HE/Prabhupada 0161 - היֵה וַיְשְׁנַּוַה ופתח רגש חמלה כלפי האנושות
אם אנחנו ננסה לשרת את המורה הרוחני, ההוראה שלו, יבוא כל מה שנחוץ אז מקְרּישְׁנַּה. זה הסוד. למרות שלא הייתה שום אפשרות, לעולם לא חשבתי, אבל לקחתי זאת ברצינות מה, כאשר למדתי את הפרשנות של וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה על בְּהַגַוַד-גִיתָא. בבְּהַגַוַד-גִיתָא הפסוק וְיַוַסָאיָאתְמיקָא-בּוּדְדְהיר אֵקֵהַה קוּרוּ-נַנְדַנַה (ב.ג. 2.41), בהקשר לפסוק הזה, נותן את פירושו וישְׁוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה שעלינו לקחת את המילים של המורה הרוחני כחיים וכנשמה. עלינו לקחת לידינו את ההוראה, זו המסויימת של המורה הרוחני, באופן חרוץ, בלי היסוס מהמחשבה על רווח אישי או על הפסד.
אז ניסיתי מעט ברוח זו. אז הוא נתן לי את כל הנחוץ כדי לשרת אותו. דברים באו לשלב זה, שבגילי המתקדם באתי למדינה שלכם, וגם אתם לוקחים את התנועה הזאת ברצינות, מנסים להבין אותה. יש לנו כמה ספרים כעת. אז יש לתנועה זאת אחיזה כלשהי. אז במעמד זה של עזיבתו של המורה הרוחני שלי, כפי שאני מנסה להוציא לפועל את רצונו, באופן דומה, אני אנסה לבקש גם מכם לבצע את אותה הוראה דרך הרצון שלי. אני איש זקן, אני יכול גם לעבור מִפֹּה בכל רגע. זה חוק הטבע. איש לא יכול לשנות אותו. אז זה לא מאוד מפתיע, אבל הפנייה שלי אליכם ביום המיוחד הזה של העזיבה של גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי, שלפחות עד מידה מסוימת הבנתם את המהות של התנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה. עליכם לנסות לדחוף אותה קדימה. אנשים סובלים בגלל מחסור בתודעה הזאת. כשאנו מתפללים יום-יום בחושבנו על דבקים:
- וָאנְֿצְ'הַה-קַלְפַּתַרוּבְּהְיַשׂ צַ'ה
- קְרּיפָּה-סינְדְהוּבְּהְיַה אֵוַה צַ'ה
- פַּתיתָאנָאםּ פָּאוַנֵבְּהְיוֹ
- וַיְשְׁנַּוֵבְּהְיוֹ נַמוֹ נַמַהּ
וַיְשְׁנַּוַה, או דבק של הריבון, חייו מוקדשים לתועלת האנשים. אתם יודעים - הרוב שלכם משתייך לקהילה הנוצרית - כיצד הריבון ישוע מנצרת, הוא אמר שלמען פעילויות החטא שלכם, הוא הקריב את עצמו. זאת ההחלטיות המאפיינת דָּבֵק של הריבון. לא איכפת להם מנוחות אישית. מפני שהם אוהבים את קְרּישְׁנַּה או אלוהים, לכן הם אוהבים את כל ישויות החיים כיוון שכל ישויות החיים נמצאות ביחסים עם קְרּישְׁנַּה. אז באופן דומה עליכם ללמוד. התנועה הזאת לתודעת קְרּישְׁנַּה משמעותה להפוך לְוַיְשְׁנַּוַה ולפתח הרגשה כלפי האנושות הסובלת.
כדי לפתח את ההרגשה לאנושות הסובלת, ישנן נקודות מבט שונות. מישהו חושב על הסבל של האנושות מנקודת מבט של הגוף. מישהו מנסה לפתוח בית חולים כדי לתת הקלה למצב החולי. מישהו מנסה להפיץ דברי מזון במדינות או מקומות מוּכֵּי עוֹנִי . דברים אלו בהחלט נחמדים מאוד, אבל הסבל האמיתי של האנושות הוא בגלל מחסור בתודעת קְרּישְׁנַּה. ייסורים גופניים אלה, הם ארעיים; גם אינם יכולים להיפסק על פי חוקי הטבע. לדוגמא אם תפיצו מזון במדינה מְיוּסֶרֶת-עוֹנִי, זה לא אומר שעזרה זו תפתור את הבעיה השלמה. העבודה הנחוצה והאמיתית היא זימון כל אדם לתודעת קְרּישְׁנַּה.