HE/Prabhupada 0258 - מעצם מעמדנו כולנו משרתים
הרצאה -- סיאטל, 27 בספטמבר, 1968
יש פסוק בנגלי נחמד,
- קְרּישְׁנַּה בְּהוּליַה גִ'יוַה בְּהוֹגַה וָאנְֿצְ'הָא קַרֵא
- פָּאסְתֵא מָאיָא תָארֵא גָ'אפַּטִיָא דְהַרֵא
מרגע שהתודעה המקורית נעשית טמאה עם התודעה של הנאה חומרית, "אני רוצה לשלוט על משאבי החומר..." מרגע שאנו מפנים את התודעה שלנו בדרך זו, אז מתחילות הצרות. מיד מָאיָא. התודעה הזאת, "אני יכול ליהנות מהעולם החומרי למיטב יכולתי..." כולם מנסים לעשות זאת. כל אחד מאיתנו, החל מן הנמלה עד לישות החיה הגבוהה ביותר, בְּרַהְמָא, כל אחד מנסה להיות אחד מן הריבונים. ממש כמו לאחרונה בארצך היו כל כך הרבה מועמדים למען הנשיאות. מדוע? אותו רעיון. כולם תרים אחר היותם סוג כלשהו של שליט. זו מָאיָא. התנועה שלנו לתודעת קְרּישְׁנַּה היא ההפך הגמור. אנחנו רק מנסים להיות המשרת של המשרת של המשרת של המשרת של המשרת של קְרּישְׁנַּה. זהו ההפך. במקום להיעשות הריבון, אנו רוצים להיות המשרת של המשרת של קְרּישְׁנַּה. גוֹפִּי-בְּהַרְתוּהּ פַּדַה-קַמַלַיוֹר דָאסַה-דָאסָאנוּדָאסַה (צ'.צ'. מַדְהְיַה 13.80).
אז במגמה המודרנית של הציויליזציה, אנשים עשויים לומר שזו מנטאליות של עבדים. זה רעיון טוב מאוד. "למה שאיעשה לעבד?" אני אהיה לי האדון." אמנם אדם לא יודע שתודעה זו, "אני אהיה האדון," היא המקור לסבלו. על פילוסופיה זו להיות מובנת. מפני שמעצם מעמדנו כולנו משרתים. בשם היות אדון בעולם החומרי הזה נעשינו משרתים לחושים שלנו. כיוון שמעצם מעמדנו אנו משרתים. איננו יכולים ללא שירות. כל אחד מאיתנו אשר יושבים בפגישה זו הוא משרת. עתה, נערים אלה שלקחו לתודעת קְרּישְׁנַּה, הם הסכימו להיעשות משרתים של קְרּישְׁנַּה. אז הבעיה שלהם נפתרה. אמנם אחרים, אשר חושבים "למה שאהיה משרת של אלוהים או משרת של סְוָאמִיגִ'י?" אני אהיה האדון... "אלא למעשה, הוא לא יכול להיות האדון. הוא משרת של החושים, זה הכל. פשוט נסו להבין זאת. משרת עליו להיות, אבל הוא משרת של התאווה שלו, הוא משרת של תאוות הבצע שלו, של החמדנות שלו, משרת של כעסו, משרת של דברים כה מרובים. קָאמָאדִינָאםּ קַתי נַה קַתידְהָא פָּאליתָא דוּרְנידֵשָׂאהּ. במצב גבוה יותר, מישהו נעשה משרת של האנושות, מישהו היה למשרת של החברה, מישהו הפך למשרת של המדינה, אמנם המטרה למעשה היא "אני אהיה האדון." מחלה זו היא שם. המועמדים לנשיאות, הם מציגים תשורות שונות שלהם, לא, מִנְשָׁרִים, "אני אשרת את המדינה בצורה מאוד נחמדה. תן נא לי את קולך." אמנם הרעיון האמיתי הוא "בדרך זו או אחרת, אני אהיה האדון של המדינה." אז זאת היא מָאיָא. אז אם אנו מבינים פילוסופיה קטנה זו, שמעצם מעמדי אני משרת... אין בכך ספק. איש לא יכול לומר "אני חופשי, אני אדון." איש לא יכול לומר. אם הוא חושב ככה, זאת היא מָאיָא. זהו שקר.