסה הוא להימנע מכך. אז עלי לבקש מִשְּׂריפַּדַה מַדְהַוַה מַהָארָאגַ'ה דרכך עמל בעל חשיבות עליונה זה לראות את הנשיא ואת שר האוצר מיידית עם התייחסות להצעתי כפי שזו מוכרת על ידי שגרירות הודו בוושינגטון.


<blockquote>namely the house is ready, the donor is ready and my humble service on the spot is also ready. Now you are to give the finishing touch because you are most affectionate disciple of His Divine Grace. I think Srila Prabhupada wants that in this great attempt by my humble self your valued service may also be dovetailed. ([[Vanisource:660204 - Letter to Teertha Maharaj written from New York|660204 - Letter to Teertha Maharaj written from New York]])</blockquote>
כתבת לאמור במכתבך תחת התגובה שאתה רוצה להצטרף תחילה אלי אז לדבר עם שְׂרִיפַּדַה מַהָארָאגַ'ה על שיתוף פעולה אחרת המסע שלך לארץ זו תתבטל על ידו. לא יכולתי לעקוב אחר המסקנה שבהצעה. אתה חושב ששיתוף פעולה איתי טרם הצטרפותך אלי פה איננה אפשרית? מדוע הלך-רוח זה. כלום עסק זה פרטי שלי?


In the event, these strenuous efforts to secure cooperation from these two godbrothers yielded no fruit. In stark contrast, a young disciple of a godbrother, a brahmacārī named Mangalniloy,<ref>This is Śrīla Prabhupāda’s spelling, which captures the Bengali pronunciation of his Sanskrit initiation name, Maṅgala-nilāya Dāsa. (In Śrīla Prabhupāda-lilamrita this devotee appears under the pseudonym "Mukti.")</ref> wrote Śrīla Prabhupāda to express his admiration for Prabhupāda’s endeavor and his eagerness to assist him. However, Mangalniloy’s spiritual master, Mādhava Mahārāja, did not share the enthusiasm of his disciple. Prabhupāda had asked Mangalniloy to urge Mādhava Mahārāja to take up the effort in India to secure release of funds. However, the reply Prabhupāda received from Mangalniloy inadvertently disclosed the antipathy of yet one more godbrother. Here is Prabhupāda’s highly revealing reaction ([[Vanisource:660623 - Letter to Mangalaniloy Brahmacari written from New York|VB: Correspondence, June 23, 1966]]):
שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה רצה לבנות מקדשים בארצות חוץ כמרכזי הזמנה והסברה למסר של שְׂרִילַה רֻוּפַּה רַגְהוּנַתְהַה ואילו אני מנסה זאת בחלק עולם זה. הכסף מוכן וההזדמנות פתוחה. אם בראות את שר האוצר עבודה זאת יכולה להיות בטיפול נוח מדוע שנמתין זמן מה שאינך יכול לדבר עם גוּרוּ מַהָארָאג' אודות שיתוף פעולה כלשהו מפני שאתה מפחד שמסעך כאן עלול להתבטל. אנא אל תחשוב באופן הזה. קח הכל כעבודה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ונסה לשתף פעולה ברוח זו. מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה ניכר בו כי כָּשָׁל.</blockquote>


<blockquote>I requested for this [help on release of funds] to Sripada Bon Maharaja but he has declined, I requested Sripada Tirtha Maharaja and at first he promised [to] see the President and the Finance Minister but later on he is trying to avoid it. So I have to request Sripada Madhava Maharaja through you for this most important work to see the President and the Finance Minister immediately with reference to my application as it is acknowledged by the Embassy of India in Washington.
שני המשפטים האחרונים לעיל נשארים בעלי משמעות רבה לנו בְּאיסְקּוֹן כיום. אלה מזכים בהתבוננות. במשפט הראשון, פְּרַבְּהוּפָּאדַה נותן שני כיוונים חיוניים להצלחה רוחנית: להתייחס לכל מאמץ כאל "עבודה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה" (ולא כאל "שלי" או "שלך"). הַחיוּת שבהלך-רוח זה - מתוכה יש לשתף לפעולה. המשפט הבא של פְּרַבְּהוּפָּאדַה שוטח ללא כחל וסרק את ההשלכות של אי-מילוי ההוראות שכרגע ניתנו: כישלון מוכח.


You have written to say in your letter under reply that you want to join first with me then talk with Sripada Maharaja about cooperation otherwise your journey to this country may be cancelled by him. I could not follow the import of this proposal. Do you think that cooperation with me prior to your joining me here is not possible? Why this mentality. Is it my private business?
קרה זאת ב-1966 בה שרילה פרבהופאדה קיבל תובנה בלתי-מוזמנת: הפגמים הרוחניים שנחו מעל כשלון הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נשארו באיתנם שלושה עשורים מאוחר יותר.


Srila Prabhupada wanted to construct some temples in the Foreign countries as preaching centres of the message of Srila Rupa Raghunatha and I am trying to do this in this part of the world. The money is ready and the opportunity is open. If by seeing the Finance Minister this work can be facilitated why should we wait for time so that you cannot talk with your Guru maharaj about any cooperation because you afraid of your journey here may be cancelled. Please do not think in that way. Take everything as Srila Prabhupada’s work and try to cooperate in that spirit. The Gaudiya Math institution has failed[.]</blockquote>  
לאחר שהתבדו כל תקוותיו לשיתוף פעולה מתורמים, ממשלה, ואחים רוחניים, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה להתחיל מאפס - רק הוא, בגפו. נחוש בכוחו, כתב לְמַנְגַלְנילוֹי, "אין שוב צורך בעזרה מכל אחד אחר."<ref>([[Vanisource:660716 - Letter to Mangalaniloy Brahmacari written from New York|ו.בּ.: מכתב לְמַנְגַלְנילוֹי, 16 ביולי, 1966]]). (התאריך הוא שלושה ימים לאחר שחנך פרבהופאדה את איסְקּוֹן.)</ref>


The last two sentences above remain highly relevant to us in ISKCON today. They reward reflection. In the first sentence, Prabhupāda gives two essential directions for spiritual success: Consider every undertaking as "Śrīla Prabhupāda’s work" (and not as "mine" or "yours"). Animated by this mentality, cooperate together. Prabhupāda’s next sentence bluntly states the consequence of not following the directions just delivered: proven failure.
זאת, איפוא, חלק מהותי בהקשר בו החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה נולדה. החלק האחר הוא המימוש העצמי הרוחני שהעניק פְּרַבְּהוּפָּאדַה לחלק הולך וגדל של אמריקאים צעירים שנתנו את תשומת-ליבם הכנה והנחושה למדרשיו של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה.


So it happened that in 1966 Śrīla Prabhupāda gained an unwelcome realization: the spiritual defects that engendered the failure of the Gauḍīya Maṭha remained robust three decades later.
מה היה על פְּרַבְּהופָּאדַה לעשות? בתחינתו הראשונה לשיתוף פעולה ששלח לְתירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה בנובמבר 1965, מיד אחרי הגעתו לעיר ניו יורק, פְּרַבְּהוּפָּאדַה הציע לעבוד בגבולות מוסד אחיו הרוחני:


All his hopes for cooperation from donors, government, and godbrothers shattered, Śrīla Prabhupāda would be obliged to start from scratch—just himself, alone. Undeterred, he wrote Mangalniloy, "There is no need for help from any one else."<ref> ([[Vanisource:660716 - Letter to Mangalaniloy Brahmacari written from New York|VB: Letter to Mangalniloy, July 16, 1966]]). (The date is three days after Prabhupāda incorporated ISKCON.)</ref>
<blockquote>אז פה יש סיכוי לשיתוף פעולה בינינו ויהיה לי לעונג לדעת אם אתם מוכנים אליו. באתי לפה ללמוד את המצב ואילו בעיני הינו חביב מאוד ואם גם יהיה לך נעים לשתף פעולה יהיה הכל לתפארת ברצונו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה... אם אתה מסכים אז קבל זאת כעובדה שאני אחד מן העובדים של שְׂרִי מָאיָאפּוּר צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה. ([[Vanisource:651108 - Letter to Teertha Maharaj written from New York|8 בנובמבר 1965 - מכתב לְתירְתְהַה מַהָארָאג' שנכתב מניו יורק]])</blockquote>


This, then, is a major component of the context in which the International Society for Krishna Consciousness was born. The other element is the spiritual fulfillment afforded Śrīla Prabhupāda by a steadily increasing number of young Americans who gave their earnest and eager attention to Lord Caitanya’s teachings.
משהוכיחו עצמם - הנמען - ואחרים רבים - כבטלים בעניין זה, ביסס שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מוסד משלו.


What was Prabhupāda to do? In his first plea for cooperation posted to Tīrtha Mahārāja in November of 1965, just after his arrival in New York City, Prabhupāda had offered to work within his godbrother’s institution:  
בעבור מעשה זה, או אז נפל גינוי בחלקו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. כותב שנתיים וחצי מאוחר יותר למזכיר של משימת הַגַּוּדִּיַה בכלכותה,<ref>ו.בּ.: מכתב למזכיר, משימת הַגַּוּדִּיַה, 23 במאי, 1969. "משימת הַגַּוּדִּיַה": בהתעמקות המובאת עבור צַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה אָאדִי-לִילָא, 12.8, פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס לפיצול של מוסד הגודיה מטהה "לשתי סיעות" בגלל טוענים יריבים לְהֱיוֹת הָאָאצָ'ארְיַה הבא. דיונים רבים התרחשו. הסיעה שראשותה במקדש הַבָּאג-בזאר בכלכותה קיבלה את השם "משימת הַגַּוּדִּיַה", העוד הסיעה שראשה בְּמָאיָאפּוּרַה שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה תחת תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה נקראה "גַוּדִּיַה מַטְהַה". כעת גם סימן שמוקם מתחת למזבח הראשי שם מכריז בנוכחותו: זו הַמַּטְהַה-הָאֵם של כל הַגַּוּדִּיַה מַטְהוֹת שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה שְׂרִי מַנְדיר</ref> שרילה פרבהופאדה לוקח לידיו שוב את מושכות שיתוף הפעולה, חוזר ומדגיש צירוף סמיכות זה, שוב ושוב כמו תוף פועם. הוא אף מצטט את היעדרו לא בלבד כדי לנזוף באחיו הרוחניים אלא גם בשביל לנמק בחוכמה את הייסוד מטעמו של איסְקּוֹן:


<blockquote>So here is a chance of cooperation between us and I shall be glad to know if you are ready for this cooperation. I came here to study the situation and I find it very nice and if you are also agreeable to cooperate with it will be all very nice by the will Srila Prabhupada. . . . If you agree then take it for granted that I am one of the worker of the Sri Mayapur Caitanya Matha. ([[Vanisource:651108 - Letter to Teertha Maharaj written from New York|651108 - Letter to Teertha Maharaj written from New York]])</blockquote>
<blockquote>... בעניין פעילויותי להפצת מטרתו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאגַ'ה, אני מוכן לשתף פעולה עם משימת הַגַּוּדִיַה בכל המובנים, אמנם אינני יודע תחת איזה מצב מוכן אתה לשיתוף הפעולה עימי. אלא אני מוכן לקבל כל מצב עבור קבלת שיתוף פעולתך המלא. לכן יהיה לי לרצון לדעת תחת איזה מצב שיתוף הפעולה בינינו אפשרי. ברם אני מוכן בכל היבט ואמתין לתגובתך בחפץ לב.


The recipient—and many others—having proven themselves uncooperative, Śrīla Prabhupāda then established his own institution.
עד כמה שזה נוגע לפתיחתי ארגון נוסף הידוע בשם החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, היה זה בלתי-נמנע כיוון שאיש מבין אחינו הרוחניים אינם משתפים פעולה אחד עם השני. כל אחד מאיתנו מוביל מוסד משלו, ולכן ישנו הבדל דעים אף בין משימת הַגַּוּדִּיַה וְהַגַּוּדִּיַה מַטְהַה.


For doing that, Prabhupāda was duly condemned. Writing some two-and-a-half years later to the secretary of the Gauḍīya Mission in Calcutta,<ref>VB: Letter to the Secretary, Gaudiya Mission, May 23, 1969. "Gauḍīya Mission": In his purport to Caitanya-caritāmṛta Ādi-līlā, 12.8, Prabhupāda refers to the split of the Gauḍīya Maṭha institution into "two factions" over rival claimants to be the next ācārya. Much litigation ensued. The faction headquartered at the Calcutta Bāg-bazar temple took the name "Gauḍīya Mission," while the faction headquartered at the Māyāpura Śrī Caitanya Maṭha under Tīrtha Mahārāja was called "Gauḍīya Maṭha." Even now a sign placed by the main altar there proclaims: It is the parent Math of all the Gaudiya Maths Sri Chaitanya Math Sri Mandir</ref> Śrīla Prabhupāda again takes up the key theme of cooperation, repeating the word itself, over and over like a drum beat. And he cites its absence not only to reproach his godbrothers but also to cleverly vindicate his own founding of ISKCON:
אז אם עתה זה אפשרי לשלב את כוחותינו, אהיה האיש הראשון לברך הזדמנות טובה זאת. להבדיל מאחרים, אם משימת הַגַּוּדִיַה מוכנה לשתף פעולה איתי, אהיה מוכן לקבל שיתוף פעולה זה בכל מצב. נא הודיע לי את תנאיך לשיתוף הפעולה, ויהיה לי לעונג לשקול זאת. ([[Vanisource:690523 - Letter to Gaudiya Mission written from New Vrindaban, USA|מכתב לַגּוַדִּיַה מַטְהַה מִוְּרּינְדָאבַּן החדשה, ארצות הברית]])</blockquote>


<blockquote>. . . . in the matter of my activities of spreading the objective of Srila Prabhupada Bhaktisiddhanta Sarasvati Goswami Maharaja, I am prepared to cooperate with the Gaudiya Mission in all respects, but I do not know under what condition you wish to cooperate with me. But I am prepared to accept any condition for getting your cooperation in full. So I shall be glad to know from you under what condition our cooperation is possible. But I am prepared in every respect and I shall await your reply with interest.
שלושה ימים לאחר שכתב תגובתו, הסגיר שרילה פרבהופאדה את דעתו במכתב לתלמידו בְּרַהְמָאנַנְדַה דָאסַה:


So far as my starting a separate organization known as International Society for Krishna Consciousness, it was inevitable because none of our godbrothers are cooperating with one another. Every one of us is conducting his own institution, and there is difference of opinion even between Gaudiya Mission and Gaudiya Math.
<blockquote>בעניין מכתב משימת הגודיה של ד"ר שְׂיָאמַה סוּנְדַר בְּרַהְמָאצָ'ארי, עניתי וביקשתי מהם עבור תנאי שיתוף הפעולה שהוא הזכיר. הבה נראה את תנאיהם, על אף שזהו עסק שאבד עליו הכלח. עדיין, כפי שאתם יודעים, לעולם לא נעשתי מיואש בשום מצב. אז אני מנהל עימם מגעים בתקווה לראות את שיתוף הפעולה בינינו ממשמש ובא.([[Vanisource:690526 - Letter to Brahmananda written from New Vrindaban, USA |26 במאי 1969 - מכתב לִבְרָאהְמָאנַנְדַה מִוְּרּינְדָאבַּן החדשה, ארצות הברית]]) </blockquote>


So if it is now possible to combine ourselves together, I shall be the first man to welcome this good opportunity. But apart from others, if Gaudiya Mission is prepared to cooperate with me, I am prepared to accept this cooperation in any condition. Please therefore let me know your terms of cooperation, and I shall be very glad to consider it. ([[Vanisource:690523 - Letter to Gaudiya Mission written from New Vrindaban, USA|690523 - Letter to Gaudiya Mission written from New Vrindaban, USA]])</blockquote>
יש לציין כי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הלך והתאמץ בשיתופי פעולה עם חברי הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה עד נשימתו האחרונה.<ref>בשני חודשיו האחרונים על האדמה, השקיע שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה זמן וכוח בביסוס נאמנות צְדָקָה בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי, שמטרתה המרכזית לאחד את משפחת סָארַסְוַתַה - עוקביו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה - במאמץ משותף להחזיר ליושנו גַוּרַה-מַנְּדַּלַה-בְּהֻוּמי. תַמַל קְרּישְׁנַּה גוֹסְוָאמִי שיחזר כיצד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הניח את יסודות המטרה וסיפק דוגמא מוצקה. פְּרַבְּהוּפָּאדַה אמר, "אין יותר אי-שיתוף-פעולה. געת כולם משתפים פעולה להפצת התנועה של הריבון צַ'יְתַנְיַה. ראו כיצד שְׂרִידְהַרַה מַהָארָאגַ'ה מתקשה לסיים את נַתְהַה מַנְדיר מטעמו. לכן באופן זה, שתפו פעולה" (ת.ק.ג 293).</ref> עמידתו על המטרה היא עדות למחויבותו להוראה הבאה ממורו הרוחני. זוהי רוחו, הניתנת להעברה באימרה: "עסק זה אבד עליו הכלח, אמנם אני לעולם איני מתייאש."


Three days after writing his response, Śrīla Prabhupāda disclosed his mind in a letter to his disciple Brahmānanda Dāsa:
הקריאה המתמדת לרעיון שיתוף הפעולה מצד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה במכתבים אלה מסגירה שצירוף מילים זה נושא משמעות מיוחדת עבורו. עלינו להקדיש זמן מה לתפוס זאת. המילה האנגלית באה משורש לטיני שפירושו פשוט "לעבוד ביחד עם", אמנם במדרשי פְּרַבְּהוּפָּאדַה המונח נטען במשמעות רוחנית עמוקה. בהרצאה (סיאטל, 1968), שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ביטא משמעות זו בפשטות אופיינית: "כשאתה עושה דבר מה בשיתוף פעולה עם הריבון, דבר זה נקרא בְּהַקְתי." שיתוף פעולה זה עם קרישנה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מדגיש, הוא רצוני במהותו ([[Vanisource:681009 - Lecture - Seattle|9 באוקטובר, 1968 - הרצאה - סיאטל]]):


<blockquote>Regarding the Gaudiya Mission letter of Dr. Syama Sundar Brahmacari, I have replied asking them the terms of cooperation which he has mentioned. Let us see their terms, although it is a hopeless business. Still, as you know, I never become hopeless in any case. So I am negotiating with them to see how we can cooperate.([[Vanisource:690526 - Letter to Brahmananda written from New Vrindaban, USA |690526 - Letter to Brahmananda written from New Vrindaban, USA ]]) </blockquote>
<blockquote>אנו אנשים ואף קְרּישְׁנַּה הוא איש, ויחסינו עם קְרּישְׁנַּה פתוחים תמיד כהסכם התנדבותי. גישה התנדבותית זאת - "כן, קְרּישְׁנַּה, אשתף פעולה ברצון. כל מה שתגיד" - נכונות מוכנה זו לציית אפשרית רק אם ישנה אהבה. הכרחה לא תגרום לי להסכים. אבל אם ישנה אהבה, הו, אעשה זאת ברצון. זה בְּהַקְתי. זו תודעת קְרּישְׁנַּה.<ref>מכתב למורה גורוקולה אנונימי, מצוטט ב"שיבה לאלוהות" 54.17 (1973).</ref></blockquote>


It should be noted that Śrīla Prabhupāda went on making efforts at cooperative endeavors with Gauḍīya Maṭha members up until his last breath.<ref>In his last two month on earth, Śrīla Prabhupāda put time and energy into establishing the Bhaktivedanta Swami Charity Trust, with the central aim of uniting the Sārasvata family—the followers of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura—in a cooperative effort to restore and develop Gaura-maṇḍala-bhūmi. Tamal Krishna Goswami recorded how Śrīla Prabhupāda laid down the aim and provided a concrete example. Prabhupāda said, "No more non-cooperation. Now everyone cooperate to spread Lord Caitanya’s movement. Just like Śrīdhara Mahārāja is having trouble finishing his Nath Mandir. So in that way, cooperate" (TKG 293).</ref> His persistence is testimony to his commitment to the order of his spiritual master. This is his spirit, conveyed by an epigram: "It is a hopeless business, but I never become hopeless."
שיתוף פעולה הוא העקרון החיוני בכל מערכת יחסים חברתית בריאה, והוא משיג את היישום הגבוה שלו במימד השמיימי. הריבון הוא אישי בעליון. לפיכך הוא חברתי בעליון, מפני שאישיות מקבלת תוקף רק ביחסים עם אנשים אחרים. מסיבה זו, כפי שאמר פְּרַבְּהוּפָּאדַה פעם רבות, "קְרּישְׁנַּה לעולם אינו לבד." בהזדמנות אחת, הוא ציין: "כאשר אנו מדברים על קְרּישְׁנַּה, 'קְרּישְׁנַּה' פירושו קְרּישְׁנַּה עם הדבקים שלו" ([[Vanisource:690110 - Bhajan and Purport to Gaura Pahu - Los Angeles|ו.בּ.: הרצאה, לוס אנג'לס, 10 בינואר, 1969]]). דבקיו של הריבון נעשים אף מהותיים לזהותו שלו עצמו. השמות של קרישנה בעצמם מדגימים עובדה זאת בכך שהם כוללים שמות של דבקיו הקרובים והאינטימיים: יַשׂוֹדָאנַנְדַנַה, רָאמַנוּגַ'ה, רָאדְהָארַמַנַּה, וכו'. כך, העליון המוחלט הוא בו זמנית עליון יחסי - ונכנס לתוך יחסים עם כל המגוון של דבקים כפרטים לשמם. כתוצאה, מגוון הצורות נעשה משולב עוד ועוד באיחוד מושלם יותר. באופן זה, יחסיות טרסצנדנטית מתממשת כחברה הניחנת בשיתוף הפעולה ההרמוני ביותר, ודרך הפעולה של יחסים אלו הריבון - ושותפיו - גוברים לעד ביופי, שפע, חדווה וידע.


Śrīla Prabhupāda’s persistent invocation of the idea of cooperation in these letters discloses that the word carries special significance for him. We should take a little time to grasp it. The English word is derived from a Latin root meaning simply "to work together with," but in Prabhupāda’s teachings the term becomes freighted with profound spiritual import. In a lecture (Seattle, 1968), Śrīla Prabhupāda conveyed this import with characteristic simplicity: "When you do something in cooperation with the Lord, that is called bhakti." This cooperation with Kṛṣṇa, Prabhupāda stresses, is essentially voluntary ([[Vanisource:681009 - Lecture - Seattle|681009 - Lecture - Seattle]]):
גאולה עבור דבק גַוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוַה פירושו חיברות לתוך חברה גבוהה ביותר זו - להתקבל, למשל, לחברה של ששת הגוסואמים או לתוך מעגל הגופיות שאפשר המשרתות את רַתי-מַנְֿגַ'רִי או לַליתָא-סַקְהִי. גינוי הוא ההיפך: בידוד והוצאה מן הכלל. אנו כישויות חיים זרים-לעצמנו, לא משתפי-פעולה - חיים פה בגלות, מבודדים בבידוד חברתי על ידי החומות הבלתי-חדירות של האנוכיות שלנו - תמיד מזומנים לשוב כחברים משולבים באופן מלא של מציאות טרנסצנדנטית זו. אף בְּהַקְתי-יוֹגַה היא התרגול לפיו אנו נעשים כשירים להצטרף לשם. באמצעות בהקתי, אנו נעשים משולבים באופן הולך ומתגבר לתוך החברה השמיימית, קרוב יותר לִקְרּישְׁנַּה ולשותפיו, ומאידך באותו הזמן, אנו מנסים להביא אחרים איתנו. "הרי זו היוגה הגבוהה ביותר," אמר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ב-1968 בסן פרנסיסקו.


<blockquote>We are persons and Kṛṣṇa is a person, and our relationship with Kṛṣṇa is always open as a voluntary agreement. That voluntary attitude—"Yes, Kṛṣṇa, I shall gladly cooperate. Whatever You say"—that ready willingness to obey is only possible if there is love. Forcing will not make me agree. But if there is love, oh, I shall gladly do it. That is bhakti. That is Kṛṣṇa consciousness.<ref>Letter to an unnamed Gurukula teacher, quoted in BTG 54.17 (1973).</ref></blockquote>
<blockquote>אם תדחפו תנועה זו של תודעת קרישנה, אז תבצעו את הסוג הגבוה ביותר של יוגה. אל תהיו מולכים שולל על ידי מה שבא לכאורה בשם 'יוגה'. זוהי יוגה. יוגה פירושה שיתוף פעולה, עם העליון.([[Vanisource:680317 - Lecture BG 07.01 - San Francisco|17 במרץ, 1968 - הרצאה על בּ.ג. 7.1 - סן פרנסיסקו]])</blockquote>


Cooperation is the vital principle of all healthy social relationships, and it attains its highest application in divinity. The Lord is supremely personal. Therefore He is supremely social, for personhood becomes manifest only in relationships with other persons. For that reason, as Prabhupāda said many times, "Kṛṣṇa is never alone." On one occasion, he noted: "When we speak of Kṛṣṇa, ‘Kṛṣṇa’ means Kṛṣṇa with His devotees" ([[Vanisource:690110 - Bhajan and Purport to Gaura Pahu - Los Angeles|VB: Lecture, Los Angeles, Jan. 10, 1969]]). The Lord’s devotees even become integral to His own identity. Kṛṣṇa’s own names often illustrate this fact by including names of his intimate devotees: Yaśodānandana, Rāmānuja, Rādhāramaṇa, and so on. Thus, the supremely absolute is at the same time supremely relative—entering into relationships with all varieties of individual devotees. As a result, all those diversities become increasingly integrated into a more perfect union. In such a way, a transcendent relativity is manifest as a society of the utmost harmonious cooperation, and through the conduct of those relationships the Lord—and His associates—eternally increase in beauty, opulence, bliss, and knowledge.
בהקתי הוא היוגה של שיתוף פעולה. מכל החברות הרוחניות בעולם הזה, תנועת הַסַּנְֹקִִירְתַנַה מובילה אותנו באופן המלא ביותר לשיתוף פעולה טרנסצנדנטי זה. מאחר וְסַנְֹקִִירְתַנַה היא הַיּוּגַה-דְהַרְמַה, בעידן זה של מריבה, אנו נשוב לממלכה של קְרּישְׁנַּה לא כפרטים מבודדים אלא כולנו יחדיו. "תמיד יהיה לנו איסקון נוסף שם," כתב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.<ref>[https://vanisource.org/wiki/721214_-_Letter_to_Tusta_Krsna_written_from_Ahmedabad מכתב לְתוּשְׁטַה קְרּישְׁנַּה, אַחְמֵדָבָּאד, 14 בדצמבר, 1972]</ref>


Salvation for a Gauḍīya Vaiṣṇava means socialization into this highest society—being accepted, for example, into the company of the Six Gosvāmīs or into that circle of gopīs who may serve Rati-mañjarī or Lalitā-sakhī. Damnation is the opposite: isolation and exclusion. We self-alienated, non-cooperative living entities—living here in exile, isolated in solitary confinement by the impervious walls of our egoism—are always summoned to return as fully integrated members of that transcendent society. And bhakti-yoga is the practice by which we become fit to rejoin it. By bhakti, we become increasingly integrated into the divine society, closer to Kṛṣṇa and closer to His associates, and at the same time, we try to bring others with us. "And this is the highest yoga," Śrīla Prabhupāda said in 1968 in San Francisco.  
הייסוד של פְּרַבְּהוּפָּאדַה את איסְקּוֹן היה "בלתי נמנע" עקב כשלון שיתוף הפעולה בתוך הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. המוסד החדש, אבל הבלתי נמנע, תוכנן לפרטי פרטים ע"י שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּהאדַה, שקיבל באמונה כדגם הָאֶקְלֵזְיוֹלוֹגי את המוסד של המורה הרוחני שלו - מנופץ ללא כל תקווה דאז. ייסוד אִיסְקּוֹן ביולי 1966 הוכיח את עצמו כצעד ראשון בלבד בחמישה הכרחיים למען כינון מחודש לתנועתו של צַ'יְתַנְיַה. בקיץ 1966, הנושא של התואר הגדול - אם לא גדול ביותר - "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" לא היה אלא איש כבן שבעים, בעל מקום חנות שפשטה את הרגל, וחבורת אספסוף של ילדים. עם זאת הזרע נשתל וייתן את פירותיו.<ref>"הזרע" עצמו הוא שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, היוצא מתוך הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה של שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. על אף שגווע הצמח האב, זרעו נישא על פני המים, היכן שהכה שורש, שגשג, ונתן פרי. כמובן, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתואר "כשותל את הזרע," כיוון שֶׁאיסְקּוֹן כתוצאה של לידה מחדש היא זרע בעצמה. שתיהן יכולות להיקרא זרעים, על העקרון הָאֶקְלֵזְיוֹלוֹגי שמוסד רוחני אינו שונה מן המייסד-אָאצָ'ארְיַה</ref> זה לקח ארבע שנים נוספות לערך עבור כל היסודות המבוקשים להתממש, כך שֶאִיסְקּוֹן נעשתה כשירה להיות הפריון והמימוש של מוסד הַגַּוּדִּיַה-מַטְהַה.


<blockquote>If you push on this movement of Kṛṣṇa consciousness, then you’ll be performing the highest type of yoga. Don’t be misled by so-called ‘yogas.’ This is yoga. Yoga means cooperation, cooperation with the Supreme.([[Vanisource:680317 - Lecture BG 07.01 - San Francisco|680317 - Lecture BG 07.01 - San Francisco]])</blockquote>
'''החברה הבינלאומית לתודעת קרישנה.''' שם זה חדש לחברה חדשה, עם ראשי תיבות באורח קצר, קולע ועדכני. למרות חדשנותו של השם, מהדהדים בו שני שמות ישנים, אשר מסגירים שהחברה, על אף החידוש בה, מנציחה את שורשיה העתיקים והמודרניים. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּהאדַה מתאר בעצמו את מטבע הלשון "תודעת קְרּישְׁנַּה" כתרגום של הצירוף בסנסקריט קְרּישְׁנַּבְּהָאוַנָאמְרּיתַה. הוא כותב: "התנועה שלנו לתודעת קְרּישְׁנַּה נקראת לכן קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה-סַנְֹגְהַה, או חברתם של אנשים המסופקים פשוט במחשבות על קְרּישְׁנַּה" ([[Vanisource:SB 9.9.45|שׂ.בּ 9.9.45, התעמקות]]). במידה והקורא תוהה בנקודה זו היכן מופיעה המילה "בינלאומי" בצירוף קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה-סַנְֹגְהַה, פְּרַבְּהוּפָּאדַה מעיד, בפועל, שהיא קיימת בִּקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה.


Bhakti is the yoga of cooperation. Of all spiritual societies in this world, the Saṅkīrtana movement most fully leads us into this transcendent cooperation. Since saṅkīrtana is the yuga-dharma, in this age of quarrel, we will return to the kingdom of Kṛṣṇa not  as isolated individuals but all together. "We will have another ISKCON there," wrote Śrīla Prabhupāda.<ref>[https://vanisource.org/wiki/721214_-_Letter_to_Tusta_Krsna_written_from_Ahmedabad Letter to Tuṣṭa Kṛṣṇa. Ahmedabad, 14 Dec., 1972.]</ref>
<blockquote>למי ששקוע בִּקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה אין טובת הנאה חומרית לבקש מִקְרּישְׁנַּה. במקום זאת, אדם כזה מתפלל לריבון לברכה שיוכל להפיץ את תהילותיו ברחבי העולמות.</blockquote>


Prabhupāda’s founding of ISKCON was "inevitable" because of the failure of cooperation within the Gauḍīya Maṭha. The new, but inevitable, institution was meticulously crafted by Śrīla Prabhupāda, who faithfully accepted as his ecclesiological template his spiritual master’s own institution—by then hopelessly shattered. The incorporation of ISKCON in July of 1966 proved to be only the first of a sequence of five crucial steps in the reconstitution of Lord Caitanya’s movement. In the summer of 1966, the bearer of the grand—if not grandiloquent—title "International Society for Krishna Consciousness" encompassed no more than a seventy-year-old man, a rundown storefront, and a band of ragtag kids. Yet the seed had been planted and would fructify.<ref>The "seed" itself is Śrīla Prabhupāda, sprung from Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura’s Gauḍīya Maṭha. Although the parent plant perished, its seed was borne across the waters, whereupon it took root, flourished, and fructified. Of course, Prabhupāda is described as "planting the seed," for the neonatal ISKCON is a seed as well. Both can be called seeds, on the ecclesiological principle that the spiritual institution is non-different from the Founder-Ācārya</ref> It took another four years or so for all the requisite elements to become manifest, so that ISKCON was made fit to become the fruition and fulfillment of the Gauḍīya Maṭha institution.<ref>Yet still on condition that ISKCON remained wholesome.</ref>
תודעת קְרּישְׁנַּה נותנת לא רק אושר לדבקים הניחנים בה אלא דוחפת אותם גם להעניק זאת לאחרים, ובכך מפיצים אותה "על פני כל העולמות".


'''The International Society for Krishna Consciousness.''' It is a brand-new name for a new society, a name embellished by a neat, entirely au courant acronym. Although the name is new, it harks back to two very old names, and those names disclose that the society, brand-new though it be, is a deeply connected perpetuation of its own ancient and modern heritage. Śrīla Prabhupāda himself depicts his English coinage "Krishna consciousness" as a translation of the Sanskrit compound kṛṣṇabhāvanāmṛta. He writes: "Our Kṛṣṇa consciousness movement is therefore called kṛṣṇa-bhāvanāmṛta-saṅgha, the association of persons who are simply satisfied in thoughts of Kṛṣṇa" ([[Vanisource:SB 9.9.45|SB 9.9.45, purport]]). Should the reader at this point wonder where the "international" is in kṛṣṇa-bhāvanāmṛta-saṅgha, Prabhupāda avers, in effect, that it is inherent in kṛṣṇa-bhāvanāmṛta:
עם זאת במחשבה, רואים אנו שהביטוי קְרּישְׁנַּבְּהָאוַנָאמְרּיתַה מרמז על פסוק חשוב בַּצַּ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה ([[Vanisource:CC Adi 16.1|צ'.צ' אָאדי-לִילָא 16.1]]):
 
<blockquote>One who is absorbed in kṛṣṇa-bhāvanāmṛta has no material benefits to ask from Kṛṣṇa. Instead, such a person prays to the Lord for the benediction of being able to spread His glories all over the worlds.</blockquote>
 
Kṛṣṇa consciousness not only gives bliss to the devotees who possess it but also impels them to give it to others, spreading it "all over the worlds."
 
Bearing this in mind, we can see that the phrase kṛṣṇabhāvanāmṛta alludes to an important verse in the Caitanya-caritāmṛta ([[Vanisource:CC Adi 16.1|CC Ādi-līlā 16.1]]):  


<blockquote>
<blockquote>
:vande śrī-kṛṣṇa-caitanyaṁ kṛṣṇa-bhāvāmṛtaṁ hi yaḥ
:וַנְדֵא שְׂרִי-קְרּישְׁנַּה-צַ'יְתַנְיַםּ קְרּישְׁנַּה-בְהָאוָאמְרּיתַםּ הי יַהּ
:āsvādyāsvādayan bhaktān prema-dīkṣām aśikṣayat
:אָאסְוָאדְיָאסְוָאדַיַן בְּהַקְתָאן פְּרֵמַה-דִיקְשָׁאםּ אַשׂיקְשַׁיַת


Let me offer my respectful obeisances unto Śrī Caitanya Mahāprabhu, who personally tasted the nectar of ecstatic love for Kṛṣṇa and then instructed His devotees how to taste it. Thus He enlightened them about ecstatic love of Kṛṣṇa to initiate them into transcendental knowledge. </blockquote>
הלל וברכות לְצַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שטעם בעצמו מן הנקטר של אהבה אקסטטית לִקְרּישְׁנַּה והורה אז לדבקיו כיצד לטעום ממנה. כך האיר אותם אודות אהבה אקסטטית לִקְרּישְׁנַּה בשביל לחנוך אותם לידע טְרַנְסְצֶנְדֶנְטָלי.</blockquote>


Here the nature of Caitanya Mahāprabhu’s "ecstatic love for Kṛṣṇa" is such that he relishes it himself and causes others to do so. Those devotees who thus receive kṛṣṇa-bhāvāmṛta themselves come to be both tasters and givers of it. In this way, the society for Kṛṣṇa consciousness naturally becomes "international."
כאן הטבע של "האהבה האקסטטית לִקְרּישְׁנַּה" של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ הוא כזה שהוא נהנה ממנו בעצמו וכך גורם לאחרים גם כן. דבקים אלה המקבלים כך קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוָאמְרּיתַה בעצמם נעשים טועמים וגם מעניקים. בדרך זו, החברה לתודעת קרישנה באופן טבעי נעשית "בינלאומית".


Two names for Mahāprabhu appear in the first line of this verse: kṛṣṇa-caitanya and kṛṣṇa-bhāvāmṛta. They are nearly synonymous, both indicating a person whose consciousness is absorbed in Kṛṣṇa.<ref>This may be somewhat more so when the Caitanya-caritāmṛita’s kṛṣṇa-bhāvāmṛta becomes tweaked to kṛṣṇa-bhāvanāmṛta. There is little difference between the meanings of the two words, but to put a nice point on it, kṛṣṇa-bhāva can be taken to denote a feeling; kṛṣṇa-bhāvana, a complete state of being. However, the nature of kṛṣṇa-bhāva itself is such that it is all-absorbing kṛṣṇa-bhāvana. This later word, we should note, makes a eminent appearance in Gauḍīya Vaiṣṇava literature, as Śrīla Prabhupāda points out: "Śrīla Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura has given us a transcendental literary work entitled Kṛṣṇa-bhāvanāmṛta, which is full with Kṛṣṇa’s pastimes. Exalted devotees can remain absorbed in Kṛṣṇa-thought by reading such books" ([[Vanisource:KB 46 (1996+)|Kṛṣṇa Ch. 46]]).</ref> Both words, then, can be rendered equally well as "Kṛṣṇa consciousness." Thus, Lord Caitanya’s personal name—rendered into English as "Kṛṣṇa consciousness"— is encoded in the name of the society founded by Śrīla Prabhupāda.
שני שמות לְמַהָאפְּרַבְּהוּ מופיעים בשורה הראשונה לפסוק זה: קְרּישְׁנַּה-צַ'יְתַנְיַה וּקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוָאמְרּיתַה. אלה כמעט נרדפים, ומציינים שניהם אדם שתודעתו שקועה בִּקְרּישְׁנַּה.<ref>דבר זה עשוי להיות אף יתרה מכן כְּשֶקְּרּישְׁנַּה-בְּהַוָאמְרּיתַה של צַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה נעשה לִקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה. ישנו הבדל מועט בין פירושי המילים, אמנם אם לעמוד על זאת, אפשר שֶׁקְּרּישְׁנַּה-בְּהָאוַה יציין רגש; בעוד קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנַה, מצב הויה שלם. בכך, הטבע של קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַה בפני עצמו הוא כִּקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנַה אשר שקועים בו. מילים מאוחרות אלה, אנו מציינים, תופענה בספרות הַגַּוּדִּיֲה וַיְשְׁנַּוַה, כפי שמצביע זאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: "שְׂרִילַה וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה נתן לנו יצירת ספרות נשגבת ששמה קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה, המלאה בעלילותיו של קְרּישְׁנַּה. דבקים מרוממים יכולים להישאר שקועים במחשבה על קְרּישְׁנַּה בקריאת ספרים מעין אלה" ([[Vanisource:KB 46 (1996+)|קְרּישְׁנַּה פרק 46]]).</ref> שני המושגים, אם כך, מבוטאים היטב ובאופן שווה במונח "תודעת קְרּישְׁנַּה". כך, שם הריבון צַ'יְתַנְיַה - המבוטא בשפה האנגלית "כתודעת קְרּישְׁנַּה" - שוכן בשם החברה שנוסדה על ידי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.


The other historical progenitor of "International Society for Krishna Consciousness" is "viśva-vaiṣṇava-rāja-sabhā." These words appear within the ceremonious declaration that closes each book of Śrīla Jīva Gosvāmī’s Bhāgavata-sandarbha. The word sabhā means "society." The word viśva means "the whole world," for which "international" will serve. We can take the referent of "vaiṣṇava-rāja"—literally "the king of Vaiṣṇavas"—to be Lord Caitanya, as we find in the Sajjana-toṣaṇī article reporting Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura’s "reestablishment" of the society in 1919:<ref>See SBV I:70-73, for an English translation of the article</ref> "Śrī Caitanyadeva is Kṛṣṇacandra Himself, the king of all Vaiṣṇavas in the world, Viśva-Vaiṣṇava-rāja. The gathering of His devotees is the Śrī Viśva-Vaiṣṇava-rāja-sabhā."
האב הקדמון האחר של "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" הוא "וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא." מילים אלה מופיעות בתוך ההכרזה החגיגית הסוגרת כל ספר של הַבְּהָאגַוַתַה-סַנְדַרְבְּהַה מאת שְׂרִילַה גִ'יוַה גוֹסְוָאמִי. המילה סַבְּהָא פירושה "חברה". המילה וישוה פירושה "כלל-עולמי", אשר במקומו יכול לעמוד "בינלאומי". אנו יכולים לקחת את הנמען של "וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה" - מילולית "מלך הוישנוים" - בתור הריבון צַ'יְתַנְיַה, כפי שאנו מוצאים במאמר הַסַּגּ'גַ'נַה-תוֹשָׁאנִּי המדווח על "ייסודה מחדש" של החברה מפי שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ב-1919:<ref>ראה שׂ.בּ.ו 1:70-73, לתרגום אנגלי של המאמר</ref> "שְׂרִי צַ'יְתַנְיַדֵוַה הוא קְרּישְׁנַּצַ'ינְדְרַה בעצמו, מלך כל הַוַיְשְׁנַּוים בעולם, וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה. התקהלות דבקיו היא הַשְּׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא."


If the words "Krishna Consciousness" in the name of Prabhupāda’s society encodes the name of Śrī Kṛṣṇa Caitanya, and if "vaiṣṇava-rāja" denotes Śrī Kṛṣṇa Caitanya, then the appellation "International Society for Krishna Consciousness" also pays homage to viśva-vaiṣṇava-rāja-sabhā. If, alternatively "vaiṣṇava-rāja" is taken to refer to those leading devotees who have attained an advanced stage of Kṛṣṇa consciousness,<ref>This sense is widespread. For example: "‘Visva-vaishnava-raja-sabha’ refers to the society which is composed of those Vaishnavas who are the kings (i.e. the foremost) of all the Vaishnavas present in this world" (Bhakitikusum Sraman 355).</ref> Śrīla Prabhupāda’s English name for his institution will serve just as well. In any case, we see that the name "International Society for Krishna Consciousness" signifies, by its web of allusions and associations, that the society so named remains profoundly connected with and nourished by its Gauḍīya heritage, even as, at the same time, the society revitalizes that tradition in order to carry it forward, retrofitted for multicultural efficacy on the worldwide stage.
אם המילים "תודעת קְרּישְׁנַּה" בשם החברה של פְּרַבְּהוּפָּאדַה טומנות בחובן את שם שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה, ואם "וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה" מציין את שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה, אז הכינוי "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" גם נושא מחווה לְוישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא. אם, לחלופין "וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה" מתפרש כדבקים המובילים שהשיגו שלב מתקדם של תודעת קְרּישְׁנַּה,<ref>מובן זה הינו שכיח. לדוגמא: "'וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא' מתייחס לחברה המורכבת מִוַּיְשְׁנַּוים אלה שהם המלכים (כלומר בחזית) של כל הַוַּיְשְׁנַּוים הנוכחים בעולם זה" (בְּהַקְתיקוּסוּם שְׂרַמַן 355).</ref> כוחו של שמו האנגלי שנתן שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה למוסד שלו יפה באותה המידה. מכל מקום, אנו רואים שהם "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" מציין, על רשת הרמיזות וההשגות שבו, שהחברה שזו שמה נשארת מחוברת באופן עמוק ומטופחת בידי מורשת הַגַּוּדִּיַה, אפילו, באותה המידה, מחיה החברה מורשת זו על מנת לשאתה קדימה, מחודשת ביעילות רב-תרבותית בזירה הבינלאומית.


In doing this, Śrīla Prabhupāda is remaining faithful to his own great predecessors in the tradition. In 1919, his own spiritual master had formally "reestablished" Bhaktivinoda Ṭhākura’s Viśva-Vaiṣṇava-Sabhā, restoring its old name Viśva-VaiṣṇavaRāja-Sabhā. On that occasion, Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura noted that the eternally situated Viśva-Vaiṣṇava-RājaSabhā, which descended to the world with Mahāprabhu and His associates, has sometimes become occluded by the illusory potency; however, powerful devotees arise to reignite it and dispel the darkness of the world.
בעשותו כן, נשאר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נאמן לקודמיו הגדולים במסורת. ב-1919, מורו הרוחני כינן מחדש באופן רשמי את הַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-סַבְּהָא של בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה, ומשקם את השם הישן וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַרָאגַ'ה-סַבְּהָא. במעמד זה, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ציין שֶׁוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'סַבְּהָא שמעמדה נצחי, ושירדה לעולם עם מַהָאפְּרַבְּהוּ ושותפיו, התכסתה לעתים באנרגיה המשלה; עם זאת, דבקים עוצמתיים עולים ומציתים אותה מחדש וכך מדבירים את עלטת העולם.


So it happened that, after the time of Śrīla Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura and Śrīla Baladeva Vidyābhūṣaṇa, the ViśvaVaiṣṇava-Rāja-Sabhā became nearly undetectable, until "In 399 Gaura Era (1885 A.D.), a brilliant star of the universal Vaiṣṇava firmament re-illuminated the Śrī Viśva-Vaiṣṇava-rāja-sabhā." This "brilliant star" was Śrīla Bhaktivinoda Ṭhākura, "the servant of the king of universal Vaiṣṇavas," who endowed his reformed and revitalized Sabhā with spiritual energy and achievement. In 1919, Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura recast and reenergized the Viśva-Vaiṣṇava-Rāja-Sabhā, introducing into the Gauḍīya tradition an organized monastic preaching order of sannyāsīs and brahmacārīs centered in temples. The Mission swiftly spread throughout India and made an initial foray into Europe, only to have its light again vanish for thirty long years. Then, in 1966, in New York City—having single-handedly established his tradition in the West, and having discovered what was left of the Gauḍīya Maṭha to have become "useless" <ref>[[Vanisource:CC Ādi 12.8|CC Ādi 12.8, purport]]. Such statements do not express the whole of Śrīla Prabhupāda’s attitude toward his godbrothers. Another, more appreciative, perspective occasionally finds expression. Here are two examples. In the purport to SB 4.28.31, Prabhupāda writes: "The disciples of Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Gosvāmī Mahārāja are all Godbrothers, and although there are some differences of opinion, and although we are not acting conjointly, every one of us is spreading this Kṛṣṇa consciousness movement according to his own capacity and producing many disciples to spread it all over the world." And in a letter of November 18, 1967 to his disciple Brahmānanda, Prabhupāda explains: "Even amongst our God-brothers we have misunderstanding but none of us is astray from the service of Krishna. My Guru Maharaja ordered us to execute his mission combinedly. Unfortunately we are now separated. But none of us have stopped preaching Krishna Consciousness. Even if there was misunderstanding amongst the Godbrothers of my Guru Maharaja none of them deviated from the transcendental loving service of Krishna. The idea is that provocation and misunderstanding may remain between one man and another. But our staunch faith in Krishna Consciousness may not allow any material disruption."</ref> — Śrīla Prabhupāda, following in the footsteps of his illustrious predecessors, effected once again a re-illumination of the Viśva-Vaiṣṇava-Rāja-Sabhā, now restored and re-energized in the name and style of the International Society for Krishna Consciousness.  
כך זה קרה, שאחר זמנו של שְׂרִילַה וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה וּשְׂרִילַה בַּלַדֵוַה וידְיָאבְּהֻוּשַׁנַּה, נעשתה הַוּישְׂוַוַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהא כמעט בלתי-ניתנת לגילוי, עד "שבשנת 399 לגאורה (1885 לס' הנוצרים), כוכב נוצץ בשמי הַוַּיְשְׁנַּוַה הכלל-עולמיים האיר מחדש את הַשְׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא." "כוכב נוצץ" זה היה שְׂרִילַה בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה, "המשרת של מלך הַוַּיְשְׁנַּוים הכלל-עולמיים", אשר העניק לַסַּבְּהָא הערוכה-מחדש חיים, אנרגיה רוחנית והישגים. ב-1919, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה יצק מחדש והפיח רוח חיים בַּוישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא, מציג לתוך מסורת הַגַּוּדִּיַה מסדר הזמנה והסברה מאורגן של סַנְנְיָאסִים וּבְרַהְמָאצָ'ארִים שמרכזו במקדשים. המשימה התפשטה במהרה ברחבי הודו ועשתה גיחה ראשונית לאירופה, רק כדי שאורה ייכבה שוב לשלושים שנים ארוכות. אז, ב-1966, בניו יורק - ביססה באופן בלעדי את מסורתו במערב, וגילתה שמה שנשאר מן הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נעשה "חסר שימוש" <ref>[[Vanisource:CC Ādi 12.8|צ'.צ.' אָאדִי 12.8, התעמקות]]. הצהרות מעין אלה לא מבטאות את גישתו כולה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כלפי אחיו הרוחניים. פרספקטיבה אחרת, מעריכה יותר, לעתים קרובות מוצאת את ביטויה. הנה שתי דוגמאות. בהתעמקות של שׂ.בּ. 4.28.31, כותב פרבהופאדה: "התלמידים של שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאגַ'ה כולם אחים רוחניים, ועל אף שישנם חילוקי דעות, ולמרות שאיננו פועלים יחד, כל אחד מאיתנו מפיץ תנועה זו לתודעת קְרּישְׁנַּה בהתאם ליכולתו שלו ומייצר תלמידים רבים להמשיך ולשאת זאת בכל רחבי תבל." ובמכתב מ-18 בנובמבר, 1967 לתלמידו בְּרַהְמָאנַנְדַה, מסביר פְּרַבְּהוּפָּאדַה: "גם בין אחינו הרוחניים יש לנו אי-הבנה אמנם איש מאיתנו אינו סוטה מן השירות לִקְרּישְׁנַּה. הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי הורה לנו לבצע את משימתו בשילוב יחד. לרוע המזל אנו עתה נפרדים. אמנם איש מאיתנו לא חדל מלהסביר ולהזמין לתודעת קְרּישְׁנַּה. גם אם ישנה אי-הבנה בין אחיו הרוחניים של גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי איש מהם לא סטה מן השירות האוהב וְהַטְּרַנְסְצֶנְדֶנְטָלי לִקְרּישְׁנַּה. הרעיון הוא שהתגרות ואי-הבנה עלולות להיות הנחלה בין איש אחד ורעהו. אמנם אמונתנו האיתנה בתודעת קְּרּישְׁנַּה לא תרשה לחומר להפריע."</ref> - שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, בעקבות קודמיו המהוללים, גרם שוב להארה-מחדש של הַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא, כעת משוקמת ובעלת רוח-חיים חדשה בשם והסגנון העונים לשם החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה.


'''Śrīla Prabhupāda.''' Followers became initiated, increased in number, and began opening temples in quick succession: San Francisco, then Montreal, Los Angeles, then Boston, and on and on. Devotees advanced in the disciplines of discipleship, and, as they did so, they became increasingly enabled to understand their master. Just as the mahā-mantra gradually reveals itself to those who properly chant, so the spiritual master becomes revealed to the disciples who properly follow. As a result, "the Swami" and "Swamiji" became "Śrīla Prabhupāda." This happened in Boston, in an impromptu exchange. Govinda Dāsī recollects:
'''שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.''' עוקבים קיבלו חניכה, מספרם גדל, והחלו לפתוח מקדשים בקצב זריז: סן פרנסיסקו, אז מונטראול, לוס אנג'לס, בוסטון, וכן הלאה. דבקים המתקדמים במיומנות החניכה שלהם, ועם שכך עשו, נעשו מסוגלים יותר ויותר להבין את מורם ורבם. ממש כשם שהמהא-מנתרה חושפת עצמה בהדרגה בפני אלה המזמרים באופן הראוי, כך המורה הרוחני מתגלה לפני התלמידים העוקבים כראוי. כתוצאה, "הַסְוָאמִי" וּ"סְוָאמִיגִ'י" נעשו "שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה". דבר זה קרה בְּבוסטון, בחילופי דבר בלתי-מתוכננים. גוֹוינְדַה דָאסִי כותבת מזכרונה.


<blockquote>All along everyone knew him as Swamiji. This is up until May of 1968. So Goursundar [Govinda Dāsī’s husband] decided he wanted to call me Govindaji, and so he asked Prabhupāda and Prabhupāda said, "No, actually ‘ji’ is a third-class form of address. It’s better not to call her Govindaji." So I piped up, I was sitting right in front of him and I said, "Well, if it’s a third-class form of address, why are we calling you ‘ji’? Why are we calling you Swamiji?" And he said, "It’s not very important." I said, "Oh, no, it’s very important. If it’s a third-class form of address, then we don’t want to call you that. We want to call you the most first-class form of address. So tell us what would be a good name for us to call you by." And he was very humble, very reluctant, but I pressed him, "We’ve got to change this," and he said, "You can call me Gurudev or Guru Mahārāj or Prabhupāda." So I said, "Well, that’s three. We need one." So I said, "Well, which one is the best?" and he answered, "Śrīla Prabhupāda is nice, that is the best." So I said, "From today you will be called Śrīla Prabhupāda." So I told all the devotees. Some of the devotees didn’t like it because it kind of is a tongue twister, "Prabhupāda," and "Swamiji" kind of flows more easily. But we gradually started calling him Śrīla Prabhupāda from that time.<ref>Govinda Dāsī, DVD 1: "November 1965 – Summer 1970." Following Śrīla Prabhupāda : A Chronological Series. (ISKCON Cinema, 2006). Transcription from The Bhaktivedanta VedaBase 2011.1.</ref></blockquote>
<blockquote>בינות כולם היה ידוע כְּסְוָאמִיגִ'י. זה היה עד מאי 1968. אז גַוּרַסוּנְדַר (הבעל של גוֹוינְדַה דָאסִי) החליט שהוא רוצה לקרוא לי גוֹוינְדַגִ'י, וכך ביקש מִפְּרַבְּהוּפָּאדַה וּפְרַבְּהוּפָּאדַה אמר, "לא, למעשה 'ג'י' הוא סוג ג' של פניה. מוטב לא לקרוא לה גוֹוינְדַגִ'י." אז מצאתי לנכון לשאול, ישבתי ממש מולו ואמרתי, "ובכן, אם זו צורת פנייה סוג ג', למה אנחנו קוראים לך 'ג'י'? מדוע אנו קוראים לך סְוָאמִיגִ'י? והוא אמר, "זה לא מאוד חשוב." אני אמרתי, "הו, לא, זה חשוב ביותר. אם זהו סוג ג' של פניה, אז איננו רוצים לקרוא לך כך. אנחנו רוצים לקרוא לך בסוג א' המוצלח ביותר. אז אמור לנו מה יהיה שם טוב עבורנו לקרוא לך בשמו." והוא היה צנוע מאוד, נחבא אל הכלים, אמנם לחצתי עליו, "עלינו לשנות זאת", והוא אמר, "תוכל לקרוא לי גוּרוּדֵב או גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה או פְּרַבְּהוּפָּאדַה." אז אמרתי, "ובכן, אלה שלושה. אנו צריכים רק אחד." אז אמרתי, "ובכן, איזה מהם הוא הטוב ביותר?" והוא ענה, "שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הוא נחמד, זה הטוב ביותר." אז אמרתי, "מהיום אתה תקרא שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה." כך אמרתי לכל הדבקים. חלקם לא אהבו זאת כיוון שהוא סוג של ביטוי קשה להגייה, בעוד "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" ו"סְוָאמִיגִ'י" זורמים ביתר קלות. אמנם בהדרגה התחלנו לקרוא לו שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מאותו הזמן הלאה.<ref>גוֹוינְדַה דָאסִי, די.וי.די 1: "נובמבר 1965 - קיץ 1970." בעקבות שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: סדרה כרונולוגית. (איסְקּוֹן קולנוע, 2006). תעתיק מתוך בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה וֵדַבֶּייס 2011.1.</ref></blockquote>


The way of the change was low-key and casual; the change itself, momentous. It would not have been so for "Gurudeva" or "Guru Mahārāja"—since both are in widespread common use. But "Prabhupāda" is exceptional.
דרכו של השינוי היה בנמיכות-רוח, קליל; השינוי עצמו, מהפכני. לא היה זה כך אלמלא "גוּרוּדֵוַה" או "גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה" היו בנמצא - מאחר ושניהם ככינויים היו בשימוש רחב היקף. אמנם "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" הינו יוצא-דופן.


The word appears in Caitanya-caritāmṛta ([[Vanisource:CC Madhya 10.23|CC Madhya 10.23]]), which quotes Kāśī Miśra referring to Lord Caitanya Himself as "Prabhupāda." Śrīla Prabhupāda comments:  
המילה מופיעה בַּצַּ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה ([[Vanisource:CC Madhya 10.23|צ'.צ' מַדְהְיַה 10.23]]), מקום בו קָאשִׂי מישְׂרַה מתייחס לריבון צַ'יְתַנְיַה בעצמו כאל "פְּרַבְּהוּפָּאדַה." שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מעיר:


<blockquote>In this verse the word prabhupāda, referring to Śrī Caitanya Mahāprabhu, is significant. Regarding this, Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Gosvāmī Prabhupāda comments, "Śrī Caitanya Mahāprabhu is the Supreme Personality of Godhead Himself, Śrī Kṛṣṇa, and all His servants address Him as Prabhupāda. This means that there are many prabhus taking shelter under His lotus feet." The pure Vaiṣṇava is addressed as prabhu, and this address is an etiquette observed between Vaiṣṇavas. When many prabhus remain under the shelter of the lotus feet of another prabhu, the address Prabhupāda is given. Śrī Nityānanda Prabhu and Śrī Advaita Prabhu are also addressed as Prabhupāda. Śrī Caitanya Mahāprabhu, Śrī Advaita Prabhu and Śrī Nityānanda Prabhu are all viṣṇu-tattva, the Supreme Personality of Godhead, Lord Viṣṇu. Therefore all living entities are under Their lotus feet. Lord Viṣṇu is the eternal Lord of everyone, and the representative of Lord Viṣṇu is the Lord’s confidential servant. Such a person acts as the spiritual master for neophyte Vaiṣṇavas; therefore the spiritual master is as respectable as Śrī Kṛṣṇa Caitanya or Lord Viṣṇu Himself. For this reason the spiritual master is addressed as Oṁ Viṣṇupāda or Prabhupāda. </blockquote>
<blockquote>בפסוק זה המילה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, המתייחסת לשרי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, היא משמעותית. בהתייחסו לזה, שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה מעיר, "שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ הוא אישיות אלוה העילאי בעצמו, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, וכל משרתיו פונים אליו בשם פְּרַבְּהוּפָּאדַה. זה אומר שישנם הרבה פְּרַבְּהוּ שמוצאים מקלט בכפות רגלי הלוטוס שלו." הַוַיְשְׁנַּוַה הטהור מכונה פְּרַבְּהוּ, ופניה זו היא אבן-פינת נימוס בין וַיְשְׁנַּוים. כְּשֶׁפְּרַבְּהוּ רבים חוסים תחת כפות רגלי הלוטוס של פְּרַבְּהוּ אחר, הפניה פְּרַבְּהוּפָּאדַה משמשת. אל שְׂרִי ניתְיָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ וּשְׂרִי אַדְוַיְתַה פְּרַבְּהוּ פונים גם כן כִּפְרַבְּהוּפָּאדַה. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שְׂרִי אַדְוַיְתַה פְּרַבְּהוּ וּשְׂרִי ניתְיָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ הם כולם וישְׁנּוּ-תַתְתְוַה, אישיות אלוה העילאי, הריבון וישְׁנּוּ. לפיכך כל ישויות החיים חוסות בכפות רגלי הלוטוס שלהם. וישְׁנּוּ הוא הריבון הנצחי עבור כולם, ואילו נציגו הינו משרתו הכמוס. אדם כזה נוהג כמורה הרוחני עבור וישנוים טירונים; לפיכך המורה הרוחני הינו מכובד כִּשְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה או הריבון וישנו בעצמו. מסיבה זו פונים אל המורה הרוחני כְּאוֹםּ וישְׁנּוּפָּאדַה או פְּרַבְּהוּפָּאדַה.</blockquote>


Within our lineage "Prabhupāda" is used in particular to honor the luminaries who comprise the Six Gosvāmīs, and then— centuries later—Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura.<ref>In referring to the Six Gosvāmīs, Śrīla Prabhupāda himself tends to confine his use of "Prabhupāda" to Śrī Rūpa and Śrī Jīva. Previous ācāryas have applied the honorific to other members as well. For example, in a lecture of October 16, 1932, Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura refers to Raghunātha dāsa Gosvāmī as "Dāsa Gosvāmī Prabhupāda" (VB: Amṛta Vāṇī, Appendix), and in his commentary to Caitanya-bhāgavata, Ādi 1.25, he quotes Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura, who refers to Sanātana Gosvāmī as "Our Prabhupāda, Śrī Sanātana Gosvāmī." We should note that this exalted title has fallen into cheap usage within some deviant communities (apa-sampradāyas). Śrīla Prabhupāda refers to this when, in his purport to CC Madhya 10.23, he writes: "The prākṛta-sahajiyās are not even worthy of being called Vaiṣṇavas. They think that only caste gosvāmīs should be called Prabhupāda. Such ignorant sahajiyās . . . are envious of a bona fide spiritual master who is addressed as Prabhupāda, and they commit offenses by considering a bona fide spiritual master an ordinary human being or a member of a certain caste." Jayapatāka Swāmī also recounts a conversation with Śrīla Prabhupāda directly after Prabhupāda had met with some godbrothers: "Prabhupāda called us back in. He said, ‘They are upset that I am using the name Prabhupāda, so I said, ‘"What can I do? My disciples call me that."’ Then Prabhupāda said that actually the name Prabhupāda was very common among the caste gosvāmīs and other residents of Navadvīpa. So it was not an isolated name. He liked to keep it because he felt, ‘Why only the apa-sampradāyas should have monopoly over the name Prabhupāda?’" (Personal communication)</ref> The title thus places ISKCON’s founder in very rarefied company. More immediately, the sharing of the appellation "Śrīla Prabhupāda" between guru and disciple intimates an affinity both profound and exceptional between the two personages and their achievements.
בתוכי שושלתנו "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" משמש בפרט לחלוק כבוד למאורות בהם נכללים ששת הַגּוֹסְוָאמִים, ואז - מאות שנים לאחר מכן - שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה.<ref>בהתייחסו לששת הַגּוֹסְוָאמִים, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בעצמו נוטה להתייחס בשם "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" רק לִשְׂרִי רֻוּפַּה וּשְׂרִי גִ'יוַה. אָאצָ'ארְיוֹת קודמים העניקו תואר זה בפנייה לשאר החברים גם כן. לדוגמא, בהרצאה מ-16 באוקטובר, 1932, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה מתייחס לְרַגְהוּנָאתְהַה דָאסַה גוֹסְוָאמִי כאל "דָאסַה גוֹסְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה" (ו.בּ: אַמְרּיתַה וָאנּי, נספח), ובמבואה שלו לְצַ'יְתַנְיַה-בְּהָאגַוַתַה, אָאדִי 1.25, הוא מצוטט את וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה, המתייחס לְסַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי בתור "פְּרַבְּהוּפָּאדַה שלנו, שְׂרִי סַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי". עלינו לציין אף שתואר נשגב זה נפל לשימוש זול בין כמה קהילות שהמנהג שלהן סוטה (אַפַּה-סַמְפְּרַדָאיוֹת). שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס לזאת כאשר, בהתעמקות שלו לְצ'.צ'. מַדְהְיַה 10.23, הוא כותב: "הַפְּרַקְרּיתַה-סַהָאג'יָא אינם אך ראויים להיקרא וַיְשְׁנַּוים. חושבים הם שרק גוֹסְוָאמִים מִקָּסְטָה מסויימת ראויים להיקרא בשם פְּרַבְּהוּפָּאדַה. סַהָאג'יָא אלה אינם אלא נבערים מדעת... הם מתקנאים במורה רוחני מוסמך שפונים אליו בשם זה, ומבצעים עבירות בחושבם מורה רוחני מוסמך לאדם רגיל או חבר בְּקָסְטַה חברתית מסויימת." גַ'יַפַּתָאקַה סְוָאמִי גם מגולל שיחה עם שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ישירות אחר שפגש כמה מאחיו הרוחניים: "פְּרַבְּהוּפָּאדַה קרא לנו חזרה. הוא אמר, 'הם נרגזים משימוש הפונים אלי בשם פְּרַבְּהוּפָּאדַה, אז אמרתי, '"מה יכול אני לעשות? התלמידים שלי קוראים לי כך."' אז פְּרַבְּהוּפָּאדַה אמר שלמעשה השם היה נפוץ ביותר בין מעמד הַגּוֹסְוָאמִים ותושבים אחרים של נַוַדְוִיפַּה. לכן לא היה זה שם מנותק. הוא אהב לשמור זאת כך כיוון שהוא הרגיש, 'מדוע רק לָאַפַּה-סַמְפְּרַדָאיוֹת יש את מונופול הזכות על השם פְּרַבְּהוּפָּאדַה?'" (תקשורת אישית)</ref> הכותרת אם כן שמה את מייסד איסקון בחברה נדירה ביותר. יתרה מזאת, שיתוף כינוי זה ("שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה") בין גוּרוּ ותלמיד יוצר זיקה מעמיקה ויוצאת דופן כאחד בין שתי האישויות והישגיהן.


