Please join, like or share our Vanipedia Facebook Group
Go to Vaniquotes | Go to Vanisource | Go to Vanimedia


Vanipedia - the essence of Vedic knowledge

HE/שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: המייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקוֹן - מסמך יסוד של הג'י.בּי.סי

From Vanipedia

FA COVER01.jpg
FA COVER02.jpg
FA COVER03.jpg
FA COVER04.jpg
FA COVER05.jpg

הערה מפי הועדה המבצעת של הג'י.בּי.סי של אִיסְקוֹן

מאמר זה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: המייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקוֹן, שחובר ע"י רַוִינְדְרַה סְוָארֻוּפַּה דָאסַה, מאושר רשמית על ידי ועד הגוף המנהל של איסקון (ג'י.בּי.סי). הג'י.בּי.סי מבקש מכל הדבקים והחברים של אִיסְקוֹן לתת תשומת-לב עמוקה וזהירה למאמר הזה. כך ירחיב הדבר את הבנתנו כקבוצה, וההערכה, למעמדו של שרילה פרבהופאדה ותפקידו הייחודי בחברה הבינלאומית למען תודעת קרישנה.

שרילה פרבהופאדה לא נשא כפשוטו את המסר של הריבון צַ'יְתַנְיַה וקרישנה למעננו. למרות שזו כשלעצמה משימה ראויה-לשבח, שרילה פרבהופאדה, כמייסד-אָאצָ'ארְיַה שלנו, יצר את עצם היסוד, הפעולה והחזון של אִיסְקוֹן כקהילה גלובלית השואפת "לחדש רוחנית את כל החברה האנושית."

התפקיד של שרילה פרבהופאדה, כפי שתקראו, הולך וממשיך. נוכחותו נולדה להיות מורגשת בחיים של כל דבק אִיסְקוֹן כיום, ובחייהם של דבקים מאות רבות לתוך העתיד. ההבנה איך שרילה פרבהופאדה הוא במרכז חיינו והחברה שלנו, והידיעה כיצד להשאיר אותו בתפקיד החיוני הזה, היא מטרת הטקסט. כפי שכותב בְּהַקְתי צְ'הַרוּ סְוָאמִי בפתיחה, "ספר זה לא נועד לקריאה חטופה ומזדמנת, אלא ליישום."

הועדה המבצעת של הג'י.בּי.סי
דצמבר, 2013

פתיחה

שרילה פרבהופאדה הוא ללא ספק האישיות הנשלחה בידי שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ למלא את תחזיתו: "נולדתי לתוך עולם זה על מנת לחנוך את תנועת הַסַּנְֹקִירְתַנַה. אני אושיע את כל הנשמות הנפולות של עולם זה… בכל עיר ובכל כפר בעולם, זמרת השמות - הַסַּנְֹקִירְתַן שלי תתפשט" (צַ'יְתַנְיַה בְּהָאגַוַתַה, אַנְתְיַה 4, 120, 126).

בשביל להבין את התפקיד הייחודי של שרילה פרבהופאדה מנקודת מבט של זרם הַגַּוּדִּיַה, עלינו לנסוע אחורנית בזמן ולהשיג ראיה היסטורית כיצד התוכנית של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ למלא את תחזיתו מתרחשת בהדרגה. ברגע שובו מגיא, שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ החל את משימת הַנָּאמַה-סַנְֹקִירְתַנַה שלו. ובחלוקת נָאמַה פְּרֵמַה, "הוא ושותפיו לא הבחינו בין זה שהיה מועמד ראוי ומי שלא, אף לא היכן חלוקה כזו אמורה להתרחש או שלא. הם לא יצרו תנאים. היכן שנקלה על דרכם ההזדמנות, חילקו חבריה של הַפַּנְֿצַ'ה-תַתְתְוַה אהבת אלוהים" (צַ'יְתַנְַיה צ'ריתָאמְרּיתַה, אָאדִי-לִילָא 7.23).

שטפון זה של נָאמַה פְּרֵמה מילא את כל רוחות השמיים והמשיך לברך עולם זה תחת מקלט המורים המזמינים והמסבירים המועצמים כגון ששת הַגּוֹסְוָאמִים, שְׂרִיניוָאסַה אָאצָ'ארְיַה, נַרוֹתְתַם דַס טְהָאקוּר וּשְׂיָאמָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ.

לרוע המזל, לאחר עזיבתם של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ ושותפיו המועצמים שלו, עידן אפל מאוד ירד על עולם הַגַּוּדְּיַה וַיְשְׁנַּויזְם. בהשפעת עידן קלי, אַפַּסַמְפְּרַדָאיוֹת רבות, כתות מוליכות-שולל מדרך הישר, לחלוטין האפילו על הצגתו הטהורה של צ'יתניה מהאפרבהו את תודעת קְרּישְׁנַּה עם התפיסות והמנהגים הנמהרים והחומרניים. את כל זאת עשו בשמו! מוקדם מאוד, זוהו מדרשיו קל וחומר עם אי-מוסריות, דּוֹגְמָה ויסודות א-סוציאליים. כתוצאה, פיתחה עילית האנשים התרבותיים והמחונכים של הודו רתיעה עמוקה כלפי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. העידן האפל הזה נמשך כמעט 250 שנים.

בכדי להחיות את תנועת הַסַּנְֹקִירְתַנַה שלו ולהאיר שוב את שמי הַגַּוּדְיַה, שלח שרי צ'יתניה מהאפרבהו את אחד השותפים האינטימיים שלו, בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּר, לעולם זה. גדוש איתנה נשגבת, כתב בהקתיוינודה טהאקור ללא-לאות על מנת להביס את כל הפילוסופיות הלא-מאושרות והסוטות המנוגדות להצגה של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ את תודעת קרישנה. דרך כתיבתו הבלתי-נדלית והממוקדת, חשף את כל הפילוסופיות הא-דהרמיות של אותה העת, ושוב גילה לעולם אודות הנתיב השייך לצ'יתניה מהאפרבהו של ברכה עליונה בעיתה וחמלה: משימת הַנָּאמַסַנְֹקִירְתַנַה שלו. כתבים אלו מאוחר יותר ייצרו את הבסיס הפילוסופי למערכת ולתוכנית המוסדית המבוססת של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה להניע לידי מימוש את חיזויו של צ'יתניה מהאפרבהו. תגליתו המחודשת של בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּר של מקום הלידה של צ'יתניה מהאפרבהו ומסירתו של תוכנית-על (בצורת ה"נָאמַהַטְטַה") למימוש רצונו של צ'יתניה מהאפרבהו שֶׁהַנָּאמַה-סַנְֹקִירְתַנַה תופץ בכל רחבי העולם היתה אות מובן מאוד ומרשים לשכנוע המוחלט שלו במילים של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. עם זאת, הוא ידע שמשימה כבירת-מימדים זו של הפצת תודעת קרישנה בכל רחבי תבל תזדקק למעורבות הקיבוצית של אלפי אנשים לדורותיהם. היא לא תוכל להיות, ולא תהיה, מעמסה של איש אחד - מוסד טרנסצנדנטלי הוא מן הצורך המוחלט.

תפילותיו החדורות לריבון גַ'גַנְנָאתְהַה נענו וּבְהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתי טְהָאקוּרַה הופיע בעולם כבנו לתת צורה מעשית לתוכנית-העל בצורת משימת הַגַּוּדְּיַה. בתוך חמש-עשרה שנים זריזות, שלח בהקתיסידדהאנתה סרסותי טהאקורה את תנועת הַסַּנְֹקִירְתַנַה של צ'יתניה מהאפרבהו בכל רחבי הודו ומשך מאורות רבים באותה העת לסייע לו במשימתו. שישים-וארבע מטהות אשר הוקדשו להפצת מדרשיו של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ התבססו בהודו באותו הזמן.

בהקתיסידדהאנתה סרסותי טהאקורה הכיר בחשיבות המוסד שלו להזמנה והסברה איתנות לאחר עזיבתו מן העולם. תוך קרבה ובאופן פתוח הורה לתלמידיו המובילים שמשימת הַגַּוּדְיַה תנוהל ותקוים על ידי גוף מנהל. באורח פתע, לא מינה כיורש הרוחני שלו איש. הוא עזב את העולם באחד בינואר, 1937, וכמעט מיד פרצה מחלוקת ומריבה כאש בשדה קוצים במשימת הַגַּוּדְּיַה. במהרה המוסד שתמיד היה ידוע בשל הזמנה והסברה טהורות ואמיצות של מדרשי צ'יתניה מהאפרבהו נעשה מפורסם על שברים ארגוניים ותיקי בית-משפט. שתי סיעות יריבות התגודדו על הֱיוֹת הָאָא'צָארְיַה וָחניכים בוגרים רבים נטשו את המוסד ברגשות סלידה. הישות המאוחדת של משימת הַגַּוּדְּיַה על זהותה הכלל-הודית הבנויה ממרכזים רבים, הוצאות-לאור רבות, ואלפי דבקים העובדים יחד בתיאום תוך שיתוף-פעולה תחת הנהגה מאוחדת פסקה מלהתקיים. אשליות של טענות לזכות-מקור ויוקרה כוזבות הִצילּוּ על מסדרו של שרילה בהקתיסידדהאנתה טהאקורה, ואילו משימתו - לפיתוחה של תנועה כלל-עולמית להפצת מדרשיו של צ'יתניה מהאפרבהו - באה לסיום בסגירתה.

שרילה פרבהופאדה שלנו, א.צ'. בהקתיודאנתה סואמי, חווה שברון לב כתוצאה מתהפוכה טראגית זו של האירועים, אמנם היה זה ברור מפעולותיו שהוא הבין באופן מושלם את ליבו ואת משימתו של המורה הרוחני:

מרגע שמספר עוקבים ניו יורקיים לקחו את המסר לליבם, הוא יצר באופן חוקי את המוסד שלו. הוא קרא לו החברה הבינלאומית לתודעת קרישנה ומכאן ציין באופן חוקי את שבע מטרותיה. כל זאת קרה מוקדם, כ-1966.

על מנת להמשיך את משימתו של צ'יתניה מהאפרבהו ולבטח את המורשת הטרנסצנדנטלית של אִיסְקוֹן, שרילה פרבהופאדה הורה באופן שיטתי מאוד לבסס את ועד הגוף המנהל ובאופן קרוב מאוד הורה לעוקביו הבכירים: "אל תעשו את אותה טעות שאחי הרוחניים עשו לאחר עזיבתו של גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה. נהלו את החברה באופן קיבוצי דרך הג'י.בּי.סי."

בשביל לבטח את איסקון כמשימה טרנסצנדנטלית עם בסיס פילוסופי ותרבותי חזק, הוא עבד ללא-לאות ובאופן יסודי תרגם והעיר על מדרשיו החשובים ביותר והנשגבים של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ בצורת הבהגוד-גיתא, שרימד-בהאגותם וצ'יתניה-צ'ריתאמריתה. הוא חזר והדגיש שספריו הם הבסיס לתנועה שלו לתודעת קרישנה ומוסד איסקון.

בדומה לְגוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלו, הוא לא נקב בשם או בחר יורש לְאיסְקוֹן שלו, במקום זאת, הוא רצה שתלמידיו ינהלו קיבוצית את המוסד דרך גוף מנהל.

בזמן שהייתי העוזר האישי של שרילה פרבהופאדה, ציינתי פעמים רבות שהוא יתעקש שעל כל חומר מודפס הכותרת מייסד-אָאצָ'ארְיַה ושמו המלא יודפסו תחת שם החברה של אִיסְקוֹן. הייתי מאוד לא-בשל ובלתי-מנוסה באותו הזמן ולעתים תהיתי, "שרילה פרבהופאדה הוא וַיְשְׁנַּוַה כל כך ענו ומרומם, מדוע הוא בעצמו עומד בעקשנות על כך?" חרף לא ביטאתי זאת בקול לפני שרילה פרבהופאדה, המשיך הדבר להטריד אותי. אמנם לאיטו, בחסדו השמימי, בבוא הזמן, התחלתי להבין את כוונתו. צמד המילים "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" אינו תואר בלבד אלא מערכת טרנסצנדנטלית שנועדה להגן, לשמר ולתת אריכות-ימים למוסד המוקדש לישועה רחבת-ההיקף של נשמות מותנות בכל רחבי העולם הזה בעידן ההפכפך של קַלי.

גדולי וַיְשְׁנַּוַה אֶיתנים כגון שְׂרִי מַדְהְוָאצָ'ארְיַה וּשְׂרִי רָאמָאנוּגָ'אצָ'ארְיַה יישמו בהצלחה מערכת זו.

מן הסתם, יישום מלא של מערכת זו בְּאיסְקוֹן חיוני להצלחת מילוי התחזית של צ'יתניה מהאפרבהו. שיתפתי תובנה זו עם מתי-מעט מאחיי הרוחניים הבוגרים והרגשתי רוח בְּקִרְבִּי לגלות ששרילה פרבהופאדה ברך אותם עם אותה התובנה בדיוק.

אז, ב-2006, גוף הג'י.בי.סי יצר ועדות שונות לתכנן ולהשיג מטרות אוביקטיביות שונות. אחת מהן היא ועדת מעמד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, שמשימתה לסייע למאמצים הקיימים ולפתח יוזמות חדשות לביסוסו הנצחי של שרילה פרבהופאדה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של איסקון וְשׂיקְשָׁא גוּרוּ מתבקש-מראש של כל דבקי אִיסְקּוֹן. ספר זה הוא יוזמה של ועדה זו.

חסדו רַוִינְדְרַה סְוַרֻוּפַּה פְּרַבְּהוּ, שהוא ללא ספק אחד מהוגי הדעות והסופרים של אִיסְקּוֹן, כתב את הספר וכל חברי הג'י.בּי.סי ודבקים בוגרים רבים ביכרו אותו ברצינות ובחריצות.

ספר זה חקור ביסודיות ומתבסס על שָׂאסְתְרַה ועובדות היסטוריות. הוא אקדמי מטבעו ומעניק יסוד שעליו נוכל לבנות תרבות הוליסטית של חינוך שנועדה באופן מוצק ומעשי מאוד לבסס את מעמדו של שרילה פרבהופאדה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של איסקון. כמובן, תודעת קרישנה טהורה לא מכירה בטכניקה כלשהי - בסיסה לבדו הוא ענווה והתמסרות מוחלטת וכנועה. ובכך במצב-רוח זה אנו מציעים פרסום זה לצ'יתניה מהאפרבהו, שרילה פרבהופאדה וכל הדבקים שלו.

ציין נא שספר זה לא נועד לקריאה חטופה ומזדמנת אלא ליישום. אם נעשה זאת, יחסינו האישיים והקיבוציים עם שרילה פרבהופאדה יפרחו ללא-גבולות ואנו נמצא לנכון להבין באופן מעשי ביותר שהמייסד-אָאצָ'ארְיַה האהוב שלנו אינו קפוא בזמן. הוא עוזר נצחי לשטפון השמימי של חמלתו ואהבתו של צ'יתניה מהאפרבהו לִקְרּישְׁנַּה, ואילו לבו נמס וזורם ללא הגבלה או מחסום כלפי כולם וכל מי שמראה עניין קלוש ביותר במדרשיו וּמשימת הַנָּאמַסַנְֹקִירְתַנַה.

אנו מבקשים בענווה את תמיכתם האוהדת והפעילה ביישום הצעד החשוב והבא בתוכנית של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ להציף את העולם כולו בִּקְּרּישְׁנַּה פְּרֵמַה - לבסס באופן יציב ומעשי את שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָא'צָארְיַה של אִיסְקּוֹן לכל הזמנים.

תודה רבה לכם.

שלכם בשירות לִשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה,
בְּהַקְתי צְ'הַרוּ סְוָאמִי
וְרּינְדָאוַן, הודו
נובמבר, 2013

מבוא

העבודה בידך - או על המסך שלך - מוצעת לך כמאמץ בשל של פרויקט התכנון האינטנסיבי, רב-האנפין והאסטרטגי ששוגר ב-2006 על ידי ועד הגוף המנהל של איסקון. מאמץ מתמשך זה הביא יחדיו דבקים רבים מכל העולם לעסוק בתכנון שיטתי ופיתוח להביא לידי מימוש עתיד משגשג ופורח לתנועה של שרילה פרבהופאדה. לבסוף, שואפים אנו להעצמה של הארגון כולו - כל אחד מחבריו, על יחידותיו הרבות, עם סמכויות מנחות ומנהלות - כך שכולם עובדים מאוחדים בשיתוף פעולה אפקטיבי להביא לידי מימוש ופרי את הרצונות של שרילה פרבהופאדה ושרי צ'יתניה מהאפרבהו. מן ההתחלה, כולם הבינו שיסוד אחד מסוים חיוני למען הישג זה והוא, כפי שקוראים אותו לרוב, "לשים את שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה במרכז."

בהקשר זה, צוות התכנון האסטרטגי היה מודע באופן מוחשי לכך שהעתיד הקרוב יעמת את אִיסְקּוֹן מול אתגר מהותי: המעבר הבלתי-נמנע לזמן בו כל הדבקים עם חוויה ישירה של המייסד-אָאצָ'ארְיַה שלהם היו ואינם. אבידה מהותית זו נעשתה לתמריץ נוסף לעבודתה של ועדת מעמד שרילה פרבהופאדה (ומש"פ). כל חבריה הבינו ששרילה פרבהופאדה צריך להיות נוכח לא פחות לדורות הבאים משהיה לראשון. (אכן, כמה האמינו, יכול הוא להיות אף יותר). איך להביא זאת לידי ביטוי? כיצד לטפח בכל דבקי אִיסְקּוֹן, דור אחר דור, מודעות הולכת וגוברת של הקשר העמוק שלהם עם המייסד-אָאצָ'ארְיַה, כך שכולם יפגשו בו כנוכחות חיה בחייהם? כיצד משימתו, מדרשיו, חזונו, החלטיותו, חמלתו, יעשו לאחד עם כל אותו לב פועם?

כחבר של ומש"פ, הפקידו בידי את המשימה לכתיבת מסמך לדבקי אִיסְקּוֹן על המשמעות של מעמד שרילה פרבהופאדה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה.

משקיבלתי מטלה זו, מצאתי את עצמי מבלה ימים כלילות רבים בחשיבה, בכפייתיות מה, על שרילה פרבהופאדה - אודות חייו ומורשתו, תנועתו, עלי כחניך ובאופן דומה, גם אחיי ואחיותיי הרוחניים. במהלך ימים ולילות אלה, מצבי רוחי ונפשי חיש התרוממו להם, אמנם היו מושהים ממסקנות החלטיות כלשהן. או אז, התיישבתי, ובשעתיים או שלוש, כתבתי הצהרה קצרה - לא יותר משלושה דפים - שנראתה כבאה מעצמה. היא הייתה מבוססת על מעט או לא מחקר, וללא ממצאים חדשים - פשוט אך ורק האינטואיציות וה"תובנות" שלי. עידנתי זאת כלשהו, ובהזדמנות הניתנת הבאה, הצגתי זאת בפני החברים האחרים של קבוצת התכנון האסטרטגי.

למרבה ההקלה שלי, התגובה החיובית למכביר נטעה בי לפחות את שֶׁפָּני לכיוון הנכון. כיוון זה בא לידי צורה מוחשית בידי ההוראה למילוי. "נהדר", הם אמרו, "עד כה. עתה - כתוב ביאור."

עלי לציין שה"גדול ונפלא" בא מלווה במשפחה של הערות מפורטות - המבקשות, במקום אחד או אחר, יותר תמיכה, הבהרה, או פיתוח; כאלה המצביעות על אי-התנהלות או איזורים של בלבול; הצעות לתחומים אחרים המיועדים להכללה או חקר, וכן הלאה. לקחתי הערות אלה הרחק איתי - הן התגלו כמסייעות באופן יוצא מגדר הרגיל - ואילו אז, לאחר גימור ההוראה הקצרה מחדש, עשיתי כפי שהתבקשתי, והתחלתי לכתוב ביאור.

כתוצאה, המוצר המוגמר, עתה ביד, בא בצורה של טקסט עם ביאור עליו. הטקסט ניתן ראשון, בידי עצמו. הביאור הארוך בהרבה בא אחריו. בחלק זה, הטקסט העיקרי עושה את הופעתו ברצף הנכון, אמנם הוא שבור לחטיבות נוחות. הטקסט העיקרי מודפס בעובי מודגש, בעוד הביאור שתחתיו באופן הרגיל.

הטקסט הינו קצר, רק 1,300 מילים (5 עמודים). הביאור, כפי שהסתבר, הוא ארוך, בערך 21,000 מילים (79 עמודים). הטקסט בתחילה לקח בקירוב שלוש שעות לחברו; הביאור, שש שנים.

הטקסט העיקרי הוא פשוט ומותאם למדי לקהל רחב. הביאור מיועד בפרט למי שהוא, או השואף להיות, פְּרַבְּהוּפָּאדַה-שׂישְׁיַה, תלמיד שׂיקְשָׁא אמיתי של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. זו, אכן, צריכה להיות המטרה של כל חברי אִיסְקּוֹן, וזה, כשלעצמו, יביא למילוי של משאלות-הלב הנוגעות של הריבון צַ'יְתַנְיַה.

העבודה הארוכה באופן בלתי-צפוי ולעתים קשה על הביאור הביאה לי ברכה שלא חזיתי מראש: למדתי דברים לעומק שלפנים ידעתי רק באופן שטחי או רשמי. התחלתי עבודה זו ביודעי שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה דבק גדול, אמנם עתה רכשתי ידע יסודי ומעמיק יותר מה היתה מוטת כתפיו - מודעות, אני מתוודה, הממשיכה לגדול. מה שגיליתי הרחיב באופן עצום את הידע שלי אודות ההישג של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה וטיפחה צמיחה חדשה באהבתי ואסירות-התודה שלי כלפיו. מתנה זו של ידע גם הראתה לי עד כמה מוטל על כתפי, כתלמידו, להאיר את גדולתו באמצעות העדות הכנה ביותר, זו של החניכות שלי.

יתרה מזאת, יכולתי לראות באופן יותר מלא את מלוא המובן של התואר המהולל אותו הוא נושא בגאון, "המייסד-אָאצָ'ארְיַה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה."

אני מתפלל שקריאת עבודה זו תעשה למענך, מה שכתיבתה עשתה בשבילי.

אני מעוניין להכיר בתלות המחייבת העמוקה שלי בכל מי שסייע, עודד, הדריך, הנגיש, ותיקן אותי בהבאה לגמר של מוצר זה. המשימה האסטרטגית הכוללת לתכנון, בהדרכת גוֹפָּאלַה בְּהַטְטַה פְּרַבְּהוּ ועוזריו בעלי-היכולת, יצרה והזינה את התנאים שהביאה תוצאה זו - "מובאת כמו שהיא" - אפשרית. הומש"פ, נכון לרגע זה בראשות ח"ה בְּהַקְתי צְ'הַרוּ סְוָאמִי וְאַקְרֻוּרַה פְּרַבְּהוּ, עברה דרך מספר שינויים בחבריה במהלך שבע שנים, ובכל זאת המשוב המתמד והעידוד מכל אלה שמשרתים וששירתו בקבוצה זו הוכיחו עצמם בעלי-ערך כלפי יותר ממה שיכולתי לעתים קרובות לבטא. אני עושה כן כעת, באסירות-תודה. דבקים ותיקים רבים מחוץ לומש"פ ראו והעירו גם הם את העבודה בהמשכה. באופן פרטי, "סַנְֹגַה מיוחדת של סַנְנְיָאסִים, גוּרוּים וג'י.בּי.סי" של מאה מנהיגים לערך, התכנסה בְּמָאיָאפּוּרַה בפברואר 2013, נתנה הערות על טיוטא של המילים, ולקחה את הזמן לספק הערות יקרות-מפז והשתקפויות. אותה הטיוטא יצאה נשכרת מן התגובה שבאה בשם עשרים או יותר של חברים ותיקים אחרים. מתוך כך עלתה טיוטא "סופית", שקיבלה משוב פעם נוספת מידי הג'י.בּי.סי בזמן פגישה בְּג'וּהוּ באוקטובר 2013. עם מעט יותר הצעות לשיפור, הג'י.בּי.סי נתן את אישורו פה אחד להוצאה לאור של עבודה זו כהצהרה רשמית של הג'י.בּי.סי. על חובתי לחברי הג'י.בי.סי - לסבלנותם, לעזרתם, ומעל הכל על רוב ברכותיהם - לא אוכל לגמול.

אני מעוניין גם להודות לעזרה הקרובה אלי ביותר. החניכה שלי שְׂרַדְדְהָא דֵוִי דָאסִי העניקה ארגון מתמשך ותמיכה טכנית למאמץ זה, כמו גם סיוע עריכה באופן שיתופי ועצה. אשתי סַוּדָאמַנִּי דֵוִי דָאסּי הייתה אף היא קוראת פעילה ומבקרת של העבודה בהמשכה, כמו גם ספקית בלתי-נלאית של תמיכה וסיוע לחיים. אני אדם קשה לטיפול, אמנם היא עשתה זאת בכל-זאת.

משרתכם בשירות שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה,
רַוִינְדְרַה סְוַרֻוּפַּה דָאסַה
פילדלפיה, פנסילבניה
דצמבר, 2013


המעמד של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - טקסט

פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן

שרילה פרבהופאדה הראה עמדה נחרצת שמעמדו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן יהיה תמיד מוכר. הוא פרש את חסותו כך שבכל אחד מן הספרים דף הכותרת והשער יציגו את שמו המלא, "חסדו השמיימי א. צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה," עם "מייסד-אאצ'אריה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" מיד תחתיו. בדומה לכך, הוא הורה ש"מייסד-אָאצָ'ארְיַה: חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה" יופיע ישירות תחת "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" בכל מסמכי איסקון הרשמיים, המכתבים, ההוצאה לאור והחותמות. באלו ובדרכים אחרות על הקשר האישי, האינטימי של שרילה פרבהופאדה עם אִיסְקּוֹן להיות תמיד מכובד.

כמייסד-אאצ'אריה שרילה פרבהופאדה מחזיק מעמד ייחודי בְּאִיסְקּוֹן. אנו צריכים להבין זאת לעומק. כאאצ'אריה, מופת התנהגותו האישית הוא הדוגמא והנורמה לכל דבקי איסקון. כמייסד, הרמה האישית שלו ועקרונותיו בפעולה, הרוח המסוימת או "מצב-הרוח", לוקחים צורה חברתית בארגון שיצר. כל חבר/ה פרטי/ת מפנים/ה רוח זו, ומשלב/ת אותה לתוך אישיותו או אישיותה. רוח זו עוברת כחוט השני בארגון כתמצית התרבות שלו, ואילו החברים נעשים להתגלמותה הנחזית בעולם.

אנו יראים ולמדים מֶאָאצָ'ארְְיוֹת גדולות רבות בשורה שלנו, ועם זאת כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן, שרילה פרבהופאדה נעשה ייחודי ביניהם עבורנו. באיסקון, פרבהופאדה עצמו נשאר נוכח, דור אחר דור, כְּשִׂיקְשָׁא-גוּרוּ יחידי ומרכזי הבולט בחיים של כל דבק איסקון - הדרכה נצחית, ופעילה פנימה ונוכחות מכוונת. הוא איפוא הנשמה של איסקון. ככזה, שרילה פרבהופאדה עצמו ממשיך לפעול בצורה יעילה ומוכחת בעולם הזה כל עוד איסקון ממשיכה כביטוי הקוהרנטי וכלי השרת המאוחד בידי רצונו. בדרך זו שרילה פרבהופאדה נשאר הנשמה של אִיסְקּוֹן, ואיסקון גופו.

סיבות לייסוד פְּרַבְּהוּפָּאדַה את אִיסְקּוֹן

כאשר שרילה פרבהופאדה ביסס בהצלחה את התנועה של הריבון צַ'יְתַנְיַה כמשימת הזמנה והסברה עולמית, הוא קיבל את ההחלטה רבת-המשקל ליצור מוסד חדש, החברה הבינלאומית לתודעת קרישנה, עמו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה. הוא עשה זאת על בסיס הידע והניסיון שלו. תמצית הידע הזה הוא שאב מן המורה הרוחני שלו. לרוע המזל, אחרי עזיבת הגוּרוּ מַהָארָאגַ'ה של שרילה פרבהופאדה, הידע והניסיון חדלו במידה רבה להתבטא במוסד - אך המקוטע - של הגורו שלו. כתוצאה, פְּרַבְּהוּפָּאדַה ייסד ארגון חדש, שכשלם ובכל חלק שלו, יגלם ויפתח ידע וניסיון אלה - תובנות המביאות לידי מימוש כמחויבות בלתי-נדלית, שאינה תועה להעניק אהבת אלוהים טהורה לאנושות הסובלת בכל מקום.

המוסד שיכול היה לפעול על מחויבות זו בכוח מאוחד על גבי נתחים רחבים של חלל וזמן זקוק לצורה ייחודית. שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי לפיכך, קרא לארגון בו הסמכות העליונה לא תשכון באדם שהוא אָאצָ'ארְיַה שולטת יחידה אלא דווקא גוף של מנהלים, לו קרא "ועד הגוף המנהל". הַגַּוּדְּיַה מַטְהַה נכשלה לממש מבנה זה, ועל כן, אמר פרבהופאדה, נעשתה "חסרת-ערך."

האתגר המרכזי שלנו

שרילה פרבהופאדה ביסס מבנה למען איסקון, השם את ועד הגוף המנהל במקום ב-1970 ומפקח על הרהט ההדרגתי והפיתוח. בציינו שהוא רצה בהיות "מאות ואלפים של מורים רוחניים" בקרב איסקון, הוא הסיק שמערכת יחסי הגורו והתלמיד תשתמר לנצח בתוככי המוסד המאוחד תחת הדרכת הג'י.בּי.סי. בארגון כזה, גורו רבים יכולים לפעול בכוח מתואם, משתפים פעולה עם מנהיגים אחרים ומנהלים בהווי של חברותא.

כל עוד שֶׁפְּרַבְּהוּפָּאדַה היה נוכח כַּאָאצָ'ארְיַה וְהַדִּיקְשָׁא-גוּרוּ היחיד, נשאר המבנה בעל כורחו בצורתו העוברית, ילד עודנו ברחם אימו, צורתו ותפקידו מכורח לא מפותחים. כל עוד היה נוכח פְּרַבְּהוּפָּאדַה בעולם, מעצם טבע המצב, הג'י.בּי.סי בבירור לא יכול היה ליטול את תפקידו המלא בתור "סמכות ניהול עליונה," אילו פְּרַבְּהוּפָּאדַה נשאר הַגּוּרוּ היחיד. לפיכך התוצר המלא של עבודתו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה צריך לחכות לזמנו כדי להתממש.

באופן דומה, השאיר שרילה פרבהופאדה לנו את המלאכה, לאחר עזיבתו, של הניסוח הרהוט והמלא לצורה ותפקידיה של איסקון לפעולה מוכחת ויעילה בעולם. אתגר אחד מרכזי הוא לשלב מערכת יחסי הגורו והתלמיד - הנושאת דרישה אשר במקומה משלה - לדבקות עמוקה ומחויבות לאיש שהוא הגורו - בתוך חברה גדולה שדורשת, במובן מסויים, נאמנות גבוהה יותר, וכוללנית. נאמנות זו היא הקולעת למטרה של המייסד-אָאצָ'ארְיַה שרילה פרבהופאדה, דבקות המוכחת בפועל בשיתוף פעולה אחד עם השני, בתוך המבנים שהותיר לנו, למלא את רצונו העמוק ביותר.

