HE/Prabhupada 0049 - אנחנו כפופים לחוקי הטבע
שיחת הגעה - אַלִיגַרְהְ, 9 באוקטובר, 1976
כל ההלל לתנועת הסַנְקִירְטַנה, אלה הן הברכות של שְׂרִי צַ'יְיטַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ: פַּרַםּ ויגַ'יַתֵה שְׂרִי-קְרִישְׁנַּה-סַנְֹקִירְתַנַם. זוהי ברכתו: פשוט על ידי סַנְֹקִירְתַנה בעידן זה. זה מאושר בספרות הוֵדית, ב- וֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה. שַׂבְּדָאד אַנָאוְרּיתְתִי. אַנָאוְרּיתְתִי, שחרור. המצב הנוכחי שלנו הוא שעבוד. אנחנו משועבדים בידי חוקי הטבע. אולי, בטיפשות אנו מכריזים על עצמאות - זוהי הטיפשות שלנו - למעשה, אנו קשורים בידי חוקי הטבע.
- פְּרַקְרּיתֵהּ קְרייַמָאנָּאני
- גוּנַיְהּ קַרְמָאנּי סַרְוַשַׂהּ
- אַהַנּקָארַה וימֻוּדְהָאתְמָא
- קַרְתָאהַם...
- (בּ.ג. 3.27)
אנחנו קשורים בידיים של חוקי הטבע, אלא שאלו שהם טיפשים - וִימֻוּדְהָאתְמָא - בהשפעת יוקרה כוזבת, אדם כזה חושב שהוא עצמאי. לא. לא כך הדבר. אז זאת אי-הבנה. אז, מאי-ההבנה הזאת יש להתנקות. זו מטרת החיים.
לכן שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ ממליץ, שאם נזמר את ה- מַהָא-מַנְטְרַה, הַרֵא קְרּישְׁנַּה, אז הצעד הראשון, בו התועלת תתגשם, הוא צֵ'תוֹ-דַרְפַּנַּה-מָארְגַ'נַם (צ'.צ' אַנְתְיַה 20.12). משום שאי-הבנה מתרחשת בתוך הלב. אם הלב הוא נקי, התודעה נקייה, אז, אין אי-הבנה. אז תודעה זו צריך לנקות. וזו היא התועלת הראשונה שתתגשם, הבאה מזמרת הַרֵא קְרּישְׁנַּה - קִירְתַנָאד אֵוַה קְרּישְׁנַּסְיַה מוּקְתַה-סַנְֹגַה פַּרַם וְרַגֵ'ת (שׂ.ב. 12.3.51). פשוט אם נזמר קְרּישְׁנַה, קְרּישְׁנַסְיַה, השמות של קְרּישְׁנַּה, הַרֵא קְרּישְׁנַּה. הַרֵא קְרּישְׁנַּה, הַרֵא רָאמַה, אותו הדבר. בין רָאמַה וקְרּישְׁנַּה אין כל הבדל: רָאמָאדי-מֻוּרְתִישׁוּ קַלָא-ניַימֵנַה תִישְׁטְהַן (בּ.ס. 5.39). אז אתם מבקשים.
המצב הנוכחי הוא של אי-הבנה - "אני תוצר של הטבע החומרי," "אני הגוף הזה." "אני הוֹדִי", "אני אַמֵריקַאִי", "אני בְּרָאהְמַנַּה", "אני קְשַׁתְרִייַה," וכו' כו', וכו'... כל כך הרבה דֵסִיגְנַצְיוֹת (תוויות). אף אחת מהן איננה אנו - זה הוא הניקוי. צֵ'תוֹ-דַרְפַּנַּה.
כאשר אתה מבין ברור, ש"אני לא הוֹדִי, אני לא אַמֵריקַאִי, אני לא בְּרָאהְמַנַּה, אני לא קְשַׁתְרִייַה" - פירושו "אני לא הגוף הזה" - אז התודעה תהיה אַהַםּ בְּרַהְמָאסְמי. בְּרַהְמַה-בְּהֻוּתַהּ פְּרַסַנְנָאתְמָא נַה שוֹצַ'תי נַה קָאנְֹקְשַׁתִי (ב.ג. 18.54). זה דבר רצוי. זאת הצלחה בחיים.