Nearly a year after the conversation with Govinda Dāsī, Back to Godhead No. 23 (April 18, 1969) devoted a full-page spread under the banner headline "Prabhupada" to herald the honorific.<ref>The article explains the meanings and import of the name and announces that "[W]e American and European servants of His Divine Grace . . . prefer to address His Grace our Spiritual Master as Prabhupāda, and he has kindly said ‘Yes.’" (BTG 25:24) ([[Vanisource:1969 Back to Godhead Number 23|1969 Back to Godhead Number 23]])</ref> "Prabhupad" makes only a single appearance in No. 25 (September 1969) ([[Vanisource:1969 Back to Godhead Number 25|1969 Back to Godhead Number 25]]), but after that it rapidly becomes the norm. And in issue No. 27 (undated)([[Vanisource:1969 Back to Godhead Number 27|1969 Back to Godhead Number 27]]) "Swamiji" makes its final appearance in the pages of Back to Godhead.<ref>In BTG No. 26 (October, 1969)([[Vanisource:1969 Back to Godhead Number 26|1969 Back to Godhead Number 26]]), the article "The Hare Krishna Explosion" by Hayagriva has "Prabhupad" throughout. In BTG No. 28 ([[Vanisource:1969 Back to Godhead Number 28|1969 Back to Godhead Number 28]]), the main feature, "The Great Soul Who Walks Among Us" (pp. 7-11), is mainly composed of large photographs of Prabhupāda (one full page; two others, one-and-three-fourths of a page). In the accompanying text, he is still "Swamiji." However, in other articles in the issue he is called "Prabhupad" or "Prabhupad A.C. Bhaktivedanta Swami." In the article "Boston Wedding" (which also features many photographs), his first mention is "His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupada," and after he is "Prabhupada" and "His Divine Grace."</ref>
כמעט שנה לאחר השיחה עם גווינדה דאסי, מגזין השיבה הביתה לאלוהות מס' 23 (18 באפריל, 1969) הקדיש עמוד שלם תחת הכותרת הבולטת "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" כדי לבשר אודות התואר.<ref>המאמר מסביר את המשמעויות והמובא של השם ומכריז "אנו, משרתים אמריקנים ואירופים של חסדו השמיימי... מעדיפים לפנות אליו מורינו הרוחני בשם פְּרַבְּהוּפָּאדַה, ולכך היטיב לתת את הסכמתו בְּהֵן." (השיבה הביתה לאלוהות 25:24) (([[Vanisource:1969 Back to Godhead Number 23|1969 השיבה הביתה לאלוהות מס' 23]])</ref> "פְּרַבְּהוּפָּאד" נותן הופעה נוספת רק במס' 25 (ספטמבר 1969) ([[Vanisource:1969 Back to Godhead Number 25|1969 השיבה הביתה לאלוהות מספר 25]]), ואחרי כן הוא נעשה תקני באופן זריז. אף בגליון מס' 27 (ללא תאריך) ([[Vanisource:1969 Back to Godhead Number 27|1969 השיבה הביתה לאלוהות מספר 27]]) "סְוָאמִיגִ'י" עושה את הופעתו הראשונה בדפי השיבה הביתה לאלוהות.<ref>בשיבה הביתה מס' 26 (אוקטובר, 1969) ([[Vanisource:1969 Back to Godhead Number 26|1969 השיבה הביתה לאלוהות מספר 26]]), במאמר "פרץ של הַרֵא קְרּישְׁנַּה" מאת הַיַגְריוַה מופיע "פְּרַבְּהוּפָּאד" לכל האורך. בשיבה לאלוהות מס' 28 ([[Vanisource:1969 Back to Godhead Number 28|1969 השיבה הביתה לאלוהות מספר 28]]), המאמר העיקרי, "הנשמה הגדולה אשר הולכת עימנו" (עמ' 7-11), מורכב בעיקר מתמונות גדולות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה (עמוד מלא אחד; שני אחרים, אחד-ושלושת-רבעי עמוד). בטקסט המלווה, הוא עדיין "סְוָאמִיגִ'י". עם זאת, במאמרים אחרים בגליון הוא נקרא "פְּרַבְּהוּפָּאד" או "פְּרַבְּהוּפָּאד א.צ' בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי." במאמר "חתונת בוסטון" (בו מככבות תמונות רבות), האזכור הראשון שלו הוא בשם "חסדו השמיימי א.צ' בהקתיודאנתה סואמי פרבהופאדה," ואחרי כן הוא "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" ו"חסדו השמיימי."</ref>


We have been describing in chronological sequence the critical steps or stages by which ISKCON took form under Śrīla Prabhupāda’s supervision:  
תיארנו על רצף זמני את הצעדים החיוניים או השלבים או על פיהם עוצבה איסקון תחת השגחת פְּרַבְּהוּפָּאדַה:


<blockquote>
<blockquote>
<big>➊</big> The founding of an institution under the name "International Society for Krishna Consciousness."
<big>➊</big> הקמת מוסד הנושא את השם "החברה הבינלאומית לתודעת קרישנה."


<big>➋</big> The recognition of that founder with the title "Prabhupāda."</blockquote>
<big>➋</big> הכרה במייסד זה תחת הכותרת "פְּרַבְּהוּפָּאדַה".</blockquote>


Three more essential elements yet remained to be manifest in the morphology of ISKCON. All of them were finally in place by early 1971. They are:  
שלושה יסודות מהותיים טרם מומשו בבסיס-תורת צורתה של אִיסְקּוֹן. כולם מצאו את מקומם הסופי בְּהַשְׁכֵּם 1971. אלו הם:


<blockquote>
<blockquote>
<big>➌</big> The further recognition of Prabhupāda with the title "Founder-ācārya."
<big>➌</big> ההכרה היתרה בִּפְרַבְּהוּפָּאדַה באמצעות התואר "המייסד-אָאצָ'ארְיַה".
 
<big>➍</big> רכישת אדמה בִּשְׂרִידְהָאמַה מָאיָאפּוּרַה למען "המפקדה העולמית" של אִיסְקּוֹן, וחנוכה טקסית של מקדש הַפְּלָנֵטָרְיוּם הַוֵּדי במקום.</blockquote>
<big>➍</big> The establishment of the Governing Body Commission.<br />
<big>➎</big> The acquisition of land in Śrīdhāma Māyāpura for ISKCON’s "world headquarters," and ceremoniously establishing there the foundation of the Temple of the Vedic Planetarium.</blockquote>
 
With that, all the core elements of ISKCON will have been set in place by its Founder-ācārya.<ref>To be sure, other very important hallmarks of ISKCON were also in place by 1971, most notably: the brahmacārī, brahmacāriṇī, gṛhastha, and sannyāsa āśramas; the New Vrindavan rural community project; and the Bhaktivedanta Book Trust (which was established the day after the GBC). As significant as these are, they do not seem to function as core components, considered in terms of ecclesiology</ref>  


'''Founder-ācārya.''' This highly consequential title of Śrīla Prabhupāda took some time to gain its proper prominence. When it did, in 1970 the title "ācārya" by itself was deemed both inadequate and offensive. Yet it is evident that Śrīla Prabhupāda knew exactly what he wanted from the beginning.
בזאת, כל אבני היסוד של אִיסְקּוֹן באו לידי מקומן בידי המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה.<ref>ליתר ביטחון, סימני היכר חשובים מאוד נוספים של איסקון נמצאו במקומם ב-1971, באופן בולט: אָאשְׂרַמוֹת עבור הַבְּרַהְמַצָ'ארִי, הַבְּרַהְמַצָ'ארינִּי, גְרּיהַסְתְהַה וְסַנְנְיָאסַה; מיזם קהילת הכפר של וְרינְדָאוַן החדשה; ונאמנות ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה (אשר בוססה יום אחד לאחר הג'י.בּי.סי). משמעותיים ככל שיהיו, אין אלה נראים לתפקד כאבני יסוד, מזווית מונחי הָאֶקְלֵזְיוֹלוֹגְיָה.</ref>


Nevertheless, just after incorporating ISKCON in 1966, Śrīla Prabhupāda’s personal ISKCON letterhead stationery displays his position simply as "Acharya: Swami A.C. Bhaktivedanta."<ref>A photocopy of this stationery, used for a letter to Hayagriva, can be found in Hayagriva Dasa, The Hare Krishna Explosion among the photographs sectioned between pp. 128-129. Beneath "International Society for Krishna Consciousness, Inc.," "Acharya: Swami A.C. Bhaktivedanta" appears in bold capitals at the left margin. Directly below that stands the word "Trustees" (also in bold capitals), above nine names in a column below it. His name appeared the same way on letterhead bearing the San Francisco temple address on a letter Prabhupāda wrote in 1967 from that city. In other letters he is "A.C. Bhaktivedanta Swami, Acarya" or, under his signature, "Acarya International Society for Krishna Consciousness" ([[Vanisource:680201 - Letter to HareKrishna Aggarwal written from Los Angeles|VB: Correspondence: Feb. 1, 1968 to Hare Krishna Aggarwal; Aug. 22, 1968 to David Exley]]). In a long letter of February 5, 1970 to Hanuman Prasad Poddar describing the activities and achievement of ISKCON, he notes ". . . in each banking account my name is there as Acarya."</ref> Similarly, the line "Acharya: A.C. Bhaktivedanta Swami" received public circulation on the famous "Stay High Forever!" flyer of September, 1966."<ref>See BTG No. 26 (October, 1969) for a photocopy of the flyer</ref> When we examine the first few years of Back to Godhead, <ref>Scanned copies of these are accessible at www.backtogodhead.in.</ref> we find nowhere any formal letter or masthead-style lines displaying Śrīla Prabhupāda’s name and position in relation to ISKCON—with two quite striking exceptions.<ref>The small, boxed Back to Godhead masthead in every issue contains "Founder: A.C. Bhaktivedanta Swami." But "Founder" here has reference to Back to Godhead, not ISKCON.</ref> These occur only in the second (September 12, 1966) and the fourth (December 15, 1966) issues—and both of such a common prominence, format, and style as to indicate the guiding hand of Śrīla Prabhupāda, and making their utter absence elsewhere somewhat mysterious.
'''מייסד-אָאצָ'ארְיַה.''' זמן-מה עבר עד שתואר רב-חשיבות זה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נעשה עניין שבשגרה. מאותו רגע, ב-1970 התואר "אָאצָ'ארְיַה" לכשעצמו נתפס כלא-ראוי ובלתי-מכבד. אך ברור הדבר שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ידע בדיוק את אשר רצה מן ההתחלה.


In the second and fourth issue of Back to Godhead, the inside front cover displays a nearly full-page photograph of Śrīla Prabhupāda. (There are two different photos, each capturing Prabhupāda before the sturdy elm in Tompkins Square Park, both from the same article in The East Village Other.) In the space above each photograph stand the words:
אף-על-פי-כן, מיד לאחר שהכריז על איסקון ב-1966, מציג נייר המכתבים של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את מעמדו פשוט בתור "אָאצָ'ארְיַה: סְוָאמִי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה."<ref>צילום של נייר מכתבים זה, בו נעשה שימוש כמכתב לְהַיַגְריוַה, נמצא ב"הַיַגְריוַה דָאסַה, התפוצצות ההַרֵא קְרּישְׁנַּה" בקרב התמונות הנופלות בין עמ' 129-128. תחת "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, בע"מ.," "אָאצָ'ארְיַה: סְוָאמִי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה" מופיע באותיות מודגשות בשוליים השמאליים. ישירות מטה מכך נקראת המילה "נאמנים" (באותיות מודגשות גם כן), מעל תשעה שמות בטור תחתיה. שמו הופיע באותה הדרך על נייר מכתבים הנושא את כתובת מקדש סן פרנסיסקו על מכתב שכתב פְּרַבְּהוּפָּאדַה ב-1967 מעיר זאת. במכתבים אחרים הוא "א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי, אָאצָ'ארְיַה" או, מתחת לחתימתו, "אָאצָ'ארְיַה החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" ([[Vanisource:680201 - Letter to HareKrishna Aggarwal written from Los Angeles|ּו.ב: התכתבות: 1 בפב', 1968 לְהַרֵא קְרּישְׁנַּה אָגַּרְוָל; 22 באוג' 1968 לדייויד אֵקְסְלי]]). במכתב ארוך שיצא ב-5 בפברואר, 1970 לְהָנוּמַן פְּרָסָד פּוֹדָּר המתאר את פעילויות והישגי אִיסְקּוֹן, רושם הוא "...בכל חשבון בנק שמי רשום שם כְּאָאצָ'ארְיַה."</ref> באותו האופן, קיבלה שורת המילים "אָאצָ'ארְיַה: א.צ' בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי" תפוצה פומבית בעלון (פלָיֶיר) המפורסם "הישאר מעלה לנצח!" של ספטמבר, 1966.<ref>ראה השיבה לאלוהות מס. 26 (אוקטובר, 1969) לתצלום של העלון</ref> כאשר אנו בוחנים את מעט השנים הראשונות של "השיבה הביתה לאלוהות", <ref>עותקים סרוקים יש למצוא באתר www.backtogodhead.in</ref> איננו מוצאים בשום מקום מכתב רשמי או שורות בסגנון ראש-התורן המורות על שם ומעמד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בתוך אִיסְקּוֹן - להוציא שני יוצאי דופן בולטים.<ref>הראשון, תבנית ראש-התורן של השיבה לאלוהות בכל כותר מכילה "מייסד: א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי." אמנם "מייסד" כאן מתייחס "לשיבה לאלוהות", לא לְאיסְקּוֹן.</ref> אלה מתרחשים רק בגיליונות השני (12 בספטמבר, 1966) והרביעי (15 בדצמבר, 1966) - שניהם אשר בסגנון, האופי והבולטות שלהם מצביעים על היד המכוונת של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, על אף היעדרותם הבולטת דבר שבמיסתורין.


HIS DIVINE GRACE<br />
בגליון השני והרביעי של השיבה הביתה לאלוהות, השער הקידמי והפנימי מציג תמונה כמעט במלוא העמוד של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. (ישנן שתי תמונות שונות, כל אחת מראה את פְּרַבְּהוּפָּאדַה מול עץ הַבּוּקִיצָה החסונה בפארק כיכר תומפקינס, שניהם מאותו המאמר "בָּאָחֵר של אִיסְט וילֶג'".) ברווח מעל כל תמונה עומדות המילים:
And below:<br />
SWAMI A.C. BHAKTIVEDANTA<br />
FOUNDER ACHARYA<br />
INTERNATIONAL SOCIETY FOR KRISHNA CONSCIOUSNESS, INC.<br />


After these two early issues, the title of "Founder-ācārya" vanishes until issue number 28 (in late 1969),<ref>Back to Godhead ceased dating its issues with no. 26 (October, 1969).</ref> whereupon it re-emerges as part of a treatment almost identical to the two of late 1966. In the 1969 issue, a photograph of Śrīla Prabhupāda takes up the entire first page, with room only for the caption below:
חסדו השמיימי<br/>
ומתחת:<br/>
סְוָאמִי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה<br/>
מייסד אָאצָ'ארְיַה<br/>
החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, בע"מ.<br/>


SRI SRIMAD A.C. BHAKTIVEDANTA SWAMI<br />
מיד אחרי שני גליונות מוקדמים אלו, נעלם התואר "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" עד למס' 28 (בשלהי 1969),<ref>השיבה הביתה לאלוהות חדל לתארך את גליונותיו ממס. 26 ואילך (אוקטובר, 1969).</ref> ומשם הוא מופיע מחדש כטיפול כמעט זהה לשני אלו של שלהי 1966. בגליון 1969, תצלום של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לוקח את כל הדף הראשון, ומשאיר מקום רק לכותרת תחתיו:
THE FOUNDER ACHARYA OF ISKCON AND THE GREATEST EXPONENT<br />
OF KRISHNA CONSCIOUSNESS IN THE WESTERN WORLD.<br />


However, nearly a year passes before we again see such a treatment of Śrīla Prabhupāda’s position. Then, with Back to Godhead No. 36 (late in 1970) ([[Vanisource:1970 Back to Godhead Number 36|1970 Back to Godhead Number 36]]) we find the start of a regular standard presentation of Śrīla Prabhupāda as we are accustomed to seeing it today—and which had its prototype in two of the very first issues of Back to Godhead—a large photograph above his name and position given in full:
שְׂרִי שְׂרִימַד א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי<br/>
המייסד-אָאצָׁ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן וגדול הנציגים<br/>
של תודעת קְרּישְׁנַּה בעולם המערבי.<br/>


His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupāda<br />
עם זאת, כמעט שונה חולפת עד שנראה שוב טיפול כזה למעמדו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. אז, עם השיבה לאלוהות מס. 36 (בשלהי 1970) ([[Vanisource:1970 Back to Godhead Number 36|1970 השיבה הביתה לאלוהות מס' 36]]) אנו מוצאים את ההתחלה של הצגה תקנית וסדירה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כפי שאנו רגילים לראותה כיום - ולה אבטיפוס בשני הגיליונות הראשונים של השיבה הביתה לאלוהות - תמונה גדולה מעל שמו ומעמד מובא במלואו:
Founder-Ācārya of the International Society for Krishna Consciousness<br />


Even though the title of Founder-ācārya took some time to become thus normalized in use, it is clear that Śrīla Prabhupāda had it in mind very early on. The particular presentations of Prabhupāda as Founder-ācārya in those three early issues are certainly few and irregular. Yet all three so closely adhere to a common exemplar—as if directed by an editorial style-sheet— that one can see the guiding hand of Śrīla Prabhupāda behind it.
חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה</br>
המייסד-אָאצָ'ארְיַה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה</br>


The grave crisis of 1970—touched on at the outset of this commentary—prompted Śrīla Prabhupāda to undertake powerful remedial actions to fortify his movement.<ref>Certain godbrothers in India, having gained a measure of access to a few of Śrīla Prabhupāda’s disciples, had insidiously undermined Prabhupāda’s authority and position, leading eventually to a compromise in the faith and allegiance of even some of his leaders. Śrīla Prabhupāda refers to such godbrothers in his purport to CC ādi. 10.7: "When our disciples similarly wanted to address their spiritual master as Prabhupāda, some foolish people became envious. Not considering the propaganda work of the Hare Kṛṣṇa movement, simply because these disciples addressed their spiritual master as Prabhupāda they became so envious that they formed a faction along with other such envious persons just to minimize the value of the Kṛṣṇa consciousness movement."</ref> Among them was the firm establishment of standards for the use of "Founder-ācārya" as his title in reference to ISKCON. By so doing, Prabhupāda intended to impress upon all ISKCON members our need to deepen our understanding of his position and to keep it actively in mind.
על אף שלקח זמן עד שהכותרת מייסד-אָאצָ'ארְיַה נעשתה לדבר שבשגרה, ברור הדבר שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה שמר זאת בדעתו זה זמן רב. הצגותיו המסוימות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה בשלושה גליונות מוקדמים אלה הן ללא ספק מעטות ולא-סדירות. עם זאת כל השלושה דובקות כולן כאחת בדוגמא משותפת - כְּאִם הודרכו באמצעות גליון של עריכה סגנונית אחידה - שניתן לראות את היד המנחה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מאחוריהן.


What makes this so important? The spiritual power of ISKCON depends on it. That spiritual potency, in the beginning of ISKCON, reposed entirely in Śrīla Prabhupāda. By following his directions, his disciples—even though raw and wavering— became themselves empowered by his potency. With just neophyte devotees acting as his effective agents, by 1971 Śrīla Prabhupāda had spread Kṛṣṇa consciousness all over the world:
המשבר החמור של 1970 - שנגענו בו בראשית התעמקות זו בטקסט - הנחה את שרילה פרבהופאדה לנקוט באמצעים שיקומיים לחיזוק תנועתו.<ref>אחים רוחניים מסוימים בהודו, משקיבלו מידה של גישה לחלק מתלמידיו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, ערערו באופן חתרני את מעמדו וסמכותו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, מה שהוביל בסופו של דבר לפשרה באמונה ובנאמנות אף של כמה מאנשי הנהגתו. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס בסוף לאחים רוחניים כאלה בביאורו לצ'.צ' אָאדִי 10.7: "כאשר תלמידים שלנו רצו באופן דומה להתייחס למורם הרוחני כִּפְרַבְּהוּפָּאדַה, נעשו כמה אנשים טיפשים קנאים. מבלי להחשיב את עבודת ההסברה של תנועת הַרֵא קְרּישְׁנַּה, רק מפני שחניכים אלו פנו אל מורם הרוחני בשם פּרַבְּהוּפָּאדַה נעשו הם כה קנאים עד שיצרו סיעה עם שכמותם על מנת להמעיט בערך התנועה בלבד."</ref> ביניהם נכלל ייסוד מוצק של תקנים לשימוש ב"מייסד-אָאצָ'ארְיַה" כתוארו ביחס לאיסקון. בעושו כן, פְּרַבְּהוּפָּאדַה התכוון להרשים על פני כל חברי אִיסְקּוֹן את הצורך לעמיק את הבנתנו של מעמדו ולהמשיך להגות בזה בדעתנו.


in addition to the increasing number of temples in North America, ISKCON centers had been established in London, Paris, Hamburg, and Tokyo, and the movement was going strong. How was Śrīla Prabhupāda able to accomplish this? By cherishing the order of his spiritual master as his greatest treasure and by serving that order without reservation, Śrīla Prabhupāda had been enabled—though alone and unaided— to pick up the Hare Kṛṣṇa movement exactly where Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura had left it off, and then to propel it onward with the same resolute drive that had animated his own spiritual master. Astonishingly, the goal that the unified forces of "a great institution" had concentrated on for nearly two decades, had been realized, in the event, by a single agent of Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura acting alone.
מה עושה זאת כה חשוב? הכוח הרוחני של אִיסְקּוֹן תלוי בכך. און רוחני זה, בראשיתה של אִיסְקּוֹן, נשען לחלוטין על שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. תלמידיו, בעוקבם אחר הוראותיו - אפילו באופן גולמי ומתנדנד לעתים - נעשו בעצמם מועצמים מאונו. עם דבקים טירונים בלבד כסוכניו היעילים והפעילים, ב-1971 הפיץ שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את תודעת קְרּישְׁנַּה בכל רחבי העולם.


Thus Śrīla Prabhupāda had seen for himself—had proven in action—the potency of discipleship, of servitorship. Owing to servitorship alone, it seemed that the single divine energy—gauraśakti—had seamlessly continued to act, without interruption, merely transferring itself from one willing instrument to the next. Now Prabhupāda’s challenge was to instill the same art of spiritual servitorship within his own disciples. If successful, they in turn will pass it on, as the living cultural legacy of ISKCON. If his followers can receive and be worthy of his legacy, developing it and improving it just as he had done, keeping cooperative servitorship at the core of all action—then his work as Founderācārya will find its fulfillment.
נוסף על הגדלת מספר המקדשים בצפון אמריקה, מרכזי איסקון נוסדו בלונדון, פריז, המבורג וטוקיו, והתנועה הלכה והתחזקה. כיצד יכול היה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה להשיג זאת? בהוקירו את ההוראה של המורה הרוחני כאוצרו הגדול ביותר ודבקות בה ללא השגות, איפשר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - חרף היותו לבד וללא סיוע - להרים ולשאת את תנועת הַרֵא קְרּישְׁנַּה בדיוק היכן שֶׁבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה עזבה, ואז להניע אותם קדימה באותו דחף נחוש שהניע את מורו הרוחני שלו. יש בכך כדי להדהים, שאותה מטרה אותה קידשו וריכזו הכוחות המאוחדים של "מוסד גדול" במשך קרוב לשני עשורים, התגשמה מידי סוכן אחד ויחיד של שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הפועל לבדו.


During this same period, Śrīla Prabhupāda complied with a request from some disciples to be able to honor him with a special, or personal, praṇāma-mantra. <ref>Tamāla Kṛṣṇa Goswami: "When we had approached Prabhupāda and told him that as his disciples we would like a special prayer which we could recite in his honor, he had composed a verse in which he described his mission" (SS 187). A "personal" mantra, that is, honoring a certain spiritual master for some particular personal characteristic or achievement. The first praṇāma-mantra is "generic," that is, suitable being directed to any guru whose name is inserted within the mantra. The date of the new praṇāma-mantra: In a letter of April 9, 1970 to Pradyumna Dāsa, Śrīla Prabhupāda refers to it as "the new prayer addition," and proposes a grammatical modification to the Sanskrit.</ref> It would normally fall to a competent disciple to compose such a mantra in his gurudeva’s honor. Since at the time, no disciple of Śrīla Prabhupāda was sufficiently qualified spiritually and linguistically to do so, Prabhupāda was placed in the awkward position of coming up with a mantra himself. As a result, we have been given Prabhupāda’s own representation of himself, how he thought of himself, and how he wanted us to remember him as we daily invoked his presence:
כך שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה חזה בכך בעצמו - והוכיח בפעולה - את כוחה של חניכות, של הווית שירות. הודות לנכונות זאת בלבד, נראה הדבר שאותה אנרגיה אלוהית - גַוּרַשַׂקְתי - פעלה ללא-ליאות, ללא הפרעה, ואך מעבירה את עצמה מכלי נכון אחד לבא אחריו. עתה האתגר של פרבהופאדה היה לטעת את אותה אומנות של שירות רוחני בתלמידיו. והיה אם יצליחו, יעבירו זאת בתורם הלאה, כמורשת תרבות חיה של אִיסְקֹּון. אם מסוגלים חניכיו לקבל ולהיות ראויים למורשתו, לפתח ולשפר אותה ממש כפי שעשה זאת הוא, ואף לשמור על שירות הניתן בשיתוף פעולה בבסיס כל פעולה - או אז עבודתו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה באה לידי הגשמת מטרתה.


:namas te sārasvate deve gaura-vāṇī-pracāriṇe
כך ראה זאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה למען עצמו - את אשר הוכיח בפעולה - את עוצמתה של החניכות, של הוויית השירות. בזכות זו האחרונה בלבד, נראה שהאנרגיה השמיימית כולה - גַוּרַשַׂקְתי - הייתה פועלת ללא לאות, בלי הפרכה, פשוט אל נכון מעבירה עצמה מכלי אחד לבא אחריו. עתה האתגר של פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה להחדיר את אותה אמנות של שירות רוחני בתלמידיו שלו עצמו. במידה והצליח, יעבירו זאת הם בתורם הלאה, כמורשת החיה של אִיסְקּוֹן. אם מסוגלים נאמניו לקבל ולהיות ראויים למורשתו, לפתחה ולשפרה כפי שעשה זאת, ובתוך כך לשמור את שירות שיתוף הפעולה בלב כל פעולה - אז עבודתו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה באה לידי מילוי מטרתה.
:nirviśeṣa-śūnyavādi-pāścātya-deśa-tāriṇe


Sārasvata is the name in this verse by which Śrīla Prabhupāda wishes to be remembered, his name in relation to his spiritual master. Sārasvata is his patronymic; it means "son [or disciple] of [Bhaktisiddhānta] Sarasvatī."<ref>There is a rule in Sanskrit grammar for the formation of a patronymic or matronymic, that is, a name derived from one’s father or mother. In English, common surnames like "Johnson" or "Erickson" were originally patronymics ("John’s son"). In Scotland, the prefix "Mac-" or "Mc-" is the sign of a patronymic, "MacDonald" being (originally) Donald’s son; in Ireland FitzGerald was Gerald’s son. In Russian, "Ivanovitch" is a patronymic. Following the Sanskrit rule, Prabhupāda denoted himself with the name "Sārasvata," the son or servant of Sarasvatī Ṭhākura.</ref> As Prabhupāda explains ([[Vanisource:CC Ādi 10.84|CC Ādi 10.84, purport]]): "As members of the Kṛṣṇa consciousness movement we belong to the family, or disciplic succession,
במהלך אותה תקופה, נענה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לבקשה מכמה מתלמידיו להיות מסוגלים להללו באמצעות פְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה מיוחדת, או אישית. <ref>תמאלה קרישנה גוסואמי: "כאשר קרבנו אל פרבהופאדה ואמרנו לו שכתלמידיו נחפוץ בתפילה מיוחדת אותה נוכל לדקלם לכבודו, חיבר הוא פסוק בו ריכז בתיאור את משימתו" (ש.ש. 187). מַנְתְרַה "אישית", הווה אומר, לשבח מורה רוחני על תכונת אופי מסויימת או הישג. הַפְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה הראשונה היא "כללית", כלומר, ניתן לכוונה לכל גוּרוּ ששמו מוכנס לתוכה. התאריך של הַפְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה החדשה: במכתב מ-9 באפריל, 1970 לִפְרַדְיוּמְנַה דָאסַה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס אליה כאל "תוספת התפילה החדשה", ומציע שינוי דקדוקי בסנסקריט.</ref> מן הראוי שדבר זה ייפול על חניך מן המניין לחבר מַנְתְרַה כזו לכבודו של גוּרוּדֵוַה. כיוון שבאותו הזמן, לא היה תלמיד של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מוכשר דיו רוחנית ולשונית לעשות כן, פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה במעמד שאינו מן השגרה לחבר את המנתרה בעצמו. כתוצאה, ניתן לנו את הייצוג של פרבהופאדה עצמו מאת עצמו, כיצד חשב על עצמו, והדרך בה רצה מאיתנו לזוכרו תוך שהכרנו בנוכחותו במהלך היומי:
of Sarasvatī Gosvāmī, and thus we are known as Sārasvatas. Obeisances are therefore offered to the spiritual master as sārasvata-deva, or a member of the Sārasvata family . . . ." Thus, his own name in this praṇāma-mantra is simply the name of his spiritual master, which, by means of a few grammatical tweaks— changing the first a to ā, and modifying the word-ending— becomes his own. In this way, "Sārasvata" directs attention to their deep affinity and suggests that achievements of the son— accomplished in his father’s name—belong to the father, his creator and director. In this instance, the son represents the father in the literal sense of the term: to "represent" is to "represent"—to present over again.


Śrīla Prabhupāda’s praṇāma-mantra recognizes him as being the one who spreads (pracāriṇa) Lord Caitanya teaching (gauravāṇī) to the West (pāścātya-deśa). His achievement had been the concerted aim of the Gauḍīya Maṭha, which had attained a toehold in Europe in 1933 but nothing further. Had that position become secured—particularly by the construction of a London temple—Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura would have gone to the West himself.<ref>The Harmonist of July 12, 1935 (Harm. 31:521-22) reports that "Her Highness Majarani Indira Devi, Regent Shaeba of Cooch Behar paid a visit to Sree Gaudiya Math, Baghbazar, Calcutta," where she met with Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura. During that meeting, the magazine reports: "Her Highness very earnestly enquired about the proposed visit of the Editor [Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura] to Europe for further extension of the propaganda in the West."</ref> Circumstantially, his intent seems to have been frustrated. Even so, in the ripeness of time, he had one faithful Sārasvata who fulfilled his heartfelt desire.
:נַמַס תֵא סָארַסְוַתֵא דֵוֵא גַוּרַה-וָאנִּי-פְּרַצָ'ארינֵּא
:נירְוישֵׂשַׁה-שֻׂוּנְיַוָאדי-פָּאשְׂצָ'אתְיַה-דֵשֲׂה-תָארינֵּא:


The name sārasvata-deva indicates that its bearer is the continuation of Sarasvatī Ṭhākura in another form. In that form, Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura succeeded in fulfilling his heartfelt desire. When his most dedicated servant realized that success was at hand,<ref>We don’t know the precise time he realized this. In any case, there is no doubt that Śrīla Prabhupāda’s knowledge of the future was not that of ordinary, conditioned persons. In late fall of l965, Śrīla Prabhupāda sat on a park bench and chatted with Paul Ruben, a New York City subway conductor, who recollects (SPL 2:28): ‘‘He seemed to know he would have temples filled with devotees. He would look out and say, ‘I am not a poor man, I am rich. There are temples and books, they are existing, they are there, but the time is separating us from them.’"</ref> and that it bore the name and form of "International Society for Krishna Consciousness," Śrīla Prabhupāda accepted the title "Founder-ācārya." This confident, self-assured act of Śrīla Prabhupāda indicates that he knew very well that this title had been prepared to recognize the crowning success of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura in establishing Kṛṣṇa consciousness as a global movement, and that Śrīla Sarasvatī Ṭhākura had achieved this success through his own Sārasvata.
סָארַסְוַתַה הוא השם בפסוק זה בו מבקש שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה להיזכר, שמו על רקע המורה הרוחני. נקרא הוא סָארַסְוַתַה על שם האב; פירושו "בן (או תלמיד) של (בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה) סַרַסְוַתִי".<ref>ישנו חוק בדקדוק סנסקריט ליצירת הנקרא על פי האב או האם. באנגלית, שמות משפחה נפוצים כגון "ג'ונסון" או "אֵריקסון" היו במקור שמות ע"פ האב ("הבן של ג'ון"). בסקוטלנד לדוגמא, הקידומת "מֶק-" היא סימן לאזכור האב, "מקדונלד" הוא (במקור) הבן של דונלד; באירלנד פיצג'רלד היה הבן של גֵ'רַלְד. ברוסית "איוָנוֹביץ'" הוא על שם האב. על פי הכלל הזה בסנסקריט קרא פרבהופאדה את שמו "סָארַסְוַתַה", בנו או משרתו של סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה.</ref> כפי שמסביר פְּרַבְּהוּפָּאדַה ([[Vanisource:CC Ādi 10.84|צ'.צ' אָאדי 10.84, התעמקות]]): כחברים בתנועה לתודעת קרישנה אנו משתייכים למשפחה, או שושלת המורים של סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי, וכך ידועים כְּסָארַסְוַתַה. הוקרות מוצעות לפיכך למורה הרוחני כֶּסָארַסְוַתַה-דֵוַה, או חבר במשפחת הַסָארַסְוַתַה..." לכן, שמו בִּפְרַנָּאמַה-מַנְתְַרה זו הוא פשוט שם מורו הרוחני, אשר, בהחל כללים פשוטים - הפיכת הא' הראשונה לארוכה (או פתח - לקמץ), ושינוי סיומת המילה - נעשית שלו. באופן זה, "סָארַסְוַתַה" מוליך את תשומת-הלב לזיקה העמוקה ביניהם ומעיד על הישגי הבן - הבאים על ידי מילויים בשם האב - והשייכים לאב, יוצרו ומכוון דרכו. בצורה הזאת, הבן מייצג את האב באופן המילולי: (מאנגלית) "לייצג" הוא להציג זאת שוב ומחדש (את המיוצג).


Śrīla Prabhupāda’s praṇāma-mantra recognizes two kinds of achievements: widespread propagation of devotional service to the Supreme Lord, and overthrowing nihilism and impersonalism. These were also the aims of the Gauḍīya Maṭha institution under Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura and the signature achievements of the sampradāya-ācāryas as well.
הַפְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מכירה בו כמי שמפיץ (פְּרַצָ'ארינַּה) את מדרשי הריבון צַ'יְתַנְיַה (גַוּרַוָאנִּי) למערב (פָּאשְׂצָ'אתְיַה-דֵשַׂה). הישגו היה מטרתה בימים עברו של הגודיה מטהה, אשר תקעה יתד באירופה ב-1933 אמנם לא מעבר. והיה ויעד זה הושג - למשל על ידי בנייה של מקדש בלונדון - בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה היה נוסע למערב בעצמו.<ref>המפייס של 12 ביולי, 1935 (המפ' 31:522-21) מדווח "הוד מעלתה מַגַ'רַנִי אינְדִירַה דֵוִי, העוצרת שָיְיבַּה מִקּוּץ' בֵּהָר הלכה וביקרה את שְׂרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה, בַּגְהְבַּזַר, כַּלְכּוּתָה", שם נפגשה עם שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. מתוך הפגישה, מדווח כתב-העת: "הוד מעלתה בכנות רבה חקרה אודות הביקור המוצע של העורך (בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה) לאירופה למען התרחבות נוספת של הזמנתו והסברתו במערב."</ref> באופן נסיבתי, כוונתו נראתה ולא היה לה מענה. אף כך, בחלוף הזמן, היה לו סָארַסְוַתַה נאמן אחד שמילא את רצון ליבו הַמּוּקָר.


It is notable that Śrīla Prabhupāda was able to recognize his own achievement, and accept the honors that properly belong to it, without a tinge of pride. It is evident that at a certain time, Śrīla Prabhupāda realized that in spite of all impediments, he would be able to execute his spiritual mater’s order. He recognized that he had been empowered. It is a natural characteristic of spiritual psychology, observable in great devotees and saints, that the experience of empowerment is inevitably accompanied by the experience of extreme humility, and the more empowerment bears fruit, the further humility increases. This compact blend of great accomplishment and great humility is beyond the scope of experience of ordinary materialistic persons. They cannot begin to imagine it.
השם סָארַסְוַתַה-דֵוַה מורה שנושאו ממשיך את סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בצורה אחרת. בצורה זו, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הצליח במילוי רצון ליבו. כשמשרתו הנאמן ביותר והמסור גילה שההצלחה עלתה בידו,<ref>אנו איננו יודעים את הזמן המדויק בו גילה זאת. מכל מקום, אין בכך ספק שהידע של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה אודות העתיד לא היה כשל אנשים רגילים, מותנים. בשלהי סתיו 1965, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה התיישב על ספסל בגן ופטפט עם פול רובן, אחראי הרכבת התחתית בניו יורק, אשר נזכר (שׂ.פּ.ל 2:28): "נראה שהוא ידע שמקדשים שהוא יבנה יתמלאו בדבקים. הוא היה מסתכל ואומר, 'אני אינני איש עני, אלא עשיר. ישנם מקדשים וספרים, אלה קיימים, הם שם, אמנם הזמן מפריד אותנו מהם.'"</ref> ואשר נשאה את השם והצורה "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה," שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה קיבל את הכותרת "מייסד-אָאצָ'ארְיַה". פעולה בוטחת, שלמה מבפנים זו מאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה רומזת שהוא ידע טוב מאוד שכותרת זו הוכנה על מנת להכיר בהצלחה המפוארת של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בביסוס תודעת קְרּישְׁנַּה כתנועה גלובלית, וּשֶׁשְּׂרִילַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה השיג הצלחה זאת דרכי אותו סָארַסְוַתַה שלו.


When visible success began to attend upon Śrīla Prabhupāda’s efforts, he discounted his own effort, gave credit to others, and was filled with gratitude.
הַפְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מכירה בשני סוגים של הישגים: הפצה רחבת-היקף של שירות מסור לריבון העליון, והשלכת הניהיליזם והאימפרסונליזם. אלה היו גם מטרות מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה תחת בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ואות ההישגים של אָאצָ'ארְיוֹת שושלת המורים.


On several memorable occasions, he disclosed his mind in public addresses. For example, speaking to his disciples gathered in London to celebrate Śrī Vyāsa-pūjā on August 22, 1973, Śrīla Prabhupāda said:
יש לציין שֶׁשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה מסוגל להכיר בהישגו שלו, ולקבל את הכבוד שהיה משוייך עימו, ללא שמץ גאווה. היה זה גלוי שבזמן מסויים, הבין שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה שעל אף כל המכשולים, הוא היה מסוגל להוציא לפועל את הוראתו של מורו הרוחני. הוא הכיר בכך שהיה מועצם. זו תכונה טבעית של בתורת הנפש הרוחנית, שנצפית בדבקים גדולים ובקדושים, שחויית ההעצמה ללא ספק מלווה בחוויה של ענווה קיצונית, וככל שזאת הראשונה נושאת פרי, זו השנייה גדלה. תערובת קרובה זו של הישגים וענווה גדולים היא מעבר להיקף החוויה של אנשים חומרניים רגילים. הם אינם מסוגלים אף לדמיין זאת.


<blockquote>Anyone who is connected with our movement, he’s not ordinary living being. Actually, he’s liberated soul. And I am very much hopeful that my disciples who are now participating today, even if I die, my movement will not stop, I am very much hopeful. . . . My Guru Mahārāja, His Divine Grace Bhaktisiddhānta Sarasvatī Gosvāmī Prabhupāda, he also attempted to send his disciples to preach Caitanya cult in the Western world. . . . First meeting, perhaps you know, he asked me to preach. So at that time I was young man, only twenty-five years old, and I was also householder. So I should have joined and executed his desire immediately, but due to my ill luck I could not immediately execute his order, but it was in my heart that it is to be done. So better late than never, I executed his order at the age of seventy years, not at the age of twenty-five. So actually I wasted so much time, I can understand that. . . . The message was there when I was twenty-five years old, but I began at the age of seventy years. But I did not forget the message. Otherwise, how could I do? That was, that is a fact. I was simply finding out the opportunity, how to do it. So anyway, although I began very late, at the age of seventy years, so by the help of my disciples this movement is gaining ground and is spreading all over the world. So therefore I have to thank you. It is all due to you. It is not my credit, but it is your credit that you are helping me in executing the order of my Guru Mahārāja. ([[Vanisource:730822 - Lecture Festival Appearance Day, Sri Vyasa-puja - London|730822 - Lecture Festival Appearance Day, Sri Vyasa-puja - London]]) </blockquote>
כאשר הצלחה נראית לעין החלה לבוא לקראת מאמציו של שרילה פרבהופאדה, הוא זנח את אלה שלו, נתן אזכור לחלק של אחרים, ונמלא הכרת-תודה.


Later that year in Los Angeles, Śrīla Prabhupāda expressed similar thoughts, with more visible emotion, on the Disappearance Day of his spiritual master ([[Vanisource:731213 - Lecture Festival Disappearance Day, Bhaktisiddhanta Sarasvati - Los Angeles|VB: Lecture, Dec. 31, 1973]]):  
בכמה הזדמנויות ראויות לציון, הוא הסגיר את דעתו בפניות פומביות. לדוגמא, בפנייתו לתלמידיו שנאספו בלונדון לחגוג את שְׂרִי וְיָאסַה-פֻּוּגָ'א ב-22 באוגוסט, 1973, אמר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה:


<blockquote>So in this way, gradually, I became attached to these Gauḍīya Matha activities, and by the grace of Kṛṣṇa, my business also was not going very well. [laughs] Yes. Kṛṣṇa says yasyāham anughṛṇāmi hariṣye tad-dhanaṁ śanaiḥ. If somebody wants to be actually devotee of Kṛṣṇa, at the same time, keeps his material attachment, then Kṛṣṇa’s business is He takes away everything material, so that cent percent he becomes, I mean to say, dependent on Kṛṣṇa. So that actually happened to my life. I was obliged to come to this movement to take up this very seriously.
<blockquote>כל מי שקשור עם התנועה שלנו, הוא אינו ישות חיים רגילה. למעשה, הוא נשמה משוחררת. אני אף מלא תקווה שתלמידיי אשר משתתפים היום, גם לו אמות, תנועתי לא תחדל, כך כולי מלא איחולים... הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי, חסדו השמיימי בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה - גם הוא ניסה לשלוח את חניכיו להזמין ולהסביר למען התנועה של צַ'יְתַנְיַה בעולם המערבי... בפגישה הראשונה, אולי אתם יודעים, הוא ביקש ממני להסביר ולהזמין. באותה תקופה הייתי איש צעיר, בן עשרים-וחמש בלבד, ואף איש משפחה. אז היה עלי להצטרף ולבצע את רצונו באופן מיידי, אמנם לרוע מזלי נבצר ממני להוציא לפועל את הוראתו, אך זאת שבלבי היה על כך להיעשות ומיד. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, הוצאתי לפועל את הוראתו כשמלאו לי שבעים שנה, אמנם לא בגיל עשרים-וחמש. אז למעשה בזבזתי זמן כה רב, אני יכול להבין זאת... שהמסר היה שם בשעה שהייתי בן עשרים-וחמש, אמנם התחלתי בגיל שבעים שנה. מן הסתם לא שכחתי את המסר. אחרת, כיצד יכולתי לקום ולעשות? הייתה זאת, לא אלא עובדה. אני פשוט הייתי בחיפושים אחר ההזדמנות, כיצד לעשות זאת. מכל מקרה, על אף שהתחלתי מאוחר מאוד, בגיל שבעים שנה, בעזרה היקרה של תלמידי תנועה זו מכה שורש ומתפשטת בכל רחבי העולם. אז לפיכך עלי להודות לכם. זה הכל בזכותכם. השבח לא בשבילי, אלא לכם שאתם עוזרים לי להוציא לפועל את פקודתו של הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי. ([[Vanisource:730822 - Lecture Festival Appearance Day, Sri Vyasa-puja - London|22 באוגוסט 1973 - הרצאה לכבוד חג יום ההופעה, שְׂרִי וְיָאסַה-פֻּוּגָ'א - לונדון]]) </blockquote>


And I was dreaming that: "Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura is calling me, ‘Please come out with me!’" [pause] So I was sometimes horrified, "Oh, what is this? I have give up my family life? Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura is calling me? I have to take sannyāsa?" Oh, I was horrified. But I saw several times, calling me. So anyway, it is by his grace I was forced to give up my family life, my so-called business life. And he brought me some way or other in preaching his gospel.
מאוחר יותר בשנה זו בלוס אנג'לס, ביטא שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מחשבות דומות, עם רגש נוכח יותר, ביום העזיבה של מורו הרוחני ([[Vanisource:731213 - Lecture Festival Disappearance Day, Bhaktisiddhanta Sarasvati - Los Angeles|ו.בּ: הרצאה, 31 בדצ', 1973]]):


So this is a memorable day. What he desired, I am trying little bit, and you are all helping me. So I have to thank you more. You are actually representative of my Guru Mahārāja [begins to cry] because you are helping me in executing the order of my Guru Mahārāja. . . . </blockquote>
<blockquote>אז בדרך זו, בהדרגה, נעשתי קשור לפעילויות גַוּדִּיַה מַטְהַה אלה, ובחסדו של קְרּישְׁנַּה, העסק שלי לא התנהל על מי מנוחות. (צוחק) כן. קְרּישְׁנַּה אומר יַסְיָאהַם אַנוּגְהְרּינָּאמי הַרישְׁיֵא תַד-דְהַנַםּ שַׂנַיְהּ. אם מישהו רוצה להיות דבק גדול בפועל של קרישנה, ובו זמנית, שומר על ההתקשרות החומרית, אזי העסק של קְרּישְׁנַּה הוא לקחת לו את נכסיו החומריים, כך שהוא נעשה במאת האחוזים, אני רוצה לומר, תלוי בִּקְרּישְׁנַּה. למעשה קרה כך דבר זה בחיי. הייתי מחוייב לבוא לתנועה זו על מנת לקחתה כך מאוד ברצינות.


When appreciative Indians began praising Śrīla Prabhupāda as a magician or miracle-maker, he denied having any special powers. Here is his account given in Bombay on January 9, 1973:
אף חלמתי: "בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה קורא לי, 'בבקשה בוא איתי!'" (הפסקה) אז הייתי לעתים מזועזע, "הו, מה זה? עלי לוותר על חיי המשפחה? בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה קורא לי? עלי לקחת סַנְנְיָאסַה?" הו, הייתי מזועזע. אמנם ראיתי מספר פעמים, שהוא קרא לי. מכל מקום, זה בחסדו שהייתי מוכרח לוותר על חיי המשפחה, חיי העסק-לכאורה שלי. הוא העניק לי מצידו דרך כזו או אחרת להזמנה והסברה בבשורתו.


<blockquote>Yes, we should not be very much proud that "I have created wonderful." Why? . . . Sometimes people, they give me so much honor: "Swamijī, you have created wonderful." I do not feel that I have created wonderful. What I have done? I say that I’m not a magician, I do not know how to create wonderful. I have simply presenting Bhagavad-gītā as it is, that’s all. If there is any credit, this is only credit. Anyone can do it. The Bhagavad-gītā is there, and anyone can present Bhagavad-gītā as it is. So it will act wonderful. I am not a magician. I do not know the tricks of magic and the yoga-siddhi. . . . So my only credit is, I do not want to mix with this pure Bhagavadgītā teaching, any rascaldom, that’s all. That is my credit. And whatever little miracle has been done, only on this principle. That’s all. ([[Vanisource:721127 - Lecture BG 02.23 - Hyderabad|721127 - Lecture BG 02.23 - Hyderabad]])</blockquote>
אז יום זה בלתי-נשכח. מה שהוא רצה, אני מנסה מעט, וכולכם עוזרים לי. אז עלי להודות לכם יותר. אתם למעשה נציגים של הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי (מתחיל לבכות) מפני שאתם עוזרים לי לשאת לפועל את רצונו של גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי...</blockquote>


'''Governing Body Commission.''' The upheaval of 1970 in ISKCON provided the occasion for Śrīla Prabhupāda to satisfy another unfulfilled desire of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura: the formation of a governing body to manage the whole institution. This instruction was among the final directions imparted by Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura to his disciples in his last days.<ref>This instruction was set down on December 31, 1936 in the recorded minutes of his will. The original document is preserved at the Bhaktivedanta Research Center in Kolkata. For a photocopy, see MHP 289.</ref> Disobedience to this order, according to Śrīla Prabhupāda, led to the disintegration of the Gauḍīya Maṭha ([[Vanisource:CC Adi 12.8|CC Ādi 12.8, purport]]):  
כאשר הודים מלאי-הערכה החלו לשבח את שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה משל היה קוסם או עושה ניסים, הוא הכחיש מכל כל כוחות כאלו. הנה ציטוט מתאים מבומביי, 9 בינואר, 1973:


<blockquote>In the beginning, during the presence of Oṁ Viṣṇupāda Paramahaṁsa Parivrājakācārya Aṣṭottara-śata Śrī Śrīmad Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura Prabhupāda, all the disciples worked in agreement; but just after his disappearance, they disagreed. One party strictly followed the instructions of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, but another group created their own concoction about executing his desires. Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, at the time of his departure, requested all his disciples to form a governing body and conduct missionary activities cooperatively. He did not instruct a particular man to become the next ācārya. But just after his passing away, his leading secretaries made plans, without authority, to occupy the post of ācārya, and they split into two factions [the Calcutta "Gauḍīya Mission" and the Mayapura "Gauḍīya Maṭha"] over who the next ācārya would be. Consequently, both factions were asāra, or useless, because they had no authority, having disobeyed the order of the spiritual master. Despite the spiritual master’s order to form a governing body and execute the missionary activities of the Gauḍīya Maṭha, the two unauthorized factions began litigation that is still going on after forty years with no decision.
<blockquote>כן, עלינו לא להיות גאים "יצרתי משהו נפלא." מדוע? ... לעתים אנשים, הם מגלים כלפיי כל כך הרבה כבוד: "סְוָאמִיגִ'י, יצרת משהו נפלא." אני לא מרגיש שיצרתי דבר-מה נפלא. מה עשיתי? אני אומר שאינני קוסם, אינני יודע כיצד לבנות פיתום ורעמסס. הצגתי פשוט את בְּהַגַוַד-גִיתָא כפי שהיא, זה הכל. אם מגיע לי איזשהו קרדיט, אז על זה בלבד. כל אחד יכול לעשות זאת. בְּהַגַוַד-גִיתָא שם, וכל אחד יכול להציגה כפי שהיא. אז היא תפעל בצורה נפלאה. אינני מכשף. אינני יודע את להטוטי הקסם וְיוֹגַה-סידְדְהי... אז הקרדיט היחיד שלי הוא, אינני רוצה לערבב לתוך מדרש הַבְּהַגַוַד-גִיתָא הטהורה, סִכְלוּת כלשהי, זה הכל. זה מה שנזקף לזכותי. וכל נס קטן שנעשה, הריהו רק על פי עקרון זה. זה הכל. ([[Vanisource:721127 - Lecture BG 02.23 - Hyderabad|27 בנובמבר 1972 - הרצאה בּ.ג. 2.23 - הַיְדֵרָבָּאד]])</blockquote>


Therefore, we do not belong to any faction. But because the two parties, busy dividing the material assets of the Gauḍīya Maṭha institution, stopped the preaching work, we took up the mission of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura and Bhaktivinoda Ṭhākura to preach the cult of Caitanya Mahāprabhu all over the world, under the protection of all the predecessor ācāryas, and we find that our humble attempt has been successful.
'''ועד הגוף המנהל.''' התהפוכות של 1970 בְּאִיסְקוֹן העניקו את הנסיבות עבור שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לספק עוד רצון בלתי-ממולא של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה: היצירה של גוף מנהל למען המוסד כולו. ההוראה היתה בין ההנחיות הסופיות שניתנו בידי בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה לתלמידיו בימיו האחרונים.<ref>הוראה זו נרשמה ב-31 בדצמבר, 1936, בדקות שהוקלטו של צוואתו. המסמך המקורי נשתמר במכון מחקר בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בכלכותה. בשביל צילום, ראה/י מה"פּ 289.</ref> אי-ציות להוראתו, על פי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, הוביל לפירוק הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה ([[Vanisource:CC Adi 12.8|צ'.צ' אָאדי 12.8]]):


We followed the principles especially explained by Śrīla Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura in his commentary on the Bhagavad-gītā verse beginning vyavasāyātmikā buddhir ekeha kuru-nandana ([[Vanisource:BG 2.41|BG 2.41]]). According to this instruction of Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura, it is the duty of a disciple to follow strictly the orders of his spiritual master. The secret of success in advancement in spiritual life is the firm faith of the disciple in the orders of his spiritual master. . . . . One must judge every action by its result. The members of the self-appointed ācārya’s party who occupied the property of the Gauḍīya Maṭha are satisfied, but they could make no progress in preaching. Therefore by the result of their actions one should know that they are asāra, or useless, whereas the success of the ISKCON party, the International Society for Krishna Consciousness, which strictly follows guru and Gaurāṅga, is increasing daily all over the world. </blockquote>
<blockquote>בהתחלה, בימיו של אוֹםּ וישְׁנּוּפָּאדַה פַּרַמַהַמְּסַה פַּריוְרָאגַ'קָאצָ'ארְיַה אַשְׂטוֹתְתַרַה-שַׂתַה שְׂרִי שְׂרִימַד בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, כל החניכים עבדו בהסכמה; אמנם מעט אחר עזיבתו, דעתם נעשתה חלוקה. קבוצה אחת עקבה בקפדנות אחרי הוראותיו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, אמנם קבוצה אחרת יצרה תרקיח משלהם לגבי ביצוע רצונותיו. בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, בזמן עזיבתו, ביקש מכל תלמידיו ליצור ועד מנהל ולערוך פעילויות הזמנה והסברה בשיתוף כוחות. הוא לא הורה לאיש מסוים להיות הָאָאצָ'ארְיַה הבא. אמנם קצת אחרי פטירתו, היה ועשו מזכיריו תוכניות, ללא סמכות, לתפוס את עמדת הָאָאצָ'ארְיַה, ואף נתפצלו לשני מחנות ("משימת הַגַּוּדִּיַה" בכלכותה "וְהַגַּוּדִּיַה מַטְהַה" בְּמָאיָאפּוּר) שעמדתם יריבה לגבי מי הוא הָאָאצָ'ארְיַה הבא. כתוצאה מכך, שתי הסיעות נעשו אַסָארַה, או חסרות שימוש, כיוון שלא היתה להם סמכות, מעצם אי-הציות להוראת המורה הרוחני. למרות הוראת המורה הרוחני ליצור ועד מנהל ולהוציא לפועל את פעילויות ההסברה וההזמנה של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה, שתי הסיעות הלא-מאושרות החלו התדיינות אשר עדיין מתרחשת לאחר ארבעים שנה ללא הכרעה.


The establishment of the Governing Body Commission on July 28, 1970 was Śrīla Prabhupāda’s second potent counter-measure against the imp of disunity let loose in ISKCON. The GBC is the type of institution—a committee<ref>Etymologically, the word goes back to the Latin committere, "to unite, connect."</ref>—that both demands and fosters cooperation. Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura’s leaders failed to realize such a governing board. Had the Gauḍīya Maṭha not been dismembered by their disobedience, there would have been many disciples of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura working together in the West. In the event, Śrīla Prabhupāda arrived alone, and alone he resuscitated the Krishna Consciousness movement. When godbrothers actively or passively spurned cooperation, he was left no alternative but to be the single ācārya at the head of ISKCON.
לפיכך, איננו משתייכים לאף סיעה. אמנם כיוון ששני המחנות, עסוק בחלוקת הנכסים החומריים של מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה, עצרו את ההסברה וההזמנה, לקחנו את משימתו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה להפיץ את בשורת צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ בכל רחבי העולם, תחת הגנת כל הָאָאצָ'ארְיוֹת הקודמים, ואילו אנו מוצאים שמאמצנו הצנוע נתן פרי.


Yet his spiritual master himself had asked for a governing board to succeed him at the head of his institution. Śrīla Prabhupāda took this request to heart. Here was another desire of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura left unsatisfied, and Śrīla Prabhupāda, the faithful Sārasvata, undertook to satisfy him: He would establish such a board, oversee its development, and have it ready to act as his successor at the head of ISKCON.
אנו עקבנו אחר העקרונות שהוסברו במיוחד מאת שְׂרִילַה וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה בביאורו לפתיחת פסוק הַבְּהַגַוַד-גִיתָא וְיַוַסָאיָאתְמיקָא בּוּדְדְהיר אֵקֵהַה קוּרוּ-נַנְדַנַה ([[Vanisource:BG 2.41|בּ.ג. 2.41]]). לפי הוראה זו של וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה, זו החובה של תלמיד ללכת בעקבות הוראותיו של המורה הרוחני. הסוד להצלחה בהתקדמות בחיים רוחניים הוא אמונה איתנה של החניך בהוראות המורה הרוחני... עליו לשפוט כל פעולה לפי התוצאה. החברים של סיעת הָאָאצָ'ארְיַה הממונה מטעם-עצמו שתפס את רכוש הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה מרוצים, אמנם לא יכלו הם להתקדם בהסברה ובהזמנה. לפיכך לפי התוצאה של פעולותיהם על אדם לדעת שהם אַסָארַה, או חסרי-שימוש, ומאידך ההצלחה של אִיסְקּוֹן, החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, אשר עוקבת בקפדנות אחרי גוּרוּ וְגַוּרָאנְֹגַה, גדלה מדי יום בכל רחבי תבל.</blockquote>


It is customary in India for an ācārya to leave his institution to his chosen successor as a legacy in his will. The action Śrīla Prabhupāda took in 1970—establishing the GBC— allowed him in 1977 to set this down as the first provision of his "Declaration of Will": "The Governing Body Commission (GBC) will be the ultimate managing authority of the entire International Society for Krishna Consciousness." By thus establishing the GBC and leaving it as his chosen successor at the head of ISKCON, Śrīla Prabhupāda insured that the order of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura would continue to work efficaciously in the world and bear fruit.
הכינון של ועד הגוף המנהל ב-28 ביולי, 1970 היה אמצעי-הנגד בעל-האון השני נגד שד אי-האחדות שהסתובב חופשי בְּאיסְקּוֹן. ג'י בּי סי הוא סוג המוסד - ועדה<ref>אטימולוגית, שורשיה של המילה הם בלטינית: committere, "לאחד, לחבר."</ref> - אשר גם דורשת וגם מטפחת שיתוף פעולה. המנהיגים של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה מיאנו לתפוס ועד מנהל כזה. והיה והגודיה מטהה לא התפרקה בגלל חוסר-הציות מצידם, היו כיום חניכים רבים של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה העובדים יחדיו במערב. במאורע, שרילה פרבהופאדה הגיע בגפו, ולבדו החיה שנית את התנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה. כאשר אחים רוחניים באופן פעיל או סביל סלדו מלשתף פעולה, לא נשארה לו ברירה אלא להיות האאצ'אריה היחיד בראשה של אִיסְקּוֹן.


The final stage in Śrīla Prabhupāda’s installation of the essential components in ISKCON’s spiritual morphology was also initiated around this time. After great difficulty and many setbacks, mainly occasioned by passive and active opposition of godbrothers,<ref>Satsvarūpa dāsa Goswami relates (SPL 4:95): "Though sometimes ignorant, his disciples, he knew, were not malicious. Yet these letters from India carried a spiritual disease transmitted by several of Prabhupāda’s Godbrothers to his disciples there. Prabhupāda had already been troubled when some of his Godbrothers had refused to help him secure land in Māyāpur, the birthplace of Lord Caitanya. Although he had asked them to help his inexperienced disciples purchase land, they had not complied. In fact, some of them had worked against him. Prabhupāda had written to one of his Godbrothers, ‘I am so sorry to learn that there is a sort of conspiracy by some of our Godbrothers as not to give me a place at Māyāpur.’"</ref> Śrīla Prabhupāda was able to purchase land in Māyāpura for ISKCON, and he quickly revealed his plans for a monumental temple there. Writing to Govinda Dāsī from Calcutta (May 28, 1971), he said:
עם זאת המורה הרוחני שלו בעצמו קרא לועד מנהל להמשיך את דרכו בראש המוסד שלו. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לקח בקשה זו לליבו. הנה היה רצון נוסף של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה שלא בא לכדי סיפוקו, וּשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, הַסָּארַסְוַתַה הנאמן, לקח על עצמו למלאו: הוא ביסס ועד כזה, פיקח על פיתוחו, ושם זאת ביד שינהג בתור המשך דרכו בראש אִיסְקּוֹן.


<blockquote>You will be glad to learn that we have purchased about five acres of land in Mayapur, the birthsite of Lord Caitanya and we have proposed to hold a nice festival there from Janmastami day for two weeks. At that time the foundation stone [for the temple] will be set down. I wish that all our leading disciples come to India at that time. There are 50 branches, so at least one from each branch should attend the function . . . . ([[Vanisource:710528 - Letter to Govinda dasi written from Calcutta|710528 - Letter to Govinda dasi written from Calcutta]])</blockquote>
זה המנהג בהודו עבור לְאָאצָ'ארְיַה לעזוב את מוסדו לטובת יורש נבחר למורשת על פי רצונו. הפעולה שנקט שרילה פרבהופאדה ב-1970 - כינון הג'י. בּי. סי - איפשרה לו ב-1977 לקבע זאת כאספקה ראשונה בפועל למען "הכרזת רצונו": "ועד הגוף המנהל (ג'י.בּי.סי) יהיה לבסוף הסמכות המנהלת העליונה של כל החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה." בכך שהקים כך את הג'י.בי.סי ועזב אותו כיורש הנבחר בראש איסְקּוֹן, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הבטיח שההוראה של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה תמשיך לעבוד ביעילות בעולם ולתת פרי.