זה מעניין לציין ששתי תנועות אנטי-איסקון בולטות - לעתים קרובות הטוענות להיות "איסקון האמיתית" - נוצרו מדחייה בפרט של אחד או יותר מהרכיבים של השלם של פְּרַבְּהוּפָּאדַה: מעמד "הַרּיתְויק" רוצה להיפטר מכל הגורו בפועל לטובת סמכות ג'י.בּי.סי מוסדית, ואילו ההולכים אחר סַנְנְיָאסִי אחד בולט או אחר רוצים לבטל את רעיון הג'י.בּי.סי בפועל ולסמוך על אָאצָ'ארְיַה כריזמטי, שליט אחד ויחיד.

איסקון צריכה לטפח את שני היסודות: נאמנות עמוקה ומגובשת לאִיסְקּוֹן ולג'י.בּי.סי, ואת מערכת היחסים העמוקה והמלאה בין גוּרוּ כִּפְרָטִים וְתלמידים באיסקון. אנו צריכים לתפוס כיצד אין סתירה ואין התנגשות. עלינו לתפוס כיצד הם מחזקים ותומכים אחד בשני.

מרכיב חיוני בביסוס תפיסה משולבת זו היא השגת הבנה עמוקה של מעמדו של שרילה פרבהופאדה והשמת הבנה זו לידי פעולה - כְּגָם גְ'נָֿאנַה וּויגְ'נָֿאנַה. כמייסד-אָאצָ'ארְיַה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצמו מסמל - ובמובן, הוא מהווה - את אחדות איסקון. לפיכך הוא צריך להפוך לנוכחות בלתי-נמנעת ומורגשת בחיי כל הדבקים, לא משנה מי עוד ישרת אותם כגורו דיקְשָׁא או שׂיקְשָׁא. גורו שעדיין מתממשים בעולם נוטים לעשות רושם חי יותר על עוקביהם מאשר אלו שעתה לא-ממומשים. מפני ששרילה פרבהופאדה האדם כעת לא-ממומש ככזה, אי-נוכחות הַוַּפּוּ צריכה לבוא לידי פיצוי בצורת הבנה מעמיקה-לעד של התגלמותו כְּוָאנּי (כפי שהוא בעצמו לימד).

נוכחות כזו צריכה להפוך מן השורש לחלק מן המרקם של איסקון, להיעשות לטעם החיוני של תרבותה, שנוכחותו לא תפחת אפילו כל אלה שידעו באופן אישי את שרילה פרבהופאדה ילכו בעקבותיו מעולם זה.

השלכות

יהיו לכך הרבה השגות-בפועל כאשר המעמד של שרילה פרבהופאדה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה יילקח בפועל. ביניהן:

דור אחר דור יוכלו לקבל את החסד המיוחד שהוצע על ידי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. הנתיב חזרה הביתה לאלוהות שפתח יֵלֵך וִיצָּעֵד לרוב ועוד.

תוך אימוץ מקלט מלא בשרילה פרבהופאדה כגורו שִׂיקְשָׁא בצורת הַוָּאנּי שלו, כל המורים באיסקון, בשלבים שונים של התקדמות, יוכלו באופן אותנטי למסור את שרילה פרבהופאדה על מדרשו האמיתי, וכך לתת הנחיה ראויה, מקלט והגנה לכל.

הנוכחות הפעילה של שרילה פרבהופאדה תבטיח את האחדות והשלמות של איסקון.

המדרשים של איסקון יישארו עקביים לאורך חלל וזמן.

הידע והניסיון של שרילה פרבהופאדה - המעניקים לו את האון המסויים להפצת תודעת קְרּישְׁנַּה - לא זו בלבד שישתמרו אלא יתפתחו.

ספריו יישארו מרכזיים לנו, שכן הם מכילים תובנות והכוונות הממתינות לפיתוח עתידי לממשן.

עיניו של שרילה פרבהופאדה יישארו תמיד העדשות דרכן כל הדורות הבאים רואים את אָאצָ'ארְיוֹת המורשת שלנו.

המעמד של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - טקסט עם הערות

פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן

שרילה פרבהופאדה הראה עמדה נחרצת שמעמדו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן יהיה תמיד מוכר. הוא פרש את חסותו כך שבכל אחד מן הספרים דף הכותרת והשער יציגו את שמו המלא, "חסדו השמיימי א. צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה," עם "מייסד-אאצ'אריה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" מיד תחתיו. בדומה לכך, הוא הורה ש"מייסד-אָאצָ'ארְיַה: חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה" יופיע ישירות תחת "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" בכל מסמכי איסקון הרשמיים, המכתבים, ההוצאה לאור והחותמות. באלו ובדרכים אחרות על הקשר האישי, האינטימי של שרילה פרבהופאדה עם אִיסְקּוֹן להיות תמיד מכובד.

העמדה הנחרצת של שרילה פרבהופאדה. ב-1970, כתבים מסויימים מאת שרילה פרבהופאדה שהופקו על ידי אִיסְקּוֹן ההוצאה-לאור הציגו את שם המחבר בהיעדר התארים המכבדים כנהוג ועם מעמדו בְּאִיסְקּוֹן נכתב בשם "אָאצָ'ארְיַה" במקום "מייסד-אָאצָ'ארְיַה." מכאן, גילה פרבהופאדה מאמץ מתואם ובדרכו לחתור תחת מעמדו.

סַתְסְוַרֻוּפַּה דָאסַה גוֹסְוָאמִי משחזר תקרית זו בְּשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה-לִילָאמְרּיתַה (4.93):

כאשר ההוצאה-לאור של אִיסְקּוֹן בְּבוסטון הדפיסה את שמו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה על ספר חדש, הוא נעשה מוטרד באופן עמוק.

הפרק הקטן בכריכה רקה מן הַקָּנְטוֹ השני של הַשְּׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם נשא את שמו על השער כפשוט א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה. מה שהושמט היה "חסדו השמיימי" כנהוג ואף "סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה". שמו של שרילה פרבהופאדה עמד כמעט מרושש ממשמעות רוחנית. כתב נוסף של אִיסְקּוֹן הוצאה לאור תיאר את פְּרַבְּהוּפָּאדַה כָּאָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן, על אף שֶׁפְּרַבְּהוּפָּאדַה חזר והדגיש שהוא המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה. היו מכבר אָאצָ'ארְיוֹת רבות, או מורים רוחניים, ויהיו כן עוד רבים; אמנם חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה המייסד-אָאצָ'ארְיַה היחיד של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה.

כאילו לא די, כאשר פְּרַבְּהוּפָּאדַה פתח את פרק הַבְּהָאגַוַתַם החדש, הכריכה התפרקה והדפים נפלו החוצה. מבטו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה רשף החוצה.

בְּרָאהְמַנַנְדַה מדבר מזכרונו האישי של התקרית הזאת בסדרת הסרטונים הבאה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה (יולי-אוגוסט 1970, לוס אנג'לס):

בזמן ההוא, היה מה שֶפְּרַבְּהוּפָּאדַה החשיב למזעור המורה הרוחני בעיני המנהיגים, בעיקר ממני. הייתי הנגוע ביותר בכך, לזאת הייתי קורא קנאה במורה הרוחני. בביקור זה ללוס אנג'לה, דברים השתבשו — החל בהוצאה לאור אִיסְקּוֹן, שהייתה באחריותי. הספרים הודפסו, ואילו התואר של פְּרַבְּהוּפָּאדַה לא הופיע באופן הראוי. היה זה רק א.צ' בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי, כאשר "חסדו השמיימי" נשאר בחוץ. אף ספר אחד, מבין פרקי הַבְּהָאגַוַתַם - עליו הופיע "א.צ' בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה" - כלום גם המילה "סְוָאמִי" ניטלה ממנו. הצגתי בפני פְּרַבְּהוּפָּאדַה ספר מהוצאה-לאור אִיסְקּוֹן בְּבוסטון שהדפסנו, וכאשר פתח את הספר אצה לה ופקעה הכריכה. כל זאת היה במקדש בשעה שהוצגה זאת באופן רשמי.

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה חשד בזאת ומכאן תקריות לא-מכבדות נוספות נחשדו בחזקת "זיהום חתרני" המתפשט לו מהודו (שׂ.פּ.ל. 4:95-94):

כל עוד היו הסטיות מן-הכלל ומשקלן שְׁעוּנִים בכובד על שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, הוא למד על דברים מוזרים שתלמידיו בהודו כתבו במכתביהם, ונעשה מוטרד אף יותר. מכתב אחד לדבקים באמריקה דווח שאחיו הרוחניים של פְּרַבְּהוּפָּאדַה בהודו התנגדו לתואר פרבהופאדה. לִדברם, רק בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סְוָאמִי יקרא פְּרַבְּהוּפָּאדַה...

על אף שלעיתים חסרי-דעת, תלמידיו, הוא ידע, אינם זדוניים בכוונות. אמנם מכתבים אלה מהודו נשאו מחלה רוחנית שנישאה מפי מספר מאחיו הרוחניים של פְּרַבְּהוּפָּאדַה לתלמידיו שם...

פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה רגיש לְכֹל איוּם על אִיסְקּוֹן... אמנם כעת כמה הערות שדוברו בחוסר-אחריות בהודו החלישו את אמונתם של כמה מתלמידיו. ייתכן וזיהום חתרני זה שעתה התפשט זירז את המחדלים בְּאִיסְקּוֹן הוצאה-לאור ואף את הכשלים בלוס אנג'לס.

להבא, נטל על עצמו שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נדר להבטיח שאחר עמדותיו המבוססות לזיהוי מעמדו יעקבו בקפידה. אנו רואים עמדה נחרצת זו מבוטאת באופן ישיר במכתביו:

טוב הדבר עד מאוד שכבר פתחתם את המרכז ורשמתם את החברה. אינה התחלה זו אלא לטובה. דבר אחד, לגבי הרשמה, הוא שהנוהג הוא לשמור את שמו של המייסד-אָאצָ'ארְיַה חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה על כל מסמכי הרישום, כמו גם ניירות ההתכתבות, ספרים ופרסומים. אז אני רואה את השם שם על ראש המכתב של סוּבַּלַדַס סְוָאמִי, כלומר שזה בסדר גמור. בדרך זו יש לעשות כך.[1] אז אתם יכולים להתקדם ולרשום את החברה שלנו שם ולנקוט את כל הצעדים הראויים והנחוצים. לפני שמתרחש סיומה של ההרשמה אבקש מכם לשלוח לי עותק אחד של חוּקָת החברה שלנו על מנת שאוכל לאשר אותה סופית. שמי צריך להיות שם כמייסד-אָאצָ'ארְיַה, א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי. עליי להיות בעל סמכות מלאה בכל העניינים.

אנו יכולים לראות, מכאן, איך שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה רצה בפרט שמעמדו בְּאִיסְקּוֹן יירשם תמיד בתואר המדויק "מייסד-אָאצָ'ארְיַה." בהקשר מסוים זה, פְּרַבְּהוּפָּאדַה שפט את הכינוי "אָאצָ'ארְיַה", המופיע לבדו, כבלתי-מספיק ואף פוגע. הוא עמד בשמו של השימוש בצירוף זה שחלקו נאמר בסנסקריט. תואר זה "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" הוא שטומן בחובו את הקשר האינטימי יוצא-הדופן השורה בין שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה וְאִיסְקּוֹן.

כמייסד-אָאצָ'ארְיַה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מחזיק במעמד ייחודי בְּאִיסְקּוֹן. עלינו להבין זאת לעומק. כָּאָאצָ'ארְיַה, דוגמתו האישית למופת היא המודל-לחיקוי והנורמה עבור כל דבקי אִיסְקּוֹן. כמייסד, הסטנדרטים האישיים שלו ועקרונות הפעולה, רוחו המסויימת או "מצב הרוח", לוקחים צורה ואופן חברתיים בארגון שהוא יצר. כל חבר/ה אינדיוידואלי/ת מפנים/ה רוח זו, בשעה שהו/יא משלב/ת אותה לתוך בסיס עצמיותו/ה. רוחו שורה במוסד כתמצית התרבותית שלו, בזמן שהחברים נעשים להתגלמותו הנראית בעולם.

אָאצָ'ארְיַה, או במילים של פְּרַבְּהוּפָּאדַה, "מורה טרנסצנדנטלי של המדע הרוחני",[2] משתייך לזן שונה מן האקדמאי המודרני שלכם. המורה הטרנסצנדנטלי לוקח אחריות על התלמידים ואחרי שהוא חונך אותם ללימודיהם הקדושים, מדריך אותם לעומק בידע וֵדי ומאמן אותם בהרגלים ובתקנות מתבקשות.

אָאצָ'אריה בא מֶאָאצָ'ארַה, מילה הבאה לתאר את חוקי הַשָּׂאסְתְרַה להתנהלות בעולם כמו גם את המעשה בהתנהלותו. אאצ'אריה מלמד התנהלות כזו לא רק ע"פ מרשם אלא גם ע"י דוגמא אישית. הָאָאצָ'ארְיַה הוא מופת. פְּרַבְּהוּפָּאדַה כותב, "אאצ'אריה הוא מורה אידאלי שיודע את משמעות הכתובים, מתנהג בדיוק לפי מסקנותיהם ומלמד את התלמידים שלו לאמץ כללים אלה."[3] לימוד כזה מביט הרחק מעבר לתיאוריה; הוא מערב את התפתחות האופי על פי לתלמידים העושים עצמם בהתאם לאידאל שלפניהם באדם שהוא האאצ'אריה.

על הָאָאצָ'ארְיַה להישאר נאמן לָאָאצָ'ארְיוֹת הקודמים. "אדם לא יכול להיות אָאצָ'ארְיַה (מורה רוחני) מבלי ללכת בקפדנות בעקבות שושלת הָאָאצָ'ארְיוֹת. מי שהוא למעשה רציני באשר להתקדמות בשירות מסור - עליו לִרְצוֹת אך ורק לְרַצּוֹת את הָאָאצָ'ארְיוֹת הקודמים."[4] באותו הזמן, על הָאָאצָ'ארְיַה לשלב נאמנות מעמיקה ומופלאה זאת עם יכולת להמציא בגמישות הוראות המתאימות לקהילות מגוונות של תלמידים. "לכל אאצ'אריה יש אמצעים מסוימים לקידום תנועתו הרוחנית," פְּרַבְּהוּפָּאדַה כותב. "אאצ'אריה צריך להמציא אמצעים לפיהם אנשים יוכלו בדרך זו או אחרת לבוא לתודעת קְרּישְׁנַּה."[5] עם נסיונו האישי בראשו, הוא כותב:

על המורה (אָאצָ'ארְיַה) להתחשב בזמן, במועמד ובמדינה. עליו להימנע מעקרון הַנייַמָאגְרַהַה - הווה אומר, עליו להימנע מלנסות לעשות את הבלתי-אפשרי. מה שאפשרי במדינה אחת עלול לא להיות באחרת. החובה של הָאָאצָ'ארְיַה היא לקבל את מהות השירות המסור. עשוי להיות שינוי קטן פה ושם עד כמה שזה נוגע ליוּקְתַה-וַיְרָאגְיַה (פרישות לשמה).[6]

היכולת להישאר נאמנים למסורת בקפדנות ובו בזמן נכונים להתאים את המסורת הזו לקהלים ומצבים משתנים היא, מסביר פְּרַבְּהוּפָּאדַה, סימן לידע מעשי.

הבנה מעשית אישית לא אומרת שעל אדם, מתוך יהירות, לנסות באמצעות למדנותו לעקוף בניסיונו את הָאָאצָ'ארְיַה הקודם. עליו להיות ניחן בבטחון מלא באאצ'אריה הקודם, ובאותו הזמן עליו מעשית להבין את הנושא באופן נחמד ביותר המאפשר לו להציג את העניין עבור הנסיבות המתאימות באופן הולם. יש להתאים למען המטרה המקורית של הטקסט. משמעות חשוכה אין לנסות לשאוב ולדלות ממנו, אמנם עליו להיות מוצג באופן מעניין עבור הבנת הקהל. זה נקרא הבנה מעשית.[7]

הבנה מעשית נותנת לאאצ'אריה את "האמצעים המתאימים לקידום תנועתו הרוחנית."

אָאצָ'ארְיַה, לכן, נמצא בבעלות האמצעים להביא תלמידים קשובים לקרבתו (אוּפַּנִיתי) ובכך להחדיר ולהחיות אותם ברוחו עצמו, להעצים אותם בידע ובהבנה מעשית. הם נעשים נציגים אישיים שלו, יש להוסיף, אלו היכולים, במובן הראשיתי של המילה, לייצג מחדש - להציג מן ההתחלה בשנית - את הָאָאצָ'ארְיַה לאחרים.

"המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה" - צירוף תואר זה שחציו בסנסקריט - הוא המונח שהציע וביקש שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לציין את מעמדו ביחס לְאִיסְקּוֹן. ראינו שבהקשר זה פְּרַבְּהוּפָּאדַה שפט את התואר "אָאצָ'ארְיַה", כלשעצמו, כלא רק בלתי-ראוי אלא אף פוגע. אמנם אנו יודעים שהמילה "אָאצָ'ארְיַה" לבדה משמשת באופן מסורתי כתואר כבוד לראש מכובד של מוסד רוחני. כך, עלינו להסיק שמי שנושא את התואר "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" קיבל הכרה רבת-משקל בהשוואה, כזו הקוראת להערכה מסוימת. שרילה פרבהופאדה הוא הָאָאצָ'ארְיַה הראשון בשושלת שלנו שעליו מונח (ומעבר לכך, דורש לזאת) התואר הרשמי. בהנחה ואדם יכול לצפות למצוא שֶׁשְּרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי אולי זכה להכרה רשמית בתואר זה, נוהג זה אינו ידוע או רשום.

כתב-העת של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בשפה האנגלית "המפייס" (The Harmonist)[8] מסגיר שבשנים מוקדמות יותר בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה נוטה להיות מוכר בשני תארים שונים. מחד, הוא "נשיא שְׂרִי וישְְׂוַוַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא"; ומאידך, הוא "האאצ'אריה", מה שמופיע לבדו או כחלק מצירוף רחב יותר, כְּבָאָאצָ'ארְיַה "של קהילת הַגַּוּדִּיַה", של "קהילת הַמַדְהְוַה-גַּוּדִּיַה", של "הַגַּוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוים", וכיוצא בזה. לעתים שני התארים באים יחדיו ועם זאת עצמאיים, כשם שרואים בדוגמאות כגון: "הָאָאצָ'ארְיַה (המשיח) של העידן הנוכחי ומי שעתה הינו הנשיא של וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה רַג' שַׂבְּהָא ההיסטורית" (המפייס 28.2:58).10 [9] קשורה בקשרים הדוקים עם הַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא המחודשת רשמית (שפעלה תחת מועצה של שלושה חניכים מובילים), היתה ההתאגדות המתרחבת-לעד של המקדשים - מרכזי נזירות לאימון, לימוד, הזמנה והסברה - שבאו להיקרא "הגַּוַּדִּיַה-מַטְהַה", ובתדירות גוברת, "משימת הַגַּוּדִיַה".[10] באותו הזמן, הכינויים "אאצ'אריה" ו"נשיא" שודכו יחדיו לצורת צירוף שנעשה בהדרגה התואר התקני של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה: "נשיא-אָאצָ'ארְיַה". צירוף תואר זה שימש בהקשרו עם גם "שְׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַרָאגַ'ה שַׂבְּהָא" ו-"הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה" (או וריאציות כגון "משימת הַגַּוּדִּיַה" ו-"המשימה"). יתרה מזאת, התואר "נשיא-אאצ'אריה", כמו התואר "אָאצָ'ארְיַה", המופיע לעתים קרובות כתואר בפני-עצמו עבור בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה.[11] מאידך זאת, השימוש בשם "מייסד" בתיאור בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הינו נדיר ביותר. הפעם הבולטת בו נעשה היא במחוות הַוְּיָאסַה-פּוּגַ'ה ע"י "אֵבְּהֵי צַ'רַן דָאס, לָחֲבֵרִים, שְׂרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה, בּוֹמְבֵּיי" בו מתייחס שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי כ-"אָאצָ'ארְיַדֵוַה מורה-העולם, שהוא מייסד משימת הַגַּוּדִּיַה הזו ונשיא הָאָאצָ'ארְיַה של שְׂרִי שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְּׁנַבּ רָאג'-שַׂבְּהָא: אני מתכוון לאדון הרוחני הנצחי שלי..." (המפייס 32:291).[12]

על אף שאיננו מוצאים את "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה" בשימוש כתואר עבור בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, תואר כבוד זה ולא אחר עושה הופעה בולטת במפורסם מבין כתבי הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בשפה האנגלית: שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה, ע"י נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל.

כבר ציינו שב-1927 סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַׁנִי שינתה את צורתה לביטאון בשפה-האנגלית "המפייס" על מנת לשדר תודעת קְרּישְׁנַּה לעולם מעבר להודו - ניסיון הכנה לשליחתם לבסוף של "מסבירים ומזמינים למשימה" אל חופי נכר ב-1933 - "הכתר שבתהילה", מעיר בְּהַקְתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי, "של כל פעולות הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה דאז" (ש.בּ.ו 1:108). לשלוח מסבירים ומזמינים אלו מצויידים היטב במשימתם, היה להכין קודם כל כְּתָב לשימושם, כזה שיעביר "את המסר של המשימה" באופן צלול דיו, שלם, ומחוכם על מנת לקלוע לטעם בני-התרבות של אומות מתקדמות. כְּתָב זה היה שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה.[13] המחבר שלו, נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל, פרופסור להיסטוריה במכללת רֵיוֶונְשׁוֹ בְּקוּתָּאק, נשא את שם החניכה נָארָאיַנַה דָאסַה ואת התואר בְּהַקְתי סוּדְהָאקַרַה מִשְּׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. הגורו ותלמידו נהגו לעבוד בשיתוף פעולה קרוב על מיזמי ספרות בשפה האנגלית, ומקרה זה לא יוצא דופן.[14] בהקתי ויקאשה סואמי מתייחס לכך שֶׁבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בחר לשהות בתחנת הגבעה נילְגירי אוּתָקָמוּנד למשך חודשיים בקיץ 1932 כדי להתרכז בעריכה מחדש של שְׂרי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה (ש.בּ.ו 1:243). למראית עין, המסבירים והמזמינים לא יכלו לפתוח במשימתם למערב עד שהיה להם את הספר ביד (ש.בּ.ו 2:27):

כאשר המהדורה האנגלית של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה מאת פרופסור סָאנְיָאל פורסמה בְּגַוּרַה-פֻּוּרְנּימָא 1933, העריך שְׂרִילַה בְּהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי שהזמן בא להפצת המסר של מַהָאפְּרַבְּהוּ באירופה. וב-10 באפריל חלומו התגשם לבסוף כאשר הפליגו שְׂרִימַד בְּהַקְתי פְּרַדִיפַּה תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה, שְׂרִימַד בְּהַקְתי הְרּידַיַה בּוֹן מַהָארָאגַ'ה, וְסַמְּוידָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ מִבּוֹמְבֵּיי לְלוֹנְדוֹן.

שלושים וחמש שנה מאוחר יותר, ב-14 במרץ, 1967, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כתב מסן פרנסיסקו לִבְרַהְמָאנַנְדַה דָאסַה בניו יורק בשביל להציע את אישורו של הַכְּתָב:

אני שמח לגלות שדונלד רכש את הספר מאת פרופ' סָאנְיָאל, קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה. הפרופ' המנוח נ.ק. סָאנְיָאל היה אחי הרוחני וספרו קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה מאושר וסמכותי. שמרו עליו בזהירות ונוכל לפרסמו ב"לשוב הביתה לאלוהות" מאמרים מן הספר. זה יעזור לנו במידה רבה מפני שמורי הרוחני נתן את אישורו לספר הזה. שמרו נא עליו בזהירות וכשאחזור אערוב לכך. (ה-14 במרץ 1967 - מכתב לברהמאננדה נכתב מסן פרנסיסקו)

זה בדפים של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה שתואר הכלאיים שחציו בסנסקריט "המייסד-אָאצָ'ארְיַה" מקבל את הופעתו הראשונה, תחילה בתוכן העניינים:

פרק שביעי - המייסדים-הָאָאצָ'ארְיוֹת
המערכות של שְׂרִי וישְׁנּוּסְוָאמִי, שְׂרִי נימְבַּדיתְיַה, שְׂרִי רָאמַנוּגַ'ה וּשְׂרִי מַדְהְוַה עומדות בסימן חידושו של הַוַּיְשְׁנַּויזְם אחריו ניתן לעקוב עד לתעודות פרה-היסטוריות. הן מגלמות את הסגידה רבת-הַיִרְאָה של וישְׁנּוּ. ערכן המשני הוא היותן מחאה בלתי-מתפשרת נגד הדעות של מנשרים ספקולטיביים. הסינתזה הרוחנית שלהם, חרף צלילותה, איננה שלמה.

המחבר מניע קדימה התסכלות פותחת על מסלול הזריחה והשקיעה של הרוחניות האנושית הבאה להתמקד בארבע שושלות המורים ההיסטוריות של הַוַּיְשְׁנַּויזְם. הריבון בעצמו חונך סַמְּפְּרַדָאיוֹת אלה באמצעות השראה ממי שפרופסור סָאנְיָאל מתייחס כאל "המורים הפרה-היסטוריים המקוריים". הוא מסביר:

ארבע הקהילות (סַמְּפְּרַדָאיוֹת) של עידן הברזל קשורות לימי קדם דרך הכרתם בסמכות-העל של המורים הקדומים הנצחייים, הווה אומר, לַקְשְׁמִי, בְּרַהְמָא, רוּדְרַה וארבעת הסַנוֹת (צְ'הַתוּהְסַנַהּ), בהתאמה. ארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת של עידן הברזל הודו בדבקותם לראיית המורים המקוריים האלה של הדת.

אנו רואים, איפוא, שבכל סַמְּפְּרַדָאיַה מבחינים בשני חברים מעל כל השאר למען ההשפעה המעצבת שלהם על יורשיהם. זה הראשון בכל צמד הוא אחד מן "המורים הקדומים הנצחיים" שנעשה "המורה הפרה-היסטורי המקורי" עבור הַסַּמְּפְּרַדָאיַה; החבר השני הוא "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה", מורה רוחני פרדיגמטי המחיה ומעצב מחדש את הקהילה בְּקַלי-יוּגַה, מה שמעניק לה סגנון חשיבה ופעולה ייחודי ומובחן משלה.[15] התואר "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה", כפי שהשתמש בו נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל, מוגבל לארבע פֶּרְסוֹנוֹת היסטוריות אלה, שאחרת נקראים לעתים קרובות "אָאצָ'ארְיוֹת-הַסַּמְּפְּרַדָאיַה".[16] התואר "המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה" היה סימן ההיכר המובהק שלהם. לאור זאת, זה מובן שֶׁשְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה לא נשא תואר זה בעצמו. נובע מכך, הרי זה יוצא דופן למצוא בדפים של המפייס את המילים "מייסד אָאצָ'ארְיַה" מופיעות, בצורה נקיה מרבב אך בוטחת, על מנת להתייחס לנשיא מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בעצמו. הצירוף, בו השתמשו, עולה מתוך מאמר חשוב, ששמו "הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה", שראה אור בשלושה חלקים בהדרגה החל בגיליון אוקטובר 1930 של המפייס.[17] פרסומו איפוא חפף לפתיחה החגיגית בנובמבר של המקדש המפואר שהושלם זה-מכבר הנקרא "שְׂרִי גַּוּדִּיַה מַטְהַה" בְּבָאג-בָּזָר, כַּלְכּוּתָה. מוסד זה, על הודו הטרי, הוא מה שמיוחס אליו בכותרת המאמר. פרסום ראשון של "הגודיה מטהה" מהווה את החלק המוביל של גליון אוקטובר, ואילו דף הכריכה נושא תצלום של גַ'גַדְבַּנְדְהוּ בְּהַקְתי רַנְֿגַ'נַה,[18] שיזם והדריך את בניית המקדש. מאמר המפייס לא נשא את שם המחבר, מנהג שהעניק לחיבורים אלו חותם של אישור עריכה חזק (אם לא בעלות ישירה).[19] בעוד הוא חוגג את הצעד כבד-המשקל של האגודה לקראת הזמנה והסברה עולמית, לוקח גם המפייס את ההזדמנות לסבר באופן יסודי את המבנה הרוחני (ועד מידה אזוטרי) והמטרה של ארגונו המתרחב. "הגודיה מטהה" מציג מאמר החלטי בָּאֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיָה הַגַּוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוית.[20]

המאמר יוצר מראש מטאפורה שולטת[21] בה נעזרים חברי הקהילה על מנת להבין את הצורה והפעילות של מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה שלהם: זו של עץ הגדל בחוסנו שאיבריו וענפיו המשגשגים מתפשטים לכסות את העולם. מטאפורה זו, כאמור, גזורה מן הפרק התשיעי של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה, אָאדִי-לִילָא, "עץ הרצון של שירות מסור". שם מַהָאפְּרַבְּהוּ מתואר כגנן המביא לכדור-הארץ עץ משאלה זה, הקרוי בְּהַקְתי-קַלְפַּה-תַרוּ, זורע את הזרע באדמת נַוַדְוִיפַּה, ומטפח את הצמח, הגדל להעניק את הפרי - קְרּישְׁנה פְּרֵמַה לכל בכל מקום. מַהָאפְּרַבְּהוּ אינו הגנן בלבד, אלא גם העץ עצמו (קְרּישְׁנַּה-פְּרֵמָאמַרַה-תַרוּהּ סְוַיַם) כמו גם הנהנה והמפיץ את פִּרְיוֹ.

מוסד הַגַּוּדִּיַה מטהה הוא התממשות של עץ זה. זרעו - כך הבינו החברים - נשתל והושקה בְּנַוַדְוִיפַּה, מקום הלידה של מַהָאפְּרַבְּהוּ, בידי הזורע שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, אשר פרש למקום קדוש זה מ-1905 עד 1914, בזמרו 192 סיבובים ליום, וזאת על מנת למלא נדר לזמר מיליארד שמות. חלק ניכר מִיַּגְּ'נַֿה זו ביצע הוא בבקתה שבנה על אדמת רכוש בה, ב-27 במרץ, 1918, הוא לקח על עצמו סַנְנְיָאסַה. "ביום בו לקח סַנְנְיָאסַה", כותב בהקתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי, "שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גם הקים את שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה במאיאפור, ומגלה לפני העיניים שירות לצלמי שְׂרִי שְׂרִי גָאנְדְהַרְויקָא-גירידְהָארִי לצד צלם הריבון צַ'יְתַנְיַה לפניו ביצע נדרו לזמר את מיליארד השמות".[22] בדרך זו, הכה עץ תנועת הַגַּוּדִּיַה שורש באדמה קדושה, ומהר החל לגדול לכל עבר, באופן הבולט ביותר בצורת שְׂרִי גַּוּדִּיַה מַטְהַה, שנוסדה ב-1920 ע"י בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בדרך צומת אוּלְתָדִינְגי 1, כלכותה.[23]

דימוי זה של המוסד מוצג למן הגליון הראשון של המפייס (יוני, 1927). "הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה: מסר ופעילויות", הפותח ברהיטות רטורית הנותנת קול לרוח הצמיחה הדינמית והחיה, בתיאור הגודיה מטהה עם הדימוי של עץ - שורשו בְּמָאיָאפּוּרַה ("אדמת ההתגלות" של מַהָאפְּרַבְּהוּ), מסתעף לְכַלְכּוּתַה, ומשם לכל רחבי הודו.

