HE/BG 7
את ההתעמקויות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניתן לראות בלחיצה על הקישור לפסוק
פסוק 7.1: אישיות אלוה העילאי אמר: הו בן פְּרּיתְהָא, הסכת עתה ושמע כיצד באמצעות תרגול יוגה, תוך מודעות מוחלטת לי ומֶחשָב קשור אלי, תוכל, פטור מספקות, לדעתני במלואי.
פסוק 7.2: עתה אגלה לפניך במלואו ידע זה, אשר דן בעולם התופעות ובטבע הרוחני כאחד. ביודעך זאת, דבר לא ייוותר עוד לדעתו.
פסוק 7.3: מבין אלפי אדם אולי אחד חותר לשלמות, ומאלה שהשיגו שלמות, בקושי אחד מכירני באמת.
פסוק 7.4: אדמה, מים, אש, אוויר, אתר, מֶחשָב, תבונה ועצמי כוזב – שמונה יסודות אלה מהווים יחדיו את אוני החומריים הנפרדים.
פסוק 7.5: הו אַרְג'וּנַה גיבור-חיל, מלבד אלה, ישנה אנרגיה אחרת שלי, עילית, אשר מורכבת מישויות החיים שמנצלות את משאבי הטבע החומרי הנחות.
פסוק 7.6: יצורי החיים כולם מקורם בשני טבעים אלה. דע כי אני הוא המקור לכל הרוחני והחומרי שבעולם זה, ואף הכיליון.
פסוק 7.7: הו כובש-העושר, אין אמת נעלה ממני. הכול נשען עלי, כמו פנינים אשר שזורות על חוט.
פסוק 7.8: הו בן-קוּנְתִי, אני טעם המים, זיו החמה והלבנה, וההברה אוֹםּ במנתרות הוֵדיות. אני הצליל באֶתר והיכולת באדם.
פסוק 7.9: אני ריח האדמה המקורי, אני החום באש, אני החיים שבכל חי, ואני סיגופיו של הסגפן.
פסוק 7.10: הו בן פְּרּיתְהָא, דע כי אני הוא הזרע המקורי של כל הוויה, אני התבונה בנבון, והעוז באדירי הכוח.
פסוק 7.11: הו אדון הבְּהָארַתַה (אַרְג'וּנַה), אני העוצמה בחזק, כאשר זו משוללת להיטות ותשוקה, ואני חיי-מין שאינם נוגדים את עקרונות הדת.
פסוק 7.12: דע שמצבי ההוויה – בין אם בטובות, ובין אם בלהיטות או בבערות – כולם נגלים באמצעות אוני. אני אמנם הכול, אך גם בלתי תלוי. איני כפוף למידות הטבע החומרי; אדרבה, אלה מצויות בי.
פסוק 7.13: נתון לתעתועי שלוש המידות (טובות, להיטות ובערות) אין העולם יודע אותי, אשר מצוי מעל למידות ובלתי כָּלֶה.
פסוק 7.14: קשה מאוד לגבור על אנרגיה אלוהית זו שלי, אשר מורכבת משלוש מידות הטבע החומרי. אולם מי שמתמסרים לי יכולים על נקלה לחצות אל מעבר לה.
פסוק 7.15: עושי הרע – הנבערים מדעת, הנחותים באדם, מי שדעתם נגנבה בתעתועי האשליה, ומי שטבעם זדוני וכופר – אלה אינם מתמסרים לי.
פסוק 7.16: הו הטוב בבְּהָארַתים, ארבעה סוגי אדם עושי טוב פונים לשירותי המסור – השרוי במצוקה, השואף לעושר, הסקרן ומי שמחפש לדעת את המוחלט.
פסוק 7.17: הנעלה מביניהם הוא המלא בידע, שעוסק תמיד בשירות-מסור וטהור. כי אני יקר לו מאוד, והוא יקר לי.
פסוק 7.18: אין ספק כי אצילי-רוח הם כל הדְבֵקים הללו. אולם את השרוי בידע אודותיי אני רואה ממש כעצמי. בעסקו בשירותי הנשגב, אל-נכון הוא יגיע אלי – התכלית הנעלה והמושלמת מכול.
פסוק 7.19: לאחר לידות ומיתות רבות, בעל הידע האמיתי, אשר יודעני כסיבת כל הסיבות וכל היש, מתמסר לי. נשמה דגולה שכזו נדירה עד מאוד.
פסוק 7.20: מי שתבונתם נגזלה בידי תשוקות חומריות מתמסרים לאלים-למחצה וממלאים אחר מצוות ודרכי סגידה על-פי דרכם.
פסוק 7.21: אני שוכן בלב כול כנשמת-העל. מיד עם השתוקק אדם לסגוד לאל-למחצה מסוים, אני מחזק את אמונתו. זאת כדי שיוכל להקדיש עצמו לאותו אל.
פסוק 7.22: חדור באמונה שכזו, הוא מתאמץ לסגוד לאל-למחצה מסוים, ומשיג את מבוקשו. אלא שלמעשה, אני הוא שמעניק ברכות אלה.
פסוק 7.23: חסרי התבונה סוגדים לאלים-למחצה וגמולם מוגבל וארעי. הסוגדים לאלים-למחצה מגיעים לכוכביהם של האלים-למחצה, בעוד שדְבֵקיי שלי מגיעים לבסוף לכוכבי העילאי.
פסוק 7.24: אנשים שוטים, שאינם יודעים אותי בשלמות, סבורים שאני, קְרּישְׁנַּה, אישיות אלוה העילאי, הייתי לפנים מופשט ונטול אישיות ייחודית ועתה עטיתי דמות זו. ברוב בערותם אלה אינם מכירים את טבעי הנעלה יותר, הבלתי-נכחד והנשגב.
פסוק 7.25: לעולם איני מתגלה לסכלים וחסרי-התבונה. עבורם אני מתכסה באוני הפנימי, ומשום כך אינם יודעים שאיני נולד ואיני שוגה לעולם.
פסוק 7.26: הו אַרְג'וּנַה, מאחר שאני אישיות אלוה העילאי, הרי שיודע אני את שקרה בעבר, את שקורה עכשיו, ואת שנועד להתרחש. אני יודע גם את כל ישויות החיים; אולם אותי איש לא יודע.
פסוק 7.27: הו נצר בְּהַרַתַה מדביר האויבים, ישויות החיים כולן נולדות לתוך אשליה ושרויות בבלבול, שמקורו בשניוּת שבמשיכה ודחייה.
פסוק 7.28: מי שבחייהם הקודמים ובנוכחיים נהגו בצדיקות וחטאיהם כולם נמחו, פטורים משניוּת האשליה, ועוסקים בשירותי בהחלטיות.
פסוק 7.29: החכמים, אשר חותרים לגאולה מזקנה ומוות, מוצאים בי מקלטם ומשרתים אותי במסירות. הם למעשה בְּרַהְמַן, משום שהם יודעים הכול אודות פעילות נשגבת.
פסוק 7.30: המודעים לי כליל, שיודעים שאני, אלוה עליון, הנני העיקרון השולט בהתגלות החומרית כולה, באלים-למחצה ובכל דרכי הקרבן – יכולים להבינני ולדעת אותי, אישיות-אלוה, אפילו בשעת המוות.