By performing the ceremony for establishing the temple’s foundation, Śrīla Prabhupāda committed himself to the completion of the structure. As it turned out, the foundationlaying itself was delayed until Gaura Pūrṇimā of 1972, and in the ensuing years many more vicissitudes sent ISKCON leaders repeatedly back to the drawing board. Yet Śrīla Prabhupāda’s own commitment, established in 1972 as if a vow, has proved to contain a potency that has driven the concerted effort over, under, around and through all impediments, and the Temple of the Vedic Planetarium rises on the alluvial soil of Antardvīpa.  
השלב האחרון בהתקנת הרכיבים העיקריים במורפולוגיה של אִיסְקּוֹן החל בערך סביב זמן זה. לאחר קושי גדול והרבה תהפוכות, רובן בגלל התנגדות סבילה ופעילה של אחים רוחניים,<ref>סתסורופה דאסה גוסואמי משייך (שׂ.פּ.ל 4:95): "על אף שלעתים נבערים, חניכיו, הוא ידע, לא ניחנו בכוונת זדון. אמנם מכתבים אלה מהודו נשאו מחלה רוחנית שהועברה מיד מספר מן האחים הרוחניים של פרבהופאדה לתלמידיו שם. פְּרַבְּהוּפָּאדַה כבר נכנס לצרה ברגע שכמה מאחיו הרוחניים סירבו לעזור לו לשריין אדמה בְּמָאיָאפּוּר, מושב מולדתו של צַ'יְתַנְיַה. למרות שביקש מהם לעזור לחניכיו הבלתי-מנוסים לרכוש אדמה, לא נענו הם. למעשה, חלקם אף עבדו נגדו. פרבהופאדה כתב לאחד מאחיו הרוחניים, 'אני כל כך מצטער ללמוד שישנה קונספירציה מצד כמה מאחינו הרוחניים לא לתת להם מושב בְּמָאיָאפּוּר.'"</ref>עם זאת, בידו של שרילה פרבהופאדה, עלה לרכוש אדמה בְּמָאיָאפּוּרַה למען איסְקּוֹן, והוא חשף במהירות את תוכניותיו לבניית מקדש מפואר שם. כותב לְגוֹוינְדַה דָאסִי מכלכותה (28 במאי, 1971), הוא אומר:


Śrīla Prabhupāda gave high priority to acquiring land in Māyāpura for ISKCON’s "world headquarters" and constructing on it an extraordinary temple. Gradually, Śrīla Prabhupāda’s leaders began to grasp its importance for him. For example (SPL 5:9):
<blockquote>אתם תשמחו להיווכח שרכשנו חמישה אקרים לערך של אדמה בְּמָאיָאפּוּר, מושב מולדתו של הריבון צַ'יְתַנְיַה והצענו להחזיק שם פסטיבל חביב מִגְַ'נְמָאשְׁטַמי ואילך במשך שבועיים. באותו הזמן אבן הפינה (עבור המקדש) תונח. אני מאחל שכל התלמידים המובילים יבואו להודו באותו הזמן. ישנם 50 ענפים, אז לפחות אחד מכל ענף אמור להשתתף באירוע... ([[Vanisource:710528 - Letter to Govinda dasi written from Calcutta|28 במאי 1971 - מכתב לְגוֹוינְדַה דָאסִי מכלכותה]])


<blockquote>During this visit to Calcutta [November, 1971], Prabhupāda had also spoken of his plans for Māyāpur. Nara-Nārāyaṇa had built a scale model of the building ISKCON would construct on the newly acquired property, and Prabhupāda had shown it to all his guests and had asked them to help. Seeing Prabhupāda’s absorption in this project, Girirāja had volunteered to help in any way required. "It seems the two things you want most," Girirāja had said, "are for the books to be distributed and to build a temple at Māyāpur."
בעצם ביצוע הטקס לביסוס יסודות המקדש, התחייב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה להשלמת המבנה. כפי שזה יצא, התעכבה הנחת היסודות עד גַוּרַה פֻּוּרְנּימָא של 1972, ובשנים שלאחר מכן עוד הרבה תהפוכות שילחו את מנהיגי איסְקּוֹן חזרה ללוח השרטוט. עם כך מחויבותו של שרילה פרבהופאדה, שהתבססה ש-1972 כנדר, הוכיחה עצמה כבעלת-און שהניע את המאמץ המתוזמר שוב, תחת ומסביב לכל המכשולים, ומקדש הפלנטריום הודי עלה על אדמת הסחף של אַנְתַרְדְוִיפַּה.


"Yes," Prabhupāda had said, smiling. "Yes, thank you." </blockquote>
שרילה פרבהופאדה נתן עדיפות גבוהה לרכישת אדמה במאיאפורה למען "המפקדה העולמית" של איסקון ובנייתה על מקדש יוצא-דופן. בהדרגה, המנהיגים של שרילה פרבהופאדה החלו לתפוס את חשיבותו עבורו. לדוגמא (שׂ.פּ.ל 5:9):


We gain a deeper grasp of Śrīla Prabhupāda’s priority when we understand this temple in light of the Gauḍīya Vaiṣṇava ecclesiology that lay, as we have seen, at the foundation of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura’s institution. We have already noted that Śrīla Prabhupāda constructed ISKCON on the basis of that same ecclesiology. In the Gauḍīya Maṭha institution, the Śrī Caitanya Maṭha in Māyāpura is the central or "parent" temple and all others are its branches: "The distinction between the Gaudiya Math [in Calcutta] and Sri Chaitanya Math is all analogous to that between one lamp lighted by another," The Harmonist article explains (with an allusion to Brahmasaṁhitā 5.46). The central temple, being located in Māyāpura, the descended spiritual realm (Śvetadvīpa), is really the visible mundane complement or counterpart of its transcendentally located original, where the Lord and the ācārya dwell eternally together. The diverse branches are places for training aspirants for service in the place of the ācārya in the transcendent Māyāpura. The central or parent temple of the institution, being thus located on the border, as it were, between two realms, serves as a kind of gateway. Its associated branches, though dispersed further throughout the mundane realm, by virtue of their links with the center also function in themselves as gateways.
<blockquote>במהלך ביקור זה לכלכותה (נובמבר, 1971), פרבהופאדה דיבר על תוכניותיו לְמָאיָאפּוּר. נַרַה-נָארָאיַנַּה בנה דגם מוקטן של הבניין שאיסקון תבנה על הרכוש הטרי, ופרבהופאדה הראה אותו לפני כל האורחים וביקש מהם לסייע. בראותו את פרבהופאדה שקוע בפרויקט הזה, גירירָאגַ'ה התנדב לעזור בכל דרך שנדרש. "נראה ששני הדברים שאתה רוצה יותר מכל", אמר גירירָאגַ'ה, "הם הפצת הספרים ובניית המקדש בְּמָאיָאפּוּר".


Situated at the center, the Śrī Caitanya Maṭha teaches by its very architecture with its embellishments and appurtenances, the spiritual science which sets forth the unified principle that make such a gateway possible: acintya-bhedābheda-tattva. The paved parikramā path around the central dome brings the circumambulating visitor around to encounter, one after another, the forms of the four Vaiṣṇava Founder-Ācāryas, each within his own shrine set into the outward body of the dome. They are spaced evenly around the base of the dome, but the structure itself draws them together around Śrī Caitanya Maṭha.
כן, פרבהופאדה אמר, מחייך. "כן, תודה לך". </blockquote>


Each of these Founder-Ācāryas propounded a specific teaching concerning the relationship between the Lord and his energies. While each doctrine is sound, it is also incomplete, asserts Niśikānta Sānyāl in Sree Krishna Chaitanya. But the  teaching of Lord Caitanya—formalized as acintya-bhedābhedatattva—"reconciles, harmonizes and perfects them" (SKC 164). The temple embodies this Gauḍīya Vaiṣṇava teaching and so presents the case—so thoroughly advanced in Sree Krishna Chaitanya—that Mahāprabhu, the yuga-avatāra, offers the consummation and the fulfillment of theism.
אנו תופסים עמוק יותר את עדיפותו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כאשר אנו מבינים את מקדש זה לאור האקלזיולוגיה הַגַּוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוית השוכנת, כשם שראינו, בבסיס המוסד של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. כבר ציינו ששרילה פרבהופאדה בנה את איסְקּוֹן על בסיס אותה הָאֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיַה. במוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה, שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בְּמָאיָאפּוּרַה היא המרכז או מקדש "הָאָב" ואילו כל האחרים ענפים שלו: "ההבחנה בין הגודיה מטהה (בכלכותה) וּשְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה דומה לזו של מנורה אחת המוארת בידי אחרת," מתאר מאמר המפייס (עם אזכור לִבְרַהְמַסַמְּהִיתָא 5.46). המקדש המרכזי, שמקומו בְּמָאיָאפּוּרַה, המעון הרוחני על הארץ (שְׂוֵתַדְוִיפַּה), הוא למעשה המשלים הנראה לעין למקור הטרנסצנדנטלי שנמצא היכן שהריבון וְהָאָאצָ'ארְיַה שוכנים לנצח זה לצד זה. הענפים השונים הם מקומות לאימון השואפים לשירות במעון האאצ'אריה בְּמָאיָאפּוּרַה הנשגבת. המקדש המרכזי או האב של המוסד, בהיותו ממוקם על הגבול, כפי שהיה, בין שני העולמות, משמש כסוג של שער-מעבר. ענפיו המשויכים, על אף שרחוקים זה מזה ברחבי העולם הארצי, מטעם קשריהם עם המרכז גם מתפקדים בעצמם כשערים כאלה.


The ISKCON Temple of the Vedic Planetarium presents the same teaching portrayed by the Śrī Caitanya Maṭha in a more detailed and more comprehensive manner. On a cosmological scale, it maps, models, and illustrates the realized truth of acintyabhedābheda-tattva: that nothing is different from Kṛṣṇa, yet Kṛṣṇa is different from everything.<ref>Two memorable, aphoristic formulations of acintya-bhedābheda-tattva by Śrīla Prabhupāda: "Nothing is different from the Supreme. But the Supreme is always different from everything" ([[Vanisource:BG 18.78|BG 18.78, purport]]). And: "In a sense, there is nothing but Śrī Kṛṣṇa, and yet nothing is Śrī Kṛṣṇa save and except His primeval personality" ([[Vanisource:CC Adi 1.51|CC Ādi 1.51, purport]]).</ref> Within the main dome of the temple we see the cosmos displayed as it discloses itself to those who experience it with unoccluded perception: as pervaded by and connected to Kṛṣṇa as the Lord’s own potencies. The temple thus counters the two kinds of widespread false perception, both of which separate Kṛṣṇa from His energies. One is the way of monism or impersonalism (nirviśeṣa-vāda), which denies the reality of the divine energies and relegates both the personality of Godhead and the creation to illusion. The other is the way of materialism or nihilism (śūnya-vāda), which recognizes only the energies, which have no origin or foundation.
מקומה במרכז, שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה מלמדת בעצם אדריכלותה על עיטוריה ואביזריה, את המדע הרוחני ששם קדימה את העקרון המאוחד שעושה שער-מעבר כזה אפשרי: אַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה. שביל הפריקראמה סביב לכיפה המרכזית מביא את המבקר העולה להקיפה סביב להביט, אחד אחרי השני, בצורות של ארבעה מייסדי-האאצ'אריה הוישנוים, כל אחד בתוך מתחם קדוש משלו המשיק לגוף החיצוני של הכיפה. הם מרווחים באופן שווה סביב בסיס הכיפה, אמנם המבנה עצמו שואב אותם יחדיו סביב שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה.


Displaying the connections between the Lord and the creation, the temple can provide a kind of map of the pathway to divinity (together with the various way stations, detours, and diversions). Set into the inner wall of the dome, ascending concentric galleries offer the visitor a sequence of artistically rendered representations of the regions encountered on the cosmic journey by Gopa-kumāra, passing through multiple material and spiritual realms to Śrī Kṛṣṇa in Vṛndāvana, as depicted by Sanātana Gosvāmī in Bṛhad-Bhāgavatāmṛta. The temple thus previews the ultimate ascent that draws all sentient life onward.
כל אחד מהמייסדים-אָאצָ'ארְיותֹ הללו כיננו מדרש מסוים הנוגע ליחסים בין הריבון ואוניו. בעוד כל דוקטרינה הינה צלולה, היא אינה אלא גם בלתי-שלמה, מעיד על כך נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל בִּשְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה. אמנם המדרש של הריבון צ'יתניה - בשמו הרשמי אַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה - "מפייס, מלכד ועושה אותם מושלמים" (שׂ.ק.צ' 164). המקדש מגלם את מדרש הַגַּוַדְּיַה וַיְשְׁנַּוַה וכך מציג את המקרה - הכה מתקדם לאורכו ולרוחבו בִּשְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה - שֶׁמַּהָאפְּרַבְּהוּ, הַיּוּגַה-אַוַתָארַה, מציע למעשה את ההגשמה ומימוש האתאיזם.


It is the last of the five steps by Śrīla Prabhupāda, all accomplished by 1972, that puts all core components of ISKCON in place. The temple completes the whole spiritual structure of the visible ISKCON. The centers and temples scattered throughout the world are joined together in a network that converges on the center at Śrīdhāma Māyāpura. Like the widely spread roots of a tree that draw water to the central trunk, Śrīla Prabhupāda’s ISKCON brings conditioned souls to Māyāpura, where the central temple opens a gateway to the vertical dimension, that, like a tree-trunk, soars upward to branch out luxuriantly in the spiritual sky.
מדרש איסְקּוֹן של הפלנטריום הַוֵּדי מציג את אותו המדרש אשר פרשה שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בצורה מפורטת ויותר ניתנת-להבנה. בקנה-מידה קוסמולוגי, הוא ממפה, מדגם, וממחיש את האמת ברת-התפיסה של אַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה: שדבר אינו נפרד מִקְרּישְׁנַּה, אמנם קְרּישְׁנַּה נפרד מהכל.<ref>שתי נוסחאות, מסכמות וקולעות של אַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה על פי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: "דבר אינו שונה מן העליון. אמנם העליון תמיד שונה מהכל" ([[Vanisource:BG 18.78|בּ.ג. 18.78, התעמקות]]). וגם: "במובן, אין דבר מלבד שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, ועם זאת דבר אינו שְׂרִי קְרּישְׁנַּה לבד מאישיותו הָהיוּלִית" ([[Vanisource:CC Adi 1.51|צ'.צ' אָאדי 1.51, התעמקות]]).</ref> בתוך הכיפה המרכזית של המקדש אנו רואים את הקוסמוס כשם שהוא נגלה לעיני אלה החווים אותו בתפיסה שאינה כלולה: כשם ששורים בו ומחוברים אליו אוני הריבון השונים. המקדש כך נוגד את שתי התפיסות הכוזבות הנפוצות, שתיהן מפרידות את קְרּישְׁנַּה מאוניו. אחת מהן היא המוניזם או אימפרסונליזם (נירְוישֵׂשַׁה-וָאדַה), המכחישה את מציאות האונים השמיימים ומייחסת גם את אישיות אלוה ואף את בריאתו לאשליה. השנייה היא מטריאליזם או ניהיליזם (שֻׂוּנְיַה-וָאדַה), המכירה רק באונים עצמם, להם כביכול אין מקור או ביסוס.


This is the work of a Founder-Ācārya. A Founder-Ācārya opens an avenue that leads through the cosmos and crosses over into transcendence. Having laid out the illustrious path—from the beginning root tip to ending leaf tip—the Founder-Ācārya makes provision for its regular maintenance and for the trained guides who will direct, protect, and encourage those who traverse it. He continuously oversees its functioning as long as there are those who act under his direction. In a sense, this lane to the land of the living is identical with its own craftsman. Naming his construction ISKCON, Śrīla Prabhupāda engineered it so that this entirely spiritual artifact should be manifest not only to the wise (who recognize what they see), but even to the foolish (who cannot). Especially for them, he assembled a vast array of visible entrances to the path, spread in a network covering the world. All converge on the center in Antardvīpa, where the map of the luminous path—in cosmological cartography—is marvelously displayed, and each step of the journey into transcendence finely depicted. Thus the temple discloses itself as a cosmic portal or gateway leading through the heavens and into the eternal realms of Kṛṣṇa.<ref>This "portal" is, in truth, an outward manifestation of the heart of Śrīla Prabhupāda. That heart is large and magnanimous, and so is its manifestation in a path that girdles the world and a central temple that embraces the universe and beyond. All this resided in Śrīla Prabhupāda’s heart when he walked alone on the chilled concrete of Manhattan in 1966. Now, it is becoming hugely manifest to bestow its benediction munificently</ref>
מציג את הקשרים בין הריבון ובריאתו, המקדש יכול לספק סוג של מפה לדרך אל האלוהות (יחד עם תחנות בדרך, מעקפים, והסחות-דעת). בנוי לתוך הקיר הפנימי של הכיפה, יציעים חד-מרכזיים עולים מאפשרים למבקר מבט רצוף על תצוגה אומנותית של איזורים על נתיב המסע הקוסמי של גוֹפַּה-קוּמָארַה, שעוברים דרך עולמות רוחניים וחומריים לִשְׂרִי קְרּישְׁנַּה בִּוְרּינְדָאוַנַה, כמתוארים על ידי סַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי בַּבְּרּיהַד-בְּהָאגַוַתָאמְרּיתַה. כך המקדש שופך אור על העליה הסופית אשר מושכת את כל החיים התבוניים אליה קדימה.


In the ISKCON temples and centers, Śrīla Prabhupāda’s specially placed mūrtis indicate his guardianship over the entranceways onto the path. At their convergence point in Navadvīpa-dhāma, Śrīla Prabhupāda’s presiding presence over all of earthly ISKCON is proclaimed by his radiant form of gold in his puṣpa-samādhi; from that coign of vantage he surveys the entrance of the great temple, gateway to the ultimate passage. And then, at the passage’s terminus in Śvetadvīpa, Śrīla Prabhupāda himself presides to welcome and gather the new arrivals into the everlasting transcendent ISKCON of gaura-līlā. <ref> "We shall have another ISKCON there (in the spiritual sky)." See [https://vanisource.org/wiki/721214_-_Letter_to_Tusta_Krsna_written_from_Ahmedabad 721214 - Letter to Tusta Krsna written from Ahmedabad]</ref> In this way, Śrīla Prabhupāda’s spiritual thoroughfare conveys the recovered and rescued jīvas safely to the highest destination.
זהו האחרון מבין חמשת הצעדים של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, שהושגו כולם ב-1972, אשר שם את כל מרכיבי הליבה של איסְקּוֹן במקום. המקדש משלים את כל המבנה הרוחני של איסקון הנראת לעין. המרכזים והמקדשים המפוזרים לאורכו ולרוחבו של העולם מצטרפים יחדיו לרשת המתכנסת במרכזה בִּשְׂרִידְהָאמַה מָאיָאפּוּרַה. כמו השורשים הגדלים לרוחבו של עץ השואב מים לגזעו המרכזי, מביאה איסְקּוֹן נשמות מותנות לְמָאיָאפּוּרַה, היכן שהמקדש המרכזי פותח שער-מעבר למימד האנכי, אשר, כמו גזע-העץ, מתנשא אל-על ומכה ענפים לתפארת בעולם הרוחני.


Our Founder-Ācārya marked the beginning of his project with his first book, Easy Journey to Other Planets, and he continued his effort through the writing, printing and distributing of books and the simultaneous construction of a worldwide institution. His handiwork continues and now is at last crowned with its consolidating apex, the Temple of the Vedic Planetarium, which unifies both Bhāgavatam and Bhāgavata, book and person. It marks the core and center of the Founder-Ācārya’s creation, and it indicates the location of the true world-axis at sacred Śrīdhāma Māyāpura, the descended spiritual realm.
זו העבודה של המייסד-אָאצָ'ארְיַה. המייסד-אָאצָ'ארְיַה פותח שדרה המובילה דרך מן היקום וחוצה עד לנשגב. משהניח את הנתיב המהולל - מקצה השורש התחילי ועד לקצה העלה הסופי - המייסד-אָאצָ'ארְיַה מניח יסודות לתחזוקתו השוטפת ולמדריכים המאומנים אשר ידריכו, יגנו, ויעודדו את אלה החוצים אותו. הוא מפקח כל-העת על תפקודו כל עוד ישנם אלה הפועלים תחת הדרכתו. במובן, נתיב זה לארץ החיים זהה עם איש-מלאכתו. בקראו למושא-בנייתו איסְקּוֹן, שרילה פרבהופאדה הינדס אותו כך כך שישות רוחנית לחלוטין זו תהיה גלויה לא רק לפני החכם (המזהה את מה שהוא רואה), אלא גם לשוטים (שאינם יכולים). במיוחד עבורם, הוא הרכיב רשת עצומה של כניסות גלויות-לעין לנתיב, המפוזרים ברשת המכסה את העולם כולו. הכל מתכנס למרכז בְּאַנְתַרְדְוִיפַּה, היכן שהמפה של הנתיב המואר - בּקַרְטוֹגרפיה קוסמולוגית - מוצג להפליא, ואילו כל צעד במסע לנשגב מתואר בפרוטרוט. כך המקדש מתגלה כשער-מעבר קוסמי המוביל דרכו אל השמיים ואל העולמות הנצחיים של קְרּישְׁנַּה.<ref>"שער-מעבר" זה, לאמיתו, מימוש חיצוני לליבו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. הלב גדול ואציל נפש, וכך גם התגלמות בנתיב המקיף את העולם וחובק את היקום ואשר מעבר לו. כל זאת שכן בלבו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בשעה שהלכנו לבדנו בבטון הקר של מנהטן ב-1966. עתה, זה מתממש באופן כביר להעניק את ברכתו בנדיבות גדולה</ref>


The "four Founder-Acharyas of the Iron Age" each formulated an explication of Vedānta that recovered the theistic, Vaiṣṇava understanding of Vedavyāsa, and each energetically taught it and trained others to do so. In this way the illusive facade of impersonalism was dismantled, and the veridical Vedic siddhānta became propagated throughout India. In Bhaktivinoda Ṭhākura’s depiction, the four were preparing the way for the yuga-avatāra Śrī Caitanya Mahāprabhu, who was to make the most highly confidential revelation of the Vedas open and accessible to all through saṅkīrtana. Mahāprabhu inspired his closest associates to systematically formulate his teaching as acintya-bhedābheda-tattva, which included and completed the systems of the Founder-Ācāryas. These intimate associates of Mahāprabhu bore the special title of "Prabhupāda."
במקדשי ומרכזי איסקון, הַמֻּוּרְתִים שמוקמו בתשומת-לב מיוחדת מורים על חסותו על גבי מעברי הכניסה לנתיב. בנקודת ההתכנסות בְּנַוַדְוִיפַּה-דְהָאמַה, הנוכחות של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה השורה על כל איסקון הארצית מוכרזת על ידי צלמו המוזהב והקורן בַּפּוּשׁפַּה-סַמָאדְהי; מקרן-זוית של תצפית זו הוא סוקר את הכניסה של המקדש הגדול, שער למעבר הסופי. או אז, בסיפא של המעבר בְּשְׂוֵתַדְוִיפַּה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצמו שורה נוכחות לברך ולאסוף את הנכנסים החדשים לָאיסקון הנגשבה והקיימת-לעד שהיא גַוּרַה-לִילָא.<ref> "תהיה לנו איסְקּוֹן נוספת שם (בשמיים הרוחניים)." ראה/י [https://vanisource.org/wiki/721214_-_Letter_to_Tusta_Krsna_written_from_Ahmedabad מכתב לְתוּשְׁטַה קְרּישְׁנַּה מְאָחְמֵדָבָּאד]</ref> בדרך זו, רחוב-המעבר הרוחני נושא את הַגִּ'יוֹות ששוקמו והוצלו ליעד הגבוה ביותר.


Now two more followers of Mahāprabhu have appeared who also bear the title "Prabhupāda"—Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura Prabhupāda and A.C. Bhaktivedānta Swami Prabhupāda. The first practically formulated the strategy and tactics for systematic worldwide propagation of Mahāprabhu’s movement; the second carried his plan to completion. Within the Gauḍīya Maṭha institution, the title "Founder-Ācārya" had been prepared for Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura Prabhupāda to assume, but circumstantially he could not complete his plans himself and establish Kṛṣṇa consciousness in the Western countries. In his name, however, A.C. Bhaktivedānta Swami Prabhupāda, having understood the heart of his spiritual master, picked up where Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura left off and in twelve eventful years established the yuga-dharma throughout the world. In this way, the compassionate efforts of the four Founder-Ācāryas were, by the mercy of Śrī Caitanya Mahāprabhu and his instruments, expanded and completed by one more who bears that title.
המייסד-אָאצָ'ארְיַה שלנו סימן את התחלת המיזם שלו בספרו הראשון, מסע קל לכוכבים אחרים, והוא המשיך את מאמצו דרך הכתיבה, ההדפסה והפצת הספרים והבנייה בו-זמנית של מוסד עולמי. עבודתו מכף-ידו ממשיכה ועתה מוכתרת לבסוף בשיאה המגבש, מקדש הפלנטריום הַוֵּדי, המאחד גם את הַבְּהָאגַוַתַם ואף את הַבְּהָאגַוַתַה, הספר מחד והאדם מאידך. היא מסמלת את הליבה והמרכז פרי יצירתו של המייסד-אָאצָ'ארְיַה, ומעידה על מיקומו של ציר-העולם האמיתי בִּשְׂרִידְהָאמַה מָאיָאפּוּרַה המקודשת, המעון הרוחני עלי-אדמות.


The extraordinary achievements of Śrīla Prabhupāda certainly make him worthy of the title, but it does not, in this case, imply that he originated a "new sampradāya." By faithfully transmitting the teachings and practices as he received them in the Gauḍīyasampradāya, he continued the tradition. Nevertheless, Śrīla Prabhupāda transmitted his received tradition with a distinct and decisive articulation, uniquely his own, as the fruit of his realized knowledge. Consequently, under his direction the Gauḍīya-sampradāya, in his refreshed and revitalized reiteration, has been able to extend beyond its natal ground, to sink down roots around the globe, and so to flourish everywhere.
כל אחד מן "ארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת של עידן הברזל" ניסח ביאור לַוֵּדָאנְתַה ששיקם את ההבנה התאיסטית, וַיְשְׁנַּוית של וֵדַוְיָאסַה, ואף לימד זאת באופן נלהב ואימן אחרים לעשות כן. בדרך זו הפנים החמקמקות של אימפרסונליזם פורקו, וְהַסּידְדְהָאנְתַה הודית הנטועה בָּאמת נעשה נפוצה בכל רחבי הודו. בתיאורו של בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה, הארבעה הכינו את הקרקע לַיּוּגַה-אַוַתָארַה שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שעמד לגרום לגילוי הסודי ביותר של הודות להיות פתוח ונגיש לכל דרך סַנְֹקִירְתַנַה. מהאפרבהו נתן השראה למקורבים ביותר אליו לנסח שיטתית את מדרשו כְּאַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה, שכללה והשלימה את מערכות המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת. שותפים אינטימיים אלה של מַהָאפְּרַבְּהוּ נשאו את התואר המיוחד "פְּרַבְּהוּפָּאדַה".


The Gauḍīya-sampradāya appears historically as a branch of the Brahmā-Madhva-sampradāya because Lord Caitanya—in  reality the one fountainhead of all four sampradāyas—appeared as a devotee (bhakta-rūpa). As such, He sought and accepted proper Vaiṣṇava initiation into one of the four authorized sampradāyas. However, His teaching, systematized and expounded by the Six Gosvāmīs, were so clearly distinct from the standard teaching of the Madhvite community into which He was initiated, that the followers of Mahāprabhu naturally became recognized as a distinct community or sampradāya. Challenged, as such, to establish its bona fides, Baladeva Vidyābhūṣaṇa successfully responded by producing a Gauḍīya-vaiṣṇava commentary on the Vedānta-sūtra, the Govinda-bhāṣya. Thus there was formal acknowledgment of the Gauḍīya-sampradāya as distinct from the others early in the eighteenth century.
עתה שני הולכים נוספים בדרכו של מַהָאפְּרַבְּהוּ הופיעו אשר גם נשאו את התואר "פרבהופאדה" - בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה וא.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה. הראשון ניסח מעשית את האסטרטגיה והטקטיקות להפצה שיטתית עולמית של תנועתו של מהאפרבהו; השני נשא את תוכנית הראשון להשלמתה. בתוך מוסד הגודיה מטהה, הכותרת "מייסד-אאצ'אריה" הוכנה לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לשאתה, אך הנסיבות הובילוהו לאי-השלמת תוכניותיו בעצמו לרבות ביסוס תודעת קְרּישְׁנַּה בארצות המערב. בשמו, עם זאת, א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה, משהבין לליבו של מורו הרוחני, המשיך היכן שֶׁבְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה עזב ובשתים-עשרה שנים הרות-אירועים ביסס את הַיּוּגַה-דְהַרְמַה ברחבי העולם. באופן זה, מאמציהם מלאי-החמלה של ארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת, בחסדו של שרי צ'יתניה מהאפרבהו וכלי-הפעולה שלו, זכו להרחבה והשלמה מטעם אחד נוסף הנושא כותרת זו.


Even so, the Gauḍīya-sampradāya has a special status, and we cannot regard it simply as a new sampradāya, taking its place as one more among many. Rather, the Gauḍīya-sampradāya, correctly understood, should be recognized as the unified completion and fulfillment of the four earlier sampradāyas of Kali-yuga. Such is the understanding propounded by the realization—and revelation—of Śrīla Bhaktivinoda Ṭhākura, documented by him in his visionary Śrī Navadvīpa-dhāmamāhātmya of 1890. There Bhaktivinoda Ṭhākura offers a detailed account—as of an eyewitness—of Śrīla Jīva Gosvāmī performing (soon after the disappearance of Lord Caitanya) navadvīpaparikramā under the guidance of Prabhu Nityānanda. In the course of their excursion, Nityānanda Prabhu relates to Śrī Jīva how each of the four Founder-Ācāryas of Kali-yuga, while themselves on pilgrimage to Jagannātha Purī or Navadvīpa, is favored with a confidential revelation of the future advent of the yuga-avatāra. <ref>The Lord similarly appears to Śaṅkarācārya, acknowledges him as "My servant," and bids him: "Do not contaminate the inhabitants of Navadvīpa." Śaṅkara goes away with "devotion instilled in his heart"(NDM 68-9).</ref> Binding them to secrecy, Lord Caitanya uplifts and inspires each of them to work so as to prepare the way for His future advent. For example, the Lord appears in a dream to Madhvācārya and tells him (NDM 68):
הישגיו יוצאי-הדופן של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ללא ספק עשו אותו ראוי לתואר, אמנם אין זה, במקרה זה, בא לרמז שהוא פתח "סַמְפְּרַדָאיַה חדשה". בכך שהעביר בנאמנות את המדרשים והמנהגים כפי שקיבל אותם בַּגַּוַדִּיַסַמְפְּרַדָאיַה, הוא המשיך את המסורת. עם זאת, העביר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את המסורת שקיבל ברהיטות ייחודית והחלטית, שכולה שלו, כִּפְרִי הַיֶּדַע המעשי שלו. כתוצאה מזאת, תחת הדרכתו הַגַּוַדִּיַה-סַמְפְּרַדָאיַה, בגלגולה-מחדש רעננה ומחודשת, היתה יכולה להרחיב מעבר לקרקע-הלידה שלה, להכות שורשים ברחבי תבל, וכך לשגשג בכל מקום.


<blockquote>Everyone knows you are my eternal servant. When I appear in Navadvīpa, I will accept your sampradāya. Now, go everywhere and carefully uproot all the false scriptures of the māyāvādīs. Reveal the glories to worshiping the Deity of the Lord. Later, I will broadcast your pure teachings. </blockquote>
הַגַּוּדִּיַה-סַמְפְּרַדָאיַה מופיעה היסטורית כענף של בְּרַהְמָא-מַדְהְוַה-סַמְפְּרַדָאיַה כיוון שהריבון צַ'יְתַנְיַה - במציאות אבן-שואבת אחת לכל הַסַּמְפְּרַדָאיוֹת - הופיע כדבק (בְּהַקְתַה-רֻוּפַּה). ככזה, הוא חיפש וקיבל חניכה וַיְשְׁנַּוית לתוך אחד מארבע סַמְפְּרַדָאיוֹת מאושרות. עם זאת, מדרשיו, שנכנסו לתוך מערך ופותחו בידי ששת הַגּוֹסְוָאמִים, נותרו כל כך בעיניהם אל מול המדרשים הסטנדרטיים של קהילת הַמַּדְהַוים לתוכה נחנך, שעוקביו של מַהָאפְּרַבְּהוּ נעשו באופן טבעי מוכרים כקהילה ייחודית או סַמְפְּרַדָאיַה. מאותגרים, ככאלה, לבסס את נכסי צאן הברזל שלהם, נענה בַּלַדֵוַה וידְיָאבְּהֻוּשּׁנַּה בהצלחה ביצירת התעמקות גַוּדִּיַה-וַיְשְׁנַּוית על הַוֵּדָאנְתַה-סֻוּתְרַה, גוֹוינְדַה-בְּהָאשְׁיַה. כך היתה הכרה רשמית של הַגַּוּדִּיַה-סַמְפְּרַדָאיַה כנבדלת מן האחרות מוקדם במאה השמונה-עשרה.


When Lord Caitanya appears to Nimbāditya (or Nimbārka), the Lord discloses how in the future He will unveil a consummate teaching that will include, sublate, unify, and complete the teaching of each of the four Founder-Ācāryas (NDM 73):  
חרף זאת, היה לַגַּוּדִּיַה-סַמְפְּרַדָאיַה מעמד מיוחד, ואיננו יכולים להסתכל עליה פשוט כעל סַמְפְּרַדָאיַה חדשה, הנוטלת את מקומה בינות לרבות אחרות. ברם, הגודיה-סַמְפְּרַדָאיַה, מובנת כהלכה, צריכה להיות מוכרת כהשלמה מאוחדת ומיצוי של ארבע הַסַּמְפְּרַדָאיוֹת המוקדמות יותר של קַלי-יוּגַה. כזו היא ההבנה שהציע לנו בתפיסתו - ובהתגלותו - של שְׂרִילַה בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה, שתועדה על ידו בכתב-החזון שְׂרִי נַוַדְוִיפַּה-דְהָאמַמָאהָאתְמִיַה של 1890. שם בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה נותן תיאור מפורט - כעד-ראייה - של שְׂרִילַה גִ'יוַה גוֹסְוָאמִי מבצע (מיד אחרי עזיבתו של הריבון צַ'יְתַנְיַה) נַוַדְוִיפַּפַּריקְרַמָא תחת הדרכתו של פְּרַבְּהוּ ניתְיָאנַנְדַה. במהלך יציאתם המשותפת, ניתְיָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ מתייחס לשרי גִ'יוַה כיצד כל אחד מארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת של קַלי-יוּגַה, בעודם ובעצמם עולים-לרגל לְגַ'גַנְנָאתְהַה פּוּרִי או נַוַדְוִיפַּה, מורעפים בהתגלות סודית לגבי המהלך העתידי של הַיּוּגַה-אַוַתָארַה. <ref>הריבון באופן דומה מופיע לפני שַׂנְֹקַרָאצָ'ארְיַה, ומכיר בו "כמשרת שלי", ואף מצווה עליו: "אל נא תזהם את תושבי נַוַדְוִיפַּה". שנקרה הולך משם עם "מסירות-נפש נטועה בלבו" (נ.ד.מ. 69-8).</ref> קושר אותם בסודיות, הריבון צַ'יְתַנְיַה מרומם ונותן לכל אחד מהם השראה לעבוד על מנת להכין את הדרך להופעתו בעתיד לבוא. לדוגמא, הריבון מופיע בחלום לְמַדְהְוָאצָ'ארְיַה ואומר לו (נ.ד.מ 68):


<blockquote>Later, when I begin the saṅkīrtana movement, I Myself will preach the essence of the four Vaiṣṇava philosophies. From Madhva I will receive two essential items: his complete defeat of the Māyāvāda philosophy, and his service to the Deity of Kṛṣṇa, accepting the Deity as an eternal spiritual being. From Rāmānuja I will accept two great teachings: the concept of bhakti unpolluted by karma and jñāna, and service to the devotees. From Viṣṇusvāmī’s teachings I will accept two main elements: the sentiment of excusive dependence on Kṛṣṇa, and the path of rāga-bhakti. And from you I will receive two excellent principles: the necessity of taking shelter of Rādhā, and the high esteem for the gopīs’ love of Kṛṣṇa. </blockquote>
<blockquote>כל אחד יודע שאתה משרתי הנצחי. כשאופיע בְּנַוַדְוִיפַּה, אקבל את הסמפרדאיה שלך. עתה, לך לכל מקום ועקור מן השורש את כל הכתבים הכוזבים של המאיאואדים. גלה את התהילות שבסגידה לצלם האל. מאוחר יותר, אני אפיץ את מדרשיך הטהורים.</blockquote>


In conclusion, the advent of Lord Caitanya is itself the consummation of the four sampradāyas. That consummation heralds a new beginning, with Mahāprabhu as the originator of an unprecedentedly magnanimous revelation, with the Six Gosvāmīs as the first receivers and transmitters of that revelation, and with Śrīla Prabhupāda as the ācārya who founded and developed a global community of kṛṣṇa-bhaktas, who christened that community as the "International Society for Krishna Consciousness," who energized the society so engendered with the life-force of his realized knowledge, and who established its foremost temple at its world headquarters in Antardvīpa, the descended Śvetadvīpa, from which his society  conveys the revelation of Śrī Kṛṣṇa Caitanya to the world, and the world back to Him.  
כשהריבון צַ'יְתַנְיַה מתגלה לְנימְבָּאדיתְיַה (או נימְבָּארְקַה), הריבון מסגיר כיצד בעתיד הוא יסיר את הלוט מעל מדרש מוגמר אשר יכלול, ישטח, יאחד וישלים את המדרשים של כל אחד מארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת (נ.ד.מ 73):


'''Śrīla Prabhupāda’s realized knowledge.''' It is our good fortune that Śrīla Prabhupāda was quite open in sharing with us how he gained his realized knowledge and how that knowledge enabled him to fulfill the desire of his spiritual master and establish Lord Caitanya’s movement as a global venture. Śrīla Prabhupāda offered one remarkable disclosure in 1968 at the temple in Los Angeles, occasioned by the observance of the disappearance of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura. Looking at the rows of young American faces lifted up to him, Śrīla Prabhupāda wondered out loud:
<blockquote>מאוחר יותר, כשאתחיל את תנועת הַסַּנְֹקִירְתַנַה, אני בעצמי אזמין ואסביר את המהות של ארבע הפילוסופיות הַוַּיְשְׁנַּויוֹת. ממדהוה אקבל שני פריטים חשובים: תבוסתו המוחלטת לפילוסופיית המאיאואדה, ושירותו לצלם האל של קְרּישְׁנַּה, בקבלו כישות רוחנית נצחית. מִרָּאמָאנוּגַ'ה אני אקבל שני מדרשים גדולים: מושג הַבְּהַקְתי שאינו מזוהם על ידי קַרְמַה וּגְ'נָֿֿאנַה, ושירות לדבקים. ממדרשיו של וישְׁנּוּסְוָאמִי אקבל שני אלמנטים עיקריים: רגש התלות הבלעדית בִּקְרּישְׁנַּה, ונתיב רָאגַה-בְּהַקְתי. וממך אקבל שני עקרונות מצויינים: הנחיצות בקבלת מקלט בְּרָאדְהָא, וההערכה הגבוהה לאהבת הַגּוֹפִּיוֹת לִקְרּישְׁנַּה.</blockquote>


<blockquote>I was born in a different family; my Guru Mahārāja was born in a different family. Who knew that I will come to his protection? Who knew that I would come in America? Who knew that you American boys will come to me? These are all Kṛṣṇa’s arrangement. We cannot understand how things are taking place. </blockquote>
לחתום זאת, ההתגלות של הריבון צ'יתניה היא בעצמה הפרק המסכם של ארבע הַסַּמְפְּרַדָאיוֹת. פרק מסכם זה נושא בגאון התחלה חדשה, כְּשֶׁמַּהָאפְּרַבְּהוּ המקור להתגלות אצילת-נפש באופן חסר-תקדים, עם ששת הַגּוֹסְוָאמִים כמקבלים ראשונים ונשאים של התגלות זו, וּשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפּׁאדַה כָּאָאצָ'ארְיַה אשר ביסס ופיתח קהילה כלל-עולמית של דבקים בִּקְרּישְׁנַּה, אשר קידשו קהילה זו בתור "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה", נתנו לה דחיפה משנולדה בכוח-החיים של הידע המעשי, וביססו את המקדש שבחזית כמפקדה העולמית בְּאַנְתַרְדְוִיפַּה, שְׂוֵתַדְוִיפַּה שירדה עלי-אדמות, ממנה החברה נושאת את ההתגלות של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה לעולם, ושל העולם בחזרה אליו.


But then, Śrīla Prabhupāda goes on to tell how his presence that day in Los Angeles came about.  
'''הידע המעשי של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.''' זה ממזלנו הטוב שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה פתוח למדי לשתף איתנו איך זכה בידע המעשי וכיצד הדבר איפשר לו למלא את רצון המורה הרוחני ולבסס את התנועה של הריבון צַ'יְתַנְיַה כיוזמה עולמית. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה העניק לנו גילוי אחד ב-1968 במקדש בלוס אנג'לס, על רקע יום עזיבתו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. כשהוא מסתכל על שורות הפנים האמריקניות הצעירות המורמות לעברו, תהה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בקול:


<blockquote>In 1936—today is ninth December, 1968—that means thirty-two years ago, in Bombay, I was then doing some business: All of a sudden—perhaps on this date, sometimes between ninth or tenth of December (at that time, Guru Mahārāja was indisposed little, and he was staying at Jagannātha Purī, on the seashore)—so, I wrote him a letter: "My dear master, your other disciples— brahmacārī, sannyāsī—they are rendering you direct service. And I am a householder: I cannot live with you, I cannot serve you nicely. So I do not know. How can I serve you?" Simply an idea: I was thinking of serving him, "How can I serve him seriously?"</blockquote>  
<blockquote>נולדתי במשפחה אחרת; גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי נולד במשפחה שונה. מי ידע שאבוא תחת הגנתו? מי ידע שאבוא לאמריקה? מי ידע שאתם נערים אמריקנים תבואו אלי? כל אלה סידור של קְרּישְׁנַּה. איננו מסוגלים להבין כיצד דברים מתרחשים.</blockquote>


The seed from which all else grew was "simply an idea." Discontent with his occupation in business, feeling himself  incapacitated by the obligations of his āśrama, on an impulse ("all of a sudden") Prabhupāda wrote his Guru Mahārāja with a plea, a cry from the heart. He felt himself locked in a position which made proper service impossible, yet still the desire to do it was there. So he confessed his desire and his frustration to his spiritual master.
אמנם אז, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ממשיך לתאר כיצד נוכחותו באותו יום בלוס אנג'לס ביקרה אותו.


Prabhupāda continues:  
<blockquote>ב-1936 - היום הוא התשעה בדצמבר, 1968 - זה אומר לפני שלושים-ושתיים שנים, בבומביי, אז הייתי עושה עסקים: לפתע - אולי בתאריך הזה, לעתים בין התשעה או העשרה לדצמבר (באותו הזמן, גורו מהאראג'ה לא היה בקו הבריאות, והוא שהה בְּגַ'גַנְנָאתְהַה פּוּרִי, על חוף הים) - אז, כתבתי לו מכתב: "אדוני היקר, תלמידיך האחרים - בְּרַהְמָאצָ'ארִי, סַנְנְיָאסִי - הם מעניקים לך שירות ישיר. אמנם אני איש משפחה: אינני יכול לחיות איתך, גם לא לשרת אותך בצורה חביבה. אז אינני יודע. כיצד אוכל לשרת אותך?" פשוט רעיון: חשבתי לשרת אותו, "איך אוכל לשרת אותו ברצינות?"</blockquote>


<blockquote>So the reply was dated 13 December, 1936. In that letter he wrote, "My dear such and such, I am very glad to receive your letter. I think you should try to push our movement in English." That was his writing. "And that will do good to you and to the people who will help you." That was his instruction. And then in 1936, on the thirty-first of December—that means just after writing this letter a fortnight before his departure—he passed away. But I took that order of my spiritual master very seriously, but I did not think that I’ll have to do such and such thing. I was at that time a householder. But this is the arrangement of Kṛṣṇa. If we strictly try to serve the spiritual master, his order, then Kṛṣṇa will give us all facilities. That is the secret. Although there was no possibility—I never thought—. </blockquote>
הזרע ממנו כל השאר גדל היה "פשוט רעיון". חסר-סיפוק בעיסוקו, מרגיש נכה ממחויבויותיו בָּאָאשְׂרַמַה, בלהט ("בן רגע") כתב פרבהופאדה לְגוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלו בתחינה, קריאה הבאה מן הלב. הוא חש עצמו נעול במצב שגרם לשירות ראוי לשמו להיות בלתי-אפשרי, ועם זאת עדיין הרצון לעשותו היה שם. אז הוא התוודה על רצונו ותסכולו בפני מורו הרוחני.


It was a startling, an unexpected, an incongruous, an entirely improbable order. "Push on our movement in English": that was, in fact, the cutting edge of the Gauḍīya Maṭha’s preaching. It meant: Go to the West—to Europe, to America. It was a wellknown order, already conveyed to many leaders, sannyāsīs and brahmacārīs, in the Gauḍīya Maṭha. But now the recipient was a householder doing business in Bombay, entangled in domestic and commercial matters, helping out the temple as much as he could. He was, as we say today, a "congregational member." Prabhupāda confesses that he could not envision any concrete circumstances in which it could be realized. ("I did not think that I’ll have to do such and such thing," "Although there was no possibility—I never thought—".) Nevertheless, he  took it "very seriously." At the same time, it was the last direct communication he received from his spiritual master. That gave it even more weight. (And he surely remembered this order echoed the request he received on his very first meeting with Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, fourteen years previously.) So he understood he must take it seriously, even though he was initially baffled: How in the world will it happen? As it turns out, it happened by "the arrangement of Kṛṣṇa."
פרבהופאדה ממשיך:


Yet something more is still required. For what prompts Kṛṣṇa to make such an arrangement? The seriousness of the disciple. "If we strictly try to serve the spiritual master, his order, then Kṛṣṇa will give us all facilities. That is the secret."<ref>In a conversation with Rāmeśvara ([[Vanisource:770113 - Conversation - Allahabad|VB: Jan. 13, 1977, Allahabad]]), Prabhupāda explains how he received "all facilities": "I started my activities when I was seventy years old. So they [his Godbrothers] thought, ‘This man is gṛhastha. He is embarrassed with family life. What he’ll do?’ (laughs) That was their impression. But I never neglected. Guru Mahārāja told me. I was simply thinking, ‘How to do it? How to do it?’ I thought, ‘Let me become a rich businessman. The money will be required.’ That was my thought. But Guru Mahārāja was asking me, ‘You give up this. I’ll give you money.’ That I could not understand. I was planning. My plan was not wrong. But I was thinking ‘The money required, so let me earn some money. Then I shall begin.’ And Guru Mahārāja said, ‘You give up this moneyearning endeavor. You come completely. I’ll give you money.’ I can understand now. But my desire was there. Therefore he guided me."</ref> This is Śrīla Prabhupāda’s "realized knowledge."
<blockquote>אז התגובה תוארכה ל-13 בדצמבר, 1936. במכתב זה הוא כתב, "כה וכה היקר, אני שמח מאוד לקבל את מכתבך. אני חושב שעליך לנסות לדחוף את התנועה שלנו באנגלית." זו הייתה כתיבתו. "וזה יעשה לך טוב ולאנשים אשר יעזרו לך." זו היתה הוראתו. אז ב-1936, בשלושים-ואחד בדצמבר - זה אומר רק אחר כתיבת מכתב זה שבועיים אחרי עזיבתו - הוא נפטר. אמנם אני לקחתי את הוראתו של מורי הרוחני מאוד ברצינות, אך לא חשבתי שאצטרך לעשות כך וכך. באותו הזמן הייתי איש משפחה. קל וחומר סידור זה של קְרּישְׁנַּה. אם ננסה בקפדנות לשרת את המורה הרוחני, הוראתו, אז קְרּישְׁנַּה ייתן לנו את כל הנחוץ. זה הסוד. על אף שלא היתה אפשרות - לא חשבתי אחרת.</blockquote>


Now Prabhupāda goes to tell us how—again by Kṛṣṇa’s arrangement—he learned this secret:  
מפתיעה, לא-צפויה, לא-מתאימה, לגמרי לא סבירה הייתה ההוראה. "דחוף קדימה את תנועתנו באנגלית": זה היה, למעשה, השיא שאליו הגיעה ההזמנה וההסברה של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. פירושה: לך למערב - לאירופה, לאמריקה. היתה זו הוראה ידועה היטב, שכבר הושמה לפני מנהיגים רבים, סַנְנְיָאסִים וּבְרַהְמָאצָ'ארִים, בַּגַּוּדִּיַה מַטְהַה. ברם עתה הנמען היה איש משפחה שעושה עסקים בבומביי, סבוך בענייני בית ומסחר, מסייע למקדש עד כמה שיכול. הוא היה, כפי שנאמר כיום, "חבר אסיפה". פרבהופאדה מתוודה שלא יכול היה לחזות נסיבות מוצקות כלשהן בהן יכול זאת להיות למציאות. ("לא חשבתי שיהיה עלי לעשות דבר כזה וכזה," "על אף שלא היתה אפשרות - מעולם לא הודיתי -"). אף על פי כן, הוא לקח זאת "מאוד ברצינות". באותה העת, היתה זו האמרה האחרונה ששמע מפי מורו הרוחני. דבר זה נתן לכך משקל רב אף יותר. (בוודאות הוא זכר שהוראה זו הדהדה בקרבה את הבקשה אשר באה בפניו בפגישתו הראשונה עם בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, ארבע עשרה שנים אחורנית). או אז הבין שעליו לקחתה ברצינות, אף שהיה בתחילה נסער: איך וייתכן שדבר כזה יתרחש? כשם שזה יצא, קרה זאת "על פי הסידור של קְרּישְׁנַּה".


<blockquote>Although there was no possibility—I never thought— but I took it little seriously by studying a commentary by Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura on the Bhagavad-gītā. In the Bhagavad-gītā there is the verse, vyavasāyātmikābuddhir ekeha kuru-nandana. In connection with that verse, Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura gives his commentary that we should take up the words from the spiritual master as our life and soul. We should try to carry out the instruction, the specific instruction of the spiritual master, very rigidly, without caring for our personal benefit or loss.</blockquote>  
עם זאת דבר-מה נוסף עודנו נדרש. מה אם כן עומד לפני קְרּישְׁנַּה להוציא לפועל כזה סידור? הרי זאת רצינותו של התלמיד. "אם ננסה בקפדנות לשרת את המורה הרוחני, הוראתו, אז קרישנה ייתן לנו את כל הנחוץ. זהו הסוד."<ref>בשיחה עם ראמשורה ([[Vanisource:770113 - Conversation - Allahabad|ו.בּ: 13 בינו', 1977, אַלְלָהָבָּאד]]), פרבהופאדה מסביר כיצד קיבל "כל הנדרש": "התחלתי את פעילויותיי כשהייתי בן שבעים שנה. אז הם (אחיו הרוחניים) חשבו, 'אדם זה הוא איש משפחה. הוא נבוך בחיי המשפחה. מה הוא יעשה?' (צוחק) כזו הייתה התרשמותם. חרף זאת מעולם לא הזנחתי. גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה אמר לי. אני פשוט חשבתי, 'כיצד יש לעשות זאת? איך?' אני חשבתי, 'הבה אהיה לי איש עסקים עשיר. הכסף הרי ויידרש.' זו הייתה המחשבה שלי. אך גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה ביקש ממני, 'אתה וַתֵּר על זאת. אני הוא שאביא לך הכסף.' זאת לא היה בכוחי להבין. הייתי שקוע בתוכניות. התוכנית שלי לא הייתה שגויה. אמנם חשבתי 'הכסף נחוץ, הבה וארוויח לי מעט כסף. אז אוכל להתחיל.' ואילו גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה אמר, 'אתה ותר על ניסיון-הבל זה לממון. בוא אלי לחלוטין. אני אתן לך הכסף.' אני יכול להבין עתה. אמנם רצוני היה שם. לפיכך הוא הדריך אותי."</ref> זה היה "הידע המעשי" של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.


Here is the immediate source of Prabhupāda’s inspiration: the realization he received from reading Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura’s commentary on Bhagavad-gītā 2.41. It was the key that unlocked the order of his spiritual master. It became the foundation of his life and achievement, the "only secret" of his success. Again and again, Prabhupāda directly and indirectly refers to this defining moment of his life,<ref>One of many examples: "Śrīla Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura states in his Bhagavad-gītā commentary on the verse vyavasāyātmikā buddhir ekeha kurunandana that one should serve the words of the spiritual master. The disciple must stick to whatever the spiritual master orders. Simply by following on that line, one sees the Supreme Personality of Godhead. . . . [I]f one sticks to the principles enunciated by the spiritual master, somehow or other he is in association with the Supreme Personality of Godhead. Since the Lord is in the heart, He can advise a sincere disciple from within. . . . In conclusion, if a disciple is very serious to execute the mission of the spiritual master, he immediately associates with the Supreme Personality of Godhead by vāṇī or vapuḥ. This is the only secret of success in seeing the Supreme Personality of Godhead" ([[Vanisource:SB 4.28.51|SB 4.28.51, purport]]).</ref> when he was granted the realization to make the total commitment that, come what may, he would make the order of his spiritual master his life and soul. Because of that commitment alone, Kṛṣṇa has brought him to America and given him success:  
עתה פרבהופאדה הולך לומר לנו כיצד - שוב על פי סידור קְרּישְׁנַּה - הוא למד סוד זה:


<blockquote>So I tried a little bit in that spirit. So he has given me all facilities to serve him. Things have come to this stage, that in this old age I have come to your country, and you are also taking this movement seriously, trying to understand it. We have got some books now. So there is little foothold of this movement. </blockquote>
<blockquote>על אף שלא היתה אפשרות - מעולם לא חשבתי - אמנם לקחתי זאת ברצינות מעטה כלשהי כשלמדתי ביאור מאת וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה על הַבְּהַגַוַד-גִיתָא. בַּבְּהַגַוַד-גִיתָא ישנו הפסוק, וְיַוַסָאיָאתְמיקָאבּוּדְדְהיר אֵקֵהַה קוּרוּ-נַנְדַנַה. בהקשר לפסוק זה, וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה נותן את ביאורו שעלינו לקחת את המילים של המורה הרוחני כחיים והנשמה שלנו. עלינו לנסות להוציא לפועל את ההוראה, זו המסויימת של המורה הרוחני, באופן איתן, ללא דאגה לרווח האישי או הפסד.</blockquote>


Now Prabhupāda requests his own disciples to enact the same commitment to his order that he has evinced to that of his Guru Mahārāja:  
הנה מקור השראה המיידי של פְּרַבְּהוּפָּאדַה: התובנה שהוא קיבל מקריאה בביאור של וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה לִבְהַגַוַד-גִיתָא 2.41. היה זה המפתח עבור הוראת מורו הרוחני. היה זה ליסוד חייו והישגיו, "הסוד היחיד" להצלחתו. שוב ושוב, פרבהופאדה באופן ישיר ועקיף מתייחס לרגע משמעותי זה של חייו,<ref>דוגמא מני רבות: "שְׂרִילַה וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה מציין בביאור הַבְּהַגַוַד-גִיתָא שלו לפסוק וְיַוַסָאיָאתְמיקָא בּוּדְדְהיר אֵקֵהַה קוּרוּנַנְדַנַה שיש לשרת את מילותיו של המורה הרוחני. על התלמיד לדבוק במה שהמורה הרוחני מורה. פשוט בהמשך לקו זה, רואים את אישיות אלוה העילאי... אם דבקים בעקרונות אותם מבטא המורה הרוחני, בדרך זו או אחרת מתרועעים עם אישיות אלוה העילאי. מאחר והריבון הוא בלב, הוא יכול לייעץ לדבק כן מתוכו... למסקנה, אם תלמיד רציני מאוד לבצע את משימתו של המורה הרוחני, הוא מתרועע מיד עם אישיות אלוה העילאי על ידי וָאנּי או וַפּוּהּ. זהו הסוד היחיד להצלחה בראיית אישיות אלוה העילאי" ([[Vanisource:SB 4.28.51|שׂ.בּ. 4.28.51, התעמקות]]).</ref> כאשר נפתחה דרכו לתובנה לקחת את ההתחייבות הכוללת, שכל אשר יבוא, יעשה הוא את הוראתו של המורה הרוחני לחייו ונשמתו. בזכות התחייבות זאת לבדה, קְרּישְׁנַּה הביא אותו לאמריקה ונתן לו הצלחה:


<blockquote>So on this occasion of my spiritual master’s departure, as I am trying to execute his will, similarly, I shall also request you to execute the same order through my will. I am an old man, I can also pass away at any moment. That is nature’s law. Nobody can check it. So that is not very astonishing, but my appeal to you on this auspicious day of the departure of my Guru Mahārāja, that at least to some extent you have understood the essence of Kṛṣṇa consciousness movement. You should try to push it on. ([[Vanisource:681209 - Lecture Festival Disappearance Day, Bhaktisiddhanta Sarasvati - Los Angeles|681209 - Lecture Festival Disappearance Day, Bhaktisiddhanta Sarasvati - Los Angeles]])</blockquote>
<blockquote>אז ניסיתי מעט ברוח זו. הרי נתן לי כל הדרוש לשרתו. דברים באו לשלב זה, שבגילי המתקדם באתי למדינתכם, ואף אתם לוקחים תנועה זו ברצינות, מנסים להבינה. יש לנו מספר לא מבוטל של ספרים עתה. מכאן שיש לתנועה קורטוב של אחיזת רגל.</blockquote>


"Execute his will" is a play on words. The expression means, of course, to carry out the order of some one, but it is also the formal legal term to refer to the process by which a person’s assets become those of his heirs. By his commitment to execute Bhaktisiddhānta Sarasvatī’s will, Śrīla Prabhupāda inherited from him his specific potency to spread Kṛṣṇa consciousness. On this occasion Śrīla Prabhupāda is now making his will: "I shall also request you to execute the same order through my will. I am an old man." By his will, Prabhupāda has made us his heirs. He imparts, as his legacy, the instructions that, if accepted, transfers to us the same potency to deliver people to the shelter of Kṛṣṇa’s feet.
עתה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מבקש מתלמידיו שלו לפעול על פי אותה ההתחייבות להוראתו שהציג מפי גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלו:


"I shall also request you to execute the same order through my will:" This is an extraordinary moment; it is the act of transmission of spiritual potency, by which we all can become empowered just as Śrīla Prabhupāda himself became empowered. Then Śrīla Prabhupāda tells us what "that same order" is:  
<blockquote>אז לכבוד אירוע עזיבתו של מורי הרוחני, כפי שאני מנסה לעשות את רצונו, באופן דומן, אני אבקש מכם לבצע את אותה ההוראה דרך רצוני. אני איש זקן, ויכול לעבור מן העולם בכל רגע. זו דרכו של הטבע. איש איננו יכול לעצור זאת. אז אין זה מדהים ביותר, אמנם בקשתי לכם ביום בעל-משמעות זה של עזיבת גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי, שלפחות עד מידה מסויימת הבנתם את התמצית של תנועת תודעת קְרּישְׁנַּה. עליכם לנסות לדחפה קדימה. ([[Vanisource:681209 - Lecture Festival Disappearance Day, Bhaktisiddhanta Sarasvati - Los Angeles|9 בדצמבר 1968 - הרצאת מועד יום העזיבה, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי - לוס אנג'לס]])</blockquote>


<blockquote>. . . . at least to some extent you have understood the essence of Kṛṣṇa consciousness movement. You should try to push it on. People are suffering for want of this consciousness. As we daily pray about devotees:
"לעשות את רצונו" הינו משחק מילים. הביטוי פירושו, כמובן, לשאת את ההוראה של מישהו, אמנם זה גם המונח החוקי הרשמי להתייחס לתהליך בו נכסיו של אדם נעשים לאלו של יורשו. על פי התחייבותו לעשות את רצונו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי, ירש שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ממנו את האון המסוים על מנת להפיץ תודעת קְרּישְׁנַּה. על רקע זה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עתה עושה את רצונו: "אני גם אבקש מכם לבצע את אותה הוראה בדיוק דרך רצוני. אני איש זקן." על פי רצונו, פְּרַבְּהוּפָּאדַה עשה אותנו ליורשיו. הוא מעניק, כמורשתו, את ההוראות, שאם תתקבלנה, תיקחנה אותנו אל אותו האון המסוים לגאול אנשים דרך כפות רגלי הלוטוס של קְרּישְׁנַּה.


vāñchā-kalpatarubhyaś ca kṛpā-sindhubhya eva ca
"אני גם אבקש מכם לבצע את אותה ההוראה דרך רצוני:" רגע זה יוצא דופן; בו מועבר האון הרוחני, על פיו יכולים כולנו להעשות מועצמים כמו שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה בעצמו. אז אומר לנו שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מהי "אותה הוראה בדיוק":


patitānāṁ pāvanebhyo vaiṣṇavebhyo namo namaḥ
<blockquote>... לפחות עד מידה מסויימת הבנתם את תמצית התנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה. עליכם לנסות לדחוף אותה קדימה. אנשים סובלים ממחסור בתודעה זו. כפי שאנו מתפללים באופן יומיומי אודות הדבקים:


A Vaiṣṇava, or devotee of Lord, his life is dedicated for the benefit of the people. You know—most of you belong to Christian community—how Lord Jesus Christ, he said that for your sinful activities he has sacrificed himself. That is the determination of devotee of the Lord. They don’t care for personal comforts. Because they love Kṛṣṇa  or God, therefore they love all living entities because all living entities are in relationship with Kṛṣṇa. So similarly you should learn. This Kṛṣṇa consciousness movement means to become Vaiṣṇava and feel for the suffering humanity. </blockquote>
וָאנְֿצְ'הָא-קַלְפַּתַרוּבְּהְיַשׂ צַ'ה קְרּיפָּא-סינְדְהוּבְּהְיַה אֵוַה צַ'ה


The order he received in the form "push on our movement in English" is now retransmitted to us in the form "become Vaiṣṇavas and feel for the suffering of humanity." Śrīla Prabhupāda took this to heart, as the song instructs:
פַּתיתָאנָאםּ פָּאוַנֵבְּהְיוֹ וַיְשְׁנַּוֵבְּהְיוֹ נַמוֹ נַמַהּ


:guru-mukha-padma-vākya, cittete kariyā aikya,<br />
וישנוה, או דבק של הריבון, חייו מוקדשים לתועלת האנשים. אתם יודעים - רובכם שייכים לקהילה הנוצרית - איך ישוע, הוא אמר שלמען פעילויותיכם החטאות הוא הקריב את עצמו. כזו היא החלטיות של דבק של הריבון. להם לא איכפת מנוחות חומרית. מפני שהם אוהבים את קְרּישְׁנַּה או אלוהים, לפיכך הם אוהבים את כל ישויות החיים כיוון שכל ישויות החיים הן ביחסים עם קְרּישְׁנַּה. אז באופן דומה עליכם ללמוד. תנועה זו לתודעת קְרּישְׁנַּה פירושה להיעשות וַיְשְׁנַּוַה ולהרגיש עבור האנושות הסובלת.</blockquote>
:āra nā kariha mane āśā<br />


"Make the words from the lotus mouth of Śrī Gurudeva one with your heart; aspire for nothing else."
ההוראה שהוא קיבל באופן הזה "לדחוף את התנועה באנגלית" כעת מתגלגלת חזרה אלינו בצורה הזו "היעשו וַיְשְׁנַּוים והרגישו למען האנושות הסובלת." שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לקח זאת לליבו, כפי שמורה השיר:


The achievement of Śrīla Prabhupāda is proof of the potency of these instructions. Many others had received the same order from Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, but in the event, the demonstration of vyavasāyātmikā-buddhi was his alone.
:גוּרוּ-מוּקְהַה-פַּדְמַה-וָאקְיַה, צ'יתְתֵתֵה קַרִיָא אַיְקְיַה,
:אָארַה נָא קַריהַה מַנֵא אָאשָׂא


'''Hence, Prabhupāda founded a new organization that, as a whole and in its every part, would embody and develop that realization—a realization that manifests itself as an unwavering, indefatigable commitment to deliver pure love of God to suffering humanity everywhere. '''
"עשה את המילים מפי הלוטוס של שרי גוּרוּדֵוַה לאחד עם ליבך; שאף לא לדבר מֶעֶבֶר."


'''Suffering humanity.''' The acute feeling for human suffering— so prominent in Śrīla Prabhupāda’s inheritance from Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura—possesses a natural ramification: an urgent need to muster and deploy all resources together—material, personnel, finances, infrastructure, organization—to deliver as much relief as possible in the shortest possible time. Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura’s innovation was to create a unified, coordinated institution that could accomplish this. When the voluntary service of devotees was rationally organized and coordinated, its effective energy, thus consolidated and concentrated, became hugely multiplied.
ההישג של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הוא הוכחה לאון שבהוראות אלה. אחרים רבים קיבלו את אותה ההוראה מִבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, אמנם במאורע, ההדגמה של וְיַוַסָאיָאתְמיקָא-בּוּדְדְהי הייתה שלו לבדו.


'''The institution that would be able to act on this commitment with united force over large spans of space and time needs a unique form. Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Gosvāmī therefore called for an organization in which the ultimate authority would reside not in the person of a single autocratic ācārya but rather in a board of directors, which he called the "Governing Body Commission." In the event, the Gauḍīya Maṭha failed to realize this structure, and so, Prabhupāda said, became "useless." '''
'''מכאן, ייסד פְּרַבְּהוּפָּאדַה ארגון חדש אשר, כשלם ובכל חלקיו, יגלם וִיפַתֵּחַ תובנה זו - אשר מממשת עצמה כמחויבות שאינה סוטה ובלתי-נדלית לְשַׁלֵּחַ אהבת אלוהים לאנושות הסובלת בכל מקום.'''