בחסד הריבון של הגודיות מסר הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נכון להיום אינו בלתי-ידוע לאיש מכל גַוּדַה דֶש - ולא רק בְּגַוּדַה דֶש, אלא על נַיְמישַׂרַנְּיַה, אַיוֹדְהְיַה, פְּרַיַג, קַשׂי, שְרִי בְּרינְדַבַּן, מטהורה בצד אחד וגם על דַקְשׁינַתְיַה (דרום הודו) ובכל מקום ברחבי מסכתות אוֹרִיסַּה בצד השני, כך אישש זאת היטב את מסר הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה, הענף העיקרי של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה שהוא השורש שתול באדמת התגלות שְׂרִימַן מַהָאפְּרַבְּהוּ, - שְׂרִי מָאיָאפּוּר נַבַּדְוִיפַּה דְהַמַה. ברחבי גַוּדַמַנְדַלַה, קְשֵׁתְרַמַנְדַלַה וּבְרַגַ'מַנְדַלַה מסר הַגַּוּדִּיַה התפשט והגיע.

מן רגע הפתיחה באוקטובר 1930 של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה המועברת לְבָאג-בַּזַר - שנבנתה במהירות כמפקדה להפצה עולמית של גַוּרַה-וָאנִי[24] - המפייס של אותו חודש פתח בהבהרה של משמעות האירוע העמוקה (המפייס 28.5:129):

הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה היא התגלמות השירות הגבוה ביותר לִשְׂרִי שְׂרִי רָאדְהָא-גוֹוינְדַה שנעשתה למציאות בסביבה העירונית בת-זמננו בחסדו של הָאָאצָ'ארְיַה

זו התגלמות השירות האידאלית באינדיוידואל יחיד שאינו משתייך לגיל כזה או אחר, אף לא לעולם הזה. על ידי ... המשאלה המסתפקת-בעצמה של אינדיוידואל יחיד זה אידאל השירות לִשְׂרִי שְׂרִי רָאדְהָאגוֹוינְדַה התממש בעיר הסואנת ביותר במדינה זו בצורת מוסד לתרגול והפצה של השירות המושלם ביותר לריבון העליון ּ

מוסד זה ... חב את קיומו בבחינת יוזמה וגם צמיחה לחסדו השמיימי פרמהמסה שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאג' ...

כך, הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נועדה להופיע ולשגשג בחסדו של הָאָאצָ'ארְיַה. הנה מקורה (המפייס 28.5:130):

הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה [בכלכותה] היא הענף העיקרי של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בִּשְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר. ההבחנה בין הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה וּשְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה דומה למנורה אחרת המוארת באחרת. הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה היא התרחבות של צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בצורה נראית אל תוך לב העולם. שרי צ'יתניה מטהה ממוקמת לנצח כמקור גם כשהיא מתממשת לנגד עיני אנשי העולם, בסביבה הטרנסצנדנטלית של מעון האלוהות הנצחי. הפעילויות של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה ושל אחיותיה הַמַּטְהוֹת כענפים הן, עם זאת, זהות לאמיתו של דבר עם אלה של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מטְהַה ושונות מהותית מן הפעילויות השגורות של עולם זה.

כאן, השימוש בדימוי-המנורה מגלה את האמת. לקוח מִשְׂרִי בְּרַהְמַסַמְּהִיתָא 4.46, בו הוא עמד על היחד בין הריבון קרישנה והתרחבותו, הדימוי אשר בשימוש כאן פירושו שהמוסד עצמו טרנסצנדנטלי וניחן באותה תכונה כמו הריבון עצמו, שהתרחבויותיו המרובות והנגזרות של אלה אינן שונות ממנו. לפיכך, הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה וְהַמַּטְהוֹת האחרות כענפים זהות מבחינה רוחנית עם הַמַּטְהה האם אשר בְּמָאיָאפּוּרַה ועם כל אחת גם כן.

ועתה (המפייס 28.5:131):

הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה זהה גם היא למייסד-אָאצָ'ארְיַה שלה. השותפים, העוקבים והמעון של חסדו השמיימי הם גפיים של עצמו. איש מהם אינו טוען להיותו דבר מלבד גף כפוף לחלוטין לאינדיוידואל יחיד זה. ההתמסרות הבלתי-מותנית, נטולת-סיבה וכנועה לראש, מוצאת את עצמה לא כתואמת בלבד, אלא הכרחית לחופש המלא ביותר של הגפיים הכפופים.

לאורך מאמר זה, בְּהַקְתיסידְְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה מכונה "הָאָאצָ'ארְיַה", אמנם במקום אחד זה, המבאר את הטבע של היחסים הרוחניים עם המוסד (הרוחני גם הוא), הוא מתייחד באופן מפורש בתור "המייסד אָאצָ'ארְיַה". הוא האחד, "הראש", לו המוסד, על כל המשאבים החומריים והאנושיים המקודשים לשירותו, "חב את קיומו מבחינת יוזמתו וגם קיומו". תחת תנאים אלה, המוסד אינו שונה ממייסדו-הָאָאצָ'ארְיַה.

בפרק השני, "הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה" שבה להצגה תיאולוגית של המבנה והתפקיד של המוסד (המפייס 28.6:165):

כל הפעילות של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נובעת מחסדו השמיימי פַּרַמַהַמְּסַה שְׂרִילַה בְּהַקְתי סידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאג', היורש הרוחני של שְׂרִי רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי שהיה מאושר במקור ע"י שרי צַ'יְתַנְיַדֵוַה בשביל להסביר את תהליך המסירות הרוחנית והאוהבת לתועלת כל הנשמות. המציאות של הפעילות השלמה של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה תלויה ביוזמת הָאָאצָ'ארְיַה. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה של שְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר מגלה את המקור של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. האאצ'אריה שוכן לנצח עם הריבון העליון שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה במעונו הטרנסצנדנטלי בִּשְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר, האי הלבן של הכתובים. משם האאצ'אריה ממש את הופעתו על מישור החולין לגאולת הנשמות מאחיזתה של האנרגיה המשלה ומקנה להם מסירות אוהבת לרגלי שְׂרִי שְׂרִי רָאדְהָא-גוֹוינְדַה. הענפים המסתעפים של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה הם הרחבה למרכז הענקת החסד לתועלת הנשמות בכל רחבי העולם. ההכרה בחיבור עם שְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר חיונית לתפיסת הטבע האמיתי של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה וחסדו של הָאָאצָ'ארְיַה.[25]

ראוי לציין שהשימוש בתואר מייסד-אָאצָ'ארְיַה כדי להתייחס לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה מתרחש בשנית בדפי המפייס. בגיליון זה ב-24 בדצמבר, 1936 (המפייס 33.4:96-90) מאמר שכותרתו "הַגַּוּדִּיַה-מַטְהַה" - הפעם מיוחס בפירוש "לפרופ' ניסי קַנְתַה סַנְיָאל מ.א." - כולל מילים אלו: "הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה היא ידו הנוכחה של חסדו השמיימי פַּרַמַהַמְּסַה פַּריבְרַגַ'קָאצָ'ארְיַה שְׂרִי שְׂרִימַד בְּהַקְתי סידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאג'. היא קיימת ומתנועעת בַּמּייסד-הָאָאצָ'ארְיַה."[26] שבוע לאחר פרסום מילים אלה, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה עזב את העולם.

לסיכום, רואים אנחנו שהמונח המדויק והמפוסק במקף "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" עושה את הופעתו בִּשְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה על מנת לבדל ארבעה מורים רשמיים אשר, משירשו את הלימוד העתיק הקמאי שהוענק באופן מקורי מן האל עצמו, היו יכולים להחיות ולערוך אותו עבור הפצה בת-קיימא, ללא כל עיוות או הקטנה, בסביבה מדורדרת ומדרדרת זאת של קַלי-יוּגַה. בהחדירם במדרשיהם את הידע המובן שלהם, הם העניקו לדורות הבאים מודל נורמטיבי לחשיבה, הרגשה ופעילות, כמו גם כוח גאולתי מסויים.[27] מקדש כלכותה דמוי-הארמון המפואר נחנך כבר בזמן שפרופסור סָאנְיָאל עמל על עריכת שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה. המקדש, כמו הספר, הופיע כרכיב מרכזי במשימת הזמנה והסברה חובקת-עולם. כחלק מטקסי חנוכתו, המפייס נשא מיצג סמכותי אֶקְלֶזְיוֹלוֹגי של המוסד של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. זה משמעותי, לאור המעמד הזה, שהמחבר של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה עשה שימוש במילים "מייסד אָאצָ'ארְיַה" לאפיין את שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. בייחוד לאור מערכת היחסים האינטימית שלהם בעבודה, ייקח התלמיד צעד כה רב-השלכה רק בהסכמה ובתיאום עם המורה הרוחני שלו והעורך-בפועל.

הקווים הדומים בין "ארבעה המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת של עידן הברזל", וְהָאָאצָ'ארְיַה של משימת הַגַּוּדִּיַה הם ברורים, על אף ההבדלים הבולטים. במקרה של ארבעת הַסַמְפְּרַדָאיַה-אָאצָ'ארְיוֹת, יחסי החניכה ההיסטוריים התרחשו בזמן הפרה-היסטורי. במקרה של הַגַּוּדִּיַה-סַמְפְּרַדָאיַה, עם זאת, התרחשה ההתגלות השמיימית שהעניק הריבון צַ'יְתַנְיַה בזמן היסטורי קצר יחסית. עם זאת "המורים הפרהיסטוריים המקוריים", שהתברכו בהארה ישירה מן הריבון, להם יש את מקבילת הַגַּוּדִּיַה שהיא בראש ובראשונה ששת הַגּוֹסְוָאמִים. ההקבלה בין ההארה של הַשַּׁדּ-גוֹסְוָאמִי על ידי הריבון צַ'יְתַנְיַה וזה של הַצַּ'תוּרְמוּקְהַה בְּרַהְמָא על ידי קְרּישְׁנַּה הריבון היתה ברורה לִשְׂרִילַה קְרּישְׁנַדָאסַה קַוירָאגַ'ה גוֹסְוָאמִי:

לפני הבריאה של עולם תופעות קוסמי זה, האיר הריבון את ליבו של בְּרַהְמָא בפרטי הבריאה ומימש את הידע הַוֵּדי. בדיוק באותה הדרך, הריבון, אשר היה חרד להעיר לחיים את עלילות וְרּינְדָאוַנַה של קְרּישְׁנַּה, עיבר את ליבו של רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי באון הרוחני (ניגַ'שַׂקְתי). באון זה, שְׁרִילַה רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי יכול היה להעיר לחיים את פעילויות קְרּישְׁנַּה בִּוְרּינְדָאוַנַה, פעילויות שכמעט אבדו אל הזכרון. בדרך זו הוא הפיץ תודעת קְרּישְׁנַּה בכל רחבי העולם. (צ'.צ'. מדהיה 19.1)

אף בהקתיסידדהאנתה סרסותי טהאקורה עצמו פעל באופן המשול לארבעת המייסדים-אָאצָ'ארְיוֹת משהעיר לחיים ועיצב צורה חדשה למסורת שנחלשה, והוליד חברה אשר, מעוצבת וחדורה ברוחו שלו, גילמה את הנחישות הבלתי-נלאית של המייסד לספק את רצונותיו מלאי-החמלה של הריבון. ארבעת הַסַּמְפְּרַדָאיַה-אָאצָ'ארְיוֹת נַגְדוּ בעוצמה את הַמּוֹנִיזם הבלתי-אישי, שחזרו את השלמות התאיסטית האמיתית של הַוֵּדוֹת, והפיצו סידְדְהָאנְתַה זו באופן גורף בכל רחבי הודו. כך עשה גם בְּהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. יתרה מזאת, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ריכז את כל משאביו בהליכה אף קדימה: להפצת אַצ'ינְתְיַבְּהֵדָאבְּהֵדַה-תַתְתְוַה - המסקנה המשולבת של מדרשי ארבעת הַסַּמְפְּרַדָאיַה-אָאצָ'ארְיוֹת - בכל רחבי כוכב-הלכת.

עם זאת, בעקבות אבידת נוכחותו הפיזית של שְׂרִילַה בְּהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, המוסד שלו סבל גם הוא לרוע המזל את האבידה הגדולה אף לאין ערוך של נוכחותו הרוחנית. כתוצאה מזאת, ניטלה מאת משימת הַגַּוּדִּיַה העוצמה להיות "שלוחת של מרכז הענקת החסד לתועלת הנשמות בכל רחבי העולם."

כתוצאה מזאת, המשרת של שְׂרִילַה בְּהַקתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, על מנת לבצע את הוראת אדונו, בכדי להמשיך במשימתו כנותן התוקף לרצונו ולממש את שאיפתו, משרת זה נעשה המייסד-אָאצָ'ארְיַה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה. הוא יישאר פעיל באופן נוכח איתנו, דור אחר דור אחריו, כל עוד אנו נשארים משרתיו הבלתי-מעורערים בכל המצבים, כשם שהראה הוא עצמו בדוגמא הזוהרת שלו.

אנחנו מלאי יראת-כבוד ורצון ללמוד מן הָאָאצָ'ארְיוֹת הרבות הגדולות בשושלת שלנו, אמנם כַּמְּייסֶד-אָאצָ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן, שרילה פרבהופאדה נעשה ייחודי מביניהם עבורינו. באיסקון, פרבהופאדה עצמו נשאר נוכח, דור אחרי דור, כַּשּׂיקְשָׁא גוּרוּ הבולט והנוכח בחיי כל אחד ואחד מדבקי איסקון - נוכחות מתמדת ופעילה המנחה, מכוונת וְדָרָה בִּפְנִים. הוא אם כן הנשמה של אִיסְקּוֹן. ככזה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצמו ממשיך לנהוג באפקטיביות בעולם הזה כל עוד אִיסְקּוֹן ממשיכה כביטוי הקוהרנטי והכלי המאוחד של רצונו. בדרך זו שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נשאר הנשמה של אִיסְקּוֹן, ואיסקון גופו.

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נשאר נוכח. בזמן שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה בינינו, הוא ברך אותנו בהוראות ברורות כיצד להישאר בחברתו תוך כדי היעדרותו הפיזית העתידית. אנו מוצאים הוראות אלה מבוארות ביסודיות בפרק הרביעי של שְׂרִימַד בְּהָאגַוַתַם, שם פְּרַבְּהוּפָּאדַה שופך אור על תגובתה של המלכה וַיְדַרְבְּהִי למות בעלה המלכותי, תקרית מן הסיפור האלגורי של נָארַדַה בנוגע למלך פּוּרַנְֿגַ'נַה. פְּרַבְּהוּפָּאדַה מסביר:

באופן פיגורטיבי המלכה אמורה להיות החניך של המלך; כך כשהגוף בר-החלוף של המורה הרוחני עומד לעבור, התלמידים שלו בוכים ממש כמו שהמלכה בוכה כאשר המלך עוזב את גופו. עם זאת, החניך והמורה הרוחני לעולם לא נפרדים כיוון שהמורה הרוחני תמיד נשאר עם התלמיד כל עוד זה עוקב בקפדנות אחר הוראותיו. זו נקראת התרועעות של וָאנִּי (מילים). נוכחות פיזית נקראת וַפּוּהּ (גוף). כל עוד המורה הרוחני נוכח פיזית, על התלמיד לשרת את הגוף הפיזי שלו, וכאשר זה איננו בין החיים, על החניך לשרת את הוראותיו.[28]

המלכה מתכוננת להטות עצמה אל תוך מדורת בעלה. מטרתה, מסביר פְּרַבְּהוּפָּאדַה, מדגישה את ההחלטיות של התלמיד לבצע בנאמנות את הפקודה של המורה הרוחני. לפיכך בְּרָאהְמַנַּה מלומד מופיע - "כחבר ישן נושן" של המלכה - ומתחיל לנחם ולהדריך אותה. על דרך המשל, אומר פְּרַבְּהוּפָּאדַה, הבְּרָאהְמַנַּה מקביל עבור נשמת-העל. פְּרַבְּהוּפָּאדַה ממשיך:

כאשר אדם נעשה רציני דיו לעקוב אחר המשימה של מורהו הרוחני, נחישותו שוות-ערך לראייה של מי שחוזה באישיות אלוה העילאי. כפי שהוסבר לפני כן, זה אומר לפגוש את אישיות אלוה העילאי בהוראה של המורה הרוחני. דבר זה נקרא באופן טכני וָאנִּי-סֵוָא. שְׂרִילַה וישׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה מציין בביאור הַבְּהַגַוַד-גִיתָא שלו על הפסוק וְיַוַסָאיָאתְמיקָא בּוּדְדְהיר אֵקֵהַה קוּרוּ-נַנְדַנַה (ב.ג. 2.41) שאדם צריך פשוט לשרת את מילותיו של המורה הרוחני. על החניך לדבוק לכל דבר שהמורה הרוחני מוֹרֶה. פשוט מלעקוב באופן הזה, ניתן לראות את אישיות אלוה העילאי... למסקנה, אם תלמיד מאוד רציני לבצע את משימת המורה הרוחני, הוא מיד מתרועע עם אישיות אלוה העילאי על ידי וָאנִּי או וַפּוּהּ. זהו הסוד היחיד להצלחה בראיית אישיות אלוה העילאי.[29]

מעיר על המובאה הבאה, ממשיך ומאיר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מערכת יחסים בלתי ניתנת-להפרה זו בין העוקב הנאמן והמורה הרוחני:

מי שהינו כן וטהור מקבל הזדמנות להוועץ באישיות אלוה העילאי היושב בלב כל כְּפַרַמָאתְמַא. הַפַּרַמָאתְמָא הוא הַצַ'יְתְיַה-גוּרוּ תמיד, המורה הרוחני שֶׁבִּפְנים, ואילו הוא מבחוץ כַּחונך והמורה הרוחני. הריבון יכול לשכון בתוך הלב, והוא יכול גם לצאת לפני מישהו ולתת לו הוראות. לכן המורה אינו שונה מנשמת-העל היושבת בתוך הלב... כְּשֶׁהַבְּרָאהְמַנַּה שאל את האישה מיהו האיש השוכב על הרצפה, היא ענתה שהוא היה המורה הרוחני שלה ושהייתה נסערת לגבי מה לעשות בהיעדרו. בזמן כזה נשמת-העל מיד מופיע, בהנחה והדבק מטוהר בלבו מעקבו אחר הוראות המורה הרוחני. דבק כן העוקב אחר הוראות המורה הרוחני ודאי מקבל הוראות ישירות מִלִּבּוֹ מִנֶי נשמת-העל. כך דבק כן תמיד מקבל עזרה באופן ישיר או עקיף מן המורה הרוחני ומנשמת-העל.

עלינו בזהירות לרשום זאת על פנינו שנוכחותו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּהאַדה בְּאִיסְקּוֹן מותנית על פני דבר אחד: ההתקדשות של עוקביו המסורים לביצוע משימתו. שרילה פרבהופאדה חשף בפנינו כאן את "סוד ההצלחה". עלינו לקבל וְלֶאֱצוֹר מתנה זו.

נִשְׁמָתָה של אִיסְקּוֹן. בנתנו הרצאה על הפסוק הראשון של שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם בְּקָרָקַס ב-21 בפברואר, 1975, השתמש שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בדוגמא חושפת. לא הייתה זו הנקודה העיקרית, אלא פשוט אנקדוטה חולפת. בכל זאת, שובה היא את תשומת-הלב:

כאן זה נאמר שמקור הינו חיים, מפני שפה זה נאמר, יַתוֹ 'נְוַיָאד איתַרַתַשׂ צַ'ה אַרְתְהֵשׁוּ אַבְּהיגְ'נַֿהּ סְוַרָאט. (הוא מודע באופן ישיר ועקיף לכל התופעות מחד, ומאידך הוא עצמאי). ממש כפי שאם אלקח כמקור של תנועת תודעת קְרּישְׁנַּה זו, הווה אומר שאני יודע הכל באופן ישיר ועקיף על התנועה. אם אינני יודע באופן ישיר ועקיף כל דבר בתנועה, אינני יכול להיקרא המייסד-אָאצָ'ארְיַה. ומרגע שהמקור נעשה ליודע, הוא החיים. אז לפיכך חומר משולל-תודעה איננו איכול להיות היודע של הכל.(הרצאה שׂ.בּ. 01.01.01 - קָרָקַס - ה-21 בפברואר 1975)

כשם שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הוא הנשמה של איסקון, כך אִיסְקּוֹן היא גופו.[30] כיוון שהזיקה היא גם רוחנית, הגוף אינו שונה מן המתגלם בו. בהקשר זה, העקרון (כפי שצוין לעיל) כבר הוסבר בַּמְפייס:

הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה אינה אלא... זהה עם המייסד אָאצָ'ארְיַה שלה. השותפים, עוקבים והמעון של חסדו השמיימי הם גפיים של עצמו. אף לא אחד מהם טוען ליותר מהיותו גף כפוף לחלוטין לרצון פרט יחיד זה.

כמעט ארבעה עשורים מאוחר יותר, אנו מוצאים שֶׁשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מקדם את אותו עקרון במכתב לְרָאיַרָאמַה (ו.ב: התכתבות - ה-11 בינואר, 1968):

ציינת באופן חביב מאוד שאני חייך. זה אומר שאתה גופי ובכך לא חיים ולא גוף ניתן להפרדה כיוון שבמישור הרוחני אין הפרדה כזו. במישור החומרי לעתים חיים נפרדים מן הגוף, אמנם במישור המוחלט אין כזאת הבחנה.

מונשמת מרוחו השוכנת פנימה של המייסד-אָאצָ'ארְיַה, אִיסְקּוֹן היא בעולם הזה התגלמות האון הרוחני של צַ'יְתַנְיַה. כישות שכך מקבלת את נשמתה משרילה פרבהופאדה, אִיסְקּוֹן עצמה נעשית ישות חברתית בת-קיימא. באופנו של יצור חי, היא מחבקת ומקפלת לתוכה את מגוון היסודות שבתוכה - חבריה ותתי-הקבוצות שביניהם - לחזון אשר מעבר, בו כל חלק ייחודי מעגן את האחדות המתומצתת של הכלל, בעוד השלם המאוחד מעניק ערך לאישיות המובחנת של כל אחד ואחד מחלקיו. באופן זה, איסקון משמשת כמופת לעקרון זה של שמיימיות הנחווית במסורות הַוַּיְשְׁנַּוַה: "אחדות מתוך הריבוי". [31] חוזר ומדגיש את הצורך העליון ביישומו בתוך אִיסְקּוֹן, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מסביר כיצד "הצלחתו תהיה תלויה ועומדת בהסכמה" (ו.בּ: מכתב לְקִירְתַנָאנַנְדַה, ה-18 באוקטובר, 1973):

הטבע החומרי פירושו מחלוקת ושסע, במיוחד בעידן זה של קַלי-יוּגַה. מאנם, עבור תנועה זו לתודעת קְרּישְׁנַּה הצלחתה תהיה תלויה בהסכמה, על אף שישנם סוגים רבים ושונים של פעילויות. בעולם החומרי קיימים מִגְוונים, אך אין הסכמה. בעולם הרוחני ישנם מגוונים, אמנם ישנה הסכמה. זהו ההבדל. החומרני בלי יכולת לווסת את המגוונים ואי-ההסכמות מוריד הכל לטימיון ולאפס. הם אינם יכולים לבוא לידי הסכמה עם מגוונים, אמנם אם נשאיר את קְרּישְׁנַּה במרכז, אז תהיה הסכמה במגוונים. זה נקרא אחדות מתוך הריבוי. אני לפיכך מציע שכל אנשינו ייפגשו בְּמָאיָאפּוּר כל שנה במהלך יום לידתו של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. בנוכחות כל הַגּ'י. בּי. סי והאנשים הבכירים עלינו לשוחח כיצד לעשות אחדות מתוך הריבוי. אמנם, אם נילחם על רקע הריבוי, אזי זהו המישור החומרי. בבקשה נסו לשמור את הפילוסופיה של אחדות מתוך הריבוי. דבר זה יעשה את תנועתנו למוצלחת.

סיבות לייסוד פְּרַבְּהוּפָּאדַה את איסקון

כאשר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ייסד בהצלחה את תנועתו של צַ'יְתַנְיַה כמשימת הזמנה והסברה עולמית, הוא קיבל את ההחלטה כבדת-המשקל ליצור מוסד חדש, החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, עם עצמו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה. הוא עשה זאת על בסיס הידע המעשי שלו. עיקר ידע זה בא מן המורה הרוחני שלו. לרוע המזל, אחרי שֶׁהַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נפטר, ידע זה ותובנותיו חדלו להיות מבוטאים במוסד של הגורו שלו - המקוטע כעת. מכאן, פרבהופאדה ייסד מוסד חדש, אשר כשלם ובכל חלקיו, יגלם ויפתח תובנה זו - כזו שמממשת עצמה כמחויבות בלתי-מעורערת, שאינה מתעייפת להעניק אהבת אלוהים טהורה לאנושות הסובלת בכל מקום.

מוסד חדש. המאמץ שהביא את שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לאמריקה מילא את ההוראה הישירה של המורה הרוחני. שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בשני מקרים בפרט ביקש מתלמידו אַבְּהַיַה צַ'רַנָּארַוינְדַה דָאסַה להזמין ולהסביר עבור קהל דוברי-האנגלית. אבהיה קיבל חניכה זו בפגישתו הראשונה עם שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ב-1922. וב-1936 הוא קיבל אותה שוב בדואר במה שהיה המגע האחרון ביניהם. באותו הזמן, שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ראה את ההדרדרות בתנופה המרוכזת והממושכת של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה אשר שלחה מזמינים ומסבירים לאנגליה ב-1933.[32] הוראתו לתלמיד מראה בבירור שלא נעה דעתו. במסלול הארוך והמגוון של מילוי הוראתו השמיימית של מורו הרוחני, עיצב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את מאמציו היצירתיים על הדגם שהתבסס בידי שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה עם הגודיה מטהה בשנות העשרים והשלושים. מסלול הרפתקאות זה סומן על ידי אבני דרך כגון ההופעה ב-1944 של "השיבה לאלוהות" באנגלית, הפרסום של הקנטו הראשון בשלושה כרכים של שְׂרִימַד בְּהָאגַוַתַם ב-1965-62, הייסוד ב-1966 של אִיסְקּוֹן בעיר ניו יורק, הביסוס של התנועה באנגליה וגרמניה ב-1969, וההשבה להודו ב-1970 של תנועת הריבון צַ'יְתַנְיַה, משוקמת ומחודשת. הרישום ההיסטורי מעניק עדות מניעה ומטלטלת לכל אורכו באשר למסירות הנפש והנאמנות עד כדי כאב בה שְׂרִיַלה פְּרַבְּהוּפָּאדַה תרם מעצמו למופת של מורו הרוחני.

התפוקה הספרותית של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מדגימה נאמנות זאת: ב-1927 שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה התחיל בחזרות להזמנה והסברה עולמית בכך שהפך את סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַׁנִּי למפייס. בעקבות צעדים אלה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה החל להתכונן לכניסתו בבוא הזמן לבמה העולמית בכך שהתחיל את "השיבה לאלוהות". [33].

שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה עבד בצמוד עם נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל על ספר סמכותי בשפה האנגלית - שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה בשלושה כרכים - על מנת להרשים את האירופים המחונכים בעומק ובטעם הנעלה של מדרשי הַגַּוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוים. עבודה זו נחשבה כה חיונית שהמזמינים והמסבירים של 1933 לא יצאו ליעדם עד שעותקים של הכרך הראשון היו בידם. שלושה עשורים מאוחר יותר כתב זאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מחדש - ועבד הפעם כמעט בכוחות עצמו - ופעל בשנים 1960-65 בחיבור, גיוס-הון, הדפסה, עריכה, והפצת הקנטו הראשון של הַבְּהָאגַוַתַם בשלושה כרכים - 1,100 עותקים מכל כרך. הוא לא עזב את כלבותה עד שלא היתה בידו ספינת קיטור עם תא-מטען מלא בעותקים של הַבְּהָאגַוַתַם ללוותו.

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הגיע לניו יורק בגפו וחסר כל-פרוטה, ועם זאת החל מיד לעמול על מנת לרכוש שטח נאה למקדש במנהטן. העדיפות שנתן למאמץ זה תואמת את זו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה, שהוביל מאמץ ניכר - שאמנם לא נתן פרי - להקים מקדש מרשים בלונדון.[34] בכך, כמו במקרים רבים נוספים, התיעוד מציע שפע של עדות עד כמה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הונחה על ידי תקדים ההתנהלות של מורו הרוחני.

על רקע נאמנות זו, בחר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בחירה בולטת על פני השאר: החלטתו להמשיך במאמציו מחוץ לחסות של ארגונו המבוסס של מורו הרוחני בממנו את התנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה. בהמשך הדרך - בתוך שנתיים מייסוד אִיסְקּוֹן - המייסד שלה קיבל את אותו תואר מכבד שנשא מורו הרוחני: "שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה". שתי בחירות אלה נשאו לעתים תגובות ארסיות מאחים רוחניים. עם זאת, בדיקה מקורבת של הליכה בכיוון זה - סוג של שיקום וחיבור-מחודש למשימתו של מַהָאפְּרַבְּהוּ - חושף אותה כבאה ממקום של נאמנות למופת. לא יכלה להיות זאת אחרת.

