HE/Prabhupada 0006 - כל אחד הוא אלוהים - גן עדן של שוטים
הרצאה על שׂ.ב 1.15.49 - לוֹס אָנְגֵ'לֶס, 26 בדצמבר, 1973
כולם גאים מאוד, ש"אני יודע. אני יודע הכול אז אין צורך ללכת לגוּרוּ." זאת השיטה לפנות לגורו, למורה הרוחני: להיכנע, ש"אני יודע כל כך הרבה שטויות שאין להם משמעות. עכשיו בבקשה למד אותי." זה נקרא להיות כנוע. בדיוק כמו שאַרְג'וּנַה אמר, שׂישְׁיַס תֵא ׳הַםּ שָׂאדְהי מָאםּ פְּרַפַּנְנַם (ב.ג. 2.7). כשהייתה מריבה בין אַרְג'וּנַה וקרישנה, וכשהפיתרון לא נמצא, ברגע זה אַרְג'וּנַה נכנע לקרישנה, "קרישנה היקר שלי, כרגע אנחנו משוחחים כמו חברים. מספיק עם השיחות החברותיות האלה. אני מקבל אותך להיות המורה הרוחני שלי. בבקשה למד אותי מהי חובתי." זוהי בְּהַגַוַד-גִיתָא.
אנחנו צריכים ללמוד. תַד-ויגְ'נֿאנָארְתְהַםּ סַה גוּרוּם אֵוָה אַבְּהיגַצְ'צְ'הֵת (מוּנְדַקַה אוּפַּנישַׁד 1.2.12) זהו כלל של הוֵדוֹת, שמהו הערך של החיים הללו? איך הם משתנים? איך אנחנו עוברים מגוף אחד לשני? מי אני? אני הגוף הזה או מעבר לו, משהו? אלו הדברים שצריך לשאול עליהם. אלה הם חיים אנושיים. אַתְהָאתוֹ בְּרַהְמַה-ג'יגְ'נֿאסָא. חייבים לשאול את זה. לכן בקַלי-יוּגַה הזה, ללא כל ידע, בלי לשאול, ללא גוּרוּ, בלי כל ספר, כולם הם אלוהים. זה הכול. זה מה שקורה, גן-עדן של שוטים. אז זה לא יעזור.
כאן... בקשר לוִדוּרַה... הוא גם...
- וִידוּרוֹ ׳פּי פַּריתְיַגְ׳יַה
- פְּרַבְּהַסֵה דֵהַם אָתְמַנַהּ
- קְרּישְנָאוֵשֵׂנָה תַץ׳-צ'יתְתַהּ
- פִּיתְרּיבְּהִיהּ סְוַה-קְשַׁיַםּ יַיַוּ
- (שׂ.ב. 1.15.49)
הוא... דיברתי על וִדוּרָה. וִדוּרָה היה יַמַרָאגַ'ה. אז איש קדוש אחד הובא לפני יַמַרָאגַ'ה בשביל להיענש. כשהאיש הקדוש הזה שאל את יַמַרָאגַ'ה, "אני... אני לא זוכר שבצעתי איזשהו חטא במהלך חיי. למה הובאתי לפה כדי להיענש?" אז יַמַרָאגַ'ה אמר, "אתה לא זוכר. כשהיית ילד דקרת נמלה אחת עם מחט דרך הישבן שלה והיא מתה. לכן עליך להיענש." תראו מה זה. בילדות, מתוך בורות, בגלל שהוא ביצע איזשהו חטא, עליו להיענש. ואנחנו בצורה מודעת, נגד עקרונות הדת שאומרים "לא תרצח," פתחנו אלפי בתי מטבחיים, בזמן שאנחנו מוציאים איזושהי תאוריה מגוכחת שלבעלי החיים אין נשמה. תראו את הכיף הזה. וזה מה שקורה. ואנחנו רוצים לחיות בשלום.