HE/Prabhupada 0148 - אנחנו חלקים בלתי נפרדים של האל
הרצאה על שׂ.ב. 7.6.1 - מָדְרַס, 2 בינואר, 1976
זו דְהַרְמַה. סַמְבַּנְדְהַה, אַבְּהידְהֵיַה, פְּרַיוֹגַ'נַה, שלושה דברים אלה. כל הַוֵּדוֹת מחולקות לשלושה מצבים. סַמְבַּנְדְהַה, מהוּ הקשר שלנו עם אלוהים. זה נקרא סַמְבַּנְדְהַה. ואז אַבְּהידְהֵיַה. בהתאם למערכת היחסים הזו עלינו לנהוג. זה נקרא אַבְּהידְהֵיַה. וכלפי מה אנו פועלים? משום שיש לנו מטרת חיים, להשיג את מטרת החיים.
אז מהי מטרת החיים? מטרת החיים היא, לשוב הביתה, הביתה לאלוהות. זו מטרת החיים. אנחנו חלקים בלתי-נפרדים של אלוהים. האל הוא סַנָאתַנַה ויש לו מעון משלו, סַנָאתַנַה - פַּרַס תַסְמָאת תוּ בְּהָאווֹ 'נְיוֹ 'וְיַקְתוֹ 'וְיַקְתָאת סַנָאתַנַהּ (בּ.ג. 8.20). ישנו מקום שקיים לעד.
עולם חומרי זה, לא יתקיים לנצח. הוא בְּהוּתְוָא בְּהוּתְוָא פְּרַלייַתֵה (בּ.ג. 8.19). הוא מתגשם בתאריך מסויים. בדיוק כמו הגוף שלך ושלי, הוא תחילה מתגשם בתאריך מסויים. הוא נשאר לזמן מה. הוא יגדל. הוא ייתן תוצרי לוואי. אז אנחנו מזדקנים, קמלים ומסתיימים. זה נקרא שַׁדּ-ויקָארַה של כל דבר שהוא חומרי.
אבל ישנו טבע אחר בו אין שַׁדּ-ויקָארַה. זה נצחי. אז זה נקרא סַנָאתַנַה-דְהָאמַה. וְהַגִ'יווֹת, אנו כישויות חיים, אנחנו מתוארים כנצחיים. נַה הַנְיַתֵה הַנְיַמָאנֵה שַׂרִירֵה (בּ.ג. 2.20). והריבון גם הוא - פונים אליו כְּסַנָאתַנַה. אז המצב האמיתי שלנו הוא שאנו סַנָאתַנַה. קְרּישְׁנַּה הוא סַנָאתַנַה וְלְקְרּישְׁנַּה יש את המעון שלו, סַנָאתַנַה. כשאנו שבים חזרה לאותו סַנָאתַנַה-דְהָאמַה וחיים עם הַסַנָאתַנַה העליון, קְרּישְׁנַּה... גם אנו סַנָאתַנַה. התהליך שלפיו אנו משיגים את המטרה העליונה של החיים נקרא סַנָאתַנַה-דְהַרְמַה. אנחנו מבצעים פה סַנָאתַנַה-דְהַרְמַה.
אז סַנָאתַנַה-דְהַרְמַה וּבְּהָאגַוַתַה-דְהַרְמַה זו, אותו הדבר. בְּהָאגַוַתַה, בְּהַגַוָאן. מהמילה בְּהַגַוָאן, המילה בְּהָאגַוַתַה באה. אז בְּהָאגַוַתה-דְהַרְמַה תּוֹאָרָה על ידי שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. הוא אומר, גִ'יוֵרַה סְוַרֻוּפַּה הַיַה ניתְיַה קְרּישְׁנַּה דָאסַה (צ'.צ'. מַדְהְיַה 20.109-108). אנחנו משרתים נצחיים של קְרּישְׁנַּה. זה פֹּה.
אבל ברגע הנוכחי, עם הזיקה החומרית שלנו, במקום להפוך למשרתים של אלוהים, קְרּישְׁנַּה, הפכנו למשרתים של כל כך הרבה דברים אחרים, מָאיָא, ולכן אנו סובלים. אנחנו לא מרוצים. שַׁם זה לֹא יכול להיות. לא יכול להתאים.
בדיוק כפי שתקחו בורג אחד מהמכונה. אם הבורג בדרך זו או אחרת נופל אין לו ערך. אבל אותו הבורג, כשהוא מוברג לתוך המכונה או שהמכונה לא עובדת עקב הבורג האחד, היא לא במצב מתפקד, אז אתה לוקח את אותו הבורג ומבריג אותו פנימה, ואז המכונה עובדת והבורג נַעֲשָׂה רב-ערך מאוד.
אז אנחנו חלקים בלתי-נפרדים של אלוהים, קְרּישְׁנַּה. מַמַיוָאמְּשׂוֹ גִי'וַה-בְּהֻוּתַהּ (בּ.ג. 15.7), הוא אומר, קְרּישְׁנַּה. אז אנחנו עכשיו נפרדים. נפלנו מזאת. דוגמא אחרת הוא בדיוק כמו אש גדולה וניצוצות קטנים. הניצוץ הקטן הוא גם אש כל עוד הוא עם האש. ואם בדרך זו או אחרת הניצוצות נופלים מתוך האש, הם כָּבִים. הם מאבדים את איכות האש. אבל אם תיקח אותו שוב ותשים באש, שוב הוא ניצוץ.
אז המעמד שלנו הוא כזה. בדרך זו או אחרת, באנו לעולם החומרי הזה. למרות שאנחנו חלקיקים קטנים, מזעריים של הריבון העליון, מפני שאנחנו בעולם החומרי שכחנו את יחסינו עם אלוהים, ו... מַנהּ-שַׁשְׁטְהָאנִִינְדְרייָאנּי פְּרַקְרּיתי-סְתְהָאני קַרְשַׁתי (בּ.ג. 15.7). אנו נאבקים מול חוקי העולם החומרי, וכל כך הרבה דברים.
כאן אנחנו גם משרתים כי אנו משרתים נצחיים. אבל כיוון שויתרנו על השירות לריבון העליון, היינו עסוקים כמשרתים של כל כך הרבה דברים. אלא איש איננו מרוצה, כמו שאומר השופט העליון, איש איננו מסופק. זאת עובדה. לא כך ניתן להביא סיפוק. לא ניתן כך להביא סיפוק משום שאנו במעמדנו משרתים של אלוהים, אבל הוּשָׂמְנוּ בעולם החומרי כדי לשרת כל כך הרבה דברים שאינם מתאימים. לכן אנחנו יוצרים תכניות של שירות. דבר זה נקרא תמהיל מנטאלי. מַנַהּ-שַׁשְׁטְהָאנִינְְדְרְייָאנִּי פְּרַקְרּיתי-סְתְהָאני קַרְשַׁתִי (ב.ג. 15.7). מאבק, זהו מאבק.