למעשה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הציע לראשונה לשים את מאמץ ההזמנה וההסברה עד לאותה העת במערב תחת מעטה הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. במכתב מניו יורק שתאריכו ה-8 בנובמבר, 1965, הוא הפציר לשיתוף פעולה באחיו הרוחני בְּהַקְתי וילָאסַה תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה, אז ראש שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בְּמָאיָאפּוּרַה. קיבל חניכה תחת השם קוּנְֿגַ'ה בּיהָארִי דָאסַה, זוהה בעבר עם משימת רָאמַקְרּישְׁנַּה, ואילו כישורי הניהול שלו בעולם הובילו את את שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה לבסס אותו כמזכיר ומפקח על כל מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה[35] המכתב של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ראוי לציטוט נרחב:

אני כאן ורואה אני שדה טוב לעבודה אמנם אני בגפי ללא אנשים וכסף. בשביל לפתוח מרכז פה אנחנו זקוקים לבניינים משלנו. למשימת רָאמַקְרּישְׁנַּה או אחרת מאלו שפועלות כאן יש בניינים משלהן. אז אם אנחנו רוצים לפתוח פה מרכז אנו זקוקים גם לבניין משלנו. בניין כזה דורש לפחות 500,000 לַק רוּפּי או מאה אלף דולר. ובשביל לרהט את הבית עם חפצים מעודכנים אצטרך עוד שני לָק. אפשר שכסף זה יושג מחד אם נסיון יעשה. מאידך אני חושב שלביסוס הַמַּטְהַה ומקדשים כאן תוכלו לקחת אחריות ואני אעשה אותם עצמאיים. יש קושי בחילופי הדברים ואני חושב שאלא אם כן יש לך סידור מיוחד להתחלת ענף של צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה העברת הכספים תהיה קשה. אמנם אם יהיה בידיכם לעשות זאת בעזרת הממשלה המרכזית או של בנגל, פה יש הזדמנות טובה לפתוח מיד מרכז בניו יורק... בלי בית משלנו לא יהיה זה אפשרי לפתוח מרכז. עבורי ייקח זה זמן ארוך אמנם בשבילך יהיה זה קל מאוד. הַמַּרְווַרים של כלכותה הינם בידך בחסדו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. אם תרצה תוכל מיד לגיס הון של מיליון רופי - עשרה לָקים לפתיחת מרכז בניו יורק... עם מרכז אחד שיפתח, אוכל לפתוח עוד מרכזים רבים. אז פה יש סיכוי לשיתוף פעולה בינינו ואהיה שמח לדעת אם אתם מוכנים אליו. באתי לפה ללמוד את המצב ואילו בעיני הינו חביב מאוד ואם גם יהיה לך נעים לשתף פעולה יהיה הכל לתפארת ברצונו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה... אם אתה מסכים אז קבל זאת כעובדה שאני אחד מן העובדים של שרי מָאיָאפּוּר צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה. אין לי שאיפה של בעלות על מַטְהַה או מַנְדיר כלשהם אלא אני רוצה אמצעים לעבודה. אני עובד יומם וליל למען פרסום מהדורת הַבְּהָאגַוַתַם שלי מחד ומאידך אני צריך מרכזים בארצות המערב. אם הצלחה תהיה בידי בפתיחת מרכז בניו יורק, ניסיוני הבא יהיה להתחיל עוד אחד בקליפורניה וּמוֹנְטְרֵאָל... יש מקום רב לעבודה אלא שלרוע המזל בזבזנו את זמננו במריבה אחד עם השני בזמן שמשימת ראמקרישנה אשר הציגה את הדברים לא נכון עשתה הופעה ברחבי העולם כולו. על אף שהם לא כה פופולאריים בארצות זרות אלה עשו הם אלא רק תעמולה בקול גדול וכתוצאה הם משגשגים מאוד בהודו בזמן שאנשי הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה רעבים. עלינו עתה להתעשת. אם זה אפשרי הצטרף עם עוד מאחינו הרוחניים ונעשה לנו מאמץ משולב להזמין ולהסביר למענו של גַוּרַה הַרי בכל הערים והכפרים של ארצות המערב. (ה-8 בנובמבר 1965 - מכתב לְתירְתְהַה מַהָארָאג' שנכתב מניו יורק)

אם אתה מסכים לשתף פעולה איתי כפי שהצעתי לעיל, אאריך את הויזה שלי... אחרת אשוב להודו. זקוק אני לעוזרים טובים לעבודה איתי מיידית. עליהם להיות מחונכים ובעלי אנגלית שוטפת כשם שאני דובר סנסקריט. להזמנה והסברה פה שתי שפות אנגלית וסנסקריט תהיינה בעלות עזר רב מאוד. אני חושב שתחת מנהיגותך על כל מחנה של אחינו הרוחניים לספק איש מתאים למטרה זו שעליו להסכים לעבוד תחת הכוונתי. אם זה אפשרי אז תראו כמה יהיה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה האהוב שלנו מרוצה מכולנו. אני חושב שעל כולנו לשים בעבר את מלחמת האחים שלנו ואילו עתה לצעוד קדימה למען מטרה טובה. אם עינם אינה יפה לכך עשה זאת בעצמך ומאידך אני לשרותך.

ב-23 בנובמבר, כיתב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה שוב, הפעם בתיאור של רכוש נקוב וסכום לתשלום בפועל, כך רושם: "...סבורני שסכום זה יכול אתה לארגן מיד ופשוט לפתוח ענף של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה משלך או לנקוב את שמו כַּגַּוּדִּיַה מַטְהַה של ניו יורק." (ה- 23 בנובמבר 1965 - מכתב לְתירְתְהַה מַהָארָאג' שנכתב מניו יורק)

כשהיה לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את ההבטחה לסכום גדול הבא בתרומה מהודו בשביל להבטיח מקדש, כתב הוא לְבוֹן מַהָארָאגַ'ה וּלְתירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה בתחינה שייקח גישה מסויימת, מבטיחה על מנת לשריין את הסכמת הממשלה המבוקשת להעברה של סכום לאמריקה. "הכל מוכן", כותם הוא לְתירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה:

נאמר שהבית מוכן, התורם אף הוא וכך גם שירותי הצנוע בהתראה על המקום. עתה הינך מוכן לתת את המגע האחרון כיוון שאתה התלמיד החביב של חסדו השמיימי. אני חושב ששרילה פרבהופאדה רוצה שבניסיון גדול זה עתה בשמי הצנוע שירותך המוערך יבוא גם הוא לידי ביטוי. (ה-4 בפברואר 1966 - מכתב לְתירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה שנכתב מניו יורק)

באירוע, מאמצים מתוחים אלו לדלות שיתוף פעולה משני אחים רוחניים אלה לא נתנו פרי. בניגוד מוחלט, תלמיד צעיר של אח רוחני, ברהמצ'ארי ושמו מַנְגַלְנילוֹי,[36] כתב לִשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ברצונו לבטא את הערצתו למאמץ של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ולנחישותו לסייע לו. יתרה מזאת, מורו הרוחני של מַנְגַלְנילוֹי, מָאדְהַוַה מַהָארָאגַ'ה, לא היה שתף להתלהבות של תלמידו. פרבהופאדה ביקש מִמַּנְגַלְנילוֹי לרתום ולדחוף את מָאדְהַוַה מַהָארָאגַ'ה לקחת את המאמץ בהודו להבטיח את שחרור ההון. עם זאת התגובה שקיבל פְּרַבְּהוּפָּאדַה מִמַּנְגַלְנילוֹי הסגירה שלא במכוון את טינתו כלפי אי איזה עוד אח רוחני. פה היא תגובתו של פְּרַבְּהוּפָּאדַה שנאמרה בגילוי לב:

בקשתי לגבי עניין זה (עזרה בשחרור ההון) מִשְּׂרִיפַּדַה בּוֹן מַהָארָאגַ'ה נענתה בשלילה, ותוך כך ביקשתי מִשְּׂרִיפַּדַה תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה לראות את הנשיא ושר האוצר אמנם מאוחר יותר ניסה הוא להימנע מכך. אז עלי לבקש מִשְּׂריפַּדַה מַדְהַוַה מַהָארָאגַ'ה דרכך עמל בעל חשיבות עליונה זה לראות את הנשיא ואת שר האוצר מיידית עם התייחסות להצעתי כפי שזו מוכרת על ידי שגרירות הודו בוושינגטון.

כתבת לאמור במכתבך תחת התגובה שאתה רוצה להצטרף תחילה אלי אז לדבר עם שְׂרִיפַּדַה מַהָארָאגַ'ה על שיתוף פעולה אחרת המסע שלך לארץ זו תתבטל על ידו. לא יכולתי לעקוב אחר המסקנה שבהצעה. אתה חושב ששיתוף פעולה איתי טרם הצטרפותך אלי פה איננה אפשרית? מדוע הלך-רוח זה. כלום עסק זה פרטי שלי?

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה רצה לבנות מקדשים בארצות חוץ כמרכזי הזמנה והסברה למסר של שְׂרִילַה רֻוּפַּה רַגְהוּנַתְהַה ואילו אני מנסה זאת בחלק עולם זה. הכסף מוכן וההזדמנות פתוחה. אם בראות את שר האוצר עבודה זאת יכולה להיות בטיפול נוח מדוע שנמתין זמן מה שאינך יכול לדבר עם גוּרוּ מַהָארָאג' אודות שיתוף פעולה כלשהו מפני שאתה מפחד שמסעך כאן עלול להתבטל. אנא אל תחשוב באופן הזה. קח הכל כעבודה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ונסה לשתף פעולה ברוח זו. מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה ניכר בו כי כָּשָׁל.

שני המשפטים האחרונים לעיל נשארים בעלי משמעות רבה לנו בְּאיסְקּוֹן כיום. אלה מזכים בהתבוננות. במשפט הראשון, פְּרַבְּהוּפָּאדַה נותן שני כיוונים חיוניים להצלחה רוחנית: להתייחס לכל מאמץ כאל "עבודה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה" (ולא כאל "שלי" או "שלך"). הַחיוּת שבהלך-רוח זה - מתוכה יש לשתף לפעולה. המשפט הבא של פְּרַבְּהוּפָּאדַה שוטח ללא כחל וסרק את ההשלכות של אי-מילוי ההוראות שכרגע ניתנו: כישלון מוכח.

קרה זאת ב-1966 בה שרילה פרבהופאדה קיבל תובנה בלתי-מוזמנת: הפגמים הרוחניים שנחו מעל כשלון הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נשארו באיתנם שלושה עשורים מאוחר יותר.

לאחר שהתבדו כל תקוותיו לשיתוף פעולה מתורמים, ממשלה, ואחים רוחניים, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה להתחיל מאפס - רק הוא, בגפו. נחוש בכוחו, כתב לְמַנְגַלְנילוֹי, "אין שוב צורך בעזרה מכל אחד אחר."[37]

זאת, איפוא, חלק מהותי בהקשר בו החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה נולדה. החלק האחר הוא המימוש העצמי הרוחני שהעניק פְּרַבְּהוּפָּאדַה לחלק הולך וגדל של אמריקאים צעירים שנתנו את תשומת-ליבם הכנה והנחושה למדרשיו של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה.

מה היה על פְּרַבְּהופָּאדַה לעשות? בתחינתו הראשונה לשיתוף פעולה ששלח לְתירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה בנובמבר 1965, מיד אחרי הגעתו לעיר ניו יורק, פְּרַבְּהוּפָּאדַה הציע לעבוד בגבולות מוסד אחיו הרוחני:

אז פה יש סיכוי לשיתוף פעולה בינינו ויהיה לי לעונג לדעת אם אתם מוכנים אליו. באתי לפה ללמוד את המצב ואילו בעיני הינו חביב מאוד ואם גם יהיה לך נעים לשתף פעולה יהיה הכל לתפארת ברצונו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה... אם אתה מסכים אז קבל זאת כעובדה שאני אחד מן העובדים של שְׂרִי מָאיָאפּוּר צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה. (ה-8 בנובמבר 1965 - מכתב לְתירְתְהַה מַהָארָאג' שנכתב מניו יורק)

משהוכיחו עצמם - הנמען - ואחרים רבים - כבטלים בעניין זה, ביסס שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מוסד משלו.

בעבור מעשה זה, או אז נפל גינוי בחלקו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. כותב שנתיים וחצי מאוחר יותר למזכיר של משימת הַגַּוּדִּיַה בכלכותה,[38] שרילה פרבהופאדה לוקח לידיו שוב את מושכות שיתוף הפעולה, חוזר ומדגיש צירוף סמיכות זה, שוב ושוב כמו תוף פועם. הוא אף מצטט את היעדרו לא בלבד כדי לנזוף באחיו הרוחניים אלא גם בשביל לנמק בחוכמה את הייסוד מטעמו של איסְקּוֹן:

... בעניין פעילויותי להפצת מטרתו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאגַ'ה, אני מוכן לשתף פעולה עם משימת הַגַּוּדִיַה בכל המובנים, אמנם אינני יודע תחת איזה מצב מוכן אתה לשיתוף הפעולה עימי. אלא אני מוכן לקבל כל מצב עבור קבלת שיתוף פעולתך המלא. לכן יהיה לי לרצון לדעת תחת איזה מצב שיתוף הפעולה בינינו אפשרי. ברם אני מוכן בכל היבט ואמתין לתגובתך בחפץ לב.

עד כמה שזה נוגע לפתיחתי ארגון נוסף הידוע בשם החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, היה זה בלתי-נמנע כיוון שאיש מבין אחינו הרוחניים אינם משתפים פעולה אחד עם השני. כל אחד מאיתנו מוביל מוסד משלו, ולכן ישנו הבדל דעים אף בין משימת הַגַּוּדִּיַה וְהַגַּוּדִּיַה מַטְהַה.

אז אם עתה זה אפשרי לשלב את כוחותינו, אהיה האיש הראשון לברך הזדמנות טובה זאת. להבדיל מאחרים, אם משימת הַגַּוּדִיַה מוכנה לשתף פעולה איתי, אהיה מוכן לקבל שיתוף פעולה זה בכל מצב. נא הודיע לי את תנאיך לשיתוף הפעולה, ויהיה לי לעונג לשקול זאת. (מכתב לַגּוַדִּיַה מַטְהַה מִוְּרּינְדָאבַּן החדשה, ארצות הברית)

שלושה ימים לאחר שכתב תגובתו, הסגיר שרילה פרבהופאדה את דעתו במכתב לתלמידו בְּרַהְמָאנַנְדַה דָאסַה:

בעניין מכתב משימת הגודיה של ד"ר שְׂיָאמַה סוּנְדַר בְּרַהְמָאצָ'ארי, עניתי וביקשתי מהם עבור תנאי שיתוף הפעולה שהוא הזכיר. הבה נראה את תנאיהם, על אף שזהו עסק שאבד עליו הכלח. עדיין, כפי שאתם יודעים, לעולם לא נעשתי מיואש בשום מצב. אז אני מנהל עימם מגעים בתקווה לראות את שיתוף הפעולה בינינו ממשמש ובא.(ה-26 במאי 1969 - מכתב לִבְרָאהְמָאנַנְדַה מִוְּרּינְדָאבַּן החדשה, ארצות הברית)

יש לציין כי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הלך והתאמץ בשיתופי פעולה עם חברי הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה עד נשימתו האחרונה.[39] עמידתו על המטרה היא עדות למחויבותו להוראה הבאה ממורו הרוחני. זוהי רוחו, הניתנת להעברה באימרה: "עסק זה אבד עליו הכלח, אמנם אני לעולם איני מתייאש."

הקריאה המתמדת לרעיון שיתוף הפעולה מצד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה במכתבים אלה מסגירה שצירוף מילים זה נושא משמעות מיוחדת עבורו. עלינו להקדיש זמן מה לתפוס זאת. המילה האנגלית באה משורש לטיני שפירושו פשוט "לעבוד ביחד עם", אמנם במדרשי פְּרַבְּהוּפָּאדַה המונח נטען במשמעות רוחנית עמוקה. בהרצאה (סיאטל, 1968), שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ביטא משמעות זו בפשטות אופיינית: "כשאתה עושה דבר מה בשיתוף פעולה עם הריבון, דבר זה נקרא בְּהַקְתי." שיתוף פעולה זה עם קרישנה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מדגיש, הוא רצוני במהותו (ה-9 באוקטובר, 1968 - הרצאה - סיאטל):

אנו אנשים ואף קְרּישְׁנַּה הוא איש, ויחסינו עם קְרּישְׁנַּה פתוחים תמיד כהסכם התנדבותי. גישה התנדבותית זאת - "כן, קְרּישְׁנַּה, אשתף פעולה ברצון. כל מה שתגיד" - נכונות מוכנה זו לציית אפשרית רק אם ישנה אהבה. הכרחה לא תגרום לי להסכים. אבל אם ישנה אהבה, הו, אעשה זאת ברצון. זה בְּהַקְתי. זו תודעת קְרּישְׁנַּה.[40]

שיתוף פעולה הוא העקרון החיוני בכל מערכת יחסים חברתית בריאה, והוא משיג את היישום הגבוה שלו במימד השמיימי. הריבון הוא אישי בעליון. לפיכך הוא חברתי בעליון, מפני שאישיות מקבלת תוקף רק ביחסים עם אנשים אחרים. מסיבה זו, כפי שאמר פְּרַבְּהוּפָּאדַה פעם רבות, "קְרּישְׁנַּה לעולם אינו לבד." בהזדמנות אחת, הוא ציין: "כאשר אנו מדברים על קְרּישְׁנַּה, 'קְרּישְׁנַּה' פירושו קְרּישְׁנַּה עם הדבקים שלו" (ו.בּ.: הרצאה, לוס אנג'לס, ה-10 בינואר, 1969). דבקיו של הריבון נעשים אף מהותיים לזהותו שלו עצמו. השמות של קרישנה בעצמם מדגימים עובדה זאת בכך שהם כוללים שמות של דבקיו הקרובים והאינטימיים: יַשׂוֹדָאנַנְדַנַה, רָאמַנוּגַ'ה, רָאדְהָארַמַנַּה, וכו'. כך, העליון המוחלט הוא בו זמנית עליון יחסי - ונכנס לתוך יחסים עם כל המגוון של דבקים כפרטים לשמם. כתוצאה, מגוון הצורות נעשה משולב עוד ועוד באיחוד מושלם יותר. באופן זה, יחסיות טרסצנדנטית מתממשת כחברה הניחנת בשיתוף הפעולה ההרמוני ביותר, ודרך הפעולה של יחסים אלו הריבון - ושותפיו - גוברים לעד ביופי, שפע, חדווה וידע.

גאולה עבור דבק גַוּדִּיַה וַיְשְׁנַּוַה פירושו חיברות לתוך חברה גבוהה ביותר זו - להתקבל, למשל, לחברה של ששת הגוסואמים או לתוך מעגל הגופיות שאפשר המשרתות את רַתי-מַנְֿגַ'רִי או לַליתָא-סַקְהִי. גינוי הוא ההיפך: בידוד והוצאה מן הכלל. אנו כישויות חיים זרים-לעצמנו, לא משתפי-פעולה - חיים פה בגלות, מבודדים בבידוד חברתי על ידי החומות הבלתי-חדירות של האנוכיות שלנו - תמיד מזומנים לשוב כחברים משולבים באופן מלא של מציאות טרנסצנדנטית זו. אף בְּהַקְתי-יוֹגַה היא התרגול לפיו אנו נעשים כשירים להצטרף לשם. באמצעות בהקתי, אנו נעשים משולבים באופן הולך ומתגבר לתוך החברה השמיימית, קרוב יותר לִקְרּישְׁנַּה ולשותפיו, ומאידך באותו הזמן, אנו מנסים להביא אחרים איתנו. "הרי זו היוגה הגבוהה ביותר," אמר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ב-1968 בסן פרנסיסקו.

אם תדחפו תנועה זו של תודעת קרישנה, אז תבצעו את הסוג הגבוה ביותר של יוגה. אל תהיו מולכים שולל על ידי מה שבא לכאורה בשם 'יוגה'. זוהי יוגה. יוגה פירושה שיתוף פעולה, עם העליון.(ה-17 במרץ, 1968 - הרצאה על בּ.ג. 7.1 - סן פרנסיסקו)

בהקתי הוא היוגה של שיתוף פעולה. מכל החברות הרוחניות בעולם הזה, תנועת הַסַּנְֹקִִירְתַנַה מובילה אותנו באופן המלא ביותר לשיתוף פעולה טרנסצנדנטי זה. מאחר וְסַנְֹקִִירְתַנַה היא הַיּוּגַה-דְהַרְמַה, בעידן זה של מריבה, אנו נשוב לממלכה של קְרּישְׁנַּה לא כפרטים מבודדים אלא כולנו יחדיו. "תמיד יהיה לנו איסקון נוסף שם," כתב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.[41]

הייסוד של פְּרַבְּהוּפָּאדַה את איסְקּוֹן היה "בלתי נמנע" עקב כשלון שיתוף הפעולה בתוך הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה. המוסד החדש, אבל הבלתי נמנע, תוכנן לפרטי פרטים ע"י שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּהאדַה, שקיבל באמונה כדגם הָאֶקְלֵזְיוֹלוֹגי את המוסד של המורה הרוחני שלו - מנופץ ללא כל תקווה דאז. ייסוד אִיסְקּוֹן ביולי 1966 הוכיח את עצמו כצעד ראשון בלבד בחמישה הכרחיים למען כינון מחודש לתנועתו של צַ'יְתַנְיַה. בקיץ 1966, הנושא של התואר הגדול - אם לא גדול ביותר - "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" לא היה אלא איש כבן שבעים, בעל מקום חנות שפשטה את הרגל, וחבורת אספסוף של ילדים. עם זאת הזרע נשתל וייתן את פירותיו.[42] זה לקח ארבע שנים נוספות לערך עבור כל היסודות המבוקשים להתממש, כך שֶאִיסְקּוֹן נעשתה כשירה להיות הפריון והמימוש של מוסד הַגַּוּדִּיַה-מַטְהַה.

החברה הבינלאומית לתודעת קרישנה. שם זה חדש לחברה חדשה, עם ראשי תיבות באורח קצר, קולע ועדכני. למרות חדשנותו של השם, מהדהדים בו שני שמות ישנים, אשר מסגירים שהחברה, על אף החידוש בה, מנציחה את שורשיה העתיקים והמודרניים. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּהאדַה מתאר בעצמו את מטבע הלשון "תודעת קְרּישְׁנַּה" כתרגום של הצירוף בסנסקריט קְרּישְׁנַּבְּהָאוַנָאמְרּיתַה. הוא כותב: "התנועה שלנו לתודעת קְרּישְׁנַּה נקראת לכן קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה-סַנְֹגְהַה, או חברתם של אנשים המסופקים פשוט במחשבות על קְרּישְׁנַּה" (שׂ.בּ 9.9.45, התעמקות). במידה והקורא תוהה בנקודה זו היכן מופיעה המילה "בינלאומי" בצירוף קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה-סַנְֹגְהַה, פְּרַבְּהוּפָּאדַה מעיד, בפועל, שהיא קיימת בִּקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה.

למי ששקוע בִּקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה אין טובת הנאה חומרית לבקש מִקְרּישְׁנַּה. במקום זאת, אדם כזה מתפלל לריבון לברכה שיוכל להפיץ את תהילותיו ברחבי העולמות.

תודעת קְרּישְׁנַּה נותנת לא רק אושר לדבקים הניחנים בה אלא דוחפת אותם גם להעניק זאת לאחרים, ובכך מפיצים אותה "על פני כל העולמות".

עם זאת במחשבה, רואים אנו שהביטוי קְרּישְׁנַּבְּהָאוַנָאמְרּיתַה מרמז על פסוק חשוב בַּצַּ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה (צ'.צ' אָאדי-לִילָא 16.1):

וַנְדֵא שְׂרִי-קְרּישְׁנַּה-צַ'יְתַנְיַםּ קְרּישְׁנַּה-בְהָאוָאמְרּיתַםּ הי יַהּ
אָאסְוָאדְיָאסְוָאדַיַן בְּהַקְתָאן פְּרֵמַה-דִיקְשָׁאםּ אַשׂיקְשַׁיַת

הלל וברכות לְצַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שטעם בעצמו מן הנקטר של אהבה אקסטטית לִקְרּישְׁנַּה והורה אז לדבקיו כיצד לטעום ממנה. כך האיר אותם אודות אהבה אקסטטית לִקְרּישְׁנַּה בשביל לחנוך אותם לידע טְרַנְסְצֶנְדֶנְטָלי.

כאן הטבע של "האהבה האקסטטית לִקְרּישְׁנַּה" של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ הוא כזה שהוא נהנה ממנו בעצמו וכך גורם לאחרים גם כן. דבקים אלה המקבלים כך קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוָאמְרּיתַה בעצמם נעשים טועמים וגם מעניקים. בדרך זו, החברה לתודעת קרישנה באופן טבעי נעשית "בינלאומית".

שני שמות לְמַהָאפְּרַבְּהוּ מופיעים בשורה הראשונה לפסוק זה: קְרּישְׁנַּה-צַ'יְתַנְיַה וּקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוָאמְרּיתַה. אלה כמעט נרדפים, ומציינים שניהם אדם שתודעתו שקועה בִּקְרּישְׁנַּה.[43] שני המושגים, אם כך, מבוטאים היטב ובאופן שווה במונח "תודעת קְרּישְׁנַּה". כך, שם הריבון צַ'יְתַנְיַה - המבוטא בשפה האנגלית "כתודעת קְרּישְׁנַּה" - שוכן בשם החברה שנוסדה על ידי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה.

האב הקדמון האחר של "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" הוא "וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא." מילים אלה מופיעות בתוך ההכרזה החגיגית הסוגרת כל ספר של הַבְּהָאגַוַתַה-סַנְדַרְבְּהַה מאת שְׂרִילַה גִ'יוַה גוֹסְוָאמִי. המילה סַבְּהָא פירושה "חברה". המילה וישוה פירושה "כלל-עולמי", אשר במקומו יכול לעמוד "בינלאומי". אנו יכולים לקחת את הנמען של "וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה" - מילולית "מלך הוישנוים" - בתור הריבון צַ'יְתַנְיַה, כפי שאנו מוצאים במאמר הַסַּגּ'גַ'נַה-תוֹשָׁאנִּי המדווח על "ייסודה מחדש" של החברה מפי שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ב-1919:[44] "שְׂרִי צַ'יְתַנְיַדֵוַה הוא קְרּישְׁנַּצַ'ינְדְרַה בעצמו, מלך כל הַוַיְשְׁנַּוים בעולם, וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה. התקהלות דבקיו היא הַשְּׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא."

אם המילים "תודעת קְרּישְׁנַּה" בשם החברה של פְּרַבְּהוּפָּאדַה טומנות בחובן את שם שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה, ואם "וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה" מציין את שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה, אז הכינוי "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" גם נושא מחווה לְוישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא. אם, לחלופין "וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה" מתפרש כדבקים המובילים שהשיגו שלב מתקדם של תודעת קְרּישְׁנַּה,[45] כוחו של שמו האנגלי שנתן שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה למוסד שלו יפה באותה המידה. מכל מקום, אנו רואים שהם "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" מציין, על רשת הרמיזות וההשגות שבו, שהחברה שזו שמה נשארת מחוברת באופן עמוק ומטופחת בידי מורשת הַגַּוּדִּיַה, אפילו, באותה המידה, מחיה החברה מורשת זו על מנת לשאתה קדימה, מחודשת ביעילות רב-תרבותית בזירה הבינלאומית.

בעשותו כן, נשאר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נאמן לקודמיו הגדולים במסורת. ב-1919, מורו הרוחני כינן מחדש באופן רשמי את הַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-סַבְּהָא של בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה, ומשקם את השם הישן וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַרָאגַ'ה-סַבְּהָא. במעמד זה, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ציין שֶׁוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'סַבְּהָא שמעמדה נצחי, ושירדה לעולם עם מַהָאפְּרַבְּהוּ ושותפיו, התכסתה לעתים באנרגיה המשלה; עם זאת, דבקים עוצמתיים עולים ומציתים אותה מחדש וכך מדבירים את עלטת העולם.

כך זה קרה, שאחר זמנו של שְׂרִילַה וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה וּשְׂרִילַה בַּלַדֵוַה וידְיָאבְּהֻוּשַׁנַּה, נעשתה הַוּישְׂוַוַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהא כמעט בלתי-ניתנת לגילוי, עד "שבשנת 399 לגאורה (1885 לס' הנוצרים), כוכב נוצץ בשמי הַוַּיְשְׁנַּוַה הכלל-עולמיים האיר מחדש את הַשְׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא." "כוכב נוצץ" זה היה שְׂרִילַה בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה, "המשרת של מלך הַוַּיְשְׁנַּוים הכלל-עולמיים", אשר העניק לַסַּבְּהָא הערוכה-מחדש חיים, אנרגיה רוחנית והישגים. ב-1919, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה יצק מחדש והפיח רוח חיים בַּוישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא, מציג לתוך מסורת הַגַּוּדִּיַה מסדר הזמנה והסברה מאורגן של סַנְנְיָאסִים וּבְרַהְמָאצָ'ארִים שמרכזו במקדשים. המשימה התפשטה במהרה ברחבי הודו ועשתה גיחה ראשונית לאירופה, רק כדי שאורה ייכבה שוב לשלושים שנים ארוכות. אז, ב-1966, בניו יורק - ביססה באופן בלעדי את מסורתו במערב, וגילתה שמה שנשאר מן הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה נעשה "חסר שימוש" [46] - שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, בעקבות קודמיו המהוללים, גרם שוב להארה-מחדש של הַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא, כעת משוקמת ובעלת רוח-חיים חדשה בשם והסגנון העונים לשם החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה.

שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. עוקבים קיבלו חניכה, מספרם גדל, והחלו לפתוח מקדשים בקצב זריז: סן פרנסיסקו, אז מונטראול, לוס אנג'לס, בוסטון, וכן הלאה. דבקים המתקדמים במיומנות החניכה שלהם, ועם שכך עשו, נעשו מסוגלים יותר ויותר להבין את מורם ורבם. ממש כשם שהמהא-מנתרה חושפת עצמה בהדרגה בפני אלה המזמרים באופן הראוי, כך המורה הרוחני מתגלה לפני התלמידים העוקבים כראוי. כתוצאה, "הַסְוָאמִי" וּ"סְוָאמִיגִ'י" נעשו "שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה". דבר זה קרה בְּבוסטון, בחילופי דבר בלתי-מתוכננים. גוֹוינְדַה דָאסִי כותבת מזכרונה.

בינות כולם היה ידוע כְּסְוָאמִיגִ'י. זה היה עד מאי 1968. אז גַוּרַסוּנְדַר (הבעל של גוֹוינְדַה דָאסִי) החליט שהוא רוצה לקרוא לי גוֹוינְדַגִ'י, וכך ביקש מִפְּרַבְּהוּפָּאדַה וּפְרַבְּהוּפָּאדַה אמר, "לא, למעשה 'ג'י' הוא סוג ג' של פניה. מוטב לא לקרוא לה גוֹוינְדַגִ'י." אז מצאתי לנכון לשאול, ישבתי ממש מולו ואמרתי, "ובכן, אם זו צורת פנייה סוג ג', למה אנחנו קוראים לך 'ג'י'? מדוע אנו קוראים לך סְוָאמִיגִ'י? והוא אמר, "זה לא מאוד חשוב." אני אמרתי, "הו, לא, זה חשוב ביותר. אם זהו סוג ג' של פניה, אז איננו רוצים לקרוא לך כך. אנחנו רוצים לקרוא לך בסוג א' המוצלח ביותר. אז אמור לנו מה יהיה שם טוב עבורנו לקרוא לך בשמו." והוא היה צנוע מאוד, נחבא אל הכלים, אמנם לחצתי עליו, "עלינו לשנות זאת", והוא אמר, "תוכל לקרוא לי גוּרוּדֵב או גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה או פְּרַבְּהוּפָּאדַה." אז אמרתי, "ובכן, אלה שלושה. אנו צריכים רק אחד." אז אמרתי, "ובכן, איזה מהם הוא הטוב ביותר?" והוא ענה, "שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הוא נחמד, זה הטוב ביותר." אז אמרתי, "מהיום אתה תקרא שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה." כך אמרתי לכל הדבקים. חלקם לא אהבו זאת כיוון שהוא סוג של ביטוי קשה להגייה, בעוד "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" ו"סְוָאמִיגִ'י" זורמים ביתר קלות. אמנם בהדרגה התחלנו לקרוא לו שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מאותו הזמן הלאה.[47]

דרכו של השינוי היה בנמיכות-רוח, קליל; השינוי עצמו, מהפכני. לא היה זה כך אלמלא "גוּרוּדֵוַה" או "גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה" היו בנמצא - מאחר ושניהם ככינויים היו בשימוש רחב היקף. אמנם "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" הינו יוצא-דופן.

