HE/Prabhupada 0078 - פשוט עם אמונה, נסו לשמוע
הרצאה על שׂ.ב. 1.2.16 - לוֹס אָנְגֵ'לֶס, 19 באוגוסט, 1972
אז שׂוּשְׂרוּשׁוֹהּ שְׂרַדְדַדְהָאנַסְיַה וָאסוּדֵוַה-קַתְהָא-רוּצִ'יהּ. בפסוק הקודם, זה הוסבר: יַד אַנוּדְהְיָאסינָה יוּקְתָאהּ (שׂ.בּ. 1.2.15) - אדם צריך להיות עסוק כל הזמן בחשיבה; זהו חוד הלהב. עליכם לקחת את הלהב החד הזה של תודעת קְרּישְׁנַּה. אז תֵיעֲשׂוּ חופשיים. הקשר נחתך על ידי החרב הזו. אז... איך אנו יכולים לקבל את החרב הזאת? התהליך מתואר כאן שעליכם פשוט, עם אמונה, לנסות ולשמוע. אתם תקבלו את הלהב, וזה הכל.
למעשה, התנועה הזאת לתודעת קְרּישְׁנַּה מתפשטת. אנחנו מקבלים את הלהב אחד אחרי השני, פשוט על ידי שמיעה. אני התחלתי את התנועה בְּניוּ יוֹרְק. אתם כולם יודעים. למעשה לא היה לי שום להב. בדיוק כמו בכתבים העתיקים, הם מקבלים את הכתובים ביד אחת ובידם השניה, חֶרֶב: "אתם תקבלו את הכתובים; אחרת, אחתוך את ראשכם." - זאת גם הסברה אחרת. אבל הייתה לי חֶרֶב, אבל לא סוג כזה של חֶרֶב. חֶרֶב זו - לתת לאנשים את ההזדמנות לשמוע. זה הכל - "וָאסוּדֵוַה-קַתְהָא-רוּצ'יהּ". אז מוקדם ככל שהוא מקבל "רוּצ'י"... רוּצ'י. רוּצ'י משמעותו טעם - "אה, פה קְרּישְׁנַּה מדבר, נחמד מאוד. אני רוצה לשמוע." אתה מקבל את הַחֶּרֶב וּמֵאוֹד, מיידית; הַחֶּרֶב ביד שלך.
וָאסוּדֵוַה-קַתְהָא-רוּצ'יהּ. בְּרָם הַרּוּצ'י מגיע למי? הטעם הזה? מפני, כפי שהסברתי מספר פעמים, הטעם, בדיוק כמו הממתק. כולם יודעים שהוא מאוד מתוק, אבל אם תתן אותו לאדם שסובל מצהבת, הוא יאמר לך שהטעם מר. כולם יודעים שממתקים מתוקים, אבל האדם המסויים שסובל ממחלה, צַהֶבֶת, הוא יטעם את הממתק כמר מאוד. כולם יודעים זאת. זאת עובדה.
אז רוּצ'י, הטעם לשמיעת וָאסוּדֵוַה-קַתְהָא, קְרּישְׁנַּה-קַתְהָא, האדם הנגוע במחלה החומרית לא יכול לטעום. את הַרּוּצ'י הזה, הטעם. כדי לקבל את הטעם הזה ישנן פעילויות התחלתיות. מהן?
הדבר הראשון הוא ההערכה: "הוֹ, זה נחמד מאוד." אָדַוּ שְׂרַדְדְהָא, שְׂרַדַדְדְהָאנַה. אז שְׂרַדְדְהָא, ההערכה, היא ההתחלה.
לאחר מכן "סָאדְהוּ-סַנְֹגַה". אז שֶׁבֶת יחדיו בְּצָוְותָא: "בסדר גמור, אנשים אלו מזמרים ומדברים על קְרּישְׁנַּה. (צ'. צ'. מַדְהְיַה 22.83) אלך לי ואשב איתם ואשמע לי עוד." זה נקרא סָאדְהוּ-סַנְֹגַה - אלו שהם דְבֵקִים, להתרועע איתם. זה השלב הבא.
השלישי הוא "בְּהַגַ'נַה-קְרייָה". כשמישהו מיטיב להתרועע, אז הוא חש, "למה שלא אהיה תלמיד?" ואנו מקבלים מועמדות, "פְּרַבְּהוּפָּאדַה, התואיל לקבל אותי בבקשה כתלמיד שלך." זו ההתחלה של בְּהַגַ'נַה-קְרייָה. בְּהַגַ'נַה-קְרייָה משמעותה "להיות עסוק בשירות לריבון"". שלב זה הוא השלישי.