HE/Prabhupada 0232 - ישנם אויבים קנאים גם לאלוהים. הם נקראים זֵדים
הרצאה על בּ.ג. 2.5-4 -- לונדון, 5 באוגוסט, 1973
אַרְג'וּנַה: "מוטב לחיות בעולם הזה כקבצנים מאשר לחיות על חשבון חייהם של נשמות דגולות שהן המורים שלי. על אף שהם כִּילַיִים ואוהבי-בצע, הם מאידך נאצלים. אם הם יהרגו, יוכתם השלל שלנו בדם."
פְּרַבְּהוּפָּאדַה: אז הבעיה הראשונה בשביל אַרְג'וּנַה היתה כיצד יוכל להרוג את בני שבטו, משפחתו. עתה, משפנה אליו קְרּישְׁנַּה כחבר "מדוע אתה כל כך חלש? אל תהיה חלש. זה סנטימנט. סוג כזה של חמלה היא סנטימנט. אוּתְתישְׁטְהַה. מוטב שתקום ותילחם." אבל, הוא יכול... אם אני לא רוצה לעשות דבר-מה, אני יכול למצוא לכך כל מיני נימוקים. אתם רואים? אז להבא הוא מציג כל-מיני גוּרוּ: "בסדר גמור, קְרּישְׁנַּה, אתה מדבר על בני השבט שלי. אני מקבל שזאת חולשתי. אמנם כיצד אתה מייעץ לי להרוג את הַגּוּרוּ שלי? דרוֹנָּאצָ'ארְיַה הוא הגורו שלי. וּבְהישְׁמַדֵוַה גם הוא גורו שלי. אז אתה רוצה שאהרוג את הגורו שלי? גוּרֻוּן הי הַתְוָא. אף לא רק גוּרוּ רגיל. זה לא שהם אנשים רגילים. מַהָאנוּבְּהָאוָאן. בְּהישְׁמַה הוא דבק גדול, ובאופן דומה, דְרוֹנָּאצָ'ארְיַה גם הוא, אישיות דגולה. מַהָאנוּבְּהָאוָאן. אז קַתְהַםּ בְּהִישְׁמַם אַהַםּ סַנְֹקְהְיֵא דְרוֹנַּםּ צַ'ה מַדְהוּסֻוּדַנַה (בּ.ג. 2.4). "הם שתי אישויות גדולות. הם לא רק הַגּוּרוּ שלי, אלא גם אישויות דגולות." וקרישנה מכונה "מַדְהוּסֻוּדַנַה." מַדְהוּסֻוּדַנַה פירושו... מַדְהוּ היה האויב של קְרּישְׁנַּה, זד. לפיכך הוא הרג. אז "אתה מַדְהוּסֻוּדַנַה, אתה הורג האויבים שלך מחד. האם אתה יכול לתת לי ראיה שהרגת מאידך את הגורו שלך? אז מדוע אתה מבקש זאת ממני?" זהו הפירוש. אישׁוּבְּהיהּ פְּרַתייוֹתְסְיָאמי פֻּוּגַ'רְהַוְ אַרי-סֻוּדַנַה. שוב אַרי-סֻוּדַנַה. אַרי פירושו אויב. מַדְהוּסֻוּדַנַה, במשמעות "הורג הזד מַדְהוּ." והבא הוא אַריסֻוּדַנַה. אַרי הוא אויב. אז קְרּישְׁנַּה הרג כל כך הרבה זֵדים, אַרי, שבאו להילחם איתו כאויב. לפיכך שמו הוא אַריסֻוּדַנַה.
אז לְקְרּישְׁנַּה יש גם אויבים, מה לומר על עצמנו. העולם החומרי עשוי בצורה כזאת, שמוכרח להיות לכם אויבים כלשהם. מַתְסַרַתָא. מַתְסַרַתָא פירושו קנאה. העולם החומרי הוא כזה. אז ישנם אויבים קנאים של האל. הם נקראים זֵדים. קנאה רגילה או איבה, זה טבעי. ברם לאלוהים. בדיוק אתמול בלילה, אמש, מישהו בא לראות אותי. הוא טען "מדוע שֶׁקְּרּישְׁנַּה יתקבל כאלוהים?" זה היה הטיעון שלו. אז לְקְרּישְׁנַּה יש אויבים. לפיכך קְרּישְׁנַּה... לא רק הוא, אמנם כל מי שבעולם החומרי הוא אויב של קְרּישְׁנַּה. כולם. מפני שהם רוצים להיות מתחרים של קְרּישְׁנַּה. קְרּישְׁנַּה אומר שֶׁבְּהוֹקְתָארַם: "אני הנהנה העליון." סַרְוַה-לוֹקַה-מַהֵוְשְׂוַרַם (בּ.ג. 5.29) "אני בעל-הקניין העליון." וְהַוֵּדוֹת גם הן מאשרות, אִישָׂאוָאסְיַם אידַםּ סַרְוַם (אִישׂוֹ. 1). "הכל הוא רכושו של הריבון העליון." סַרְוַםּ קְהַלְוְ אידַםּ בְּרַהְמַה. אלה ההוראות הַוֵּדיוֹת. יַתוֹ וָא אימָאני בְּהֻוּתָאני גָ'איַנְתֵא: "ממנו הכל בא." גַ'נְמָאדי אַסְיַה יַתַהּ (שׂ.בּ. 1.1.1). אלה מראי-המקום הודיים. אמנם עדיין, אנו, מפני שאנחנו אויבים, "לא, למה שֶׁקְּרּישְׁנַּה יהיה בעל-הקניין? אני הוא בעל-הקניין. למה שֶׁקְּרּישְׁנַּה יהיה אלוהים הבלעדי. יש לי אלוהים אחרים. הנה אלוהות אחרת."