המילה מופיעה בַּצַּ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה (צ'.צ' מַדְהְיַה 10.23), מקום בו קָאשִׂי מישְׂרַה מתייחס לריבון צַ'יְתַנְיַה בעצמו כאל "פְּרַבְּהוּפָּאדַה." שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מעיר:

בפסוק זה המילה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, המתייחסת לשרי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, היא משמעותית. בהתייחסו לזה, שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה מעיר, "שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ הוא אישיות אלוה העילאי בעצמו, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, וכל משרתיו פונים אליו בשם פְּרַבְּהוּפָּאדַה. זה אומר שישנם הרבה פְּרַבְּהוּ שמוצאים מקלט בכפות רגלי הלוטוס שלו." הַוַיְשְׁנַּוַה הטהור מכונה פְּרַבְּהוּ, ופניה זו היא אבן-פינת נימוס בין וַיְשְׁנַּוים. כְּשֶׁפְּרַבְּהוּ רבים חוסים תחת כפות רגלי הלוטוס של פְּרַבְּהוּ אחר, הפניה פְּרַבְּהוּפָּאדַה משמשת. אל שְׂרִי ניתְיָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ וּשְׂרִי אַדְוַיְתַה פְּרַבְּהוּ פונים גם כן כִּפְרַבְּהוּפָּאדַה. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שְׂרִי אַדְוַיְתַה פְּרַבְּהוּ וּשְׂרִי ניתְיָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ הם כולם וישְׁנּוּ-תַתְתְוַה, אישיות אלוה העילאי, הריבון וישְׁנּוּ. לפיכך כל ישויות החיים חוסות בכפות רגלי הלוטוס שלהם. וישְׁנּוּ הוא הריבון הנצחי עבור כולם, ואילו נציגו הינו משרתו הכמוס. אדם כזה נוהג כמורה הרוחני עבור וישנוים טירונים; לפיכך המורה הרוחני הינו מכובד כִּשְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה או הריבון וישנו בעצמו. מסיבה זו פונים אל המורה הרוחני כְּאוֹםּ וישְׁנּוּפָּאדַה או פְּרַבְּהוּפָּאדַה.

בתוכי שושלתנו "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" משמש בפרט לחלוק כבוד למאורות בהם נכללים ששת הַגּוֹסְוָאמִים, ואז - מאות שנים לאחר מכן - שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה.[48] הכותרת אם כן שמה את מייסד איסקון בחברה נדירה ביותר. יתרה מזאת, שיתוף כינוי זה ("שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה") בין גוּרוּ ותלמיד יוצר זיקה מעמיקה ויוצאת דופן כאחד בין שתי האישויות והישגיהן.

כמעט שנה לאחר השיחה עם גווינדה דאסי, מגזין השיבה הביתה לאלוהות מס' 23 (ה-18 באפריל, 1969) הקדיש עמוד שלם תחת הכותרת הבולטת "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" כדי לבשר אודות התואר.[49] "פְּרַבְּהוּפָּאד" נותן הופעה נוספת רק במס' 25 (ספטמבר 1969) (1969 השיבה הביתה לאלוהות מספר 25), ואחרי כן הוא נעשה תקני באופן זריז. אף בגליון מס' 27 (ללא תאריך)(1969 השיבה הביתה לאלוהות מספר 27) "סואמיג'י" עושה את הופעתו הראשונה בדפי השיבה הביתה לאלוהות.[50]

תיארנו על רצף זמני את הצעדים החיוניים או השלבים או על פיהם עוצבה איסקון תחת השגחת פְּרַבְּהוּפָּאדַה:

הקמת מוסד הנושא את השם "החברה הבינלאומית לתודעת קרישנה."

הכרה במייסד זה תחת הכותרת "פְּרַבְּהוּפָּאדַה".

שלושה יסודות מהותיים טרם מומשו בבסיס-תורת צורתה של אִיסְקּוֹן. כולם מצאו את מקומם הסופי בְּהַשְׁכֵּם 1971. אלו הם:

ההכרה היתרה בִּפְרַבְּהוּפָּאדַה באמצעות התואר "המייסד-אָאצָ'ארְיַה".

רכישת אדמה בִּשְׂרִידְהָאמַה מָאיָאפּוּרַה למען "המפקדה העולמית" של אִיסְקּוֹן, וחנוכה טקסית של מקדש הַפְּלָנֵטָרְיוּם הַוֵּדי במקום.

בזאת, כל אבני היסוד של אִיסְקּוֹן באו לידי מקומן בידי המייסד-הָאָאצָ'ארְיַה.[51]

מייסד-אָאצָ'ארְיַה. זמן-מה עבר עד שתואר רב-חשיבות זה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה נעשה עניין שבשגרה. מאותו רגע, ב-1970 התואר "אָאצָ'ארְיַה" לכשעצמו נתפס כלא-ראוי ובלתי-מכבד. אך ברור הדבר שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ידע בדיוק את אשר רצה מן ההתחלה.

אף-על-פי-כן, מיד לאחר שהכריז על איסקון ב-1966, מציג נייר המכתבים של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את מעמדו פשוט בתור "אָאצָ'ארְיַה: סְוָאמִי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה."[52] באותו האופן, קיבלה שורת המילים "אָאצָ'ארְיַה: א.צ' בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי" תפוצה פומבית בעלון (פלָיֶיר) המפורסם "הישאר מעלה לנצח!" של ספטמבר, 1966.[53] כאשר אנו בוחנים את מעט השנים הראשונות של "השיבה הביתה לאלוהות", [54] איננו מוצאים בשום מקום מכתב רשמי או שורות בסגנון ראש-התורן המורות על שם ומעמד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בתוך אִיסְקּוֹן - להוציא שני יוצאי דופן בולטים.[55] אלה מתרחשים רק בגיליונות השני (ה-12 בספטמבר, 1966) והרביעי (ה-15 בדצמבר, 1966) - שניהם אשר בסגנון, האופי והבולטות שלהם מצביעים על היד המכוונת של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, על אף היעדרותם הבולטת דבר שבמיסתורין.

בגליון השני והרביעי של השיבה הביתה לאלוהות, השער הקידמי והפנימי מציג תמונה כמעט במלוא העמוד של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. (ישנן שתי תמונות שונות, כל אחת מראה את פְּרַבְּהוּפָּאדַה מול עץ הַבּוּקִיצָה החסונה בפארק כיכר תומפקינס, שניהם מאותו המאמר "בָּאָחֵר של אִיסְט וילֶג'".) ברווח מעל כל תמונה עומדות המילים:

חסדו השמיימי
ומתחת:
סְוָאמִי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה
מייסד אָאצָ'ארְיַה
החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, בע"מ.

מיד אחרי שני גליונות מוקדמים אלו, נעלם התואר "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" עד למס' 28 (בשלהי 1969),[56] ומשם הוא מופיע מחדש כטיפול כמעט זהה לשני אלו של שלהי 1966. בגליון 1969, תצלום של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לוקח את כל הדף הראשון, ומשאיר מקום רק לכותרת תחתיו:

שְׂרִי שְׂרִימַד א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי
המייסד-אָאצָׁ'ארְיַה של אִיסְקּוֹן וגדול הנציגים
של תודעת קְרּישְׁנַּה בעולם המערבי.

עם זאת, כמעט שונה חולפת עד שנראה שוב טיפול כזה למעמדו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. אז, עם השיבה לאלוהות מס. 36 (בשלהי 1970) (1970 השיבה הביתה לאלוהות מס' 36) אנו מוצאים את ההתחלה של הצגה תקנית וסדירה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כפי שאנו רגילים לראותה כיום - ולה אבטיפוס בשני הגיליונות הראשונים של השיבה הביתה לאלוהות - תמונה גדולה מעל שמו ומעמד מובא במלואו:

חסדו השמיימי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה
המייסד-אָאצָ'ארְיַה של החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה

על אף שלקח זמן עד שהכותרת מייסד-אָאצָ'ארְיַה נעשתה לדבר שבשגרה, ברור הדבר שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה שמר זאת בדעתו זה זמן רב. הצגותיו המסוימות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה כמייסד-אָאצָ'ארְיַה בשלושה גליונות מוקדמים אלה הן ללא ספק מעטות ולא-סדירות. עם זאת כל השלושה דובקות כולן כאחת בדוגמא משותפת - כְּאִם הודרכו באמצעות גליון של עריכה סגנונית אחידה - שניתן לראות את היד המנחה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מאחוריהן.

המשבר החמור של 1970 - שנגענו בו בראשית התעמקות זו בטקסט - הנחה את שרילה פרבהופאדה לנקוט באמצעים שיקומיים לחיזוק תנועתו.[57] ביניהם נכלל ייסוד מוצק של תקנים לשימוש ב"מייסד-אָאצָ'ארְיַה" כתוארו ביחס לאיסקון. בעושו כן, פְּרַבְּהוּפָּאדַה התכוון להרשים על פני כל חברי אִיסְקּוֹן את הצורך לעמיק את הבנתנו של מעמדו ולהמשיך להגות בזה בדעתנו.

מה עושה זאת כה חשוב? הכוח הרוחני של אִיסְקּוֹן תלוי בכך. און רוחני זה, בראשיתה של אִיסְקּוֹן, נשען לחלוטין על שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. תלמידיו, בעוקבם אחר הוראותיו - אפילו באופן גולמי ומתנדנד לעתים - נעשו בעצמם מועצמים מאונו. עם דבקים טירונים בלבד כסוכניו היעילים והפעילים, ב-1971 הפיץ שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה את תודעת קְרּישְׁנַּה בכל רחבי העולם.

נוסף על הגדלת מספר המקדשים בצפון אמריקה, מרכזי איסקון נוסדו בלונדון, פריז, המבורג וטוקיו, והתנועה הלכה והתחזקה. כיצד יכול היה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה להשיג זאת? בהוקירו את ההוראה של המורה הרוחני כאוצרו הגדול ביותר ודבקות בה ללא השגות, איפשר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה - חרף היותו לבד וללא סיוע - להרים ולשאת את תנועת הַרֵא קְרּישְׁנַּה בדיוק היכן שֶׁבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה עזבה, ואז להניע אותם קדימה באותו דחף נחוש שהניע את מורו הרוחני שלו. יש בכך כדי להדהים, שאותה מטרה אותה קידשו וריכזו הכוחות המאוחדים של "מוסד גדול" במשך קרוב לשני עשורים, התגשמה מידי סוכן אחד ויחיד של שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הפועל לבדו.

כך שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה חזה בכך בעצמו - והוכיח בפעולה - את כוחה של חניכות, של הווית שירות. הודות לנכונות זאת בלבד, נראה הדבר שאותה אנרגיה אלוהית - גַוּרַשַׂקְתי - פעלה ללא-ליאות, ללא הפרעה, ואך מעבירה את עצמה מכלי נכון אחד לבא אחריו. עתה האתגר של פרבהופאדה היה לטעת את אותה אומנות של שירות רוחני בתלמידיו. והיה אם יצליחו, יעבירו זאת בתורם הלאה, כמורשת תרבות חיה של אִיסְקֹּון. אם מסוגלים חניכיו לקבל ולהיות ראויים למורשתו, לפתח ולשפר אותה ממש כפי שעשה זאת הוא, ואף לשמור על שירות הניתן בשיתוף פעולה בבסיס כל פעולה - או אז עבודתו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה באה לידי הגשמת מטרתה.

כך ראה זאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה למען עצמו - את אשר הוכיח בפעולה - את עוצמתה של החניכות, של הוויית השירות. בזכות זו האחרונה בלבד, נראה שהאנרגיה השמיימית כולה - גַוּרַשַׂקְתי - הייתה פועלת ללא לאות, בלי הפרכה, פשוט אל נכון מעבירה עצמה מכלי אחד לבא אחריו. עתה האתגר של פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה להחדיר את אותה אמנות של שירות רוחני בתלמידיו שלו עצמו. במידה והצליח, יעבירו זאת הם בתורם הלאה, כמורשת החיה של אִיסְקּוֹן. אם מסוגלים נאמניו לקבל ולהיות ראויים למורשתו, לפתחה ולשפרה כפי שעשה זאת, ובתוך כך לשמור את שירות שיתוף הפעולה בלב כל פעולה - אז עבודתו כמייסד-אָאצָ'ארְיַה באה לידי מילוי מטרתה.

במהלך אותה תקופה, נענה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה לבקשה מכמה מתלמידיו להיות מסוגלים להללו באמצעות פְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה מיוחדת, או אישית. [58] מן הראוי שדבר זה ייפול על חניך מן המניין לחבר מַנְתְרַה כזו לכבודו של גוּרוּדֵוַה. כיוון שבאותו הזמן, לא היה תלמיד של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מוכשר דיו רוחנית ולשונית לעשות כן, פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה במעמד שאינו מן השגרה לחבר את המנתרה בעצמו. כתוצאה, ניתן לנו את הייצוג של פרבהופאדה עצמו מאת עצמו, כיצד חשב על עצמו, והדרך בה רצה מאיתנו לזוכרו תוך שהכרנו בנוכחותו במהלך היומי:

נַמַס תֵא סָארַסְוַתֵא דֵוֵא גַוּרַה-וָאנִּי-פְּרַצָ'ארינֵּא
נירְוישֵׂשַׁה-שֻׂוּנְיַוָאדי-פָּאשְׂצָ'אתְיַה-דֵשֲׂה-תָארינֵּא:

סָארַסְוַתַה הוא השם בפסוק זה בו מבקש שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה להיזכר, שמו על רקע המורה הרוחני. נקרא הוא סָארַסְוַתַה על שם האב; פירושו "בן (או תלמיד) של (בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה) סַרַסְוַתִי".[59] כפי שמסביר פְּרַבְּהוּפָּאדַה (צ'.צ' אָאדי 10.84, התעמקות): כחברים בתנועה לתודעת קרישנה אנו משתייכים למשפחה, או שושלת המורים של סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי, וכך ידועים כְּסָארַסְוַתַה. הוקרות מוצעות לפיכך למורה הרוחני כֶּסָארַסְוַתַה-דֵוַה, או חבר במשפחת הַסָארַסְוַתַה..." לכן, שמו בִּפְרַנָּאמַה-מַנְתְַרה זו הוא פשוט שם מורו הרוחני, אשר, בהחל כללים פשוטים - הפיכת הא' הראשונה לארוכה (או פתח - לקמץ), ושינוי סיומת המילה - נעשית שלו. באופן זה, "סָארַסְוַתַה" מוליך את תשומת-הלב לזיקה העמוקה ביניהם ומעיד על הישגי הבן - הבאים על ידי מילויים בשם האב - והשייכים לאב, יוצרו ומכוון דרכו. בצורה הזאת, הבן מייצג את האב באופן המילולי: (מאנגלית) "לייצג" הוא להציג זאת שוב ומחדש (את המיוצג).

הַפְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מכירה בו כמי שמפיץ (פְּרַצָ'ארינַּה) את מדרשי הריבון צַ'יְתַנְיַה (גַוּרַוָאנִּי) למערב (פָּאשְׂצָ'אתְיַה-דֵשַׂה). הישגו היה מטרתה בימים עברו של הגודיה מטהה, אשר תקעה יתד באירופה ב-1933 אמנם לא מעבר. והיה ויעד זה הושג - למשל על ידי בנייה של מקדש בלונדון - בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה היה נוסע למערב בעצמו.[60] באופן נסיבתי, כוונתו נראתה ולא היה לה מענה. אף כך, בחלוף הזמן, היה לו סָארַסְוַתַה נאמן אחד שמילא את רצון ליבו הַמּוּקָר.

השם סָארַסְוַתַה-דֵוַה מורה שנושאו ממשיך את סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בצורה אחרת. בצורה זו, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הצליח במילוי רצון ליבו. כשמשרתו הנאמן ביותר והמסור גילה שההצלחה עלתה בידו,[61] ואשר נשאה את השם והצורה "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה," שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה קיבל את הכותרת "מייסד-אָאצָ'ארְיַה". פעולה בוטחת, שלמה מבפנים זו מאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה רומזת שהוא ידע טוב מאוד שכותרת זו הוכנה על מנת להכיר בהצלחה המפוארת של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה בביסוס תודעת קְרּישְׁנַּה כתנועה גלובלית, וּשֶׁשְּׂרִילַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה השיג הצלחה זאת דרכי אותו סָארַסְוַתַה שלו.

הַפְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מכירה בשני סוגים של הישגים: הפצה רחבת-היקף של שירות מסור לריבון העליון, והשלכת הניהיליזם והאימפרסונליזם. אלה היו גם מטרות מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה תחת בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה ואות ההישגים של אָאצָ'ארְיוֹת שושלת המורים.

יש לציין שֶׁשְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה מסוגל להכיר בהישגו שלו, ולקבל את הכבוד שהיה משוייך עימו, ללא שמץ גאווה. היה זה גלוי שבזמן מסויים, הבין שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה שעל אף כל המכשולים, הוא היה מסוגל להוציא לפועל את הוראתו של מורו הרוחני. הוא הכיר בכך שהיה מועצם. זו תכונה טבעית של בתורת הנפש הרוחנית, שנצפית בדבקים גדולים ובקדושים, שחויית ההעצמה ללא ספק מלווה בחוויה של ענווה קיצונית, וככל שזאת הראשונה נושאת פרי, זו השנייה גדלה. תערובת קרובה זו של הישגים וענווה גדולים היא מעבר להיקף החוויה של אנשים חומרניים רגילים. הם אינם מסוגלים אף לדמיין זאת.

כאשר הצלחה נראית לעין החלה לבוא לקראת מאמציו של שרילה פרבהופאדה, הוא זנח את אלה שלו, נתן אזכור לחלק של אחרים, ונמלא הכרת-תודה.

בכמה הזדמנויות ראויות לציון, הוא הסגיר את דעתו בפניות פומביות. לדוגמא, בפנייתו לתלמידיו שנאספו בלונדון לחגוג את שְׂרִי וְיָאסַה-פֻּוּגָ'א ב-22 באוגוסט, 1973, אמר שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה:

כל מי שקשור עם התנועה שלנו, הוא אינו ישות חיים רגילה. למעשה, הוא נשמה משוחררת. אני אף מלא תקווה שתלמידיי אשר משתתפים היום, גם לו אמות, תנועתי לא תחדל, כך כולי מלא איחולים... הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי, חסדו השמיימי בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה - גם הוא ניסה לשלוח את חניכיו להזמין ולהסביר למען התנועה של צַ'יְתַנְיַה בעולם המערבי... בפגישה הראשונה, אולי אתם יודעים, הוא ביקש ממני להסביר ולהזמין. באותה תקופה הייתי איש צעיר, בן עשרים-וחמש בלבד, ואף איש משפחה. אז היה עלי להצטרף ולבצע את רצונו באופן מיידי, אמנם לרוע מזלי נבצר ממני להוציא לפועל את הוראתו, אך זאת שבלבי היה על כך להיעשות ומיד. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, הוצאתי לפועל את הוראתו כשמלאו לי שבעים שנה, אמנם לא בגיל עשרים-וחמש. אז למעשה בזבזתי זמן כה רב, אני יכול להבין זאת... שהמסר היה שם בשעה שהייתי בן עשרים-וחמש, אמנם התחלתי בגיל שבעים שנה. מן הסתם לא שכחתי את המסר. אחרת, כיצד יכולתי לקום ולעשות? הייתה זאת, לא אלא עובדה. אני פשוט הייתי בחיפושים אחר ההזדמנות, כיצד לעשות זאת. מכל מקרה, על אף שהתחלתי מאוחר מאוד, בגיל שבעים שנה, בעזרה היקרה של תלמידי תנועה זו מכה שורש ומתפשטת בכל רחבי העולם. אז לפיכך עלי להודות לכם. זה הכל בזכותכם. השבח לא בשבילי, אלא לכם שאתם עוזרים לי להוציא לפועל את פקודתו של הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי. (ה-22 באוגוסט 1973 - הרצאה לכבוד חג יום ההופעה, שְׂרִי וְיָאסַה-פֻּוּגָ'א - לונדון)

מאוחר יותר בשנה זו בלוס אנג'לס, ביטא שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מחשבות דומות, עם רגש נוכח יותר, ביום העזיבה של מורו הרוחני (ו.בּ: הרצאה, ה-31 בדצ', 1973):

אז בדרך זו, בהדרגה, נעשתי קשור לפעילויות גַוּדִּיַה מַטְהַה אלה, ובחסדו של קְרּישְׁנַּה, העסק שלי לא התנהל על מי מנוחות. (צוחק) כן. קְרּישְׁנַּה אומר יַסְיָאהַם אַנוּגְהְרּינָּאמי הַרישְׁיֵא תַד-דְהַנַםּ שַׂנַיְהּ. אם מישהו רוצה להיות דבק גדול בפועל של קרישנה, ובו זמנית, שומר על ההתקשרות החומרית, אזי העסק של קְרּישְׁנַּה הוא לקחת לו את נכסיו החומריים, כך שהוא נעשה במאת האחוזים, אני רוצה לומר, תלוי בִּקְרּישְׁנַּה. למעשה קרה כך דבר זה בחיי. הייתי מחוייב לבוא לתנועה זו על מנת לקחתה כך מאוד ברצינות.

אף חלמתי: "בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה קורא לי, 'בבקשה בוא איתי!'" (הפסקה) אז הייתי לעתים מזועזע, "הו, מה זה? עלי לוותר על חיי המשפחה? בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה קורא לי? עלי לקחת סַנְנְיָאסַה?" הו, הייתי מזועזע. אמנם ראיתי מספר פעמים, שהוא קרא לי. מכל מקום, זה בחסדו שהייתי מוכרח לוותר על חיי המשפחה, חיי העסק-לכאורה שלי. הוא העניק לי מצידו דרך כזו או אחרת להזמנה והסברה בבשורתו.

אז יום זה בלתי-נשכח. מה שהוא רצה, אני מנסה מעט, וכולכם עוזרים לי. אז עלי להודות לכם יותר. אתם למעשה נציגים של הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי (מתחיל לבכות) מפני שאתם עוזרים לי לשאת לפועל את רצונו של גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי...

When appreciative Indians began praising Śrīla Prabhupāda as a magician or miracle-maker, he denied having any special powers. Here is his account given in Bombay on January 9, 1973:

Yes, we should not be very much proud that "I have created wonderful." Why? . . . Sometimes people, they give me so much honor: "Swamijī, you have created wonderful." I do not feel that I have created wonderful. What I have done? I say that I’m not a magician, I do not know how to create wonderful. I have simply presenting Bhagavad-gītā as it is, that’s all. If there is any credit, this is only credit. Anyone can do it. The Bhagavad-gītā is there, and anyone can present Bhagavad-gītā as it is. So it will act wonderful. I am not a magician. I do not know the tricks of magic and the yoga-siddhi. . . . So my only credit is, I do not want to mix with this pure Bhagavadgītā teaching, any rascaldom, that’s all. That is my credit. And whatever little miracle has been done, only on this principle. That’s all. (721127 - Lecture BG 02.23 - Hyderabad)

Governing Body Commission. The upheaval of 1970 in ISKCON provided the occasion for Śrīla Prabhupāda to satisfy another unfulfilled desire of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura: the formation of a governing body to manage the whole institution. This instruction was among the final directions imparted by Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura to his disciples in his last days.[62] Disobedience to this order, according to Śrīla Prabhupāda, led to the disintegration of the Gauḍīya Maṭha (CC Ādi 12.8, purport):

In the beginning, during the presence of Oṁ Viṣṇupāda Paramahaṁsa Parivrājakācārya Aṣṭottara-śata Śrī Śrīmad Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura Prabhupāda, all the disciples worked in agreement; but just after his disappearance, they disagreed. One party strictly followed the instructions of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, but another group created their own concoction about executing his desires. Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, at the time of his departure, requested all his disciples to form a governing body and conduct missionary activities cooperatively. He did not instruct a particular man to become the next ācārya. But just after his passing away, his leading secretaries made plans, without authority, to occupy the post of ācārya, and they split into two factions [the Calcutta "Gauḍīya Mission" and the Mayapura "Gauḍīya Maṭha"] over who the next ācārya would be. Consequently, both factions were asāra, or useless, because they had no authority, having disobeyed the order of the spiritual master. Despite the spiritual master’s order to form a governing body and execute the missionary activities of the Gauḍīya Maṭha, the two unauthorized factions began litigation that is still going on after forty years with no decision.

Therefore, we do not belong to any faction. But because the two parties, busy dividing the material assets of the Gauḍīya Maṭha institution, stopped the preaching work, we took up the mission of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura and Bhaktivinoda Ṭhākura to preach the cult of Caitanya Mahāprabhu all over the world, under the protection of all the predecessor ācāryas, and we find that our humble attempt has been successful.

We followed the principles especially explained by Śrīla Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura in his commentary on the Bhagavad-gītā verse beginning vyavasāyātmikā buddhir ekeha kuru-nandana (BG 2.41). According to this instruction of Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura, it is the duty of a disciple to follow strictly the orders of his spiritual master. The secret of success in advancement in spiritual life is the firm faith of the disciple in the orders of his spiritual master. . . . . One must judge every action by its result. The members of the self-appointed ācārya’s party who occupied the property of the Gauḍīya Maṭha are satisfied, but they could make no progress in preaching. Therefore by the result of their actions one should know that they are asāra, or useless, whereas the success of the ISKCON party, the International Society for Krishna Consciousness, which strictly follows guru and Gaurāṅga, is increasing daily all over the world.

The establishment of the Governing Body Commission on July 28, 1970 was Śrīla Prabhupāda’s second potent counter-measure against the imp of disunity let loose in ISKCON. The GBC is the type of institution—a committee[63]—that both demands and fosters cooperation. Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura’s leaders failed to realize such a governing board. Had the Gauḍīya Maṭha not been dismembered by their disobedience, there would have been many disciples of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura working together in the West. In the event, Śrīla Prabhupāda arrived alone, and alone he resuscitated the Krishna Consciousness movement. When godbrothers actively or passively spurned cooperation, he was left no alternative but to be the single ācārya at the head of ISKCON.

Yet his spiritual master himself had asked for a governing board to succeed him at the head of his institution. Śrīla Prabhupāda took this request to heart. Here was another desire of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura left unsatisfied, and Śrīla Prabhupāda, the faithful Sārasvata, undertook to satisfy him: He would establish such a board, oversee its development, and have it ready to act as his successor at the head of ISKCON.

It is customary in India for an ācārya to leave his institution to his chosen successor as a legacy in his will. The action Śrīla Prabhupāda took in 1970—establishing the GBC— allowed him in 1977 to set this down as the first provision of his "Declaration of Will": "The Governing Body Commission (GBC) will be the ultimate managing authority of the entire International Society for Krishna Consciousness." By thus establishing the GBC and leaving it as his chosen successor at the head of ISKCON, Śrīla Prabhupāda insured that the order of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura would continue to work efficaciously in the world and bear fruit.

The final stage in Śrīla Prabhupāda’s installation of the essential components in ISKCON’s spiritual morphology was also initiated around this time. After great difficulty and many setbacks, mainly occasioned by passive and active opposition of godbrothers,[64] Śrīla Prabhupāda was able to purchase land in Māyāpura for ISKCON, and he quickly revealed his plans for a monumental temple there. Writing to Govinda Dāsī from Calcutta (May 28, 1971), he said:

You will be glad to learn that we have purchased about five acres of land in Mayapur, the birthsite of Lord Caitanya and we have proposed to hold a nice festival there from Janmastami day for two weeks. At that time the foundation stone [for the temple] will be set down. I wish that all our leading disciples come to India at that time. There are 50 branches, so at least one from each branch should attend the function . . . . (710528 - Letter to Govinda dasi written from Calcutta)

By performing the ceremony for establishing the temple’s foundation, Śrīla Prabhupāda committed himself to the completion of the structure. As it turned out, the foundationlaying itself was delayed until Gaura Pūrṇimā of 1972, and in the ensuing years many more vicissitudes sent ISKCON leaders repeatedly back to the drawing board. Yet Śrīla Prabhupāda’s own commitment, established in 1972 as if a vow, has proved to contain a potency that has driven the concerted effort over, under, around and through all impediments, and the Temple of the Vedic Planetarium rises on the alluvial soil of Antardvīpa.

Śrīla Prabhupāda gave high priority to acquiring land in Māyāpura for ISKCON’s "world headquarters" and constructing on it an extraordinary temple. Gradually, Śrīla Prabhupāda’s leaders began to grasp its importance for him. For example (SPL 5:9):

During this visit to Calcutta [November, 1971], Prabhupāda had also spoken of his plans for Māyāpur. Nara-Nārāyaṇa had built a scale model of the building ISKCON would construct on the newly acquired property, and Prabhupāda had shown it to all his guests and had asked them to help. Seeing Prabhupāda’s absorption in this project, Girirāja had volunteered to help in any way required. "It seems the two things you want most," Girirāja had said, "are for the books to be distributed and to build a temple at Māyāpur." "Yes," Prabhupāda had said, smiling. "Yes, thank you."

We gain a deeper grasp of Śrīla Prabhupāda’s priority when we understand this temple in light of the Gauḍīya Vaiṣṇava ecclesiology that lay, as we have seen, at the foundation of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura’s institution. We have already noted that Śrīla Prabhupāda constructed ISKCON on the basis of that same ecclesiology. In the Gauḍīya Maṭha institution, the Śrī Caitanya Maṭha in Māyāpura is the central or "parent" temple and all others are its branches: "The distinction between the Gaudiya Math [in Calcutta] and Sri Chaitanya Math is all analogous to that between one lamp lighted by another," The Harmonist article explains (with an allusion to Brahmasaṁhitā 5.46). The central temple, being located in Māyāpura, the descended spiritual realm (Śvetadvīpa), is really the visible mundane complement or counterpart of its transcendentally located original, where the Lord and the ācārya dwell eternally together. The diverse branches are places for training aspirants for service in the place of the ācārya in the transcendent Māyāpura. The central or parent temple of the institution, being thus located on the border, as it were, between two realms, serves as a kind of gateway. Its associated branches, though dispersed further throughout the mundane realm, by virtue of their links with the center also function in themselves as gateways.

Situated at the center, the Śrī Caitanya Maṭha teaches by its very architecture with its embellishments and appurtenances, the spiritual science which sets forth the unified principle that make such a gateway possible: acintya-bhedābheda-tattva. The paved parikramā path around the central dome brings the circumambulating visitor around to encounter, one after another, the forms of the four Vaiṣṇava Founder-Ācāryas, each within his own shrine set into the outward body of the dome. They are spaced evenly around the base of the dome, but the structure itself draws them together around Śrī Caitanya Maṭha.

