HE/Prabhupada 0059 - אל תשכח את העסק האמיתי שלך
הרצאה על בּ.ג. 2.14 - מֵקְסיקוֹ, 14 בפברואר, 1975
אז השאלה היא, "אם אני נצחי, מדוע יש כל כך הרבה סבל בחיים? ומדוע אני חייב למות?" זוהי למעשה השאלה הנבונה, "אם אני נצחי, אז למה שאשאר בגוף חומרי זה שנתון למוות, לידה, זקנה ומחלות?" לכן קרישנה מדריך אותנו שהמצב האומלל של החיים הוא בגלל הגוף החומרי.
אלו שהם קַרְמִים, משמעותו שהם עסוקים בעינוג חושים... הם נקראים קַרְמִים. לַקַּרְמִים לא איכפת מהעתיד; הם פשוט רוצים אמצעים מיידים על מנת לחיות. בדיוק כמו ילד ללא השגחת ההורים, הוא משחק כל היום מבלי להתעניין בחייו העתידיים, ולא דורש לעצמו שום חינוך. אלא שבצורת חיי האדם אם אנחנו באמת נבונים, אנו ננסה את המיטב כיצד להשיג את אותם החיים או הגוף, בהם אין יותר מוות, לידה, זקנה ומחלות.
אז תודעת קְרּישְׁנַּה פירושה לחנך אנשים למטרה הזו. כעת, אדם יכול לומר, "אם רק אקדיש את עצמי לתודעת קְרּישְׁנַּה, כיצד הצרכים החומריים שלי יסופקו?" אז התשובה כאן בָּבְּהַגַוַד-גִיתָא, שכל מי שהוא פשוט עסוק בתודעת קרישנה, קְרּישְׁנַּה ידאג לצרכי החיים שלו. קְרּישְׁנַּה רואה לתחזוקה של כולם - אֵקוֹ יוֹ בַּהֻוּנָאםּ וידַדְהָאתי קָאמָאן: "אישיות עילאית אחת רואה לצרכים של כל ישויות החיים." אז עבור דָּבֵק שמנסה לשוב הביתה, חזרה לאלוהות, לא יהיה מחסור. היו בטוחים ויציבים. קְרּישְׁנַּה אומר בָּבְּהַגַוַד-גִיתָא: תֵשָׂאם סַתַתַה-יוּקְתָאנָאם יוֹגַה-קְשֵׁמַםּ וַהָאמי אַהַם: (בּ.ג. 9.22) - "דָּבֵק שעסוק תמיד בשירותי, אני תר אחר הדרך, בה צרכי החיים שלו יסופקו."
דוגמא מעשית היא, שבתנועה למען תודעת קְרּישְׁנַּה, יש לנו מאה מרכזים, ובכל מקדש, חיים לא פחות מעשרים וחמישה עד כ-250 דְּבֵקִים. אז בלי מקור של הכנסה קבועה, ועוד אנחנו מוציאים בכל התחומים השונים שמונים אלף דולר בחודש. אלא שבחסדו של קְרּישְׁנַּה אין לנו מחסור, הכל מסופק מאליו. אנשים מופתעים לעתים, "אנשים אלו לא עובדים, לא עוסקים באף משלח יד, פשוט מזמרים הַרֵא קְרּישְׁנַּה. ממה הם חיים?" אז זאת אינה שאלה. אם חתולים וכלבים יכולים לחיות בחסד אלוהים, הַדְּבֵקִים יכולים לחיות בנוחות רבה בחסד אלוהים. אין פה שום שאלה.
אבל אם מישהו חושב, "לקחתי לתודעת קְרּישְׁנַּה, אבל עכשיו אני סובל בגלל דברים רבים מאוד," עבורם או עבור כולנו ההוראה היא: מָאתְרָא-סְפַּרְשָׂאס תוּ קָאוּנְתֵיַה שׂיתוֹשְׁנַּה-סוּקְהַה-דוּהּקְהַה-דָאהּ (בּ.ג. 2.14) - "הכאבים והעונג הללו הם כמו חורף וקיץ." בחורף המים כואבים, ובקיץ מגע המים מענג. מכאן מה הטבע של המים? האם מענג או כואב? הוא אינו כואב, גם לא מענג, אבל בעונה מסויימת, על ידי מגע בעור זה נראה כואב או מענג. כאבים כאלו ועונג מוסברים כאן: "הם באים וחולפים. הם אינם קבועים." (ב.ג. 2.14) אָאגַמַה אַפָּאיִינַהּ אַניתְיָאהּ פירושו "הם באים והולכים, לכן הם אינם קבועים." קְרּישְׁנַּה לכן פשוט מייעץ: "תָאמְּס תיתיקְשַׁסְוַה בְּהָארַתַה" (בּ.ג. 2.14) - "היה סובלני." אבל אתה אל תשכח את העסק האמיתי שלך, תודעת קְרּישְׁנַּה. אל תטריח את עצמך בגלל הכאבים והעונג החומריים.