HE/Prabhupada 0219 - ותר על רעיון-השטות של להפוך לאדון
הרצאה על שׂ.בּ. 7.9.24 -- מָאיָאפּוּר, 2 במרץ, 1976
במדינה שלכם שמונים, תשעים אחוזים, נגועים הם במלריה מחד, ומאידך אלה חווים עגבת. אז מה ההבדל? מדוע אתה עושה... כאיש רפואי, למה שתעשה הבדל "המחלה הזאת טובה מן האחרת?" מחלה היא מחלה. זאת למעשה העובדה. אתה אומר "אנו סובלים ממלריה. טוב יותר לסבול מן העגבת." לא. מחלה זו מחלה. באופן דומה, או בְּרַהְמָא או הנמלה, המחלה היא להיעשות אדון. זאת המחלה. לפיכך, על מנת לרפא המחלה הזו, קְרּישְׁנַּה בא לצורך זה, לומר בפשטות, "שוטה, אינך האדון; אתה הוא המשרת. היכנע לי." זאת התרופה למחלה. אם אדם מסכים "לא יותר," אָארַה נָארֵה בַּפַּה, "לא אנסה יותר להיעשות אדון," זאת התרופה למחלה.
לכן צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ אמר, כמו גם פְּרַהְלָאדַה מַהָארָאגַ'ה שאמר, ניגַ'ה בְּהְרּיתְיַה-פָּארְשְׂוַם: (שׂ.בּ. 7.9.24) "העסיק אותי כמשרת של המשרת שלך." את אותו הדבר צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ אמר, גֹופִּי-בְּהַרְתוּר פַּדַה-קַמַלַיוֹר דָאסַה-דָאסַה-אנוּדָאסַה (צ'.צ'. מַדְהְיַה 13.80). אז תנועה זו לתודעת קְרּישְׁנַּה פירושה שעלינו לוותר על רעיון שטותי זה של להיעשות האדון. זו תודעת קְרּישְׁנַּה. עלינו ללמוד כיצד להיעשות משרת. לא רק משרת, משרת של המשרת, משרת של ה... זאת התרופה. לכן פְּרַהְלָאדַה מַהָארָאגַ'ה אמר, "אז הבנתי את השטות הזאת של להיעשות לאדון. אבא שלי ניסה גם הוא להיעשות אדון. עד כֹּה יֶדַע זה, כעת אני שלם. אין טעם להיעשות לאדון. מוטב, אם תואיל בטובך לתת לי ברכה כלשהי, עשני המשרת של משרתך." זאת ברכה. אז מי שלמד להיעשות המשרת של המשרת של קְרּישְׁנַּה, הוא מושלם. לכן צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ אמר, תְרּינָּאד אַפּי סוּנִיצֵ'נַה תַרוֹר אַפּי סַהישְׂנּוּנָא. משרת צריך להיות סובלני. לשאת. משרת - לעתים האדון מורה דברים רבים כל כך, אז הוא נעשה טרוד. עדיין, עליו לבצע ולשאת בסובלנות. זאת השלמות. כאן בהודו עדיין, כשאיש הולך להינשא, אז קורה... זהו מנהג. האמהות שלו שואלות את החתן, "בני היקר, לאן אתה הולך?" הוא עונה, "אמא, אני הולך להביא נערה-משרתת אחת בשבילך." זאת המערכת. "אמא, אני הולך להביא נערה-משרתת אחת בשבילך." זה אומר "אישתי, בתך החורגת - היא תשרת אותך." זו הציויליזציה הַוֵּדית.
כְּשֶׁקְּרּישְׁנַּה עם שישה עשר אלפי נשותיו יצאו לְהַסְתינָאפּוּרַה, אז דְרַוּפַּדִי... זה טבעי בין שתי נשים, לדבר על הבעלים שלהן. זה טבעי. אז דְרַוּפַּדִי שאלה את כל אחת מן הנשים על קְרּישְׁנַּה. לא את כולם. זה בלתי אפשרי, שישה עשר אלפים. לפחות המלכות העיקריות, החל מ... מהו (לא ברור)? רוּקְמינִּי, כן. אז כל אחת מהן תיארה את טקס הנישואין שלהן, "שלי..." רוּקְמינִּי הסבירה "אבי רצה למסור אלי את קְרּישְׁנַּה, אולם אחי הבכור, הוא לא הסכים. הוא רצה לתת לי להינשא אל שׂישׂוּפַּלַה. אז לא חיבבתי את הרעיון. כתבתי לְקְרּישְׁנַּה מכתב פרטי, "הקדשתי לך את חיי, אבל זהו המצב. אנא ממך בוא וחטוף אותי." אז בדרך זו קְרּישְׁנַּה חטף אותי ועשה ממני המשרתת שלו." ביתה של המלכה, ביתו של המלך... כולן היו בנותיו של מלך. הן לא היו בְּנוֹת איש רגיל. אך הן רצו להיעשות משרתות של קְרּישְׁנַּה. זה הרעיון, להיעשות משרת ולהיעשות נערה-משרתת. זו השאיפה לחברה האנושית. כל אישה צריכה להיעשות משרתת של בעלה, וכל איש צריך לנסות להיות פי מאה משרת של קְרּישְׁנַּה. זאת הציויליזציה ההודית, לא "בעל ואישה, אנחנו זכויות שוות." זה, באירופה, אמריקה, התנועה הזאת מתרחשת, "זכויות שוות." זו לא ציויליזציה וֵדית. ציויליזציה וִדית היא שהבעל הוא משרת כן ואמין של קְרּישְׁנַּה, ואילו האישה משרתת כנה ואמינה של בעלה.