Each of these Founder-Ācāryas propounded a specific teaching concerning the relationship between the Lord and his energies. While each doctrine is sound, it is also incomplete, asserts Niśikānta Sānyāl in Sree Krishna Chaitanya. But the teaching of Lord Caitanya—formalized as acintya-bhedābhedatattva—"reconciles, harmonizes and perfects them" (SKC 164). The temple embodies this Gauḍīya Vaiṣṇava teaching and so presents the case—so thoroughly advanced in Sree Krishna Chaitanya—that Mahāprabhu, the yuga-avatāra, offers the consummation and the fulfillment of theism.

The ISKCON Temple of the Vedic Planetarium presents the same teaching portrayed by the Śrī Caitanya Maṭha in a more detailed and more comprehensive manner. On a cosmological scale, it maps, models, and illustrates the realized truth of acintyabhedābheda-tattva: that nothing is different from Kṛṣṇa, yet Kṛṣṇa is different from everything.[65] Within the main dome of the temple we see the cosmos displayed as it discloses itself to those who experience it with unoccluded perception: as pervaded by and connected to Kṛṣṇa as the Lord’s own potencies. The temple thus counters the two kinds of widespread false perception, both of which separate Kṛṣṇa from His energies. One is the way of monism or impersonalism (nirviśeṣa-vāda), which denies the reality of the divine energies and relegates both the personality of Godhead and the creation to illusion. The other is the way of materialism or nihilism (śūnya-vāda), which recognizes only the energies, which have no origin or foundation.

Displaying the connections between the Lord and the creation, the temple can provide a kind of map of the pathway to divinity (together with the various way stations, detours, and diversions). Set into the inner wall of the dome, ascending concentric galleries offer the visitor a sequence of artistically rendered representations of the regions encountered on the cosmic journey by Gopa-kumāra, passing through multiple material and spiritual realms to Śrī Kṛṣṇa in Vṛndāvana, as depicted by Sanātana Gosvāmī in Bṛhad-Bhāgavatāmṛta. The temple thus previews the ultimate ascent that draws all sentient life onward.

It is the last of the five steps by Śrīla Prabhupāda, all accomplished by 1972, that puts all core components of ISKCON in place. The temple completes the whole spiritual structure of the visible ISKCON. The centers and temples scattered throughout the world are joined together in a network that converges on the center at Śrīdhāma Māyāpura. Like the widely spread roots of a tree that draw water to the central trunk, Śrīla Prabhupāda’s ISKCON brings conditioned souls to Māyāpura, where the central temple opens a gateway to the vertical dimension, that, like a tree-trunk, soars upward to branch out luxuriantly in the spiritual sky.

This is the work of a Founder-Ācārya. A Founder-Ācārya opens an avenue that leads through the cosmos and crosses over into transcendence. Having laid out the illustrious path—from the beginning root tip to ending leaf tip—the Founder-Ācārya makes provision for its regular maintenance and for the trained guides who will direct, protect, and encourage those who traverse it. He continuously oversees its functioning as long as there are those who act under his direction. In a sense, this lane to the land of the living is identical with its own craftsman. Naming his construction ISKCON, Śrīla Prabhupāda engineered it so that this entirely spiritual artifact should be manifest not only to the wise (who recognize what they see), but even to the foolish (who cannot). Especially for them, he assembled a vast array of visible entrances to the path, spread in a network covering the world. All converge on the center in Antardvīpa, where the map of the luminous path—in cosmological cartography—is marvelously displayed, and each step of the journey into transcendence finely depicted. Thus the temple discloses itself as a cosmic portal or gateway leading through the heavens and into the eternal realms of Kṛṣṇa.[66]

In the ISKCON temples and centers, Śrīla Prabhupāda’s specially placed mūrtis indicate his guardianship over the entranceways onto the path. At their convergence point in Navadvīpa-dhāma, Śrīla Prabhupāda’s presiding presence over all of earthly ISKCON is proclaimed by his radiant form of gold in his puṣpa-samādhi; from that coign of vantage he surveys the entrance of the great temple, gateway to the ultimate passage. And then, at the passage’s terminus in Śvetadvīpa, Śrīla Prabhupāda himself presides to welcome and gather the new arrivals into the everlasting transcendent ISKCON of gaura-līlā. [67] In this way, Śrīla Prabhupāda’s spiritual thoroughfare conveys the recovered and rescued jīvas safely to the highest destination.

Our Founder-Ācārya marked the beginning of his project with his first book, Easy Journey to Other Planets, and he continued his effort through the writing, printing and distributing of books and the simultaneous construction of a worldwide institution. His handiwork continues and now is at last crowned with its consolidating apex, the Temple of the Vedic Planetarium, which unifies both Bhāgavatam and Bhāgavata, book and person. It marks the core and center of the Founder-Ācārya’s creation, and it indicates the location of the true world-axis at sacred Śrīdhāma Māyāpura, the descended spiritual realm.

The "four Founder-Acharyas of the Iron Age" each formulated an explication of Vedānta that recovered the theistic, Vaiṣṇava understanding of Vedavyāsa, and each energetically taught it and trained others to do so. In this way the illusive facade of impersonalism was dismantled, and the veridical Vedic siddhānta became propagated throughout India. In Bhaktivinoda Ṭhākura’s depiction, the four were preparing the way for the yuga-avatāra Śrī Caitanya Mahāprabhu, who was to make the most highly confidential revelation of the Vedas open and accessible to all through saṅkīrtana. Mahāprabhu inspired his closest associates to systematically formulate his teaching as acintya-bhedābheda-tattva, which included and completed the systems of the Founder-Ācāryas. These intimate associates of Mahāprabhu bore the special title of "Prabhupāda."

Now two more followers of Mahāprabhu have appeared who also bear the title "Prabhupāda"—Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura Prabhupāda and A.C. Bhaktivedānta Swami Prabhupāda. The first practically formulated the strategy and tactics for systematic worldwide propagation of Mahāprabhu’s movement; the second carried his plan to completion. Within the Gauḍīya Maṭha institution, the title "Founder-Ācārya" had been prepared for Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura Prabhupāda to assume, but circumstantially he could not complete his plans himself and establish Kṛṣṇa consciousness in the Western countries. In his name, however, A.C. Bhaktivedānta Swami Prabhupāda, having understood the heart of his spiritual master, picked up where Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura left off and in twelve eventful years established the yuga-dharma throughout the world. In this way, the compassionate efforts of the four Founder-Ācāryas were, by the mercy of Śrī Caitanya Mahāprabhu and his instruments, expanded and completed by one more who bears that title.

The extraordinary achievements of Śrīla Prabhupāda certainly make him worthy of the title, but it does not, in this case, imply that he originated a "new sampradāya." By faithfully transmitting the teachings and practices as he received them in the Gauḍīyasampradāya, he continued the tradition. Nevertheless, Śrīla Prabhupāda transmitted his received tradition with a distinct and decisive articulation, uniquely his own, as the fruit of his realized knowledge. Consequently, under his direction the Gauḍīya-sampradāya, in his refreshed and revitalized reiteration, has been able to extend beyond its natal ground, to sink down roots around the globe, and so to flourish everywhere.

The Gauḍīya-sampradāya appears historically as a branch of the Brahmā-Madhva-sampradāya because Lord Caitanya—in reality the one fountainhead of all four sampradāyas—appeared as a devotee (bhakta-rūpa). As such, He sought and accepted proper Vaiṣṇava initiation into one of the four authorized sampradāyas. However, His teaching, systematized and expounded by the Six Gosvāmīs, were so clearly distinct from the standard teaching of the Madhvite community into which He was initiated, that the followers of Mahāprabhu naturally became recognized as a distinct community or sampradāya. Challenged, as such, to establish its bona fides, Baladeva Vidyābhūṣaṇa successfully responded by producing a Gauḍīya-vaiṣṇava commentary on the Vedānta-sūtra, the Govinda-bhāṣya. Thus there was formal acknowledgment of the Gauḍīya-sampradāya as distinct from the others early in the eighteenth century.

Even so, the Gauḍīya-sampradāya has a special status, and we cannot regard it simply as a new sampradāya, taking its place as one more among many. Rather, the Gauḍīya-sampradāya, correctly understood, should be recognized as the unified completion and fulfillment of the four earlier sampradāyas of Kali-yuga. Such is the understanding propounded by the realization—and revelation—of Śrīla Bhaktivinoda Ṭhākura, documented by him in his visionary Śrī Navadvīpa-dhāmamāhātmya of 1890. There Bhaktivinoda Ṭhākura offers a detailed account—as of an eyewitness—of Śrīla Jīva Gosvāmī performing (soon after the disappearance of Lord Caitanya) navadvīpaparikramā under the guidance of Prabhu Nityānanda. In the course of their excursion, Nityānanda Prabhu relates to Śrī Jīva how each of the four Founder-Ācāryas of Kali-yuga, while themselves on pilgrimage to Jagannātha Purī or Navadvīpa, is favored with a confidential revelation of the future advent of the yuga-avatāra. [68] Binding them to secrecy, Lord Caitanya uplifts and inspires each of them to work so as to prepare the way for His future advent. For example, the Lord appears in a dream to Madhvācārya and tells him (NDM 68):

Everyone knows you are my eternal servant. When I appear in Navadvīpa, I will accept your sampradāya. Now, go everywhere and carefully uproot all the false scriptures of the māyāvādīs. Reveal the glories to worshiping the Deity of the Lord. Later, I will broadcast your pure teachings.

When Lord Caitanya appears to Nimbāditya (or Nimbārka), the Lord discloses how in the future He will unveil a consummate teaching that will include, sublate, unify, and complete the teaching of each of the four Founder-Ācāryas (NDM 73):

Later, when I begin the saṅkīrtana movement, I Myself will preach the essence of the four Vaiṣṇava philosophies. From Madhva I will receive two essential items: his complete defeat of the Māyāvāda philosophy, and his service to the Deity of Kṛṣṇa, accepting the Deity as an eternal spiritual being. From Rāmānuja I will accept two great teachings: the concept of bhakti unpolluted by karma and jñāna, and service to the devotees. From Viṣṇusvāmī’s teachings I will accept two main elements: the sentiment of excusive dependence on Kṛṣṇa, and the path of rāga-bhakti. And from you I will receive two excellent principles: the necessity of taking shelter of Rādhā, and the high esteem for the gopīs’ love of Kṛṣṇa.

In conclusion, the advent of Lord Caitanya is itself the consummation of the four sampradāyas. That consummation heralds a new beginning, with Mahāprabhu as the originator of an unprecedentedly magnanimous revelation, with the Six Gosvāmīs as the first receivers and transmitters of that revelation, and with Śrīla Prabhupāda as the ācārya who founded and developed a global community of kṛṣṇa-bhaktas, who christened that community as the "International Society for Krishna Consciousness," who energized the society so engendered with the life-force of his realized knowledge, and who established its foremost temple at its world headquarters in Antardvīpa, the descended Śvetadvīpa, from which his society conveys the revelation of Śrī Kṛṣṇa Caitanya to the world, and the world back to Him.

Śrīla Prabhupāda’s realized knowledge. It is our good fortune that Śrīla Prabhupāda was quite open in sharing with us how he gained his realized knowledge and how that knowledge enabled him to fulfill the desire of his spiritual master and establish Lord Caitanya’s movement as a global venture. Śrīla Prabhupāda offered one remarkable disclosure in 1968 at the temple in Los Angeles, occasioned by the observance of the disappearance of Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura. Looking at the rows of young American faces lifted up to him, Śrīla Prabhupāda wondered out loud:

I was born in a different family; my Guru Mahārāja was born in a different family. Who knew that I will come to his protection? Who knew that I would come in America? Who knew that you American boys will come to me? These are all Kṛṣṇa’s arrangement. We cannot understand how things are taking place.

But then, Śrīla Prabhupāda goes on to tell how his presence that day in Los Angeles came about.

In 1936—today is ninth December, 1968—that means thirty-two years ago, in Bombay, I was then doing some business: All of a sudden—perhaps on this date, sometimes between ninth or tenth of December (at that time, Guru Mahārāja was indisposed little, and he was staying at Jagannātha Purī, on the seashore)—so, I wrote him a letter: "My dear master, your other disciples— brahmacārī, sannyāsī—they are rendering you direct service. And I am a householder: I cannot live with you, I cannot serve you nicely. So I do not know. How can I serve you?" Simply an idea: I was thinking of serving him, "How can I serve him seriously?"

The seed from which all else grew was "simply an idea." Discontent with his occupation in business, feeling himself incapacitated by the obligations of his āśrama, on an impulse ("all of a sudden") Prabhupāda wrote his Guru Mahārāja with a plea, a cry from the heart. He felt himself locked in a position which made proper service impossible, yet still the desire to do it was there. So he confessed his desire and his frustration to his spiritual master.

Prabhupāda continues:

So the reply was dated 13 December, 1936. In that letter he wrote, "My dear such and such, I am very glad to receive your letter. I think you should try to push our movement in English." That was his writing. "And that will do good to you and to the people who will help you." That was his instruction. And then in 1936, on the thirty-first of December—that means just after writing this letter a fortnight before his departure—he passed away. But I took that order of my spiritual master very seriously, but I did not think that I’ll have to do such and such thing. I was at that time a householder. But this is the arrangement of Kṛṣṇa. If we strictly try to serve the spiritual master, his order, then Kṛṣṇa will give us all facilities. That is the secret. Although there was no possibility—I never thought—.

It was a startling, an unexpected, an incongruous, an entirely improbable order. "Push on our movement in English": that was, in fact, the cutting edge of the Gauḍīya Maṭha’s preaching. It meant: Go to the West—to Europe, to America. It was a wellknown order, already conveyed to many leaders, sannyāsīs and brahmacārīs, in the Gauḍīya Maṭha. But now the recipient was a householder doing business in Bombay, entangled in domestic and commercial matters, helping out the temple as much as he could. He was, as we say today, a "congregational member." Prabhupāda confesses that he could not envision any concrete circumstances in which it could be realized. ("I did not think that I’ll have to do such and such thing," "Although there was no possibility—I never thought—".) Nevertheless, he took it "very seriously." At the same time, it was the last direct communication he received from his spiritual master. That gave it even more weight. (And he surely remembered this order echoed the request he received on his very first meeting with Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, fourteen years previously.) So he understood he must take it seriously, even though he was initially baffled: How in the world will it happen? As it turns out, it happened by "the arrangement of Kṛṣṇa."

Yet something more is still required. For what prompts Kṛṣṇa to make such an arrangement? The seriousness of the disciple. "If we strictly try to serve the spiritual master, his order, then Kṛṣṇa will give us all facilities. That is the secret."[69] This is Śrīla Prabhupāda’s "realized knowledge."

Now Prabhupāda goes to tell us how—again by Kṛṣṇa’s arrangement—he learned this secret:

Although there was no possibility—I never thought— but I took it little seriously by studying a commentary by Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura on the Bhagavad-gītā. In the Bhagavad-gītā there is the verse, vyavasāyātmikābuddhir ekeha kuru-nandana. In connection with that verse, Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura gives his commentary that we should take up the words from the spiritual master as our life and soul. We should try to carry out the instruction, the specific instruction of the spiritual master, very rigidly, without caring for our personal benefit or loss.

Here is the immediate source of Prabhupāda’s inspiration: the realization he received from reading Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura’s commentary on Bhagavad-gītā 2.41. It was the key that unlocked the order of his spiritual master. It became the foundation of his life and achievement, the "only secret" of his success. Again and again, Prabhupāda directly and indirectly refers to this defining moment of his life,[70] when he was granted the realization to make the total commitment that, come what may, he would make the order of his spiritual master his life and soul. Because of that commitment alone, Kṛṣṇa has brought him to America and given him success:

So I tried a little bit in that spirit. So he has given me all facilities to serve him. Things have come to this stage, that in this old age I have come to your country, and you are also taking this movement seriously, trying to understand it. We have got some books now. So there is little foothold of this movement.

Now Prabhupāda requests his own disciples to enact the same commitment to his order that he has evinced to that of his Guru Mahārāja:

So on this occasion of my spiritual master’s departure, as I am trying to execute his will, similarly, I shall also request you to execute the same order through my will. I am an old man, I can also pass away at any moment. That is nature’s law. Nobody can check it. So that is not very astonishing, but my appeal to you on this auspicious day of the departure of my Guru Mahārāja, that at least to some extent you have understood the essence of Kṛṣṇa consciousness movement. You should try to push it on. (681209 - Lecture Festival Disappearance Day, Bhaktisiddhanta Sarasvati - Los Angeles)

"Execute his will" is a play on words. The expression means, of course, to carry out the order of some one, but it is also the formal legal term to refer to the process by which a person’s assets become those of his heirs. By his commitment to execute Bhaktisiddhānta Sarasvatī’s will, Śrīla Prabhupāda inherited from him his specific potency to spread Kṛṣṇa consciousness. On this occasion Śrīla Prabhupāda is now making his will: "I shall also request you to execute the same order through my will. I am an old man." By his will, Prabhupāda has made us his heirs. He imparts, as his legacy, the instructions that, if accepted, transfers to us the same potency to deliver people to the shelter of Kṛṣṇa’s feet.

"I shall also request you to execute the same order through my will:" This is an extraordinary moment; it is the act of transmission of spiritual potency, by which we all can become empowered just as Śrīla Prabhupāda himself became empowered. Then Śrīla Prabhupāda tells us what "that same order" is:

. . . . at least to some extent you have understood the essence of Kṛṣṇa consciousness movement. You should try to push it on. People are suffering for want of this consciousness. As we daily pray about devotees:

vāñchā-kalpatarubhyaś ca kṛpā-sindhubhya eva ca

patitānāṁ pāvanebhyo vaiṣṇavebhyo namo namaḥ

A Vaiṣṇava, or devotee of Lord, his life is dedicated for the benefit of the people. You know—most of you belong to Christian community—how Lord Jesus Christ, he said that for your sinful activities he has sacrificed himself. That is the determination of devotee of the Lord. They don’t care for personal comforts. Because they love Kṛṣṇa or God, therefore they love all living entities because all living entities are in relationship with Kṛṣṇa. So similarly you should learn. This Kṛṣṇa consciousness movement means to become Vaiṣṇava and feel for the suffering humanity.

The order he received in the form "push on our movement in English" is now retransmitted to us in the form "become Vaiṣṇavas and feel for the suffering of humanity." Śrīla Prabhupāda took this to heart, as the song instructs:

guru-mukha-padma-vākya, cittete kariyā aikya,
āra nā kariha mane āśā

"Make the words from the lotus mouth of Śrī Gurudeva one with your heart; aspire for nothing else."

The achievement of Śrīla Prabhupāda is proof of the potency of these instructions. Many others had received the same order from Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura, but in the event, the demonstration of vyavasāyātmikā-buddhi was his alone.

Hence, Prabhupāda founded a new organization that, as a whole and in its every part, would embody and develop that realization—a realization that manifests itself as an unwavering, indefatigable commitment to deliver pure love of God to suffering humanity everywhere.

Suffering humanity. The acute feeling for human suffering— so prominent in Śrīla Prabhupāda’s inheritance from Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura—possesses a natural ramification: an urgent need to muster and deploy all resources together—material, personnel, finances, infrastructure, organization—to deliver as much relief as possible in the shortest possible time. Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura’s innovation was to create a unified, coordinated institution that could accomplish this. When the voluntary service of devotees was rationally organized and coordinated, its effective energy, thus consolidated and concentrated, became hugely multiplied.

The institution that would be able to act on this commitment with united force over large spans of space and time needs a unique form. Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Gosvāmī therefore called for an organization in which the ultimate authority would reside not in the person of a single autocratic ācārya but rather in a board of directors, which he called the "Governing Body Commission." In the event, the Gauḍīya Maṭha failed to realize this structure, and so, Prabhupāda said, became "useless."

A board of directors. A board of directors is a modern Western institution for joint management and oversight. Śrīla Prabhupāda put into place the standard, generally familiar, elements of such an organization: the annual general meeting, resolutions adopted by a majority of the voting members, following rules of formal parliamentary procedure (as given in Robert’s Rule of Order), the adopted resolution recorded into a minutes book by the secretary, and so on.

The "single autocratic ācārya" exemplifies an older, more basic, and perhaps more instinctively natural, form of organization. It has, of course, become a standard arrangement in Indian culture, developing originally out of, say, a sannyāsī and his brahmacārī students.

When over time institutions grow up around a single powerful, charismatic teacher or leader, a result of the gradual accumulation of followers, land, temples, housing, and wealthy patronage, then the person at the top needs to be spiritually advanced in order not to fall victim to the temptations of power, money, fame, and the like. At the same time, the prospect of controlling and enjoying such assets may attract precisely the wrong kind of person—who must of course feign indifference to such things. In these cases, hypocrisy, faultfinding, backstabbing, underhanded dealing, etc., may become endemic, and institutions tend toward disintegration.

The advantage of a governing board is that power is more dispersed, and the members act to check and balance each other. The institution is inherently more stable: If at some time there is no single outstanding charismatic leader, the institution continues. On the other hand, the existence of two or more supremely qualified leaders can be smoothly accommodated. With a governing board they become an asset—the more the merrier. But if there is a single head, two or more highly qualified leaders will leave all but one under-engaged or unfulfilled, a condition that will foster schisms.

Thus a governing board is more stable, stronger and far more resilient than a single ācārya. But what if there are a number of exceptionally empowered—let’s call them "self-effulgent"— ācāryas on that board? Will they pull things apart? No: If they are indeed elevated in Kṛṣṇa consciousness, then they will be certain to exemplify the principle of cooperative service at the lotus feet of Śrīla Prabhupāda and make the governing board all the stronger.

Our Central Challenge

Śrīla Prabhupāda established such a structure for ISKCON, putting the Governing Body Commission in place in 1970 and overseeing its gradual articulation and development. Stating that he wanted there to be "hundreds and thousands of spiritual masters" within ISKCON, he implied that the normative guru-disciple relationship would be perpetuated within the unified institution under the direction of the GBC. In such an organization, many gurus would be able to act with concerted force, operating together with other leaders and managers in collegial accord.

Hundreds and thousands of spiritual masters. In New York on August 17, 1966, while speaking on Bhagavad-gītā 4.34-38, Śrīla Prabhupāda said:

So there is no bar for anyone, that one cannot become the spiritual master. Everyone can become spiritual master, provided he knows the science of Kṛṣṇa. . . . This is the science of Kṛṣṇa, this Bhagavad-gītā. If anyone knows perfectly, then he becomes the spiritual master. . . . So we require hundreds and thousands of spiritual masters who has understood this Kṛṣṇa science. And preach all over the world. . . . . Therefore we have formed this society and we invite all sincere souls to take part in the society and become a spiritual master, and preach this science all over the world. (660815 - Lecture BG 04.34-38 - New York)

Śrīla Prabhupāda explained his expectation to Tuṣṭa-kṛṣṇa (VB: Correspondence, Dec. 2, 1975):

Every student is expected to become Acarya. Acarya means one who knows the scriptural injunctions and follows them practically in life, and teaches them to his disciples. . . . Keep trained up very rigidly and then you are bona fide Guru, and you can accept disciples on the same principle. But as a matter of etiquette it is the custom that during the lifetime of your Spiritual master you bring the prospective disciples to him, and in his absence or disappearance you can accept disciples without any limitation. This is the law of disciplic succession. I want to see my disciples become bona fide Spiritual Master and spread Krishna consciousness very widely, that will make me and Krishna very happy.

Śrīla Prabhupāda stated on these and many other occasions the need of huge numbers of gurus, and his desire that "every student" help meet that need. Since he very much wanted his disciples and followers to remain within ISKCON, he envisioned a vast increase in spiritual and material force generated by the efficiencies and mutual reinforcements of cooperative service. By working and preaching together in a concerted, organized fashion, our internal and external power become far more than the sum of that of the individual parts.

After all, our practice is saṅkīrtana, not just kīrtana, and the full import of the prefix saṁ—indicating not only union, but also thoroughness, intensity and completeness—needs realization.

Yet as long as Prabhupāda was present as the sole ācārya and dīkṣā guru, the structure necessarily remained in embryonic form, a child still in the womb of its mother, its form and function necessarily not fully developed. During Prabhupāda’s manifest presence, by the very nature of the situation, the GBC clearly could not assume its full role as the "ultimate managing authority," and Prabhupāda remained the only guru. Therefore the completed product of Prabhupāda’s work had to await its time to be manifest.

Consequently, Prabhupāda has left to us the task, after his departure, of fully articulating the form and functions of ISKCON for effective action in the world. One central challenge is to integrate the guru-disciple relationship—which carries its own proper demand for deep loyalty and commitment to the person of the guru—within a larger society that demands, in a certain sense, a higher, all-encompassing, loyalty. That loyalty is our common fidelity to our Founder-Ācārya Śrīla Prabhupāda, a loyalty proven in practice by our cooperation with each other, within the structure he bequeathed us, to fulfill his deepest desire.

Our cooperation with each other. The foundation of cooperation is love. "A whole society is carrying my order, not because I am superior person," said Śrīla Prabhupāda (Philosophy Discussion on Arthur Schopenhauer).

There is love. Without love, you cannot do so. You have got some bit of love for me, therefore you carry my order. Otherwise it is not possible. And I cannot also. You are foreigners, you are Americans; I came from another country. I have no [bank] account. I cannot also order you: "You must do it, otherwise I will chastise you." Because there is love. It is a connection of love. I can also become bold enough to chastise you, but you also, in whatever condition you carry my order due to the basic principle is love. And our whole philosophy is love.[71]

On May 23, 1977, Śrīla Prabhupāda made a well-know statement about the test of our love.

As recorded by Tamāla Kṛṣṇa Goswami:

Śrīla Prabhupāda emphasized, "Your love for me will be tested how after my departure you maintain this institution. We have glamour and people are feeling our weight. This should be maintained. Not like Gauḍīya Math. After Guru Mahārāja’s departure so many ācaryās came up."[72]

Bhakti Charu Swami was present when Śrīla Prabhupāda made this statement. He recalls:

When Srila Prabhupada was in Vrindavan during his last days, Tamal Krsna Maharaja used to read out loud the letters that devotees wrote to Srila Prabhupada, and His Divine Grace used to dictate his replies, and sometimes he also used to make some comments. Once one devotee wrote how he wanted to offer his longevity to Srila Prabhupada so that he could continue to be with us on this planet. It was a very sweet letter, steeped with emotion. However, Srila Prabhupada reacted in a rather unusual way and commented that our real love for him would be shown by how we cooperate with each other to continue his mission. That incident left a very deep impression in my heart, and I became aware that the best way to show my love for Srila Prabhupada is through my cooperation with the devotees of ISKCON who are serving His Divine Grace so sincerely to continue his mission.[73]

In his final days, Śrīla Prabhupāda asked from us a more compelling proof of love than heartfelt expressions, however sincere. This, he says, will convince him: Our cooperation with one another to advance his mission after his departure.

This standard established by Śrīla Prabhupāda—actions that disclose far more than ardent words— also expresses the essence of the vāṇī-sevā by which we attain and sustain association with Śrīla Prabhupāda.

Furthermore, to cooperate together to spread Kṛṣṇa consciousness is the very meaning of saṇkīrtana. Śrīla Prabhupāda has explained this wonderfully:

The purport of the verse is that even Lord Caitanya Mahāprabhu—He is God himself, Kṛṣṇa Himself—He felt, alone, unable to do this task. He felt. So this is the position. You are cooperating; therefore I am getting the credit. Otherwise alone what could I do? Ekākī āmāra nāhi pāya bolo. Caitanya Mahāprabhu Himself wanted our cooperation. He is God, Kṛṣṇa. And therefore cooperation is very important thing. Nobody should think that "I have got so great ability. I can do." No. It is simply by cooperation we can do very big thing. "United we stand; divided we fall." This is our. . . . So be strong in pushing on Kṛṣṇa consciousness, and Kṛṣṇa will help. He is the strongest. Still, we must be combined together. Saṅkīrtana. Saṅkīrtana means many men combined together chanting. That is saṅkīrtana. Otherwise kīrtana. Saṅkīrtana. Bahubhir militvā kīrtayatīti saṅkīrtanam. Bahu: bahu means many, many combined together. That is Caitanya Mahāprabhu’s mission, combined together.[74]

After two influential leaders had left ISKCON, Śrīla Prabhupāda gave this counsel to Babhru Dāsa on December 9, 1973. May it always remain in our hearts:

Now, we have by Krsna’s Grace built up something significant in the shape of this ISKCON and we are all one family. Sometimes there may be disagreement and quarrel but we should not go away. These inebrieties can be adjusted by the cooperative spirit, tolerance and maturity so I request you to kindly remain in the association of our devotees and work together. The test of our actual dedication and sincerity to serve the Spiritual Master will be in this mutual cooperative spirit to push on this Movement and not make factions and deviate. (731209 - Letter to Babhru written from Los Angeles)

We discovered that the initial "zonal-ācārya" system of integrating the guru into a broad structure implicitly created geographical zones that were individually more unified than ISKCON as a whole. The integrity of ISKCON came in to jeopardy. That system has been abolished. Yet we need to go much further in realizing the organization Śrīla Prabhupāda wanted.

We need to go much further. We look forward to establishing a culture in ISKCON of committed cooperative servitorship under Śrīla Prabhupāda. When this becomes established as a culture, each and every member—top to bottom— shares equally in it. It is so thoroughly part of the essence of existence in the Krishna Consciousness movement that it dwells even in the smallest gesture. Children take it in with their mother’s milk. It is all pervading. We will be perpetually in the presence of Śrīla Prabhupāda—and of those in whose presence he dwells.

and distribute?" In his purport, Śrīla Prabhupāda points out: "Here Śrī Caitanya Mahāprabhu indicates that the distribution of the Hare Kṛṣṇa mahā-mantra should be performed by combined forces."

It is interesting to note that two prominent anti-ISKCON movements—often claiming to be the "real ISKCON"—have formed by specific rejection of one or the other component of Prabhupāda’s whole: the "ritvik" position wishes to do away with actual gurus in favor of GBC institutional authority, while the followers of one prominent sannyāsī or another wish to eliminate an actual GBC and rely on the charismatic, autocratic single ācārya.

Specific rejection of one or the other component. As we learn from the Gauḍīya Maṭha, it is clearly a challenge to get it right. We now have our own schismatic groups, and we should treat them as Śrīla Prabhupāda did the remnant factions of the Gauḍīya Maṭha: With a clear and incisive understanding of their deviations; with a generous, well-wishing attitude; and with endless patience.

ISKCON needs to foster both elements: an intense common loyalty to ISKCON and the GBC, and the deep and full teaching relationship between individual gurus and disciples within ISKCON. We need to realize how there is no contradiction and no conflict. We need to realize how they reinforce and support each other.

'A crucial element in establishing this necessary synthesis is achieving a deep understanding of Śrīla Prabhupāda’s position and putting that understanding into action—both jñāna and vijñāna. As Founder-Ācārya, Śrīla Prabhupāda himself symbolizes—and, in a sense, is—the unity of ISKCON. Therefore he must become an inescapable predominate felt presence in the lives of all devotees, no matter who else may serve as their dīkṣā or śikṣā gurus. Gurus still manifest in the world tend to make a more vivid impact on their followers than those now unmanifest in form. Because Śrīla Prabhupāda’s person is now unmanifest as such, this absence of vapu needs to be compensated for by an ever-deepening realization of his manifestation as vāṇi (as he himself taught).

