HE/Prabhupada 0230 - לפי הציויליזציה הַוֵּדית, ישנן ארבע מחלקות בחברה

From Vanipedia


לפי הציויליזציה הַוֵּדית, ישנן ארבע מחלקות בחברה
- פרבהופאדה 0230


הרצאה על בּ.ג. 2.5-1 -- גרמניה, 16 ביוני, 1974

אז היה זה דיון בין אַרְג'וּנַה וּקְרּישְׁנַּה בשדה הקרב בְּקוּרוּקְשֵׁתְרַה. אז נושא הדיון היה למרות שהקרב הוכרז, ארג'ונה, כאשר הוא למעשה תפס "בצד השני נמצאים קרובים שלי," איך יכול היה לשחוט אותם? קְרּישְׁנַּה ייעץ "על הכל לבצע את חובתם הנתונה ללא שיקול של רווח והפסד אישי." לפי הציויליזציה הַוֵּדית, ישנן ארבע מחלקות בחברה. בכל מקום אותן מחלקות ישנן בכל העולם. זה טבעי מאוד. ממש כפי שאנו מסוגלים ללמוד מן הגוף שלנו, ישנו הראש, ישנה הזרוע, ישנה והבטן, וישנה רגל. באופן דומה, בחברה צריכה להיות מחלקה של אנשים שנחשבים למוח, מחלקה נוספת של אנשים שיגנו על החברה מפני סכנה, מחלקה נוספת של אנשים תהיה מומחית בייצור דגני מזון ותתן הגנה לפרות ותעסוק במסחר. אז... ושאר מחלקות האנשים, אלה שאינם יכולים לעבוד כמוח, גם לא לעבוד כמגנים מפני סכנה, גם לא לייצר דגני מזון או לתת הגנה לפרות, הם נקראים שֻׂוּדְרוֹת: כשם שאינך יכול להימנע, לעשות את גופך שלם, מחלקת המוח, מחלקת הזרועות, מחלקת הבטן ומחלקת ההליכה או העמל.

אז אַרְג'וּנַה שייך למחלקת האנשים שנועדו לתת הגנה לחברה. אז כשסירב להילחם, אַרְג'וּנַה, מִשֶׁמֵּאֵן לעשות זאת, באותו זמן קְרּישְׁנַּה נתן לו עצה "זו חובתך להילחם." אז באופן כללי הרג כלל איננו טוב, אלא כשישנו אויב, תוקפני, או אז להרוג את התוקפן איננו חטא. אז הצד שמעבר למתרס בקרב בְּקוּרוּקְשֵׁתְרַה, הם נעשו תוקפניים לצידו של אַרְג'וּנַה. כעת, זה הינו הרקע לַבְּהַגַוַד-גִיתָא. המטרה האמיתית היא להורות לְאַרְג'וּנַה אודות הבנה רוחנית.

אז הבנה רוחנית פירושה קודם כל לדעת מהי רוח. אם אתה אינך יודע מהי רוח, אז איה הבנה רוחנית? אנשים שקועים יותר מדי בתוך הגוף. זה נקרא חומרנות. אמנם כשאתה מבין מהי רוח ופועל בהתאמה, זה נקרא רוחניות. אז אַרְג'וּנַה היסס להילחם עם הצד שכנגד מפני שהיו לו איתם יחסים על מישור הגוף. אז בין אַרְג'וּנַה וּקְרּישְׁנַּה היתה שיחה, אך היתה זו שיחה ידידותית. לכן, כְּשֶׁאַרְג'וּנַה הבין שדיון חברותי לבדו אין בכוחו לפתור את הבעיה, הוא נעשה לתלמיד שלו. אַרְג'וּנַה נכנע לְקְרּישְׁנַּה, שׂישְׁיַס תֵא 'הַם שָׂאדְהי מָאםּ פְּרַפַּנְנַם: (בּ.ג. 2.7) "קְרּישְׁנַּה יקר שלי, עד כה דיברתי כידיד שלך. עתה אני נעשה לתלמידך מן המניין. אנא גאל אותי בהוראתך. מה עלי לעשות?" לפיכך, מששלב זה בא, קְרּישְׁנַּה מייעץ לְאַרְג'וּנַה כדלהלן: שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ'ה. עתה, זה נאמר פה... מי אומר לְאַרְג'וּנַה? המחבר או המספר של בְּהַגַוַד-גִיתָא... בְּהַגַוַד-גִיתָא נאמרה מפי קְרּישְׁנַּה. היתה זו שיחה בין קְרּישְׁנַּה וְאַרְג'וּנַה, ואילו היא הוקלטה על ידי וְיָאסַדֵוַה, ולאחרי כן הפכה לספר. ממש כמו כאשר אנו מדברים זה מוקלט ואחרי כן זה מתפרסם בתור ספר. לכן בספר הזה נאמר, בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ'ה. וְיָאסַדֵוַה הוא הסופר. הוא לא אומר זאת, "אני מדבר." הוא אומר, בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ'ה - ואישיות אלוה העילאי אמר."