HE/Prabhupada 0480 - אלוהים לא יכול להיות בלתי-אישי, כי כולנו אישיים



הרצאה - סִיאַטֵל, 7 באוקטובר, 1968

בחיי חיה, הם אינם יודעים דבר מלבד עינוג חושים. אין להם עוצמה כלל. התודעה שלהם איננה מפותחת. בדיוק כמו בפארק האגם הירוק, ישנם להם כל כך הרבה ברווזים. כאשר מישהו מתקרב לשם עם מעט אוכל, הם מתחילים להתאסף: "קוואק! קוואק! קוואק! קוואק!" זה הכל. לאחר האכילה, הם נהנים מחיי מין. זה הכל. אז, באופן דומה, כמו חתולים וכלבים ובעלי חיים אלו, גם חיי אדם הם כאלו, אם איננה השאלה, "מי ומה אני?" מונחים פשוט על ידי דחפי חושים, הם אינם טובים יותר מברווזים וכלבים.

אז מכאן, בששת הפרקים הראשונים זה הוחלט, שישות חיים היא ניצוץ רוחני. קשה מאוד למצוא את מיקומו של הניצוץ, מפני שהוא כה קטן, סמלי. אין בנמצא לא מיקרוסקופ או מכונה אשר יכולים למצוא אותו. אמנם הוא שם. הוא נמצא שם. הסימן או הסימפטום הוא, מפני שהוא שם בגוף שלי, כיוון שהוא שם בגוף שלי, לפיכך אתם זזים, מדברים, מתכננים, כל כך הרבה דברים נוהגים אתם לעשות - פשוט למען הניצוץ הרוחני הזה. אנחנו איפוא ניצוצות בזעיר אנפין, של הרוח העליונה. בדיוק כשם שישנם באור השמש חלקיקים זעירים, חלקיקים מאירים. כאשר חלקיקים נוצצים אלו, מתמזגים להם באלומה יחד, זהו אור השמש. אלא, שהם חלקיקים. במהותם הם חלקיקי יסוד בפני עצמם. באופן דומה, במערכת היחסים שלנו עם האל ועם עצמנו, גם אנחנו חלקיקים זעירים של האל, מאירים. מאירים פירושו של דבר שיש לנו נטיות דומות, מחשבות, רגשות, רצונות, רעיונות יצירתיים וכל דבר אחר. כל מה שאדם רואה בעצמו, קיים באלוהים. פירושו של דבר, הוא שאלוהים לא יכול להיות בלתי-אישי, מפני שכולנו אנושיים. יש לי כל כך הרבה נטיות - כל אחת במידה מאוד סמלית. אותן נטיות נמצאות שם בִּקְרּישְׁנַּה, או באל, ברם במידה מאוד גדולה, ללא גבולות. זה המדע של תודעת קְרּישְׁנַּה. גדול מאוד, ומאידך המעמד שלי קטן מאוד. אמנם אנחנו כה קטנים, מזעריים; עדיין, יש לנו נטיות כה רבות, רצונות כה רבים, פעילויות כה רבות, עבודה כל כך רבה בשביל המוח. פשוט דמיינו את המוח הפורה, והרצון, והנטיות הללו באלוהים, עם היותו גדול. הגדולה שלו פירושו שכל הדברים הללו, מה שיש לנו, כולם קיימים אצלו בגדולה בלתי-נתפסת. זה הכל. באופן איכותי, אנחנו אחד מחד, ומאידך כמותית, אנו שונים. הוא גדול, אנחנו קטנים; הוא אינסופי, אנחנו מזעריים. לכן המסקנה היא, בדיוק כמו ים אינסופי של חלקיקי אש, ניצוצות, מחד כאשר הם עם האש, הם נראים מאוד יפים, אש וגיצים זו לצד אלו. מאידך כאשר הניצוצות מתנתקים מן האש, האש ממנה באו, הם דוהים. כבר לא רושפים יותר, אינם לוהטים באש. באופן דומה, אנחנו ניצוצות של קְרּישְׁנַּה, או אלוהים. כאשר אנחנו מתקשרים לאלוהים, אז הכוח המאיר שלנו, האש, שב במלוא אונו. אחרת, אנו דועכים. על אף שאתם ניצוצות, חיינו הנוכחיים, חיים חומריים אלו, הם כיסוי. הניצוץ מכוסה כך, או כמעט כבה. זהו רק משל. הניצוץ לא יכול לדעוך לחלוטין. אם היה כבה לחלוטין, כיצד אנו מממשים את עובדת היותנו בחיים? מחד הוא אינו כבה, מאידך הוא מכוסה. כמו בשעה שאש מכוסה, תוכלו לחוש בחום על המכסה, אמנם את האש לא תוכלו ישירות לראות. באופן דומה, הניצוץ הרוחני מכוסה על ידי לבוש חומרי; לכן איננו יכולים לראות. הרופא אומר, "הו, תפקוד הגוף כשל; לכן הלב כשל. הוא מת." אך את הסיבה שהלב כשל זאת איננו יודע. אין בנמצא מדע רפואי, המחושב מן המסד לטפחות. יביאו הם סיבות כה רבות, "כיוון שגופיפי הדם האדומים, גופיפי הדם פסקו מלתפקד, זה נצבע לבן, אחרת..." לא. זו לא התשובה הנכונה. את הדם ניתן, לצבוע בצבע אדום... או במילים אחרות, אדמדמות - אין פירושה חיים. ישנם הרבה תוצרי טבע שהם אדומים מטבעם. אין בכך כדי לומר מכאן, שישנם חיים.