'''A board of directors.''' A board of directors is a modern Western institution for joint management and oversight. Śrīla Prabhupāda put into place the standard, generally familiar, elements of such an organization: the annual general meeting, resolutions adopted by a majority of the voting members, following rules of formal parliamentary procedure (as given in Robert’s Rule of Order), the adopted resolution recorded into a minutes book by the secretary, and so on.
'''האנושות הסובלת.''' החיבור המיידי לסבל אנושי - שכל כך נוכח בירושתו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מִבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה - נובע ממנו צורך טבעי: לקבץ ולרתום את כל המשאבים יחדיו - חומריים, אישיים, פיננסיים, תשתיות, ארגון - על מנת להקל כמה שיותר בזמן הקצר ביותר. החידוש של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה היה ליצור מוסד מתואם, מאוחד שיכול להוציא זאת לפועל. מששירותם אשר תרמו הדבקים היה מסודר רציונאלית ומתואם, אונו היעיל, כך מגובש ומרוכז, הכפיל עצמו שבעתיים.


The "single autocratic ācārya" exemplifies an older, more basic, and perhaps more instinctively natural, form of organization. It has, of course, become a standard arrangement in Indian culture, developing originally out of, say, a sannyāsī and his brahmacārī students.
המוסד אשר יכול לפעול על מחויבות זו בכוח מאוחד על פני פרקים רחבים של חלל וזמן זקוק לצורה ייחודית. שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי לפיכך קרא לארגון בו הסמכות העליונה תשכון לא באדם שהינו אָאצָ'ארְיַה שולטת יחידה אלא במטה של מנהלים, לו קרא "ועד הגוף המנהל." במהלך העניינים, כשלה הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בהבנתה את מבנה זה, וכך, אמר פְּרַבְּהוּפָּאדַה, נעשתה "חסרת שימוש."


When over time institutions grow up around a single powerful, charismatic teacher or leader, a result of the gradual accumulation of followers, land, temples, housing, and wealthy patronage, then the person at the top needs to be spiritually advanced in order not to fall victim to the temptations of power, money, fame, and the like. At the same time, the prospect of controlling and enjoying such assets may attract precisely the wrong kind of person—who must of course feign indifference to such things. In these cases, hypocrisy, faultfinding, backstabbing, underhanded dealing, etc., may become endemic, and institutions tend toward disintegration.
'''ועד של מנהלים.''' ועד של מנהלים הוא מוסד מערבי מודרני לניהול משותף ופיקוח מלמעלה. שרילה פרבהופאדה שם במקומו את היסודות התקניים, המוכרים על פי רוב של מוסד כזה: הפגישה השנתית הכללית, החלטות המאומצות על פי רוב בהצבעת החברים, הליכה בעקבות כללים של הליך פרלמנטרי רשמי (כמופיעים בספר של רוברט ברוק), הפיתרונות המאומצים נרשמים על ידי המזכיר/ה, וכו'.


The advantage of a governing board is that power is more dispersed, and the members act to check and balance each  other. The institution is inherently more stable: If at some time there is no single outstanding charismatic leader, the institution continues. On the other hand, the existence of two or more supremely qualified leaders can be smoothly accommodated. With a governing board they become an asset—the more the merrier. But if there is a single head, two or more highly qualified leaders will leave all but one under-engaged or unfulfilled, a condition that will foster schisms.
"הָאָאצָ'ארְיַה השלטת היחידה" מדגים סוג של ארגון ישן, בסיסי יותר, ואף טבעי באופן אינסטינקטיבי. הוא הפך, כמובן, לסדר תקני בתרבות ההודית, והתפתח באופן מקורי מתוך, נאמר, סַנְנְיָאסִי ותלמידיו הַבְּרַהְמָאצָ'ארִים.


Thus a governing board is more stable, stronger and far more resilient than a single ācārya. But what if there are a number of exceptionally empowered—let’s call them "self-effulgent"— ācāryas on that board? Will they pull things apart? No: If they are indeed elevated in Kṛṣṇa consciousness, then they will be certain to exemplify the principle of cooperative service at the lotus feet of Śrīla Prabhupāda and make the governing board all the stronger.  
כאשר לאורך זמן מוסדות גדלים סביב מורה או מנהיג חזק, כריזמטי, התוצאה של הצבירה ההדרגתית של עוקבים, אדמה, מקדשים, בתים, ותורמים עשירים, היא שהאדם בראשה צריך להיות מתקדם מבחינה רוחנית על מנת לא ליפול קורבן לפיתויי העוצמה, התהילה ודומיהן. באותו הזמן, מראית העין שבשליטה ובהנאה נכסים מעין אלה עלולה למשוך בדיוק את הטיפוס מן הסוג הלא נכון - אשר מן ההכרח מעמיד חזות של שוויון נפש לדברים אלו. במקרים אלה, צביעות, מציאת פגמים, בוגדנות, מגעים עקלקלים, וכו', עשויים להוות לריקבון פנימי, ואילו מוסדות לנטייה להתפרקותם.


===Our Central Challenge===
היתרון של ועד מנהל הוא שהכוח מפוזר יותר, ואילו החברים פועלים על מנת לבדוק ולאזן האחד את השני. אף מעצם מהותו המוסד יציב יותר: אם ברגע מסויים אין מנהיג כריזמטי בולט יחיד מחד, ממשיך המוסד בדרכו. מאידך, הקיום של שניים או יותר מנהיגים מוכשרים לעילא יכול אף הוא לבוא לידי ביטוי בניחותא. עם ועד מנהל נעשים הם לנכס - והשמחה גדלה עם כל אחד מהם. אמנם אם ישנו ראש בודד, שניים או יותר מנהיגים מוכשרים ביותר יהיו מלבד אחד חסרי-מעש או לא-מוגשמים, מצב הנוטה להוליד שסעים.


'''Śrīla Prabhupāda established such a structure for ISKCON, putting the Governing Body Commission in place in 1970 and overseeing its gradual articulation and development. Stating that he wanted there to be "hundreds and thousands of spiritual masters" within ISKCON, he implied that the normative guru-disciple relationship would be perpetuated within the unified institution under the direction of the GBC. In such an organization, many gurus would be able to act with concerted force, operating together with other leaders and managers in collegial accord. '''
כך ועד מנהל הינו יציב יותר, חזק ואיתן מֶאָאצָ'ארְיַה בודדת. אמנם מה אם ישנו מספר של אָאצָ'ארְיוֹת מועצמים באופן יוצא דופן - הבה נקרא להם "קורנים-מעצמם" - בועד זה? האם הם יגרמו לדברים להתפרק? לא: אם הם באמת מרוממים בתודעת קְרּישְׁנַּה, אז יהיו הם בטוחים כמופת לעקרון השירות בשיתוף-הפעולה בכפות רגלי הלוטוס של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ויעשו את הועד המנהל אף חזק יותר.


'''Hundreds and thousands of spiritual masters.''' In New York on August 17, 1966, while speaking on Bhagavad-gītā 4.34-38, Śrīla Prabhupāda said:
===האתגר המרכזי שלנו===


<blockquote>So there is no bar for anyone, that one cannot become the spiritual master. Everyone can become spiritual master, provided he knows the science of Kṛṣṇa. . . . This is the  science of Kṛṣṇa, this Bhagavad-gītā. If anyone knows perfectly, then he becomes the spiritual master. . . . So we require hundreds and thousands of spiritual masters who has understood this Kṛṣṇa science. And preach all over the world. . . . . Therefore we have formed this society and we invite all sincere souls to take part in the society and become a spiritual master, and preach this science all over the world. ([[Vanisource:660815 - Lecture BG 04.34-38 - New York|660815 - Lecture BG 04.34-38 - New York]]) </blockquote>
'''שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ביסס מבנה כזה עבור איסְקּוֹן, ששם את ועד הגוף המנהל במקומו ב-1970 ופיקח על פיתוחו ושטף עבודתו ההדרגתי. מציין שהוא רצה שיהיו "מאות ואלפים של מורים רוחניים" בתוך איסקון, הוא רמז שמערכת היחסים גוּרו-תלמיד תונצח בתוך המוסד המאוחד תחת הדרכת הג'י. בּי. סי. בתוך ארגון כזה, גורו רבים יוכלו לפעול בכוח מתוזמר, יחדיו עם מנהיגים אחרים ומנהלים בהסכמה שבין-עמיתים.'''


Śrīla Prabhupāda explained his expectation to Tuṣṭa-kṛṣṇa ([[Vanisource:751202 - Letter to Tusta Krsna written from Delhi|VB: Correspondence, Dec. 2, 1975]]):  
'''מאות ואלפים של מורים רוחניים.''' בניו יורק, 17 באוגוסט 1966, בזמן שדיבר על בהגוד-גיתא 4.38-34, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה אמר:


<blockquote>Every student is expected to become Acarya. Acarya means one who knows the scriptural injunctions and follows them practically in life, and teaches them to his disciples. . . .
<blockquote>מכאן אין מניעה לאיש, שהוא איננו יכול להיות המורה הרוחני. כל אחד יכול להיעשות מורה רוחני, בהנחה והוא יודע את המדע של קְרּישְׁנַּה... אז זהו המדע של קרישנה, בְּהַגַוַד-גִיתָא זו. אם מישהו יודע באופן מושלם, אז הוא הופך למורה הרוחני... אם כן דורשים אנחנו מאות ואלפים של מורים רוחניים אשר הבינו את מדע קְרּישְׁנַּה זה. יזמינו ויסבירו הם בכל העולם... לפיכך יצרנו חברה זאת ואנו מזמינים את כל הנשמות הכנות לקחת בה חלק ולהיות למורה רוחני, ולהזמין ולהסביר מדע זה בכל רחבי העולם. ([[Vanisource:660815 - Lecture BG 04.34-38 - New York|15 באוגוסט, 1966 - הרצאה ב.ג. 4.38-34 - ניו יורק]])</blockquote>


Keep trained up very rigidly and then you are bona fide Guru, and you can accept disciples on the same principle. But as a matter of etiquette it is the custom that during the lifetime of your Spiritual master you bring the prospective disciples to him, and in his absence or disappearance you can accept disciples without any limitation. This is the law of disciplic succession. I want to see my disciples become bona fide Spiritual Master and spread Krishna consciousness very widely, that will make me and Krishna very happy.</blockquote>
שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה פירט את ציפייתו לפני תוּשְׁטַה-קְרּישְׁנַּה ([[Vanisource:751202 - Letter to Tusta Krsna written from Delhi|ו.ב: התכתבות, 2 בדצ', 1975]]):


Śrīla Prabhupāda stated on these and many other occasions the need of huge numbers of gurus, and his desire that "every student" help meet that need. Since he very much wanted his disciples and followers to remain within ISKCON, he envisioned a vast increase in spiritual and material force generated by the efficiencies and mutual reinforcements of cooperative service. By working and preaching together in a concerted, organized fashion, our internal and external power become far more than the sum of that of the individual parts.
<blockquote>מצופה שכל תלמיד יהיה אָאצָ'ארְיַה. אָאצָ'ארְיַה פירושו מי שיודע את מסקנות כללי הכתובים ועוקב אחריהם מעשית בחייו, ומסבירם לתלמידיו...


After all, our practice is saṅkīrtana, not just kīrtana, and the full import of the prefix saṁ—indicating not only union, but also thoroughness, intensity and completeness—needs realization.  
הישארו מאומנים היטב וביסודיות ואז אתם תהיו גוּרוּ מוסמך, ותהיו מסוגלים לקבל תלמידים על אותו עקרון. אמנם כעקרון זה המנהג שבזמן חיי מוריכם הרוחני הביאו את חניכיכם המועמדים אליו, ובהיעדרו או עזיבתו תוכלו לקבל תלמידים ללא כל הגבלה. עקרון זה חוק בשושלת המורים. אני רוצה לראות את תלמידי נעשים למורים רוחניים מוסמכים ומפיצים תודעת קְרּישְׁנַּה באופן נרחב ביותר, וזה יעשה אותי ואת קְרּישְׁנַּה שמחים מאוד ומאושרים.</blockquote>


'''Yet as long as Prabhupāda was present as the sole ācārya and dīkṣā guru, the structure necessarily remained in embryonic form, a child still in the womb of its mother, its form and function necessarily not fully developed. During Prabhupāda’s manifest presence, by the very nature of the situation, the GBC clearly could not assume its full role as the "ultimate managing authority," and Prabhupāda remained the only guru. Therefore the completed product of Prabhupāda’s work had to await its time to be manifest.
שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ציין בנסיבות אלו ורבות אחרות את הצורך במספרים גדולים של גוּרוּ, ואת רצונו "שכל תלמיד" יסייע לצורך הזה. מאחר והוא רצה מאוד מתלמידיו ומעוקביו שיישארו בתוך איסְקּוֹן, הוא חזה גידול עצום בכוח רוחני וחומרי שייווצר מיעילות ומחיזוקים הדדיים של שירות בשיתוף-פעולה. בעבודה והזמנה והסברה משותפות באורח מתוזמר, מאורגן, כוחינו הפנימי והחיצוני ייעשה הרבה יותר מן הסכום של החלקים הנפרדים.


Consequently, Prabhupāda has left to us the task, after his departure, of fully articulating the form and functions of ISKCON for effective action in the world. One central challenge is to integrate the guru-disciple relationship—which carries its own proper demand for deep loyalty and commitment to the person of the guru—within a larger society that demands, in a certain sense, a higher, all-encompassing, loyalty. That loyalty is our common fidelity to our Founder-Ācārya Śrīla Prabhupāda, a loyalty proven in practice by our cooperation with each other, within the structure he bequeathed us, to fulfill his deepest desire.'''
אחרי הכל, מעשינו הוא הַסַּנְֹקִירְתַנַה, לא רק קִירְתַנַה, ואילו המינוח המלא של התחילית סַםּ - שפירושה לא רק איחוד, אלא גם יסודיות, עוצמה ושלמות - קורא לתובנה.


'''Our cooperation with each other.''' The foundation of cooperation is love. "A whole society is carrying my order, not because I am superior person," said Śrīla Prabhupāda ([[Vanisource:Philosophy Discussion on Arthur Schopenhauer|Philosophy Discussion on Arthur Schopenhauer]]).  
'''עם זאת כל עוד פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה נוכח כָּאָאצָ'ארְיַה היחיד וְהַדִּיקְשָׁא גוּרוּ, המבנה נשאר בהכרח בצורה עוברית, ילד שעדיין ברחם בימו, צורתו ופועלו עדיין לא מפותחים לגמרי. בזמן נוכחותו הגשמית של פְּרַבְּהוּפָּאדַה, מעצם טבע הנסיבות, הג'י. בּי. סי לא יכול היה ליטול את תפקידו המלא "כסמכות המנהלת העליונה", וּפְרַבְּהוּפָּאדַה נשאר הגורו היחיד. לפיכך היה על המוצר המוגמר של עבודתו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה לחכות לעיתו ולהתממש.


<blockquote>There is love. Without love, you cannot do so. You have got some bit of love for me, therefore you carry my order. Otherwise it is not possible. And I cannot also. You are foreigners, you are Americans; I came from another country. I have no [bank] account. I cannot also order you: "You must do it, otherwise I will chastise you." Because there is love. It is a connection of love. I can also become bold enough to chastise you, but you also, in whatever condition you carry my order due to the basic principle is love. And our whole philosophy is love.<ref>Lectures: Philosophy Discussion: Discussion with Śyāmasundara: Arthur Schopenhauer.</ref> </blockquote>
כתוצאה מזאת, פְּרַבְּהוּפָּאדַה השאיר לנו את המשימה, לאחר עזיבתו, לפתח לפרטי פרטים את הצורה ופועליה של אִיסְקּוֹן לפיעלות יעילה בעולם. אחד הוא אתגר מרכזי לאחד את מערכת היחסים גוּרוּ-תלמיד - הנושאת דרישה משלה בחובה לצידוד עמוק ומחויבות לאדם שבגורו - על רקע חברה גדולה הדורשת, במובן מסוים, נאמנות גבוהה יותר, חובקת-כל. נאמנות זו היא הצידוד הנפוץ שלנו במייסד-אָאצָ'ארְיַה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, נאמנות מוכחת במעשה על ידי שיתוף הפעולה שלנו האחד עם השני, בתוך מבנה שהוריש לנו, למילוי רצון-ליבו העמוק ביותר.'''


On May 23, 1977, Śrīla Prabhupāda made a well-know statement about the test of our love.
'''שיתוף הפעולה שלנו האחד עם השני.''' היסוד לשיתוף-הפעולה הוא אהבה. "חברה שלמה נושאת את פקודתי, לא מפני שאני אדם נעלה יותר," אמר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ([[Vanisource:Philosophy Discussion on Arthur Schopenhauer|דיון פילוסופי על ארתור שופנהאואר]])


As recorded by Tamāla Kṛṣṇa Goswami:  
<blockquote>יש אהבה. אלמלא האהבה, אינך יכול לעשות כך. יש בך קורטוב אהבה מסויים אלי, לפיכך אתה נושא את פקודתי. אחרת אין זה אפשרי כלל. אף אינני יכול. אתם זרים, אתם אמריקנים; באתי מארץ אחרת. אין לי חשבון בנק. אינני יכול גם לפקוד עליכם: "עליכם לעשות זאת, או שאנזוף בכם." כיוון שישנה אהבה. חיבור זה בא מאהבה. יכולתי גם להיעשות אמיץ דיו לנזוף בכם, אמנם גם אתם, בכך מצב אתם נושאים את הוראתי הודות לעקרון הבסיסי והוא אהבה. הפילוסופיה שלנו כולה היא אהבה.<ref>הרצאות: דיון פילוסופי: דיון עם שְׂיָאמַסוּנְדַרַה: ארתור שופנהאואר.</ref></blockquote>


<blockquote>Śrīla Prabhupāda emphasized, "Your love for me will be tested how after my departure you maintain this institution. We have glamour and people are feeling our weight. This should be maintained. Not like Gauḍīya Math. After Guru Mahārāja’s departure so many ācaryās came up."<ref>(TKG 45) In Śrīla Prabhupāda-Līlāmṛta, Satsvarūpa dāsa Goswami records a slightly variant version: "‘Your love for me,’ said Śrīla Prabhupāda, ‘will be shown by how much you cooperate to keep this institution together after I am gone’’’ (SPL 6:313). Regarding the difference between the two versions, Satsvarūpa dāsa Goswami states: "I heard it from Tamala Krsna Maharaja and wrote it down exactly as he told me. Tamala Krsna Maharaja has written the statement in TKG’s Diary with a slightly different sentence structure but the meaning is the same." Posted by Badrinārāyaṇa Dāsa on the electronic forum GBC.Discussions@pamho. net on June 21, 2013.</ref></blockquote>
ב-23 במאי, 1977, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה העיד בהצהרה גלויה-לכל על המבחן לאהבה שלנו.


Bhakti Charu Swami was present when Śrīla Prabhupāda made this statement. He recalls:  
כך הוקלט ע"י תַמָאלַה קְרּישְׁנַּה גוֹסְוָאמִי:


<blockquote>When Srila Prabhupada was in Vrindavan during his last days, Tamal Krsna Maharaja used to read out loud the letters that devotees wrote to Srila Prabhupada, and His Divine Grace used to dictate his replies, and sometimes he also used to make some comments. Once one devotee wrote how he wanted to offer his longevity to Srila Prabhupada so that he could continue to be with us on this planet. It was a very sweet letter, steeped with emotion. However, Srila Prabhupada reacted in a rather unusual way and commented that our real love for him would be shown by how we cooperate with each other to continue his mission.
<blockquote>שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הדגיש, "אהבתכם אלי תיבחן בכיצד לאחר עזיבתי תנהלו מוסד זה. יש לנו זוהר לצידנו ואנשים קל-וחומר מרגישים את משקלנו. כך דבר זה צריך להישאר. לא כדוגמת הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. לאחר עזיבתו של גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי כל כך הרבה אָאצָ'ארְיוֹת באו."<ref>(ת.ק.ג 45) בִּשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לִילָאמְרּיתַה, סַתְסְוַרֻוּפַּה דָאסַה גוֹסְוָאמִי מעורר גרסה מעט שונה: "'אהבתכם אלי,' אמר שרילה פרבהופאדה, 'תיראה על המידה שתשתפו פעולה לשמור על מוסד זה שלם יחדיו לאחר עזיבתי'" (שׂ.פּ.ל 6:313). עד כמה שזה נוגע להבדל בין שתי הגרסאות, מציין סַתְסְוַרֻוּפַּה דָאסַה גוֹסְוָאמִי: "שמעתי זאת מפי תַמָאלַה קְרּישְׁנַּה מַהָארָאגַ'ה וכתבתי זאת בדיוק כפי שהורה לי. תַמָאלַה קְרּישְׁנַּה מַהָארָאגַ'ה כתב את ההצהרה ביומן של ת.ק.ג במבנה משפט מעט שונה אמנם המשמעות זהה. מאת בַּדְרינָארָאיַנַּה דָאסַה מתוך הפורום האלקטרוני GBC.Discussions@pamho.net ב-21 ביוני, 2013.</ref></blockquote>


That incident left a very deep impression in my heart, and I became aware that the best way to show my love for Srila Prabhupada is through my cooperation with the devotees of ISKCON who are serving His Divine Grace so sincerely to continue his mission.<ref>Posted on [email protected], by Bhakti Charu Swami, June 21, 2013.</ref></blockquote>
בְּהַקְתי צָ'ארוּ סְוָאמִי היה נוכח בשעה שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נתן הצהרה זאת. הוא נזכר:


In his final days, Śrīla Prabhupāda asked from us a more compelling proof of love than heartfelt expressions, however sincere. This, he says, will convince him: Our cooperation with one another to advance his mission after his departure.
<blockquote>כאשר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה בִּוְרּינְדָאוַן בימיו האחרונים, תַמָאל קְרּישְׁנַּה מַהָארָאגַ'ה נהג לקרוא את המכתבים שדבקים כתבו לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, ואילו חסדו השמיימי היה מכתיב את תגובותיו, ולעתים אף נהג להעיר הערות. פעם אחת דבק אחד כתב כיצד הוא רצה להציע את אריכות ימיו לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כך שיוכל להמשיך להיות איתנו על כוכב-לכת זה. היה זה מכתב נוגע מאוד ללב, ספוג ברגשות. עם זאת, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הגיב בדרך בלתי-צפויה והעיר שאהבתנו האמיתית אליו תיראה בדרך בה נשתף פעולה אחד עם השני להמשך משימתו.


This standard established by Śrīla Prabhupāda—actions that disclose far more than ardent words— also expresses the essence of the vāṇī-sevā by which we attain and sustain association with Śrīla Prabhupāda.
תקרית זו השאירה חותם עמוק בלבי, והייתי מודע לזאת שהדרך הטובה ביותר להראות את אהבתי לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היא דרך שיתוף הפעולה שלי עם דבקי אִיסְקּוֹן אשר משרתים את חסדו השמיימי בכנות כה רבה להמשך משימתו.<ref>מתוך [email protected], מאת בְּהַקְתי צָ'ארוּ סְוָאמִי, 21 ביוני, 2013.</ref></blockquote>


Furthermore, to cooperate together to spread Kṛṣṇa consciousness is the very meaning of saṇkīrtana. Śrīla Prabhupāda has explained this wonderfully:  
בימיו האחרונים, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ביקש מאיתנו הוכחה נטועה ומשכנעת יותר לאהבה מאשר ביטויים נוגעים ללב, כנים ככל שיהיו. זאת, הוא אמר, ישכנע אותו: שיתוף הפעולה שלנו אחד עם השני לקדם את משימתו לאחר עזיבתו.


<blockquote>The purport of the verse is that even Lord Caitanya Mahāprabhu—He is God himself, Kṛṣṇa Himself—He felt, alone, unable to do this task. He felt. So this is the position. You are cooperating; therefore I am getting the credit. Otherwise alone what could I do? Ekākī āmāra nāhi pāya bolo. Caitanya Mahāprabhu Himself wanted our cooperation. He is God, Kṛṣṇa. And therefore cooperation is very important thing. Nobody should think that "I have got so great ability. I can do." No. It is simply by cooperation we can do very big thing. "United we stand; divided we fall." This is our. . . . So be strong in pushing on Kṛṣṇa consciousness, and Kṛṣṇa will help. He is the strongest. Still, we must be combined together. Saṅkīrtana. Saṅkīrtana means many men combined together chanting. That is saṅkīrtana. Otherwise kīrtana. Saṅkīrtana. Bahubhir militvā kīrtayatīti saṅkīrtanam. Bahu: bahu means many, many combined together. That is Caitanya Mahāprabhu’s mission, combined together.<ref>The verse Śrīla Prabhupāda refers to is Ādi 9.34. Lord Caitanya says: "I am the only gardener. How many places can I go? How many fruits can I pick and distribute?" In his purport, Śrīla Prabhupāda points out: "Here Śrī Caitanya Mahāprabhu indicates that the distribution of the Hare Kṛṣṇa mahā-mantra should be performed by combined forces."  See [https://vanisource.org/wiki/760316_-_Conversation_-_Mayapur  Conversation with Rādhā-Dāmodara Saṅkīrtana Party. March 16, 1976, Māyāpur]</ref></blockquote>
רף זה שהעמיד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - פעולות המסגירות הרבה יותר מאשר מילים נועזות - קל וחומר מבטא את מהות הַוָּאנִּי-סֵוָא - על פיו אנו משיגים ושומרים על התרועועתנו עם שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.


After two influential leaders had left ISKCON, Śrīla Prabhupāda gave this counsel to Babhru Dāsa on December 9, 1973. May it always remain in our hearts:  
יתרה מכך, השיתוף פעולה יחדיו להפצת תודעת קְרּישְׁנַּה אינו אלא מהות הַסַנְֹקִירְתַנַה. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הסביר זאת בנפלאוּת:


<blockquote>Now, we have by Krsna’s Grace built up something significant in the shape of this ISKCON and we are all one family. Sometimes there may be disagreement and quarrel but we should not go away. These inebrieties can be adjusted by the cooperative spirit, tolerance and maturity so I request you to kindly remain in the association of our devotees and work together. The test of our actual dedication and sincerity to serve the Spiritual Master will be in this mutual cooperative spirit to push on this Movement and not make factions and deviate. ([[Vanisource:731209 - Letter to Babhru written from Los Angeles|731209 - Letter to Babhru written from Los Angeles]])</blockquote>  
<blockquote>מהות הפסוק הוא שֶׁאַף הריבון צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ - הריהו בעצמו אלוהים, קְרּישְׁנַּה - חש, לבדו, בלתי-מסוגל לבצע מטלה זו. הוא חש. אז זה הוא המצב. אתם משתפים פעולה ביניכם; לפיכך אני מקבל את הקרדיט. אחרת מה יכולתי לבד לעשות? אֵקָאקִי אָמָארַה נָאהי פָּאיַה בּוֹלוֹ. צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ עצמו רצה בשיתוף הפעולה שלנו. הוא אלוהים, קְרּישְׁנַּה. ולפיכך שיתוף הפעולה הוא דרך מאוד חשוב. איש לא רשאי לחשוב "יש לי יכולת כה גדולה. אני יכול לעשות." לא. זה פשוט בשיתוף הפעולה שאנו יכולים לעשות דבר מאוד גדול. "מאוחדים אנו עומדים; מפולגים אנו ניפול." זו ה.... אז היו חזקים בלדחוף קדימה את תודעת קְרּישְׁנַּה, וּקְרּישְׁנַּה יעזור. הוא החזק ביותר. עדיין, עלינו להיות משולבים יחדיו. סַנְֹקִירְתַנַה. סַנְֹקִירְתַנַה פירושה הרבה אנשים משולבים יחדיו מזמרים. זו סַנְֹקִירְתַנַה. אחרת קִירְתַנַה. סַנְֹקִירְתַנַה. בַּהובְּהיר מיליתְוָא קִירְתַיַתִיתי סַנְֹקִירְתַנַם. בַּהוּ: בַּהוּ פירושו רבים, הרבה משולבים יחדיו. זו המשימה של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, משולבים יחדיו.<ref>הפסוק שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס אליו הוא אָאדי 9.34. הריבון צַ'יְתַנְיַה אומר: "אני רק הגנן. לכמה מקומות אוכל ללכת? כמה פירות אוכל לקטוף ולחלק?" במובאה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מצביע: "כאן שרי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ מורה שההפצה של הַמַּהָא-מַנְתְרַה הַרֵא קְרּישְׁנַּה תתבצע רק בכוחות משולבים." ראו [https://vanisource.org/wiki/760316_-_Conversation_-_Mayapur  שיחה עם רָאדְהָא-דָאמוֹדַרַה משלחת הַסַנְֹקִירְתַנַה 16 במרץ, 1976, מָאיָאפּוּר]</ref></blockquote>


'''We discovered that the initial "zonal-ācārya" system of integrating the guru into a broad structure implicitly created geographical zones that were individually more unified than ISKCON as a whole. The integrity of ISKCON came in to jeopardy. That system has been abolished. Yet we need to go much further in realizing the organization Śrīla Prabhupāda wanted. '''
אחרי ששני מנהיגים רבי השפעה עזבו את אִיסְקּוֹן, נתן שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצה זו לְבַבְּהְרוּ דָאסַה ב-9 בדצמבר, 1973. מי ייתן ותישאר בליבנו לעד:


'''We need to go much further.''' We look forward to establishing a culture in ISKCON of committed cooperative servitorship under Śrīla Prabhupāda. When this becomes established as a culture, each and every member—top to bottom— shares equally in it. It is so thoroughly part of the essence of existence in the Krishna Consciousness movement that it dwells even in the smallest gesture. Children take it in with their mother’s milk. It is all pervading. We will be perpetually in the presence of Śrīla Prabhupāda—and of those in whose presence he dwells.  
<blockquote>עתה, בנינו בחסדו של קרישנה משהו משמעותי בצורת איסקון זו ואנו כולנו משפחה אחת. לעתים עלולים להתגלות חילוקי דעות ומריבות אמנם מן המוטב שנישאר. צרויות אלה תוכלנה לבוא על פתרונן האישי ברוח שיתוף הפעולה, הסובלנות והבגרות ומכאן אני מבקש מכם להישאר בחברתם של הדבקים שלנו ולעבוד יחדיו. המבחן להתקדשותנו בפועל וכנותנו לשרת את המורה הרוחני יהא ברוח שיתוף הפעולה ההדדי לדחוף קדימה את התנועה ולא ליצור סיעות וכך לסטות מן הישר. ([[Vanisource:731209 - Letter to Babhru written from Los Angeles|9 בדצ' 1973 - מכתב לְבַבְּהְרוּ שנכתב מלוס אנג'לס]])</blockquote>


and distribute?" In his purport, Śrīla Prabhupāda points out: "Here Śrī Caitanya Mahāprabhu indicates that the distribution of the Hare Kṛṣṇa mahā-mantra should be performed by combined forces."
גילינו שמערכת "הָאָאצָ'ארְיַה-האיזורי" לשילוב הגורו במסגרת רחבה יצרה איזורים גיאוגרפיים שהיו בפני עצמם יותר מאוחדים מֶאִיסְקּוֹן כשלם. יושרתה של איסקון הייתה בסכנה. מערכת זו ננטשה. עם עלינו ללכת קדימה הרבה יותר במימוש הארגון שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה רצה.


'''It is interesting to note that two prominent anti-ISKCON movements—often claiming to be the "real ISKCON"—have formed by specific rejection of one or the other component of Prabhupāda’s whole: the "ritvik" position wishes to do away with actual gurus in favor of GBC institutional authority, while the followers of one prominent sannyāsī or another wish to eliminate an actual GBC and rely on the charismatic, autocratic single ācārya. '''
'''עלינו ללכת קדימה הרבה יותר.''' אנו מחכים לביסוס תרבות בְּאִיסְקּוֹן של שירות בשיתוף פעולה מחויב לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. כאשר זה מתבסס כתרבות, כל אחד מן החברים - מלמעלה עד למטה - משתתף בה באופן שווה. היא כל כך מהווה חלק ממהות הקיום בתנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה שהיא שוכנת אף בקטנה שבמחוות. ילדים יונקים אותה עם חלב אמם. היא שוכנת בכל. אנו נישאר לנצח בנוכחות שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - ובאלו שבנוכחותם הוא שוכן.


'''Specific rejection of one or the other component.''' As we learn from the Gauḍīya Maṭha, it is clearly a challenge to get it right. We now have our own schismatic groups, and we should treat them as Śrīla Prabhupāda did the remnant factions of the Gauḍīya Maṭha: With a clear and incisive understanding of their deviations; with a generous, well-wishing attitude; and with endless patience.  
'''מעניין לציין ששני זרמי ההתנגדות העיקריים לְאִיסְקּוֹן - אשר לעתים קרובות טוענים להיות כל אחד "אִיסְקּוֹן האמיתית" - נוצרו מדחייה מכוונת של רכיב אחד או השני מן השלם של פְּרַבְּהוּפָּאדַה: מעמד "הַרּיתְויק" שואף לביטול גוּרוּ ממשיים לטובת סמכות מוסדית של הג'י. בּי. סי, בעוד ההולכים בדרכו של סַנְנְיָאסִי בולט אחד או אחר מבקשים לפרק את הג'י. בּי. סי האמיתי ולסמוך על אָאצָ'ארְיַה כריזמטית, שולטת ויחידה.'''


'''ISKCON needs to foster both elements: an intense common loyalty to ISKCON and the GBC, and the deep and full teaching relationship between individual gurus and disciples within ISKCON. We need to realize how there is no contradiction and no conflict. We need to realize how they reinforce and support each other.'''
'''דחייה מכוונת של רכיב אחד או אחר.''' כשם שאנו לומדים מן הַגַּוּדִּיַה מטהה, הרי זה אתגר ברור לסדר זאת כראוי. עתה כבר עומדות לפנינו קבוצות משוסעות משלנו, ועלינו להתייחס אליהן כפי שעשה זאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לסיעות השארית של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה: עם הבנה ברורה וחותכת של סטיותיהן; בגישה נדיבה, דורשת-טוב; ובסבלנות אין-קץ.


''''A crucial element in establishing this necessary synthesis is achieving a deep understanding of Śrīla Prabhupāda’s position and putting that understanding into action—both jñāna and vijñāna. As Founder-Ācārya, Śrīla Prabhupāda himself symbolizes—and, in a sense, is—the unity of ISKCON. Therefore he must become an inescapable predominate felt presence in the lives of all devotees, no matter who else may serve as their dīkṣā or śikṣā gurus. Gurus still manifest in the world tend to make a more vivid impact on their followers than those now unmanifest in form. Because Śrīla Prabhupāda’s person is now unmanifest as such, this absence of vapu needs to be compensated for by an ever-deepening realization of his manifestation as vāṇi (as he himself taught).'''
'''אִיסְקּוֹן זקוקה לטפח את שני היסודות: נאמנות עזה משותפת לְאִיסְקּוֹן ולג'י. בי. סי, ואת מערכת יחסי הלימוד המלאים בין גוּרוּ כפרטים וחניכים בתוך אִיסְקּוֹן. עלינו לתפוס כיצד אין סתירה או התנגשות. עלינו להבין כיצד אלה מחזקים ותומכים האחד בשני.'''


'''Understanding Śrīla Prabhupāda’s position.''' It is hoped that the present paper will be one among many more that aim to foster ever-deepening understanding of Śrīla Prabhupāda as FounderĀcārya and ever-increasing devoted service to him.  
יסוד מכריע בביסוס הסינתזה החיונית הזאת הוא השגת הבנה עמוקה למעמדו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה וְשׂוֹם הבנה זו לִפְעולה - גְ'נָֿאנַה מחד וּויגְ'נָֿאנַה מאידך. כמייסד-אָאצָ'ארְיַה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בעצמו מסמל - ובמובן, הוא הינו - השלמות של אִיסְקּוֹן. לפיכך עליו להפוך להיעשות לנוכחות מורגשת ושולטת בחייהם של כל הדבקים, ללא תלות במי עוד עשוי היה לשמש כְּגוּרוּ הַדִּיקְשָׁׁא או הַשׂיקְשָׂא שלהם. גורו שעדיין ממומש לעינינו בעולם נוטה להיות בעל השפעה חיה יותר על עוקביו יותר מאלו שצורתם אינה נגלית עוד. מפני שֶשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כאדם אינו נגלה עוד כהוא זה, על היעדר זה של וַפּוּ לבוא לידי פיצוי בתובנה ההולכת ומעמיקה ללא-שוב של התגלותו בצורת הַוָּאנּי (כפי שהוא עצמו לימד).


'''Such presence needs to become so much a part of the fabric of ISKCON, to become the essential savor of its culture, that his presence will not diminish even when all who personally knew Śrīla Prabhupāda follow him from this world.'''  
'''הבנת מעמדו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.''' מן התקווה שמאמר זה יהיה אחד מני רבים נוספים שיבואו לטפח הבנה מעמיקה ללא-שוב של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה ושירות מסור אליו ההולך וגדל לעד.


'''His presence will not diminish.''' Culture has been defined by anthropologists as the sum total of learned behavior of a group that is transmitted from generation to generation. The great gift to posterity each generation of ISKCON can give is the gift of Śrīla Prabhupāda.
'''על נוכחות כזו להפוך לחלק ממרקמה של אִיסְקּוֹן, להיעשות לישועה המהותית של תרבותה, כך שנוכחותו לא תפחית אף לא כשכל אשר זכו בידיעה האישית של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ילכו בעקבותיו מעולם זה.'''


===Outcomes===
'''נוכחותו לא תפחת.''' תרבות הוגדרה בידי אנתרופולוגים כסכום הכולל של התנהגות נלמדת של קבוצה אשר מועברת מדור לדור. המתנה הגדולה ביותר לדורות אשר מסוגל כל דור בְּאִיסְקּוֹן לתת היא זו שהיא שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.


'''There will be many consequences when Śrīla Prabhupāda’s position as Founder-Ācārya is realized. Among them: <br />'''
===השלכות===


<big>➊</big> '''Generation after generation will be enabled to receive the special mercy offered by Śrīla Prabhupāda. The path back to Godhead he opened will become ever-increasingly travelled.''' <br />
<big>➊</big> '''דור אחר דור יזכו לחסד המיוחד שהציע שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. הנתיב חזרה הביתה לאלוהות שפתח יהיה לנתיב-מסע הנחצה עוד ויותר.''' <br />
<big>➋</big> '''By taking full shelter of Śrīla Prabhupāda as śikṣā guru in his vāṇi manifestation, all teachers in ISKCON, on various levels of advancement, will be able to authentically convey Śrīla Prabhupāda’s real teaching, thus giving proper guidance, shelter, and protection to all.''' <br />
<big>➋</big> '''במציאת מקלט מלא בִּשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כְּשׂיקְשָׁא-גוּרוּ בצורת הַוָּאנּי שלו, כל מורי אִיסְקּוֹן, בשלבים שונים של התקדמות, יהיו מסוגלים להעביר את מדרשו האמיתי של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, וכך להעניק הכוונה, מקלט וחסות-הגנה לכל. ''' <br />
<big>➌</big> '''Śrīla Prabhupāda’s active presence will secure the unity and integrity of ISKCON.''' <br />
<big>➌</big> '''הנוכחות הפעילה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה תבטיח את האחדות והשלמות של אִיסְקּוֹן.''' <br />
<big>➍</big> '''ISKCON’s teachings will remain consistent over space and time.''' <br />
<big>➍</big> '''מדרשיה של אִיסְקּוֹן יישארו עקביים לאורך הזמן וחלל-המרחב.''' <br />
<big>➎</big> '''Śrīla Prabhupāda’s realized knowledge—endowing him with the specific potency to spread Kṛṣṇa consciousness— will not only be preserved but also developed.''' <br />
<big>➎</big> '''הידע המעשי של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - המקנה לו את האון המסויים להפיץ תודעת קְרּישְׁנַּה - לא רק יישמר אלא בנוסף יתפתח.''' <br />
<big>➏</big> '''His books will remain central to us, for they contain insights and directions that await future development to be realized.''' <br />
<big>➏</big> '''ספריו יישארו מרכזיים כנר לרגלנו, מאחר והם כוללים תובנות והוראות שעתידות להתממש ולהתפתח.''' <br />
<big>➐</big> '''Śrīla Prabhupāda’s eyes will always remain the lens through which all future generations see our predecessor ācāryas.'''
<big>➐</big> '''עיניו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה תישארנה העדשות דרכן רואים כל דורות העתיד את הָאָאצָ'ארְיוֹת הקודמים.'''


==ABBREVIATIONS==
==ראשי תיבות==


'''BG:''' Bhagavad-gītā<br />
'''בּ.ג.:''' בְּהַגַוַד-גִיתָא<br />
'''BS:''' Brahma-saṁhitā<br />
'''בּ.ס.:''' בְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא<br />
'''CB:''' Caitanya Bhagavat<br />
'''צ'.צ'.:''' צַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה<br />
'''CC:''' Caitanya-caritāmṛita<br />
'''קְרּישְׁנַּה:''' קְרּישְׁנַּה, אישיות אלוה העילאי<br />
'''BTG:''' Back to Godhead<br />
'''נ.ד.מ:''' נַוַדְוִיפַּה-דְהָאמַה-מָאהָאתְמִיַה<br />
'''HKE:''' The Hare Krishna Explosion<br />
'''שׂ.ק.צ':''' שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה <br />
'''Harm:''' The Harmonist<br />
'''שׂ.ב.ו:''' שְׂרִי בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה וַיְבְּהָאוַה<br />
'''Kṛṣṇa:''' Kṛṣṇa, The Supreme Personality of Godhead<br />
'''שׂ.פּ.ל:''' שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה-לִילָאמְרּיתַה <br />
'''MHP:''' Modern Hindu Personalism<br />
'''שׂ.בּ.:''' שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם <br />
'''NDM:''' Navadvīpa-dhāma-māhātmya<br />
'''ת.ק.ג:''' היומן של תַמָאלַה קְרּישְׁנַּה גוֹסְוָאמִי<br />
'''SS:''' Servant of the Servant<br />
'''ו.בּ.:''' וֵדָבֶּיְס Vedabase<br />
'''SKC:''' Sree Krishna Caitanya<br />
'''SBV:''' Śrī Bhaktisiddhānta Vaibhava<br />
'''SPL:''' Śrīla Prabhupāda-lilamrita<br />
'''SB:''' Śrīmad-Bhāgavatam<br />
'''TKG:''' TKG’s Diary<br />
'''VB:''' VedaBase<br />


==WORKS CITED==
==ביבליוגרפיה==
Back to Godhead. Accessed October 8, 2013. http:///www.backtogodhead.in.  
</div>
Back to Godhead. הגישה הייתה ב- 8 באוקטובר, 2013. http:///www.backtogodhead.in.  


Bhaktisiddhānta Sarasvatī Goswami Ṭhākura. Śrī Brahma-saṁhitā. Bombay: The Bhaktivedanta Book Trust, 1991.  
Bhaktisiddhānta Sarasvatī Goswami Ṭhākura. Śrī Brahma-saṁhitā. Bombay: The Bhaktivedanta Book Trust, 1991.  
Line 783: Line 768:
———. TKG’s Diary. Dallas: Pundits Press, 1998.
———. TKG’s Diary. Dallas: Pundits Press, 1998.


Harmonist, The. Edited by Sri Srimad Bhakti Siddhanta Sarasvati Goswami Maharaj. Vols. 24-33. Calcutta: Sri Gaudiya Math, 1927- 1936. Note: The Bhaktivedanta Research Centre holds a collection of original issues of The Harmonist, bound in ten volumes. (This collection was previously part of the library of Sundarānanda Vidyāvinoda.) In the 8th bound volume (containing Volume 32 of The Harmonist), there are no issues 22 and 24. The 9th bound volume, containing Volume 33, holds only four issues, two for November and two for December 1936. The 10th and final bound volume, containing The Harmonist Volume 34 (1937), holds six issues—published after the demise of Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura—beginning in August and ending in November.  
Harmonist, The. Edited by Sri Srimad Bhakti Siddhanta Sarasvati Goswami Maharaj. Vols. 24-33. Calcutta: Sri Gaudiya Math, 1927- 1936. הערה: מכון מחקר בהקתיודאנתה מחזיק אוסף של גליונות מקוריים של המפייס, בעשרה עותקים. (אוסף זה היה בעבר חלק מספריית סוּנְדַרָאנַנְדַה וידְיָאוינוֹדַה.) בכרך השמיני (המכיל את פרק 32 של המפייס), נעדרים גליונות 22 ו-24. הכרך התשיעי, המכיל את פרק 33, מכיל רק ארבעה נושאים, אחד עבור נובמבר והשני לדצמבר 1936. הכרך ה-10 והסופי, המכיל את המפייס פרק 34 (1937), כולל שישה נושאים - שהתפרסמו אחרי עזיבתו של שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה - החל באוגוסט וכלה בנובמבר.


Sanyal, Nisikanta. Sree Krishna Chaitanya. Vol. 1. Royapettah, Madras: Sree Gaudiya Math, 1933.  
Sanyal, Nisikanta. Sree Krishna Chaitanya. Vol. 1. Royapettah, Madras: Sree Gaudiya Math, 1933.  
Line 793: Line 778:
Swami, Bhakti Vikāsa. Śrī Bhaktisiddhānta Vaibhava: The Grandeur and Glory of Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura. 3 vols. Surat, India: Bhakti Vikas Trust, 2009.
Swami, Bhakti Vikāsa. Śrī Bhaktisiddhānta Vaibhava: The Grandeur and Glory of Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura. 3 vols. Surat, India: Bhakti Vikas Trust, 2009.


==GLOSSARY==
<div dir="rtl">
 
==מילון מונחים==
'''ACCORD:''' AGREEMENT OR HARMONY.
 
'''ADROIT:''' SKILLFUL IN USING THE HANDS OR MIND; DEXTEROUS, ACTIVE, CLEVER.
 
'''AEGIS:''' THE PROTECTION, BACKING, OR SUPPORT OF A PARTICULAR PERSON OR ORGANIZATION.
 
'''ALLEGORY:''' DESCRIPTION OF A SUBJECT UNDER THE GUISE OF SOME OTHER SUBJECT OF APTLY SUGGESTIVE RESEMBLANCE; A STORY, POEM, OR PICTURE THAT CAN BE INTERPRETED TO REVEAL A HIDDEN MEANING, TYPICALLY A MORAL OR POLITICAL ONE; A SYMBOL.
 
'''ALLUSION:''' IMPLIED, OR INDIRECT REFERENCE; AN EXPRESSION DESIGNED TO CALL SOMETHING TO MIND WITHOUT MENTIONING IT EXPLICITLY; AN INDIRECT OR PASSING REFERENCE.
 
'''ALLUVIAL:''' OF, PERTAINING TO, OR CONSISTING OF ALLUVIUM; DEPOSITED FROM FLOWING WATER; OR PERTAINING TO SUCH A DEPOSIT.


'''ANALOGOUS:''' COMPARABLE IN CERTAIN RESPECTS, TYPICALLY IN A WAY THAT MAKES CLEARER THE NATURE OF THE THINGS COMPARED.  
'''אבטיפוס:''' דגם ראשון או טיפוסי של דבר-מה, ממנו צורות אחרות מועתקות או מפותחות.


'''ANALOGUE:''' AN ANALOGOUS WORD OR THING; A REPRESENTATIVE IN DIFFERENT CIRCUMSTANCES OR SITUATION; SOMETHING PERFORMING A CORRESPONDING PART.  
'''אָלֵגוֹרי:''' תיאור של נושא באמתלה של אחר או דמיון המוצע ביניהם; סיפור, שיר או תמונה שיכולה להתפרש ולחשוף משמעות סמויה, באופן כללי לרוב מוסר-השכל; סמל.


'''ANOMALY:''' SOMETHING THAT DEVIATES FROM WHAT IS STANDARD, NORMAL, OR EXPECTED.  
'''אֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיָה:''' תיאולוגיה בהקשר של טבע ומבנה של כנסייה.


'''ANTIPATHY:''' FEELING AGAINST, HOSTILE FEELING TOWARDS; CONSTITUTIONAL OR SETTLED AVERSION OR DISLIKE.  
'''דימוי שולט:''' דימוי העובר כחוט השני או כורך סביבו יצירה ספרותית שלמה.


'''APHORISM:''' A PITHY OBSERVATION THAT CONTAINS A GENERAL TRUTH.  
'''מוֹרְפוֹלוֹגְיָה:''' צורה, ארגון, סידור, או מבנה חיצוני.


'''APPELLATION:''' A DESIGNATION, NAME, OR TITLE GIVEN.
'''נִיהִילִיזְם:''' אופן קיצוני של ספקנות, המערב את הטלת הספק בכל הקיים.


'''APPURTENANCE:''' A THING WHICH NATURALLY AND FITLY FORMS A SUBORDINATE PART OF, OR BELONGS TO, A WHOLE SYSTEM; A CONTRIBUTORY ADJUNCT, AN ACCESSORY.  
'''פָּרָדִיגְמָטי:''' משרת בתור תבנית; דוּגְמָא או מוֹפֵת.


'''ARDENT:''' ENTHUSIASTIC OR PASSIONATE.
'''קמאי:''' קיים מתחילת הימים.


'''ATTESTATION:''' PROVIDE OR SERVE AS CLEAR EVIDENCE OF.
'''קַרְטוֹגְרָפְיָה:''' המדע או המלאכה של ציור מפות.


'''ATTRIBUTION:''' ASCRIBE A WORK OR REMARK TO (A PARTICULAR AUTHOR, ARTIST, OR SPEAKER).  
'''רטורית:''' מבוטאת בהלך-רוח שמטרתו לשכנע או להרשים.


'''AU COURANT:''' AWARE OF WHAT IS GOING ON; WELL INFORMED; FASHIONABLE.
'''שסע:''' פיצול או חלוקה בין שתי חטיבות או פלגים מנוגדים בחריפות זה לזה, כתוצאה של חילוקי דעות או אמונה.


'''AVER:''' TO DECLARE TRUE, ASSERT THE TRUTH OF (A STATEMENT).


'''CARTOGRAPHY:''' THE SCIENCE OR PRACTICE OF DRAWING MAPS.
==הערות שוליים==
 
'''CHRISTEN:''' GIVE TO (SOMEONE OR SOMETHING) A NAME THAT REFLECTS A NOTABLE QUALITY OR CHARACTERISTIC.
 
'''COIGN OF VANTAGE:''' A FAVORABLE POSITION FOR OBSERVATION OR ACTION.
 
'''COINAGE:''' THE (DELIBERATE) FORMATION OF A NEW WORD.
 
'''CONSUMMATE:''' COMPLETED, PERFECTED, FULLY ACCOMPLISHED.
 
'''CONSUMMATION:''' THE POINT AT WHICH SOMETHING IS COMPLETE OR FINALIZED.
 
'''CONTROLLING METAPHOR:''' A METAPHOR THAT PERVADES OR ORGANIZES AN ENTIRE LITERARY WORK.
 
'''ECCLESIOLOGY:''' THEOLOGY AS APPLIED TO THE NATURE AND STRUCTURE OF A CHURCH.
 
'''EFFICACIOUS:''' SUCCESSFUL IN PRODUCING A DESIRED OR INTENDED RESULT; EFFECTIVE.
 
'''ELUCIDATE:''' MAKE (SOMETHING) CLEAR; EXPLAIN.
 
'''EMBRYONIC:''' (OF A SYSTEM, IDEA, OR ORGANIZATION) IN A RUDIMENTARY STAGE WITH POTENTIAL FOR FURTHER DEVELOPMENT; IMMATURE, UNDEVELOPED.
 
'''EMINENT:''' OF PERSONS: EXALTED, DIGNIFIED IN RANK OR STATION.
 
'''ENACTOR:''' SOMEONE WHO PUT INTO PRACTICE (A BELIEF, IDEA, OR SUGGESTION).
 
'''ENDEMIC:''' CONSTANTLY OR REGULARLY FOUND AMONG A (SPECIFIED) PEOPLE.
 
'''ENGENDER:''' CAUSE OR GIVE RISE TO (A FEELING, SITUATION, OR CONDITION); TO FORM, ORIGINATE, BE PRODUCED.
 
'''ENSUE:''' TO HAPPEN OR OCCUR AFTERWARD.
 
'''EPIGRAM:''' A PITHY SAYING OR REMARK EXPRESSING AN IDEA IN A CLEVER AND AMUSING WAY.
 
'''EVINCE:''' TO PROVE BY ARGUMENT OR EVIDENCE; TO ESTABLISH.
 
'''ETYMOLOGY:''' THE ORIGIN OF A WORD AND THE HISTORICAL DEVELOPMENT OF ITS MEANING.
 
'''EXPLICATION:''' THE PROCESS OF DEVELOPING OR BRINGING OUT WHAT IS IMPLICITLY CONTAINED IN A NOTION, PROPOSITION, PRINCIPLE, ETC.; THE RESULT OF THIS PROCESS.
 
'''EXPOUND:''' PRESENT AND EXPLAIN (A THEORY OR IDEA) SYSTEMATICALLY AND IN DETAIL.
 
'''EXPOSITION:''' A COMPREHENSIVE DESCRIPTION AND EXPLANATION OF AN IDEA OR THEORY.
 
'''FACADE:''' AN OUTWARD APPEARANCE THAT IS MAINTAINED TO CONCEAL A LESS PLEASANT OR CREDITABLE REALITY.
 
'''FEIGN:''' PRETEND TO BE AFFECTED BY.
 
'''FORAY:''' AN ATTEMPT TO BECOME INVOLVED IN A NEW ACTIVITY OR SPHERE.
 
'''FREIGHT:''' TO LOAD, STORE; TO BEAR UPON AS A LOAD.
 
'''GRANDILOQUENT:''' EXTRAVAGANT IN LANGUAGE, STYLE, OR MANNER, ESPECIALLY IN A WAY THAT IS INTENDED TO IMPRESS.
 
'''IMMOLATE:''' KILL OR OFFER AS A SACRIFICE, ESPECIALLY BY BURNING.
 
'''IMPROMPTU:''' DONE WITHOUT BEING PLANNED, ORGANIZED, OR REHEARSED.
 
'''IMP:''' A LITTLE DEVIL OR DEMON, AN EVIL SPIRIT.
 
'''INDEFATIGABLE:''' INCAPABLE OF BEING WEARIED; THAT CANNOT BE TIRED OUT; UNWEARIED, UNTIRING, UNREMITTING IN LABOUR OR EFFORT.
 
'''INDIFFERENCE:''' LACK OF INTEREST, CONCERN, OR SYMPATHY.
 
'''INSIDIOUS:''' TREACHEROUS, DECEITFUL, UNDERHAND, CUNNING, CRAFTY.
 
'''INVIOLABLE:''' NEVER TO BE BROKEN, INFRINGED, OR DISHONORED.
 
'''LUMINARY:''' A PERSON WHO INSPIRES OR INFLUENCES OTHERS, ESP. ONE PROMINENT IN A PARTICULAR SPHERE.
 
'''MAGISTERIAL:''' HAVING OR SHOWING GREAT AUTHORITY; OF OR PERTAINING TO A MASTER-WORKMAN; DISPLAYING A MASTER’S SKILL.
 
'''MATRONYMIC:''' A NAME DERIVED FROM THE NAME OF A MOTHER OR FEMALE ANCESTOR.
 
'''MILIEU:''' A MEDIUM, ENVIRONMENT, ‘SURROUNDINGS’.
 
'''MORPHOLOGY:''' SHAPE, FORM, EXTERNAL STRUCTURE OR ARRANGEMENT.
 
'''NATAL:''' OF OR RELATING TO THE PLACE OR TIME OF ONE’S BIRTH.
 
'''NIHILISM:''' AN EXTREME FORM OF SCEPTICISM, INVOLVING THE DENIAL OF ALL EXISTENCE.
 
'''OCCLUDE:''' STOP, CLOSE UP, OR OBSTRUCT.
 
'''PALATIAL:''' RESEMBLING A PALACE IN BEING SPACIOUS AND SPLENDID.
 
'''PARADIGMATIC:''' SERVING AS A PATTERN; EXEMPLARY.
 
'''PATRONYMIC:''' A NAME DERIVED FROM THE NAME OF A FATHER OR ANCESTOR, TYPICALLY BY THE ADDITION OF A PREFIX OR SUFFIX.
 
'''PARAMOUNT:''' MORE IMPORTANT THAN ANYTHING ELSE; SUPREME.
 
'''PERDURABLE:''' ENDURING CONTINUOUSLY; IMPERISHABLE.
 
'''POSTERITY:''' ALL FUTURE GENERATIONS OF PEOPLE.
 
'''PRECEPTOR:''' ONE WHO INSTRUCTS; A TEACHER, INSTRUCTOR.
 
'''PRIMORDIAL:''' EXISTING AT OR FROM THE BEGINNING OF TIME.
 
'''PROFFER:''' TO BRING OR PUT BEFORE A PERSON FOR ACCEPTANCE; TO OFFER, PRESENT.
 
'''PROGENITOR:''' A PERSON OR THING FROM WHICH SOMETHING ORIGINATES; AN ANCESTOR OR PARENT.
 
'''PROMINENCE:''' THE FACT OR CONDITION OF STANDING OUT FROM SOMETHING BY PHYSICALLY PROJECTING OR BEING PARTICULARLY NOTICEABLE.
 
'''PROPOUND:''' PUT FORWARD (AN IDEA, THEORY, OR POINT OF VIEW) FOR CONSIDERATION BY OTHERS.
 
'''PROTOTYPE:''' A FIRST, TYPICAL OR PRELIMINARY MODEL OF SOMETHING, FROM WHICH OTHER FORMS ARE DEVELOPED OR COPIED.
 
'''PROVENANCE:''' THE PLACE OF ORIGIN OR EARLIEST KNOWN HISTORY OF SOMETHING.
 
'''PYRE:''' A PILE OR HEAP OF COMBUSTIBLE MATERIAL, ESPECIALLY WOOD; USUALLY, A FUNERAL PILE FOR BURNING A DEAD BODY.
 
'''RAGTAG:''' UNTIDY, DISORGANIZED, OR INCONGRUOUSLY VARIED IN CHARACTER.
 
'''RAREFIED:''' OF OR RELATING TO A SELECT GROUP.
 
'''REDACT:''' TO PUT (MATTER) INTO PROPER LITERARY FORM; TO WORK UP, ARRANGE, OR EDIT.
 
'''REFERENT:''' THAT WHICH IS REFERRED TO BY A WORD OR EXPRESSION.
 
'''REPOSED:''' BE SITUATED OR KEPT IN A PARTICULAR PLACE; PLACE SOMETHING, ESPECIALLY CONFIDENCE OR TRUST, IN.
 
'''REPRISE:''' A REPETITION OR FURTHER PERFORMANCE OF SOMETHING.
 
'''RESOLUTE:''' ADMIRABLY PURPOSEFUL, DETERMINED, AND UNWAVERING.
 
'''RESPLENDENT:''' ATTRACTIVE AND IMPRESSIVE THROUGH BEING RICHLY COLORFUL OR SUMPTUOUS.
 
'''RHETORICAL:''' EXPRESSED IN TERMS INTENDED TO PERSUADE OR IMPRESS.
 
'''SALVIFIC:''' TENDING TO SAVE, CAUSING SALVATION.
 
'''SCHISM:''' A SPLIT OR DIVISION BETWEEN STRONGLY OPPOSED SECTIONS OR PARTIES, CAUSED BY DIFFERENCES IN OPINION OR BELIEF.
 
'''SPURN:''' REJECT WITH DISDAIN OR CONTEMPT.
 
'''SUBLATE:''' ASSIMILATE (A SMALLER ENTITY) INTO A LARGER ONE.
 
'''TARRY:''' TO ABIDE TEMPORARILY, TO SOJOURN; TO STAY, REMAIN, LODGE (IN A PLACE).
 
'''TERMINUS:''' A FINAL POINT IN SPACE OR TIME; AN END OR EXTREMITY.
 
'''TOEHOLD:''' A RELATIVELY INSIGNIFICANT POSITION FROM WHICH FURTHER PROGRESS MAY BE MADE.
 
'''UNASSUAGEABLE:''' NOT ABLE TO BE SOOTHED OR RELIEVED.
 
'''UNDETERRED:''' PERSEVERING WITH SOMETHING DESPITE SETBACKS.
 
'''UNOBTRUSIVE:''' NOT CONSPICUOUS OR ATTRACTING ATTENTION.
 
'''UNOCCLUDED:''' NOT OBSTRUCTED.
 
'''UNTOWARD:''' UNEXPECTED AND INAPPROPRIATE OR INCONVENIENT.
 
'''VALORIZE:''' GIVE OR ASCRIBE VALUE OR VALIDITY TO (SOMETHING).
 
'''VERIDICAL:''' TRUTHFUL; COINCIDING WITH REALITY.
 
'''VICISSITUDE:''' A CHANGE OF CIRCUMSTANCES OR FORTUNE, TYPICALLY ONE THAT IS UNWELCOME OR UNPLEASANT.
 
'''VINDICATE:''' SHOW OR PROVE TO BE RIGHT, REASONABLE, OR JUSTIFIED.
 
'''VIRULENT:''' BITTERLY HOSTILE.
 
''Definitions taken from the Oxford English Dictionary and the Oxford American English Dictionary.''</big>
 
==FOOTNOTES==


<references />
<references />


==REFERENCES==
==מראי מקום==


</div>
*[[Vanisource:BG 2.41|BG 2.41]]<br />
*[[Vanisource:BG 2.41|BG 2.41]]<br />
*[[Vanisource:BG 18.78|BG 18.78]]<br />
*[[Vanisource:BG 18.78|BG 18.78]]<br />
Line 1,063: Line 869:
*[[Vanisource:751202 - Letter to Tusta Krsna written from Delhi|751202 - Letter to Tusta Krsna written from Delhi]]<br />
*[[Vanisource:751202 - Letter to Tusta Krsna written from Delhi|751202 - Letter to Tusta Krsna written from Delhi]]<br />


==PDF OF PRINTED BOOK==
<div dir="rtl">
==PDF של הספר המקורי==
 
[[File:FA_COVER01.jpg|150px|thumb|right|link=https://www.founderacharya.com/wp-content/uploads/2013/12/FounderAcharya.pdf|<div class="center">''לחץ עבור הורדה כ-PDF באנגלית''</div>]]


[[File:FA_COVER01.jpg|150px|thumb|left|link=https://www.founderacharya.com/wp-content/uploads/2013/12/FounderAcharya.pdf|<div class="center">''Click to download the PDF''</div>]]
</div>

Latest revision as of 18:37, 2 October 2021

הערה מפי הועדה המבצעת של הג'י.בּי.סי של אִיסְקוֹן

מאמר זה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: המייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקוֹן, שחובר ע"י רַוִינְדְרַה סְוָארֻוּפַּה דָאסַה, מאושר רשמית על ידי ועד הגוף המנהל של איסקון (ג'י.בּי.סי). הג'י.בּי.סי מבקש מכל הדבקים והחברים של אִיסְקוֹן לתת תשומת-לב עמוקה וזהירה למאמר הזה. כך ירחיב הדבר את הבנתנו כקבוצה, וההערכה, למעמדו של שרילה פרבהופאדה ותפקידו הייחודי בחברה הבינלאומית למען תודעת קרישנה.

שרילה פרבהופאדה לא נשא כפשוטו את המסר של הריבון צַ'יְתַנְיַה וקרישנה למעננו. למרות שזו כשלעצמה משימה ראויה-לשבח, שרילה פרבהופאדה, כמייסד-אָאצָ'ארְיַה שלנו, יצר את עצם היסוד, הפעולה והחזון של אִיסְקוֹן כקהילה גלובלית השואפת "לחדש רוחנית את כל החברה האנושית."

התפקיד של שרילה פרבהופאדה, כפי שתקראו, הולך וממשיך. נוכחותו נולדה להיות מורגשת בחיים של כל דבק אִיסְקוֹן כיום, ובחייהם של דבקים מאות רבות לתוך העתיד. ההבנה איך שרילה פרבהופאדה הוא במרכז חיינו והחברה שלנו, והידיעה כיצד להשאיר אותו בתפקיד החיוני הזה, היא מטרת הטקסט. כפי שכותב בְּהַקְתי צְ'הַרוּ סְוָאמִי בפתיחה, "ספר זה לא נועד לקריאה חטופה ומזדמנת, אלא לישום."

הועדה המבצעת של הג'י.בּי.סי
דצמבר, 2013

פתיחה

שרילה פרבהופאדה הוא ללא ספק האישיות הנשלחה בידי שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ למלא את תחזיתו: "נולדתי לתוך עולם זה על מנת לחנוך את תנועת הַסַּנְֹקִירְתַנַה. אני אושיע את כל הנשמות הנפולות של עולם זה… בכל עיר ובכל כפר בעולם, זמרת השמות - הַסַּנְֹקִירְתַן שלי תתפשט" (צַ'יְתַנְיַה בְּהָאגַוַתַה, אַנְתְיַה 4, 120, 126).

