HE/BG 8
את ההתעמקויות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניתן לראות בלחיצה על הקישור לפסוק
פסוק 8.1: אַרְג'וּנַה שאל: אלי, הו אישיות עליונה, מהו בְּרַהְמַן? מהו העצמי? מהי פעילות תועלתנית? מהי ההתגלות החומרית? ומהם האלים-למחצה? הסבר נא לי כל זאת.
פסוק 8.2: הו מַדְהוּסֻוּדַנַה, מיהו אדון ההקרבות, וכיצד הוא שוכן בגוף? כיצד יכולים העוסקים בשירות מסור לדעת אותך בשעת המוות?
פסוק 8.3: אישיות אלוה העילאי אמר: ישות-החיים הנשגבת והבלתי נכחדת נקראת בְּרַהְמַן, טבעה הנצחי נקרא אַדְהְיָאתְמַה, העצמי, ופעילות אשר כרוכה בפיתוח גופיה החומריים של ישות החיים נקראת קַרְמַה, או פעילות תועלתנית.
פסוק 8.4: הו הטוב בבעלי הגוף, הטבע הגשמי, אשר נתון לתמורות אין-קץ, נקרא אַדְהיבְּהֻוּתַה (עולם התופעות החומרי). דמות היקום של האל, אשר כוללת את האלים-למחצה כולם, כגון אל השמש והירח, נקראת אַדְהידַיְוַה. ואני, האל העליון, אשר מיוצג כנשמת העל בלבם של כל עוטי הגוף, נקרא אַדְהייַגְ'נַֿה (אדון ההקרבה).
פסוק 8.5: ומי שבקץ חייו, בנוטשו את גופו, זוכר רק אותי, זוכה מיד בטבעי. אין כל ספק בכך.
פסוק 8.6: הו בן-קוּנְתִי, אותה הוויה שזוכר האדם בעוזבו את גופו, אליה הוא יגיע תמיד.
פסוק 8.7: לכן אַרְג'וּנַה, חשוב עלי תמיד בדמותי כקְרּישְׁנַּה, ובד-בבד, מלא את חובת המלחמה המוטלת עליך. בהקדישך לי מעשיך ובמקדך בי מחשבתך ותבונתך, אין ספק כי תגיע אלי.
פסוק 8.8: אַבְּהְיָאסַה-יוֹגַה—על ידי תרגול מדיטציה; יוּקְתֵנַה—מועסקים; צֵ׳תַסָא—באמצעות המֶחשָב והאינטליגנציה; נַה אַנְיַה-גָאמינָא—שאינם סוטים; פַּרַמַם—העליון; פּוּרוּשַׁם—לאישיות אלוה העילאי; דיוְיַם—נשגב; יָאתי—מגיע; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; אַנוּצ׳ינְתַיַן—הוגה תמיד.
פסוק 8.9: על האדם להגות באישיות אלוה העילאי כיודע-כול, כקדום מכול, כשליט, כקטן מהקטן ביותר, כמקיים כול, כשורה מעבר לכל תפיסה חומרית, כבלתי נתפס, ותמיד כאישיות ייחודית. הוא מאיר כחמה ונשגב ומעבר לטבע החומרי.
פסוק 8.10: אין ספק שמי שבשעת מותו קובע את אוויר-החיים בין שתי גבותיו, ובכוח היוגה ממקד מֶחשָבו במסירות מלאה ושוקע בזכירת האל במסירות מלאה, אכן יגיע אליו.
פסוק 8.11: אנשים מלומדים בוֵדות אשר מבטאים את ההברה אוֹם והנם קדושים דגולים אשר מצויים בשלב הנזירות – אלה נכנסים לבְּרַהְמַן. מי שמבקש אחר שלמות שכזו מתרגל התנזרות ממין. עתה אסביר לך בקצרה את תהליך הגאולה.
פסוק 8.12: במצב של יוגה מתבדל האדם כליל מפעילות החושים. הוא נועל את כל שערי חושיו, ממקד את מֶחשָבו בליבו, קובע את אוויר-החיים בקצה קודקודו, וכך מתבסס ביוגה.
