HE/Prabhupada 0587 - כל אחד מאיתנו רעב רוחנית
הרצאה על ב.ג. 2.20 - הַיְידֵרַבָּאד, 25 בנובמבר, 1972
אזי אם אני חושב שאני המעיל הזה, זו הבורות שלי. זה אך מה שקורה. כביכול לשרת את האנושות, אינו למעשה אלא שטיפת המעיל. בדיוק כשם שאם אתה רעב ואני אשטוף לך את המעיל באופן יסודי עם סבון, האם תהיה מרוצה? לא. אין זה אפשרי. לכן כל אחד מאיתנו הינו רעב מבחינה רוחנית. במה האנשים הללו עוזרים בכך שהם שוטפים את המעיל והחולצה? מזור ושלווה לא יהיו. השירותים ההומניטריים כביכול פירושם שהם פשוט שוטפים את הַוָּאסָאמְּסי גִ'ירְנָּאני. זה הכול. ומוות משמעותו, זה מוסבר יפה מאוד, שכאשר הלבוש, הלבוש שלך, הלבוש שלי, מזדקן, אנו משנים אותו. באותו האופן, לידה ומוות פירושם החלפתו של הלבוש, זה מוסבר בבירור. וָאסָאמְּסי גִ'ירְנָּאני יַתְהָא ויהָאיַה (בג. 2.22) גִ'ירְנָּאני, לבוש ישן, בגד ישן, אנו זורקים אותו, ולוקחים במקומו בגד חדש, מחלפות חדשות. באותה הדרך, וָאסָאמְּסי גִ'ירְנָּאני יַתְהָא ויהָאיַה נַוָאני גְרּיהְנָּאתי.
בגד חדש, רענן. באותה הדרך, אני זקן. לכן אם אני לא בן-חורין, אם, אם אני מלא בתוכניות שאני רוצה להגשים בעולם החומרי הזה, אז אני אצטרך לקבל גוף חדש. אבל אם אין לכם יותר תוכניות, אין תוכניות נוספות, נישְׁקינְֿצַ'נַה.. זה נקרא נישְׁקינְֿצַ'נַה. נישְׁקינְֿצַ'נַסְיַה בְּהַגַוַד-בְּהַגַ'נוֹנְמוּקְהַסְיַה. צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ אומר, נִישְׁקִינְֿצַ'נַה. עלינו להיות חופשיים לחלוטין, בחופש גמור מהעולם החומרי הזה. עלינו להיות מלאים בסלידה. אז נפתחת האפשרות למעבר לעולם הרוחני.