בשביל להבין את התפקיד הייחודי של שרילה פרבהופאדה מנקודת מבט של זרם הַגַּוּדִּיַה, עלינו לנסוע אחורנית בזמן ולהשיג ראיה היסטורית כיצד התוכנית של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ למלא את תחזיתו מתרחשת בהדרגה. ברגע שובו מגיא, שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ החל את משימת הַנָּאמַה-סַנְֹקִירְתַנַה שלו. ובחלוקת נָאמַה פְּרֵמַה, "הוא ושותפיו לא הבחינו בין זה שהיה מועמד ראוי ומי שלא, אף לא היכן חלוקה כזו אמורה להתרחש או שלא. הם לא יצרו תנאים. היכן שנקלה על דרכם ההזדמנות, חילקו חבריה של הַפַּנְֿצַ'ה-תַתְתְוַה אהבת אלוהים" (צַ'יְתַנְַיה צ'ריתָאמְרּיתַה, אָאדִי-לִילָא 7.23).

שטפון זה של נָאמַה פְּרֵמה מילא את כל רוחות השמיים והמשיך לברך עולם זה תחת מקלט המורים המזמינים והמסבירים המועצמים כגון ששת הַגּוֹסְוָאמִים, שְׂרִיניוָאסַה אָאצָ'ארְיַה, נַרוֹתְתַם דַס טְהָאקוּר וּשְׂיָאמָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ.

לרוע המזל, לאחר עזיבתם של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ ושותפיו המועצמים שלו, עידן אפל מאוד ירד על עולם הַגַּוּדְּיַה וַיְשְׁנַּויזְם. בהשפעת עידן קלי, אַפַּסַמְפְּרַדָאיוֹת רבות, כתות מוליכות-שולל מדרך הישר, לחלוטין האפילו על הצגתו הטהורה של צ'יתניה מהאפרבהו את תודעת קְרּישְׁנַּה עם התפיסות והמנהגים הנמהרים והחומרניים. את כל זאת עשו בשמו! מוקדם מאוד, זוהו מדרשיו קל וחומר עם אי-מוסריות, דּוֹגְמָה ויסודות א-סוציאליים. כתוצאה, פיתחה עילית האנשים התרבותיים והמחונכים של הודו רתיעה עמוקה כלפי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. העידן האפל הזה נמשך כמעט 250 שנים.

בכדי להחיות את תנועת הַסַּנְֹקִירְתַנַה שלו ולהאיר שוב את שמי הַגַּוּדְיַה, שלח שרי צ'יתניה מהאפרבהו את אחד השותפים האינטימיים שלו, בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּר, לעולם זה. גדוש איתנה נשגבת, כתב בהקתיוינודה טהאקור ללא-לאות על מנת להביס את כל הפילוסופיות הלא-מאושרות והסוטות המנוגדות להצגה של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ את תודעת קרישנה. דרך כתיבתו הבלתי-נדלית והממוקדת, חשף את כל הפילוסופיות הא-דהרמיות של אותה העת, ושוב גילה לעולם אודות הנתיב השייך לצ'יתניה מהאפרבהו של ברכה עליונה בעיתה וחמלה: משימת הַנָּאמַסַנְֹקִירְתַנַה שלו. כתבים אלו מאוחר יותר ייצרו את הבסיס הפילוסופי למערכת ולתוכנית המוסדית המבוססת של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה להניע לידי מימוש את חיזויו של צ'יתניה מהאפרבהו. תגליתו המחודשת של בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּר של מקום הלידה של צ'יתניה מהאפרבהו ומסירתו של תוכנית-על (בצורת ה"נָאמַהַטְטַה") למימוש רצונו של צ'יתניה מהאפרבהו שֶׁהַנָּאמַה-סַנְֹקִירְתַנַה תופץ בכל רחבי העולם היתה אות מובן מאוד ומרשים לשכנוע המוחלט שלו במילים של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. עם זאת, הוא ידע שמשימה כבירת-מימדים זו של הפצת תודעת קרישנה בכל רחבי תבל תזדקק למעורבות הקיבוצית של אלפי אנשים לדורותיהם. היא לא תוכל להיות, ולא תהיה, מעמסה של איש אחד - מוסד טרנסצנדנטלי הוא מן הצורך המוחלט.

תפילותיו החדורות לריבון גַ'גַנְנָאתְהַה נענו וּבְהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתי טְהָאקוּרַה הופיע בעולם כבנו לתת צורה מעשית לתוכנית-העל בצורת משימת הַגַּוּדְּיַה. בתוך חמש-עשרה שנים זריזות, שלח בהקתיסידדהאנתה סרסותי טהאקורה את תנועת הַסַּנְֹקִירְתַנַה של צ'יתניה מהאפרבהו בכל רחבי הודו ומשך מאורות רבים באותה העת לסייע לו במשימתו. שישים-וארבע מטהות אשר הוקדשו להפצת מדרשיו של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ התבססו בהודו באותו הזמן.

בהקתיסידדהאנתה סרסותי טהאקורה הכיר בחשיבות המוסד שלו להזמנה והסברה איתנות לאחר עזיבתו מן העולם. תוך קרבה ובאופן פתוח הורה לתלמידיו המובילים שמשימת הַגַּוּדְיַה תנוהל ותקוים על ידי גוף מנהל. באורח פתע, לא מינה כיורש הרוחני שלו איש. הוא עזב את העולם באחד בינואר, 1937, וכמעט מיד פרצה מחלוקת ומריבה כאש בשדה קוצים במשימת הַגַּוּדְּיַה. במהרה המוסד שתמיד היה ידוע בשל הזמנה והסברה טהורות ואמיצות של מדרשי צ'יתניה מהאפרבהו נעשה מפורסם על שברים ארגוניים ותיקי בית-משפט. שתי סיעות יריבות התגודדו על הֱיוֹת הָאָא'צָארְיַה וָחניכים בוגרים רבים נטשו את המוסד ברגשות סלידה. הישות המאוחדת של משימת הַגַּוּדְּיַה על זהותה הכלל-הודית הבנויה ממרכזים רבים, הוצאות-לאור רבות, ואלפי דבקים העובדים יחד בתיאום תוך שיתוף-פעולה תחת הנהגה מאוחדת פסקה מלהתקיים. אשליות של טענות לזכות-מקור ויוקרה כוזבות הִצילּוּ על מסדרו של שרילה בהקתיסידדהאנתה טהאקורה, ואילו משימתו - לפיתוחה של תנועה כלל-עולמית להפצת מדרשיו של צ'יתניה מהאפרבהו - באה לסיום בסגירתה.

שרילה פרבהופאדה שלנו, א.צ'. בהקתיודאנתה סואמי, חווה שברון לב כתוצאה מתהפוכה טראגית זו של האירועים, אמנם היה זה ברור מפעולותיו שהוא הבין באופן מושלם את ליבו ואת משימתו של המורה הרוחני:

➊ מרגע שמספר עוקבים ניו יורקיים לקחו את המסר לליבם, הוא יצר באופן חוקי את המוסד שלו. הוא קרא לו החברה הבינלאומית לתודעת קרישנה ומכאן ציין באופן חוקי את שבע מטרותיה. כל זאת קרה מוקדם, כ-1966.

➋ על מנת להמשיך את משימתו של צ'יתניה מהאפרבהו ולבטח את המורשת הטרנסצנדנטלית של אִיסְקוֹן, שרילה פרבהופאדה הורה באופן שיטתי מאוד לבסס את ועד הגוף המנהל ובאופן קרוב מאוד הורה לעוקביו הבכירים: "אל תעשו את אותה טעות שאחי הרוחניים עשו לאחר עזיבתו של גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה. נהלו את החברה באופן קיבוצי דרך הג'י.בּי.סי."

➌ בשביל לבטח את איסקון כמשימה טרנסצנדנטלית עם בסיס פילוסופי ותרבותי חזק, הוא עבד ללא-לאות ובאופן יסודי תרגם והעיר על מדרשיו החשובים ביותר והנשגבים של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ בצורת הבהגוד-גיתא, שרימד-בהאגותם וצ'יתניה-צ'ריתאמריתה. הוא חזר והדגיש שספריו הם הבסיס לתנועה שלו לתודעת קרישנה ומוסד איסקון.

➍ בדומה לְגוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלו, הוא לא נקב בשם או בחר יורש לְאיסְקוֹן שלו, במקום זאת, הוא רצה שתלמידיו ינהלו קיבוצית את המוסד דרך גוף מנהל.

בזמן שהייתי העוזר האישי של שרילה פרבהופאדה, ציינתי פעמים רבות שהוא יתעקש שעל כל חומר מודפס הכותרת מייסד-אָאצָ'ארְיַה ושמו המלא יודפסו תחת שם החברה של אִיסְקוֹן. הייתי מאוד לא-בשל ובלתי-מנוסה באותו הזמן ולעתים תהיתי, "שרילה פרבהופאדה הוא וַיְשְׁנַּוַה כל כך ענו ומרומם, מדוע הוא בעצמו עומד בעקשנות על כך?" חרף לא ביטאתי זאת בקול לפני שרילה פרבהופאדה, המשיך הדבר להטריד אותי. אמנם לאיטו, בחסדו השמימי, בבוא הזמן, התחלתי להבין את כוונתו. צמד המילים "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" אינו תואר בלבד אלא מערכת טרנסצנדנטלית שנועדה להגן, לשמר ולתת אריכות-ימים למוסד המוקדש לישועה רחבת-ההיקף של נשמות מותנות בכל רחבי העולם הזה בעידן ההפכפך של קַלי.

גדולי וַיְשְׁנַּוַה אֶיתנים כגון שְׂרִי מַדְהְוָאצָ'ארְיַה וּשְׂרִי רָאמָאנוּגָ'אצָ'ארְיַה יישמו בהצלחה מערכת זו.

מן הסתם, יישום מלא של מערכת זו בְּאיסְקוֹן חיוני להצלחת מילוי התחזית של צ'יתניה מהאפרבהו. שיתפתי תובנה זו עם מתי-מעט מאחיי הרוחניים הבוגרים והרגשתי רוח בְּקִרְבִּי לגלות ששרילה פרבהופאדה ברך אותם עם אותה התובנה בדיוק.

אז, ב-2006, גוף הג'י.בי.סי יצר ועדות שונות לתכנן ולהשיג מטרות אוביקטיביות שונות. אחת מהן היא ועדת מעמד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, שמשימתה לסייע למאמצים הקיימים ולפתח יוזמות חדשות לביסוסו הנצחי של שרילה פרבהופאדה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של איסקון וְשׂיקְשָׁא גוּרוּ מתבקש-מראש של כל דבקי אִיסְקּוֹן. ספר זה הוא יוזמה של ועדה זו.

חסדו רַוִינְדְרַה סְוַרֻוּפַּה פְּרַבְּהוּ, שהוא ללא ספק אחד מהוגי הדעות והסופרים של אִיסְקּוֹן, כתב את הספר וכל חברי הג'י.בּי.סי ודבקים בוגרים רבים ביכרו אותו ברצינות ובחריצות.

ספר זה חקור ביסודיות ומתבסס על שָׂאסְתְרַה ועובדות היסטוריות. הוא אקדמי מטבעו ומעניק יסוד שעליו נוכל לבנות תרבות הוליסטית של חינוך שנועדה באופן מוצק ומעשי מאוד לבסס את מעמדו של שרילה פרבהופאדה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של איסקון. כמובן, תודעת קרישנה טהורה לא מכירה בטכניקה כלשהי - בסיסה לבדו הוא ענווה והתמסרות מוחלטת וכנועה. ובכך במצב-רוח זה אנו מציעים פרסום זה לצ'יתניה מהאפרבהו, שרילה פרבהופאדה וכל הדבקים שלו.

ציין נא שספר זה לא נועד לקריאה חטופה ומזדמנת אלא לישום. אם נעשה זאת, יחסינו האישיים והקיבוציים עם שרילה פרבהופאדה יפרחו ללא-גבולות ואנו נמצא לנכון להבין באופן מעשי ביותר שהמייסד-אָאצָ'ארְיַה האהוב שלנו אינו קפוא בזמן. הוא עוזר נצחי לשטפון השמימי של חמלתו ואהבתו של צ'יתניה מהאפרבהו לִקְרּישְׁנַּה, ואילו לבו נמס וזורם ללא הגבלה או מחסום כלפי כולם וכל מי שמראה עניין קלוש ביותר במדרשיו וּמשימת הַנָּאמַסַנְֹקִירְתַנַה.

אנו מבקשים בענווה את תמיכתם האוהדת והפעילה ביישום הצעד החשוב והבא בתוכנית של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ להציף את העולם כולו בִּקְּרּישְׁנַּה פְּרֵמַה - לבסס באופן יציב ומעשי את שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָא'צָארְיַה של אִיסְקּוֹן לכל הזמנים.

תודה רבה לכם.

שלכם בשירות לִשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה,
בְּהַקְתי צְ'הַרוּ סְוָאמִי
וְרּינְדָאוַן, הודו
נובמבר, 2013

מבוא

העבודה בידך - או על המסך שלך - מוצעת לך כמאמץ בשל של פרויקט התכנון האינטנסיבי, רב-האנפין והאסטרטגי ששוגר ב-2006 על ידי ועד הגוף המנהל של איסקון. מאמץ מתמשך זה הביא יחדיו דבקים רבים מכל העולם לעסוק בתכנון שיטתי ופיתוח להביא לידי מימוש עתיד משגשג ופורח לתנועה של שרילה פרבהופאדה. לבסוף, שואפים אנו להעצמה של הארגון כולו - כל אחד מחבריו, על יחידותיו הרבות, עם סמכויות מנחות ומנהלות - כך שכולם עובדים מאוחדים בשיתוף פעולה אפקטיבי להביא לידי מימוש ופרי את הרצונות של שרילה פרבהופאדה ושרי צ'יתניה מהאפרבהו. מן ההתחלה, כולם הבינו שיסוד אחד מסוים חיוני למען הישג זה והוא, כפי שקוראים אותו לרוב, "לשים את שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה במרכז."

בהקשר זה, צוות התכנון האסטרטגי היה מודע באופן מוחשי לכך שהעתיד הקרוב יעמת את אִיסְקּוֹן מול אתגר מהותי: המעבר הבלתי-נמנע לזמן בו כל הדבקים עם חוויה ישירה של המייסד-אָאצָ'ארְיַה שלהם היו ואינם. אבידה מהותית זו נעשתה לתמריץ נוסף לעבודתה של ועדת מעמד שרילה פרבהופאדה (ומש"פ). כל חבריה הבינו ששרילה פרבהופאדה צריך להיות נוכח לא פחות לדורות הבאים משהיה לראשון. (אכן, כמה האמינו, יכול הוא להיות אף יותר). איך להביא זאת לידי ביטוי? כיצד לטפח בכל דבקי אִיסְקּוֹן, דור אחר דור, מודעות הולכת וגוברת של הקשר העמוק שלהם עם המייסד-אָאצָ'ארְיַה, כך שכולם יפגשו בו כנוכחות חיה בחייהם? כיצד משימתו, מדרשיו, חזונו, החלטיותו, חמלתו, יעשו לאחד עם כל אותו לב פועם?

כחבר של ומש"פ, הפקידו בידי את המשימה לכתיבת מסמך לדבקי אִיסְקּוֹן על המשמעות של מעמד שרילה פרבהופאדה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה.

משקיבלתי מטלה זו, מצאתי את עצמי מבלה ימים כלילות רבים בחשיבה, בכפייתיות מה, על שרילה פרבהופאדה - אודות חייו ומורשתו, תנועתו, עלי כחניך ובאופן דומה, גם אחיי ואחיותיי הרוחניים. במהלך ימים ולילות אלה, מצבי רוחי ונפשי חיש התרוממו להם, אמנם היו מושהים ממסקנות החלטיות כלשהן. או אז, התיישבתי, ובשעתיים או שלוש, כתבתי הצהרה קצרה - לא יותר משלושה דפים - שנראתה כבאה מעצמה. היא הייתה מבוססת על מעט או לא מחקר, וללא ממצאים חדשים - פשוט אך ורק האינטואיציות וה"תובנות" שלי. עידנתי זאת כלשהו, ובהזדמנות הניתנת הבאה, הצגתי זאת בפני החברים האחרים של קבוצת התכנון האסטרטגי.

למרבה ההקלה שלי, התגובה החיובית למכביר נטעה בי לפחות את שֶׁפָּני לכיוון הנכון. כיוון זה בא לידי צורה מוחשית בידי ההוראה למילוי. "נהדר", הם אמרו, "עד כה. עתה - כתוב ביאור."

עלי לציין שה"גדול ונפלא" בא מלווה במשפחה של הערות מפורטות - המבקשות, במקום אחד או אחר, יותר תמיכה, הבהרה, או פיתוח; כאלה המצביעות על אי-התנהלות או איזורים של בלבול; הצעות לתחומים אחרים המיועדים להכללה או חקר, וכן הלאה. לקחתי הערות אלה הרחק איתי - הן התגלו כמסייעות באופן יוצא מגדר הרגיל - ואילו אז, לאחר גימור ההוראה הקצרה מחדש, עשיתי כפי שהתבקשתי, והתחלתי לכתוב ביאור.

כתוצאה, המוצר המוגמר, עתה ביד, בא בצורה של טקסט עם ביאור עליו. הטקסט ניתן ראשון, בידי עצמו. הביאור הארוך בהרבה בא אחריו. בחלק זה, הטקסט העיקרי עושה את הופעתו ברצף הנכון, אמנם הוא שבור לחטיבות נוחות. הטקסט העיקרי מודפס בעובי מודגש, בעוד הביאור שתחתיו באופן הרגיל.

הטקסט הינו קצר, רק 1,300 מילים (5 עמודים). הביאור, כפי שהסתבר, הוא ארוך, בערך 21,000 מילים (79 עמודים). הטקסט בתחילה לקח בקירוב שלוש שעות לחברו; הביאור, שש שנים.

הטקסט העיקרי הוא פשוט ומותאם למדי לקהל רחב. הביאור מיועד בפרט למי שהוא, או השואף להיות, פְּרַבְּהוּפָּאדַה-שׂישְׁיַה, תלמיד שׂיקְשָׁא אמיתי של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. זו, אכן, צריכה להיות המטרה של כל חברי אִיסְקּוֹן, וזה, כשלעצמו, יביא למילוי של משאלות-הלב הנוגעות של הריבון צַ'יְתַנְיַה.

העבודה הארוכה באופן בלתי-צפוי ולעתים קשה על הביאור הביאה לי ברכה שלא חזיתי מראש: למדתי דברים לעומק שלפנים ידעתי רק באופן שטחי או רשמי. התחלתי עבודה זו ביודעי שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה דבק גדול, אמנם עתה רכשתי ידע יסודי ומעמיק יותר מה היתה מוטת כתפיו - מודעות, אני מתוודה, הממשיכה לגדול. מה שגיליתי הרחיב באופן עצום את הידע שלי אודות ההישג של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה וטיפחה צמיחה חדשה באהבתי ואסירות-התודה שלי כלפיו. מתנה זו של ידע גם הראתה לי עד כמה מוטל על כתפי, כתלמידו, להאיר את גדולתו באמצעות העדות הכנה ביותר, זו של החניכות שלי.

יתרה מזאת, יכולתי לראות באופן יותר מלא את מלוא המובן של התואר המהולל אותו הוא נושא בגאון, "המייסד-אָאצָ'ארְיַה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה."

אני מתפלל שקריאת עבודה זו תעשה למענך, מה שכתיבתה עשתה בשבילי.

אני מעוניין להכיר בתלות המחייבת העמוקה שלי בכל מי שסייע, עודד, הדריך, הנגיש, ותיקן אותי בהבאה לגמר של מוצר זה. המשימה האסטרטגית הכוללת לתכנון, בהדרכת גוֹפָּאלַה בְּהַטְטַה פְּרַבְּהוּ ועוזריו בעלי-היכולת, יצרה והזינה את התנאים שהביאה תוצאה זו - "מובאת כמו שהיא" - אפשרית. הומש"פ, נכון לרגע זה בראשות ח"ה בְּהַקְתי צְ'הַרוּ סְוָאמִי וְאַקְרֻוּרַה פְּרַבְּהוּ, עברה דרך מספר שינויים בחבריה במהלך שבע שנים, ובכל זאת המשוב המתמד והעידוד מכל אלה שמשרתים וששירתו בקבוצה זו הוכיחו עצמם בעלי-ערך כלפי יותר ממה שיכולתי לעתים קרובות לבטא. אני עושה כן כעת, באסירות-תודה. דבקים ותיקים רבים מחוץ לומש"פ ראו והעירו גם הם את העבודה בהמשכה. באופן פרטי, "סַנְֹגַה מיוחדת של סַנְנְיָאסִים, גוּרוּים וג'י.בּי.סי" של מאה מנהיגים לערך, התכנסה בְּמָאיָאפּוּרַה בפברואר 2013, נתנה הערות על טיוטא של המילים, ולקחה את הזמן לספק הערות יקרות-מפז והשתקפויות. אותה הטיוטא יצאה נשכרת מן התגובה שבאה בשם עשרים או יותר של חברים ותיקים אחרים. מתוך כך עלתה טיוטא "סופית", שקיבלה משוב פעם נוספת מידי הג'י.בּי.סי בזמן פגישה בְּג'וּהוּ באוקטובר 2013. עם מעט יותר הצעות לשיפור, הג'י.בּי.סי נתן את אישורו פה אחד להוצאה לאור של עבודה זו כהצהרה רשמית של הג'י.בּי.סי. על חובתי לחברי הג'י.בי.סי - לסבלנותם, לעזרתם, ומעל הכל על רוב ברכותיהם - לא אוכל לגמול.

אני מעוניין גם להודות לעזרה הקרובה אלי ביותר. החניכה שלי שְׂרַדְדְהָא דֵוִי דָאסִי העניקה ארגון מתמשך ותמיכה טכנית למאמץ זה, כמו גם סיוע עריכה באופן שיתופי ועצה. אשתי סַוּדָאמַנִּי דֵוִי דָאסּי הייתה אף היא קוראת פעילה ומבקרת של העבודה בהמשכה, כמו גם ספקית בלתי-נלאית של תמיכה וסיוע לחיים. אני אדם קשה לטיפול, אמנם היא עשתה זאת בכל-זאת.

משרתכם בשירות שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה,
רַוִינְדְרַה סְוַרֻוּפַּה דָאסַה
פילדלפיה, פנסילבניה
דצמבר, 2013


המעמד של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - טקסט

פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן

שרילה פרבהופאדה הראה עמדה נחרצת שמעמדו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן יהיה תמיד מוכר. הוא פרש את חסותו כך שבכל אחד מן הספרים דף הכותרת והשער יציגו את שמו המלא, "חסדו השמיימי א. צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה," עם "מייסד-אאצ'אריה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" מיד תחתיו. בדומה לכך, הוא הורה ש"מייסד-אָאצָ'ארְיַה: חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה" יופיע ישירות תחת "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" בכל מסמכי איסקון הרשמיים, המכתבים, ההוצאה לאור והחותמות. באלו ובדרכים אחרות על הקשר האישי, האינטימי של שרילה פרבהופאדה עם אִיסְקּוֹן להיות תמיד מכובד.

כמייסד-אאצ'אריה שרילה פרבהופאדה מחזיק מעמד ייחודי בְּאִיסְקּוֹן. אנו צריכים להבין זאת לעומק. כאאצ'אריה, מופת התנהגותו האישית הוא הדוגמא והנורמה לכל דבקי איסקון. כמייסד, הרמה האישית שלו ועקרונותיו בפעולה, הרוח המסוימת או "מצב-הרוח", לוקחים צורה חברתית בארגון שיצר. כל חבר/ה פרטי/ת מפנים/ה רוח זו, ומשלב/ת אותה לתוך אישיותו או אישיותה. רוח זו עוברת כחוט השני בארגון כתמצית התרבות שלו, ואילו החברים נעשים להתגלמותה הנחזית בעולם.

אנו יראים ולמדים מֶאָאצָ'ארְְיוֹת גדולות רבות בשורה שלנו, ועם זאת כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן, שרילה פרבהופאדה נעשה ייחודי ביניהם עבורנו. באיסקון, פרבהופאדה עצמו נשאר נוכח, דור אחר דור, כְּשִׂיקְשָׁא-גוּרוּ יחידי ומרכזי הבולט בחיים של כל דבק איסקון - הדרכה נצחית, ופעילה פנימה ונוכחות מכוונת. הוא איפוא הנשמה של איסקון. ככזה, שרילה פרבהופאדה עצמו ממשיך לפעול בצורה יעילה ומוכחת בעולם הזה כל עוד איסקון ממשיכה כביטוי הקוהרנטי וכלי השרת המאוחד בידי רצונו. בדרך זו שרילה פרבהופאדה נשאר הנשמה של אִיסְקּוֹן, ואיסקון גופו.

סיבות ליסוד פְּרַבְּהוּפָּאדַה את אִיסְקּוֹן

כאשר שרילה פרבהופאדה ביסס בהצלחה את התנועה של הריבון צַ'יְתַנְיַה כמשימת הזמנה והסברה עולמית, הוא קיבל את ההחלטה רבת-המשקל ליצור מוסד חדש, החברה הבינלאומית לתודעת קרישנה, עמו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה. הוא עשה זאת על בסיס הידע והניסיון שלו. תמצית הידע הזה הוא שאב מן המורה הרוחני שלו. לרוע המזל, אחרי עזיבת הגוּרוּ מַהָארָאגַ'ה של שרילה פרבהופאדה, הידע והניסיון חדלו במידה רבה להתבטא במוסד - אך המקוטע - של הגורו שלו. כתוצאה, פְּרַבְּהוּפָּאדַה ייסד ארגון חדש, שכשלם ובכל חלק שלו, יגלם ויפתח ידע וניסיון אלה - תובנות המביאות לידי מימוש כמחויבות בלתי-נדלית, שאינה תועה להעניק אהבת אלוהים טהורה לאנושות הסובלת בכל מקום.

המוסד שיכול היה לפעול על מחויבות זו בכוח מאוחד על גבי נתחים רחבים של חלל וזמן זקוק לצורה ייחודית. שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי לפיכך, קרא לארגון בו הסמכות העליונה לא תשכון באדם שהוא אָאצָ'ארְיַה שולטת יחידה אלא דווקא גוף של מנהלים, לו קרא "ועד הגוף המנהל". הַגַּוּדְּיַה מַטְהַה נכשלה לממש מבנה זה, ועל כן, אמר פרבהופאדה, נעשתה "חסרת-ערך."

האתגר המרכזי שלנו

שרילה פרבהופאדה ביסס מבנה למען איסקון, השם את ועד הגוף המנהל במקום ב-1970 ומפקח על הרהט ההדרגתי והפיתוח. בציינו שהוא רצה בהיות "מאות ואלפים של מורים רוחניים" בקרב איסקון, הוא הסיק שמערכת יחסי הגורו והתלמיד תשתמר לנצח בתוככי המוסד המאוחד תחת הדרכת הג'י.בּי.סי. בארגון כזה, גורו רבים יכולים לפעול בכוח מתואם, משתפים פעולה עם מנהיגים אחרים ומנהלים בהווי של חברותא.

כל עוד שֶׁפְּרַבְּהוּפָּאדַה היה נוכח כַּאָאצָ'ארְיַה וְהַדִּיקְשָׁא-גוּרוּ היחיד, נשאר המבנה בעל כורחו בצורתו העוברית, ילד עודנו ברחם אימו, צורתו ותפקידו מכורח לא מפותחים. כל עוד היה נוכח פְּרַבְּהוּפָּאדַה בעולם, מעצם טבע המצב, הג'י.בּי.סי בבירור לא יכול היה ליטול את תפקידו המלא בתור "סמכות ניהול עליונה," אילו פְּרַבְּהוּפָּאדַה נשאר הַגּוּרוּ היחיד. לפיכך התוצר המלא של עבודתו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה צריך לחכות לזמנו כדי להתממש.

באופן דומה, השאיר שרילה פרבהופאדה לנו את המלאכה, לאחר עזיבתו, של הניסוח הרהוט והמלא לצורה ותפקידיה של איסקון לפעולה מוכחת ויעילה בעולם. אתגר אחד מרכזי הוא לשלב מערכת יחסי הגורו והתלמיד - הנושאת דרישה אשר במקומה משלה - לדבקות עמוקה ומחויבות לאיש שהוא הגורו - בתוך חברה גדולה שדורשת, במובן מסויים, נאמנות גבוהה יותר, וכוללנית. נאמנות זו היא הקולעת למטרה של המייסד-אָאצָ'ארְיַה שרילה פרבהופאדה, דבקות המוכחת בפועל בשיתוף פעולה אחד עם השני, בתוך המבנים שהותיר לנו, למלא את רצונו העמוק ביותר.

זה מעניין לציין ששתי תנועות אנטי-איסקון בולטות - לעתים קרובות הטוענות להיות "איסקון האמיתית" - נוצרו מדחייה בפרט של אחד או יותר מהרכיבים של השלם של פְּרַבְּהוּפָּאדַה: מעמד "הַרּיתְויק" רוצה להיפטר מכל הגורו בפועל לטובת סמכות ג'י.בּי.סי מוסדית, ואילו ההולכים אחר סַנְנְיָאסִי אחד בולט או אחר רוצים לבטל את רעיון הג'י.בּי.סי בפועל ולסמוך על אָאצָ'ארְיַה כריזמטי, שליט אחד ויחיד.

איסקון צריכה לטפח את שני היסודות: נאמנות עמוקה ומגובשת לאִיסְקּוֹן ולג'י.בּי.סי, ואת מערכת היחסים העמוקה והמלאה בין גוּרוּ כִּפְרָטִים וְתלמידים באיסקון. אנו צריכים לתפוס כיצד אין סתירה ואין התנגשות. עלינו לתפוס כיצד הם מחזקים ותומכים אחד בשני.

מרכיב חיוני בביסוס תפיסה משולבת זו היא השגת הבנה עמוקה של מעמדו של שרילה פרבהופאדה והשמת הבנה זו לידי פעולה - כְּגָם גְ'נָֿאנַה וּויגְ'נָֿאנַה. כמייסד-אָאצָ'ארְיַה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצמו מסמל - ובמובן, הוא מהווה - את אחדות איסקון. לפיכך הוא צריך להפוך לנוכחות בלתי-נמנעת ומורגשת בחיי כל הדבקים, לא משנה מי עוד ישרת אותם כגורו דיקְשָׁא או שׂיקְשָׁא. גורו שעדיין מתממשים בעולם נוטים לעשות רושם חי יותר על עוקביהם מאשר אלו שעתה לא-ממומשים. מפני ששרילה פרבהופאדה האדם כעת לא-ממומש ככזה, אי-נוכחות הַוַּפּוּ צריכה לבוא לידי פיצוי בצורת הבנה מעמיקה-לעד של התגלמותו כְּוָאנּי (כפי שהוא בעצמו לימד).

נוכחות כזו צריכה להפוך מן השורש לחלק מן המרקם של איסקון, להיעשות לטעם החיוני של תרבותה, שנוכחותו לא תפחת אפילו כל אלה שידעו באופן אישי את שרילה פרבהופאדה ילכו בעקבותיו מעולם זה.

השלכות

יהיו לכך הרבה השגות-בפועל כאשר המעמד של שרילה פרבהופאדה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה יילקח בפועל. ביניהן:

➊ דור אחר דור יוכלו לקבל את החסד המיוחד שהוצע על ידי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. הנתיב חזרה הביתה לאלוהות שפתח יֵלֵך וִיצָּעֵד לרוב ועוד.

➋ תוך אימוץ מקלט מלא בשרילה פרבהופאדה כגורו שִׂיקְשָׁא בצורת הַוָּאנּי שלו, כל המורים באיסקון, בשלבים שונים של התקדמות, יוכלו באופן אותנטי למסור את שרילה פרבהופאדה על מדרשו האמיתי, וכך לתת הנחיה ראויה, מקלט והגנה לכל.

➌ הנוכחות הפעילה של שרילה פרבהופאדה תבטיח את האחדות והשלמות של איסקון.

➍ המדרשים של איסקון יישארו עקביים לאורך חלל וזמן.

➎ הידע והניסיון של שרילה פרבהופאדה - המעניקים לו את האון המסויים להפצת תודעת קְרּישְׁנַּה - לא זו בלבד שישתמרו אלא יתפתחו.

➏ ספריו יישארו מרכזיים לנו, שכן הם מכילים תובנות והכוונות הממתינות לפיתוח עתידי לממשן.

➐ עיניו של שרילה פרבהופאדה יישארו תמיד העדשות דרכן כל הדורות הבאים רואים את אָאצָ'ארְיוֹת המורשת שלנו.

המעמד של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - טקסט עם הערות

פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן

שרילה פרבהופאדה הראה עמדה נחרצת שמעמדו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן יהיה תמיד מוכר. הוא פרש את חסותו כך שבכל אחד מן הספרים דף הכותרת והשער יציגו את שמו המלא, "חסדו השמיימי א. צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה," עם "מייסד-אאצ'אריה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" מיד תחתיו. בדומה לכך, הוא הורה ש"מייסד-אָאצָ'ארְיַה: חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה" יופיע ישירות תחת "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" בכל מסמכי איסקון הרשמיים, המכתבים, ההוצאה לאור והחותמות. באלו ובדרכים אחרות על הקשר האישי, האינטימי של שרילה פרבהופאדה עם אִיסְקּוֹן להיות תמיד מכובד.

העמדה הנחרצת של שרילה פרבהופאדה. ב-1970, כתבים מסויימים מאת שרילה פרבהופאדה שהופקו על ידי אִיסְקּוֹן ההוצאה-לאור הציגו את שם המחבר בהיעדר התארים המכבדים כנהוג ועם מעמדו בְּאִיסְקּוֹן נכתב בשם "אָאצָ'ארְיַה" במקום "מייסד-אָאצָ'ארְיַה." מכאן, גילה פרבהופאדה מאמץ מתואם ובדרכו לחתור תחת מעמדו.

סַתְסְוַרֻוּפַּה דָאסַה גוֹסְוָאמִי משחזר תקרית זו בְּשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה-לִילָאמְרּיתַה (4.93):

כאשר ההוצאה-לאור של אִיסְקּוֹן בְּבוסטון הדפיסה את שמו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה על ספר חדש, הוא נעשה מוטרד באופן עמוק.

הפרק הקטן בכריכה רקה מן הַקָּנְטוֹ השני של הַשְּׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם נשא את שמו על השער כפשוט א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה. מה שהושמט היה "חסדו השמיימי" כנהוג ואף "סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה". שמו של שרילה פרבהופאדה עמד כמעט מרושש ממשמעות רוחנית. כתב נוסף של אִיסְקּוֹן הוצאה לאור תיאר את פְּרַבְּהוּפָּאדַה כָּאָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן, על אף שֶׁפְּרַבְּהוּפָּאדַה חזר והדגיש שהוא המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה. היו מכבר אָאצָ'ארְיוֹת רבות, או מורים רוחניים, ויהיו כן עוד רבים; אמנם חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה המייסד-אָאצָ'ארְיַה היחיד של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה.

כאילו לא די, כאשר פְּרַבְּהוּפָּאדַה פתח את פרק הַבְּהָאגַוַתַם החדש, הכריכה התפרקה והדפים נפלו החוצה. מבטו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה רשף החוצה.

בְּרָאהְמַנַנְדַה מדבר מזכרונו האישי של התקרית הזאת בסדרת הסרטונים הבאה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה (יולי-אוגוסט 1970, לוס אנג'לס):

בזמן ההוא, היה מה שֶפְּרַבְּהוּפָּאדַה החשיב למזעור המורה הרוחני בעיני המנהיגים, בעיקר ממני. הייתי הנגוע ביותר בכך, לזאת הייתי קורא קנאה במורה הרוחני. בביקור זה ללוס אנג'לה, דברים השתבשו — החל בהוצאה לאור אִיסְקּוֹן, שהייתה באחריותי. הספרים הודפסו, ואילו התואר של פְּרַבְּהוּפָּאדַה לא הופיע באופן הראוי. היה זה רק א.צ' בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי, כאשר "חסדו השמיימי" נשאר בחוץ. אף ספר אחד, מבין פרקי הַבְּהָאגַוַתַם - עליו הופיע "א.צ' בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה" - כלום גם המילה "סְוָאמִי" ניטלה ממנו. הצגתי בפני פְּרַבְּהוּפָּאדַה ספר מהוצאה-לאור אִיסְקּוֹן בְּבוסטון שהדפסנו, וכאשר פתח את הספר אצה לה ופקעה הכריכה. כל זאת היה במקדש בשעה שהוצגה זאת באופן רשמי.

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה חשד בזאת ומכאן תקריות לא-מכבדות נוספות נחשדו בחזקת "זיהום חתרני" המתפשט לו מהודו (שׂ.פּ.ל. 4:95-94):

כל עוד היו הסטיות מן-הכלל ומשקלן שְׁעוּנִים בכובד על שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, הוא למד על דברים מוזרים שתלמידיו בהודו כתבו במכתביהם, ונעשה מוטרד אף יותר. מכתב אחד לדבקים באמריקה דווח שאחיו הרוחניים של פְּרַבְּהוּפָּאדַה בהודו התנגדו לתואר פרבהופאדה. לִדברם, רק בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סְוָאמִי יקרא פְּרַבְּהוּפָּאדַה...

על אף שלעיתים חסרי-דעת, תלמידיו, הוא ידע, אינם זדוניים בכוונות. אמנם מכתבים אלה מהודו נשאו מחלה רוחנית שנישאה מפי מספר מאחיו הרוחניים של פְּרַבְּהוּפָּאדַה לתלמידיו שם...

פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה רגיש לְכֹל איוּם על אִיסְקּוֹן... אמנם כעת כמה הערות שדוברו בחוסר-אחריות בהודו החלישו את אמונתם של כמה מתלמידיו. ייתכן וזיהום חתרני זה שעתה התפשט זירז את המחדלים בְּאִיסְקּוֹן הוצאה-לאור ואף את הכשלים בלוס אנג'לס.

להבא, נטל על עצמו שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נדר להבטיח שאחר עמדותיו המבוססות לזיהוי מעמדו יעקבו בקפידה. אנו רואים עמדה נחרצת זו מבוטאת באופן ישיר במכתביו:

טוב הדבר עד מאוד שכבר פתחתם את המרכז ורשמתם את החברה. אינה התחלה זו אלא לטובה. דבר אחד, לגבי הרשמה, הוא שהנוהג הוא לשמור את שמו של המייסד-אָאצָ'ארְיַה חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה על כל מסמכי הרישום, כמו גם ניירות ההתכתבות, ספרים ופרסומים. אז אני רואה את השם שם על ראש המכתב של סוּבַּלַדַס סְוָאמִי, כלומר שזה בסדר גמור. בדרך זו יש לעשות כך.[1] אז אתם יכולים להתקדם ולרשום את החברה שלנו שם ולנקוט את כל הצעדים הראויים והנחוצים. לפני שמתרחש סיומה של ההרשמה אבקש מכם לשלוח לי עותק אחד של חוּקָת החברה שלנו על מנת שאוכל לאשר אותה סופית. שמי צריך להיות שם כמייסד-אָאצָ'ארְיַה, א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי. עליי להיות בעל סמכות מלאה בכל העניינים.

אנו יכולים לראות, מכאן, איך שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה רצה בפרט שמעמדו בְּאִיסְקּוֹן יירשם תמיד בתואר המדויק "מייסד-אָאצָ'ארְיַה." בהקשר מסוים זה, פְּרַבְּהוּפָּאדַה שפט את הכינוי "אָאצָ'ארְיַה", המופיע לבדו, כבלתי-מספיק ואף פוגע. הוא עמד בשמו של השימוש בצירוף זה שחלקו נאמר בסנסקריט. תואר זה "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" הוא שטומן בחובו את הקשר האינטימי יוצא-הדופן השורה בין שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה וְאִיסְקּוֹן.

כמייסד-אָאצָ'ארְיַה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מחזיק במעמד ייחודי בְּאִיסְקּוֹן. עלינו להבין זאת לעומק. כָּאָאצָ'ארְיַה, דוגמתו האישית למופת היא המודל-לחיקוי והנורמה עבור כל דבקי אִיסְקּוֹן. כמייסד, הסטנדרטים האישיים שלו ועקרונות הפעולה, רוחו המסויימת או "מצב הרוח", לוקחים צורה ואופן חברתיים בארגון שהוא יצר. כל חבר/ה אינדיוידואלי/ת מפנים/ה רוח זו, בשעה שהו/יא משלב/ת אותה לתוך בסיס עצמיותו/ה. רוחו שורה במוסד כתמצית התרבותית שלו, בזמן שהחברים נעשים להתגלמותו הנראית בעולם.

אָאצָ'ארְיַה, או במילים של פְּרַבְּהוּפָּאדַה, "מורה טרנסצנדנטלי של המדע הרוחני",[2] משתייך לזן שונה מן האקדמאי המודרני שלכם. המורה הטרנסצנדנטלי לוקח אחריות על התלמידים ואחרי שהוא חונך אותם ללימודיהם הקדושים, מדריך אותם לעומק בידע וֵדי ומאמן אותם בהרגלים ובתקנות מתבקשות.

אָאצָ'אריה בא מֶאָאצָ'ארַה, מילה הבאה לתאר את חוקי הַשָּׂאסְתְרַה להתנהלות בעולם כמו גם את המעשה בהתנהלותו. אאצ'אריה מלמד התנהלות כזו לא רק ע"פ מרשם אלא גם ע"י דוגמא אישית. הָאָאצָ'ארְיַה הוא מופת. פְּרַבְּהוּפָּאדַה כותב, "אאצ'אריה הוא מורה אידאלי שיודע את משמעות הכתובים, מתנהג בדיוק לפי מסקנותיהם ומלמד את התלמידים שלו לאמץ כללים אלה."[3] לימוד כזה מביט הרחק מעבר לתיאוריה; הוא מערב את התפתחות האופי על פי לתלמידים העושים עצמם בהתאם לאידאל שלפניהם באדם שהוא האאצ'אריה.

על הָאָאצָ'ארְיַה להישאר נאמן לָאָאצָ'ארְיוֹת הקודמים. "אדם לא יכול להיות אָאצָ'ארְיַה (מורה רוחני) מבלי ללכת בקפדנות בעקבות שושלת הָאָאצָ'ארְיוֹת. מי שהוא למעשה רציני באשר להתקדמות בשירות מסור - עליו לִרְצוֹת אך ורק לְרַצּוֹת את הָאָאצָ'ארְיוֹת הקודמים."[4] באותו הזמן, על הָאָאצָ'ארְיַה לשלב נאמנות מעמיקה ומופלאה זאת עם יכולת להמציא בגמישות הוראות המתאימות לקהילות מגוונות של תלמידים. "לכל אאצ'אריה יש אמצעים מסוימים לקידום תנועתו הרוחנית," פְּרַבְּהוּפָּאדַה כותב. "אאצ'אריה צריך להמציא אמצעים לפיהם אנשים יוכלו בדרך זו או אחרת לבוא לתודעת קְרּישְׁנַּה."[5] עם נסיונו האישי בראשו, הוא כותב:

על המורה (אָאצָ'ארְיַה) להתחשב בזמן, במועמד ובמדינה. עליו להימנע מעקרון הַנייַמָאגְרַהַה - הווה אומר, עליו להימנע מלנסות לעשות את הבלתי-אפשרי. מה שאפשרי במדינה אחת עלול לא להיות באחרת. החובה של הָאָאצָ'ארְיַה היא לקבל את מהות השירות המסור. עשוי להיות שינוי קטן פה ושם עד כמה שזה נוגע ליוּקְתַה-וַיְרָאגְיַה (פרישות לשמה).[6]

היכולת להישאר נאמנים למסורת בקפדנות ובו בזמן נכונים להתאים את המסורת הזו לקהלים ומצבים משתנים היא, מסביר פְּרַבְּהוּפָּאדַה, סימן לידע מעשי.

הבנה מעשית אישית לא אומרת שעל אדם, מתוך יהירות, לנסות באמצעות למדנותו לעקוף בניסיונו את הָאָאצָ'ארְיַה הקודם. עליו להיות ניחן בבטחון מלא באאצ'אריה הקודם, ובאותו הזמן עליו מעשית להבין את הנושא באופן נחמד ביותר המאפשר לו להציג את העניין עבור הנסיבות המתאימות באופן הולם. יש להתאים למען המטרה המקורית של הטקסט. משמעות חשוכה אין לנסות לשאוב ולדלות ממנו, אמנם עליו להיות מוצג באופן מעניין עבור הבנת הקהל. זה נקרא הבנה מעשית.[7]

הבנה מעשית נותנת לאאצ'אריה את "האמצעים המתאימים לקידום תנועתו הרוחנית."

אָאצָ'ארְיַה, לכן, נמצא בבעלות האמצעים להביא תלמידים קשובים לקרבתו (אוּפַּנִיתי) ובכך להחדיר ולהחיות אותם ברוחו עצמו, להעצים אותם בידע ובהבנה מעשית. הם נעשים נציגים אישיים שלו, יש להוסיף, אלו היכולים, במובן הראשיתי של המילה, לייצג מחדש - להציג מן ההתחלה בשנית - את הָאָאצָ'ארְיַה לאחרים.

"המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה" - צירוף תואר זה שחציו בסנסקריט - הוא המונח שהציע וביקש שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לציין את מעמדו ביחס לְאִיסְקּוֹן. ראינו שבהקשר זה פְּרַבְּהוּפָּאדַה שפט את התואר "אָאצָ'ארְיַה", כלשעצמו, כלא רק בלתי-ראוי אלא אף פוגע. אמנם אנו יודעים שהמילה "אָאצָ'ארְיַה" לבדה משמשת באופן מסורתי כתואר כבוד לראש מכובד של מוסד רוחני. כך, עלינו להסיק שמי שנושא את התואר "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" קיבל הכרה רבת-משקל בהשוואה, כזו הקוראת להערכה מסוימת. שרילה פרבהופאדה הוא הָאָאצָ'ארְיַה הראשון בשושלת שלנו שעליו מונח (ומעבר לכך, דורש לזאת) התואר הרשמי. בהנחה ואדם יכול לצפות למצוא שֶׁשְּרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי אולי זכה להכרה רשמית בתואר זה, נוהג זה אינו ידוע או רשום.

כתב-העת של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בשפה האנגלית "המפייס" (The Harmonist)[8] מסגיר שבשנים מוקדמות יותר בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה נוטה להיות מוכר בשני תארים שונים. מחד, הוא "נשיא שְׂרִי וישְְׂוַוַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא"; ומאידך, הוא "האאצ'אריה", מה שמופיע לבדו או כחלק מצירוף רחב יותר, כְּבָאָאצָ'ארְיַה "של קהילת הַגַּוּדִּיַה", של "קהילת הַמַדְהְוַה-גַּוּדִּיַה", של "הַגַּוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוים", וכיוצא בזה. לעתים שני התארים באים יחדיו ועם זאת עצמאיים, כשם שרואים בדוגמאות כגון: "הָאָאצָ'ארְיַה (המשיח) של העידן הנוכחי ומי שעתה הינו הנשיא של וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה רַג' שַׂבְּהָא ההיסטורית" (המפייס 28.2:58).10 [9] קשורה בקשרים הדוקים עם הַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא המחודשת רשמית (שפעלה תחת מועצה של שלושה חניכים מובילים), היתה ההתאגדות המתרחבת-לעד של המקדשים - מרכזי נזירות לאימון, לימוד, הזמנה והסברה - שבאו להיקרא "הגַּוַּדִּיַה-מַטְהַה", ובתדירות גוברת, "משימת הַגַּוּדִיַה".[10] באותו הזמן, הכינויים "אאצ'אריה" ו"נשיא" שודכו יחדיו לצורת צירוף שנעשה בהדרגה התואר התקני של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה: "נשיא-אָאצָ'ארְיַה". צירוף תואר זה שימש בהקשרו עם גם "שְׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַרָאגַ'ה שַׂבְּהָא" ו-"הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה" (או וריאציות כגון "משימת הַגַּוּדִּיַה" ו-"המשימה"). יתרה מזאת, התואר "נשיא-אאצ'אריה", כמו התואר "אָאצָ'ארְיַה", המופיע לעתים קרובות כתואר בפני-עצמו עבור בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה.[11] מאידך זאת, השימוש בשם "מייסד" בתיאור בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הינו נדיר ביותר. הפעם הבולטת בו נעשה היא במחוות הַוְּיָאסַה-פּוּגַ'ה ע"י "אֵבְּהֵי צַ'רַן דָאס, לָחֲבֵרִים, שְׂרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה, בּוֹמְבֵּיי" בו מתייחס שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי כ-"אָאצָ'ארְיַדֵוַה מורה-העולם, שהוא מייסד משימת הַגַּוּדִּיַה הזו ונשיא הָאָאצָ'ארְיַה של שְׂרִי שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְּׁנַבּ רָאג'-שַׂבְּהָא: אני מתכוון לאדון הרוחני הנצחי שלי..." (המפייס 32:291).[12]

על אף שאיננו מוצאים את "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה" בשימוש כתואר עבור בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, תואר כבוד זה ולא אחר עושה הופעה בולטת במפורסם מבין כתבי הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בשפה האנגלית: שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה, ע"י נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל.

כבר ציינו שב-1927 סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַׁנִי שינתה את צורתה לביטאון בשפה-האנגלית "המפייס" על מנת לשדר תודעת קְרּישְׁנַּה לעולם מעבר להודו - ניסיון הכנה לשליחתם לבסוף של "מסבירים ומזמינים למשימה" אל חופי נכר ב-1933 - "הכתר שבתהילה", מעיר בְּהַקְתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי, "של כל פעולות הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה דאז" (ש.בּ.ו 1:108). לשלוח מסבירים ומזמינים אלו מצויידים היטב במשימתם, היה להכין קודם כל כְּתָב לשימושם, כזה שיעביר "את המסר של המשימה" באופן צלול דיו, שלם, ומחוכם על מנת לקלוע לטעם בני-התרבות של אומות מתקדמות. כְּתָב זה היה שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה.[13] המחבר שלו, נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל, פרופסור להיסטוריה במכללת רֵיוֶונְשׁוֹ בְּקוּתָּאק, נשא את שם החניכה נָארָאיַנַה דָאסַה ואת התואר בְּהַקְתי סוּדְהָאקַרַה מִשְּׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. הגורו ותלמידו נהגו לעבוד בשיתוף פעולה קרוב על מיזמי ספרות בשפה האנגלית, ומקרה זה לא יוצא דופן.[14] בהקתי ויקאשה סואמי מתייחס לכך שֶׁבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בחר לשהות בתחנת הגבעה נילְגירי אוּתָקָמוּנד למשך חודשיים בקיץ 1932 כדי להתרכז בעריכה מחדש של שְׂרי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה (ש.בּ.ו 1:243). למראית עין, המסבירים והמזמינים לא יכלו לפתוח במשימתם למערב עד שהיה להם את הספר ביד (ש.בּ.ו 2:27):

כאשר המהדורה האנגלית של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה מאת פרופסור סָאנְיָאל פורסמה בְּגַוּרַה-פֻּוּרְנּימָא 1933, העריך שְׂרִילַה בְּהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי שהזמן בא להפצת המסר של מַהָאפְּרַבְּהוּ באירופה. וב-10 באפריל חלומו התגשם לבסוף כאשר הפליגו שְׂרִימַד בְּהַקְתי פְּרַדִיפַּה תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה, שְׂרִימַד בְּהַקְתי הְרּידַיַה בּוֹן מַהָארָאגַ'ה, וְסַמְּוידָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ מִבּוֹמְבֵּיי לְלוֹנְדוֹן.

שלושים וחמש שנה מאוחר יותר, ב-14 במרץ, 1967, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כתב מסן פרנסיסקו לִבְרַהְמָאנַנְדַה דָאסַה בניו יורק בשביל להציע את אישורו של הַכְּתָב:

אני שמח לגלות שדונלד רכש את הספר מאת פרופ' סָאנְיָאל, קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה. הפרופ' המנוח נ.ק. סָאנְיָאל היה אחי הרוחני וספרו קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה מאושר וסמכותי. שמרו עליו בזהירות ונוכל לפרסמו ב"לשוב הביתה לאלוהות" מאמרים מן הספר. זה יעזור לנו במידה רבה מפני שמורי הרוחני נתן את אישורו לספר הזה. שמרו נא עליו בזהירות וכשאחזור אערוב לכך. (14 במרץ 1967 - מכתב לברהמאננדה נכתב מסן פרנסיסקו)

זה בדפים של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה שתואר הכלאיים שחציו בסנסקריט "המייסד-אָאצָ'ארְיַה" מקבל את הופעתו הראשונה, תחילה בתוכן העניינים:

פרק שביעי - המייסדים-הָאָאצָ'ארְיוֹת
המערכות של שְׂרִי וישְׁנּוּסְוָאמִי, שְׂרִי נימְבַּדיתְיַה, שְׂרִי רָאמַנוּגַ'ה וּשְׂרִי מַדְהְוַה עומדות בסימן חידושו של הַוַּיְשְׁנַּויזְם אחריו ניתן לעקוב עד לתעודות פרה-היסטוריות. הן מגלמות את הסגידה רבת-הַיִרְאָה של וישְׁנּוּ. ערכן המשני הוא היותן מחאה בלתי-מתפשרת נגד הדעות של מנשרים ספקולטיביים. הסינתזה הרוחנית שלהם, חרף צלילותה, איננה שלמה.

המחבר מניע קדימה התסכלות פותחת על מסלול הזריחה והשקיעה של הרוחניות האנושית הבאה להתמקד בארבע שושלות המורים ההיסטוריות של הַוַּיְשְׁנַּויזְם. הריבון בעצמו חונך סַמְּפְּרַדָאיוֹת אלה באמצעות השראה ממי שפרופסור סָאנְיָאל מתייחס כאל "המורים הפרה-היסטוריים המקוריים". הוא מסביר:

ארבע הקהילות (סַמְּפְּרַדָאיוֹת) של עידן הברזל קשורות לימי קדם דרך הכרתם בסמכות-העל של המורים הקדומים הנצחייים, הווה אומר, לַקְשְׁמִי, בְּרַהְמָא, רוּדְרַה וארבעת הסַנוֹת (צְ'הַתוּהְסַנַהּ), בהתאמה. ארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת של עידן הברזל הודו בדבקותם לראיית המורים המקוריים האלה של הדת.

אנו רואים, איפוא, שבכל סַמְּפְּרַדָאיַה מבחינים בשני חברים מעל כל השאר למען ההשפעה המעצבת שלהם על יורשיהם. זה הראשון בכל צמד הוא אחד מן "המורים הקדומים הנצחיים" שנעשה "המורה הפרה-היסטורי המקורי" עבור הַסַּמְּפְּרַדָאיַה; החבר השני הוא "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה", מורה רוחני פרדיגמטי המחיה ומעצב מחדש את הקהילה בְּקַלי-יוּגַה, מה שמעניק לה סגנון חשיבה ופעולה ייחודי ומובחן משלה.[15] התואר "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה", כפי שהשתמש בו נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל, מוגבל לארבע פֶּרְסוֹנוֹת היסטוריות אלה, שאחרת נקראים לעתים קרובות "אָאצָ'ארְיוֹת-הַסַּמְּפְּרַדָאיַה".[16] התואר "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה" היה סימן ההיכר המובהק שלהם. לאור זאת, זה מובן שֶׁשְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה לא נשא תואר זה בעצמו. נובע מכך, הרי זה יוצא דופן למצוא בדפים של המפייס את המילים "מייסד אָאצָ'ארְיַה" מופיעות, בצורה נקיה מרבב אך בוטחת, על מנת להתייחס לנשיא מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בעצמו. הצירוף, בו השתמשו, עולה מתוך מאמר חשוב, ששמו "הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה", שראה אור בשלושה חלקים בהדרגה החל בגיליון אוקטובר 1930 של המפייס.[17] פרסומו איפוא חפף לפתיחה החגיגית בנובמבר של המקדש המפואר שהושלם זה-מכבר הנקרא "שְׂרִי גַּוּדִּיַה מַטְהַה" בְּבָאג-בָּזָר, כַּלְכּוּתָה. מוסד זה, על הודו הטרי, הוא מה שמיוחס אליו בכותרת המאמר. פרסום ראשון של "הגודיה מטהה" מהווה את החלק המוביל של גליון אוקטובר, ואילו דף הכריכה נושא תצלום של גַ'גַדְבַּנְדְהוּ בְּהַקְתי רַנְֿגַ'נַה,[18] שיזם והדריך את בניית המקדש. מאמר המפייס לא נשא את שם המחבר, מנהג שהעניק לחיבורים אלו חותם של אישור עריכה חזק (אם לא בעלות ישירה).[19] בעוד הוא חוגג את הצעד כבד-המשקל של האגודה לקראת הזמנה והסברה עולמית, לוקח גם המפייס את ההזדמנות לסבר באופן יסודי את המבנה הרוחני (ועד מידה אזוטרי) והמטרה של ארגונו המתרחב. "הגודיה מטהה" מציג מאמר החלטי בָּאֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיָה הַגַּוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוית.[20]

המאמר יוצר מראש דימוי שולט[21] בה נעזרים חברי הקהילה על מנת להבין את הצורה והפעילות של מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה שלהם: זו של עץ הגדל בחוסנו שאיבריו וענפיו המשגשגים מתפשטים לכסות את העולם. דימוי זה, כאמור, גזור מן הפרק התשיעי של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה, אָאדִי-לִילָא, "עץ הרצון של שירות מסור". שם מַהָאפְּרַבְּהוּ מתואר כגנן המביא לכדור-הארץ עץ משאלה זה, הקרוי בְּהַקְתי-קַלְפַּה-תַרוּ, זורע את הזרע באדמת נַוַדְוִיפַּה, ומטפח את הצמח, הגדל להעניק את הפרי - קְרּישְׁנה פְּרֵמַה לכל בכל מקום. מַהָאפְּרַבְּהוּ אינו הגנן בלבד, אלא גם העץ עצמו (קְרּישְׁנַּה-פְּרֵמָאמַרַה-תַרוּהּ סְוַיַם) כמו גם הנהנה והמפיץ את פִּרְיוֹ.

מוסד הַגַּוּדִּיַה מטהה הוא התממשות של עץ זה. זרעו - כך הבינו החברים - נשתל והושקה בְּנַוַדְוִיפַּה, מקום הלידה של מַהָאפְּרַבְּהוּ, בידי הזורע שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, אשר פרש למקום קדוש זה מ-1905 עד 1914, בזמרו 192 סיבובים ליום, וזאת על מנת למלא נדר לזמר מיליארד שמות. חלק ניכר מִיַּגְּ'נַֿה זו ביצע הוא בבקתה שבנה על אדמת רכוש בה, ב-27 במרץ, 1918, הוא לקח על עצמו סַנְנְיָאסַה. "ביום בו לקח סַנְנְיָאסַה", כותב בהקתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי, "שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גם הקים את שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה במאיאפור, ומגלה לפני העיניים שירות לצלמי שְׂרִי שְׂרִי גָאנְדְהַרְויקָא-גירידְהָארִי לצד צלם הריבון צַ'יְתַנְיַה לפניו ביצע נדרו לזמר את מיליארד השמות".[22] בדרך זו, הכה עץ תנועת הַגַּוּדִּיַה שורש באדמה קדושה, ומהר החל לגדול לכל עבר, באופן הבולט ביותר בצורת שְׂרִי גַּוּדִּיַה מַטְהַה, שנוסדה ב-1920 ע"י בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בדרך צומת אוּלְתָדִינְגי 1, כלכותה.[23]

דימוי זה של המוסד מוצג למן הגליון הראשון של המפייס (יוני, 1927). "הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה: מסר ופעילויות", הפותח ברהיטות רטורית הנותנת קול לרוח הצמיחה הדינמית והחיה, בתיאור הגודיה מטהה עם הדימוי של עץ - שורשו בְּמָאיָאפּוּרַה ("אדמת ההתגלות" של מַהָאפְּרַבְּהוּ), מסתעף לְכַלְכּוּתַה, ומשם לכל רחבי הודו.

בחסד הריבון של הגודיות מסר הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נכון להיום אינו בלתי-ידוע לאיש מכל גַוּדַה דֶש - ולא רק בְּגַוּדַה דֶש, אלא על נַיְמישַׂרַנְּיַה, אַיוֹדְהְיַה, פְּרַיַג, קַשׂי, שְרִי בְּרינְדַבַּן, מטהורה בצד אחד וגם על דַקְשׁינַתְיַה (דרום הודו) ובכל מקום ברחבי מסכתות אוֹרִיסַּה בצד השני, כך אישש זאת היטב את מסר הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה, הענף העיקרי של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה שהוא השורש שתול באדמת התגלות שְׂרִימַן מַהָאפְּרַבְּהוּ, - שְׂרִי מָאיָאפּוּר נַבַּדְוִיפַּה דְהַמַה. ברחבי גַוּדַמַנְדַלַה, קְשֵׁתְרַמַנְדַלַה וּבְרַגַ'מַנְדַלַה מסר הַגַּוּדִּיַה התפשט והגיע.

מן רגע הפתיחה באוקטובר 1930 של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה המועברת לְבָאג-בַּזַר - שנבנתה במהירות כמפקדה להפצה עולמית של גַוּרַה-וָאנִי[24] - המפייס של אותו חודש פתח בהבהרה של משמעות האירוע העמוקה (המפייס 28.5:129):

הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה היא התגלמות השירות הגבוה ביותר לִשְׂרִי שְׂרִי רָאדְהָא-גוֹוינְדַה שנעשתה למציאות בסביבה העירונית בת-זמננו בחסדו של הָאָאצָ'ארְיַה

זו התגלמות השירות האידאלית באינדיוידואל יחיד שאינו משתייך לגיל כזה או אחר, אף לא לעולם הזה. על ידי ... המשאלה המסתפקת-בעצמה של אינדיוידואל יחיד זה אידאל השירות לִשְׂרִי שְׂרִי רָאדְהָאגוֹוינְדַה התממש בעיר הסואנת ביותר במדינה זו בצורת מוסד לתרגול והפצה של השירות המושלם ביותר לריבון העליון ּ

מוסד זה ... חב את קיומו בבחינת יוזמה וגם צמיחה לחסדו השמיימי פרמהמסה שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאג' ...

כך, הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נועדה להופיע ולשגשג בחסדו של הָאָאצָ'ארְיַה. הנה מקורה (המפייס 28.5:130):

הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה [בכלכותה] היא הענף העיקרי של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בִּשְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר. ההבחנה בין הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה וּשְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה דומה למנורה אחרת המוארת באחרת. הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה היא התרחבות של צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בצורה נראית אל תוך לב העולם. שרי צ'יתניה מטהה ממוקמת לנצח כמקור גם כשהיא מתממשת לנגד עיני אנשי העולם, בסביבה הטרנסצנדנטלית של מעון האלוהות הנצחי. הפעילויות של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה ושל אחיותיה הַמַּטְהוֹת כענפים הן, עם זאת, זהות לאמיתו של דבר עם אלה של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מטְהַה ושונות מהותית מן הפעילויות השגורות של עולם זה.

כאן, השימוש בדימוי-המנורה מגלה את האמת. לקוח מִשְׂרִי בְּרַהְמַסַמְּהִיתָא 4.46, בו הוא עמד על היחד בין הריבון קרישנה והתרחבותו, הדימוי אשר בשימוש כאן פירושו שהמוסד עצמו טרנסצנדנטלי וניחן באותה תכונה כמו הריבון עצמו, שהתרחבויותיו המרובות והנגזרות של אלה אינן שונות ממנו. לפיכך, הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה וְהַמַּטְהוֹת האחרות כענפים זהות מבחינה רוחנית עם הַמַּטְהה האם אשר בְּמָאיָאפּוּרַה ועם כל אחת גם כן.

ועתה (המפייס 28.5:131):

הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה זהה גם היא למייסד-אָאצָ'ארְיַה שלה. השותפים, העוקבים והמעון של חסדו השמיימי הם גפיים של עצמו. איש מהם אינו טוען להיותו דבר מלבד גף כפוף לחלוטין לאינדיוידואל יחיד זה. ההתמסרות הבלתי-מותנית, נטולת-סיבה וכנועה לראש, מוצאת את עצמה לא כתואמת בלבד, אלא הכרחית לחופש המלא ביותר של הגפיים הכפופים.

לאורך מאמר זה, בְּהַקְתיסידְְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה מכונה "הָאָאצָ'ארְיַה", אמנם במקום אחד זה, המבאר את הטבע של היחסים הרוחניים עם המוסד (הרוחני גם הוא), הוא מתייחד באופן מפורש בתור "המייסד אָאצָ'ארְיַה". הוא האחד, "הראש", לו המוסד, על כל המשאבים החומריים והאנושיים המקודשים לשירותו, "חב את קיומו מבחינת יוזמתו וגם קיומו". תחת תנאים אלה, המוסד אינו שונה ממייסדו-הָאָאצָ'ארְיַה.

