HE/BG 6.17
פסוק 17
- युक्ताहारविहारस्य युक्तचेष्टस्य कर्मसु ।
- युक्तस्वप्नावबोधस्य योगो भवति दुःखहा ॥१७॥
- יוּקְתָאהָארַה-ויהָארַסְיַה יוּקְתַה-צֵ׳שְׁטַסְיַה קַרְמַסוּ
- יוּקְתַה-סְוַפְּנָאוַבּוֹדְהַסְיַה יוֹגוֹ בְּהַוַתי דוּהְּקְהַה-הָא
מילה אחרי מילה
יוּקְתַה—סדירים; אָהָארַה—למי שאכילתו; ויהָארַסְיַה—למי שעינוגיו; יוּקְתַה—סדירה; צֵ׳שְׁטַסְיַה—למי שעבודתו; קַרְמַסוּ—תוך ביצוע חובותיו; יוּקְתַה—סדירים; סְוַפְּנַה-אַוַבּוֹדְהַסְיַה—למי ששנתו ועירותו; יוֹגַהּ—תרגול יוגה; בְּהַוַתי—מתהווה; דוּהְּקְהַה-הָא—מפיג את המצוקות.
תרגום
מי שהרגלי אכילתו, שנתו, עינוגיו ועבודתו סדירים, יכול באמצעות תרגול היוגה להפיג כל מצוקה חומרית.
התעמקות
הפרזה באכילה, שינה, התגוננות וחיי מין – שמהווים את צרכי הגוף – יכולה לבלום את ההתקדמות בתרגול היוגה. הסדרת האכילה, למשל, אפשרית רק כאשר אוכלים פְּרַסָאדַם, או מזון מקודש. על-פי הבְּהַגַוַד-גִיתָא (9.26) מגישים לקְרּישְׁנַּה ירקות, פרחים, פירות, דגנים, חלב וכו'. בדרך זו, מי שמודע לקְרּישְׁנַּה, מאומן מוּכנית שלא לאכול מזון שאינו מיועד לצריכת אדם, או שאינו במידת הטוֹבוּת. באשר לשינה – אדם המודע לקְרּישְׁנַּה ערני תמיד ודרוך לבצע את חובותיו בתודעת קְרּישְׁנַּה. מכאן שכל זמן מיותר שמתבזבז על שינה, נחשב לאבידה גדולה. אַוְיַרְתְהַה-קָאלָאתְוַם: אפילו לרגע הוא אינו רוצה לשבות מהשירות לאל, ומשום כך הוא ממעיט בשינה כמידת האפשר. שְׂרִילַה רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי משמש כמופת. הלה עסק ללא הפסק בשירות לקְרּישְׁנַּה וישן לכל היותר שעתיים ביום, ולעיתים גם זה לא. טְהָאקוּרַה הַרידָאסַה לא אכל פְּרַסָאדַם ולא ישן עד שלא סיים את מכסת זמירותיו היומיות על חרוזיו – שהיתה שלוש מאות אלף שמות.
ובאשר לעבודה – אדם מודע לקְרּישְׁנַּה אינו עושה דבר שאינו קשור בטובתו של קְרּישְׁנַּה. משום כך פעולותיו סדירות, ללא שמץ של עינוג חושים. מאחר שאדם כזה אינו מחפש אחר עינוג חושים, הרי שאינו מקצה כל פנאי לעיסוקים חומריים. ומאחר שעבודתו, דיבורו, שנתו, עירותו ושאר פעולות גופו, כולם סדירים, הרי שאינו נתון לסבל חומרי.