Understanding Śrīla Prabhupāda’s position. It is hoped that the present paper will be one among many more that aim to foster ever-deepening understanding of Śrīla Prabhupāda as FounderĀcārya and ever-increasing devoted service to him.

Such presence needs to become so much a part of the fabric of ISKCON, to become the essential savor of its culture, that his presence will not diminish even when all who personally knew Śrīla Prabhupāda follow him from this world.

His presence will not diminish. Culture has been defined by anthropologists as the sum total of learned behavior of a group that is transmitted from generation to generation. The great gift to posterity each generation of ISKCON can give is the gift of Śrīla Prabhupāda.

Outcomes

There will be many consequences when Śrīla Prabhupāda’s position as Founder-Ācārya is realized. Among them:

Generation after generation will be enabled to receive the special mercy offered by Śrīla Prabhupāda. The path back to Godhead he opened will become ever-increasingly travelled.
By taking full shelter of Śrīla Prabhupāda as śikṣā guru in his vāṇi manifestation, all teachers in ISKCON, on various levels of advancement, will be able to authentically convey Śrīla Prabhupāda’s real teaching, thus giving proper guidance, shelter, and protection to all.
Śrīla Prabhupāda’s active presence will secure the unity and integrity of ISKCON.
ISKCON’s teachings will remain consistent over space and time.
Śrīla Prabhupāda’s realized knowledge—endowing him with the specific potency to spread Kṛṣṇa consciousness— will not only be preserved but also developed.
His books will remain central to us, for they contain insights and directions that await future development to be realized.
Śrīla Prabhupāda’s eyes will always remain the lens through which all future generations see our predecessor ācāryas.

ABBREVIATIONS

BG: Bhagavad-gītā
BS: Brahma-saṁhitā
CB: Caitanya Bhagavat
CC: Caitanya-caritāmṛita
BTG: Back to Godhead
HKE: The Hare Krishna Explosion
Harm: The Harmonist
Kṛṣṇa: Kṛṣṇa, The Supreme Personality of Godhead
MHP: Modern Hindu Personalism
NDM: Navadvīpa-dhāma-māhātmya
SS: Servant of the Servant
SKC: Sree Krishna Caitanya
SBV: Śrī Bhaktisiddhānta Vaibhava
SPL: Śrīla Prabhupāda-lilamrita
SB: Śrīmad-Bhāgavatam
TKG: TKG’s Diary
VB: VedaBase

WORKS CITED

Back to Godhead. Accessed October 8, 2013. http:///www.backtogodhead.in.

Bhaktisiddhānta Sarasvatī Goswami Ṭhākura. Śrī Brahma-saṁhitā. Bombay: The Bhaktivedanta Book Trust, 1991.

Bhaktivedanta Swami Prabhupāda, A.C.. Bhagavad Gītā As It Is. Los Angeles: The Bhaktivedanta Book Trust, 1989.

———. Kṛṣṇa: The Supreme Personality of Godhead. Los Angeles: The Bhaktivedanta Book Trust International, 1996.

———. Śrī Caitanya Caritāmrita of Kṛṣṇadāsa Kavirāja Gosvāmī. Botany: The Bhaktivedanta Book Trust, 1996.

———. Śrīmad Bhāgavatam. Los Angeles: The Bhaktivedanta Book Trust, 1976.

Bhaktivedanta VedaBase: The Complete Teaching of His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupada, Founder-Acarya of the International Society for Krishna Consciousness. CD-ROM, 2003.1. Bhaktivedanta Archives.

Bhaktivinoda Ṭhākura. Śrī Navadvīpa-dhāma Māhātmya. Translated by Bhānu Swami. n.p., n.d.

Dasa, Hayagriva. The Hare Krishna Explosion. Singapore: Palace Press, 1985.

Following Srila Prabhupada: DVD 1, compiled by Yadubara Dāsa, British Columbia, Canada: ISKCON Cinema, 2006.

Goswami, Satsvarūpa dāsa. Śrīla Prabhupāda-līlāmṛta: A Biography of His Divine Grace A. C. Bhaktivedanta Swami Prabhupāda. 6 vols. Los Angeles: Bhakivedanta Book Trust, 1980-1983.

Goswami, Tamal Krishna. Servant of the Servant. Los Angeles: The Bhaktivedanta Book Trust, 1984.

———. TKG’s Diary. Dallas: Pundits Press, 1998.

Harmonist, The. Edited by Sri Srimad Bhakti Siddhanta Sarasvati Goswami Maharaj. Vols. 24-33. Calcutta: Sri Gaudiya Math, 1927- 1936. Note: The Bhaktivedanta Research Centre holds a collection of original issues of The Harmonist, bound in ten volumes. (This collection was previously part of the library of Sundarānanda Vidyāvinoda.) In the 8th bound volume (containing Volume 32 of The Harmonist), there are no issues 22 and 24. The 9th bound volume, containing Volume 33, holds only four issues, two for November and two for December 1936. The 10th and final bound volume, containing The Harmonist Volume 34 (1937), holds six issues—published after the demise of Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura—beginning in August and ending in November.

Sanyal, Nisikanta. Sree Krishna Chaitanya. Vol. 1. Royapettah, Madras: Sree Gaudiya Math, 1933.

Sardella, Ferdinando. Modern Hinduism Personalism: The History, Life, and Thought of Bhaktisiddhānta Sarasvatī. New York: Oxford University Press, 2013.

Sraman, Bhakitikusum. Prabhupāda Srila Sarasvati Thākura. Māyāpur: Śrī Caitanya Maṭha, 1982.

Swami, Bhakti Vikāsa. Śrī Bhaktisiddhānta Vaibhava: The Grandeur and Glory of Śrīla Bhaktisiddhānta Sarasvatī Ṭhākura. 3 vols. Surat, India: Bhakti Vikas Trust, 2009.

GLOSSARY

ACCORD: AGREEMENT OR HARMONY.

ADROIT: SKILLFUL IN USING THE HANDS OR MIND; DEXTEROUS, ACTIVE, CLEVER.

AEGIS: THE PROTECTION, BACKING, OR SUPPORT OF A PARTICULAR PERSON OR ORGANIZATION.

ALLEGORY: DESCRIPTION OF A SUBJECT UNDER THE GUISE OF SOME OTHER SUBJECT OF APTLY SUGGESTIVE RESEMBLANCE; A STORY, POEM, OR PICTURE THAT CAN BE INTERPRETED TO REVEAL A HIDDEN MEANING, TYPICALLY A MORAL OR POLITICAL ONE; A SYMBOL.

ALLUSION: IMPLIED, OR INDIRECT REFERENCE; AN EXPRESSION DESIGNED TO CALL SOMETHING TO MIND WITHOUT MENTIONING IT EXPLICITLY; AN INDIRECT OR PASSING REFERENCE.

ALLUVIAL: OF, PERTAINING TO, OR CONSISTING OF ALLUVIUM; DEPOSITED FROM FLOWING WATER; OR PERTAINING TO SUCH A DEPOSIT.

ANALOGOUS: COMPARABLE IN CERTAIN RESPECTS, TYPICALLY IN A WAY THAT MAKES CLEARER THE NATURE OF THE THINGS COMPARED.

ANALOGUE: AN ANALOGOUS WORD OR THING; A REPRESENTATIVE IN DIFFERENT CIRCUMSTANCES OR SITUATION; SOMETHING PERFORMING A CORRESPONDING PART.

ANOMALY: SOMETHING THAT DEVIATES FROM WHAT IS STANDARD, NORMAL, OR EXPECTED.

ANTIPATHY: FEELING AGAINST, HOSTILE FEELING TOWARDS; CONSTITUTIONAL OR SETTLED AVERSION OR DISLIKE.

APHORISM: A PITHY OBSERVATION THAT CONTAINS A GENERAL TRUTH.

APPELLATION: A DESIGNATION, NAME, OR TITLE GIVEN.

APPURTENANCE: A THING WHICH NATURALLY AND FITLY FORMS A SUBORDINATE PART OF, OR BELONGS TO, A WHOLE SYSTEM; A CONTRIBUTORY ADJUNCT, AN ACCESSORY.

ARDENT: ENTHUSIASTIC OR PASSIONATE.

ATTESTATION: PROVIDE OR SERVE AS CLEAR EVIDENCE OF.

ATTRIBUTION: ASCRIBE A WORK OR REMARK TO (A PARTICULAR AUTHOR, ARTIST, OR SPEAKER).

AU COURANT: AWARE OF WHAT IS GOING ON; WELL INFORMED; FASHIONABLE.

AVER: TO DECLARE TRUE, ASSERT THE TRUTH OF (A STATEMENT).

CARTOGRAPHY: THE SCIENCE OR PRACTICE OF DRAWING MAPS.

CHRISTEN: GIVE TO (SOMEONE OR SOMETHING) A NAME THAT REFLECTS A NOTABLE QUALITY OR CHARACTERISTIC.

COIGN OF VANTAGE: A FAVORABLE POSITION FOR OBSERVATION OR ACTION.

COINAGE: THE (DELIBERATE) FORMATION OF A NEW WORD.

CONSUMMATE: COMPLETED, PERFECTED, FULLY ACCOMPLISHED.

CONSUMMATION: THE POINT AT WHICH SOMETHING IS COMPLETE OR FINALIZED.

CONTROLLING METAPHOR: A METAPHOR THAT PERVADES OR ORGANIZES AN ENTIRE LITERARY WORK.

ECCLESIOLOGY: THEOLOGY AS APPLIED TO THE NATURE AND STRUCTURE OF A CHURCH.

EFFICACIOUS: SUCCESSFUL IN PRODUCING A DESIRED OR INTENDED RESULT; EFFECTIVE.

ELUCIDATE: MAKE (SOMETHING) CLEAR; EXPLAIN.

EMBRYONIC: (OF A SYSTEM, IDEA, OR ORGANIZATION) IN A RUDIMENTARY STAGE WITH POTENTIAL FOR FURTHER DEVELOPMENT; IMMATURE, UNDEVELOPED.

EMINENT: OF PERSONS: EXALTED, DIGNIFIED IN RANK OR STATION.

ENACTOR: SOMEONE WHO PUT INTO PRACTICE (A BELIEF, IDEA, OR SUGGESTION).

ENDEMIC: CONSTANTLY OR REGULARLY FOUND AMONG A (SPECIFIED) PEOPLE.

ENGENDER: CAUSE OR GIVE RISE TO (A FEELING, SITUATION, OR CONDITION); TO FORM, ORIGINATE, BE PRODUCED.

ENSUE: TO HAPPEN OR OCCUR AFTERWARD.

EPIGRAM: A PITHY SAYING OR REMARK EXPRESSING AN IDEA IN A CLEVER AND AMUSING WAY.

EVINCE: TO PROVE BY ARGUMENT OR EVIDENCE; TO ESTABLISH.

ETYMOLOGY: THE ORIGIN OF A WORD AND THE HISTORICAL DEVELOPMENT OF ITS MEANING.

EXPLICATION: THE PROCESS OF DEVELOPING OR BRINGING OUT WHAT IS IMPLICITLY CONTAINED IN A NOTION, PROPOSITION, PRINCIPLE, ETC.; THE RESULT OF THIS PROCESS.

EXPOUND: PRESENT AND EXPLAIN (A THEORY OR IDEA) SYSTEMATICALLY AND IN DETAIL.

EXPOSITION: A COMPREHENSIVE DESCRIPTION AND EXPLANATION OF AN IDEA OR THEORY.

FACADE: AN OUTWARD APPEARANCE THAT IS MAINTAINED TO CONCEAL A LESS PLEASANT OR CREDITABLE REALITY.

FEIGN: PRETEND TO BE AFFECTED BY.

FORAY: AN ATTEMPT TO BECOME INVOLVED IN A NEW ACTIVITY OR SPHERE.

FREIGHT: TO LOAD, STORE; TO BEAR UPON AS A LOAD.

GRANDILOQUENT: EXTRAVAGANT IN LANGUAGE, STYLE, OR MANNER, ESPECIALLY IN A WAY THAT IS INTENDED TO IMPRESS.

IMMOLATE: KILL OR OFFER AS A SACRIFICE, ESPECIALLY BY BURNING.

IMPROMPTU: DONE WITHOUT BEING PLANNED, ORGANIZED, OR REHEARSED.

IMP: A LITTLE DEVIL OR DEMON, AN EVIL SPIRIT.

INDEFATIGABLE: INCAPABLE OF BEING WEARIED; THAT CANNOT BE TIRED OUT; UNWEARIED, UNTIRING, UNREMITTING IN LABOUR OR EFFORT.

INDIFFERENCE: LACK OF INTEREST, CONCERN, OR SYMPATHY.

INSIDIOUS: TREACHEROUS, DECEITFUL, UNDERHAND, CUNNING, CRAFTY.

INVIOLABLE: NEVER TO BE BROKEN, INFRINGED, OR DISHONORED.

LUMINARY: A PERSON WHO INSPIRES OR INFLUENCES OTHERS, ESP. ONE PROMINENT IN A PARTICULAR SPHERE.

MAGISTERIAL: HAVING OR SHOWING GREAT AUTHORITY; OF OR PERTAINING TO A MASTER-WORKMAN; DISPLAYING A MASTER’S SKILL.

MATRONYMIC: A NAME DERIVED FROM THE NAME OF A MOTHER OR FEMALE ANCESTOR.

MILIEU: A MEDIUM, ENVIRONMENT, ‘SURROUNDINGS’.

MORPHOLOGY: SHAPE, FORM, EXTERNAL STRUCTURE OR ARRANGEMENT.

NATAL: OF OR RELATING TO THE PLACE OR TIME OF ONE’S BIRTH.

NIHILISM: AN EXTREME FORM OF SCEPTICISM, INVOLVING THE DENIAL OF ALL EXISTENCE.

OCCLUDE: STOP, CLOSE UP, OR OBSTRUCT.

PALATIAL: RESEMBLING A PALACE IN BEING SPACIOUS AND SPLENDID.

PARADIGMATIC: SERVING AS A PATTERN; EXEMPLARY.

PATRONYMIC: A NAME DERIVED FROM THE NAME OF A FATHER OR ANCESTOR, TYPICALLY BY THE ADDITION OF A PREFIX OR SUFFIX.

PARAMOUNT: MORE IMPORTANT THAN ANYTHING ELSE; SUPREME.

PERDURABLE: ENDURING CONTINUOUSLY; IMPERISHABLE.

POSTERITY: ALL FUTURE GENERATIONS OF PEOPLE.

PRECEPTOR: ONE WHO INSTRUCTS; A TEACHER, INSTRUCTOR.

PRIMORDIAL: EXISTING AT OR FROM THE BEGINNING OF TIME.

PROFFER: TO BRING OR PUT BEFORE A PERSON FOR ACCEPTANCE; TO OFFER, PRESENT.

PROGENITOR: A PERSON OR THING FROM WHICH SOMETHING ORIGINATES; AN ANCESTOR OR PARENT.

PROMINENCE: THE FACT OR CONDITION OF STANDING OUT FROM SOMETHING BY PHYSICALLY PROJECTING OR BEING PARTICULARLY NOTICEABLE.

PROPOUND: PUT FORWARD (AN IDEA, THEORY, OR POINT OF VIEW) FOR CONSIDERATION BY OTHERS.

PROTOTYPE: A FIRST, TYPICAL OR PRELIMINARY MODEL OF SOMETHING, FROM WHICH OTHER FORMS ARE DEVELOPED OR COPIED.

PROVENANCE: THE PLACE OF ORIGIN OR EARLIEST KNOWN HISTORY OF SOMETHING.

PYRE: A PILE OR HEAP OF COMBUSTIBLE MATERIAL, ESPECIALLY WOOD; USUALLY, A FUNERAL PILE FOR BURNING A DEAD BODY.

RAGTAG: UNTIDY, DISORGANIZED, OR INCONGRUOUSLY VARIED IN CHARACTER.

RAREFIED: OF OR RELATING TO A SELECT GROUP.

REDACT: TO PUT (MATTER) INTO PROPER LITERARY FORM; TO WORK UP, ARRANGE, OR EDIT.

REFERENT: THAT WHICH IS REFERRED TO BY A WORD OR EXPRESSION.

REPOSED: BE SITUATED OR KEPT IN A PARTICULAR PLACE; PLACE SOMETHING, ESPECIALLY CONFIDENCE OR TRUST, IN.

REPRISE: A REPETITION OR FURTHER PERFORMANCE OF SOMETHING.

RESOLUTE: ADMIRABLY PURPOSEFUL, DETERMINED, AND UNWAVERING.

RESPLENDENT: ATTRACTIVE AND IMPRESSIVE THROUGH BEING RICHLY COLORFUL OR SUMPTUOUS.

RHETORICAL: EXPRESSED IN TERMS INTENDED TO PERSUADE OR IMPRESS.

SALVIFIC: TENDING TO SAVE, CAUSING SALVATION.

SCHISM: A SPLIT OR DIVISION BETWEEN STRONGLY OPPOSED SECTIONS OR PARTIES, CAUSED BY DIFFERENCES IN OPINION OR BELIEF.

SPURN: REJECT WITH DISDAIN OR CONTEMPT.

SUBLATE: ASSIMILATE (A SMALLER ENTITY) INTO A LARGER ONE.

TARRY: TO ABIDE TEMPORARILY, TO SOJOURN; TO STAY, REMAIN, LODGE (IN A PLACE).

TERMINUS: A FINAL POINT IN SPACE OR TIME; AN END OR EXTREMITY.

TOEHOLD: A RELATIVELY INSIGNIFICANT POSITION FROM WHICH FURTHER PROGRESS MAY BE MADE.

UNASSUAGEABLE: NOT ABLE TO BE SOOTHED OR RELIEVED.

UNDETERRED: PERSEVERING WITH SOMETHING DESPITE SETBACKS.

UNOBTRUSIVE: NOT CONSPICUOUS OR ATTRACTING ATTENTION.

UNOCCLUDED: NOT OBSTRUCTED.

UNTOWARD: UNEXPECTED AND INAPPROPRIATE OR INCONVENIENT.

VALORIZE: GIVE OR ASCRIBE VALUE OR VALIDITY TO (SOMETHING).

VERIDICAL: TRUTHFUL; COINCIDING WITH REALITY.

VICISSITUDE: A CHANGE OF CIRCUMSTANCES OR FORTUNE, TYPICALLY ONE THAT IS UNWELCOME OR UNPLEASANT.

VINDICATE: SHOW OR PROVE TO BE RIGHT, REASONABLE, OR JUSTIFIED.

VIRULENT: BITTERLY HOSTILE.

Definitions taken from the Oxford English Dictionary and the Oxford American English Dictionary.