בפרק השני, "הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה" שבה להצגה תיאולוגית של המבנה והתפקיד של המוסד (המפייס 28.6:165):

כל הפעילות של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נובעת מחסדו השמיימי פַּרַמַהַמְּסַה שְׂרִילַה בְּהַקְתי סידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאג', היורש הרוחני של שְׂרִי רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי שהיה מאושר במקור ע"י שרי צַ'יְתַנְיַדֵוַה בשביל להסביר את תהליך המסירות הרוחנית והאוהבת לתועלת כל הנשמות. המציאות של הפעילות השלמה של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה תלויה ביוזמת הָאָאצָ'ארְיַה. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה של שְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר מגלה את המקור של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. האאצ'אריה שוכן לנצח עם הריבון העליון שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה במעונו הטרנסצנדנטלי בִּשְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר, האי הלבן של הכתובים. משם האאצ'אריה ממש את הופעתו על מישור החולין לגאולת הנשמות מאחיזתה של האנרגיה המשלה ומקנה להם מסירות אוהבת לרגלי שְׂרִי שְׂרִי רָאדְהָא-גוֹוינְדַה. הענפים המסתעפים של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה הם הרחבה למרכז הענקת החסד לתועלת הנשמות בכל רחבי העולם. ההכרה בחיבור עם שְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר חיונית לתפיסת הטבע האמיתי של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה וחסדו של הָאָאצָ'ארְיַה.[25]

ראוי לציין שהשימוש בתואר מייסד-אָאצָ'ארְיַה כדי להתייחס לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה מתרחש בשנית בדפי המפייס. בגיליון זה ב-24 בדצמבר, 1936 (המפייס 33.4:96-90) מאמר שכותרתו "הַגַּוּדִּיַה-מַטְהַה" - הפעם מיוחס בפירוש "לפרופ' ניסי קַנְתַה סַנְיָאל מ.א." - כולל מילים אלו: "הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה היא ידו הנוכחה של חסדו השמיימי פַּרַמַהַמְּסַה פַּריבְרַגַ'קָאצָ'ארְיַה שְׂרִי שְׂרִימַד בְּהַקְתי סידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאג'. היא קיימת ומתנועעת בַּמּייסד-הָאָאצָ'ארְיַה."[26] שבוע לאחר פרסום מילים אלה, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה עזב את העולם.

לסיכום, רואים אנחנו שהמונח המדויק והמפוסק במקף "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" עושה את הופעתו בִּשְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה על מנת לבדל ארבעה מורים רשמיים אשר, משירשו את הלימוד העתיק הקמאי שהוענק באופן מקורי מן האל עצמו, היו יכולים להחיות ולערוך אותו עבור הפצה בת-קיימא, ללא כל עיוות או הקטנה, בסביבה מדורדרת ומדרדרת זאת של קַלי-יוּגַה. בהחדירם במדרשיהם את הידע המובן שלהם, הם העניקו לדורות הבאים מודל נורמטיבי לחשיבה, הרגשה ופעילות, כמו גם כוח גאולתי מסויים.[27] מקדש כלכותה דמוי-הארמון המפואר נחנך כבר בזמן שפרופסור סָאנְיָאל עמל על עריכת שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה. המקדש, כמו הספר, הופיע כרכיב מרכזי במשימת הזמנה והסברה חובקת-עולם. כחלק מטקסי חנוכתו, המפייס נשא מיצג סמכותי אֶקְלֶזְיוֹלוֹגי של המוסד של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. זה משמעותי, לאור המעמד הזה, שהמחבר של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה עשה שימוש במילים "מייסד אָאצָ'ארְיַה" לאפיין את שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. בייחוד לאור מערכת היחסים האינטימית שלהם בעבודה, ייקח התלמיד צעד כה רב-השלכה רק בהסכמה ובתיאום עם המורה הרוחני שלו והעורך-בפועל.

הקווים הדומים בין "ארבעה המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת של עידן הברזל", וְהָאָאצָ'ארְיַה של משימת הַגַּוּדִּיַה הם ברורים, על אף ההבדלים הבולטים. במקרה של ארבעת הַסַמְפְּרַדָאיַה-אָאצָ'ארְיוֹת, יחסי החניכה ההיסטוריים התרחשו בזמן הפרה-היסטורי. במקרה של הַגַּוּדִּיַה-סַמְפְּרַדָאיַה, עם זאת, התרחשה ההתגלות השמיימית שהעניק הריבון צַ'יְתַנְיַה בזמן היסטורי קצר יחסית. עם זאת "המורים הפרהיסטוריים המקוריים", שהתברכו בהארה ישירה מן הריבון, להם יש את מקבילת הַגַּוּדִּיַה שהיא בראש ובראשונה ששת הַגּוֹסְוָאמִים. ההקבלה בין ההארה של הַשַּׁדּ-גוֹסְוָאמִי על ידי הריבון צַ'יְתַנְיַה וזה של הַצַּ'תוּרְמוּקְהַה בְּרַהְמָא על ידי קְרּישְׁנַּה הריבון היתה ברורה לִשְׂרִילַה קְרּישְׁנַדָאסַה קַוירָאגַ'ה גוֹסְוָאמִי:

לפני הבריאה של עולם תופעות קוסמי זה, האיר הריבון את ליבו של בְּרַהְמָא בפרטי הבריאה ומימש את הידע הַוֵּדי. בדיוק באותה הדרך, הריבון, אשר היה חרד להעיר לחיים את עלילות וְרּינְדָאוַנַה של קְרּישְׁנַּה, עיבר את ליבו של רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי באון הרוחני (ניגַ'שַׂקְתי). באון זה, שְׁרִילַה רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי יכול היה להעיר לחיים את פעילויות קְרּישְׁנַּה בִּוְרּינְדָאוַנַה, פעילויות שכמעט אבדו אל הזכרון. בדרך זו הוא הפיץ תודעת קְרּישְׁנַּה בכל רחבי העולם. (צ'.צ'. מדהיה 19.1)

אף בהקתיסידדהאנתה סרסותי טהאקורה עצמו פעל באופן המשול לארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת משהעיר לחיים ועיצב צורה חדשה למסורת שנחלשה, והוליד חברה אשר, מעוצבת וחדורה ברוחו שלו, גילמה את הנחישות הבלתי-נלאית של המייסד לספק את רצונותיו מלאי-החמלה של הריבון. ארבעת הַסַּמְפְּרַדָאיַה-אָאצָ'ארְיוֹת נַגְדוּ בעוצמה את הַמּוֹנִיזם הבלתי-אישי, שחזרו את השלמות התאיסטית האמיתית של הַוֵּדוֹת, והפיצו סידְדְהָאנְתַה זו באופן גורף בכל רחבי הודו. כך עשה גם בְּהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. יתרה מזאת, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ריכז את כל משאביו בהליכה אף קדימה: להפצת אַצ'ינְתְיַבְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה - המסקנה המשולבת של מדרשי ארבעת הַסַּמְפְּרַדָאיַה-אָאצָ'ארְיוֹת - בכל רחבי כוכב-הלכת.

עם זאת, בעקבות אבידת נוכחותו הפיזית של שְׂרִילַה בְּהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, המוסד שלו סבל גם הוא לרוע המזל את האבידה הגדולה אף לאין ערוך של נוכחותו הרוחנית. כתוצאה מזאת, ניטלה מאת משימת הַגַּוּדִּיַה העוצמה להיות "שלוחת של מרכז הענקת החסד לתועלת הנשמות בכל רחבי העולם."

כתוצאה מזאת, המשרת של שְׂרִילַה בְּהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, על מנת לבצע את הוראת אדונו, בכדי להמשיך במשימתו כנותן התוקף לרצונו ולממש את שאיפתו, משרת זה נעשה המייסד-אָאצָ'ארְיַה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה. הוא יישאר פעיל באופן נוכח איתנו, דור אחר דור אחריו, כל עוד אנו נשארים משרתיו הבלתי-מעורערים בכל המצבים, כשם שהראה הוא עצמו בדוגמא הזוהרת שלו.

אנחנו מלאי יראת-כבוד ורצון ללמוד מן הָאָאצָ'ארְיוֹת הרבות הגדולות בשושלת שלנו, אמנם כַּמְּייסֶד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן, שרילה פרבהופאדה נעשה ייחודי מביניהם עבורינו. באיסקון, פרבהופאדה עצמו נשאר נוכח, דור אחרי דור, כַּשּׂיקְשָׁא גוּרוּ הבולט והנוכח בחיי כל אחד ואחד מדבקי איסקון - נוכחות מתמדת ופעילה המנחה, מכוונת וְדָרָה בִּפְנִים. הוא אם כן הנשמה של אִיסְקּוֹן. ככזה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצמו ממשיך לנהוג באפקטיביות בעולם הזה כל עוד אִיסְקּוֹן ממשיכה כביטוי הקוהרנטי והכלי המאוחד של רצונו. בדרך זו שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נשאר הנשמה של אִיסְקּוֹן, ואיסקון גופו.

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נשאר נוכח. בזמן שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה בינינו, הוא ברך אותנו בהוראות ברורות כיצד להישאר בחברתו תוך כדי היעדרותו הפיזית העתידית. אנו מוצאים הוראות אלה מבוארות ביסודיות בפרק הרביעי של שְׂרִימַד בְּהָאגַוַתַם, שם פְּרַבְּהוּפָּאדַה שופך אור על תגובתה של המלכה וַיְדַרְבְּהִי למות בעלה המלכותי, תקרית מן הסיפור האלגורי של נָארַדַה בנוגע למלך פּוּרַנְֿגַ'נַה. פְּרַבְּהוּפָּאדַה מסביר:

באופן פיגורטיבי המלכה אמורה להיות החניך של המלך; כך כשהגוף בר-החלוף של המורה הרוחני עומד לעבור, התלמידים שלו בוכים ממש כמו שהמלכה בוכה כאשר המלך עוזב את גופו. עם זאת, החניך והמורה הרוחני לעולם לא נפרדים כיוון שהמורה הרוחני תמיד נשאר עם התלמיד כל עוד זה עוקב בקפדנות אחר הוראותיו. זו נקראת התרועעות של וָאנִּי (מילים). נוכחות פיזית נקראת וַפּוּהּ (גוף). כל עוד המורה הרוחני נוכח פיזית, על התלמיד לשרת את הגוף הפיזי שלו, וכאשר זה איננו בין החיים, על החניך לשרת את הוראותיו.[28]

המלכה מתכוננת להטות עצמה אל תוך מדורת בעלה. מטרתה, מסביר פְּרַבְּהוּפָּאדַה, מדגישה את ההחלטיות של התלמיד לבצע בנאמנות את הפקודה של המורה הרוחני. לפיכך בְּרָאהְמַנַּה מלומד מופיע - "כחבר ישן נושן" של המלכה - ומתחיל לנחם ולהדריך אותה. על דרך המשל, אומר פְּרַבְּהוּפָּאדַה, הבְּרָאהְמַנַּה מקביל עבור נשמת-העל. פְּרַבְּהוּפָּאדַה ממשיך:

כאשר אדם נעשה רציני דיו לעקוב אחר המשימה של מורהו הרוחני, נחישותו שוות-ערך לראייה של מי שחוזה באישיות אלוה העילאי. כפי שהוסבר לפני כן, זה אומר לפגוש את אישיות אלוה העילאי בהוראה של המורה הרוחני. דבר זה נקרא באופן טכני וָאנִּי-סֵוָא. שְׂרִילַה וישׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה מציין בביאור הַבְּהַגַוַד-גִיתָא שלו על הפסוק וְיַוַסָאיָאתְמיקָא בּוּדְדְהיר אֵקֵהַה קוּרוּ-נַנְדַנַה (ב.ג. 2.41) שאדם צריך פשוט לשרת את מילותיו של המורה הרוחני. על החניך לדבוק לכל דבר שהמורה הרוחני מוֹרֶה. פשוט מלעקוב באופן הזה, ניתן לראות את אישיות אלוה העילאי... למסקנה, אם תלמיד מאוד רציני לבצע את משימת המורה הרוחני, הוא מיד מתרועע עם אישיות אלוה העילאי על ידי וָאנִּי או וַפּוּהּ. זהו הסוד היחיד להצלחה בראיית אישיות אלוה העילאי.[29]

מעיר על המובאה הבאה, ממשיך ומאיר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מערכת יחסים בלתי ניתנת-להפרה זו בין העוקב הנאמן והמורה הרוחני:

מי שהינו כן וטהור מקבל הזדמנות להוועץ באישיות אלוה העילאי היושב בלב כל כְּפַרַמָאתְמַא. הַפַּרַמָאתְמָא הוא הַצַ'יְתְיַה-גוּרוּ תמיד, המורה הרוחני שֶׁבִּפְנים, ואילו הוא מבחוץ כַּחונך והמורה הרוחני. הריבון יכול לשכון בתוך הלב, והוא יכול גם לצאת לפני מישהו ולתת לו הוראות. לכן המורה אינו שונה מנשמת-העל היושבת בתוך הלב... כְּשֶׁהַבְּרָאהְמַנַּה שאל את האישה מיהו האיש השוכב על הרצפה, היא ענתה שהוא היה המורה הרוחני שלה ושהייתה נסערת לגבי מה לעשות בהיעדרו. בזמן כזה נשמת-העל מיד מופיע, בהנחה והדבק מטוהר בלבו מעקבו אחר הוראות המורה הרוחני. דבק כן העוקב אחר הוראות המורה הרוחני ודאי מקבל הוראות ישירות מִלִּבּוֹ מִנֶי נשמת-העל. כך דבק כן תמיד מקבל עזרה באופן ישיר או עקיף מן המורה הרוחני ומנשמת-העל.

עלינו בזהירות לרשום זאת על פנינו שנוכחותו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּהאַדה בְּאִיסְקּוֹן מותנית על פני דבר אחד: ההתקדשות של עוקביו המסורים לביצוע משימתו. שרילה פרבהופאדה חשף בפנינו כאן את "סוד ההצלחה". עלינו לקבל וְלֶאֱצוֹר מתנה זו.

נִשְׁמָתָה של אִיסְקּוֹן. בנתנו הרצאה על הפסוק הראשון של שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם בְּקָרָקַס ב-21 בפברואר, 1975, השתמש שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בדוגמא חושפת. לא הייתה זו הנקודה העיקרית, אלא פשוט אנקדוטה חולפת. בכל זאת, שובה היא את תשומת-הלב:

כאן זה נאמר שמקור הינו חיים, מפני שפה זה נאמר, יַתוֹ 'נְוַיָאד איתַרַתַשׂ צַ'ה אַרְתְהֵשׁוּ אַבְּהיגְ'נַֿהּ סְוַרָאט. (הוא מודע באופן ישיר ועקיף לכל התופעות מחד, ומאידך הוא עצמאי). ממש כפי שאם אלקח כמקור של תנועת תודעת קְרּישְׁנַּה זו, הווה אומר שאני יודע הכל באופן ישיר ועקיף על התנועה. אם אינני יודע באופן ישיר ועקיף כל דבר בתנועה, אינני יכול להיקרא המייסד-אָאצָ'ארְיַה. ומרגע שהמקור נעשה ליודע, הוא החיים. אז לפיכך חומר משולל-תודעה איננו איכול להיות היודע של הכל.(הרצאה שׂ.בּ. 01.01.01 - קָרָקַס - 21 בפברואר 1975)

כשם שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הוא הנשמה של איסקון, כך אִיסְקּוֹן היא גופו.[30] כיוון שהזיקה היא גם רוחנית, הגוף אינו שונה מן המתגלם בו. בהקשר זה, העקרון (כפי שצוין לעיל) כבר הוסבר בַּמְפייס:

הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה אינה אלא... זהה עם המייסד אָאצָ'ארְיַה שלה. השותפים, עוקבים והמעון של חסדו השמיימי הם גפיים של עצמו. אף לא אחד מהם טוען ליותר מהיותו גף כפוף לחלוטין לרצון פרט יחיד זה.

כמעט ארבעה עשורים מאוחר יותר, אנו מוצאים שֶׁשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מקדם את אותו עקרון במכתב לְרָאיַרָאמַה (ו.ב: התכתבות - 11 בינואר, 1968):

ציינת באופן חביב מאוד שאני חייך. זה אומר שאתה גופי ובכך לא חיים ולא גוף ניתן להפרדה כיוון שבמישור הרוחני אין הפרדה כזו. במישור החומרי לעתים חיים נפרדים מן הגוף, אמנם במישור המוחלט אין כזאת הבחנה.

מונשמת מרוחו השוכנת פנימה של המייסד-אָאצָ'ארְיַה, אִיסְקּוֹן היא בעולם הזה התגלמות האון הרוחני של צַ'יְתַנְיַה. כישות שכך מקבלת את נשמתה משרילה פרבהופאדה, אִיסְקּוֹן עצמה נעשית ישות חברתית בת-קיימא. באופנו של יצור חי, היא מחבקת ומקפלת לתוכה את מגוון היסודות שבתוכה - חבריה ותתי-הקבוצות שביניהם - לחזון אשר מעבר, בו כל חלק ייחודי מעגן את האחדות המתומצתת של הכלל, בעוד השלם המאוחד מעניק ערך לאישיות המובחנת של כל אחד ואחד מחלקיו. באופן זה, איסקון משמשת כמופת לעקרון זה של שמיימיות הנחווית במסורות הַוַּיְשְׁנַּוַה: "אחדות מתוך הריבוי". [31] חוזר ומדגיש את הצורך העליון ביישומו בתוך אִיסְקּוֹן, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מסביר כיצד "הצלחתו תהיה תלויה ועומדת בהסכמה" (ו.בּ: מכתב לְקִירְתַנָאנַנְדַה, 18 באוקטובר, 1973):

הטבע החומרי פירושו מחלוקת ושסע, במיוחד בעידן זה של קַלי-יוּגַה. מאנם, עבור תנועה זו לתודעת קְרּישְׁנַּה הצלחתה תהיה תלויה בהסכמה, על אף שישנם סוגים רבים ושונים של פעילויות. בעולם החומרי קיימים מִגְוונים, אך אין הסכמה. בעולם הרוחני ישנם מגוונים, אמנם ישנה הסכמה. זהו ההבדל. החומרני בלי יכולת לווסת את המגוונים ואי-ההסכמות מוריד הכל לטימיון ולאפס. הם אינם יכולים לבוא לידי הסכמה עם מגוונים, אמנם אם נשאיר את קְרּישְׁנַּה במרכז, אז תהיה הסכמה במגוונים. זה נקרא אחדות מתוך הריבוי. אני לפיכך מציע שכל אנשינו ייפגשו בְּמָאיָאפּוּר כל שנה במהלך יום לידתו של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. בנוכחות כל הַגּ'י. בּי. סי והאנשים הבכירים עלינו לשוחח כיצד לעשות אחדות מתוך הריבוי. אמנם, אם נילחם על רקע הריבוי, אזי זהו המישור החומרי. בבקשה נסו לשמור את הפילוסופיה של אחדות מתוך הריבוי. דבר זה יעשה את תנועתנו למוצלחת.

סיבות ליסוד פְּרַבְּהוּפָּאדַה את איסקון

כאשר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ייסד בהצלחה את תנועתו של צַ'יְתַנְיַה כמשימת הזמנה והסברה עולמית, הוא קיבל את ההחלטה כבדת-המשקל ליצור מוסד חדש, החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, עם עצמו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה. הוא עשה זאת על בסיס הידע המעשי שלו. עיקר ידע זה בא מן המורה הרוחני שלו. לרוע המזל, אחרי שֶׁהַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נפטר, ידע זה ותובנותיו חדלו להיות מבוטאים במוסד של הגורו שלו - המקוטע כעת. מכאן, פרבהופאדה ייסד מוסד חדש, אשר כשלם ובכל חלקיו, יגלם ויפתח תובנה זו - כזו שמממשת עצמה כמחויבות בלתי-מעורערת, שאינה מתעייפת להעניק אהבת אלוהים טהורה לאנושות הסובלת בכל מקום.

מוסד חדש. המאמץ שהביא את שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לאמריקה מילא את ההוראה הישירה של המורה הרוחני. שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בשני מקרים בפרט ביקש מתלמידו אַבְּהַיַה צַ'רַנָּארַוינְדַה דָאסַה להזמין ולהסביר עבור קהל דוברי-האנגלית. אבהיה קיבל חניכה זו בפגישתו הראשונה עם שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ב-1922. וב-1936 הוא קיבל אותה שוב בדואר במה שהיה המגע האחרון ביניהם. באותו הזמן, שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ראה את ההדרדרות בתנופה המרוכזת והממושכת של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה אשר שלחה מזמינים ומסבירים לאנגליה ב-1933.[32] הוראתו לתלמיד מראה בבירור שלא נעה דעתו. במסלול הארוך והמגוון של מילוי הוראתו השמיימית של מורו הרוחני, עיצב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את מאמציו היצירתיים על הדגם שהתבסס בידי שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה עם הגודיה מטהה בשנות העשרים והשלושים. מסלול הרפתקאות זה סומן על ידי אבני דרך כגון ההופעה ב-1944 של "השיבה לאלוהות" באנגלית, הפרסום של הקנטו הראשון בשלושה כרכים של שְׂרִימַד בְּהָאגַוַתַם ב-1965-62, הייסוד ב-1966 של אִיסְקּוֹן בעיר ניו יורק, הביסוס של התנועה באנגליה וגרמניה ב-1969, וההשבה להודו ב-1970 של תנועת הריבון צַ'יְתַנְיַה, משוקמת ומחודשת. הרישום ההיסטורי מעניק עדות מניעה ומטלטלת לכל אורכו באשר למסירות הנפש והנאמנות עד כדי כאב בה שְׂרִיַלה פְּרַבְּהוּפָּאדַה תרם מעצמו למופת של מורו הרוחני.

התפוקה הספרותית של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מדגימה נאמנות זאת: ב-1927 שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה התחיל בחזרות להזמנה והסברה עולמית בכך שהפך את סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַׁנִּי למפייס. בעקבות צעדים אלה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה החל להתכונן לכניסתו בבוא הזמן לבמה העולמית בכך שהתחיל את "השיבה לאלוהות". [33].

שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה עבד בצמוד עם נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל על ספר סמכותי בשפה האנגלית - שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה בשלושה כרכים - על מנת להרשים את האירופים המחונכים בעומק ובטעם הנעלה של מדרשי הַגַּוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוים. עבודה זו נחשבה כה חיונית שהמזמינים והמסבירים של 1933 לא יצאו ליעדם עד שעותקים של הכרך הראשון היו בידם. שלושה עשורים מאוחר יותר כתב זאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מחדש - ועבד הפעם כמעט בכוחות עצמו - ופעל בשנים 1960-65 בחיבור, גיוס-הון, הדפסה, עריכה, והפצת הקנטו הראשון של הַבְּהָאגַוַתַם בשלושה כרכים - 1,100 עותקים מכל כרך. הוא לא עזב את כלבותה עד שלא היתה בידו ספינת קיטור עם תא-מטען מלא בעותקים של הַבְּהָאגַוַתַם ללוותו.

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הגיע לניו יורק בגפו וחסר כל-פרוטה, ועם זאת החל מיד לעמול על מנת לרכוש שטח נאה למקדש במנהטן. העדיפות שנתן למאמץ זה תואמת את זו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, שהוביל מאמץ ניכר - שאמנם לא נתן פרי - להקים מקדש מרשים בלונדון.[34] בכך, כמו במקרים רבים נוספים, התיעוד מציע שפע של עדות עד כמה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הונחה על ידי תקדים ההתנהלות של מורו הרוחני.

על רקע נאמנות זו, בחר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בחירה בולטת על פני השאר: החלטתו להמשיך במאמציו מחוץ לחסות של ארגונו המבוסס של מורו הרוחני בממנו את התנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה. בהמשך הדרך - בתוך שנתיים מייסוד אִיסְקּוֹן - המייסד שלה קיבל את אותו תואר מכבד שנשא מורו הרוחני: "שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה". שתי בחירות אלה נשאו לעתים תגובות ארסיות מאחים רוחניים. עם זאת, בדיקה מקורבת של הליכה בכיוון זה - סוג של שיקום וחיבור-מחודש למשימתו של מַהָאפְּרַבְּהוּ - חושף אותה כבאה ממקום של נאמנות למופת. לא יכלה להיות זאת אחרת.

למעשה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הציע לראשונה לשים את מאמץ ההזמנה וההסברה עד לאותה העת במערב תחת מעטה הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. במכתב מניו יורק שתאריכו 8 בנובמבר, 1965, הוא הפציר לשיתוף פעולה באחיו הרוחני בְּהַקְתי וילָאסַה תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה, אז ראש שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בְּמָאיָאפּוּרַה. קיבל חניכה תחת השם קוּנְֿגַ'ה בּיהָארִי דָאסַה, זוהה בעבר עם משימת רָאמַקְרּישְׁנַּה, ואילו כישורי הניהול שלו בעולם הובילו את את שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה לבסס אותו כמזכיר ומפקח על כל מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה[35] המכתב של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ראוי לציטוט נרחב:

אני כאן ורואה אני שדה טוב לעבודה אמנם אני בגפי ללא אנשים וכסף. בשביל לפתוח מרכז פה אנחנו זקוקים לבניינים משלנו. למשימת רָאמַקְרּישְׁנַּה או אחרת מאלו שפועלות כאן יש בניינים משלהן. אז אם אנחנו רוצים לפתוח פה מרכז אנו זקוקים גם לבניין משלנו. בניין כזה דורש לפחות 500,000 לַק רוּפּי או מאה אלף דולר. ובשביל לרהט את הבית עם חפצים מעודכנים אצטרך עוד שני לָק. אפשר שכסף זה יושג מחד אם נסיון יעשה. מאידך אני חושב שלביסוס הַמַּטְהַה ומקדשים כאן תוכלו לקחת אחריות ואני אעשה אותם עצמאיים. יש קושי בחילופי הדברים ואני חושב שאלא אם כן יש לך סידור מיוחד להתחלת ענף של צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה העברת הכספים תהיה קשה. אמנם אם יהיה בידיכם לעשות זאת בעזרת הממשלה המרכזית או של בנגל, פה יש הזדמנות טובה לפתוח מיד מרכז בניו יורק... בלי בית משלנו לא יהיה זה אפשרי לפתוח מרכז. עבורי ייקח זה זמן ארוך אמנם בשבילך יהיה זה קל מאוד. הַמַּרְווַרים של כלכותה הינם בידך בחסדו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. אם תרצה תוכל מיד לגיס הון של מיליון רופי - עשרה לָקים לפתיחת מרכז בניו יורק... עם מרכז אחד שיפתח, אוכל לפתוח עוד מרכזים רבים. אז פה יש סיכוי לשיתוף פעולה בינינו ואהיה שמח לדעת אם אתם מוכנים אליו. באתי לפה ללמוד את המצב ואילו בעיני הינו חביב מאוד ואם גם יהיה לך נעים לשתף פעולה יהיה הכל לתפארת ברצונו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה... אם אתה מסכים אז קבל זאת כעובדה שאני אחד מן העובדים של שרי מָאיָאפּוּר צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה. אין לי שאיפה של בעלות על מַטְהַה או מַנְדיר כלשהם אלא אני רוצה אמצעים לעבודה. אני עובד יומם וליל למען פרסום מהדורת הַבְּהָאגַוַתַם שלי מחד ומאידך אני צריך מרכזים בארצות המערב. אם הצלחה תהיה בידי בפתיחת מרכז בניו יורק, ניסיוני הבא יהיה להתחיל עוד אחד בקליפורניה וּמוֹנְטְרֵאָל... יש מקום רב לעבודה אלא שלרוע המזל בזבזנו את זמננו במריבה אחד עם השני בזמן שמשימת ראמקרישנה אשר הציגה את הדברים לא נכון עשתה הופעה ברחבי העולם כולו. על אף שהם לא כה פופולאריים בארצות זרות אלה עשו הם אלא רק תעמולה בקול גדול וכתוצאה הם משגשגים מאוד בהודו בזמן שאנשי הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה רעבים. עלינו עתה להתעשת. אם זה אפשרי הצטרף עם עוד מאחינו הרוחניים ונעשה לנו מאמץ משולב להזמין ולהסביר למענו של גַוּרַה הַרי בכל הערים והכפרים של ארצות המערב. (8 בנובמבר 1965 - מכתב לְתירְתְהַה מַהָארָאג' שנכתב מניו יורק)

אם אתה מסכים לשתף פעולה איתי כפי שהצעתי לעיל, אאריך את הויזה שלי... אחרת אשוב להודו. זקוק אני לעוזרים טובים לעבודה איתי מיידית. עליהם להיות מחונכים ובעלי אנגלית שוטפת כשם שאני דובר סנסקריט. להזמנה והסברה פה שתי שפות אנגלית וסנסקריט תהיינה בעלות עזר רב מאוד. אני חושב שתחת מנהיגותך על כל מחנה של אחינו הרוחניים לספק איש מתאים למטרה זו שעליו להסכים לעבוד תחת הכוונתי. אם זה אפשרי אז תראו כמה יהיה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה האהוב שלנו מרוצה מכולנו. אני חושב שעל כולנו לשים בעבר את מלחמת האחים שלנו ואילו עתה לצעוד קדימה למען מטרה טובה. אם עינם אינה יפה לכך עשה זאת בעצמך ומאידך אני לשרותך.

ב-23 בנובמבר, כיתב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה שוב, הפעם בתיאור של רכוש נקוב וסכום לתשלום בפועל, כך רושם: "...סבורני שסכום זה יכול אתה לארגן מיד ופשוט לפתוח ענף של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה משלך או לנקוב את שמו כַּגַּוּדִּיַה מַטְהַה של ניו יורק." (23 בנובמבר 1965 - מכתב לְתירְתְהַה מַהָארָאג' שנכתב מניו יורק)

כשהיה לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את ההבטחה לסכום גדול הבא בתרומה מהודו בשביל להבטיח מקדש, כתב הוא לְבוֹן מַהָארָאגַ'ה וּלְתירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה בתחינה שייקח גישה מסויימת, מבטיחה על מנת לשריין את הסכמת הממשלה המבוקשת להעברה של סכום לאמריקה. "הכל מוכן", כותם הוא לְתירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה:

נאמר שהבית מוכן, התורם אף הוא וכך גם שירותי הצנוע בהתראה על המקום. עתה הינך מוכן לתת את המגע האחרון כיוון שאתה התלמיד החביב של חסדו השמיימי. אני חושב ששרילה פרבהופאדה רוצה שבניסיון גדול זה עתה בשמי הצנוע שירותך המוערך יבוא גם הוא לידי ביטוי. (4 בפברואר 1966 - מכתב לְתירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה שנכתב מניו יורק)

באירוע, מאמצים מתוחים אלו לדלות שיתוף פעולה משני אחים רוחניים אלה לא נתנו פרי. בניגוד מוחלט, תלמיד צעיר של אח רוחני, ברהמצ'ארי ושמו מַנְגַלְנילוֹי,[36] כתב לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ברצונו לבטא את הערצתו למאמץ של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ולנחישותו לסייע לו. יתרה מזאת, מורו הרוחני של מַנְגַלְנילוֹי, מָאדְהַוַה מַהָארָאגַ'ה, לא היה שתף להתלהבות של תלמידו. פרבהופאדה ביקש מִמַּנְגַלְנילוֹי לרתום ולדחוף את מָאדְהַוַה מַהָארָאגַ'ה לקחת את המאמץ בהודו להבטיח את שחרור ההון. עם זאת התגובה שקיבל פְּרַבְּהוּפָּאדַה מִמַּנְגַלְנילוֹי הסגירה שלא במכוון את טינתו כלפי אי איזה עוד אח רוחני. פה היא תגובתו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה שנאמרה בגילוי לב:

בקשתי לגבי עניין זה (עזרה בשחרור ההון) מִשְּׂרִיפַּדַה בּוֹן מַהָארָאגַ'ה נענתה בשלילה, ותוך כך ביקשתי מִשְּׂרִיפַּדַה תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה לראות את הנשיא ושר האוצר אמנם מאוחר יותר ניסה הוא להימנע מכך. אז עלי לבקש מִשְּׂריפַּדַה מַדְהַוַה מַהָארָאגַ'ה דרכך עמל בעל חשיבות עליונה זה לראות את הנשיא ואת שר האוצר מיידית עם התייחסות להצעתי כפי שזו מוכרת על ידי שגרירות הודו בוושינגטון.

כתבת לאמור במכתבך תחת התגובה שאתה רוצה להצטרף תחילה אלי אז לדבר עם שְׂרִיפַּדַה מַהָארָאגַ'ה על שיתוף פעולה אחרת המסע שלך לארץ זו תתבטל על ידו. לא יכולתי לעקוב אחר המסקנה שבהצעה. אתה חושב ששיתוף פעולה איתי טרם הצטרפותך אלי פה איננה אפשרית? מדוע הלך-רוח זה. כלום עסק זה פרטי שלי?

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה רצה לבנות מקדשים בארצות חוץ כמרכזי הזמנה והסברה למסר של שְׂרִילַה רֻוּפַּה רַגְהוּנַתְהַה ואילו אני מנסה זאת בחלק עולם זה. הכסף מוכן וההזדמנות פתוחה. אם בראות את שר האוצר עבודה זאת יכולה להיות בטיפול נוח מדוע שנמתין זמן מה שאינך יכול לדבר עם גוּרוּ מַהָארָאג' אודות שיתוף פעולה כלשהו מפני שאתה מפחד שמסעך כאן עלול להתבטל. אנא אל תחשוב באופן הזה. קח הכל כעבודה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ונסה לשתף פעולה ברוח זו. מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה ניכר בו כי כָּשָׁל.

שני המשפטים האחרונים לעיל נשארים בעלי משמעות רבה לנו בְּאיסְקּוֹן כיום. אלה מזכים בהתבוננות. במשפט הראשון, פְּרַבְּהוּפָּאדַה נותן שני כיוונים חיוניים להצלחה רוחנית: להתייחס לכל מאמץ כאל "עבודה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה" (ולא כאל "שלי" או "שלך"). הַחיוּת שבהלך-רוח זה - מתוכה יש לשתף לפעולה. המשפט הבא של פְּרַבְּהוּפָּאדַה שוטח ללא כחל וסרק את ההשלכות של אי-מילוי ההוראות שכרגע ניתנו: כישלון מוכח.

קרה זאת ב-1966 בה שרילה פרבהופאדה קיבל תובנה בלתי-מוזמנת: הפגמים הרוחניים שנחו מעל כשלון הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נשארו באיתנם שלושה עשורים מאוחר יותר.

לאחר שהתבדו כל תקוותיו לשיתוף פעולה מתורמים, ממשלה, ואחים רוחניים, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה להתחיל מאפס - רק הוא, בגפו. נחוש בכוחו, כתב לְמַנְגַלְנילוֹי, "אין שוב צורך בעזרה מכל אחד אחר."[37]

זאת, איפוא, חלק מהותי בהקשר בו החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה נולדה. החלק האחר הוא המימוש העצמי הרוחני שהעניק פְּרַבְּהוּפָּאדַה לחלק הולך וגדל של אמריקאים צעירים שנתנו את תשומת-ליבם הכנה והנחושה למדרשיו של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה.

מה היה על פְּרַבְּהופָּאדַה לעשות? בתחינתו הראשונה לשיתוף פעולה ששלח לְתירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה בנובמבר 1965, מיד אחרי הגעתו לעיר ניו יורק, פְּרַבְּהוּפָּאדַה הציע לעבוד בגבולות מוסד אחיו הרוחני:

אז פה יש סיכוי לשיתוף פעולה בינינו ויהיה לי לעונג לדעת אם אתם מוכנים אליו. באתי לפה ללמוד את המצב ואילו בעיני הינו חביב מאוד ואם גם יהיה לך נעים לשתף פעולה יהיה הכל לתפארת ברצונו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה... אם אתה מסכים אז קבל זאת כעובדה שאני אחד מן העובדים של שְׂרִי מָאיָאפּוּר צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה. (8 בנובמבר 1965 - מכתב לְתירְתְהַה מַהָארָאג' שנכתב מניו יורק)

משהוכיחו עצמם - הנמען - ואחרים רבים - כבטלים בעניין זה, ביסס שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מוסד משלו.

בעבור מעשה זה, או אז נפל גינוי בחלקו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. כותב שנתיים וחצי מאוחר יותר למזכיר של משימת הַגַּוּדִּיַה בכלכותה,[38] שרילה פרבהופאדה לוקח לידיו שוב את מושכות שיתוף הפעולה, חוזר ומדגיש צירוף סמיכות זה, שוב ושוב כמו תוף פועם. הוא אף מצטט את היעדרו לא בלבד כדי לנזוף באחיו הרוחניים אלא גם בשביל לנמק בחוכמה את הייסוד מטעמו של איסְקּוֹן:

... בעניין פעילויותי להפצת מטרתו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאגַ'ה, אני מוכן לשתף פעולה עם משימת הַגַּוּדִיַה בכל המובנים, אמנם אינני יודע תחת איזה מצב מוכן אתה לשיתוף הפעולה עימי. אלא אני מוכן לקבל כל מצב עבור קבלת שיתוף פעולתך המלא. לכן יהיה לי לרצון לדעת תחת איזה מצב שיתוף הפעולה בינינו אפשרי. ברם אני מוכן בכל היבט ואמתין לתגובתך בחפץ לב.

עד כמה שזה נוגע לפתיחתי ארגון נוסף הידוע בשם החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, היה זה בלתי-נמנע כיוון שאיש מבין אחינו הרוחניים אינם משתפים פעולה אחד עם השני. כל אחד מאיתנו מוביל מוסד משלו, ולכן ישנו הבדל דעים אף בין משימת הַגַּוּדִּיַה וְהַגַּוּדִּיַה מַטְהַה.

אז אם עתה זה אפשרי לשלב את כוחותינו, אהיה האיש הראשון לברך הזדמנות טובה זאת. להבדיל מאחרים, אם משימת הַגַּוּדִיַה מוכנה לשתף פעולה איתי, אהיה מוכן לקבל שיתוף פעולה זה בכל מצב. נא הודיע לי את תנאיך לשיתוף הפעולה, ויהיה לי לעונג לשקול זאת. (מכתב לַגּוַדִּיַה מַטְהַה מִוְּרּינְדָאבַּן החדשה, ארצות הברית)

שלושה ימים לאחר שכתב תגובתו, הסגיר שרילה פרבהופאדה את דעתו במכתב לתלמידו בְּרַהְמָאנַנְדַה דָאסַה:

בעניין מכתב משימת הגודיה של ד"ר שְׂיָאמַה סוּנְדַר בְּרַהְמָאצָ'ארי, עניתי וביקשתי מהם עבור תנאי שיתוף הפעולה שהוא הזכיר. הבה נראה את תנאיהם, על אף שזהו עסק שאבד עליו הכלח. עדיין, כפי שאתם יודעים, לעולם לא נעשתי מיואש בשום מצב. אז אני מנהל עימם מגעים בתקווה לראות את שיתוף הפעולה בינינו ממשמש ובא.(26 במאי 1969 - מכתב לִבְרָאהְמָאנַנְדַה מִוְּרּינְדָאבַּן החדשה, ארצות הברית)

יש לציין כי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הלך והתאמץ בשיתופי פעולה עם חברי הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה עד נשימתו האחרונה.[39] עמידתו על המטרה היא עדות למחויבותו להוראה הבאה ממורו הרוחני. זוהי רוחו, הניתנת להעברה באימרה: "עסק זה אבד עליו הכלח, אמנם אני לעולם איני מתייאש."

הקריאה המתמדת לרעיון שיתוף הפעולה מצד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה במכתבים אלה מסגירה שצירוף מילים זה נושא משמעות מיוחדת עבורו. עלינו להקדיש זמן מה לתפוס זאת. המילה האנגלית באה משורש לטיני שפירושו פשוט "לעבוד ביחד עם", אמנם במדרשי פְּרַבְּהוּפָּאדַה המונח נטען במשמעות רוחנית עמוקה. בהרצאה (סיאטל, 1968), שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ביטא משמעות זו בפשטות אופיינית: "כשאתה עושה דבר מה בשיתוף פעולה עם הריבון, דבר זה נקרא בְּהַקְתי." שיתוף פעולה זה עם קרישנה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מדגיש, הוא רצוני במהותו (9 באוקטובר, 1968 - הרצאה - סיאטל):

אנו אנשים ואף קְרּישְׁנַּה הוא איש, ויחסינו עם קְרּישְׁנַּה פתוחים תמיד כהסכם התנדבותי. גישה התנדבותית זאת - "כן, קְרּישְׁנַּה, אשתף פעולה ברצון. כל מה שתגיד" - נכונות מוכנה זו לציית אפשרית רק אם ישנה אהבה. הכרחה לא תגרום לי להסכים. אבל אם ישנה אהבה, הו, אעשה זאת ברצון. זה בְּהַקְתי. זו תודעת קְרּישְׁנַּה.[40]

שיתוף פעולה הוא העקרון החיוני בכל מערכת יחסים חברתית בריאה, והוא משיג את היישום הגבוה שלו במימד השמיימי. הריבון הוא אישי בעליון. לפיכך הוא חברתי בעליון, מפני שאישיות מקבלת תוקף רק ביחסים עם אנשים אחרים. מסיבה זו, כפי שאמר פְּרַבְּהוּפָּאדַה פעם רבות, "קְרּישְׁנַּה לעולם אינו לבד." בהזדמנות אחת, הוא ציין: "כאשר אנו מדברים על קְרּישְׁנַּה, 'קְרּישְׁנַּה' פירושו קְרּישְׁנַּה עם הדבקים שלו" (ו.בּ.: הרצאה, לוס אנג'לס, 10 בינואר, 1969). דבקיו של הריבון נעשים אף מהותיים לזהותו שלו עצמו. השמות של קרישנה בעצמם מדגימים עובדה זאת בכך שהם כוללים שמות של דבקיו הקרובים והאינטימיים: יַשׂוֹדָאנַנְדַנַה, רָאמַנוּגַ'ה, רָאדְהָארַמַנַּה, וכו'. כך, העליון המוחלט הוא בו זמנית עליון יחסי - ונכנס לתוך יחסים עם כל המגוון של דבקים כפרטים לשמם. כתוצאה, מגוון הצורות נעשה משולב עוד ועוד באיחוד מושלם יותר. באופן זה, יחסיות טרסצנדנטית מתממשת כחברה הניחנת בשיתוף הפעולה ההרמוני ביותר, ודרך הפעולה של יחסים אלו הריבון - ושותפיו - גוברים לעד ביופי, שפע, חדווה וידע.

גאולה עבור דבק גַוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוַה פירושו חיברות לתוך חברה גבוהה ביותר זו - להתקבל, למשל, לחברה של ששת הגוסואמים או לתוך מעגל הגופיות שאפשר המשרתות את רַתי-מַנְֿגַ'רִי או לַליתָא-סַקְהִי. גינוי הוא ההיפך: בידוד והוצאה מן הכלל. אנו כישויות חיים זרים-לעצמנו, לא משתפי-פעולה - חיים פה בגלות, מבודדים בבידוד חברתי על ידי החומות הבלתי-חדירות של האנוכיות שלנו - תמיד מזומנים לשוב כחברים משולבים באופן מלא של מציאות טרנסצנדנטית זו. אף בְּהַקְתי-יוֹגַה היא התרגול לפיו אנו נעשים כשירים להצטרף לשם. באמצעות בהקתי, אנו נעשים משולבים באופן הולך ומתגבר לתוך החברה השמיימית, קרוב יותר לִקְרּישְׁנַּה ולשותפיו, ומאידך באותו הזמן, אנו מנסים להביא אחרים איתנו. "הרי זו היוגה הגבוהה ביותר," אמר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ב-1968 בסן פרנסיסקו.

אם תדחפו תנועה זו של תודעת קרישנה, אז תבצעו את הסוג הגבוה ביותר של יוגה. אל תהיו מולכים שולל על ידי מה שבא לכאורה בשם 'יוגה'. זוהי יוגה. יוגה פירושה שיתוף פעולה, עם העליון.(17 במרץ, 1968 - הרצאה על בּ.ג. 7.1 - סן פרנסיסקו)

בהקתי הוא היוגה של שיתוף פעולה. מכל החברות הרוחניות בעולם הזה, תנועת הַסַּנְֹקִִירְתַנַה מובילה אותנו באופן המלא ביותר לשיתוף פעולה טרנסצנדנטי זה. מאחר וְסַנְֹקִִירְתַנַה היא הַיּוּגַה-דְהַרְמַה, בעידן זה של מריבה, אנו נשוב לממלכה של קְרּישְׁנַּה לא כפרטים מבודדים אלא כולנו יחדיו. "תמיד יהיה לנו איסקון נוסף שם," כתב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.[41]

הייסוד של פְּרַבְּהוּפָּאדַה את איסְקּוֹן היה "בלתי נמנע" עקב כשלון שיתוף הפעולה בתוך הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. המוסד החדש, אבל הבלתי נמנע, תוכנן לפרטי פרטים ע"י שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּהאדַה, שקיבל באמונה כדגם הָאֶקְלֵזְיוֹלוֹגי את המוסד של המורה הרוחני שלו - מנופץ ללא כל תקווה דאז. ייסוד אִיסְקּוֹן ביולי 1966 הוכיח את עצמו כצעד ראשון בלבד בחמישה הכרחיים למען כינון מחודש לתנועתו של צַ'יְתַנְיַה. בקיץ 1966, הנושא של התואר הגדול - אם לא גדול ביותר - "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" לא היה אלא איש כבן שבעים, בעל מקום חנות שפשטה את הרגל, וחבורת אספסוף של ילדים. עם זאת הזרע נשתל וייתן את פירותיו.[42] זה לקח ארבע שנים נוספות לערך עבור כל היסודות המבוקשים להתממש, כך שֶאִיסְקּוֹן נעשתה כשירה להיות הפריון והמימוש של מוסד הַגַּוּדִּיַה-מַטְהַה.

החברה הבינלאומית לתודעת קרישנה. שם זה חדש לחברה חדשה, עם ראשי תיבות באורח קצר, קולע ועדכני. למרות חדשנותו של השם, מהדהדים בו שני שמות ישנים, אשר מסגירים שהחברה, על אף החידוש בה, מנציחה את שורשיה העתיקים והמודרניים. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּהאדַה מתאר בעצמו את מטבע הלשון "תודעת קְרּישְׁנַּה" כתרגום של הצירוף בסנסקריט קְרּישְׁנַּבְּהָאוַנָאמְרּיתַה. הוא כותב: "התנועה שלנו לתודעת קְרּישְׁנַּה נקראת לכן קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה-סַנְֹגְהַה, או חברתם של אנשים המסופקים פשוט במחשבות על קְרּישְׁנַּה" (שׂ.בּ 9.9.45, התעמקות). במידה והקורא תוהה בנקודה זו היכן מופיעה המילה "בינלאומי" בצירוף קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה-סַנְֹגְהַה, פְּרַבְּהוּפָּאדַה מעיד, בפועל, שהיא קיימת בִּקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה.

למי ששקוע בִּקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה אין טובת הנאה חומרית לבקש מִקְרּישְׁנַּה. במקום זאת, אדם כזה מתפלל לריבון לברכה שיוכל להפיץ את תהילותיו ברחבי העולמות.

תודעת קְרּישְׁנַּה נותנת לא רק אושר לדבקים הניחנים בה אלא דוחפת אותם גם להעניק זאת לאחרים, ובכך מפיצים אותה "על פני כל העולמות".

עם זאת במחשבה, רואים אנו שהביטוי קְרּישְׁנַּבְּהָאוַנָאמְרּיתַה מרמז על פסוק חשוב בַּצַּ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה (צ'.צ' אָאדי-לִילָא 16.1):

וַנְדֵא שְׂרִי-קְרּישְׁנַּה-צַ'יְתַנְיַםּ קְרּישְׁנַּה-בְהָאוָאמְרּיתַםּ הי יַהּ
אָאסְוָאדְיָאסְוָאדַיַן בְּהַקְתָאן פְּרֵמַה-דִיקְשָׁאםּ אַשׂיקְשַׁיַת

הלל וברכות לְצַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שטעם בעצמו מן הנקטר של אהבה אקסטטית לִקְרּישְׁנַּה והורה אז לדבקיו כיצד לטעום ממנה. כך האיר אותם אודות אהבה אקסטטית לִקְרּישְׁנַּה בשביל לחנוך אותם לידע טְרַנְסְצֶנְדֶנְטָלי.

כאן הטבע של "האהבה האקסטטית לִקְרּישְׁנַּה" של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ הוא כזה שהוא נהנה ממנו בעצמו וכך גורם לאחרים גם כן. דבקים אלה המקבלים כך קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוָאמְרּיתַה בעצמם נעשים טועמים וגם מעניקים. בדרך זו, החברה לתודעת קרישנה באופן טבעי נעשית "בינלאומית".

שני שמות לְמַהָאפְּרַבְּהוּ מופיעים בשורה הראשונה לפסוק זה: קְרּישְׁנַּה-צַ'יְתַנְיַה וּקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוָאמְרּיתַה. אלה כמעט נרדפים, ומציינים שניהם אדם שתודעתו שקועה בִּקְרּישְׁנַּה.[43] שני המושגים, אם כך, מבוטאים היטב ובאופן שווה במונח "תודעת קְרּישְׁנַּה". כך, שם הריבון צַ'יְתַנְיַה - המבוטא בשפה האנגלית "כתודעת קְרּישְׁנַּה" - שוכן בשם החברה שנוסדה על ידי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.

האב הקדמון האחר של "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" הוא "וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא." מילים אלה מופיעות בתוך ההכרזה החגיגית הסוגרת כל ספר של הַבְּהָאגַוַתַה-סַנְדַרְבְּהַה מאת שְׂרִילַה גִ'יוַה גוֹסְוָאמִי. המילה סַבְּהָא פירושה "חברה". המילה וישוה פירושה "כלל-עולמי", אשר במקומו יכול לעמוד "בינלאומי". אנו יכולים לקחת את הנמען של "וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה" - מילולית "מלך הוישנוים" - בתור הריבון צַ'יְתַנְיַה, כפי שאנו מוצאים במאמר הַסַּגּ'גַ'נַה-תוֹשָׁאנִּי המדווח על "ייסודה מחדש" של החברה מפי שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ב-1919:[44] "שְׂרִי צַ'יְתַנְיַדֵוַה הוא קְרּישְׁנַּצַ'ינְדְרַה בעצמו, מלך כל הַוַיְשְׁנַּוים בעולם, וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה. התקהלות דבקיו היא הַשְּׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא."

אם המילים "תודעת קְרּישְׁנַּה" בשם החברה של פְּרַבְּהוּפָּאדַה טומנות בחובן את שם שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה, ואם "וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה" מציין את שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה, אז הכינוי "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" גם נושא מחווה לְוישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא. אם, לחלופין "וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה" מתפרש כדבקים המובילים שהשיגו שלב מתקדם של תודעת קְרּישְׁנַּה,[45] כוחו של שמו האנגלי שנתן שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה למוסד שלו יפה באותה המידה. מכל מקום, אנו רואים שהם "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" מציין, על רשת הרמיזות וההשגות שבו, שהחברה שזו שמה נשארת מחוברת באופן עמוק ומטופחת בידי מורשת הַגַּוּדִּיַה, אפילו, באותה המידה, מחיה החברה מורשת זו על מנת לשאתה קדימה, מחודשת ביעילות רב-תרבותית בזירה הבינלאומית.

בעשותו כן, נשאר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נאמן לקודמיו הגדולים במסורת. ב-1919, מורו הרוחני כינן מחדש באופן רשמי את הַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-סַבְּהָא של בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה, ומשקם את השם הישן וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַרָאגַ'ה-סַבְּהָא. במעמד זה, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ציין שֶׁוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'סַבְּהָא שמעמדה נצחי, ושירדה לעולם עם מַהָאפְּרַבְּהוּ ושותפיו, התכסתה לעתים באנרגיה המשלה; עם זאת, דבקים עוצמתיים עולים ומציתים אותה מחדש וכך מדבירים את עלטת העולם.

כך זה קרה, שאחר זמנו של שְׂרִילַה וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה וּשְׂרִילַה בַּלַדֵוַה וידְיָאבְּהֻוּשַׁנַּה, נעשתה הַוּישְׂוַוַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהא כמעט בלתי-ניתנת לגילוי, עד "שבשנת 399 לגאורה (1885 לס' הנוצרים), כוכב נוצץ בשמי הַוַּיְשְׁנַּוַה הכלל-עולמיים האיר מחדש את הַשְׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא." "כוכב נוצץ" זה היה שְׂרִילַה בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה, "המשרת של מלך הַוַּיְשְׁנַּוים הכלל-עולמיים", אשר העניק לַסַּבְּהָא הערוכה-מחדש חיים, אנרגיה רוחנית והישגים. ב-1919, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה יצק מחדש והפיח רוח חיים בַּוישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא, מציג לתוך מסורת הַגַּוּדִּיַה מסדר הזמנה והסברה מאורגן של סַנְנְיָאסִים וּבְרַהְמָאצָ'ארִים שמרכזו במקדשים. המשימה התפשטה במהרה ברחבי הודו ועשתה גיחה ראשונית לאירופה, רק כדי שאורה ייכבה שוב לשלושים שנים ארוכות. אז, ב-1966, בניו יורק - ביססה באופן בלעדי את מסורתו במערב, וגילתה שמה שנשאר מן הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נעשה "חסר שימוש" [46] - שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, בעקבות קודמיו המהוללים, גרם שוב להארה-מחדש של הַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא, כעת משוקמת ובעלת רוח-חיים חדשה בשם והסגנון העונים לשם החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה.

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. עוקבים קיבלו חניכה, מספרם גדל, והחלו לפתוח מקדשים בקצב זריז: סן פרנסיסקו, אז מונטראול, לוס אנג'לס, בוסטון, וכן הלאה. דבקים המתקדמים במיומנות החניכה שלהם, ועם שכך עשו, נעשו מסוגלים יותר ויותר להבין את מורם ורבם. ממש כשם שהמהא-מנתרה חושפת עצמה בהדרגה בפני אלה המזמרים באופן הראוי, כך המורה הרוחני מתגלה לפני התלמידים העוקבים כראוי. כתוצאה, "הַסְוָאמִי" וּ"סְוָאמִיגִ'י" נעשו "שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה". דבר זה קרה בְּבוסטון, בחילופי דבר בלתי-מתוכננים. גוֹוינְדַה דָאסִי כותבת מזכרונה.

בינות כולם היה ידוע כְּסְוָאמִיגִ'י. זה היה עד מאי 1968. אז גַוּרַסוּנְדַר (הבעל של גוֹוינְדַה דָאסִי) החליט שהוא רוצה לקרוא לי גוֹוינְדַגִ'י, וכך ביקש מִפְּרַבְּהוּפָּאדַה וּפְרַבְּהוּפָּאדַה אמר, "לא, למעשה 'ג'י' הוא סוג ג' של פניה. מוטב לא לקרוא לה גוֹוינְדַגִ'י." אז מצאתי לנכון לשאול, ישבתי ממש מולו ואמרתי, "ובכן, אם זו צורת פנייה סוג ג', למה אנחנו קוראים לך 'ג'י'? מדוע אנו קוראים לך סְוָאמִיגִ'י? והוא אמר, "זה לא מאוד חשוב." אני אמרתי, "הו, לא, זה חשוב ביותר. אם זהו סוג ג' של פניה, אז איננו רוצים לקרוא לך כך. אנחנו רוצים לקרוא לך בסוג א' המוצלח ביותר. אז אמור לנו מה יהיה שם טוב עבורנו לקרוא לך בשמו." והוא היה צנוע מאוד, נחבא אל הכלים, אמנם לחצתי עליו, "עלינו לשנות זאת", והוא אמר, "תוכל לקרוא לי גוּרוּדֵב או גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה או פְּרַבְּהוּפָּאדַה." אז אמרתי, "ובכן, אלה שלושה. אנו צריכים רק אחד." אז אמרתי, "ובכן, איזה מהם הוא הטוב ביותר?" והוא ענה, "שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הוא נחמד, זה הטוב ביותר." אז אמרתי, "מהיום אתה תקרא שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה." כך אמרתי לכל הדבקים. חלקם לא אהבו זאת כיוון שהוא סוג של ביטוי קשה להגייה, בעוד "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" ו"סְוָאמִיגִ'י" זורמים ביתר קלות. אמנם בהדרגה התחלנו לקרוא לו שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מאותו הזמן הלאה.[47]

דרכו של השינוי היה בנמיכות-רוח, קליל; השינוי עצמו, מהפכני. לא היה זה כך אלמלא "גוּרוּדֵוַה" או "גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה" היו בנמצא - מאחר ושניהם ככינויים היו בשימוש רחב היקף. אמנם "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" הינו יוצא-דופן.

המילה מופיעה בַּצַּ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה (צ'.צ' מַדְהְיַה 10.23), מקום בו קָאשִׂי מישְׂרַה מתייחס לריבון צַ'יְתַנְיַה בעצמו כאל "פְּרַבְּהוּפָּאדַה." שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מעיר:

בפסוק זה המילה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, המתייחסת לשרי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, היא משמעותית. בהתייחסו לזה, שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה מעיר, "שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ הוא אישיות אלוה העילאי בעצמו, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, וכל משרתיו פונים אליו בשם פְּרַבְּהוּפָּאדַה. זה אומר שישנם הרבה פְּרַבְּהוּ שמוצאים מקלט בכפות רגלי הלוטוס שלו." הַוַיְשְׁנַּוַה הטהור מכונה פְּרַבְּהוּ, ופניה זו היא אבן-פינת נימוס בין וַיְשְׁנַּוים. כְּשֶׁפְּרַבְּהוּ רבים חוסים תחת כפות רגלי הלוטוס של פְּרַבְּהוּ אחר, הפניה פְּרַבְּהוּפָּאדַה משמשת. אל שְׂרִי ניתְיָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ וּשְׂרִי אַדְוַיְתַה פְּרַבְּהוּ פונים גם כן כִּפְרַבְּהוּפָּאדַה. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שְׂרִי אַדְוַיְתַה פְּרַבְּהוּ וּשְׂרִי ניתְיָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ הם כולם וישְׁנּוּ-תַתְתְוַה, אישיות אלוה העילאי, הריבון וישְׁנּוּ. לפיכך כל ישויות החיים חוסות בכפות רגלי הלוטוס שלהם. וישְׁנּוּ הוא הריבון הנצחי עבור כולם, ואילו נציגו הינו משרתו הכמוס. אדם כזה נוהג כמורה הרוחני עבור וישנוים טירונים; לפיכך המורה הרוחני הינו מכובד כִּשְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה או הריבון וישנו בעצמו. מסיבה זו פונים אל המורה הרוחני כְּאוֹםּ וישְׁנּוּפָּאדַה או פְּרַבְּהוּפָּאדַה.

בתוכי שושלתנו "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" משמש בפרט לחלוק כבוד למאורות בהם נכללים ששת הַגּוֹסְוָאמִים, ואז - מאות שנים לאחר מכן - שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה.[48] הכותרת אם כן שמה את מייסד איסקון בחברה נדירה ביותר. יתרה מזאת, שיתוף כינוי זה ("שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה") בין גוּרוּ ותלמיד יוצר זיקה מעמיקה ויוצאת דופן כאחד בין שתי האישויות והישגיהן.

כמעט שנה לאחר השיחה עם גווינדה דאסי, מגזין השיבה הביתה לאלוהות מס' 23 (18 באפריל, 1969) הקדיש עמוד שלם תחת הכותרת הבולטת "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" כדי לבשר אודות התואר.[49] "פְּרַבְּהוּפָּאד" נותן הופעה נוספת רק במס' 25 (ספטמבר 1969) (1969 השיבה הביתה לאלוהות מספר 25), ואחרי כן הוא נעשה תקני באופן זריז. אף בגליון מס' 27 (ללא תאריך) (1969 השיבה הביתה לאלוהות מספר 27) "סְוָאמִיגִ'י" עושה את הופעתו הראשונה בדפי השיבה הביתה לאלוהות.[50]

תיארנו על רצף זמני את הצעדים החיוניים או השלבים או על פיהם עוצבה איסקון תחת השגחת פְּרַבְּהוּפָּאדַה:

➊ הקמת מוסד הנושא את השם "החברה הבינלאומית לתודעת קרישנה."

➋ הכרה במייסד זה תחת הכותרת "פְּרַבְּהוּפָּאדַה".

שלושה יסודות מהותיים טרם מומשו בבסיס-תורת צורתה של אִיסְקּוֹן. כולם מצאו את מקומם הסופי בְּהַשְׁכֵּם 1971. אלו הם:

➌ ההכרה היתרה בִּפְרַבְּהוּפָּאדַה באמצעות התואר "המייסד-אָאצָ'ארְיַה".

➍ רכישת אדמה בִּשְׂרִידְהָאמַה מָאיָאפּוּרַה למען "המפקדה העולמית" של אִיסְקּוֹן, וחנוכה טקסית של מקדש הַפְּלָנֵטָרְיוּם הַוֵּדי במקום.

בזאת, כל אבני היסוד של אִיסְקּוֹן באו לידי מקומן בידי המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה.[51]

מייסד-אָאצָ'ארְיַה. זמן-מה עבר עד שתואר רב-חשיבות זה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נעשה עניין שבשגרה. מאותו רגע, ב-1970 התואר "אָאצָ'ארְיַה" לכשעצמו נתפס כלא-ראוי ובלתי-מכבד. אך ברור הדבר שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ידע בדיוק את אשר רצה מן ההתחלה.

אף-על-פי-כן, מיד לאחר שהכריז על איסקון ב-1966, מציג נייר המכתבים של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את מעמדו פשוט בתור "אָאצָ'ארְיַה: סְוָאמִי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה."[52] באותו האופן, קיבלה שורת המילים "אָאצָ'ארְיַה: א.צ' בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי" תפוצה פומבית בעלון (פלָיֶיר) המפורסם "הישאר מעלה לנצח!" של ספטמבר, 1966.[53] כאשר אנו בוחנים את מעט השנים הראשונות של "השיבה הביתה לאלוהות", [54] איננו מוצאים בשום מקום מכתב רשמי או שורות בסגנון ראש-התורן המורות על שם ומעמד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בתוך אִיסְקּוֹן - להוציא שני יוצאי דופן בולטים.[55] אלה מתרחשים רק בגיליונות השני (12 בספטמבר, 1966) והרביעי (15 בדצמבר, 1966) - שניהם אשר בסגנון, האופי והבולטות שלהם מצביעים על היד המכוונת של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, על אף היעדרותם הבולטת דבר שבמיסתורין.

בגליון השני והרביעי של השיבה הביתה לאלוהות, השער הקידמי והפנימי מציג תמונה כמעט במלוא העמוד של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. (ישנן שתי תמונות שונות, כל אחת מראה את פְּרַבְּהוּפָּאדַה מול עץ הַבּוּקִיצָה החסונה בפארק כיכר תומפקינס, שניהם מאותו המאמר "בָּאָחֵר של אִיסְט וילֶג'".) ברווח מעל כל תמונה עומדות המילים:

חסדו השמיימי
ומתחת:
סְוָאמִי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה
מייסד אָאצָ'ארְיַה
החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, בע"מ.

מיד אחרי שני גליונות מוקדמים אלו, נעלם התואר "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" עד למס' 28 (בשלהי 1969),[56] ומשם הוא מופיע מחדש כטיפול כמעט זהה לשני אלו של שלהי 1966. בגליון 1969, תצלום של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לוקח את כל הדף הראשון, ומשאיר מקום רק לכותרת תחתיו:

שְׂרִי שְׂרִימַד א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי
המייסד-אָאצָׁ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן וגדול הנציגים
של תודעת קְרּישְׁנַּה בעולם המערבי.

עם זאת, כמעט שונה חולפת עד שנראה שוב טיפול כזה למעמדו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. אז, עם השיבה לאלוהות מס. 36 (בשלהי 1970) (1970 השיבה הביתה לאלוהות מס' 36) אנו מוצאים את ההתחלה של הצגה תקנית וסדירה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כפי שאנו רגילים לראותה כיום - ולה אבטיפוס בשני הגיליונות הראשונים של השיבה הביתה לאלוהות - תמונה גדולה מעל שמו ומעמד מובא במלואו:

חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה
המייסד-אָאצָ'ארְיַה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה

על אף שלקח זמן עד שהכותרת מייסד-אָאצָ'ארְיַה נעשתה לדבר שבשגרה, ברור הדבר שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה שמר זאת בדעתו זה זמן רב. הצגותיו המסוימות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה בשלושה גליונות מוקדמים אלה הן ללא ספק מעטות ולא-סדירות. עם זאת כל השלושה דובקות כולן כאחת בדוגמא משותפת - כְּאִם הודרכו באמצעות גליון של עריכה סגנונית אחידה - שניתן לראות את היד המנחה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מאחוריהן.

