HE/Prabhupada 0238 - אלוהים הוא טוב, כולו טוב
הרצאה על בּ.ג. 2.3 - לוֹנְדוֹן, 4 באוגוסט, 1973
אז אַתַהּ שְׂרִי-קְרּישְׁנַּה-נָאמָאדי נַה בְּהַוֵד גְרָאהְיַם אינְדְרייַיְהּ (צ'.צ' מַדְהְיַה 17.136) אז ההתנהגות הזו של קְְרּישְׁנַּה, איך אנשים רגילים יכולים להבין? כיוון שיש להם את החושים הרגילים שלהם, הם טועים. למה רק קְְרּישְׁנַּה? ברם גם דָּבֵק של קְְרּישְׁנַּה, וַיְשְׁנַּוַה. גם דבר זה נמצא. וַיְשְׁנַּוֵרַה קְרייָא מֻוּדְרַה וִיגְ'נֵֿהַה נָא בּוגְ'הַיַה (צ'.צ' מַדְהְיַה 17.136) ברם אף וַיְשְׁנַּוַה אָאצָ'ארְיַה, מה שהוא עושה, גם האדם המומחה והאינטליגנטי ביותר לא יכול להבין למה הוא עושה זאת. לכן אל לנו לחקות את הרשויות הגבוהות יותר מחד, ומאידך אנו צריכים לעקוב אחרי הפקודה, ההוראה, שניתנה על ידי הרשויות הגבוהות. זה לא אפשרי. קְְרּישְׁנַּה מלהיט את אַרְג'וּנַה להילחם. זה לא אומר שאנו יכולים לעשות זאת, להלהיט, גם. זה יהיה בלתי-מוסרי. לקְְרּישְׁנַּה זה לא בלתי-מוסרי. מה שהוא עושה... אלוהים הוא טוב, הוא כולו טוב. עלינו לקבל זאת. מה שהוא עושה, זהו כולו טוב. זה צד אחד. ומה שאני עושה בלי ההוראה מהרשויות, זהו כולו רע. הוא לא דורש שום פקודה מאף אחד. אִישְׂוַרַהּ פַּרַמַהּ קְְרּישְׁנַּהּ (בּ.ס. 5.1). הוא השליט העליון. הוא לא דורש הוראה מאף אחד. מה שהוא עושה, זה מושלם. זה להבין את קְְרּישְׁנַּה. ולא שעלי ללמוד את קְְרּישְׁנַּה בדרך שלי. קְְרּישְׁנַּה לא נמצא תחת הבחינה או המבחן שלך. הוא מעל הכל. הוא טְרַנְסְצֵנְדֶנְטָלי. לכן מי שלא הבינו את הראיה הַטְּרַנְסְצֵנְדֶנְטָלית, הם מבינים את קְְרּישְׁנַּה לא-נכון. הנה הוא דורש באופן ישיר,
- קְלַיְבְּיַם מַה סְמַה גַמַהּ פָּארְתְהַה
- נַיְתַת תְוַיי אוּפַּפַּדְיַתֵא
- קְשֻׂוּדְרַםּ הְרּידַיַה-דַוּרְבַּלְיַםּ
- תַקְתְווֹתְתישְׁטְהַה פַּרַנְתַפַּה
- (בּ.ג. 2.3).
פַּרַנְתַפַּה היא, המילה הזאת, עצם המילה, מובנת ש"אתה קְשַׁתְרייַה, אתה מלך. העסק שלך הוא להביא גמול ראוי אל עושי הצרות. זה העסק שלך. אינך יכול להניח למי שעושה צרות." בעבר המלכים היו כל כך... המלך עצמו שירת בתפקיד השופט. הפושע הובא לפני המלך, ואם המלך חשב זאת כנבון, הוא לקח את חרבו, ומיד ערף את ראשו. זאת הייתה חובת המלך. אפילו לפני, לפני מאה שנים בְּקַשְׁמִיר, המלך, מרגע שגנב נתפס, הוא היה בא לפני המלך, ואם הוכח שהוא היה גנב, אם הוא לקח ממישהו, מיד המלך היה חותך את ידיו באופן אישי, מקצץ אותן. לפני מאה שנים. אז כל הגנבים האחרים הוזהרו, "זה העונש שלכם." אז לא הייתה גניבה. לא היו שוד, פריצה לבתים בְּקַשְׁמִיר. אפילו מישהו איבד משהו בכביש, זה היה נשאר שם. איש לא נגע בו. ההוראה הייתה, צו המלך, "אם משהו יושב ברחוב ללא טיפול ודאגה, אתה לא יכול לגעת בו. האיש שעזב את החפץ, הוא יבוא; הוא יאסוף. אתה אל תיקח." אף על פי זאת מאה שנה בעבר. אז עונש מירבי זה נדרש. כעת העונש המירבי, לרבות עונש המוות, נסלח בִּמְקוֹם. רוצחים אינם נתלים. כל זאת טעות, הכל סכלות. רוצח חייב להיהרג. אין רחמים. מדוע רק מי שרוצח אדם? אפילו ההורג בעל חיים צריך להיתלות מיד. זו ממלכה. על דרכו של המלך להיות כה קפדנית.