HE/BG 16
את ההתעמקויות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניתן לראות בלחיצה על הקישור לפסוק
פסוקים 16.1-3: אישיות אלוה העילאי אמר: אי-פחד; טיהור ההוויה; פיתוח ידע רוחני; מתן צדקה; שליטה עצמית; הקרבה; לימוד הוֵדות; חישול עצמי; פשטות; אי-אלימות; יושר; השתחררות מכעס; פרישות; שלווה; סלידה ממציאת פגמים; חמלה על כל ישויות החיים; השתחררות מתאווה; עדינות; צניעות; החלטיות והתמדה; נמרצות; מחילה; עוז; ניקיון וחופש מקנאה ומרדיפת כבוד – הו בן בְּהַרַתַה, התכונות הנשגבות הללו שייכות לאדם קדוש בעל טבע אלוהי.
פסוק 16.4: הו בן פְּרּיתְהָא, גאווה, יהירות, שחצנות, כעס, גסות ובערות – תכונות אלה שייכות לבעלי הטבע הזדוני.
פסוק 16.5: התכונות הנשגבות מובילות לגאולה, בעוד שהזדוניות גוררות לשעבוד. הו בן פָּאנְּדּוּ, הסר חשש מלבך, כי ניחנת בתכונות קדושות מלידתך.
פסוק 16.6: הו בן פְּרּיתְהָא, הברואים בעולם זה הם משני סוגים – קדוש וזדוני. כבר הארכתי בתיאור המעלות הקדושות, ועתה שמע ממני אודות הזדוניות.
פסוק 16.7: הזדוניים אינם יודעים מה מותר לעשות ומה אסור, הם משוללים גם ניקיון, התנהגות נאותה, או מידה של יושר ואמת.
פסוק 16.8: אלה גורסים שעולם זה אין בו ממש, הוא גם חסר יסוד, ואין אלוהים ששולט בו. הם אומרים שהוא נוצר מתשוקה מינית ואין לו מניע אחר לבד מתאווה.
פסוק 16.9: לאור מסקנות אלה, עוסקים הזדוניים, האבודים וחסרי התבונה, בפעילות חסרת תועלת ונתעבת שתכליתה להמיט כליה על העולם.
פסוק 16.10: הזֵדים, אשר מוצאים מקלט בתאווה שאינה יודעת שובעה, וחדורים ביהירות ויוקרה כוזבת, דבקים מתוך אשליה בפעילות לא נקייה, ונמשכים אחר הארעי.
פסוקים 16.11-12: אלה מאמינים שעינוג חושים מהווה הצורך הראשוני לחברה האנושית. וכך, עד סוף ימיהם, הם חיים בחרדה אינסופית. סבוכים ברשת של מאות ואלפי תשוקות, וחדורים בתאווה ובכעס, הם צוברים ממון בדרכים לא כשרות, לעינוג חושיהם.
פסוקים 16.13-15: אדם זדוני חושב: "ממון כה רב צברתי עד היום, ועל-פי תכניתי עוד אוסיף וארוויח. כל זה שלי, ואני ארבה זאת עוד ועוד בעתיד. הוא אויבי, ואני הרגתיו, וגם את אויבַי האחרים אהרוג. אני אדון הכול, אני הנהנה, אני מושלם, רב עצמה ומאושר. אני העשיר באדם, ומוקף בקרובים רמי יחס. אין חזק ומאושר ממני. אני אערוך הקרבות, אחלק תרומות, וכך אעלוז." כך מתעתעת הבערות באנשים שכאלה.
פסוק 16.16: אובדים באינספור חרדות וסבוכים ברשת האשליה, אלה נקשרים מדי להנאות חושים ומידרדרים לגיהנום.
פסוק 16.17: מרוצים מעצמם ותמיד חסרי בושה, ומבוסמים מממונם ויוקרתם הכוזבת, אלה מבצעים מדי פעם בגאוותם הקרבות לראווה, מבלי למלא אחר כל חוקים או כללים.
פסוק 16.18: מבולבלים על-ידי זהות כוזבת, כוח, גאווה, תאווה וכעס, מקנאים הרשעים באישיות אלוה שנמצא בגופם ובגוף זולתם, ומנאצים את דת האמת.
פסוק 16.19: מי שחדורים בקנאה ומלאי רשע – הנחותים באדם – אותם אני משליך שוב ושוב לים הקיום החומרי, למיני חיים זדוניים.
פסוק 16.20: הו בן קוּנְתִי, אלה שבים ונולדים בקרב מינים זדוניים ואינם מגיעים אלי לעולם, ובהדרגה מידרדרים לקיום הנתעב ביותר.
פסוק 16.21: שלושה שערים מוליכים לגיהנום זה – תאווה, כעס וחמדנות. על כל אדם שפוי לזונחם, שהרי אלה מובילים להידרדרות הנשמה.
פסוק 16.22: הו בן קוּנְתִי, אדם שהצליח ונמלט משלושת שערי הגיהנום, מכוון מעשיו להגשמה עצמית, ומשיג בהדרגה את היעד העליון.
פסוק 16.23: מי שמתעלם מהוראות הכתובים ופועל כרצונו, אינו מגיע לשלמות, גם לא לאושר, ולא ליעד העליון.
פסוק 16.24: משום כך חשוב להבין מהי חובה ומה אינה חובה על סמך הוראות הכתובים. לאור ידיעה זו, צריך האדם לחתור ולהתעלות בהדרגה.