המשבר החמור של 1970 - שנגענו בו בראשית התעמקות זו בטקסט - הנחה את שרילה פרבהופאדה לנקוט באמצעים שיקומיים לחיזוק תנועתו.[57] ביניהם נכלל ייסוד מוצק של תקנים לשימוש ב"מייסד-אָאצָ'ארְיַה" כתוארו ביחס לאיסקון. בעושו כן, פְּרַבְּהוּפָּאדַה התכוון להרשים על פני כל חברי אִיסְקּוֹן את הצורך לעמיק את הבנתנו של מעמדו ולהמשיך להגות בזה בדעתנו.

מה עושה זאת כה חשוב? הכוח הרוחני של אִיסְקּוֹן תלוי בכך. און רוחני זה, בראשיתה של אִיסְקּוֹן, נשען לחלוטין על שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. תלמידיו, בעוקבם אחר הוראותיו - אפילו באופן גולמי ומתנדנד לעתים - נעשו בעצמם מועצמים מאונו. עם דבקים טירונים בלבד כסוכניו היעילים והפעילים, ב-1971 הפיץ שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את תודעת קְרּישְׁנַּה בכל רחבי העולם.

נוסף על הגדלת מספר המקדשים בצפון אמריקה, מרכזי איסקון נוסדו בלונדון, פריז, המבורג וטוקיו, והתנועה הלכה והתחזקה. כיצד יכול היה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה להשיג זאת? בהוקירו את ההוראה של המורה הרוחני כאוצרו הגדול ביותר ודבקות בה ללא השגות, איפשר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - חרף היותו לבד וללא סיוע - להרים ולשאת את תנועת הַרֵא קְרּישְׁנַּה בדיוק היכן שֶׁבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה עזבה, ואז להניע אותם קדימה באותו דחף נחוש שהניע את מורו הרוחני שלו. יש בכך כדי להדהים, שאותה מטרה אותה קידשו וריכזו הכוחות המאוחדים של "מוסד גדול" במשך קרוב לשני עשורים, התגשמה מידי סוכן אחד ויחיד של שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הפועל לבדו.

כך שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה חזה בכך בעצמו - והוכיח בפעולה - את כוחה של חניכות, של הווית שירות. הודות לנכונות זאת בלבד, נראה הדבר שאותה אנרגיה אלוהית - גַוּרַשַׂקְתי - פעלה ללא-ליאות, ללא הפרעה, ואך מעבירה את עצמה מכלי נכון אחד לבא אחריו. עתה האתגר של פרבהופאדה היה לטעת את אותה אומנות של שירות רוחני בתלמידיו. והיה אם יצליחו, יעבירו זאת בתורם הלאה, כמורשת תרבות חיה של אִיסְקֹּון. אם מסוגלים חניכיו לקבל ולהיות ראויים למורשתו, לפתח ולשפר אותה ממש כפי שעשה זאת הוא, ואף לשמור על שירות הניתן בשיתוף פעולה בבסיס כל פעולה - או אז עבודתו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה באה לידי הגשמת מטרתה.

כך ראה זאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה למען עצמו - את אשר הוכיח בפעולה - את עוצמתה של החניכות, של הוויית השירות. בזכות זו האחרונה בלבד, נראה שהאנרגיה השמיימית כולה - גַוּרַשַׂקְתי - הייתה פועלת ללא לאות, בלי הפרכה, פשוט אל נכון מעבירה עצמה מכלי אחד לבא אחריו. עתה האתגר של פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה להחדיר את אותה אמנות של שירות רוחני בתלמידיו שלו עצמו. במידה והצליח, יעבירו זאת הם בתורם הלאה, כמורשת החיה של אִיסְקּוֹן. אם מסוגלים נאמניו לקבל ולהיות ראויים למורשתו, לפתחה ולשפרה כפי שעשה זאת, ובתוך כך לשמור את שירות שיתוף הפעולה בלב כל פעולה - אז עבודתו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה באה לידי מילוי מטרתה.

במהלך אותה תקופה, נענה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לבקשה מכמה מתלמידיו להיות מסוגלים להללו באמצעות פְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה מיוחדת, או אישית. [58] מן הראוי שדבר זה ייפול על חניך מן המניין לחבר מַנְתְרַה כזו לכבודו של גוּרוּדֵוַה. כיוון שבאותו הזמן, לא היה תלמיד של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מוכשר דיו רוחנית ולשונית לעשות כן, פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה במעמד שאינו מן השגרה לחבר את המנתרה בעצמו. כתוצאה, ניתן לנו את הייצוג של פרבהופאדה עצמו מאת עצמו, כיצד חשב על עצמו, והדרך בה רצה מאיתנו לזוכרו תוך שהכרנו בנוכחותו במהלך היומי:

נַמַס תֵא סָארַסְוַתֵא דֵוֵא גַוּרַה-וָאנִּי-פְּרַצָ'ארינֵּא
נירְוישֵׂשַׁה-שֻׂוּנְיַוָאדי-פָּאשְׂצָ'אתְיַה-דֵשֲׂה-תָארינֵּא:

סָארַסְוַתַה הוא השם בפסוק זה בו מבקש שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה להיזכר, שמו על רקע המורה הרוחני. נקרא הוא סָארַסְוַתַה על שם האב; פירושו "בן (או תלמיד) של (בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה) סַרַסְוַתִי".[59] כפי שמסביר פְּרַבְּהוּפָּאדַה (צ'.צ' אָאדי 10.84, התעמקות): כחברים בתנועה לתודעת קרישנה אנו משתייכים למשפחה, או שושלת המורים של סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי, וכך ידועים כְּסָארַסְוַתַה. הוקרות מוצעות לפיכך למורה הרוחני כֶּסָארַסְוַתַה-דֵוַה, או חבר במשפחת הַסָארַסְוַתַה..." לכן, שמו בִּפְרַנָּאמַה-מַנְתְַרה זו הוא פשוט שם מורו הרוחני, אשר, בהחל כללים פשוטים - הפיכת הא' הראשונה לארוכה (או פתח - לקמץ), ושינוי סיומת המילה - נעשית שלו. באופן זה, "סָארַסְוַתַה" מוליך את תשומת-הלב לזיקה העמוקה ביניהם ומעיד על הישגי הבן - הבאים על ידי מילויים בשם האב - והשייכים לאב, יוצרו ומכוון דרכו. בצורה הזאת, הבן מייצג את האב באופן המילולי: (מאנגלית) "לייצג" הוא להציג זאת שוב ומחדש (את המיוצג).

הַפְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מכירה בו כמי שמפיץ (פְּרַצָ'ארינַּה) את מדרשי הריבון צַ'יְתַנְיַה (גַוּרַוָאנִּי) למערב (פָּאשְׂצָ'אתְיַה-דֵשַׂה). הישגו היה מטרתה בימים עברו של הגודיה מטהה, אשר תקעה יתד באירופה ב-1933 אמנם לא מעבר. והיה ויעד זה הושג - למשל על ידי בנייה של מקדש בלונדון - בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה היה נוסע למערב בעצמו.[60] באופן נסיבתי, כוונתו נראתה ולא היה לה מענה. אף כך, בחלוף הזמן, היה לו סָארַסְוַתַה נאמן אחד שמילא את רצון ליבו הַמּוּקָר.

השם סָארַסְוַתַה-דֵוַה מורה שנושאו ממשיך את סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בצורה אחרת. בצורה זו, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הצליח במילוי רצון ליבו. כשמשרתו הנאמן ביותר והמסור גילה שההצלחה עלתה בידו,[61] ואשר נשאה את השם והצורה "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה," שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה קיבל את הכותרת "מייסד-אָאצָ'ארְיַה". פעולה בוטחת, שלמה מבפנים זו מאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה רומזת שהוא ידע טוב מאוד שכותרת זו הוכנה על מנת להכיר בהצלחה המפוארת של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בביסוס תודעת קְרּישְׁנַּה כתנועה גלובלית, וּשֶׁשְּׂרִילַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה השיג הצלחה זאת דרכי אותו סָארַסְוַתַה שלו.

הַפְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מכירה בשני סוגים של הישגים: הפצה רחבת-היקף של שירות מסור לריבון העליון, והשלכת הניהיליזם והאימפרסונליזם. אלה היו גם מטרות מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה תחת בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ואות ההישגים של אָאצָ'ארְיוֹת שושלת המורים.

יש לציין שֶׁשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה מסוגל להכיר בהישגו שלו, ולקבל את הכבוד שהיה משוייך עימו, ללא שמץ גאווה. היה זה גלוי שבזמן מסויים, הבין שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה שעל אף כל המכשולים, הוא היה מסוגל להוציא לפועל את הוראתו של מורו הרוחני. הוא הכיר בכך שהיה מועצם. זו תכונה טבעית של בתורת הנפש הרוחנית, שנצפית בדבקים גדולים ובקדושים, שחויית ההעצמה ללא ספק מלווה בחוויה של ענווה קיצונית, וככל שזאת הראשונה נושאת פרי, זו השנייה גדלה. תערובת קרובה זו של הישגים וענווה גדולים היא מעבר להיקף החוויה של אנשים חומרניים רגילים. הם אינם מסוגלים אף לדמיין זאת.

כאשר הצלחה נראית לעין החלה לבוא לקראת מאמציו של שרילה פרבהופאדה, הוא זנח את אלה שלו, נתן אזכור לחלק של אחרים, ונמלא הכרת-תודה.

בכמה הזדמנויות ראויות לציון, הוא הסגיר את דעתו בפניות פומביות. לדוגמא, בפנייתו לתלמידיו שנאספו בלונדון לחגוג את שְׂרִי וְיָאסַה-פֻּוּגָ'א ב-22 באוגוסט, 1973, אמר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה:

כל מי שקשור עם התנועה שלנו, הוא אינו ישות חיים רגילה. למעשה, הוא נשמה משוחררת. אני אף מלא תקווה שתלמידיי אשר משתתפים היום, גם לו אמות, תנועתי לא תחדל, כך כולי מלא איחולים... הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי, חסדו השמיימי בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה - גם הוא ניסה לשלוח את חניכיו להזמין ולהסביר למען התנועה של צַ'יְתַנְיַה בעולם המערבי... בפגישה הראשונה, אולי אתם יודעים, הוא ביקש ממני להסביר ולהזמין. באותה תקופה הייתי איש צעיר, בן עשרים-וחמש בלבד, ואף איש משפחה. אז היה עלי להצטרף ולבצע את רצונו באופן מיידי, אמנם לרוע מזלי נבצר ממני להוציא לפועל את הוראתו, אך זאת שבלבי היה על כך להיעשות ומיד. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, הוצאתי לפועל את הוראתו כשמלאו לי שבעים שנה, אמנם לא בגיל עשרים-וחמש. אז למעשה בזבזתי זמן כה רב, אני יכול להבין זאת... שהמסר היה שם בשעה שהייתי בן עשרים-וחמש, אמנם התחלתי בגיל שבעים שנה. מן הסתם לא שכחתי את המסר. אחרת, כיצד יכולתי לקום ולעשות? הייתה זאת, לא אלא עובדה. אני פשוט הייתי בחיפושים אחר ההזדמנות, כיצד לעשות זאת. מכל מקרה, על אף שהתחלתי מאוחר מאוד, בגיל שבעים שנה, בעזרה היקרה של תלמידי תנועה זו מכה שורש ומתפשטת בכל רחבי העולם. אז לפיכך עלי להודות לכם. זה הכל בזכותכם. השבח לא בשבילי, אלא לכם שאתם עוזרים לי להוציא לפועל את פקודתו של הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי. (22 באוגוסט 1973 - הרצאה לכבוד חג יום ההופעה, שְׂרִי וְיָאסַה-פֻּוּגָ'א - לונדון)

מאוחר יותר בשנה זו בלוס אנג'לס, ביטא שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מחשבות דומות, עם רגש נוכח יותר, ביום העזיבה של מורו הרוחני (ו.בּ: הרצאה, 31 בדצ', 1973):

אז בדרך זו, בהדרגה, נעשתי קשור לפעילויות גַוּדִּיַה מַטְהַה אלה, ובחסדו של קְרּישְׁנַּה, העסק שלי לא התנהל על מי מנוחות. (צוחק) כן. קְרּישְׁנַּה אומר יַסְיָאהַם אַנוּגְהְרּינָּאמי הַרישְׁיֵא תַד-דְהַנַםּ שַׂנַיְהּ. אם מישהו רוצה להיות דבק גדול בפועל של קרישנה, ובו זמנית, שומר על ההתקשרות החומרית, אזי העסק של קְרּישְׁנַּה הוא לקחת לו את נכסיו החומריים, כך שהוא נעשה במאת האחוזים, אני רוצה לומר, תלוי בִּקְרּישְׁנַּה. למעשה קרה כך דבר זה בחיי. הייתי מחוייב לבוא לתנועה זו על מנת לקחתה כך מאוד ברצינות.

אף חלמתי: "בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה קורא לי, 'בבקשה בוא איתי!'" (הפסקה) אז הייתי לעתים מזועזע, "הו, מה זה? עלי לוותר על חיי המשפחה? בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה קורא לי? עלי לקחת סַנְנְיָאסַה?" הו, הייתי מזועזע. אמנם ראיתי מספר פעמים, שהוא קרא לי. מכל מקום, זה בחסדו שהייתי מוכרח לוותר על חיי המשפחה, חיי העסק-לכאורה שלי. הוא העניק לי מצידו דרך כזו או אחרת להזמנה והסברה בבשורתו.

אז יום זה בלתי-נשכח. מה שהוא רצה, אני מנסה מעט, וכולכם עוזרים לי. אז עלי להודות לכם יותר. אתם למעשה נציגים של הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי (מתחיל לבכות) מפני שאתם עוזרים לי לשאת לפועל את רצונו של גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי...

כאשר הודים מלאי-הערכה החלו לשבח את שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה משל היה קוסם או עושה ניסים, הוא הכחיש מכל כל כוחות כאלו. הנה ציטוט מתאים מבומביי, 9 בינואר, 1973:

כן, עלינו לא להיות גאים "יצרתי משהו נפלא." מדוע? ... לעתים אנשים, הם מגלים כלפיי כל כך הרבה כבוד: "סְוָאמִיגִ'י, יצרת משהו נפלא." אני לא מרגיש שיצרתי דבר-מה נפלא. מה עשיתי? אני אומר שאינני קוסם, אינני יודע כיצד לבנות פיתום ורעמסס. הצגתי פשוט את בְּהַגַוַד-גִיתָא כפי שהיא, זה הכל. אם מגיע לי איזשהו קרדיט, אז על זה בלבד. כל אחד יכול לעשות זאת. בְּהַגַוַד-גִיתָא שם, וכל אחד יכול להציגה כפי שהיא. אז היא תפעל בצורה נפלאה. אינני מכשף. אינני יודע את להטוטי הקסם וְיוֹגַה-סידְדְהי... אז הקרדיט היחיד שלי הוא, אינני רוצה לערבב לתוך מדרש הַבְּהַגַוַד-גִיתָא הטהורה, סִכְלוּת כלשהי, זה הכל. זה מה שנזקף לזכותי. וכל נס קטן שנעשה, הריהו רק על פי עקרון זה. זה הכל. (27 בנובמבר 1972 - הרצאה בּ.ג. 2.23 - הַיְדֵרָבָּאד)

ועד הגוף המנהל. התהפוכות של 1970 בְּאִיסְקוֹן העניקו את הנסיבות עבור שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לספק עוד רצון בלתי-ממולא של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה: היצירה של גוף מנהל למען המוסד כולו. ההוראה היתה בין ההנחיות הסופיות שניתנו בידי בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה לתלמידיו בימיו האחרונים.[62] אי-ציות להוראתו, על פי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, הוביל לפירוק הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה (צ'.צ' אָאדי 12.8):

בהתחלה, בימיו של אוֹםּ וישְׁנּוּפָּאדַה פַּרַמַהַמְּסַה פַּריוְרָאגַ'קָאצָ'ארְיַה אַשְׂטוֹתְתַרַה-שַׂתַה שְׂרִי שְׂרִימַד בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, כל החניכים עבדו בהסכמה; אמנם מעט אחר עזיבתו, דעתם נעשתה חלוקה. קבוצה אחת עקבה בקפדנות אחרי הוראותיו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, אמנם קבוצה אחרת יצרה תרקיח משלהם לגבי ביצוע רצונותיו. בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, בזמן עזיבתו, ביקש מכל תלמידיו ליצור ועד מנהל ולערוך פעילויות הזמנה והסברה בשיתוף כוחות. הוא לא הורה לאיש מסוים להיות הָאָאצָ'ארְיַה הבא. אמנם קצת אחרי פטירתו, היה ועשו מזכיריו תוכניות, ללא סמכות, לתפוס את עמדת הָאָאצָ'ארְיַה, ואף נתפצלו לשני מחנות ("משימת הַגַּוּדִּיַה" בכלכותה "וְהַגַּוּדִּיַה מַטְהַה" בְּמָאיָאפּוּר) שעמדתם יריבה לגבי מי הוא הָאָאצָ'ארְיַה הבא. כתוצאה מכך, שתי הסיעות נעשו אַסָארַה, או חסרות שימוש, כיוון שלא היתה להם סמכות, מעצם אי-הציות להוראת המורה הרוחני. למרות הוראת המורה הרוחני ליצור ועד מנהל ולהוציא לפועל את פעילויות ההסברה וההזמנה של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה, שתי הסיעות הלא-מאושרות החלו התדיינות אשר עדיין מתרחשת לאחר ארבעים שנה ללא הכרעה.

לפיכך, איננו משתייכים לאף סיעה. אמנם כיוון ששני המחנות, עסוק בחלוקת הנכסים החומריים של מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה, עצרו את ההסברה וההזמנה, לקחנו את משימתו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה להפיץ את בשורת צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ בכל רחבי העולם, תחת הגנת כל הָאָאצָ'ארְיוֹת הקודמים, ואילו אנו מוצאים שמאמצנו הצנוע נתן פרי.

אנו עקבנו אחר העקרונות שהוסברו במיוחד מאת שְׂרִילַה וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה בביאורו לפתיחת פסוק הַבְּהַגַוַד-גִיתָא וְיַוַסָאיָאתְמיקָא בּוּדְדְהיר אֵקֵהַה קוּרוּ-נַנְדַנַה (בּ.ג. 2.41). לפי הוראה זו של וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה, זו החובה של תלמיד ללכת בעקבות הוראותיו של המורה הרוחני. הסוד להצלחה בהתקדמות בחיים רוחניים הוא אמונה איתנה של החניך בהוראות המורה הרוחני... עליו לשפוט כל פעולה לפי התוצאה. החברים של סיעת הָאָאצָ'ארְיַה הממונה מטעם-עצמו שתפס את רכוש הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה מרוצים, אמנם לא יכלו הם להתקדם בהסברה ובהזמנה. לפיכך לפי התוצאה של פעולותיהם על אדם לדעת שהם אַסָארַה, או חסרי-שימוש, ומאידך ההצלחה של אִיסְקּוֹן, החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, אשר עוקבת בקפדנות אחרי גוּרוּ וְגַוּרָאנְֹגַה, גדלה מדי יום בכל רחבי תבל.

הכינון של ועד הגוף המנהל ב-28 ביולי, 1970 היה אמצעי-הנגד בעל-האון השני נגד שד אי-האחדות שהסתובב חופשי בְּאיסְקּוֹן. ג'י בּי סי הוא סוג המוסד - ועדה[63] - אשר גם דורשת וגם מטפחת שיתוף פעולה. המנהיגים של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה מיאנו לתפוס ועד מנהל כזה. והיה והגודיה מטהה לא התפרקה בגלל חוסר-הציות מצידם, היו כיום חניכים רבים של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה העובדים יחדיו במערב. במאורע, שרילה פרבהופאדה הגיע בגפו, ולבדו החיה שנית את התנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה. כאשר אחים רוחניים באופן פעיל או סביל סלדו מלשתף פעולה, לא נשארה לו ברירה אלא להיות האאצ'אריה היחיד בראשה של אִיסְקּוֹן.

עם זאת המורה הרוחני שלו בעצמו קרא לועד מנהל להמשיך את דרכו בראש המוסד שלו. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לקח בקשה זו לליבו. הנה היה רצון נוסף של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה שלא בא לכדי סיפוקו, וּשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, הַסָּארַסְוַתַה הנאמן, לקח על עצמו למלאו: הוא ביסס ועד כזה, פיקח על פיתוחו, ושם זאת ביד שינהג בתור המשך דרכו בראש אִיסְקּוֹן.

זה המנהג בהודו עבור לְאָאצָ'ארְיַה לעזוב את מוסדו לטובת יורש נבחר למורשת על פי רצונו. הפעולה שנקט שרילה פרבהופאדה ב-1970 - כינון הג'י. בּי. סי - איפשרה לו ב-1977 לקבע זאת כאספקה ראשונה בפועל למען "הכרזת רצונו": "ועד הגוף המנהל (ג'י.בּי.סי) יהיה לבסוף הסמכות המנהלת העליונה של כל החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה." בכך שהקים כך את הג'י.בי.סי ועזב אותו כיורש הנבחר בראש איסְקּוֹן, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הבטיח שההוראה של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה תמשיך לעבוד ביעילות בעולם ולתת פרי.

השלב האחרון בהתקנת הרכיבים העיקריים במורפולוגיה של אִיסְקּוֹן החל בערך סביב זמן זה. לאחר קושי גדול והרבה תהפוכות, רובן בגלל התנגדות סבילה ופעילה של אחים רוחניים,[64]עם זאת, בידו של שרילה פרבהופאדה, עלה לרכוש אדמה בְּמָאיָאפּוּרַה למען איסְקּוֹן, והוא חשף במהירות את תוכניותיו לבניית מקדש מפואר שם. כותב לְגוֹוינְדַה דָאסִי מכלכותה (28 במאי, 1971), הוא אומר:

אתם תשמחו להיווכח שרכשנו חמישה אקרים לערך של אדמה בְּמָאיָאפּוּר, מושב מולדתו של הריבון צַ'יְתַנְיַה והצענו להחזיק שם פסטיבל חביב מִגְַ'נְמָאשְׁטַמי ואילך במשך שבועיים. באותו הזמן אבן הפינה (עבור המקדש) תונח. אני מאחל שכל התלמידים המובילים יבואו להודו באותו הזמן. ישנם 50 ענפים, אז לפחות אחד מכל ענף אמור להשתתף באירוע... (28 במאי 1971 - מכתב לְגוֹוינְדַה דָאסִי מכלכותה)

בעצם ביצוע הטקס לביסוס יסודות המקדש, התחייב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה להשלמת המבנה. כפי שזה יצא, התעכבה הנחת היסודות עד גַוּרַה פֻּוּרְנּימָא של 1972, ובשנים שלאחר מכן עוד הרבה תהפוכות שילחו את מנהיגי איסְקּוֹן חזרה ללוח השרטוט. עם כך מחויבותו של שרילה פרבהופאדה, שהתבססה ש-1972 כנדר, הוכיחה עצמה כבעלת-און שהניע את המאמץ המתוזמר שוב, תחת ומסביב לכל המכשולים, ומקדש הפלנטריום הודי עלה על אדמת הסחף של אַנְתַרְדְוִיפַּה.

שרילה פרבהופאדה נתן עדיפות גבוהה לרכישת אדמה במאיאפורה למען "המפקדה העולמית" של איסקון ובנייתה על מקדש יוצא-דופן. בהדרגה, המנהיגים של שרילה פרבהופאדה החלו לתפוס את חשיבותו עבורו. לדוגמא (שׂ.פּ.ל 5:9):

במהלך ביקור זה לכלכותה (נובמבר, 1971), פרבהופאדה דיבר על תוכניותיו לְמָאיָאפּוּר. נַרַה-נָארָאיַנַּה בנה דגם מוקטן של הבניין שאיסקון תבנה על הרכוש הטרי, ופרבהופאדה הראה אותו לפני כל האורחים וביקש מהם לסייע. בראותו את פרבהופאדה שקוע בפרויקט הזה, גירירָאגַ'ה התנדב לעזור בכל דרך שנדרש. "נראה ששני הדברים שאתה רוצה יותר מכל", אמר גירירָאגַ'ה, "הם הפצת הספרים ובניית המקדש בְּמָאיָאפּוּר". כן, פרבהופאדה אמר, מחייך. "כן, תודה לך".

אנו תופסים עמוק יותר את עדיפותו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כאשר אנו מבינים את מקדש זה לאור האקלזיולוגיה הַגַּוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוית השוכנת, כשם שראינו, בבסיס המוסד של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. כבר ציינו ששרילה פרבהופאדה בנה את איסְקּוֹן על בסיס אותה הָאֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיַה. במוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה, שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בְּמָאיָאפּוּרַה היא המרכז או מקדש "הָאָב" ואילו כל האחרים ענפים שלו: "ההבחנה בין הגודיה מטהה (בכלכותה) וּשְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה דומה לזו של מנורה אחת המוארת בידי אחרת," מתאר מאמר המפייס (עם אזכור לִבְרַהְמַסַמְּהִיתָא 5.46). המקדש המרכזי, שמקומו בְּמָאיָאפּוּרַה, המעון הרוחני על הארץ (שְׂוֵתַדְוִיפַּה), הוא למעשה המשלים הנראה לעין למקור הטרנסצנדנטלי שנמצא היכן שהריבון וְהָאָאצָ'ארְיַה שוכנים לנצח זה לצד זה. הענפים השונים הם מקומות לאימון השואפים לשירות במעון האאצ'אריה בְּמָאיָאפּוּרַה הנשגבת. המקדש המרכזי או האב של המוסד, בהיותו ממוקם על הגבול, כפי שהיה, בין שני העולמות, משמש כסוג של שער-מעבר. ענפיו המשויכים, על אף שרחוקים זה מזה ברחבי העולם הארצי, מטעם קשריהם עם המרכז גם מתפקדים בעצמם כשערים כאלה.

מקומה במרכז, שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה מלמדת בעצם אדריכלותה על עיטוריה ואביזריה, את המדע הרוחני ששם קדימה את העקרון המאוחד שעושה שער-מעבר כזה אפשרי: אַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה. שביל הפריקראמה סביב לכיפה המרכזית מביא את המבקר העולה להקיפה סביב להביט, אחד אחרי השני, בצורות של ארבעה מייסדי-האאצ'אריה הוישנוים, כל אחד בתוך מתחם קדוש משלו המשיק לגוף החיצוני של הכיפה. הם מרווחים באופן שווה סביב בסיס הכיפה, אמנם המבנה עצמו שואב אותם יחדיו סביב שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה.

כל אחד מהמייסדים-אָאצָ'ארְיותֹ הללו כיננו מדרש מסוים הנוגע ליחסים בין הריבון ואוניו. בעוד כל דוקטרינה הינה צלולה, היא אינה אלא גם בלתי-שלמה, מעיד על כך נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל בִּשְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה. אמנם המדרש של הריבון צ'יתניה - בשמו הרשמי אַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה - "מפייס, מלכד ועושה אותם מושלמים" (שׂ.ק.צ' 164). המקדש מגלם את מדרש הַגַּוַדְּיַה וַיְשְׁנַּוַה וכך מציג את המקרה - הכה מתקדם לאורכו ולרוחבו בִּשְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה - שֶׁמַּהָאפְּרַבְּהוּ, הַיּוּגַה-אַוַתָארַה, מציע למעשה את ההגשמה ומימוש האתאיזם.

מדרש איסְקּוֹן של הפלנטריום הַוֵּדי מציג את אותו המדרש אשר פרשה שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בצורה מפורטת ויותר ניתנת-להבנה. בקנה-מידה קוסמולוגי, הוא ממפה, מדגם, וממחיש את האמת ברת-התפיסה של אַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה: שדבר אינו נפרד מִקְרּישְׁנַּה, אמנם קְרּישְׁנַּה נפרד מהכל.[65] בתוך הכיפה המרכזית של המקדש אנו רואים את הקוסמוס כשם שהוא נגלה לעיני אלה החווים אותו בתפיסה שאינה כלולה: כשם ששורים בו ומחוברים אליו אוני הריבון השונים. המקדש כך נוגד את שתי התפיסות הכוזבות הנפוצות, שתיהן מפרידות את קְרּישְׁנַּה מאוניו. אחת מהן היא המוניזם או אימפרסונליזם (נירְוישֵׂשַׁה-וָאדַה), המכחישה את מציאות האונים השמיימים ומייחסת גם את אישיות אלוה ואף את בריאתו לאשליה. השנייה היא מטריאליזם או ניהיליזם (שֻׂוּנְיַה-וָאדַה), המכירה רק באונים עצמם, להם כביכול אין מקור או ביסוס.

מציג את הקשרים בין הריבון ובריאתו, המקדש יכול לספק סוג של מפה לדרך אל האלוהות (יחד עם תחנות בדרך, מעקפים, והסחות-דעת). בנוי לתוך הקיר הפנימי של הכיפה, יציעים חד-מרכזיים עולים מאפשרים למבקר מבט רצוף על תצוגה אומנותית של איזורים על נתיב המסע הקוסמי של גוֹפַּה-קוּמָארַה, שעוברים דרך עולמות רוחניים וחומריים לִשְׂרִי קְרּישְׁנַּה בִּוְרּינְדָאוַנַה, כמתוארים על ידי סַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי בַּבְּרּיהַד-בְּהָאגַוַתָאמְרּיתַה. כך המקדש שופך אור על העליה הסופית אשר מושכת את כל החיים התבוניים אליה קדימה.

זהו האחרון מבין חמשת הצעדים של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, שהושגו כולם ב-1972, אשר שם את כל מרכיבי הליבה של איסְקּוֹן במקום. המקדש משלים את כל המבנה הרוחני של איסקון הנראת לעין. המרכזים והמקדשים המפוזרים לאורכו ולרוחבו של העולם מצטרפים יחדיו לרשת המתכנסת במרכזה בִּשְׂרִידְהָאמַה מָאיָאפּוּרַה. כמו השורשים הגדלים לרוחבו של עץ השואב מים לגזעו המרכזי, מביאה איסְקּוֹן נשמות מותנות לְמָאיָאפּוּרַה, היכן שהמקדש המרכזי פותח שער-מעבר למימד האנכי, אשר, כמו גזע-העץ, מתנשא אל-על ומכה ענפים לתפארת בעולם הרוחני.

זו העבודה של המייסד-אָאצָ'ארְיַה. המייסד-אָאצָ'ארְיַה פותח שדרה המובילה דרך מן היקום וחוצה עד לנשגב. משהניח את הנתיב המהולל - מקצה השורש התחילי ועד לקצה העלה הסופי - המייסד-אָאצָ'ארְיַה מניח יסודות לתחזוקתו השוטפת ולמדריכים המאומנים אשר ידריכו, יגנו, ויעודדו את אלה החוצים אותו. הוא מפקח כל-העת על תפקודו כל עוד ישנם אלה הפועלים תחת הדרכתו. במובן, נתיב זה לארץ החיים זהה עם איש-מלאכתו. בקראו למושא-בנייתו איסְקּוֹן, שרילה פרבהופאדה הינדס אותו כך כך שישות רוחנית לחלוטין זו תהיה גלויה לא רק לפני החכם (המזהה את מה שהוא רואה), אלא גם לשוטים (שאינם יכולים). במיוחד עבורם, הוא הרכיב רשת עצומה של כניסות גלויות-לעין לנתיב, המפוזרים ברשת המכסה את העולם כולו. הכל מתכנס למרכז בְּאַנְתַרְדְוִיפַּה, היכן שהמפה של הנתיב המואר - בּקַרְטוֹגרפיה קוסמולוגית - מוצג להפליא, ואילו כל צעד במסע לנשגב מתואר בפרוטרוט. כך המקדש מתגלה כשער-מעבר קוסמי המוביל דרכו אל השמיים ואל העולמות הנצחיים של קְרּישְׁנַּה.[66]

במקדשי ומרכזי איסקון, הַמֻּוּרְתִים שמוקמו בתשומת-לב מיוחדת מורים על חסותו על גבי מעברי הכניסה לנתיב. בנקודת ההתכנסות בְּנַוַדְוִיפַּה-דְהָאמַה, הנוכחות של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה השורה על כל איסקון הארצית מוכרזת על ידי צלמו המוזהב והקורן בַּפּוּשׁפַּה-סַמָאדְהי; מקרן-זוית של תצפית זו הוא סוקר את הכניסה של המקדש הגדול, שער למעבר הסופי. או אז, בסיפא של המעבר בְּשְׂוֵתַדְוִיפַּה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצמו שורה נוכחות לברך ולאסוף את הנכנסים החדשים לָאיסקון הנגשבה והקיימת-לעד שהיא גַוּרַה-לִילָא.[67] בדרך זו, רחוב-המעבר הרוחני נושא את הַגִּ'יוֹות ששוקמו והוצלו ליעד הגבוה ביותר.

המייסד-אָאצָ'ארְיַה שלנו סימן את התחלת המיזם שלו בספרו הראשון, מסע קל לכוכבים אחרים, והוא המשיך את מאמצו דרך הכתיבה, ההדפסה והפצת הספרים והבנייה בו-זמנית של מוסד עולמי. עבודתו מכף-ידו ממשיכה ועתה מוכתרת לבסוף בשיאה המגבש, מקדש הפלנטריום הַוֵּדי, המאחד גם את הַבְּהָאגַוַתַם ואף את הַבְּהָאגַוַתַה, הספר מחד והאדם מאידך. היא מסמלת את הליבה והמרכז פרי יצירתו של המייסד-אָאצָ'ארְיַה, ומעידה על מיקומו של ציר-העולם האמיתי בִּשְׂרִידְהָאמַה מָאיָאפּוּרַה המקודשת, המעון הרוחני עלי-אדמות.

כל אחד מן "ארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת של עידן הברזל" ניסח ביאור לַוֵּדָאנְתַה ששיקם את ההבנה התאיסטית, וַיְשְׁנַּוית של וֵדַוְיָאסַה, ואף לימד זאת באופן נלהב ואימן אחרים לעשות כן. בדרך זו הפנים החמקמקות של אימפרסונליזם פורקו, וְהַסּידְדְהָאנְתַה הודית הנטועה בָּאמת נעשה נפוצה בכל רחבי הודו. בתיאורו של בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה, הארבעה הכינו את הקרקע לַיּוּגַה-אַוַתָארַה שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שעמד לגרום לגילוי הסודי ביותר של הודות להיות פתוח ונגיש לכל דרך סַנְֹקִירְתַנַה. מהאפרבהו נתן השראה למקורבים ביותר אליו לנסח שיטתית את מדרשו כְּאַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה, שכללה והשלימה את מערכות המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת. שותפים אינטימיים אלה של מַהָאפְּרַבְּהוּ נשאו את התואר המיוחד "פְּרַבְּהוּפָּאדַה".

עתה שני הולכים נוספים בדרכו של מַהָאפְּרַבְּהוּ הופיעו אשר גם נשאו את התואר "פרבהופאדה" - בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה וא.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה. הראשון ניסח מעשית את האסטרטגיה והטקטיקות להפצה שיטתית עולמית של תנועתו של מהאפרבהו; השני נשא את תוכנית הראשון להשלמתה. בתוך מוסד הגודיה מטהה, הכותרת "מייסד-אאצ'אריה" הוכנה לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לשאתה, אך הנסיבות הובילוהו לאי-השלמת תוכניותיו בעצמו לרבות ביסוס תודעת קְרּישְׁנַּה בארצות המערב. בשמו, עם זאת, א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה, משהבין לליבו של מורו הרוחני, המשיך היכן שֶׁבְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה עזב ובשתים-עשרה שנים הרות-אירועים ביסס את הַיּוּגַה-דְהַרְמַה ברחבי העולם. באופן זה, מאמציהם מלאי-החמלה של ארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת, בחסדו של שרי צ'יתניה מהאפרבהו וכלי-הפעולה שלו, זכו להרחבה והשלמה מטעם אחד נוסף הנושא כותרת זו.

הישגיו יוצאי-הדופן של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ללא ספק עשו אותו ראוי לתואר, אמנם אין זה, במקרה זה, בא לרמז שהוא פתח "סַמְפְּרַדָאיַה חדשה". בכך שהעביר בנאמנות את המדרשים והמנהגים כפי שקיבל אותם בַּגַּוַדִּיַסַמְפְּרַדָאיַה, הוא המשיך את המסורת. עם זאת, העביר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את המסורת שקיבל ברהיטות ייחודית והחלטית, שכולה שלו, כִּפְרִי הַיֶּדַע המעשי שלו. כתוצאה מזאת, תחת הדרכתו הַגַּוַדִּיַה-סַמְפְּרַדָאיַה, בגלגולה-מחדש רעננה ומחודשת, היתה יכולה להרחיב מעבר לקרקע-הלידה שלה, להכות שורשים ברחבי תבל, וכך לשגשג בכל מקום.

הַגַּוּדִּיַה-סַמְפְּרַדָאיַה מופיעה היסטורית כענף של בְּרַהְמָא-מַדְהְוַה-סַמְפְּרַדָאיַה כיוון שהריבון צַ'יְתַנְיַה - במציאות אבן-שואבת אחת לכל הַסַּמְפְּרַדָאיוֹת - הופיע כדבק (בְּהַקְתַה-רֻוּפַּה). ככזה, הוא חיפש וקיבל חניכה וַיְשְׁנַּוית לתוך אחד מארבע סַמְפְּרַדָאיוֹת מאושרות. עם זאת, מדרשיו, שנכנסו לתוך מערך ופותחו בידי ששת הַגּוֹסְוָאמִים, נותרו כל כך בעיניהם אל מול המדרשים הסטנדרטיים של קהילת הַמַּדְהַוים לתוכה נחנך, שעוקביו של מַהָאפְּרַבְּהוּ נעשו באופן טבעי מוכרים כקהילה ייחודית או סַמְפְּרַדָאיַה. מאותגרים, ככאלה, לבסס את נכסי צאן הברזל שלהם, נענה בַּלַדֵוַה וידְיָאבְּהֻוּשּׁנַּה בהצלחה ביצירת התעמקות גַוּדִּיַה-וַיְשְׁנַּוית על הַוֵּדָאנְתַה-סֻוּתְרַה, גוֹוינְדַה-בְּהָאשְׁיַה. כך היתה הכרה רשמית של הַגַּוּדִּיַה-סַמְפְּרַדָאיַה כנבדלת מן האחרות מוקדם במאה השמונה-עשרה.

חרף זאת, היה לַגַּוּדִּיַה-סַמְפְּרַדָאיַה מעמד מיוחד, ואיננו יכולים להסתכל עליה פשוט כעל סַמְפְּרַדָאיַה חדשה, הנוטלת את מקומה בינות לרבות אחרות. ברם, הגודיה-סַמְפְּרַדָאיַה, מובנת כהלכה, צריכה להיות מוכרת כהשלמה מאוחדת ומיצוי של ארבע הַסַּמְפְּרַדָאיוֹת המוקדמות יותר של קַלי-יוּגַה. כזו היא ההבנה שהציע לנו בתפיסתו - ובהתגלותו - של שְׂרִילַה בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה, שתועדה על ידו בכתב-החזון שְׂרִי נַוַדְוִיפַּה-דְהָאמַמָאהָאתְמִיַה של 1890. שם בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה נותן תיאור מפורט - כעד-ראייה - של שְׂרִילַה גִ'יוַה גוֹסְוָאמִי מבצע (מיד אחרי עזיבתו של הריבון צַ'יְתַנְיַה) נַוַדְוִיפַּפַּריקְרַמָא תחת הדרכתו של פְּרַבְּהוּ ניתְיָאנַנְדַה. במהלך יציאתם המשותפת, ניתְיָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ מתייחס לשרי גִ'יוַה כיצד כל אחד מארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת של קַלי-יוּגַה, בעודם ובעצמם עולים-לרגל לְגַ'גַנְנָאתְהַה פּוּרִי או נַוַדְוִיפַּה, מורעפים בהתגלות סודית לגבי המהלך העתידי של הַיּוּגַה-אַוַתָארַה. [68] קושר אותם בסודיות, הריבון צַ'יְתַנְיַה מרומם ונותן לכל אחד מהם השראה לעבוד על מנת להכין את הדרך להופעתו בעתיד לבוא. לדוגמא, הריבון מופיע בחלום לְמַדְהְוָאצָ'ארְיַה ואומר לו (נ.ד.מ 68):

כל אחד יודע שאתה משרתי הנצחי. כשאופיע בְּנַוַדְוִיפַּה, אקבל את הסמפרדאיה שלך. עתה, לך לכל מקום ועקור מן השורש את כל הכתבים הכוזבים של המאיאואדים. גלה את התהילות שבסגידה לצלם האל. מאוחר יותר, אני אפיץ את מדרשיך הטהורים.

כשהריבון צַ'יְתַנְיַה מתגלה לְנימְבָּאדיתְיַה (או נימְבָּארְקַה), הריבון מסגיר כיצד בעתיד הוא יסיר את הלוט מעל מדרש מוגמר אשר יכלול, ישטח, יאחד וישלים את המדרשים של כל אחד מארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת (נ.ד.מ 73):

מאוחר יותר, כשאתחיל את תנועת הַסַּנְֹקִירְתַנַה, אני בעצמי אזמין ואסביר את המהות של ארבע הפילוסופיות הַוַּיְשְׁנַּויוֹת. ממדהוה אקבל שני פריטים חשובים: תבוסתו המוחלטת לפילוסופיית המאיאואדה, ושירותו לצלם האל של קְרּישְׁנַּה, בקבלו כישות רוחנית נצחית. מִרָּאמָאנוּגַ'ה אני אקבל שני מדרשים גדולים: מושג הַבְּהַקְתי שאינו מזוהם על ידי קַרְמַה וּגְ'נָֿֿאנַה, ושירות לדבקים. ממדרשיו של וישְׁנּוּסְוָאמִי אקבל שני אלמנטים עיקריים: רגש התלות הבלעדית בִּקְרּישְׁנַּה, ונתיב רָאגַה-בְּהַקְתי. וממך אקבל שני עקרונות מצויינים: הנחיצות בקבלת מקלט בְּרָאדְהָא, וההערכה הגבוהה לאהבת הַגּוֹפִּיוֹת לִקְרּישְׁנַּה.

לחתום זאת, ההתגלות של הריבון צ'יתניה היא בעצמה הפרק המסכם של ארבע הַסַּמְפְּרַדָאיוֹת. פרק מסכם זה נושא בגאון התחלה חדשה, כְּשֶׁמַּהָאפְּרַבְּהוּ המקור להתגלות אצילת-נפש באופן חסר-תקדים, עם ששת הַגּוֹסְוָאמִים כמקבלים ראשונים ונשאים של התגלות זו, וּשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפּׁאדַה כָּאָאצָ'ארְיַה אשר ביסס ופיתח קהילה כלל-עולמית של דבקים בִּקְרּישְׁנַּה, אשר קידשו קהילה זו בתור "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה", נתנו לה דחיפה משנולדה בכוח-החיים של הידע המעשי, וביססו את המקדש שבחזית כמפקדה העולמית בְּאַנְתַרְדְוִיפַּה, שְׂוֵתַדְוִיפַּה שירדה עלי-אדמות, ממנה החברה נושאת את ההתגלות של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה לעולם, ושל העולם בחזרה אליו.

הידע המעשי של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. זה ממזלנו הטוב שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה פתוח למדי לשתף איתנו איך זכה בידע המעשי וכיצד הדבר איפשר לו למלא את רצון המורה הרוחני ולבסס את התנועה של הריבון צַ'יְתַנְיַה כיוזמה עולמית. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה העניק לנו גילוי אחד ב-1968 במקדש בלוס אנג'לס, על רקע יום עזיבתו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. כשהוא מסתכל על שורות הפנים האמריקניות הצעירות המורמות לעברו, תהה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בקול:

נולדתי במשפחה אחרת; גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי נולד במשפחה שונה. מי ידע שאבוא תחת הגנתו? מי ידע שאבוא לאמריקה? מי ידע שאתם נערים אמריקנים תבואו אלי? כל אלה סידור של קְרּישְׁנַּה. איננו מסוגלים להבין כיצד דברים מתרחשים.

אמנם אז, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ממשיך לתאר כיצד נוכחותו באותו יום בלוס אנג'לס ביקרה אותו.

ב-1936 - היום הוא התשעה בדצמבר, 1968 - זה אומר לפני שלושים-ושתיים שנים, בבומביי, אז הייתי עושה עסקים: לפתע - אולי בתאריך הזה, לעתים בין התשעה או העשרה לדצמבר (באותו הזמן, גורו מהאראג'ה לא היה בקו הבריאות, והוא שהה בְּגַ'גַנְנָאתְהַה פּוּרִי, על חוף הים) - אז, כתבתי לו מכתב: "אדוני היקר, תלמידיך האחרים - בְּרַהְמָאצָ'ארִי, סַנְנְיָאסִי - הם מעניקים לך שירות ישיר. אמנם אני איש משפחה: אינני יכול לחיות איתך, גם לא לשרת אותך בצורה חביבה. אז אינני יודע. כיצד אוכל לשרת אותך?" פשוט רעיון: חשבתי לשרת אותו, "איך אוכל לשרת אותו ברצינות?"

הזרע ממנו כל השאר גדל היה "פשוט רעיון". חסר-סיפוק בעיסוקו, מרגיש נכה ממחויבויותיו בָּאָאשְׂרַמַה, בלהט ("בן רגע") כתב פרבהופאדה לְגוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלו בתחינה, קריאה הבאה מן הלב. הוא חש עצמו נעול במצב שגרם לשירות ראוי לשמו להיות בלתי-אפשרי, ועם זאת עדיין הרצון לעשותו היה שם. אז הוא התוודה על רצונו ותסכולו בפני מורו הרוחני.

פרבהופאדה ממשיך:

אז התגובה תוארכה ל-13 בדצמבר, 1936. במכתב זה הוא כתב, "כה וכה היקר, אני שמח מאוד לקבל את מכתבך. אני חושב שעליך לנסות לדחוף את התנועה שלנו באנגלית." זו הייתה כתיבתו. "וזה יעשה לך טוב ולאנשים אשר יעזרו לך." זו היתה הוראתו. אז ב-1936, בשלושים-ואחד בדצמבר - זה אומר רק אחר כתיבת מכתב זה שבועיים אחרי עזיבתו - הוא נפטר. אמנם אני לקחתי את הוראתו של מורי הרוחני מאוד ברצינות, אך לא חשבתי שאצטרך לעשות כך וכך. באותו הזמן הייתי איש משפחה. קל וחומר סידור זה של קְרּישְׁנַּה. אם ננסה בקפדנות לשרת את המורה הרוחני, הוראתו, אז קְרּישְׁנַּה ייתן לנו את כל הנחוץ. זה הסוד. על אף שלא היתה אפשרות - לא חשבתי אחרת.

מפתיעה, לא-צפויה, לא-מתאימה, לגמרי לא סבירה הייתה ההוראה. "דחוף קדימה את תנועתנו באנגלית": זה היה, למעשה, השיא שאליו הגיעה ההזמנה וההסברה של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. פירושה: לך למערב - לאירופה, לאמריקה. היתה זו הוראה ידועה היטב, שכבר הושמה לפני מנהיגים רבים, סַנְנְיָאסִים וּבְרַהְמָאצָ'ארִים, בַּגַּוּדִּיַה מַטְהַה. ברם עתה הנמען היה איש משפחה שעושה עסקים בבומביי, סבוך בענייני בית ומסחר, מסייע למקדש עד כמה שיכול. הוא היה, כפי שנאמר כיום, "חבר אסיפה". פרבהופאדה מתוודה שלא יכול היה לחזות נסיבות מוצקות כלשהן בהן יכול זאת להיות למציאות. ("לא חשבתי שיהיה עלי לעשות דבר כזה וכזה," "על אף שלא היתה אפשרות - מעולם לא הודיתי -"). אף על פי כן, הוא לקח זאת "מאוד ברצינות". באותה העת, היתה זו האמרה האחרונה ששמע מפי מורו הרוחני. דבר זה נתן לכך משקל רב אף יותר. (בוודאות הוא זכר שהוראה זו הדהדה בקרבה את הבקשה אשר באה בפניו בפגישתו הראשונה עם בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, ארבע עשרה שנים אחורנית). או אז הבין שעליו לקחתה ברצינות, אף שהיה בתחילה נסער: איך וייתכן שדבר כזה יתרחש? כשם שזה יצא, קרה זאת "על פי הסידור של קְרּישְׁנַּה".

עם זאת דבר-מה נוסף עודנו נדרש. מה אם כן עומד לפני קְרּישְׁנַּה להוציא לפועל כזה סידור? הרי זאת רצינותו של התלמיד. "אם ננסה בקפדנות לשרת את המורה הרוחני, הוראתו, אז קרישנה ייתן לנו את כל הנחוץ. זהו הסוד."[69] זה היה "הידע המעשי" של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.

עתה פרבהופאדה הולך לומר לנו כיצד - שוב על פי סידור קְרּישְׁנַּה - הוא למד סוד זה:

על אף שלא היתה אפשרות - מעולם לא חשבתי - אמנם לקחתי זאת ברצינות מעטה כלשהי כשלמדתי ביאור מאת וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה על הַבְּהַגַוַד-גִיתָא. בַּבְּהַגַוַד-גִיתָא ישנו הפסוק, וְיַוַסָאיָאתְמיקָאבּוּדְדְהיר אֵקֵהַה קוּרוּ-נַנְדַנַה. בהקשר לפסוק זה, וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה נותן את ביאורו שעלינו לקחת את המילים של המורה הרוחני כחיים והנשמה שלנו. עלינו לנסות להוציא לפועל את ההוראה, זו המסויימת של המורה הרוחני, באופן איתן, ללא דאגה לרווח האישי או הפסד.

הנה מקור השראה המיידי של פְּרַבְּהוּפָּאדַה: התובנה שהוא קיבל מקריאה בביאור של וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה לִבְהַגַוַד-גִיתָא 2.41. היה זה המפתח עבור הוראת מורו הרוחני. היה זה ליסוד חייו והישגיו, "הסוד היחיד" להצלחתו. שוב ושוב, פרבהופאדה באופן ישיר ועקיף מתייחס לרגע משמעותי זה של חייו,[70] כאשר נפתחה דרכו לתובנה לקחת את ההתחייבות הכוללת, שכל אשר יבוא, יעשה הוא את הוראתו של המורה הרוחני לחייו ונשמתו. בזכות התחייבות זאת לבדה, קְרּישְׁנַּה הביא אותו לאמריקה ונתן לו הצלחה:

אז ניסיתי מעט ברוח זו. הרי נתן לי כל הדרוש לשרתו. דברים באו לשלב זה, שבגילי המתקדם באתי למדינתכם, ואף אתם לוקחים תנועה זו ברצינות, מנסים להבינה. יש לנו מספר לא מבוטל של ספרים עתה. מכאן שיש לתנועה קורטוב של אחיזת רגל.

עתה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מבקש מתלמידיו שלו לפעול על פי אותה ההתחייבות להוראתו שהציג מפי גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלו:

אז לכבוד אירוע עזיבתו של מורי הרוחני, כפי שאני מנסה לעשות את רצונו, באופן דומן, אני אבקש מכם לבצע את אותה ההוראה דרך רצוני. אני איש זקן, ויכול לעבור מן העולם בכל רגע. זו דרכו של הטבע. איש איננו יכול לעצור זאת. אז אין זה מדהים ביותר, אמנם בקשתי לכם ביום בעל-משמעות זה של עזיבת גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי, שלפחות עד מידה מסויימת הבנתם את התמצית של תנועת תודעת קְרּישְׁנַּה. עליכם לנסות לדחפה קדימה. (9 בדצמבר 1968 - הרצאת מועד יום העזיבה, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי - לוס אנג'לס)

"לעשות את רצונו" הינו משחק מילים. הביטוי פירושו, כמובן, לשאת את ההוראה של מישהו, אמנם זה גם המונח החוקי הרשמי להתייחס לתהליך בו נכסיו של אדם נעשים לאלו של יורשו. על פי התחייבותו לעשות את רצונו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי, ירש שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ממנו את האון המסוים על מנת להפיץ תודעת קְרּישְׁנַּה. על רקע זה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עתה עושה את רצונו: "אני גם אבקש מכם לבצע את אותה הוראה בדיוק דרך רצוני. אני איש זקן." על פי רצונו, פְּרַבְּהוּפָּאדַה עשה אותנו ליורשיו. הוא מעניק, כמורשתו, את ההוראות, שאם תתקבלנה, תיקחנה אותנו אל אותו האון המסוים לגאול אנשים דרך כפות רגלי הלוטוס של קְרּישְׁנַּה.

"אני גם אבקש מכם לבצע את אותה ההוראה דרך רצוני:" רגע זה יוצא דופן; בו מועבר האון הרוחני, על פיו יכולים כולנו להעשות מועצמים כמו שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה בעצמו. אז אומר לנו שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מהי "אותה הוראה בדיוק":

... לפחות עד מידה מסויימת הבנתם את תמצית התנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה. עליכם לנסות לדחוף אותה קדימה. אנשים סובלים ממחסור בתודעה זו. כפי שאנו מתפללים באופן יומיומי אודות הדבקים:

וָאנְֿצְ'הָא-קַלְפַּתַרוּבְּהְיַשׂ צַ'ה קְרּיפָּא-סינְדְהוּבְּהְיַה אֵוַה צַ'ה

פַּתיתָאנָאםּ פָּאוַנֵבְּהְיוֹ וַיְשְׁנַּוֵבְּהְיוֹ נַמוֹ נַמַהּ

וישנוה, או דבק של הריבון, חייו מוקדשים לתועלת האנשים. אתם יודעים - רובכם שייכים לקהילה הנוצרית - איך ישוע, הוא אמר שלמען פעילויותיכם החטאות הוא הקריב את עצמו. כזו היא החלטיות של דבק של הריבון. להם לא איכפת מנוחות חומרית. מפני שהם אוהבים את קְרּישְׁנַּה או אלוהים, לפיכך הם אוהבים את כל ישויות החיים כיוון שכל ישויות החיים הן ביחסים עם קְרּישְׁנַּה. אז באופן דומה עליכם ללמוד. תנועה זו לתודעת קְרּישְׁנַּה פירושה להיעשות וַיְשְׁנַּוַה ולהרגיש עבור האנושות הסובלת.

ההוראה שהוא קיבל באופן הזה "לדחוף את התנועה באנגלית" כעת מתגלגלת חזרה אלינו בצורה הזו "היעשו וַיְשְׁנַּוים והרגישו למען האנושות הסובלת." שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לקח זאת לליבו, כפי שמורה השיר:

גוּרוּ-מוּקְהַה-פַּדְמַה-וָאקְיַה, צ'יתְתֵתֵה קַרִיָא אַיְקְיַה,
אָארַה נָא קַריהַה מַנֵא אָאשָׂא

"עשה את המילים מפי הלוטוס של שרי גוּרוּדֵוַה לאחד עם ליבך; שאף לא לדבר מֶעֶבֶר."

ההישג של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הוא הוכחה לאון שבהוראות אלה. אחרים רבים קיבלו את אותה ההוראה מִבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, אמנם במאורע, ההדגמה של וְיַוַסָאיָאתְמיקָא-בּוּדְדְהי הייתה שלו לבדו.

מכאן, ייסד פְּרַבְּהוּפָּאדַה ארגון חדש אשר, כשלם ובכל חלקיו, יגלם וִיפַתֵּחַ תובנה זו - אשר מממשת עצמה כמחויבות שאינה סוטה ובלתי-נדלית לְשַׁלֵּחַ אהבת אלוהים לאנושות הסובלת בכל מקום.

האנושות הסובלת. החיבור המיידי לסבל אנושי - שכל כך נוכח בירושתו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מִבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה - נובע ממנו צורך טבעי: לקבץ ולרתום את כל המשאבים יחדיו - חומריים, אישיים, פיננסיים, תשתיות, ארגון - על מנת להקל כמה שיותר בזמן הקצר ביותר. החידוש של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה היה ליצור מוסד מתואם, מאוחד שיכול להוציא זאת לפועל. מששירותם אשר תרמו הדבקים היה מסודר רציונאלית ומתואם, אונו היעיל, כך מגובש ומרוכז, הכפיל עצמו שבעתיים.

המוסד אשר יכול לפעול על מחויבות זו בכוח מאוחד על פני פרקים רחבים של חלל וזמן זקוק לצורה ייחודית. שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי לפיכך קרא לארגון בו הסמכות העליונה תשכון לא באדם שהינו אָאצָ'ארְיַה שולטת יחידה אלא במטה של מנהלים, לו קרא "ועד הגוף המנהל." במהלך העניינים, כשלה הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בהבנתה את מבנה זה, וכך, אמר פְּרַבְּהוּפָּאדַה, נעשתה "חסרת שימוש."

ועד של מנהלים. ועד של מנהלים הוא מוסד מערבי מודרני לניהול משותף ופיקוח מלמעלה. שרילה פרבהופאדה שם במקומו את היסודות התקניים, המוכרים על פי רוב של מוסד כזה: הפגישה השנתית הכללית, החלטות המאומצות על פי רוב בהצבעת החברים, הליכה בעקבות כללים של הליך פרלמנטרי רשמי (כמופיעים בספר של רוברט ברוק), הפיתרונות המאומצים נרשמים על ידי המזכיר/ה, וכו'.

"הָאָאצָ'ארְיַה השלטת היחידה" מדגים סוג של ארגון ישן, בסיסי יותר, ואף טבעי באופן אינסטינקטיבי. הוא הפך, כמובן, לסדר תקני בתרבות ההודית, והתפתח באופן מקורי מתוך, נאמר, סַנְנְיָאסִי ותלמידיו הַבְּרַהְמָאצָ'ארִים.

כאשר לאורך זמן מוסדות גדלים סביב מורה או מנהיג חזק, כריזמטי, התוצאה של הצבירה ההדרגתית של עוקבים, אדמה, מקדשים, בתים, ותורמים עשירים, היא שהאדם בראשה צריך להיות מתקדם מבחינה רוחנית על מנת לא ליפול קורבן לפיתויי העוצמה, התהילה ודומיהן. באותו הזמן, מראית העין שבשליטה ובהנאה נכסים מעין אלה עלולה למשוך בדיוק את הטיפוס מן הסוג הלא נכון - אשר מן ההכרח מעמיד חזות של שוויון נפש לדברים אלו. במקרים אלה, צביעות, מציאת פגמים, בוגדנות, מגעים עקלקלים, וכו', עשויים להוות לריקבון פנימי, ואילו מוסדות לנטייה להתפרקותם.

היתרון של ועד מנהל הוא שהכוח מפוזר יותר, ואילו החברים פועלים על מנת לבדוק ולאזן האחד את השני. אף מעצם מהותו המוסד יציב יותר: אם ברגע מסויים אין מנהיג כריזמטי בולט יחיד מחד, ממשיך המוסד בדרכו. מאידך, הקיום של שניים או יותר מנהיגים מוכשרים לעילא יכול אף הוא לבוא לידי ביטוי בניחותא. עם ועד מנהל נעשים הם לנכס - והשמחה גדלה עם כל אחד מהם. אמנם אם ישנו ראש בודד, שניים או יותר מנהיגים מוכשרים ביותר יהיו מלבד אחד חסרי-מעש או לא-מוגשמים, מצב הנוטה להוליד שסעים.

כך ועד מנהל הינו יציב יותר, חזק ואיתן מֶאָאצָ'ארְיַה בודדת. אמנם מה אם ישנו מספר של אָאצָ'ארְיוֹת מועצמים באופן יוצא דופן - הבה נקרא להם "קורנים-מעצמם" - בועד זה? האם הם יגרמו לדברים להתפרק? לא: אם הם באמת מרוממים בתודעת קְרּישְׁנַּה, אז יהיו הם בטוחים כמופת לעקרון השירות בשיתוף-הפעולה בכפות רגלי הלוטוס של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ויעשו את הועד המנהל אף חזק יותר.

האתגר המרכזי שלנו

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ביסס מבנה כזה עבור איסְקּוֹן, ששם את ועד הגוף המנהל במקומו ב-1970 ופיקח על פיתוחו ושטף עבודתו ההדרגתי. מציין שהוא רצה שיהיו "מאות ואלפים של מורים רוחניים" בתוך איסקון, הוא רמז שמערכת היחסים גוּרו-תלמיד תונצח בתוך המוסד המאוחד תחת הדרכת הג'י. בּי. סי. בתוך ארגון כזה, גורו רבים יוכלו לפעול בכוח מתוזמר, יחדיו עם מנהיגים אחרים ומנהלים בהסכמה שבין-עמיתים.

מאות ואלפים של מורים רוחניים. בניו יורק, 17 באוגוסט 1966, בזמן שדיבר על בהגוד-גיתא 4.38-34, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה אמר:

מכאן אין מניעה לאיש, שהוא איננו יכול להיות המורה הרוחני. כל אחד יכול להיעשות מורה רוחני, בהנחה והוא יודע את המדע של קְרּישְׁנַּה... אז זהו המדע של קרישנה, בְּהַגַוַד-גִיתָא זו. אם מישהו יודע באופן מושלם, אז הוא הופך למורה הרוחני... אם כן דורשים אנחנו מאות ואלפים של מורים רוחניים אשר הבינו את מדע קְרּישְׁנַּה זה. יזמינו ויסבירו הם בכל העולם... לפיכך יצרנו חברה זאת ואנו מזמינים את כל הנשמות הכנות לקחת בה חלק ולהיות למורה רוחני, ולהזמין ולהסביר מדע זה בכל רחבי העולם. (15 באוגוסט, 1966 - הרצאה ב.ג. 4.38-34 - ניו יורק)

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה פירט את ציפייתו לפני תוּשְׁטַה-קְרּישְׁנַּה (ו.ב: התכתבות, 2 בדצ', 1975):

מצופה שכל תלמיד יהיה אָאצָ'ארְיַה. אָאצָ'ארְיַה פירושו מי שיודע את מסקנות כללי הכתובים ועוקב אחריהם מעשית בחייו, ומסבירם לתלמידיו... הישארו מאומנים היטב וביסודיות ואז אתם תהיו גוּרוּ מוסמך, ותהיו מסוגלים לקבל תלמידים על אותו עקרון. אמנם כעקרון זה המנהג שבזמן חיי מוריכם הרוחני הביאו את חניכיכם המועמדים אליו, ובהיעדרו או עזיבתו תוכלו לקבל תלמידים ללא כל הגבלה. עקרון זה חוק בשושלת המורים. אני רוצה לראות את תלמידי נעשים למורים רוחניים מוסמכים ומפיצים תודעת קְרּישְׁנַּה באופן נרחב ביותר, וזה יעשה אותי ואת קְרּישְׁנַּה שמחים מאוד ומאושרים.

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ציין בנסיבות אלו ורבות אחרות את הצורך במספרים גדולים של גוּרוּ, ואת רצונו "שכל תלמיד" יסייע לצורך הזה. מאחר והוא רצה מאוד מתלמידיו ומעוקביו שיישארו בתוך איסְקּוֹן, הוא חזה גידול עצום בכוח רוחני וחומרי שייווצר מיעילות ומחיזוקים הדדיים של שירות בשיתוף-פעולה. בעבודה והזמנה והסברה משותפות באורח מתוזמר, מאורגן, כוחינו הפנימי והחיצוני ייעשה הרבה יותר מן הסכום של החלקים הנפרדים.

אחרי הכל, מעשינו הוא הַסַּנְֹקִירְתַנַה, לא רק קִירְתַנַה, ואילו המינוח המלא של התחילית סַםּ - שפירושה לא רק איחוד, אלא גם יסודיות, עוצמה ושלמות - קורא לתובנה.

עם זאת כל עוד פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה נוכח כָּאָאצָ'ארְיַה היחיד וְהַדִּיקְשָׁא גוּרוּ, המבנה נשאר בהכרח בצורה עוברית, ילד שעדיין ברחם בימו, צורתו ופועלו עדיין לא מפותחים לגמרי. בזמן נוכחותו הגשמית של פְּרַבְּהוּפָּאדַה, מעצם טבע הנסיבות, הג'י. בּי. סי לא יכול היה ליטול את תפקידו המלא "כסמכות המנהלת העליונה", וּפְרַבְּהוּפָּאדַה נשאר הגורו היחיד. לפיכך היה על המוצר המוגמר של עבודתו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה לחכות לעיתו ולהתממש.

