HE/Prabhupada 0153 - תרומה ספרותית של אדם היא סימן לתבונה
ראיון עם נְיוּזוִויק - 14 ביולי, 1976, ניוּ יוֹרק
מראיין: תוכל לעבור על שלושת התפקודים שהזכרת - אכילה, שינה ומין, ולומר לי באופן מסויים, אילו חוקים או רמזים תיתן לאנשים המחפשים הארה רוחנית לסייע בחייהם בדרכים הללו.
פְּרַבְּהוּפָּאדַה: כן. כן, אלו הספרים שלנו. אלה הספרים שלנו. יש לנו מספיק חומר כדי להבין. זה לא דבר שתבין בתוך דקה.
מראיין: אני מבינה שאתה ישן מעט מאוד. אתה ישן שלוש עד ארבע שעות בלילה. אתה מרגיש שזאת גם אדם המתקדם רוחנית יתפוס?
פְּרַבְּהוּפָּאדַה: כן, אנו רואים מההתנהגות של הגוֹסְוָאמִים. למעשה לא היו להם צרכים חומריים. אכילה, שינה, הזדווגות והגנה, לא היה להם דבר כזה למעשה. הם פשוט היו עסוקים בעסק של קְרּישְׁנַּה.
מראיין: עסוקים במה?
רָאמֵשְׂוַרַה: העסק של קְרּישְׁנַּה או שירות לאלוהים.
בַּלי-מַרְדַנַה: הוא שם את הרף שהציבו מתרגלים רוחניים קודמים.
מראיין: ובכן, מה שהתעניינתי בו הוא מדוע... הוא מצא לנכון ששלוש עד ארבע שעות זה הזמן ההכרחי לשינה?
בַּלי-מַרְדַנַה: במילים אחרות, למה... היא שואלת למה שלוש עד ארבע שעות זה הזמן שאתם ישנים. כיצד הגעתם לרמה הזאת?
פְּרַבְּהוּפָּאדַה: לא באופן מלאכותי. ככל שאתה עסוק יותר בפעילויות רוחניות, כך אתה חופשי יותר מפעילויות חומריות. זה המבחן.
מראיין: וכך הגעת למסקנה זו...
פְּרַבְּהוּפָּאדַה: לא, אני לא מדבר על עצמי, אבל זה המבחן. בְּהַקְתיהּ פַּרֵשָׂאנוּבְּהַווֹ וירַקְתיר אַנְיַתְרַה סְיָאת (שׂ.ב. 11.2.42). אם אתה מתקדם בבְּהַקְתי, בחיים רוחניים, אז אתה הופך שווה נפש לחיים חומריים.
מראיין: האם אתה חושב שיש הבדל בין העמים השונים בעולם? במילים אחרות, האם אתה חושב שֶׁהוֹדים לעומת אירופאים לדוגמא בעלי נטייה או סבירות גבוהה יותר לדבוק בתודעת קְרּישְׁנַּה?
פְּרַבְּהוּפָּאדַה: לא, כל אדם אינטליגנטי מסוגל להפוך מודע לקְרּישְׁנַּה. את זה כבר הסברתי, שאלא אם הוא אדם מאוד אינטליגנטי, הוא לא יכול לקחת לתודעת קְרּישְׁנַּה. אז זה פתוח לכולם. אבל ישנן רמות שונות של תבונה. באירופה, אמריקה, הם נבונים, אבל האינטליגנציה שלהם מנוצלת למטרות חומריות. ובהודו התבונה שלהם משמשת למטרה רוחנית. לכן תמצא רמה גבוהה מאוד בחיים רוחניים, ספרים, ספרות. בדיוק כמו וְיָאסַדֵוַה.
וְיָאסַדֵוַה היה גם בחיי משפחה, אבל הוא חי ביער, וּרְאִי את התרומה שלו לספרות. אפילו איש לא יכול לחלום. אז בתרומה ספרותית, התבונה נבחנת. כל האנשים הגדולים, הגדולים של העולם החומרי, מדענים, פילוסופים, אפילו טכנאים מוכרים על ידי הכתבים שלהם, על ידי התרומה שלהם, לא על פי הגוף הענקי שלהם.