פסוק 8.13: מי שהגיע ליציבות בתרגול היוֹגַה ומבטא את ההברה הקדושה אוֹם – צירוף האותיות העילאי – אם יהגה באישיות אלוה בעת נוטשו את גופו, הרי שיגיע לכוכבים הרוחניים.
פסוק 8.14: הו בן פְּרּיתְהָא, מי שזוכרני תמיד ולעולם אינו מסיח דעתו ממני, לא יתקשה כלל להשיגני. זאת משום עיסוקו המתמיד בשירות מסור.
פסוק 8.15: עם הגיעם אלי, אותן נשמות דגולות, היוגים המסורים לי, אינם שבים עוד לעולם בן חלוף זה, המלא בסבל, שהרי השיגו את פסגת השלמות.
פסוק 8.16: הו בן קוּנְתִי, העולם החומרי, מן הכוכב העליון עד לתחתון, כולו מקום של סבל, של לידה ומוות חוזרים ונשנים. אולם מי שזכה והגיע למשכני, לא ישוב עוד וייוולד.
פסוק 8.17: על-פי אומדן ארצי, אלף עידנים יחדיו מהווים משך יום אחד של בְּרַהְמָא. וכזהו גם משך לילו.
פסוק 8.18: בראשית יומו של בְּרַהְמָא מתגלות כל ישויות החיים מן המצב הבלתי נגלה, ועם רדת לילו, הן שבות ונטמעות בבלתי נגלה.
פסוק 8.19: שוב ושוב מפציע יומו של בְּרַהְמָא, ועמו מתהוות ישויות החיים, ועם רדת לילו, בחוסר ישע אלה נכחדות.
פסוק 8.20: אולם ישנו גם טבע אחר, בלתי נגלה, אשר הנו נצחי ונשגב לחומר הנגלה והסמוי. זהו טבע עילאי ובלתי מתכלה, שנשאר כמות שהוא גם בשעה שהכול בעולם זה נכחד.
פסוק 8.21: זה אשר הוֵדָאנְתים מתארים כבלתי נגלה ומושלם, אשר ידוע כיעד העליון, אותו מקום שהמגיע אליו לא שב עוד לעולם – זהו משכני העליון.
פסוק 8.22: אישיות-אלוה העילאי, הגדול מכול, הופך בר-הישג באמצעות מסירות טהורה. אף שמצוי במשכנו, הוא גם מצוי בכול, והכול מצוי בו.
פסוק 8.23: הו הטוב בבְּהַרַתַה, עתה אפרט בפניך את הזמנים השונים לעזיבת הגוף, אשר גורמים ליוגי לשוב או שלא לשוב לעולם זה.
פסוק 8.24: היודעים את הבְּרַהְמַן העליון מגיעים לעליון בנוטשם את העולם בעת השפעתו של אל האש, לאור יום, ברגע מבורך ביום, במשך ארבעה עשר ימי התמלאותו של הירח, או במהלך ששת החודשים שבהם נעה השמש בצפון.
פסוק 8.25: היוגים אשר פורשים מן העולם בעת עשן, בלילה, במשך ארבעה עשר ימי התמעטותו של הירח, או במהלך ששת החודשים שבהם נעה השמש בדרום – אלה מגיעים לירח אולם שבים וחוזרים.
פסוק 8.26: על פי הוֵדות ישנן שתי דרכים לנטישת העולם – האחת באור והשנייה בחושך. מי שעוזב באור, אינו שב, בעוד שהעוזב בחושך, שוב ישוב.
פסוק 8.27: הו אַרְג'וּנַה, אף שהדְבֵקים יודעים את שני הנתיבים, הם אינם מתבלבלים מאלה לעולם. היה לכן, איתן במסירותך תמיד.
פסוק 8.28: מי שפוסע בנתיב השירות המסור, אינו חסר את התוצאות הנובעות מלימוד הוֵדות, מביצוע הקרבות חמורות, ממתן צדקה, מביצוע פעילות תועלתנית, או מחֵקר פילוסופי. השירות המסור לבדו מקנה לו כל זאת, ועם קץ חייו הוא מגיע למשכן הנצחי, העליון.