HE/Prabhupada 0032 - כל מה שעלי לומר, אמרתי בספרים שלי
דְבַר הַגָעַה - 17 במאי, 1977, וְרּינְדָאוַנַה
פְּרָבְּהוּפָּאדַה: אז אני לא יכול לדבר. אני חש חולשה. היה עלי ללכת למקומות אחרים, כמו תוכנית צְ'הַנְדִיגַרְהּ, אמנם ביטלתי את התוכנית מפני שהמצב הבריאותי שלי מִדַּרְדֵר מאוד. אז העדפתי לבוא לוְרּינְדָאוַנַה. אם המוות מתרחש, עדיף ששם הוא יהיה. אין שום דבר חדש לומר. מה שעלי לומר, אמרתי בספרים שלי. עכשיו, נסו להבין זאת, והמשיכו את המסע.
אם אני נוכח איתכם, או שאיני נוכח, זה כלל לא משנה. כשם שקְרּישְׁנַּה חי חיים נצחיים, באופן דומה, ישות החיים גם היא, חיה חיים נצחיים. אבל קִירְתיר יַסְיַה סַה גִ'יוַתי: "מי שהעניק לריבון שירות, חי לנצח." אז, למדתם לשרת את קְרּישְׁנַּה, ועם קְרּישְׁנַּה, אנחנו נחייה לנצח. החיים שלנו נצחיים: נַה הַנְיַנְתֵה הַנְיַמָאנֵה שַׂרִירֵה (ב.ג. 2.20). הופעה או היעלמות ארעיים של הגוף, זה לא משנה. גוף נועד לעיזבון: תַתְהָא דֵהָאנְתַרַה-פְּרָאפְּתִיהּ (ב.ג. 2.13). אז, חְיוּ לכם לנצח, בשירותכם למען קְרּישְׁנַּה. תודה רבה.
דבקים: גַ'יַה!