HE/Prabhupada 0190 - היעשו יותר מנותקים מן העולם החומרי
הרצאה על שׂ.בּ. 7.6.13-11 -- וְרינְדַבַּן החדשה, 27 ביוני, 1976
אם נעקוב אחרי עקרונות אלה של בְּהַקְתי-מָארְגַה איננו נזקקים למאמצים נפרדים בשביל להתנתק. ההתנתקות באה מאליה. וָאסוּדֵוֵה בְּהַגַוַתי בְּהַקְתי-יוֹגַהּ פְּרַיוֹג'יתַהּ גַ'נַיַתי אָאשׂוּ וַיְרָאגְיַם (שׂ.בּ. 1.2.7). וַיְרָאגְיַם פירושו התנתקות. בְּהַקְתי-יוֹגַה ידועה גם כְּוַיְרָאגְיַה. סָארְוַבְּהַוּמַה בְּהַטְטָאצָ'ארְיַה כתב פסוקים אודות זו - וַיְרָאגְיַה:
- וַיְרָאגְיַה-וידְיָא-ניגַ'ה-בְּהַקְתי-יוֹגַה-
- שׂיקְשָׁארְתְהַם אֵקַהּ פּוּרוּשַׁהּ פּוּרָאנַּהּ
- שְׂרִי-קְרּישְׁנַּה-צַ'יְתַנְיַה-שַׂרִירַה-דְהַרי
- קְרּיפָּאמְבּוּדְהיר יַס תַם אַהַםּ פְּרַפַּדְיֵה
- (צ'.צ' מַדְהְיַה 6.254)
הנה שְׂרִי קְרּישְׁנַּה צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ שהוא קְרּישְׁנַּה בעצמו. הוא בא ללמד אותנו וַיְרָאגְיַה-וידְיָא. זה קשה מעט. זה קשה מאוד לאנשים רגילים להבין את זאת: וַיְרָאגְיַה-וידְיָא. העסק שלהם הוא כיצד להגביר את ההתקשרות לגוף הזה, ואילו התנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה היא איך להגביר את ההתנתקות מן החיים החומריים. לפיכך נקראת זאת וַיְרָאגְיַה-וידְיָא.
וַיְרָאגְיַה-וידְיָא יכולה להיות מושגת בקלות, ממש כשם שזו מומלצת, וָאסוּדֵוֵה בְּהַגַוַתי בְּהַקְתי-יוֹגַהּ פְּרַיוֹג'יתַהּ גַ'נַיַתי אָאשׂוּ וַיְרָאגְיַם (שׂ.בּ. 1.2.7) : בקרוב מאוד, בקרוב מאוד. גַ'נַיַתי אָאשׂוּ וַיְרָאגְיַםּ גְ'נַֿאנַםּ צַ'ה : שני דברים נחוצים בחיי אנוש. הדבר האחד הוא גְ'נָֿאנַם, גְ'נָֿאנַם-ויגְ'נָֿאנַם אָאסְתיקְיַםּ בְּרַהְמַה-קַרְמַה סְוַה-בְּהָאוַה-גַ'ם. גְ'נָֿאנַם זה משמעותו, ההתחלה של גְ'נָֿאנַם פירושה "אני לא הגוף הזה. אני נשמה רוחנית." זו גְ'נָֿאנֲה. וּמוקדם ככל שאדם ממוקם על מישור הַגְ'נָאנַם, נעשה קל. אנשים עסוקים בכל מקום לתועלת הגוף הזה. אמנם אם אדם מבין, הוא בא למישור הַגְּ'נָֿאנַם, אז באופן טבעי הוא נעשה שווה נפש: אני לא הגוף הזה. מדוע אני עובד כל כך קשה עבורו? גְ'נָֿאנַםּ צַ'ה יַד אַהַיְתוּקַם (שׂ.בּ. 1.2.7). מוּכנית... שני דברים נחוצים.
צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ במקומות רבים, שם את הדגש כך, שבאמצעות חייו הוא מלמד גְ'נָֿאנַם וּוַיְרָאגְיַם. מצד אחד גְ'נָֿאנַם, בלמדו את רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי, כך את סַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי, וכן, מדבר עם סָארְוַבְּהַוּמַה בְּהַטְטָאצָ'ארְיַה, פְּרַקָאשָׂאנַנְדַה סַרַסְוַתִי, וכן עם רָאמַנַנְדַה רָאיַה. הבאנו את כל המגעים הללו תחת מדרשיו של הריבון צַ'יְתַנְיַה שלנו; אז זה גְ'נָֿאנַם. ובהתאם למופת שבחיים שלו, בכך שלקח סַנְנְיָאסַה, הוא מלמד וַיְרָאגְיַה. גְ'נָֿאנַה וּוַיְרָאגְיַה, שני דברים אלה נחוצים.
אז לא שפתאום אנחנו יכולים לעמוד על מישור הַגְ'נָֿאנַם וְהַוַּיְרָאגְיַם, אמנם אם נתאמן, זה אפשרי. זה אפשרי. לא שזה בלתי-אפשרי. זה מומלץ:
- וָאסוּדֵוֵה בְּהַגַוַתי
- בְּהַקְתי-יוֹגַהּ פְּרַיוֹג'יתַהּ
- גַ'נַיַתי אָאשׂוּ וַיְרַגְיַםּ
- גְ'נָֿאנַםּ צַ'ה יַד אַהַיתוּקַם
- (שׂ.בּ. 1.2.7)
זה חיוני. אז התנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה היא בשביל להשיג גְ'נָֿאנֲם וּוַיְרָאגְיַם.
אם נֵעֲשֶׂה קשורים מדי לעולם החומרי... וכיצד נתקשר אליו? הדוגמא החיה ניתנת מפי פְּרַהְלָאדַה מַהָארָאגַ'ה: האישה, הילדים, הבית, החיות והמשרתים, הרהיטים, הלבוש, וכו', וכו', וכו', דברים רבים מִספוֹר. אנשים עובדים קשה כל כך, יומם וליל, רק בשביל הדברים הללו. האם זה לא בַּנְגַלוֹ נחמד, חיה נחמדת, נחמדים זה, וכל כך הרבה דברים שאנחנו רואים? בשביל מה? להגביר את ההתקשרות. אם נגביר את ההתקשרות, אין כל שאלה של שחרור משעבוד חומרי זה. אז עלינו להתאמן בהתנתקות.