HE/BG 16.6

Revision as of 13:44, 26 November 2017 by Elad (talk | contribs) (Bhagavad-gita Compile Form edit)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupada


פסוק 6

דוַוּ בְּהֻוּתַה-סַרְגַוּ לוֹקֵא ׳סְמין דַיְוַה אָסוּרַה אֵוַה צַ׳ה
דַיְווֹ ויסְתַרַשַׂהּ פְּרוֹקְתַה אָסוּרַםּ פָּארְתְהַה מֵא שְׂרּינּוּ

מילה אחרי מילה

דְוַוּ—שתיים; בְּהֻוּתַה-סַרְגַוּ—יצורים ברואים; לוֹקֵא—בעולם; אַסְמין—זה; דַיְוַהּ—קדוש; אָסוּרַהּ—זדוני; אֵוַה—בוודאי; צַ׳ה—ו-; דַיְוַהּ—הנשגב; ויסְתַרַשַׂהּ—באריכות; פְּרוֹקְתַהּ—נאמר; אָסוּרַם—הזדוני; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; מֵא—ממני; שְׂרּינּוּ—שמע.

תרגום

הו בן פְּרּיתְהָא, הברואים בעולם זה הם משני סוגים – קדוש וזדוני. כבר הארכתי בתיאור המעלות הקדושות, ועתה שמע ממני אודות הזדוניות.

התעמקות

לאחר שקְרּישְׁנַּה אישר לאַרְג'וּנַה שהוא ניחן במעלות קדושות, הוא פונה עתה ומתאר את הדרך הזדונית. ישויות החיים המותנות בעולם זה נחלקות לשניים. מי שניחנים בתכונות קדושות, חייהם סדירים ומווּסתים; כלומר, הם מצייתים לכללי הכתובים ולבני סמכא. קדוש הוא מי שמעשיו מושתתים על חובות הכתובים, בעוד שמי שאינו פועל על-פי כללים שכאלה, אלא על-פי שיגיונותיו, נחשב לזדוני, או אַסוּרי. הציות לכתבי הקודש מהווה אבן הבוחן היחידה. בספרות הוֵדית מוזכר שהאלים-למחצה והזדים, כולם נולדו לפְּרַגָ'אפַּתי; ההבדל הוא שקבוצה אחת מצייתת לכללי הוֵדות, והשנייה לא.