כתוצאה מזאת, פְּרַבְּהוּפָּאדַה השאיר לנו את המשימה, לאחר עזיבתו, לפתח לפרטי פרטים את הצורה ופועליה של אִיסְקּוֹן לפיעלות יעילה בעולם. אחד הוא אתגר מרכזי לאחד את מערכת היחסים גוּרוּ-תלמיד - הנושאת דרישה משלה בחובה לצידוד עמוק ומחויבות לאדם שבגורו - על רקע חברה גדולה הדורשת, במובן מסוים, נאמנות גבוהה יותר, חובקת-כל. נאמנות זו היא הצידוד הנפוץ שלנו במייסד-אָאצָ'ארְיַה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, נאמנות מוכחת במעשה על ידי שיתוף הפעולה שלנו האחד עם השני, בתוך מבנה שהוריש לנו, למילוי רצון-ליבו העמוק ביותר.

שיתוף הפעולה שלנו האחד עם השני. היסוד לשיתוף-הפעולה הוא אהבה. "חברה שלמה נושאת את פקודתי, לא מפני שאני אדם נעלה יותר," אמר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה (דיון פילוסופי על ארתור שופנהאואר)

יש אהבה. אלמלא האהבה, אינך יכול לעשות כך. יש בך קורטוב אהבה מסויים אלי, לפיכך אתה נושא את פקודתי. אחרת אין זה אפשרי כלל. אף אינני יכול. אתם זרים, אתם אמריקנים; באתי מארץ אחרת. אין לי חשבון בנק. אינני יכול גם לפקוד עליכם: "עליכם לעשות זאת, או שאנזוף בכם." כיוון שישנה אהבה. חיבור זה בא מאהבה. יכולתי גם להיעשות אמיץ דיו לנזוף בכם, אמנם גם אתם, בכך מצב אתם נושאים את הוראתי הודות לעקרון הבסיסי והוא אהבה. הפילוסופיה שלנו כולה היא אהבה.[71]

ב-23 במאי, 1977, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה העיד בהצהרה גלויה-לכל על המבחן לאהבה שלנו.

כך הוקלט ע"י תַמָאלַה קְרּישְׁנַּה גוֹסְוָאמִי:

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הדגיש, "אהבתכם אלי תיבחן בכיצד לאחר עזיבתי תנהלו מוסד זה. יש לנו זוהר לצידנו ואנשים קל-וחומר מרגישים את משקלנו. כך דבר זה צריך להישאר. לא כדוגמת הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. לאחר עזיבתו של גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי כל כך הרבה אָאצָ'ארְיוֹת באו."[72]

בְּהַקְתי צָ'ארוּ סְוָאמִי היה נוכח בשעה שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נתן הצהרה זאת. הוא נזכר:

כאשר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה בִּוְרּינְדָאוַן בימיו האחרונים, תַמָאל קְרּישְׁנַּה מַהָארָאגַ'ה נהג לקרוא את המכתבים שדבקים כתבו לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, ואילו חסדו השמיימי היה מכתיב את תגובותיו, ולעתים אף נהג להעיר הערות. פעם אחת דבק אחד כתב כיצד הוא רצה להציע את אריכות ימיו לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כך שיוכל להמשיך להיות איתנו על כוכב-לכת זה. היה זה מכתב נוגע מאוד ללב, ספוג ברגשות. עם זאת, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הגיב בדרך בלתי-צפויה והעיר שאהבתנו האמיתית אליו תיראה בדרך בה נשתף פעולה אחד עם השני להמשך משימתו. תקרית זו השאירה חותם עמוק בלבי, והייתי מודע לזאת שהדרך הטובה ביותר להראות את אהבתי לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היא דרך שיתוף הפעולה שלי עם דבקי אִיסְקּוֹן אשר משרתים את חסדו השמיימי בכנות כה רבה להמשך משימתו.[73]

בימיו האחרונים, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ביקש מאיתנו הוכחה נטועה ומשכנעת יותר לאהבה מאשר ביטויים נוגעים ללב, כנים ככל שיהיו. זאת, הוא אמר, ישכנע אותו: שיתוף הפעולה שלנו אחד עם השני לקדם את משימתו לאחר עזיבתו.

רף זה שהעמיד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - פעולות המסגירות הרבה יותר מאשר מילים נועזות - קל וחומר מבטא את מהות הַוָּאנִּי-סֵוָא - על פיו אנו משיגים ושומרים על התרועועתנו עם שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.

יתרה מכך, השיתוף פעולה יחדיו להפצת תודעת קְרּישְׁנַּה אינו אלא מהות הַסַנְֹקִירְתַנַה. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הסביר זאת בנפלאוּת:

מהות הפסוק הוא שֶׁאַף הריבון צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ - הריהו בעצמו אלוהים, קְרּישְׁנַּה - חש, לבדו, בלתי-מסוגל לבצע מטלה זו. הוא חש. אז זה הוא המצב. אתם משתפים פעולה ביניכם; לפיכך אני מקבל את הקרדיט. אחרת מה יכולתי לבד לעשות? אֵקָאקִי אָמָארַה נָאהי פָּאיַה בּוֹלוֹ. צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ עצמו רצה בשיתוף הפעולה שלנו. הוא אלוהים, קְרּישְׁנַּה. ולפיכך שיתוף הפעולה הוא דרך מאוד חשוב. איש לא רשאי לחשוב "יש לי יכולת כה גדולה. אני יכול לעשות." לא. זה פשוט בשיתוף הפעולה שאנו יכולים לעשות דבר מאוד גדול. "מאוחדים אנו עומדים; מפולגים אנו ניפול." זו ה.... אז היו חזקים בלדחוף קדימה את תודעת קְרּישְׁנַּה, וּקְרּישְׁנַּה יעזור. הוא החזק ביותר. עדיין, עלינו להיות משולבים יחדיו. סַנְֹקִירְתַנַה. סַנְֹקִירְתַנַה פירושה הרבה אנשים משולבים יחדיו מזמרים. זו סַנְֹקִירְתַנַה. אחרת קִירְתַנַה. סַנְֹקִירְתַנַה. בַּהובְּהיר מיליתְוָא קִירְתַיַתִיתי סַנְֹקִירְתַנַם. בַּהוּ: בַּהוּ פירושו רבים, הרבה משולבים יחדיו. זו המשימה של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, משולבים יחדיו.[74]

אחרי ששני מנהיגים רבי השפעה עזבו את אִיסְקּוֹן, נתן שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצה זו לְבַבְּהְרוּ דָאסַה ב-9 בדצמבר, 1973. מי ייתן ותישאר בליבנו לעד:

עתה, בנינו בחסדו של קרישנה משהו משמעותי בצורת איסקון זו ואנו כולנו משפחה אחת. לעתים עלולים להתגלות חילוקי דעות ומריבות אמנם מן המוטב שנישאר. צרויות אלה תוכלנה לבוא על פתרונן האישי ברוח שיתוף הפעולה, הסובלנות והבגרות ומכאן אני מבקש מכם להישאר בחברתם של הדבקים שלנו ולעבוד יחדיו. המבחן להתקדשותנו בפועל וכנותנו לשרת את המורה הרוחני יהא ברוח שיתוף הפעולה ההדדי לדחוף קדימה את התנועה ולא ליצור סיעות וכך לסטות מן הישר. (9 בדצ' 1973 - מכתב לְבַבְּהְרוּ שנכתב מלוס אנג'לס)

גילינו שמערכת "הָאָאצָ'ארְיַה-האיזורי" לשילוב הגורו במסגרת רחבה יצרה איזורים גיאוגרפיים שהיו בפני עצמם יותר מאוחדים מֶאִיסְקּוֹן כשלם. יושרתה של איסקון הייתה בסכנה. מערכת זו ננטשה. עם עלינו ללכת קדימה הרבה יותר במימוש הארגון שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה רצה.

עלינו ללכת קדימה הרבה יותר. אנו מחכים לביסוס תרבות בְּאִיסְקּוֹן של שירות בשיתוף פעולה מחויב לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. כאשר זה מתבסס כתרבות, כל אחד מן החברים - מלמעלה עד למטה - משתתף בה באופן שווה. היא כל כך מהווה חלק ממהות הקיום בתנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה שהיא שוכנת אף בקטנה שבמחוות. ילדים יונקים אותה עם חלב אמם. היא שוכנת בכל. אנו נישאר לנצח בנוכחות שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - ובאלו שבנוכחותם הוא שוכן.

מעניין לציין ששני זרמי ההתנגדות העיקריים לְאִיסְקּוֹן - אשר לעתים קרובות טוענים להיות כל אחד "אִיסְקּוֹן האמיתית" - נוצרו מדחייה מכוונת של רכיב אחד או השני מן השלם של פְּרַבְּהוּפָּאדַה: מעמד "הַרּיתְויק" שואף לביטול גוּרוּ ממשיים לטובת סמכות מוסדית של הג'י. בּי. סי, בעוד ההולכים בדרכו של סַנְנְיָאסִי בולט אחד או אחר מבקשים לפרק את הג'י. בּי. סי האמיתי ולסמוך על אָאצָ'ארְיַה כריזמטית, שולטת ויחידה.

דחייה מכוונת של רכיב אחד או אחר. כשם שאנו לומדים מן הַגַּוּדִּיַה מטהה, הרי זה אתגר ברור לסדר זאת כראוי. עתה כבר עומדות לפנינו קבוצות משוסעות משלנו, ועלינו להתייחס אליהן כפי שעשה זאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לסיעות השארית של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה: עם הבנה ברורה וחותכת של סטיותיהן; בגישה נדיבה, דורשת-טוב; ובסבלנות אין-קץ.

אִיסְקּוֹן זקוקה לטפח את שני היסודות: נאמנות עזה משותפת לְאִיסְקּוֹן ולג'י. בי. סי, ואת מערכת יחסי הלימוד המלאים בין גוּרוּ כפרטים וחניכים בתוך אִיסְקּוֹן. עלינו לתפוס כיצד אין סתירה או התנגשות. עלינו להבין כיצד אלה מחזקים ותומכים האחד בשני.

יסוד מכריע בביסוס הסינתזה החיונית הזאת הוא השגת הבנה עמוקה למעמדו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה וְשׂוֹם הבנה זו לִפְעולה - גְ'נָֿאנַה מחד וּויגְ'נָֿאנַה מאידך. כמייסד-אָאצָ'ארְיַה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בעצמו מסמל - ובמובן, הוא הינו - השלמות של אִיסְקּוֹן. לפיכך עליו להפוך להיעשות לנוכחות מורגשת ושולטת בחייהם של כל הדבקים, ללא תלות במי עוד עשוי היה לשמש כְּגוּרוּ הַדִּיקְשָׁׁא או הַשׂיקְשָׂא שלהם. גורו שעדיין ממומש לעינינו בעולם נוטה להיות בעל השפעה חיה יותר על עוקביו יותר מאלו שצורתם אינה נגלית עוד. מפני שֶשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כאדם אינו נגלה עוד כהוא זה, על היעדר זה של וַפּוּ לבוא לידי פיצוי בתובנה ההולכת ומעמיקה ללא-שוב של התגלותו בצורת הַוָּאנּי (כפי שהוא עצמו לימד).

הבנת מעמדו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. מן התקווה שמאמר זה יהיה אחד מני רבים נוספים שיבואו לטפח הבנה מעמיקה ללא-שוב של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה ושירות מסור אליו ההולך וגדל לעד.

על נוכחות כזו להפוך לחלק ממרקמה של אִיסְקּוֹן, להיעשות לישועה המהותית של תרבותה, כך שנוכחותו לא תפחית אף לא כשכל אשר זכו בידיעה האישית של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ילכו בעקבותיו מעולם זה.

נוכחותו לא תפחת. תרבות הוגדרה בידי אנתרופולוגים כסכום הכולל של התנהגות נלמדת של קבוצה אשר מועברת מדור לדור. המתנה הגדולה ביותר לדורות אשר מסוגל כל דור בְּאִיסְקּוֹן לתת היא זו שהיא שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.

השלכות

➊ דור אחר דור יזכו לחסד המיוחד שהציע שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. הנתיב חזרה הביתה לאלוהות שפתח יהיה לנתיב-מסע הנחצה עוד ויותר.
➋ במציאת מקלט מלא בִּשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כְּשׂיקְשָׁא-גוּרוּ בצורת הַוָּאנּי שלו, כל מורי אִיסְקּוֹן, בשלבים שונים של התקדמות, יהיו מסוגלים להעביר את מדרשו האמיתי של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, וכך להעניק הכוונה, מקלט וחסות-הגנה לכל.
➌ הנוכחות הפעילה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה תבטיח את האחדות והשלמות של אִיסְקּוֹן.
➍ מדרשיה של אִיסְקּוֹן יישארו עקביים לאורך הזמן וחלל-המרחב.
➎ הידע המעשי של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - המקנה לו את האון המסויים להפיץ תודעת קְרּישְׁנַּה - לא רק יישמר אלא בנוסף יתפתח.
➏ ספריו יישארו מרכזיים כנר לרגלנו, מאחר והם כוללים תובנות והוראות שעתידות להתממש ולהתפתח.
➐ עיניו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה תישארנה העדשות דרכן רואים כל דורות העתיד את הָאָאצָ'ארְיוֹת הקודמים.

ראשי תיבות

בּ.ג.: בְּהַגַוַד-גִיתָא
בּ.ס.: בְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא
צ'.צ'.: צַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה
קְרּישְׁנַּה: קְרּישְׁנַּה, אישיות אלוה העילאי
נ.ד.מ: נַוַדְוִיפַּה-דְהָאמַה-מָאהָאתְמִיַה
שׂ.ק.צ': שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה
שׂ.ב.ו: שְׂרִי בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה וַיְבְּהָאוַה
שׂ.פּ.ל: שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה-לִילָאמְרּיתַה
שׂ.בּ.: שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם
ת.ק.ג: היומן של תַמָאלַה קְרּישְׁנַּה גוֹסְוָאמִי
ו.בּ.: וֵדָבֶּיְס Vedabase

ביבליוגרפיה

Back to Godhead. הגישה הייתה ב- 8 באוקטובר, 2013. http:///www.backtogodhead.in.

Bhaktisiddhānta Sarasvatī Goswami Ṭhākura. Śrī Brahma-saṁhitā. Bombay: The Bhaktivedanta Book Trust, 1991.

Bhaktivedanta Swami Prabhupāda, A.C.. Bhagavad Gītā As It Is. Los Angeles: The Bhaktivedanta Book Trust, 1989.

———. Kṛṣṇa: The Supreme Personality of Godhead. Los Angeles: The Bhaktivedanta Book Trust International, 1996.

———. Śrī Caitanya Caritāmrita of Kṛṣṇadāsa Kavirāja Gosvāmī. Botany: The Bhaktivedanta Book Trust, 1996.

———. Śrīmad Bhāgavatam. Los Angeles: The Bhaktivedanta Book Trust, 1976.

Bhaktivedanta VedaBase: The Complete Teaching of His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupada, Founder-Acarya of the International Society for Krishna Consciousness. CD-ROM, 2003.1. Bhaktivedanta Archives.

Bhaktivinoda Ṭhākura. Śrī Navadvīpa-dhāma Māhātmya. Translated by Bhānu Swami. n.p., n.d.

Dasa, Hayagriva. The Hare Krishna Explosion. Singapore: Palace Press, 1985.

Following Srila Prabhupada: DVD 1, compiled by Yadubara Dāsa, British Columbia, Canada: ISKCON Cinema, 2006.

Goswami, Satsvarūpa dāsa. Śrīla Prabhupāda-līlāmṛta: A Biography of His Divine Grace A. C. Bhaktivedanta Swami Prabhupāda. 6 vols. Los Angeles: Bhakivedanta Book Trust, 1980-1983.

Goswami, Tamal Krishna. Servant of the Servant. Los Angeles: The Bhaktivedanta Book Trust, 1984.

———. TKG’s Diary. Dallas: Pundits Press, 1998.

Harmonist, The. Edited by Sri Srimad Bhakti Siddhanta Sarasvati Goswami Maharaj. Vols. 24-33. Calcutta: Sri Gaudiya Math, 1927- 1936. הערה: מכון מחקר בהקתיודאנתה מחזיק אוסף של גליונות מקוריים של המפייס, בעשרה עותקים. (אוסף זה היה בעבר חלק מספריית סוּנְדַרָאנַנְדַה וידְיָאוינוֹדַה.) בכרך השמיני (המכיל את פרק 32 של המפייס), נעדרים גליונות 22 ו-24. הכרך התשיעי, המכיל את פרק 33, מכיל רק ארבעה נושאים, אחד עבור נובמבר והשני לדצמבר 1936. הכרך ה-10 והסופי, המכיל את המפייס פרק 34 (1937), כולל שישה נושאים - שהתפרסמו אחרי עזיבתו של שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה - החל באוגוסט וכלה בנובמבר.

Sanyal, Nisikanta. Sree Krishna Chaitanya. Vol. 1. Royapettah, Madras: Sree Gaudiya Math, 1933.

Sardella, Ferdinando. Modern Hinduism Personalism: The History, Life, and Thought of Bhaktisiddhānta Sarasvatī. New York: Oxford University Press, 2013.

Sraman, Bhakitikusum. Prabhupāda Srila Sarasvati Thākura. Māyāpur: Śrī Caitanya Maṭha, 1982.

Swami, Bhakti Vikāsa. Śrī Bhaktisiddhānta Vaibhava: The Grandeur and Glory of Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura. 3 vols. Surat, India: Bhakti Vikas Trust, 2009.

מילון מונחים

אבטיפוס: דגם ראשון או טיפוסי של דבר-מה, ממנו צורות אחרות מועתקות או מפותחות.

אָלֵגוֹרי: תיאור של נושא באמתלה של אחר או דמיון המוצע ביניהם; סיפור, שיר או תמונה שיכולה להתפרש ולחשוף משמעות סמויה, באופן כללי לרוב מוסר-השכל; סמל.

אֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיָה: תיאולוגיה בהקשר של טבע ומבנה של כנסייה.

דימוי שולט: דימוי העובר כחוט השני או כורך סביבו יצירה ספרותית שלמה.

מוֹרְפוֹלוֹגְיָה: צורה, ארגון, סידור, או מבנה חיצוני.

נִיהִילִיזְם: אופן קיצוני של ספקנות, המערב את הטלת הספק בכל הקיים.

פָּרָדִיגְמָטי: משרת בתור תבנית; דוּגְמָא או מוֹפֵת.

קמאי: קיים מתחילת הימים.

קַרְטוֹגְרָפְיָה: המדע או המלאכה של ציור מפות.

רטורית: מבוטאת בהלך-רוח שמטרתו לשכנע או להרשים.

שסע: פיצול או חלוקה בין שתי חטיבות או פלגים מנוגדים בחריפות זה לזה, כתוצאה של חילוקי דעות או אמונה.


הערות שוליים

  1. ↑ 741113 - מכתב לדֵאוֹג'י פּוּנְֿגַ'ה מבומביי 741113
  2. ↑ צ'.צ' אָאדי 1.46
  3. ↑ צ'.צ'. אָאדי 7.37
  4. ↑ צ'.צ' מַדְהְיַה 19.156
  5. ↑ צ'.צ' אָאדי 7.37
  6. ↑ צ'.צ' מַדְהְיַה 23.105
  7. ↑ שׂ.בּ. 1.4.1
  8. ↑ ביוני 1927 שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הגדיל לעשות את סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַנִי (נוסד ב-1881 ע"י שְׂרִילַה בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה) לכתב-עת בשפה האנגלית הנקרא "המפייס". (כותרת זו, כשם שקרא כתב-העת הראשון, היא "תרגום חופשי לאנגלית" של סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַנִי). המפייס מתחיל בכרך מספר עשרים-וחמש, מפני שהוא ההמשך של סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַנִי - שכעת "לבשה וערכה עצמה באנגלית על מנת לפנות בתחינה לעולם ולקהל הרחב" (המפייס 25:4). כתב-העת הופיע באופן חודשי עד יוני 1933 (כרך 30, מס' 12), ולאחר פער של ארבעה-עשר חודש, שב וחידש עצמו וראה אור מדי שבועיים.
  9. ↑ הַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא היא "היסטורית" מפני שעשתה את ההופעה שלה בזמן תקופת ששת הַגּוֹסְוָאמִים. לאחר שעמדה מול תקופות של שקיעה, הַשַׂבְּהָא כוננה מחדש בחגיגיות בידי שְׂרִילַה בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה ב-1886 (תחת השם המקוצר וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה שַׂבְּהָא), ואף ב-1918 "הוארה מחדש" (תחת השם הקודם) ע"י שְׂרילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. כפי שהסביר זאת, וישְְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה פירושו "מלך כל הוישנוים בעולם", הווה אומר, שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, ואילו הסבהא היא קהל או אסיפה של אלה הבאים לסגוד לו (סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַנִי, מראה מקום שׂ.בּ.ו. 1:73-70).
  10. ↑ המונח "משימת הַגַּוּדִיַה" נעשה בשימוש המכיל תדיר גם את הגַּוַּדִּיַה-מַטְהַה והַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא. הַשַׂבְּהָא, כפי שמניח זאת בְּהַקְתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי (שׂ.בּ.ו 1:259) "שירתה כאיבר הרשמי במוסד הגַּוַּדִּיַה-מַטְהַה". הפריטים הבאים יעבירו מושג כלשהו לגבי היחסים בין הַמַטְהַה וְהַשַׂבְּהָא: 1) רשימה ממוספרת של הַגַּוּדִיַה מַטְהוֹת הופיעה על השער הפנימי והאחורי של המפייס בין 1927-1933 תחת הכותרת "מטהות המזוהות עם שְׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא." 2) הזמנות לאירועים עיקריים במטהות שלחו המזכירים של שְׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא, לעתים על מכשירי כתיבה המראים ניירות כתיבה עם גם "שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה רַג' שַׂבְּהָא" ו-"שְׂרִי גַּוּדִּיַה מַטְהְ" בראשם (המפייס 28:58-57, 104, 30:32). 3) לזכותה של הַשַׂבְּהָא נזקף ארגון "התערוכה התֵּאִיסְטית" בְּמָאיָאפּוּרַה, סמוך לִשְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה, בפברואר, 1930, שעלתה מחדש, ב-1931 בִּשְׁרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה, כַּלְכּוּתָה, ושוב בינואר 1933 בְּדָקָּה. 4) שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בְּמָאיָאפּוּרַה, קרויה "אם הַמַּטְהוֹת" של כל מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה, מתוארת גם כמפקדה של הַוּישְׂוַה וַיְשְׁנַּבַּה רָאג' שַׂבְּהָא" (המפייס 27:269) כמו גם "אם המטהות הראשית של שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּו רָאג' שַׂבְּהָא, נוסדה למטרת החדרת כל היקום עם נָאם סַנְׂקִירְתַנַה כפי שֶפִּילֵל וִייחֵל לכך שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ" (המפייס 31:140). 5) מאמר "החיים בתוך הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה" מתחילים: "הריבון העליון שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה עם אשר לו שוכן באופן נצחי בַּשְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה וְהַגַּוּדִּיַה מַטְהַה המזוהה איתה המתממשות בכל רחבי הארץ בחסדו של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה תחת חסות שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה-רָאג' שַׂבְּהָא" (המפייס 30:141). 6) המאמר "משימת הַגַּוּדִּיַה במערב" מציין: "שְׂרִי-וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאג' שַׂבְּהָא שולחת למערב חבורה של מזמינים ומסבירים לשאת את המסר של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה לִבְנֵי-תַרְבּוּת אלה" (המפייס 30:325-22). 7) רוב הגליונות של המפייס הכילו מדור המציג חדשות ע"פ פעולות התנועה. תוך שהמשיך לדווח את אותם סוגי אירועים, המדור עבר סדרה של שינויי שם: מ-"לנו" דרך "סביב הַמַּטְהוֹת", "משימת הַגַּוּדִּיַה", "שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה-רָאג' שַׂבְּהָא (משימת הַגַּוּדִּיַה)" עד, לבסוף, "שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה-רָאג' שַׂבְּהָא".
  11. ↑ כמה דוגמאות: "התוכנית" המפורסמת של 1932 "טקס שְׂרִי שְׂרִי בְּרַגַ'מַנְדַל פַּריקְרַמַה" נותן את התואר של המנחה, שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה כ-"נשיא-אאצ'אריה של שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוְ רָאג' שַׂבְּהָא" (המפייס 30:92). בקבלה של מושל בֶּנְגָּל בְּמָאיָאפּוּרַה, פָּנְדִיט א.צ' בָּנֶרְגִ'י "מזכיר שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוְ רָאג' שַׂבְּהָא" בנאום הקבלה שלו "מתוקף המשימה" (המפייס 31:253), מתייחס לִשְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה "כנשיא-אָאצָ'ארְיַה של משימה זאת" (המפייס 31:260). במאמר "המסר של שרי צַ'יְתַנְיַה", בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הוא "המייסד-אָאצָ'ארְיַה של שְׂרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה והמנהיג הרוחני הנוכחי של הַשַׂבְּהָא" (המפייס 32:12); באופן דומה, ב-"פניית קבלה" לב.ה. בּון מַהָארָאגַ'ה מתייחס "אזרחי כלכותה" אל "מורך הרוחני המהולל ביותר, פַּרַמַהַמְּסַה שְׂרִימַד בְּהַקְתי סידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאג', נשיא-אָאצָ'ארְיַה של הַגַּוּדִּיַה-מַטְהַה" (המפייס 32:115).
  12. ↑ פונה למורים של מוסד טְהָאקוּרַה בְּהַקְתיוינוֹדַה בְּמָאיָאפּוּרַה, מתייחס בְּהַקְתי פְּרַדִיפַּה תִירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה כאל "מייסד-נשיא של מוסד זה" (המפייס 31:397). הוא "הנשיא-מייסד של שרי גודיה מטהה" בִּ-"שְׂרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה: סקיצה היסטורית ותיאורית", מאמר ארוך ע"ש "מַהוֹפַּדֵשַׂקַה שְׂרִיפַּד ק.מ. בְּהַקְתיבַּנְדְהַבּ בּ.ל." (המפייס 32:394). עלינו גם לציין שֶׁבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה נקרא לעתים מזדמנות "הראש-המארגן של משימת הַגַּוּדִּיַה" (המפייס 26:221, 30:256, 32:254).
  13. ↑ היה זה הראשון מבין שלושה כרכים מתוכננים מראש. הכרך השני לא פורסם עד 2004 (כלכותה: משימת הַגַּוּדִּיַה); השלישי, מעולם לא נכתב ככל הנראה.
  14. ↑ בְּהַקְתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי כותב (ש.בּ.ו 2:363-62): "בתור העורך בפועל והתורם הראשי למפייס, בְּהַקְתי סוּדְהָאקַרַה החזיק במעמד יוקרתי וייחודי בין אחיו הרוחניים. בקיא גם בהבנה פילוסופית ובביטוי-עצמי באנגלית, וליבו אחד עם זה של גוּרוּדֵוַה שלו, הוא היה מעשית האני האחר בקירתנה של שְׂרִילַה סַרַסְוַתי טְהָאקוּרַה אשר בוטא באנגלית; כך שְׂרִילַה סַרַסְוַתי טְהָאקוּרַה לעתים פרסם את מאמריו שלו תחת השם פרופ' נישׂי קַנְת סָאנְיָאל, מ.א., ולהיפך... עוד מיזם חשוב שהופקד בידו היה איסוף עבור הספר בה' הידיעה שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה. הוטל עליו גם לכתוב הרצאות לִשְׂרִימַד בּוֹן מַהָארָאגַ'ה למסירה באנגליה."
  15. ↑ הפרופסור להיסטוריה של רֵיְוֶונְשׁוֹ מעניק את הסדר הכרונולוגי שלהם: "המורים הפרה-היסטוריים המקוריים, שהם המקור הבראשיתי של ארבע הקהילות, בסדר כרונולוגי של הופעתם, הם (1) לַקְשְׁמִי, בת-הלוויה הנצחית והבלתי-נפרדת של וישְׁנּוּ, (2) בְּרַהְמָא שנוצר מטבור הלוטוס של גַרְבְּהוֹדַקַשַׂיִי וישְׁנּוּ, (3) רוּדְרַה שנוצר מן הַפּוּרוּשַׁה השני, ו-(4) ארבעת הַסַּנוֹת שהם בנים של בְּרַהְמָא שנולד מן הַמֶּחְשָׁב. הסדר הכרונולוגי של האאצ'אריות של עידן הברזל הוא (1) שְׂרִי וישׁנּוּסְוָאמִי, (2) שׂרִי נימְבַּדיתְיַה, (3) שְׂרִי רָאמַנוּגַ'ה, ו-(4) שְׂרִי מַדְהְוַה" (ש.ק.צ' 150).
  16. ↑ זה המונח בו השתמש לרוב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. בַּגַּוּדִּיַה מַטְהַה, המונח "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" היה שמור באופן דומה לחברי קבוצה אלו. דוגמא שופכת-אור: במפייס של אוקטובר 1931 (המפייס 29.4:125) אנו מוצאים אזכור של "שְׂרִילַה וישְׁנּוּ סְוָאמִי, מייסד-אָאצָ'ארְיַה של אחת מארבע שושלות המורים הַוַּיְשְׁנַּויוֹת." (באופן מעניין, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה לא פורסם עד מרץ, 1933).
  17. ↑ המפייס 28.5:135-129, 28.6:168-163, 28.7:220-216
  18. ↑ יזם מצליח בייחוד שנעשה תלמיד של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. לתיאור של דבק איש-בית זה, ראה ש.בּ.ו 2:371-364.
  19. ↑ סגנון זה כמו גם התוכן מעיד בבירור על נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל בתור המחבר. ראה הערה 15 לעיל עבור מערכת היחסים הקרובה שלו - במיוחד סביב נושא הכתיבה באנגלית - עם בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה
  20. ↑ "אֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיָה" פירושו ענף התיאולוגיה העוסק בהרכב הרוחני ואופן פעולתה של הכנסיה (אֶקְלֵזְיָה). המושג נטבע במאה ה-19 באנגליה כדי לציין השתקפויות בנוגע לאדריכלות הכנסיה - המבנה והקישוט של המבנה הגשמי. כעת המושג, בשימושו הנוצרי, התרחב וכלל נושאים כגון: מהו יחד הכנסיה לישוע או אלוהים? או לממלכת אלוהים? כיצד הכנסיה מושיעה? מהו יחס הכנסייה לעולם או לחברה החילונית? למסורת הוישנוה שלנו יש אֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיָה בפועל, כך שאנו יכולים בנוחות לאמץ מושג זה. מילון אוקספורד לשפה האנגלית נותן הגדרה זו עבור "אֶקְלֵזְיָה": "מילה יוונית לאסיפה המתקהלת תדיר; מתייחסת בראש ובראשונה לאסיפה הכללית של אזרחי אתונה. עם בואה של הנצרות נעשתה מילה זו לציון עבור הכנסייה." המילה איפוא חופפת למצבנו: אנחנו גם אסיפה, קהל - סבהא, כְּבְ"וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה סַבְּהָא." וכפי שאנו נראה, אדריכלות קדושה היא בעלת תפקיד בולט בְּאיסְקּוֹן, כפי שעשתה בזאת הקודמת לה.
  21. ↑ "דימוי שולט" הוא מונח השאול מתחום ביקורת הספרות. הוא מתאר דימוי כחוט השני דרך יצירה ספרותית שלמה.
  22. ↑ ש.בּ.ו 1:66. תיאור זה של מקור תנועת הַגַּוּדִּיַה מבוסס על חומר מתוך ש.בּ.ו, "חלק ראשון: סקירה ביוגרפית" (ש.בּ.ו 1:122-1).
  23. ↑ מקום זה שוריין ב-1918 כמרכז להזמנה ולהסברה בכלכותה עם השם "בְּהַקְתיוינוֹדַה אָאסַנַה". בזמן זה שהו ארבעה אנשי בית (גְרּיהַסְתְהַה) עם משפחותיהם; לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה היו מגורים על הגג (ש.בּ.ו 1:69-8). המקום הפך למקדש עם השם "גַוּדִּיַה מַטְהַה" ב-1920. היה זה בו, כעבור שנתיים, שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה פגש את מורו הרוחני.
  24. ↑ "שְרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי כיוון (את גַ'גַדְבַּנְדְהוּ) לחנוך מקדש שמתוכו יוכל מסר גַוּרַסוּנְדַרַה להישמע בכל תבל" (ש.בּ.ו 2:366).
  25. ↑ אנו מוצאים את אותה אקלזיולוגיה מצויינת שוב במפייס חמש שנים לאחר מכן (15 במרץ, 1935). במאמר שכותרתו "שְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר" (המפייס 32.14:315-313), הצעה להעתיק את מיקום "הַמַטְהַה הָאֶם" משרי צ'יתניה מטהה במאיאפור לשרי גודיה מטהה בכלכותה, על אף "שהתבקשה בכל לשון של התעניינות כנה", נדחית בתקיפות על הרקע "שֶׁשְּׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר היא העולם השמיימי עלי אדמות", "יש לַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בכלכותה והמטהות המסתעפות של המשימה בכל רחבי העולם הצדקה רוחנית לקיום טריטוריאלי כמרכזי אימון לשירות של שְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר."
  26. ↑ כאן המחבר אימץ אמרה ידועה מהברית החדשה: "כי בו (בריבון) אנו חיים, מתנועעים וקיימים...".
  27. ↑ שְׂרִילַה פְּרַבּהוּפָּאדַה: "הָאָאצָ'ארְיַה נותן את השיטה המתאימה לחצייה מעבר לים הבורות על ידי קבלת הסירה של כפות רגלי הלוטוס של הריבון, ואם עוקבים אחר שיטה זו בקפדנות, העוקבים יגיעו בסופו של דבר ליעד, בחסדו של הריבון. שיטה זו נקראת אָאצָ'ארְיַה-סַמְפְּרַדָאיַה. זה לפיכך נאמר, סַמְפְּרַדָאיַה-ויהינָא יֵא מַנְתְרָאס תֵא נישְׁפְּהַלָא מַתָאהּ (מנטרה שהתקבלה מחוץ לשושלת מוסמכת של עוקבים קפדניים (מנטרה שהתקבלה מחוץ לשושלת מוסמכת של עוקבים קפדניים היא ללא השפעה.) (פַּדְמַה פּוּרָאנַּה). הָאָאצָ'ארְיַה-סַמְפְּרַדָאיַה הינה מוסמכת למהדרין. לפיכך על אדם לקבל אותה; אחרת לא ישא מאמצו פרי" (שׂ.בּ. 10.2.31, התעמקות).
  28. ↑ שׂ.בּ. 4.28.47
  29. ↑ שׂ.בּ. 4.28.51
  30. ↑ ההצהרה "אִיסְקּוֹן היא גּוּפִי" צוטטה שוב ושוב כהערה מפי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצמו. (ראו, לדוגמא, את ההקדמה לספר הַוְּיָאסַה פֻּוּגָ'א של 1986 ע"י דְרַוידַה דָאסַה, כמו גם את מנחות הַוְּיָאסַה פֻּוּגָ'א מִסִּין ב-1986, מִגַּנַּפַּתי דָאסַה סְוָאמִי ב-1987, מִקִּירְתירָאגַ'ה דָאסַה ב-1991, וּמִנּיתְיוֹדיתַה סְוָאמִי ב-1995. במנחה מ-1997 תַמָאל קְרּישְׁנַּה גוֹסְוָאמִי חושף רגש על "הצהרה ידועה" זו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, ובשנה הבאה גירידְהָארִי סְוָאמִי רושם ביומן הוקרתו, "כולנו שמענו את האמירה הידועה שלך 'אִיסְקּוֹן היא גּוּפִי.'") עם זאת, אין לנו בהווה עדות ישירה להצהרה זו. בכל זאת, אנו יכולים לקבל את האמת שבהצהרה פשוט בהבנתנו את משמעותו של "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" כפי שהוצג בַּמְפייס.
  31. ↑ "אישיות אלוה העילאי, ישויות החיים, האנרגיה החומרית, האון הרוחני והבריאה כולה הם כולם פרטיים במהותם. במבט הסופי, עם זאת, יחד הם מרכיבים את העליון, אישיות אלוה העילאי. לכן אלה שהם מתקדמים בידע רוחני רואים אחדות מתוך הריבוי" (שׂ.בּ. 6.8.32-33). בביאורו לצ'.צ'. מַדְהְיַה 10.113, מציין פְּרַבְּהוּפָּאדַה "שעקרון אחדות מתוך הריבוי" הינו "ידוע פילוסופית כְּאַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה - אחרות ושוני בלתי-נתפסים." (צ'.צ'. מַדְהְיַה 10.113)
  32. ↑ בְּהַקְתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי: "יהלום הכתר בתהילת הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בא ב-1933, עם הזנקת מזמינים ומסבירים למערב" (שׂ.בּ.ו. 1:108).
  33. ↑ המפייס חדל מהוצאה לאור ב-1937
  34. ↑ ב-1 באוקטובר, 1935, ראש המזמינים והמסבירים האירופים, בְּהַקְתי הְרּידַיַה בּוֹן מַהָארָאגַ'ה, ביקר באופן רשמי את הַמַּהָארָאגַ'ה מִתְּרִיפּוּרַה. תיאור שופע חיים של המאורע הופיע במפייס ב-7 בנובמבר, 1935 (המפייס 32.5:118-116) תחת הכותרת "המקדש ההינדי הראשון בלונדון". בו אנו קוראים: "סְוָאמִיגִ'י (בּ.ה. בּוֹן) אז התייחס לפעילויות של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה באנגליה ובמרכז אירופה, וביטא בפני הוד מעלתו את משאלתו של אדונו רב-החסד, ראש הַגַּוּדִּיַה-מַטְהַה, לכינונו של מקדש הינדי ראשון בלונדון ובית להפצת תרבות רוחנית של הודו במערב. הוד מעלתו הקשיב בחסד להצעותיו של סְוָאמִיגִ'י והתרצה למסור בפניו באותו אחר הצהריים את החלטתו האדיבה לשאת במחיר המלא להקמת מקדש הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בלונדון..." עם זאת, שנה מאוחר יותר, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה נעשה בלתי-מרוצה עם בּוֹן מַהָארָאגַ'ה, כל כך שקרא לו לשוב מלונדון (מסרב אפילו לתת לו במה בעת שובו) וכתב לַמַּהָארָאגַ'ה מִתְּריפּוּרַה בבקשה שלא לתת כסף נוסף לְבוֹן מַהָארָאגַ'ה (שׂ.בּ.ו 2:302).
  35. ↑ לפרופיל של בְּהַקְתי וילָאסַה תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה, ראו שׂ.בּ.ו 2:339-332. לזה יש להוסיף שלפי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הפעולה הלא-מורשית של תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה גרמה לפירוק הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה (ו.בּ.: שיחת חדר, בומביי, 23 בספט. 1973).
  36. ↑ זהו האיות של שרילה פרבהופאדה, אשר משקף את הדרך הבנגלית לבטא את שם החניכה הסנסקריטי שלו, מַנְׂגַלַה-נילָאיַה דָאסַה. (בִּשְׂרִילַה-פְּרַבְּהוּפָּאדַה-לילָאמְרּיתַה דבק זה מופיע תחת שם העט "מוקתי".)
  37. ↑ (ו.בּ.: מכתב לְמַנְגַלְנילוֹי, 16 ביולי, 1966). (התאריך הוא שלושה ימים לאחר שחנך פרבהופאדה את איסְקּוֹן.)
  38. ↑ ו.בּ.: מכתב למזכיר, משימת הַגַּוּדִּיַה, 23 במאי, 1969. "משימת הַגַּוּדִּיַה": בהתעמקות המובאת עבור צַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה אָאדִי-לִילָא, 12.8, פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס לפיצול של מוסד הגודיה מטהה "לשתי סיעות" בגלל טוענים יריבים לְהֱיוֹת הָאָאצָ'ארְיַה הבא. דיונים רבים התרחשו. הסיעה שראשותה במקדש הַבָּאג-בזאר בכלכותה קיבלה את השם "משימת הַגַּוּדִּיַה", העוד הסיעה שראשה בְּמָאיָאפּוּרַה שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה תחת תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה נקראה "גַוּדִּיַה מַטְהַה". כעת גם סימן שמוקם מתחת למזבח הראשי שם מכריז בנוכחותו: זו הַמַּטְהַה-הָאֵם של כל הַגַּוּדִּיַה מַטְהוֹת שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה שְׂרִי מַנְדיר
  39. ↑ בשני חודשיו האחרונים על האדמה, השקיע שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה זמן וכוח בביסוס נאמנות צְדָקָה בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי, שמטרתה המרכזית לאחד את משפחת סָארַסְוַתַה - עוקביו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה - במאמץ משותף להחזיר ליושנו גַוּרַה-מַנְּדַּלַה-בְּהֻוּמי. תַמַל קְרּישְׁנַּה גוֹסְוָאמִי שיחזר כיצד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הניח את יסודות המטרה וסיפק דוגמא מוצקה. פְּרַבְּהוּפָּאדַה אמר, "אין יותר אי-שיתוף-פעולה. געת כולם משתפים פעולה להפצת התנועה של הריבון צַ'יְתַנְיַה. ראו כיצד שְׂרִידְהַרַה מַהָארָאגַ'ה מתקשה לסיים את נַתְהַה מַנְדיר מטעמו. לכן באופן זה, שתפו פעולה" (ת.ק.ג 293).
  40. ↑ מכתב למורה גורוקולה אנונימי, מצוטט ב"שיבה לאלוהות" 54.17 (1973).
  41. ↑ מכתב לְתוּשְׁטַה קְרּישְׁנַּה, אַחְמֵדָבָּאד, 14 בדצמבר, 1972
  42. ↑ "הזרע" עצמו הוא שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, היוצא מתוך הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה של שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. על אף שגווע הצמח האב, זרעו נישא על פני המים, היכן שהכה שורש, שגשג, ונתן פרי. כמובן, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתואר "כשותל את הזרע," כיוון שֶׁאיסְקּוֹן כתוצאה של לידה מחדש היא זרע בעצמה. שתיהן יכולות להיקרא זרעים, על העקרון הָאֶקְלֵזְיוֹלוֹגי שמוסד רוחני אינו שונה מן המייסד-אָאצָ'ארְיַה
  43. ↑ דבר זה עשוי להיות אף יתרה מכן כְּשֶקְּרּישְׁנַּה-בְּהַוָאמְרּיתַה של צַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה נעשה לִקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה. ישנו הבדל מועט בין פירושי המילים, אמנם אם לעמוד על זאת, אפשר שֶׁקְּרּישְׁנַּה-בְּהָאוַה יציין רגש; בעוד קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנַה, מצב הויה שלם. בכך, הטבע של קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַה בפני עצמו הוא כִּקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנַה אשר שקועים בו. מילים מאוחרות אלה, אנו מציינים, תופענה בספרות הַגַּוּדִּיֲה וַיְשְׁנַּוַה, כפי שמצביע זאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: "שְׂרִילַה וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה נתן לנו יצירת ספרות נשגבת ששמה קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה, המלאה בעלילותיו של קְרּישְׁנַּה. דבקים מרוממים יכולים להישאר שקועים במחשבה על קְרּישְׁנַּה בקריאת ספרים מעין אלה" (קְרּישְׁנַּה פרק 46).
  44. ↑ ראה שׂ.בּ.ו 1:70-73, לתרגום אנגלי של המאמר
  45. ↑ מובן זה הינו שכיח. לדוגמא: "'וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא' מתייחס לחברה המורכבת מִוַּיְשְׁנַּוים אלה שהם המלכים (כלומר בחזית) של כל הַוַּיְשְׁנַּוים הנוכחים בעולם זה" (בְּהַקְתיקוּסוּם שְׂרַמַן 355).
  46. ↑ צ'.צ.' אָאדִי 12.8, התעמקות. הצהרות מעין אלה לא מבטאות את גישתו כולה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כלפי אחיו הרוחניים. פרספקטיבה אחרת, מעריכה יותר, לעתים קרובות מוצאת את ביטויה. הנה שתי דוגמאות. בהתעמקות של שׂ.בּ. 4.28.31, כותב פרבהופאדה: "התלמידים של שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאגַ'ה כולם אחים רוחניים, ועל אף שישנם חילוקי דעות, ולמרות שאיננו פועלים יחד, כל אחד מאיתנו מפיץ תנועה זו לתודעת קְרּישְׁנַּה בהתאם ליכולתו שלו ומייצר תלמידים רבים להמשיך ולשאת זאת בכל רחבי תבל." ובמכתב מ-18 בנובמבר, 1967 לתלמידו בְּרַהְמָאנַנְדַה, מסביר פְּרַבְּהוּפָּאדַה: "גם בין אחינו הרוחניים יש לנו אי-הבנה אמנם איש מאיתנו אינו סוטה מן השירות לִקְרּישְׁנַּה. הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי הורה לנו לבצע את משימתו בשילוב יחד. לרוע המזל אנו עתה נפרדים. אמנם איש מאיתנו לא חדל מלהסביר ולהזמין לתודעת קְרּישְׁנַּה. גם אם ישנה אי-הבנה בין אחיו הרוחניים של גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי איש מהם לא סטה מן השירות האוהב וְהַטְּרַנְסְצֶנְדֶנְטָלי לִקְרּישְׁנַּה. הרעיון הוא שהתגרות ואי-הבנה עלולות להיות הנחלה בין איש אחד ורעהו. אמנם אמונתנו האיתנה בתודעת קְּרּישְׁנַּה לא תרשה לחומר להפריע."
  47. ↑ גוֹוינְדַה דָאסִי, די.וי.די 1: "נובמבר 1965 - קיץ 1970." בעקבות שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: סדרה כרונולוגית. (איסְקּוֹן קולנוע, 2006). תעתיק מתוך בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה וֵדַבֶּייס 2011.1.
  48. ↑ בהתייחסו לששת הַגּוֹסְוָאמִים, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בעצמו נוטה להתייחס בשם "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" רק לִשְׂרִי רֻוּפַּה וּשְׂרִי גִ'יוַה. אָאצָ'ארְיוֹת קודמים העניקו תואר זה בפנייה לשאר החברים גם כן. לדוגמא, בהרצאה מ-16 באוקטובר, 1932, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה מתייחס לְרַגְהוּנָאתְהַה דָאסַה גוֹסְוָאמִי כאל "דָאסַה גוֹסְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה" (ו.בּ: אַמְרּיתַה וָאנּי, נספח), ובמבואה שלו לְצַ'יְתַנְיַה-בְּהָאגַוַתַה, אָאדִי 1.25, הוא מצוטט את וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה, המתייחס לְסַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי בתור "פְּרַבְּהוּפָּאדַה שלנו, שְׂרִי סַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי". עלינו לציין אף שתואר נשגב זה נפל לשימוש זול בין כמה קהילות שהמנהג שלהן סוטה (אַפַּה-סַמְפְּרַדָאיוֹת). שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס לזאת כאשר, בהתעמקות שלו לְצ'.צ'. מַדְהְיַה 10.23, הוא כותב: "הַפְּרַקְרּיתַה-סַהָאג'יָא אינם אך ראויים להיקרא וַיְשְׁנַּוים. חושבים הם שרק גוֹסְוָאמִים מִקָּסְטָה מסויימת ראויים להיקרא בשם פְּרַבְּהוּפָּאדַה. סַהָאג'יָא אלה אינם אלא נבערים מדעת... הם מתקנאים במורה רוחני מוסמך שפונים אליו בשם זה, ומבצעים עבירות בחושבם מורה רוחני מוסמך לאדם רגיל או חבר בְּקָסְטַה חברתית מסויימת." גַ'יַפַּתָאקַה סְוָאמִי גם מגולל שיחה עם שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ישירות אחר שפגש כמה מאחיו הרוחניים: "פְּרַבְּהוּפָּאדַה קרא לנו חזרה. הוא אמר, 'הם נרגזים משימוש הפונים אלי בשם פְּרַבְּהוּפָּאדַה, אז אמרתי, '"מה יכול אני לעשות? התלמידים שלי קוראים לי כך."' אז פְּרַבְּהוּפָּאדַה אמר שלמעשה השם היה נפוץ ביותר בין מעמד הַגּוֹסְוָאמִים ותושבים אחרים של נַוַדְוִיפַּה. לכן לא היה זה שם מנותק. הוא אהב לשמור זאת כך כיוון שהוא הרגיש, 'מדוע רק לָאַפַּה-סַמְפְּרַדָאיוֹת יש את מונופול הזכות על השם פְּרַבְּהוּפָּאדַה?'" (תקשורת אישית)
  49. ↑ המאמר מסביר את המשמעויות והמובא של השם ומכריז "אנו, משרתים אמריקנים ואירופים של חסדו השמיימי... מעדיפים לפנות אליו מורינו הרוחני בשם פְּרַבְּהוּפָּאדַה, ולכך היטיב לתת את הסכמתו בְּהֵן." (השיבה הביתה לאלוהות 25:24) ((1969 השיבה הביתה לאלוהות מס' 23)
  50. ↑ בשיבה הביתה מס' 26 (אוקטובר, 1969) (1969 השיבה הביתה לאלוהות מספר 26), במאמר "פרץ של הַרֵא קְרּישְׁנַּה" מאת הַיַגְריוַה מופיע "פְּרַבְּהוּפָּאד" לכל האורך. בשיבה לאלוהות מס' 28 (1969 השיבה הביתה לאלוהות מספר 28), המאמר העיקרי, "הנשמה הגדולה אשר הולכת עימנו" (עמ' 7-11), מורכב בעיקר מתמונות גדולות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה (עמוד מלא אחד; שני אחרים, אחד-ושלושת-רבעי עמוד). בטקסט המלווה, הוא עדיין "סְוָאמִיגִ'י". עם זאת, במאמרים אחרים בגליון הוא נקרא "פְּרַבְּהוּפָּאד" או "פְּרַבְּהוּפָּאד א.צ' בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי." במאמר "חתונת בוסטון" (בו מככבות תמונות רבות), האזכור הראשון שלו הוא בשם "חסדו השמיימי א.צ' בהקתיודאנתה סואמי פרבהופאדה," ואחרי כן הוא "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" ו"חסדו השמיימי."
  51. ↑ ליתר ביטחון, סימני היכר חשובים מאוד נוספים של איסקון נמצאו במקומם ב-1971, באופן בולט: אָאשְׂרַמוֹת עבור הַבְּרַהְמַצָ'ארִי, הַבְּרַהְמַצָ'ארינִּי, גְרּיהַסְתְהַה וְסַנְנְיָאסַה; מיזם קהילת הכפר של וְרינְדָאוַן החדשה; ונאמנות ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה (אשר בוססה יום אחד לאחר הג'י.בּי.סי). משמעותיים ככל שיהיו, אין אלה נראים לתפקד כאבני יסוד, מזווית מונחי הָאֶקְלֵזְיוֹלוֹגְיָה.
  52. ↑ צילום של נייר מכתבים זה, בו נעשה שימוש כמכתב לְהַיַגְריוַה, נמצא ב"הַיַגְריוַה דָאסַה, התפוצצות ההַרֵא קְרּישְׁנַּה" בקרב התמונות הנופלות בין עמ' 129-128. תחת "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, בע"מ.," "אָאצָ'ארְיַה: סְוָאמִי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה" מופיע באותיות מודגשות בשוליים השמאליים. ישירות מטה מכך נקראת המילה "נאמנים" (באותיות מודגשות גם כן), מעל תשעה שמות בטור תחתיה. שמו הופיע באותה הדרך על נייר מכתבים הנושא את כתובת מקדש סן פרנסיסקו על מכתב שכתב פְּרַבְּהוּפָּאדַה ב-1967 מעיר זאת. במכתבים אחרים הוא "א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי, אָאצָ'ארְיַה" או, מתחת לחתימתו, "אָאצָ'ארְיַה החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" (ּו.ב: התכתבות: 1 בפב', 1968 לְהַרֵא קְרּישְׁנַּה אָגַּרְוָל; 22 באוג' 1968 לדייויד אֵקְסְלי). במכתב ארוך שיצא ב-5 בפברואר, 1970 לְהָנוּמַן פְּרָסָד פּוֹדָּר המתאר את פעילויות והישגי אִיסְקּוֹן, רושם הוא "...בכל חשבון בנק שמי רשום שם כְּאָאצָ'ארְיַה."
  53. ↑ ראה השיבה לאלוהות מס. 26 (אוקטובר, 1969) לתצלום של העלון
  54. ↑ עותקים סרוקים יש למצוא באתר www.backtogodhead.in
  55. ↑ הראשון, תבנית ראש-התורן של השיבה לאלוהות בכל כותר מכילה "מייסד: א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי." אמנם "מייסד" כאן מתייחס "לשיבה לאלוהות", לא לְאיסְקּוֹן.
  56. ↑ השיבה הביתה לאלוהות חדל לתארך את גליונותיו ממס. 26 ואילך (אוקטובר, 1969).
  57. ↑ אחים רוחניים מסוימים בהודו, משקיבלו מידה של גישה לחלק מתלמידיו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, ערערו באופן חתרני את מעמדו וסמכותו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, מה שהוביל בסופו של דבר לפשרה באמונה ובנאמנות אף של כמה מאנשי הנהגתו. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס בסוף לאחים רוחניים כאלה בביאורו לצ'.צ' אָאדִי 10.7: "כאשר תלמידים שלנו רצו באופן דומה להתייחס למורם הרוחני כִּפְרַבְּהוּפָּאדַה, נעשו כמה אנשים טיפשים קנאים. מבלי להחשיב את עבודת ההסברה של תנועת הַרֵא קְרּישְׁנַּה, רק מפני שחניכים אלו פנו אל מורם הרוחני בשם פּרַבְּהוּפָּאדַה נעשו הם כה קנאים עד שיצרו סיעה עם שכמותם על מנת להמעיט בערך התנועה בלבד."
  58. ↑ תמאלה קרישנה גוסואמי: "כאשר קרבנו אל פרבהופאדה ואמרנו לו שכתלמידיו נחפוץ בתפילה מיוחדת אותה נוכל לדקלם לכבודו, חיבר הוא פסוק בו ריכז בתיאור את משימתו" (ש.ש. 187). מַנְתְרַה "אישית", הווה אומר, לשבח מורה רוחני על תכונת אופי מסויימת או הישג. הַפְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה הראשונה היא "כללית", כלומר, ניתן לכוונה לכל גוּרוּ ששמו מוכנס לתוכה. התאריך של הַפְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה החדשה: במכתב מ-9 באפריל, 1970 לִפְרַדְיוּמְנַה דָאסַה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס אליה כאל "תוספת התפילה החדשה", ומציע שינוי דקדוקי בסנסקריט.
  59. ↑ ישנו חוק בדקדוק סנסקריט ליצירת הנקרא על פי האב או האם. באנגלית, שמות משפחה נפוצים כגון "ג'ונסון" או "אֵריקסון" היו במקור שמות ע"פ האב ("הבן של ג'ון"). בסקוטלנד לדוגמא, הקידומת "מֶק-" היא סימן לאזכור האב, "מקדונלד" הוא (במקור) הבן של דונלד; באירלנד פיצג'רלד היה הבן של גֵ'רַלְד. ברוסית "איוָנוֹביץ'" הוא על שם האב. על פי הכלל הזה בסנסקריט קרא פרבהופאדה את שמו "סָארַסְוַתַה", בנו או משרתו של סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה.
  60. ↑ המפייס של 12 ביולי, 1935 (המפ' 31:522-21) מדווח "הוד מעלתה מַגַ'רַנִי אינְדִירַה דֵוִי, העוצרת שָיְיבַּה מִקּוּץ' בֵּהָר הלכה וביקרה את שְׂרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה, בַּגְהְבַּזַר, כַּלְכּוּתָה", שם נפגשה עם שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. מתוך הפגישה, מדווח כתב-העת: "הוד מעלתה בכנות רבה חקרה אודות הביקור המוצע של העורך (בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה) לאירופה למען התרחבות נוספת של הזמנתו והסברתו במערב."
  61. ↑ אנו איננו יודעים את הזמן המדויק בו גילה זאת. מכל מקום, אין בכך ספק שהידע של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה אודות העתיד לא היה כשל אנשים רגילים, מותנים. בשלהי סתיו 1965, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה התיישב על ספסל בגן ופטפט עם פול רובן, אחראי הרכבת התחתית בניו יורק, אשר נזכר (שׂ.פּ.ל 2:28): "נראה שהוא ידע שמקדשים שהוא יבנה יתמלאו בדבקים. הוא היה מסתכל ואומר, 'אני אינני איש עני, אלא עשיר. ישנם מקדשים וספרים, אלה קיימים, הם שם, אמנם הזמן מפריד אותנו מהם.'"
  62. ↑ הוראה זו נרשמה ב-31 בדצמבר, 1936, בדקות שהוקלטו של צוואתו. המסמך המקורי נשתמר במכון מחקר בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בכלכותה. בשביל צילום, ראה/י מה"פּ 289.
  63. ↑ אטימולוגית, שורשיה של המילה הם בלטינית: committere, "לאחד, לחבר."
  64. ↑ סתסורופה דאסה גוסואמי משייך (שׂ.פּ.ל 4:95): "על אף שלעתים נבערים, חניכיו, הוא ידע, לא ניחנו בכוונת זדון. אמנם מכתבים אלה מהודו נשאו מחלה רוחנית שהועברה מיד מספר מן האחים הרוחניים של פרבהופאדה לתלמידיו שם. פְּרַבְּהוּפָּאדַה כבר נכנס לצרה ברגע שכמה מאחיו הרוחניים סירבו לעזור לו לשריין אדמה בְּמָאיָאפּוּר, מושב מולדתו של צַ'יְתַנְיַה. למרות שביקש מהם לעזור לחניכיו הבלתי-מנוסים לרכוש אדמה, לא נענו הם. למעשה, חלקם אף עבדו נגדו. פרבהופאדה כתב לאחד מאחיו הרוחניים, 'אני כל כך מצטער ללמוד שישנה קונספירציה מצד כמה מאחינו הרוחניים לא לתת להם מושב בְּמָאיָאפּוּר.'"
  65. ↑ שתי נוסחאות, מסכמות וקולעות של אַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה על פי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: "דבר אינו שונה מן העליון. אמנם העליון תמיד שונה מהכל" (בּ.ג. 18.78, התעמקות). וגם: "במובן, אין דבר מלבד שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, ועם זאת דבר אינו שְׂרִי קְרּישְׁנַּה לבד מאישיותו הָהיוּלִית" (צ'.צ' אָאדי 1.51, התעמקות).
  66. ↑ "שער-מעבר" זה, לאמיתו, מימוש חיצוני לליבו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. הלב גדול ואציל נפש, וכך גם התגלמות בנתיב המקיף את העולם וחובק את היקום ואשר מעבר לו. כל זאת שכן בלבו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בשעה שהלכנו לבדנו בבטון הקר של מנהטן ב-1966. עתה, זה מתממש באופן כביר להעניק את ברכתו בנדיבות גדולה
  67. ↑ "תהיה לנו איסְקּוֹן נוספת שם (בשמיים הרוחניים)." ראה/י מכתב לְתוּשְׁטַה קְרּישְׁנַּה מְאָחְמֵדָבָּאד
  68. ↑ הריבון באופן דומה מופיע לפני שַׂנְֹקַרָאצָ'ארְיַה, ומכיר בו "כמשרת שלי", ואף מצווה עליו: "אל נא תזהם את תושבי נַוַדְוִיפַּה". שנקרה הולך משם עם "מסירות-נפש נטועה בלבו" (נ.ד.מ. 69-8).
  69. ↑ בשיחה עם ראמשורה (ו.בּ: 13 בינו', 1977, אַלְלָהָבָּאד), פרבהופאדה מסביר כיצד קיבל "כל הנדרש": "התחלתי את פעילויותיי כשהייתי בן שבעים שנה. אז הם (אחיו הרוחניים) חשבו, 'אדם זה הוא איש משפחה. הוא נבוך בחיי המשפחה. מה הוא יעשה?' (צוחק) כזו הייתה התרשמותם. חרף זאת מעולם לא הזנחתי. גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה אמר לי. אני פשוט חשבתי, 'כיצד יש לעשות זאת? איך?' אני חשבתי, 'הבה אהיה לי איש עסקים עשיר. הכסף הרי ויידרש.' זו הייתה המחשבה שלי. אך גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה ביקש ממני, 'אתה וַתֵּר על זאת. אני הוא שאביא לך הכסף.' זאת לא היה בכוחי להבין. הייתי שקוע בתוכניות. התוכנית שלי לא הייתה שגויה. אמנם חשבתי 'הכסף נחוץ, הבה וארוויח לי מעט כסף. אז אוכל להתחיל.' ואילו גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה אמר, 'אתה ותר על ניסיון-הבל זה לממון. בוא אלי לחלוטין. אני אתן לך הכסף.' אני יכול להבין עתה. אמנם רצוני היה שם. לפיכך הוא הדריך אותי."
  70. ↑ דוגמא מני רבות: "שְׂרִילַה וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה מציין בביאור הַבְּהַגַוַד-גִיתָא שלו לפסוק וְיַוַסָאיָאתְמיקָא בּוּדְדְהיר אֵקֵהַה קוּרוּנַנְדַנַה שיש לשרת את מילותיו של המורה הרוחני. על התלמיד לדבוק במה שהמורה הרוחני מורה. פשוט בהמשך לקו זה, רואים את אישיות אלוה העילאי... אם דבקים בעקרונות אותם מבטא המורה הרוחני, בדרך זו או אחרת מתרועעים עם אישיות אלוה העילאי. מאחר והריבון הוא בלב, הוא יכול לייעץ לדבק כן מתוכו... למסקנה, אם תלמיד רציני מאוד לבצע את משימתו של המורה הרוחני, הוא מתרועע מיד עם אישיות אלוה העילאי על ידי וָאנּי או וַפּוּהּ. זהו הסוד היחיד להצלחה בראיית אישיות אלוה העילאי" (שׂ.בּ. 4.28.51, התעמקות).
  71. ↑ הרצאות: דיון פילוסופי: דיון עם שְׂיָאמַסוּנְדַרַה: ארתור שופנהאואר.
  72. ↑ (ת.ק.ג 45) בִּשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לִילָאמְרּיתַה, סַתְסְוַרֻוּפַּה דָאסַה גוֹסְוָאמִי מעורר גרסה מעט שונה: "'אהבתכם אלי,' אמר שרילה פרבהופאדה, 'תיראה על המידה שתשתפו פעולה לשמור על מוסד זה שלם יחדיו לאחר עזיבתי'" (שׂ.פּ.ל 6:313). עד כמה שזה נוגע להבדל בין שתי הגרסאות, מציין סַתְסְוַרֻוּפַּה דָאסַה גוֹסְוָאמִי: "שמעתי זאת מפי תַמָאלַה קְרּישְׁנַּה מַהָארָאגַ'ה וכתבתי זאת בדיוק כפי שהורה לי. תַמָאלַה קְרּישְׁנַּה מַהָארָאגַ'ה כתב את ההצהרה ביומן של ת.ק.ג במבנה משפט מעט שונה אמנם המשמעות זהה. מאת בַּדְרינָארָאיַנַּה דָאסַה מתוך הפורום האלקטרוני [email protected] ב-21 ביוני, 2013.
  73. ↑ מתוך [email protected], מאת בְּהַקְתי צָ'ארוּ סְוָאמִי, 21 ביוני, 2013.
  74. ↑ הפסוק שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס אליו הוא אָאדי 9.34. הריבון צַ'יְתַנְיַה אומר: "אני רק הגנן. לכמה מקומות אוכל ללכת? כמה פירות אוכל לקטוף ולחלק?" במובאה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מצביע: "כאן שרי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ מורה שההפצה של הַמַּהָא-מַנְתְרַה הַרֵא קְרּישְׁנַּה תתבצע רק בכוחות משולבים." ראו שיחה עם רָאדְהָא-דָאמוֹדַרַה משלחת הַסַנְֹקִירְתַנַה 16 במרץ, 1976, מָאיָאפּוּר

מראי מקום

PDF של הספר המקורי

לחץ עבור הורדה כ-PDF באנגלית
Retrieved from "https://vanipedia.org/w/index.php?title=HE/שְׂרִילַה_פְּרַבְּהוּפָּאדַה:_המייסד-אָאצָ%27ארְיַה_של_אִיסְקוֹן_-_מסמך_יסוד_של_הג%27י.בּי.סי&oldid=570907"