HE/Prabhupada 0244 - הפילוסופיה שלנו היא שכל דבר שייך לאלוהים

לדף הקודם - וידאו 0243

לדף הבא - וידאו 0245

הרצאה על בּ.ג. 2.9 -- לונדון, 15 באוגוסט, 1973

היום האחר בפריז כתב אחד בא אלי, של הַסּוֹשָליסְט פְּרֵס. אז הודעתי לו "הפילוסופיה שלנו היא שהכל שייך לאלוהים." קְרּישְׁנַּה אומר בְּהוֹקְתָארַםּ יַגְ'נַֿה-תַפַּסָאםּ סַרְוַה-לוֹקַה מַהֵשְׂוַרַם (בּ.ג. 5.29). "אני הנהנה, בְּהוֹקְתָא." בְּהוֹקְתָא פירושו נהנה. אז בְּהוֹקְתָארַםּ יַגְ'נַֿה-תַפַּסָאםּ. ממש כשם שהגוף הזה עובד. הגוף כולו עובד, של כולם, להנאה מהחיים, אמנם מאיפה מגיעה ההנאה הזאת? ההנאה מתחילה מן הבטן. עליך לתת מספיק מטעמים נחמדים לקיבה. אם ישנה אנרגיה מספיקה, אנו יכולים לעכל. אז אתה יכול ליהנות מעינוג חושים. אחרת זה לא אפשרי. אם אינך יכול לעכל... ממש כשם שעתה אני אדם זקן. אינני יכול לעכל. אז אין שאלה של עינוג חושים. אז הנאה חושית ראשיתה מן הקיבה. הצמיחה ההדוּרה של העץ מתחילה מן השורש, אם ישנם מספיק מים. לפיכך העצים נקראים פַּדַה-גַ'ה. הם שותים מים מן הרגליים, השורשים, לא מן הראשים. ממש כמו שאנחנו אוכלים מהראש. אז ישנם סידורים שונים. כפי שאנחנו יכולים לאכול מן הפה, העצים, הם אוכלים מן הרגליים. אמנם על אדם לאכול. אָאהָארַה-נידְרָא-בְּהַיַה-מַיְתְהוּנַה. אכילה היא שם, בין אם אתה אוכל מן הרגליים שלך או פיך או הידיים שלך. מאידך נוגע הדבר לִקְרּישְׁנַּה, הוא יכול לאכול מכל מקום. הוא מסוגל לאכול מן הידיים, מן הרגליים, מן העיניים, מן האוזניים, כל מקום. מפני שהוא השלם הרוחני, אין הבדל בין ידיו, הרגליים, האוזניים או העיניים. זה מצוין בַּבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא,

אַנְֹגָאני יַסְיַה סַקַלֵנְדְרייַה-וְרּיתְתימַנְתי

פַּשְׂיַנְתי פָּאנְתי קַלַיַנְתי צ'ירַםּ גַ'גַנְתי

אָאנַנְדַה-צ'ינְמַיַה-סַדוּגְ'גְ'וַלַה-ויגְרַהַסְיַה

גוֹוינְדַם אָאדי-פּוּרוּשַׁם תַם אַהַםּ בְּהַגָ'אמי

(בּ.ס. 5.32)

אז, כשם שבגוף הזה ההנאה החושית צריכה להתחיל מן הבטן, באופן דומה, כשם שהעץ מתחיל להתפתח למשעי מן השורש, באופן דומה, קְרּישְׁנַּה הוא שורש הכל, גַ'נְמָאדי אַסְיַה יַתַהּ (שׂ.בּ. 1.1.1), שורש. אז בלא תודעת קְרּישְׁנַּה, בלי לרצות את קְרּישְׁנַּה, אינך יכול להיות מאושר. זו המערכת. לפיכך איך קְרּישְׁנַּה יהיה מרוצה? קְרּישְׁנַּה יהיה מרוצה ש... אנחנו כולנו בניו של קְרּישְׁנַּה, בניו של אלוהים. הכל הוא רכוש של קְרּישְׁנַּה. אלה העובדה. עתה, נוכל ליהנות מלקחת פְּרַסָאדַם של קְרּישְׁנַּה, מפני שהוא בעל-הַקִּנְיָן, בְּהוֹקְְתָא, הנהנה. אז על הכל להינתן תחילה לִקְרּישְׁנַּה, ואז תוכל לקחת את הַפְּרַסָאדַם. זה יעשה אותך למאושר. זה מצוין בַּבְּהַגַוַד-גִיתָא. בְּהוּנְֿגַ'תֵא תֵא תְוְ אַגְהַםּ פָּאפַּםּ יֵא פַּצַ'נְתי אָאתְמַה-קָארַנָּאת: (בּ.ג. 3.13) "אלה המבשלים לצורך אכילה, למען עצמם, הם פשוט אוכלים חטא." בְּהוּנְֿגַ'תֵא תֵא תְוְ אַגְהַםּ פָּאפַּםּ יֵא פַּצַ'נְתי אָאתְמַה... יַגְ'נָֿארְתְהָאת קַרְמַנּוֹ 'נְיַתְרַה לוֹקוֹ' יַםּ קַרְמַה... הכל צריך להיעשות למען קְרּישְׁנַּה, וְלוּ גַם האכילה שלך, הכל. כל ההנאה החושית, תוכל ליהנות. אמנם אחרי שֶׁקְרּישְׁנַּה נהנה. אז תוכל לאכול. לפיכך השם של קְרּישְׁנַּה הוא הְרּישִׁיקֵשֲׂה. הוא האדון. אדון החושים. לא תוכל ליהנות מן החושים שלך באופן עצמאי. בדיוק כמו המשרת. המשרת לא יכול ליהנות. ממש כמו הטבח המשבל מזון נחמד מאוד, מאוד במטבח, אמנם איננו יכול לאכול בהתחלה. זה לא אפשרי. אז הוא יהיה מפוטר. האדון צריך קודם כל לקחת, ואז הם יוכלו ליהנות מכל המטעמים הנחמדים.