HE/Prabhupada 0187 - הישארו תמיד באור
הרצאה על שׂ.בּ. 2.8.7 -- לוס אנג'לס, ה-10 בפברואר, 1975
אז בורות זו הולכת ומתמשכת. לכן להנחיה עתידית, פַּרִיקְשׁית מַהָארָאגַ'ה שאל קושייה זו: "כיצד קיבלה ישות החיים את הגוף הזה, הגוף החומרי? היה זאת אוטומטית, ללא כל סיבה, או עם סיבה?" אמנם עם סיבה... זה יוסבר. זה לא ש... כשהסיבה שם... ממש כשם שאם תידבק באיזו מחלה, אוטומטית תסבול ממנה. זה יבוא באופן אוטומטי. זה באופן אוטומטי. אלא ההידבקות שלך, זו הסיבה. אז אם תיזהר לא להידבק, אז מן הגורם ללידה נמוכה יותר או סבל, תוכל להימנע.
לכן הקמנו את חברה הזאת, החברה. חברה פירושה שתקבל כאן את הסיבה לָעֲלוֹת. ממש כמו שישנן חברות רבות מספור, של אנשים באותה האיכות - "ציפורים בעלות אותם גוון וקו מצטופפות יחדיו". אז פה ישנה חברה. מי יצטופף פה? מי יבוא לכאן? כיוון שחברה זאת נועדה לגאולה... אנשים סובלים כל כך הרבה בעטיים של תנאי החיים החומריים. איש איננו מאושר. זאת עובדה. אלא מפני שהם בבערות, הם מקבלים אי-שמחה כאושר. זה נקרא מָאיָא - יַן מַיְתְהוּנָאדי-גְרּיהַמֵדְהי-סוּקְהַםּ הי תוּצְ'צְ'הַם (שׂ.בּ. 7.9.45).
מָאיָא זו מתממשת מאוד בחיי המין. הם מקבלים את חיי המין כנחמדים מאוד, אלא שאחרי כן, ישנן הרבה מאוד מצוקות. חוקי או לא-חוקי, זה משנה. מצוקות חוקיות או מצוקות בלתי-חוקיות, הן בסך הכל מצוקה. כל אחד מאיתנו, אנחנו יודעים. לכן, על הכל לעשות את השימוש הטוב ביותר לעסקה גרועה - יש לנו את הגוף החומרי הזה.
הסיבה הייתה שם. הסיבה הייתה שם מפני שרצינו ליהנות ולא אהבנו לשרת את קְרּישְׁנַּה. זאת הייתה הסיבה - קְרּישְׁנַּה-בַּהירְמוּקְהַה הַנָֿא בּהוֹגַה וָאנְֿצְ'הָא קַרֵה. אנו משרתים את קְרּישְׁנַּה - זאת אומרת - זהו המקום, המעמד המקורי, לשרת אותו, אמנם לעתים אנו חושקים: "מדוע שאשרת את קְרּישְׁנַּה? למה שאשרת את המורה הרוחני? אני אהנה. אהנה לי." אלא שהנאה זו הייתה שם משירות לקְרּישְׁנַּה, אך הוא רצה להפוך נהנה עצמאי בנפרד ממנו. זאת הייתה הסיבה לנפילה. עם קְרּישְׁנַּה, תוכל ליהנות באופן יפה מאוד. ראיתם את התמונה, כיצד קְרּישְׁנַּה עם הַגּוֹפִּיוֹת רוקדים יפה, נהנים; נערי הרועים משחקים, נהנים. עם קְרּישְׁנַּה, זוהי ההנאה האמיתית שלך. אמנם בלי קְרּישְׁנַּה, אם תרצה ליהנות, זוהי מָאיָא.
אז מָאיָא שם תמיד, ואנחנו... כיוון שאלא אם ישנה חשכה, לא תוכל להעריך את האיכות הבהירה; לכן קְרּישְׁנַּה יצר את האפלה - וגם את מָאיָא - כך שתוכל להעריך מהי הבהירות. שני הדברים נחוצים. ללא הבהירות, את החשכה לא ניתן להעריך, והיא... ללא אפלה, לא ניתן להעריך את הבהירות. שני הדברים הם שם, אחד לצד השני. ממש כמו שישנו אור שמש, וכאן יש צל, אחד לצד השני. תוכל להישאר בתוך הצל; תוכל להישאר בתוך השמש. זו הבחירה שלך. אם נישאר באפלה, אז חיינו אומללים, ואם נישאר באור, בהירות...
לפיכך התרבות הַוֵּדית מורה לנו: תַמַסי מָא - "אל תישאר בעלטה." - גְ'יוֹתיר גַמַה: "לך כלפי האור." אז ניסיון זה, התנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה, היא נסיון להביא אנשים מן החושך כלפי האור. אל תנצלו הזדמנות זו לרעה. בדרך זו או אחרת, באתם במגע עם תנועה זו. נצלו אותה לטובה. אל תלכו כלפי העלטה. הישארו תמיד באור בהיר. תודה רבה לכם.