HE/Prabhupada 0124 - עלינו לקחת את המילים של המורה הרוחני כחיים וכנשמה
אז, בחייו הוא היה אַקְהַנְּדַּה בְּרַהְמַצָ'ארִי. היו לְבְּהַקְתיוינוֹדה טְהָאקוּרה הרבה בנים נוספים, ואילו בין אחיו היה החמישי. גם רבים מן האחים שלו לא נישאו. וְגוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי, גם הוא לא התחתן. מן הילדות הוא היה בְּרַהְמָצָ'ארִי מושלם, בְּהַקְתיסִידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מַהָארָאגַ'ה. והוא לקח על עצמו סיגופים חמורים ביותר כדי ליצור את התנועה הזו, תנועה עולמית. זאת הייתה המשימה שלו. בְּהַקְתיוינוֹדַה טְהָאקוּרה רצה כך שזה יעשה. הוא, 1986, בְּהַקְתיוינוֹדַה רצה להציג את התנועה הזו למען תודעת קְרּישְׁנַּה על ידי שליחת הספר הזה, שְׁרִי צַ'יתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, חייו ותפיסתו. למרבה המזל, שנה זו הייתה שנת הלידה שלי, ועל ידי הסידור של קְרּישְׁנַּה, באנו במגע. נולדתי במשפחה אחת, וְגוּרוּ מַהָארָאגַ'ה שלי נולד במשפחה אחרת. מי ידע שאני אבוא תחת הגנתו? מי ידע שאבוא לאמריקה? מי ידע שאתם הנערים האמריקאים תבואו אלי? כל זאת סודר על ידי קְרּישְׁנַּה. אנו לא מסוגלים להבין כיצד דברים מתרחשים. ב- 1936... היום התשעה בדצמבר, 1968. זה אומר שלושים ושתיים שנה קודם. בְּבּוֹמְבֵּיי, עשיתי כמה עסקים. פתאום, אולי בתאריך הזה, מתישהו בין 9 ל-10 בדצמבר.
באותו הזמן, גוּרוּ מַהָארָאגַ'ה לא היה ממש בְּקָו הבריאות, והוא נשאר בְּגַ'גַנְנָאתְהַה פּוּרִי, על חוף הים. אז כתבתי לו מכתב, "מורי הרוחני היקר, תלמידיך האחרים, בְּרַהְמַצָ'ארִים, סַנְנְיָאסִים, הם נותנים לך שירות ישיר. ואני בעל בית. אני לא יכול לחיות איתך, אני לא יכול לשרת אותך יפה. אז אני לא יודע. איך אוכל לשרת אותך?" פשוט רעיון, חשבתי לשרת אותו, "איך אוכל לשרת אותו ברצינות?" אז התשובה הגיעה מתאריך 13 בדצמבר, 1936. במכתב ההוא הוא כתב, "יקירי כך וכך, אני שמח מאוד לקבל את המכתב שלך. חושבני שעליך לנסות לקדם את התנועה שלנו בשפה האנגלית." זה היה מה שכתוב. "וזה יעשה לך ולאנשים שיעזרו לך טוב." "ואני מקווה..." זו הייתה ההוראה שלו. ואז ב-1936, ב-31 בדצמבר - זה אומר, קצת אחרי שהוא כתב את המכתב הזה, שבועיים לפני העזיבה שלו - הוא נפטר. אבל אני קיבלתי את ההוראה של המורה הרוחני שלי, מאוד ברצינות, ועם זאת לא שיערתי, שאצטרך לעשות כך וכך. הייתי באותו הזמן בעל בית. אבל זה הסידור של קְרּישְׁנַּה. אם אנחנו מנסים בפירוש לשרת את המורה הרוחני, את ההוראה שלו, אז קְרּישְׁנַּה ייתן לנו את כל הדרוש. זה הסוד.
למרות שלא הייתה אפשרות נוספת, לעולם לא חשבתי, אבל לקחתי זאת קצת ברצינות, כשלמדתי פירוש של וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה על הַבְּהַגַוַד-גִיתָא. בַּבְּהַגַוַד-גִיתָא הפסוק וִיַוַסָיָאתְמיקָה-בּוּדְדְהיר אֵקֵהַה קוּרוּ-נַנְדַנַה (בּ.ג. 2.41), בהקשר של הפסוק הזה, וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרה נותן בפירוש שלו שאנו צריכים לקחת את המילים של המורה הרוחני, בתור החיים והנשמה שלנו. אנחנו צריכים לבצע את ההוראה, את ההוראה המסויימת של המורה הרוחני, בצורה מוצקה מאוד, בלי לדאוג לרווח אישי או להפסד כזה. אז ניסיתי קצת, ללכת ברוח הזו. אז הוא נתן לי את כל מה שנחוץ, כדי לשרת אותו. דברים הגיעו לשלב כזה, שבגיל המתקדם הזה באתי למדינה שלכם, ואתם גם לוקחים את התנועה הזו ברצינות, מנסים להבין אותה. יש לנו כמה ספרים עכשיו. אז יש איזו דריסת רגל לתנועה. אז בנסיבות אלו, של עזיבתו של המורה הרוחני שלי, כפי שאני מנסה לעשות את מה שברצונו, באותו האופן, אני אבקש מכם כעת לבצע את אותה ההוראה, דרך הרצון שלי. אני אדם זקן, אני יכול לעבור מהעולם, כל רגע. זהו חוק הטבע. איש לא יכול לבטל אותו. אז זה לא מאוד מפתיע, אבל הבקשה שלי לכם ביום מיוחד זה של העזיבה של גוּרוּ מַהָארָאג'ה שלי, שלפחות בהיקף מסוים תבינו את התמצית של התנועה למען תודעת קְרּישְׁנַּה. עליכם לנסות לדחוף אותה קדימה. אנשים סובלים בגלל המחסור בתודעה הזו.