FOOTNOTES

  1. 741113 - מכתב לדֵאוֹג'י פּוּנְֿגַ'ה מבומביי 741113
  2. צ'.צ' אָאדי 1.46
  3. צ'.צ'. אָאדי 7.37
  4. צ'.צ' מַדְהְיַה 19.156
  5. צ'.צ' אָאדי 7.37
  6. צ'.צ' מַדְהְיַה 23.105
  7. שׂ.בּ. 1.4.1
  8. ביוני 1927 שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הגדיל לעשות את סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַנִי (נוסד ב-1881 ע"י שְׂרִילַה בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה) לכתב-עת בשפה האנגלית הנקרא "המפייס". (כותרת זו, כשם שקרא כתב-העת הראשון, היא "תרגום חופשי לאנגלית" של סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַנִי). המפייס מתחיל בכרך מספר עשרים-וחמש, מפני שהוא ההמשך של סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַנִי - שכעת "לבשה וערכה עצמה באנגלית על מנת לפנות בתחינה לעולם ולקהל הרחב" (המפייס 25:4). כתב-העת הופיע באופן חודשי עד יוני 1933 (כרך 30, מס' 12), ולאחר פער של ארבעה-עשר חודש, שב וחידש עצמו וראה אור מדי שבועיים.
  9. הַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא היא "היסטורית" מפני שעשתה את ההופעה שלה בזמן תקופת ששת הַגּוֹסְוָאמִים. לאחר שעמדה מול תקופות של שקיעה, הַשַׂבְּהָא כוננה מחדש בחגיגיות בידי שְׂרִילַה בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרַה ב-1886 (תחת השם המקוצר וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה שַׂבְּהָא), ואף ב-1918 "הוארה מחדש" (תחת השם הקודם) ע"י שְׂרילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. כפי שהסביר זאת, וישְְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה פירושו "מלך כל הוישנוים בעולם", הווה אומר, שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, ואילו הסבהא היא קהל או אסיפה של אלה הבאים לסגוד לו (סַגְ'גַ'נַה-תוֹשַנִי, מראה מקום שׂ.בּ.ו. 1:73-70).
  10. המונח "משימת הַגַּוּדִיַה" נעשה בשימוש המכיל תדיר גם את הגַּוַּדִּיַה-מַטְהַה והַוּישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא. הַשַׂבְּהָא, כפי שמניח זאת בְּהַקְתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי (שׂ.בּ.ו 1:259) "שירתה כאיבר הרשמי במוסד הגַּוַּדִּיַה-מַטְהַה". הפריטים הבאים יעבירו מושג כלשהו לגבי היחסים בין הַמַטְהַה וְהַשַׂבְּהָא: 1) רשימה ממוספרת של הַגַּוּדִיַה מַטְהוֹת הופיעה על השער הפנימי והאחורי של המפייס בין 1927-1933 תחת הכותרת "מטהות המזוהות עם שְׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא." 2) הזמנות לאירועים עיקריים במטהות שלחו המזכירים של שְׂרִי וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה שַׂבְּהָא, לעתים על מכשירי כתיבה המראים ניירות כתיבה עם גם "שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה רַג' שַׂבְּהָא" ו-"שְׂרִי גַּוּדִּיַה מַטְהְ" בראשם (המפייס 28:58-57, 104, 30:32). 3) לזכותה של הַשַׂבְּהָא נזקף ארגון "התערוכה התֵּאִיסְטית" בְּמָאיָאפּוּרַה, סמוך לִשְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה, בפברואר, 1930, שעלתה מחדש, ב-1931 בִּשְׁרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה, כַּלְכּוּתָה, ושוב בינואר 1933 בְּדָקָּה. 4) שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה בְּמָאיָאפּוּרַה, קרויה "אם הַמַּטְהוֹת" של כל מוסד הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה, מתוארת גם כמפקדה של הַוּישְׂוַה וַיְשְׁנַּבַּה רָאג' שַׂבְּהָא" (המפייס 27:269) כמו גם "אם המטהות הראשית של שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּו רָאג' שַׂבְּהָא, נוסדה למטרת החדרת כל היקום עם נָאם סַנְׂקִירְתַנַה כפי שֶפִּילֵל וִייחֵל לכך שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ" (המפייס 31:140). 5) מאמר "החיים בתוך הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה" מתחילים: "הריבון העליון שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה עם אשר לו שוכן באופן נצחי בַּשְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה וְהַגַּוּדִּיַה מַטְהַה המזוהה איתה המתממשות בכל רחבי הארץ בחסדו של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה תחת חסות שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה-רָאג' שַׂבְּהָא" (המפייס 30:141). 6) המאמר "משימת הַגַּוּדִּיַה במערב" מציין: "שְׂרִי-וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאג' שַׂבְּהָא שולחת למערב חבורה של מזמינים ומסבירים לשאת את המסר של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה לִבְנֵי-תַרְבּוּת אלה" (המפייס 30:325-22). 7) רוב הגליונות של המפייס הכילו מדור המציג חדשות ע"פ פעולות התנועה. תוך שהמשיך לדווח את אותם סוגי אירועים, המדור עבר סדרה של שינויי שם: מ-"לנו" דרך "סביב הַמַּטְהוֹת", "משימת הַגַּוּדִּיַה", "שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה-רָאג' שַׂבְּהָא (משימת הַגַּוּדִּיַה)" עד, לבסוף, "שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוַה-רָאג' שַׂבְּהָא".
  11. כמה דוגמאות: "התוכנית" המפורסמת של 1932 "טקס שְׂרִי שְׂרִי בְּרַגַ'מַנְדַל פַּריקְרַמַה" נותן את התואר של המנחה, שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה כ-"נשיא-אאצ'אריה של שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוְ רָאג' שַׂבְּהָא" (המפייס 30:92). בקבלה של מושל בֶּנְגָּל בְּמָאיָאפּוּרַה, פָּנְדִיט א.צ' בָּנֶרְגִ'י "מזכיר שְׂרִי וישְׂוַה וַיְשְׁנַּוְ רָאג' שַׂבְּהָא" בנאום הקבלה שלו "מתוקף המשימה" (המפייס 31:253), מתייחס לִשְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה "כנשיא-אָאצָ'ארְיַה של משימה זאת" (המפייס 31:260). במאמר "המסר של שרי צַ'יְתַנְיַה", בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה הוא "המייסד-אָאצָ'ארְיַה של שְׂרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה והמנהיג הרוחני הנוכחי של הַשַׂבְּהָא" (המפייס 32:12); באופן דומה, ב-"פניית קבלה" לב.ה. בּון מַהָארָאגַ'ה מתייחס "אזרחי כלכותה" אל "מורך הרוחני המהולל ביותר, פַּרַמַהַמְּסַה שְׂרִימַד בְּהַקְתי סידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאג', נשיא-אָאצָ'ארְיַה של הַגַּוּדִּיַה-מַטְהַה" (המפייס 32:115).
  12. פונה למורים של מוסד טְהָאקוּרַה בְּהַקְתיוינוֹדַה בְּמָאיָאפּוּרַה, מתייחס בְּהַקְתי פְּרַדִיפַּה תִירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה כאל "מייסד-נשיא של מוסד זה" (המפייס 31:397). הוא "הנשיא-מייסד של שרי גודיה מטהה" בִּ-"שְׂרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה: סקיצה היסטורית ותיאורית", מאמר ארוך ע"ש "מַהוֹפַּדֵשַׂקַה שְׂרִיפַּד ק.מ. בְּהַקְתיבַּנְדְהַבּ בּ.ל." (המפייס 32:394). עלינו גם לציין שֶׁבְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה נקרא לעתים מזדמנות "הראש-המארגן של משימת הַגַּוּדִּיַה" (המפייס 26:221, 30:256, 32:254).
  13. היה זה הראשון מבין שלושה כרכים מתוכננים מראש. הכרך השני לא פורסם עד 2004 (כלכותה: משימת הַגַּוּדִּיַה); השלישי, מעולם לא נכתב ככל הנראה.
  14. בְּהַקְתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי כותב (ש.בּ.ו 2:363-62): "בתור העורך בפועל והתורם הראשי למפייס, בְּהַקְתי סוּדְהָאקַרַה החזיק במעמד יוקרתי וייחודי בין אחיו הרוחניים. בקיא גם בהבנה פילוסופית ובביטוי-עצמי באנגלית, וליבו אחד עם זה של גוּרוּדֵוַה שלו, הוא היה מעשית האני האחר בקירתנה של שְׂרִילַה סַרַסְוַתי טְהָאקוּרַה אשר בוטא באנגלית; כך שְׂרִילַה סַרַסְוַתי טְהָאקוּרַה לעתים פרסם את מאמריו שלו תחת השם פרופ' נישׂי קַנְת סָאנְיָאל, מ.א., ולהיפך... עוד מיזם חשוב שהופקד בידו היה איסוף עבור הספר בה' הידיעה שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה. הוטל עליו גם לכתוב הרצאות לִשְׂרִימַד בּוֹן מַהָארָאגַ'ה למסירה באנגליה."
  15. הפרופסור להיסטוריה של רֵיְוֶונְשׁוֹ מעניק את הסדר הכרונולוגי שלהם: "המורים הפרה-היסטוריים המקוריים, שהם המקור הבראשיתי של ארבע הקהילות, בסדר כרונולוגי של הופעתם, הם (1) לַקְשְׁמִי, בת-הלוויה הנצחית והבלתי-נפרדת של וישְׁנּוּ, (2) בְּרַהְמָא שנוצר מטבור הלוטוס של גַרְבְּהוֹדַקַשַׂיִי וישְׁנּוּ, (3) רוּדְרַה שנוצר מן הַפּוּרוּשַׁה השני, ו-(4) ארבעת הַסַּנוֹת שהם בנים של בְּרַהְמָא שנולד מן הַמֶּחְשָׁב. הסדר הכרונולוגי של האאצ'אריות של עידן הברזל הוא (1) שְׂרִי וישׁנּוּסְוָאמִי, (2) שׂרִי נימְבַּדיתְיַה, (3) שְׂרִי רָאמַנוּגַ'ה, ו-(4) שְׂרִי מַדְהְוַה" (ש.ק.צ' 150).
  16. זה המונח בו השתמש לרוב שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה. בַּגַּוּדִּיַה מַטְהַה, המונח "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" היה שמור באופן דומה לחברי קבוצה אלו. דוגמא שופכת-אור: במפייס של אוקטובר 1931 (המפייס 29.4:125) אנו מוצאים אזכור של "שְׂרִילַה וישְׁנּוּ סְוָאמִי, מייסד-אָאצָ'ארְיַה של אחת מארבע שושלות המורים הַוַּיְשְׁנַּויוֹת." (באופן מעניין, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה לא פורסם עד מרץ, 1933).
  17. המפייס 28.5:135-129, 28.6:168-163, 28.7:220-216
  18. יזם מצליח בייחוד שנעשה תלמיד של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. לתיאור של דבק איש-בית זה, ראה ש.בּ.ו 2:371-364.
  19. סגנון זה כמו גם התוכן מעיד בבירור על נישׂיקָאנְתַה סָאנְיָאל בתור המחבר. ראה הערה 15 לעיל עבור מערכת היחסים הקרובה שלו - במיוחד סביב נושא הכתיבה באנגלית - עם בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה
  20. "אֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיָה" פירושו ענף התיאולוגיה העוסק בהרכב הרוחני ואופן פעולתה של הכנסיה (אֶקְלֵזְיָה). המושג נטבע במאה ה-19 באנגליה כדי לציין השתקפויות בנוגע לאדריכלות הכנסיה - המבנה והקישוט של המבנה הגשמי. כעת המושג, בשימושו הנוצרי, התרחב וכלל נושאים כגון: מהו יחד הכנסיה לישוע או אלוהים? או לממלכת אלוהים? כיצד הכנסיה מושיעה? מהו יחס הכנסייה לעולם או לחברה החילונית? למסורת הוישנוה שלנו יש אֶקְלֶזְיוֹלוֹגְיָה בפועל, כך שאנו יכולים בנוחות לאמץ מושג זה. מילון אוקספורד לשפה האנגלית נותן הגדרה זו עבור "אֶקְלֵזְיָה": "מילה יוונית לאסיפה המתקהלת תדיר; מתייחסת בראש ובראשונה לאסיפה הכללית של אזרחי אתונה. עם בואה של הנצרות נעשתה מילה זו לציון עבור הכנסייה." המילה איפוא חופפת למצבנו: אנחנו גם אסיפה, קהל - סבהא, כְּבְ"וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה סַבְּהָא." וכפי שאנו נראה, אדריכלות קדושה היא בעלת תפקיד בולט בְּאיסְקּוֹן, כפי שעשתה בזאת הקודמת לה.
  21. "מטאפורה שולטת" הוא מונח השאול מתחום ביקורת הספרות. הוא מתאר מטאפורה העוברת כחוט השני דרך יצירה ספרותית שלמה.
  22. ש.בּ.ו 1:66. תיאור זה של מקור תנועת הַגַּוּדִּיַה מבוסס על חומר מתוך ש.בּ.ו, "חלק ראשון: סקירה ביוגרפית" (ש.בּ.ו 1:122-1).
  23. מקום זה שוריין ב-1918 כמרכז להזמנה ולהסברה בכלכותה עם השם "בְּהַקְתיוינוֹדַה אָאסַנַה". בזמן זה שהו ארבעה אנשי בית (גְרּיהַסְתְהַה) עם משפחותיהם; לִבְהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה היו מגורים על הגג (ש.בּ.ו 1:69-8). המקום הפך למקדש עם השם "גַוּדִּיַה מַטְהַה" ב-1920. היה זה בו, כעבור שנתיים, שֶׁשְּׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה פגש את מורו הרוחני.
  24. "שְרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי כיוון (את גַ'גַדְבַּנְדְהוּ) לחנוך מקדש שמתוכו יוכל מסר גַוּרַסוּנְדַרַה להישמע בכל תבל" (ש.בּ.ו 2:366).
  25. אנו מוצאים את אותה אקלזיולוגיה מצויינת שוב במפייס חמש שנים לאחר מכן (ה-15 במרץ, 1935). במאמר שכותרתו "שְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר" (המפייס 32.14:315-313), הצעה להעתיק את מיקום "הַמַטְהַה הָאֶם" משרי צ'יתניה מטהה במאיאפור לשרי גודיה מטהה בכלכותה, על אף "שהתבקשה בכל לשון של התעניינות כנה", נדחית בתקיפות על הרקע "שֶׁשְּׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר היא העולם השמיימי עלי אדמות", "יש לַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בכלכותה והמטהות המסתעפות של המשימה בכל רחבי העולם הצדקה רוחנית לקיום טריטוריאלי כמרכזי אימון לשירות של שְׂרִידְהַם מָאיָאפּוּר."
  26. כאן המחבר אימץ אמרה ידועה מהברית החדשה: "כי בו (בריבון) אנו חיים, מתנועעים וקיימים...".
  27. שְׂרִילַה פְּרַבּהוּפָּאדַה: "הָאָאצָ'ארְיַה נותן את השיטה המתאימה לחצייה מעבר לים הבורות על ידי קבלת הסירה של כפות רגלי הלוטוס של הריבון, ואם עוקבים אחר שיטה זו בקפדנות, העוקבים יגיעו בסופו של דבר ליעד, בחסדו של הריבון. שיטה זו נקראת אָאצָ'ארְיַה-סַמְפְּרַדָאיַה. זה לפיכך נאמר, סַמְפְּרַדָאיַה-ויהינָא יֵא מַנְתְרָאס תֵא נישְׁפְּהַלָא מַתָאהּ (מנטרה שהתקבלה מחוץ לשושלת מוסמכת של עוקבים קפדניים (מנטרה שהתקבלה מחוץ לשושלת מוסמכת של עוקבים קפדניים היא ללא השפעה.) (פַּדְמַה פּוּרָאנַּה). הָאָאצָ'ארְיַה-סַמְפְּרַדָאיַה הינה מוסמכת למהדרין. לפיכך על אדם לקבל אותה; אחרת לא ישא מאמצו פרי" (שׂ.בּ. 10.2.31, התעמקות).
  28. שׂ.בּ. 4.28.47
  29. שׂ.בּ. 4.28.51
  30. ההצהרה "אִיסְקּוֹן היא גּוּפִי" צוטטה שוב ושוב כהערה מפי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה עצמו. (ראו, לדוגמא, את ההקדמה לספר הַוְּיָאסַה פֻּוּגָ'א של 1986 ע"י דְרַוידַה דָאסַה, כמו גם את מנחות הַוְּיָאסַה פֻּוּגָ'א מִסִּין ב-1986, מִגַּנַּפַּתי דָאסַה סְוָאמִי ב-1987, מִקִּירְתירָאגַ'ה דָאסַה ב-1991, וּמִנּיתְיוֹדיתַה סְוָאמִי ב-1995. במנחה מ-1997 תַמָאל קְרּישְׁנַּה גוֹסְוָאמִי חושף רגש על "הצהרה ידועה" זו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, ובשנה הבאה גירידְהָארִי סְוָאמִי רושם ביומן הוקרתו, "כולנו שמענו את האמירה הידועה שלך 'אִיסְקּוֹן היא גּוּפִי.'") עם זאת, אין לנו בהווה עדות ישירה להצהרה זו. בכל זאת, אנו יכולים לקבל את האמת שבהצהרה פשוט בהבנתנו את משמעותו של "מייסד-אָאצָ'ארְיַה" כפי שהוצג בַּמְפייס.
  31. "אישיות אלוה העילאי, ישויות החיים, האנרגיה החומרית, האון הרוחני והבריאה כולה הם כולם פרטיים במהותם. במבט הסופי, עם זאת, יחד הם מרכיבים את העליון, אישיות אלוה העילאי. לכן אלה שהם מתקדמים בידע רוחני רואים אחדות מתוך הריבוי" (שׂ.בּ. 6.8.32-33). בביאורו לצ'.צ'. מַדְהְיַה 10.113, מציין פְּרַבְּהוּפָּאדַה "שעקרון אחדות מתוך הריבוי" הינו "ידוע פילוסופית כְּאַצ'ינְתְיַה-בְּהֵדָאבְּהֵדַה - אחרות ושוני בלתי-נתפסים." (צ'.צ'. מַדְהְיַה 10.113)
  32. בְּהַקְתי ויקָאשַׂה סְוָאמִי: "יהלום הכתר בתהילת הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בא ב-1933, עם הזנקת מזמינים ומסבירים למערב" (שׂ.בּ.ו. 1:108).
  33. המפייס חדל מהוצאה לאור ב-1937
  34. ב-1 באוקטובר, 1935, ראש המזמינים והמסבירים האירופים, בְּהַקְתי הְרּידַיַה בּוֹן מַהָארָאגַ'ה, ביקר באופן רשמי את הַמַּהָארָאגַ'ה מִתְּרִיפּוּרַה. תיאור שופע חיים של המאורע הופיע במפייס ב-7 בנובמבר, 1935 (המפייס 32.5:118-116) תחת הכותרת "המקדש ההינדי הראשון בלונדון". בו אנו קוראים: "סְוָאמִיגִ'י (בּ.ה. בּוֹן) אז התייחס לפעילויות של הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה באנגליה ובמרכז אירופה, וביטא בפני הוד מעלתו את משאלתו של אדונו רב-החסד, ראש הַגַּוּדִּיַה-מַטְהַה, לכינונו של מקדש הינדי ראשון בלונדון ובית להפצת תרבות רוחנית של הודו במערב. הוד מעלתו הקשיב בחסד להצעותיו של סְוָאמִיגִ'י והתרצה למסור בפניו באותו אחר הצהריים את החלטתו האדיבה לשאת במחיר המלא להקמת מקדש הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה בלונדון..." עם זאת, שנה מאוחר יותר, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה נעשה בלתי-מרוצה עם בּוֹן מַהָארָאגַ'ה, כל כך שקרא לו לשוב מלונדון (מסרב אפילו לתת לו במה בעת שובו) וכתב לַמַּהָארָאגַ'ה מִתְּריפּוּרַה בבקשה שלא לתת כסף נוסף לְבוֹן מַהָארָאגַ'ה (שׂ.בּ.ו 2:302).
  35. לפרופיל של בְּהַקְתי וילָאסַה תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה, ראו שׂ.בּ.ו 2:339-332. לזה יש להוסיף שלפי שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הפעולה הלא-מורשית של תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה גרמה לפירוק הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה (ו.בּ.: שיחת חדר, בומביי, ה-23 בספט. 1973).
  36. זהו האיות של שרילה פרבהופאדה, אשר משקף את הדרך הבנגלית לבטא את שם החניכה הסנסקריטי שלו, מַנְׂגַלַה-נילָאיַה דָאסַה. (בִּשְׂרִילַה-פְּרַבְּהוּפָּאדַה-לילָאמְרּיתַה דבק זה מופיע תחת שם העט "מוקתי".)
  37. (ו.בּ.: מכתב לְמַנְגַלְנילוֹי, ה-16 ביולי, 1966). (התאריך הוא שלושה ימים לאחר שחנך פרבהופאדה את איסְקּוֹן.)
  38. ו.בּ.: מכתב למזכיר, משימת הַגַּוּדִּיַה, ה-23 במאי, 1969. "משימת הַגַּוּדִּיַה": בהתעמקות המובאת עבור צַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה אָאדִי-לִילָא, 12.8, פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס לפיצול של מוסד הגודיה מטהה "לשתי סיעות" בגלל טוענים יריבים לְהֱיוֹת הָאָאצָ'ארְיַה הבא. דיונים רבים התרחשו. הסיעה שראשותה במקדש הַבָּאג-בזאר בכלכותה קיבלה את השם "משימת הַגַּוּדִּיַה", העוד הסיעה שראשה בְּמָאיָאפּוּרַה שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה תחת תירְתְהַה מַהָארָאגַ'ה נקראה "גַוּדִּיַה מַטְהַה". כעת גם סימן שמוקם מתחת למזבח הראשי שם מכריז בנוכחותו: זו הַמַּטְהַה-הָאֵם של כל הַגַּוּדִּיַה מַטְהוֹת שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַטְהַה שְׂרִי מַנְדיר
  39. בשני חודשיו האחרונים על האדמה, השקיע שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה זמן וכוח בביסוס נאמנות צְדָקָה בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי, שמטרתה המרכזית לאחד את משפחת סָארַסְוַתַה - עוקביו של בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה - במאמץ משותף להחזיר ליושנו גַוּרַה-מַנְּדַּלַה-בְּהֻוּמי. תַמַל קְרּישְׁנַּה גוֹסְוָאמִי שיחזר כיצד שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה הניח את יסודות המטרה וסיפק דוגמא מוצקה. פְּרַבְּהוּפָּאדַה אמר, "אין יותר אי-שיתוף-פעולה. געת כולם משתפים פעולה להפצת התנועה של הריבון צַ'יְתַנְיַה. ראו כיצד שְׂרִידְהַרַה מַהָארָאגַ'ה מתקשה לסיים את נַתְהַה מַנְדיר מטעמו. לכן באופן זה, שתפו פעולה" (ת.ק.ג 293).
  40. מכתב למורה גורוקולה אנונימי, מצוטט ב"שיבה לאלוהות" 54.17 (1973).
  41. מכתב לְתוּשְׁטַה קְרּישְׁנַּה, אַחְמֵדָבָּאד, ה-14 בדצמבר, 1972
  42. "הזרע" עצמו הוא שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, היוצא מתוך הַגַּוּדִּיַה מַטְהַה של שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. על אף שגווע הצמח האב, זרעו נישא על פני המים, היכן שהכה שורש, שגשג, ונתן פרי. כמובן, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתואר "כשותל את הזרע," כיוון שֶׁאיסְקּוֹן כתוצאה של לידה מחדש היא זרע בעצמה. שתיהן יכולות להיקרא זרעים, על העקרון הָאֶקְלֵזְיוֹלוֹגי שמוסד רוחני אינו שונה מן המייסד-אָאצָ'ארְיַה
  43. דבר זה עשוי להיות אף יתרה מכן כְּשֶקְּרּישְׁנַּה-בְּהַוָאמְרּיתַה של צַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה נעשה לִקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה. ישנו הבדל מועט בין פירושי המילים, אמנם אם לעמוד על זאת, אפשר שֶׁקְּרּישְׁנַּה-בְּהָאוַה יציין רגש; בעוד קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנַה, מצב הויה שלם. בכך, הטבע של קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַה בפני עצמו הוא כִּקְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנַה אשר שקועים בו. מילים מאוחרות אלה, אנו מציינים, תופענה בספרות הַגַּוּדִּיֲה וַיְשְׁנַּוַה, כפי שמצביע זאת שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: "שְׂרִילַה וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה נתן לנו יצירת ספרות נשגבת ששמה קְרּישְׁנַּה-בְּהָאוַנָאמְרּיתַה, המלאה בעלילותיו של קְרּישְׁנַּה. דבקים מרוממים יכולים להישאר שקועים במחשבה על קְרּישְׁנַּה בקריאת ספרים מעין אלה" (קְרּישְׁנַּה פרק 46).
  44. ראה שׂ.בּ.ו 1:70-73, לתרגום אנגלי של המאמר
  45. מובן זה הינו שכיח. לדוגמא: "'וישְׂוַה-וַיְשְׁנַּוַה-רָאגַ'ה-סַבְּהָא' מתייחס לחברה המורכבת מִוַּיְשְׁנַּוים אלה שהם המלכים (כלומר בחזית) של כל הַוַּיְשְׁנַּוים הנוכחים בעולם זה" (בְּהַקְתיקוּסוּם שְׂרַמַן 355).
  46. צ'.צ.' אָאדִי 12.8, התעמקות. הצהרות מעין אלה לא מבטאות את גישתו כולה של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה כלפי אחיו הרוחניים. פרספקטיבה אחרת, מעריכה יותר, לעתים קרובות מוצאת את ביטויה. הנה שתי דוגמאות. בהתעמקות של שׂ.בּ. 4.28.31, כותב פרבהופאדה: "התלמידים של שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאגַ'ה כולם אחים רוחניים, ועל אף שישנם חילוקי דעות, ולמרות שאיננו פועלים יחד, כל אחד מאיתנו מפיץ תנועה זו לתודעת קְרּישְׁנַּה בהתאם ליכולתו שלו ומייצר תלמידים רבים להמשיך ולשאת זאת בכל רחבי תבל." ובמכתב מה-18 בנובמבר, 1967 לתלמידו בְּרַהְמָאנַנְדַה, מסביר פְּרַבְּהוּפָּאדַה: "גם בין אחינו הרוחניים יש לנו אי-הבנה אמנם איש מאיתנו אינו סוטה מן השירות לִקְרּישְׁנַּה. הַגּוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי הורה לנו לבצע את משימתו בשילוב יחד. לרוע המזל אנו עתה נפרדים. אמנם איש מאיתנו לא חדל מלהסביר ולהזמין לתודעת קְרּישְׁנַּה. גם אם ישנה אי-הבנה בין אחיו הרוחניים של גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי איש מהם לא סטה מן השירות האוהב וְהַטְּרַנְסְצֶנְדֶנְטָלי לִקְרּישְׁנַּה. הרעיון הוא שהתגרות ואי-הבנה עלולות להיות הנחלה בין איש אחד ורעהו. אמנם אמונתנו האיתנה בתודעת קְּרּישְׁנַּה לא תרשה לחומר להפריע."
  47. גוֹוינְדַה דָאסִי, די.וי.די 1: "נובמבר 1965 - קיץ 1970." בעקבות שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה: סדרה כרונולוגית. (איסְקּוֹן קולנוע, 2006). תעתיק מתוך בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה וֵדַבֶּייס 2011.1.
  48. בהתייחסו לששת הַגּוֹסְוָאמִים, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה בעצמו נוטה להתייחס בשם "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" רק לִשְׂרִי רֻוּפַּה וּשְׂרִי גִ'יוַה. אָאצָ'ארְיוֹת קודמים העניקו תואר זה בפנייה לשאר החברים גם כן. לדוגמא, בהרצאה מה-16 באוקטובר, 1932, בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה מתייחס לְרַגְהוּנָאתְהַה דָאסַה גוֹסְוָאמִי כאל "דָאסַה גוֹסְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה" (ו.בּ: אַמְרּיתַה וָאנּי, נספח), ובמבואה שלו לְצַ'יְתַנְיַה-בְּהָאגַוַתַה, אָאדִי 1.25, הוא מצוטט את וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה, המתייחס לְסַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי בתור "פְּרַבְּהוּפָּאדַה שלנו, שְׂרִי סַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי". עלינו לציין אף שתואר נשגב זה נפל לשימוש זול בין כמה קהילות שהמנהג שלהן סוטה (אַפַּה-סַמְפְּרַדָאיוֹת). שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס לזאת כאשר, בהתעמקות שלו לְצ'.צ'. מַדְהְיַה 10.23, הוא כותב: "הַפְּרַקְרּיתַה-סַהָאג'יָא אינם אך ראויים להיקרא וַיְשְׁנַּוים. חושבים הם שרק גוֹסְוָאמִים מִקָּסְטָה מסויימת ראויים להיקרא בשם פְּרַבְּהוּפָּאדַה. סַהָאג'יָא אלה אינם אלא נבערים מדעת... הם מתקנאים במורה רוחני מוסמך שפונים אליו בשם זה, ומבצעים עבירות בחושבם מורה רוחני מוסמך לאדם רגיל או חבר בְּקָסְטַה חברתית מסויימת." גַ'יַפַּתָאקַה סְוָאמִי גם מגולל שיחה עם שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ישירות אחר שפגש כמה מאחיו הרוחניים: "פְּרַבְּהוּפָּאדַה קרא לנו חזרה. הוא אמר, 'הם נרגזים משימוש הפונים אלי בשם פְּרַבְּהוּפָּאדַה, אז אמרתי, '"מה יכול אני לעשות? התלמידים שלי קוראים לי כך."' אז פְּרַבְּהוּפָּאדַה אמר שלמעשה השם היה נפוץ ביותר בין מעמד הַגּוֹסְוָאמִים ותושבים אחרים של נַוַדְוִיפַּה. לכן לא היה זה שם מנותק. הוא אהב לשמור זאת כך כיוון שהוא הרגיש, 'מדוע רק לָאַפַּה-סַמְפְּרַדָאיוֹת יש את מונופול הזכות על השם פְּרַבְּהוּפָּאדַה?'" (תקשורת אישית)
  49. המאמר מסביר את המשמעויות והמובא של השם ומכריז "אנו, משרתים אמריקנים ואירופים של חסדו השמיימי... מעדיפים לפנות אליו מורינו הרוחני בשם פְּרַבְּהוּפָּאדַה, ולכך היטיב לתת את הסכמתו בְּהֵן." (השיבה הביתה לאלוהות 25:24) ((1969 השיבה הביתה לאלוהות מס' 23)
  50. בשיבה הביתה מס' 26 (אוקטובר, 1969) (1969 השיבה הביתה לאלוהות מספר 26), במאמר "פרץ של הַרֵא קְרּישְׁנַּה" מאת הַיַגְריוַה מופיע "פְּרַבְּהוּפָּאד" לכל האורך. בשיבה לאלוהות מס' 28 (1969 השיבה הביתה לאלוהות מספר 28), המאמר העיקרי, "הנשמה הגדולה אשר הולכת עימנו" (עמ' 7-11), מורכב בעיקר מתמונות גדולות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה (עמוד מלא אחד; שני אחרים, אחד-ושלושת-רבעי עמוד). בטקסט המלווה, הוא עדיין "סְוׁאמִיגִ'י". עם זאת, במאמרים אחרים בגליון הוא נקרא "פְּרַבְּהוּפָּאד" או "פְּרַבְּהוּפָּאד א.צ' בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי." במאמר "חתונת בוסטון" (בו מככבות תמונות רבות), האזכור הראשון שלו הוא בשם "חסדו השמיימי א.צ' בהקתיודאנתה סואמי פרבהופאדה," ואחרי כן הוא "פְּרַבְּהוּפָּאדַה" ו"חסדו השמיימי."
  51. ליתר ביטחון, סימני היכר חשובים מאוד נוספים של איסקון נמצאו במקומם ב-1971, באופן בולט: אָאשְׂרַמוֹת עבור הַבְּרַהְמַצָ'ארִי, הַבְּרַהְמַצָ'ארינִּי, גְרּיהַסְתְהַה וְסַנְנְיָאסַה; מיזם קהילת הכפר של וְרינְדָאוַן החדשה; ונאמנות ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה (אשר בוססה יום אחד לאחר הג'י.בּי.סי). משמעותיים ככל שיהיו, אין אלה נראים לתפקד כאבני יסוד, מזווית מונחי הָאֶקְלֵזְיוֹלוֹגְיָה.
  52. צילום של נייר מכתבים זה, בו נעשה שימוש כמכתב לְהַיַגְריוַה, נמצא ב"הַיַגְריוַה דָאסַה, פיצוץ ההַרֵא קְרּישְׁנַּה" בקרב התמונות הנופלות בין עמ' 129-128. תחת "החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה, בע"מ.," "אָאצָ'ארְיַה: סְוָאמִי א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה" מופיע באותיות מודגשות בשוליים השמאליים. ישירות מטה מכך נקראת המילה "נאמנים" (באותיות מודגשות גם כן), מעל תשעה שמות בטור תחתיה. שמו הופיע באותה הדרך על נייר מכתבים הנושא את כתובת מקדש סן פרנסיסקו על מכתב שכתב פְּרַבְּהוּפָּאדַה ב-1967 מעיר זאת. במכתבים אחרים הוא "א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי, אָאצָ'ארְיַה" או, מתחת לחתימתו, "אָאצָ'ארְיַה החברה הבינלאומית לתודעת קְרּישְׁנַּה" (ּו.ב: התכתבות: ה-1 בפב', 1968 לְהַרֵא קְרּישְׁנַּה אָגַּרְוָל; ה-22 באוג' 1968 לדייויד אֵקְסְלי). במכתב ארוך שיצא ה-5 בפברואר, 1970 לְהָנוּמַן פְּרָסָד פּוֹדָּר המתאר את פעילויות והישגי אִיסְקּוֹן, רושם הוא "...בכל חשבון בנק שמי רשום שם כְּאָאצָ'ארְיַה."
  53. ראה השיבה לאלוהות מס. 26 (אוקטובר, 1969) לתצלום של העלון
  54. עותקים סרוקים יש למצוא באתר www.backtogodhead.in
  55. הראשון, תבנית ראש-התורן של השיבה לאלוהות בכל כותר מכילה "מייסד: א.צ'. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי." אמנם "מייסד" כאן מתייחס "לשיבה לאלוהות", לא לְאיסְקּוֹן.
  56. השיבה הביתה לאלוהות חדל לתארך את גליונותיו ממס. 26 ואילך (אוקטובר, 1969).
  57. אחים רוחניים מסוימים בהודו, משקיבלו מידה של גישה לחלק מתלמידיו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, ערערו באופן חתרני את מעמדו וסמכותו של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, מה שהוביל בסופו של דבר לפשרה באמונה ובנאמנות אף של כמה מאנשי הנהגתו. שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס בסוף לאחים רוחניים כאלה בביאורו לצ'.צ' אָאדִי 10.7: "כאשר תלמידים שלנו רצו באופן דומה להתייחס למורם הרוחני כִּפְרַבְּהוּפָּאדַה, נעשו כמה אנשים טיפשים קנאים. מבלי להחשיב את עבודת ההסברה של תנועת הַרֵא קְרּישְׁנַּה, רק מפני שחניכים אלו פנו אל מורם הרוחני בשם פּרַבְּהוּפָּאדַה נעשו הם כה קנאים עד שיצרו סיעה עם שכמותם על מנת להמעיט בערך התנועה בלבד."
  58. תמאלה קרישנה גוסואמי: "כאשר קרבנו אל פרבהופאדה ואמרנו לו שכתלמידיו נחפוץ בתפילה מיוחדת אותה נוכל לדקלם לכבודו, חיבר הוא פסוק בו ריכז בתיאור את משימתו" (ש.ש. 187). מַנְתְרַה "אישית", הווה אומר, לשבח מורה רוחני על תכונת אופי מסויימת או הישג. הַפְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה הראשונה היא "כללית", כלומר, ניתן לכוונה לכל גוּרוּ ששמו מוכנס לתוכה. התאריך של הַפְּרַנָּאמַה-מַנְתְרַה החדשה: במכתב מן ה-9 באפריל, 1970 לִפְרַדְיוּמְנַה דָאסַה, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה מתייחס אליה כאל "תוספת התפילה החדשה", ומציע שינוי דקדוקי בסנסקריט.
  59. ישנו חוק בדקדוק סנסקריט ליצירת הנקרא על פי האב או האם. באנגלית, שמות משפחה נפוצים כגון "ג'ונסון" או "אֵריקסון" היו במקור שמות ע"פ האב ("הבן של ג'ון"). בסקוטלנד לדוגמא, הקידומת "מֶק-" היא סימן לאזכור האב, "מקדונלד" הוא (במקור) הבן של דונלד; באירלנד פיצג'רלד היה הבן של גֵ'רַלְד. ברוסית "איוָנוֹביץ'" הוא על שם האב. על פי הכלל הזה בסנסקריט קרא פרבהופאדה את שמו "סָארַסְוַתַה", בנו או משרתו של סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה.
  60. המפייס של ה-12 ביולי, 1935 (המפ' 31:522-21) מדווח "הוד מעלתה מַגַ'רַנִי אינְדִירַה דֵוִי, העוצרת שָיְיבַּה מִקּוּץ' בֵּהָר הלכה וביקרה את שְׂרִי גַוּדִּיַה מַטְהַה, בַּגְהְבַּזַר, כַּלְכּוּתָה", שם נפגשה עם שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה. מתוך הפגישה, מדווח כתב-העת: "הוד מעלתה בכנות רבה חקרה אודות הביקור המוצע של העורך (בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי טְהָאקוּרַה) לאירופה למען התרחבות נוספת של הזמנתו והסברתו במערב."
  61. אנו איננו יודעים את הזמן המדויק בו גילה זאת. מכל מקום, אין בכך ספק שהידע של שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה אודות העתיד לא היה כשל אנשים רגילים, מותנים. בשלהי סתיו 1965, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה התיישב על ספסל בגן ופטפט עם פול רובן, אחראי הרכבת התחתית בניו יורק, אשר נזכר (שׂ.פּ.ל 2:28): "נראה שהוא ידע שמקדשים שהוא יבנה יתמלאו בדבקים. הוא היה מסתכל ואומר, 'אני אינני איש עני, אלא עשיר. ישנם מקדשים וספרים, אלה קיימים, הם שם, אמנם הזמן מפריד אותנו מהם.'"
  62. This instruction was set down on December 31, 1936 in the recorded minutes of his will. The original document is preserved at the Bhaktivedanta Research Center in Kolkata. For a photocopy, see MHP 289.
  63. Etymologically, the word goes back to the Latin committere, "to unite, connect."
  64. Satsvarūpa dāsa Goswami relates (SPL 4:95): "Though sometimes ignorant, his disciples, he knew, were not malicious. Yet these letters from India carried a spiritual disease transmitted by several of Prabhupāda’s Godbrothers to his disciples there. Prabhupāda had already been troubled when some of his Godbrothers had refused to help him secure land in Māyāpur, the birthplace of Lord Caitanya. Although he had asked them to help his inexperienced disciples purchase land, they had not complied. In fact, some of them had worked against him. Prabhupāda had written to one of his Godbrothers, ‘I am so sorry to learn that there is a sort of conspiracy by some of our Godbrothers as not to give me a place at Māyāpur.’"
  65. Two memorable, aphoristic formulations of acintya-bhedābheda-tattva by Śrīla Prabhupāda: "Nothing is different from the Supreme. But the Supreme is always different from everything" (BG 18.78, purport). And: "In a sense, there is nothing but Śrī Kṛṣṇa, and yet nothing is Śrī Kṛṣṇa save and except His primeval personality" (CC Ādi 1.51, purport).
  66. This "portal" is, in truth, an outward manifestation of the heart of Śrīla Prabhupāda. That heart is large and magnanimous, and so is its manifestation in a path that girdles the world and a central temple that embraces the universe and beyond. All this resided in Śrīla Prabhupāda’s heart when he walked alone on the chilled concrete of Manhattan in 1966. Now, it is becoming hugely manifest to bestow its benediction munificently
  67. "We shall have another ISKCON there (in the spiritual sky)." See 721214 - Letter to Tusta Krsna written from Ahmedabad
  68. The Lord similarly appears to Śaṅkarācārya, acknowledges him as "My servant," and bids him: "Do not contaminate the inhabitants of Navadvīpa." Śaṅkara goes away with "devotion instilled in his heart"(NDM 68-9).
  69. In a conversation with Rāmeśvara (VB: Jan. 13, 1977, Allahabad), Prabhupāda explains how he received "all facilities": "I started my activities when I was seventy years old. So they [his Godbrothers] thought, ‘This man is gṛhastha. He is embarrassed with family life. What he’ll do?’ (laughs) That was their impression. But I never neglected. Guru Mahārāja told me. I was simply thinking, ‘How to do it? How to do it?’ I thought, ‘Let me become a rich businessman. The money will be required.’ That was my thought. But Guru Mahārāja was asking me, ‘You give up this. I’ll give you money.’ That I could not understand. I was planning. My plan was not wrong. But I was thinking ‘The money required, so let me earn some money. Then I shall begin.’ And Guru Mahārāja said, ‘You give up this moneyearning endeavor. You come completely. I’ll give you money.’ I can understand now. But my desire was there. Therefore he guided me."
  70. One of many examples: "Śrīla Viśvanātha Cakravartī Ṭhākura states in his Bhagavad-gītā commentary on the verse vyavasāyātmikā buddhir ekeha kurunandana that one should serve the words of the spiritual master. The disciple must stick to whatever the spiritual master orders. Simply by following on that line, one sees the Supreme Personality of Godhead. . . . [I]f one sticks to the principles enunciated by the spiritual master, somehow or other he is in association with the Supreme Personality of Godhead. Since the Lord is in the heart, He can advise a sincere disciple from within. . . . In conclusion, if a disciple is very serious to execute the mission of the spiritual master, he immediately associates with the Supreme Personality of Godhead by vāṇī or vapuḥ. This is the only secret of success in seeing the Supreme Personality of Godhead" (SB 4.28.51, purport).
  71. Lectures: Philosophy Discussion: Discussion with Śyāmasundara: Arthur Schopenhauer.
  72. (TKG 45) In Śrīla Prabhupāda-Līlāmṛta, Satsvarūpa dāsa Goswami records a slightly variant version: "‘Your love for me,’ said Śrīla Prabhupāda, ‘will be shown by how much you cooperate to keep this institution together after I am gone’’’ (SPL 6:313). Regarding the difference between the two versions, Satsvarūpa dāsa Goswami states: "I heard it from Tamala Krsna Maharaja and wrote it down exactly as he told me. Tamala Krsna Maharaja has written the statement in TKG’s Diary with a slightly different sentence structure but the meaning is the same." Posted by Badrinārāyaṇa Dāsa on the electronic forum [email protected] net on June 21, 2013.
  73. Posted on [email protected], by Bhakti Charu Swami, June 21, 2013.
  74. The verse Śrīla Prabhupāda refers to is Ādi 9.34. Lord Caitanya says: "I am the only gardener. How many places can I go? How many fruits can I pick and distribute?" In his purport, Śrīla Prabhupāda points out: "Here Śrī Caitanya Mahāprabhu indicates that the distribution of the Hare Kṛṣṇa mahā-mantra should be performed by combined forces." See Conversation with Rādhā-Dāmodara Saṅkīrtana Party. March 16, 1976, Māyāpur

REFERENCES

PDF OF PRINTED BOOK

Click to download the PDF